פוסט פריקה / שאלה - אבא בבית חולים.

[itaysamurai]

חבר, התגובה שלך מיותרת.

אני עברתי בחיי דברים שאתה כנראה אפילו לא מסוגל לדמיין לעצמך.

לפיכך, אם יש מישהו שיכול להראות את המצב משני הצדדים זה אני.

במידה והוא נפגע, מרגיש לא בנוח עם התגובות שלי הוא רשאי לכתוב לי. אתה לא.

 

התגובה שלו במקום ואתה אכן מגזים.

הסיפור שלך עצוב וקשה ואני מניח שיש עוד המון שלא כתבת, אך אין שום קשר בין מה שעברת והאופן שזה השפיע עליך, לאופן שזה השפיע על רועי.

אתה רק חושב שאתה רואה שני צדדים. בפועל אתה רואה רק את הצד שלך, אפילו לא של דוד שלך. אז בטח לא את ה"צדדים" שרועי מתמודד איתם.

יכולים להיות מיליון דברים שזה ממש לא המקום לפרט אותם כדי לא לפגוע עם הנחות ומחשבות, השורה התחתונה היא שרועי מרגיש

שהוא צריך להיות שם ועל זה אין אפשרות להתווכח ובטח שלא להניא אותו מזה.

[hans]

אז יש עדכונים ועדכונים לא נעימים. (...) נשארו בין שבוע לשלושה.

מצער לשמוע.

לשם הקלה על הסבל - זה הזמן להתייעץ ולהתארגן עם הצוות הרפואי בנוגע להוספיס,

זה המקום המתאים לאנשים שזמנם קצוב, הוא יקבל שם את השקט ואת שיכוך הכאבים הדרוש.

מוכר לי היטב מחברה קרובה של המשפחה שגססה מסרטן. אם כבר לגסוס, אז שם.

[malcishua]

חבר, התגובה שלך מיותרת.

אני עברתי בחיי דברים שאתה כנראה אפילו לא מסוגל לדמיין לעצמך.

לפיכך, אם יש מישהו שיכול להראות את המצב משני הצדדים זה אני.

במידה והוא נפגע, מרגיש לא בנוח עם התגובות שלי הוא רשאי לכתוב לי. אתה לא.

המציאות היא בדיוק הפוכה - דווקא בגלל מטען העבר שלך, אתה מסוגל לראות את הדברים מצד אחד בלבד ובאופן מאוד קיצוני.

[itaysamurai]

אתה לא יודע כלום מחיי, אל תקבע לי.

 

איפה קבעתי לך משהו? אבסורד, בזמן שאתה מנסה להשפיע על רועי על בסיס המקרה האישי שלך.

אפילו מהמעט שכתבת, אחיך בחרו בדרך אחרת ממה שאתה בחרת ואתם באים מאותה משפחה ואותו מקרה.

אז אתה מרשה לעצמך, תחת החסות של המקרה הפרטי שלך, להגיד לרועי מה הוא צריך לעשות ובמי להתחשב?

[roeibf]

חבל מאוד שלא סיפרת את כל הסיפור המלא מההתחלה.

אז תן לי להבין, הוא נטש אותך, את אחייך ואת אימך והקים משפחה נוספת? לא יצר איתך קשר כל השנים והנה עכשיו לפני מותו אתה בתמונה? איפה הילדים שהוא היה איתם בקשר בתמונה? לא רשמת שום דבר עליהם.

אני עדיין לא מבין וכנראה שגם אמא שלך ואשתך לא מבינות מאיפה פתאום אתה שואב את "הצמא" להכיר אותו או לבלות זמן במחיצתו.

כמו שאמרתי, כל אדם קוצר את מה שהוא זרע.

 

אז ככה. הסיפור המלא הוא כזה:

 

אבא ואמא שלי הכירו בדרך עקלקלה. היא היתה במצב נפשי מאוד קשה, והוא בא ו"הושיע" אותה. לאחר שהיא נכנסה להיריון (כשהוא עוד היה נשוי) הוא ברח, והותיר אחריו אישה עם תינוק בן יומו שאין לה מאיפה לכלכל מכיוון שהמשפחה שלה די נטשה אותה באותה התקופה.

 

לאורך השנים היו מפגשים טעונים אבל הוא לא היה בתמונה לאורך כל חיי. למורת רוחה של אמא, רציתי תמיד להכיר ולדעת מי אבא שלי, למרות שהכרתי דמות אדם כלשהי, אבל רציתי לדעת עוד. תמיד היה הצמא והרצון לדעת עוד. לכן תמיד חיפשתי וגיששתי לכיוונו.

 

לציין, שלאבא יש 13 ילדים מאשתו ה"חוקית" ואני ממי שהוגדרה כיצאנית בפי אשתו. יש לי קשר עם חלקם, אך בהמשך תבינו כמה הוא רעוע.

 

יש לנו חבר משפחה שהוא למעשה היה החוליה המקשרת בין ההורים שלי לאחר הבריחה של אבא, שהוא היה מעביר מסרים בינינו. לאחר תקופה, בגיל 16 הבנתי שאני יכול לדבר עם אבא, נפגשנו והיה קצר חזק מאוד עד שהתחתנתי (21). אבא לא הוזמן לחתונה מטעמים מובנים יחסית של אמא, וכך גם 13 אחיי - שהבינו כי אין לי רצון להיות איתם בקשר ולכן נסוגו איש איש לכור מחצבתו.

 

לאחר החתונה, שמתברר שהחבר השמיע לאבא את כל החופה בטלפון, פגשתי את אבא ולמעשה אנחנו בקשר עד היום.

 

איך מתמודדים עם זה? התשובה שלי לך היא בדיוק באותו אופן שהתמודדת כל החיים עם העובדה שהוא נטש אתכם ואין לך אבא. האבא היחידי שהיה לך זאת אימך שתיפקדה בתור אבא ואמא. נאלצה לעבוד כמו חמור ואני מתאר לעצמי ביותר מעבודה אחת. לא יכלה לחיות חיים של הנאה ואושר רק לעבוד כמו חמור מסביב לשעון בכדי לשים לך לחם על השולחן. ועכשיו אתה גם מסםר שהייתה לו משפחה נוספת.

אני לא יודע את כל הסיפור כי לא סיפרת. האם אימך עדיין לבד? האם היא חיה עם גבר שהיה אתכם בזמן שגדלת?

מה ההבדל בין לדעת שיש אבא חי שלא מכיר בבנו ולא מתפקד כאב לבין אב שלא חי יותר? אין שום הבדל. לכן תשובתי לך היא שכמו שהתמודדת עם העובדה שאביך היה חי אבל לא רצה בקשר אתכם ככה אתה יכול להתמודד עם העתיד לבוא

 

מעולם לא היה גבר בחייה של אמא, כי היא לא רצתה להיכנס למשוואה של או אני או הגבר ולכן ויתרה על חיי הזוגיות בשלב די מוקדם בחייה (שנות ה-40-50 שלה).

[falou]

אני חושב שהרצון למצוא אב בחיים הוא מובן לגמרי. זה כמעט מוטמע בנו, הצורך שתהיה שם דמות אב. בכל מקרה, מה הסיבה לא משנה, אתה יודע את הצורך הזה ואין שום סיבה שלא לשרת אותו. רק לא צריך לעשות את זה באופן שפוגע באנשים שיש להם מקום משמעותי בחיים שלך, בעיקר אשתך, כלל שניתן. תדבר איתם, תאזן ותגיע לעמק השווה.

 

לגבי מצבו של אביך, אין מה לעשות עם זה. אלו מהמצבים הקשים בחיים בהם אנחנו חסרי אונים בפני מציאות קשה שאנחנו לא יכולים לשנות. אין מה לעשות אלא לקבל את זה. החיים הם לפעמים סבל, והרבה פעמים שלא באשמתך (או באשמת אף אחד). צריך לעבור את זה, להתנחם בדברים הטובים שיש, ביחד עם מי שקרוב אליך.

[sperial]

אדום, צהוב וירוק - כראוי לפורום רכב, יוזרים בצבעי הרמזור הם בעלי תפקידים.

[RK]

אתה מנהל כאן בפורום?

 

 

הוא מנהל, והלכה למעשה קיבלת את ההתראה שלך שכ"כ ביקשת.

 

לא רק זה, אלא שכל עוד אתה לא המנהל, אתה לא תקבע לאחרים. זאת מהות האינטרנט - החופש להגיב. כמו שלא מוצא חן בעיניך שרועי לא פועל בדרך שאתה פעלת, כך אחרים לא חושבים שאתה צריך להשפיע עליו לפעול בדרך הזאת.

 

החיים שלו. אם הוא בחר לעשות את הקלוז'ר שלו, הוא לא מחפש אישור. אתה פעלת כפי שפעלת וזאת זכותך (או שלא, לא אנחנו נשפוט). רועי בחר אחרת, וזאת זכותו. וכמו שזכותך לכתוב, כך זכות כל אחד אחר לכתוב לך.

 

רועי, בנימה אישית - גם אם כל מה שאתה צריך זה מקום לשפוך את הלב - תרגיש חופשי. אף אחד לא באמת יכול להגיד לך מה לעשות ואיך לפעול, כי מי שיקבע זה אתה, הרגש שלך וצו מצפונך.

[discoTD5]

חברים,

נמחקו תגובות מיותרות. אנחנו לא עוסקים בסוגיות של למי יש יותר כח.

הרבה מהגולשים סוחבים על הגב סיפורי חיים קשים, מרגשים ומעוררי השראה.

חלק אחר גדל בסיטואציות פחות קשות.

אין מקום להשוואות או שיפוטיות.

 

ואהבת לרעך כמוך

[Cerebral Cortex]

הוא מנהל, והלכה למעשה קיבלת את ההתראה שלך שכ"כ ביקשת.

 

לא רק זה, אלא שכל עוד אתה לא המנהל, אתה לא תקבע לאחרים. זאת מהות האינטרנט - החופש להגיב. כמו שלא מוצא חן בעיניך שרועי לא פועל בדרך שאתה פעלת, כך אחרים לא חושבים שאתה צריך להשפיע עליו לפעול בדרך הזאת.

 

החיים שלו. אם הוא בחר לעשות את הקלוז'ר שלו, הוא לא מחפש אישור. אתה פעלת כפי שפעלת וזאת זכותך (או שלא, לא אנחנו נשפוט). רועי בחר אחרת, וזאת זכותו. וכמו שזכותך לכתוב, כך זכות כל אחד אחר לכתוב לך.

 

רועי, בנימה אישית - גם אם כל מה שאתה צריך זה מקום לשפוך את הלב - תרגיש חופשי. אף אחד לא באמת יכול להגיד לך מה לעשות ואיך לפעול, כי מי שיקבע זה אתה, הרגש שלך וצו מצפונך.

 

עכשיו הפכת גם לפסיכולוג ועושה לי אנליזה? וואלה? כל הכבוד. אל תקבע לי מה מוצא חן בעיני ומה לא.

בוא, ספר לי את חייך, ספר לי טרגדיות וטראומות ואז אני אוכל לומר לך בוודאות אם יש לך זכות למתוח עליי ביקורת או לא. למרבית האנשים כאן אין זכות ייעוץ בכלל. מה הטראומה בחיים הגדולה ביותר שלהם? פיטרו אותם מהעבודה, שרטו להם את האוטו? יש כאלה שכן ויש כאלה שלא.

היחידי שיכול להעיר לי זה רק אדם שהתמודד עם מצבים קשים בחיים. יש מבין?

אני מבטיח לך שאם מכניסים את סיפור חיי לתוכנית של צופית גראנט היא לא תהיה מסוגלת להקליט את התוכנית. רק שתבין על מה אני מדבר.

[RK]

אין לך שמץ של מושג עם מה נאלצתי להתמודד בחיים, ואני לא רואה הצדקה מכל סוג שהוא להתחיל לספר לך. בחיי שאין לי מושג מאיפה אתה שואב את ההצדקה להטיח בכל כך הרבה אנשים כל כך הרבה דברים. נראה שלפחות כאן בשרשור, את התגובות כלפיך הרווחת ביושר.

[sperial]

קורטקס, יש לך בעיה, שמוכרת לי כבר הרבה מאד זמן. יש לך דעות מוצקות על כל דבר, וכל דעה אחרת פסולה בעיניך. אז כאשר מדובר בשרשור שעוסק במדיניות הכלכלית - ניחא, אבל כאשר מדובר בשרשור שעוסק ברגשות? מי אתה שתקבע בשביל רועי. לא אני, לא אתה, לא אף אחד אחר מחברי הפורום לא צריך ללמד אותו.

 

הבחור במצב בו הוא זקוק לתמיכה, וגם לחיזוק לגבי הדרך בה בחר. עם כל הכבוד לגישה שלך הסיטואציות אינן זהות, ולו כיון שמדובר באנשים שונים שגדלו במקומות שונים וקיבלו חינוך שונה. העובדה שהאב התנהג כלפי האם והבן בדרך מחפירה אינה שוללת את האפשרות שהאם לא חינכה את הילד לשנוא את אביו. והעובדה היא שפות"ש חש צורך לסעוד את אביו למרות הכל. כיון שזו הדרך בה בחר, ודרך זו אינה פוגעת באף אחד אחר, (טוב, אולי הבנות יפסידו כמה שעות של "זמן איכות" עם אבא, אבל יזכו לאבא שיותר שלם עם עצמו), אין לנו כל סיבה לבקר אותו, ובודאי לא לנסות לשכנע אותו לנהוג בדרך אחרת.

[discoTD5]

אם מישהו רוצה להגיב לפות"ש ולמצב הרגיש בו הוא נמצא- הוא מוזמן.

אם מישהו רוצה להגיב לדברים אחרים ולאנשים אחרים - לא כאן.

[roeibf]

חברים, חשוב מאוד שלא נגיע למקומות לא רצויים. אני מקבל כל ביקורת, אבל שלא ייגרמו פה ריבים מיותרים. הפורום הזה הוא אחד המקומות היחידים באינטרנט ובכלל שאני מרגיש פתוח לשפוך. חלק מכירים אותי וחלק לא, הכל בסדר. אני לא מתרגש.

 

בכל מקרה, היום הייתי אצל אבא. העבירו אותו למורפיום נקי (15 מ"ג) שיכול להפיל סוס. אין לי מושג איך להתמודד עם זה שהוא לא מאופס וצרח עליי לעוף לו מהעיניים כמה פעמים, עד שפשוט הלכתי. פשוט בכיתי והוא לא הניד עפעף. ברור לי שזה לא הוא, אבל עדיין - זה פוגע. זה מעליב. למרות שזה לא הוא.

 

אני חושב שאקח הפסקה קצרה מלהגיע אליו, שיירגע ואולי ישכח. היום אח מאומץ שלי שמכיר את הסיפור מא' ועד ת' אמר לי דבר נכון: אבא שלי רואה בי את אמא שלי, שגרמה לו לא מעט צרות. אחת מהן היא אני כנראה. אני עדיין מטכס עצה איך לנהוג. קשה. פשוט קשה. הוא קמל מיום ליום, אין לו שיניים בפה והפה שלו נמתח והשפתיים נכנסו ממש לתוך הפה, כמו מת בערך. הוא ממש צרוד ומשתעל עם כל מילה. אין לי מושג מה לעשות אויך להמשיך, אבל הפסקה אני אקח.

 

תודה לכולכם שיש לי פה מקום לשפוך ולשתף דברים שאני לא יודע איפה הייתי מוציא. רק עם אשתי זה לא מספיק, כי אני לא יכול לספר לה כל דבר כי היא גם תישבר בסוף.

 

תודה ענקית לכולם! 3>

[נהג מתחיל]

אלה רגעים קשים חבר.

 

רגע אחד הוא מקלל את מי שסביבו, רגע שני הוא קורא לאמא שלו שהוא תיכף בא, ורגע שלישי הוא מתחנן בפני סמכות שרק הוא רואה כדי לדחות את רוע הגזירה...

 

שמור על השפיות שלך וזכור שיש לך משפחה משלך שצריכה אותך.