פוסט פריקה / שאלה - אבא בבית חולים.

[dani12]

גם לי עם אבי לא היה קשר יותר מ 20 שנה למעט ברכה ליום הולדת , הוא נטש אותנו כשהייתי בגיל צעיר .עכשיו נולדה לי בת ופתאום הוא רוצה להיות סבא. האיש לא נתן לי כלום במשך השנים בהם גדלתי וגם בתקופה שהיו ביחד גם אז הוא היה לא אב השנה. אני מבחינתי אם הייתי במצב כזה לא הייתי רץ לחדש קשר ואני יכול להבין את אישתך הוא לא היה שם לצדך אף פעם אז מה פתאום עכשיו אתה צריך להשקיע זמן ואנרגיה עליו . על נטישה אין מחילה זאת דעתי כי אני בנעליים הללו .

[roeibf]

אני מבין בדיוק את המקום שלך. כשהייתי בן ארבעה חודשים הוא עזב את הבית. אבל אני ניחנתי כנראה בקצת יותר רגש מהאחים שלי. חלקם לא יורקים לכיוונו בכלל (גם אותם הוא נטש).

[מרק10]

מי יטפל באביך כאשר הוא יחזור הביתה או חלילה יהייה זקוק לעזרה יומיומית ?

 

אל תשכח שבתי החולים משחררים חולים מהר מאוד מבתי החולים במידה ולא נשקפת סכנה מיידית וברורה לחייהם או כאשר ניתן לדחות את הבדיקות ולבצע אותם במסגרת קופת החולים ואז זה חתיכת תיק על החולה ומשפחתו במידה והחולה לא נייד.

[roeibf]

יש איתו את אחותו, אבל גם היא לא ששה לעזורלו - פגע בה המון.

 

יש לי אח אחד שהוא עסוק אבל מנסה לפנות לאבא קצת זמן. אם ישחררו מבית חולים אבא לא ישתף פעולה, כי הוא רוצה למות...

[Cerebral Cortex]

אני לא אפרט את סיפור חיי כי זה לא המקום, הזמן ולא הפורום הנכון. משפחתי ואני עברתי הרבה מאוד בחיים.

אחד המשפטים שאני אומר בדרך כלל שאם יגידו לי היום כאשר אני כבר נמצא באמצע חיי שהורי, אלה שגידלו אותי, לא היו הוריי הביולוגיים לא איכפת לי.

שככה יהיה לי טוב בהן צדקי שאני אפילו גם לא אנסה למצוא את הוריי הביולוגיים. מבחינתי, אלה שגידלו אותי הם ההורים שלי.

כל זאת מסיבה אחת פשוטה. לעשות ילד לוקח 15 דקות. להביא אותו לעולם 9 חודשים. לגדל ולחנך אותו זה כל החיים.

מבחינתי, זה שהיה איתי שהייתי צריך אבא או אמא, זה שהלך איתי לאסיפות הורים, לרופא, חיכה לי מחוץ לחדר ניתוח הוא האבא והאמא האמיתיים שלי.

לאור האמור לעיל, אם לאימך לא היה גבר בחייה שגידל אותך היא הייתה האימא והאבא שלך. אני בהחלט מבין את הצד שלה.

היא זאת שעבדה כמו חמור לגדל אותך. ניקתה ריצפות, פינתה זבל או האל יודע מה. ולכן הצד שלה מובן לגמרי.

מבחינתה, האב התחמק כל חייו מהאחריות שלו והנה בסוף הוא מקבל מה שלא מגיע לו. איפה הוא היה כל השנים? איפה הוא היה כשהיה צריך אותו? כלומר, כל השנים הוא לא מילא את חובתו האבהית, הכספית וכל היוצא מכך. כלומר רק לקח ולא נתן והנה, גם עכשיו בסוף הוא לוקח.

לגבי האישה, כנראה שגם היא רואה את זה ככה.

אומרים מי שלא טרח בערב שבת לא יאכל בשבת והמבין יבין.

בזה שאתה איתו איך אתה בדיוק מצפה להכיר אותו ומה בדיוק להכיר ממנו?

לצערי כאמור, אני עברתי הרבה מאוד בחיי עד כה. כל יום שאני שומר על שפיות זה מראה את כוחי ועוצמתי. לפיכך אני רואה דברים מזויות אחרות שרק מעטים רואים אותן.

בגדול, אדם קוצר את מה שהוא זורע. ואם הוא משאיר אחריו שדה חרוך זה מה שיהיה לו.

עריכה אחרונה ב-16 ליוני, 2018 על ידי Cerebral Cortex

[roeibf]

אני מבין מה אתה אומר וזה ברור לי, כי כך זה היה. אני אדם שהרגש פועל אצלו לפעמים הרבה יותר מהשכל, ובשנים האחרונות למדתי לווסת את זה בזכות אישה מדהימה שיש לה ויסות רגשי מהטובים שהכרתי. אט אט אני לומד, אבל זה עדיין קשה. אני מרגיש כמו ילד שקיבל סוכריה, טעם ממנה כמה ליקוקים ומישהו בא וחוטף לו אותה.

[Cerebral Cortex]

רוב רובם של האנשים שאני מכיר וממה שקראתי, אף אדם לא היה רוצה שהילד שלו יראה אותו כאשר הוא שבור, פגוע וחסר כוחות. לא כך אדם רוצה שהילדים יזכרו אותו. אתה תצטרך לסלוח לי על כך שאני גלוי איתך. אמרת שאתה רוצה להכיר אותו או לנצל את הזמן המעט שנותר בכדי להכיר אותו. מה בדיוק יש לה להכיר אותו או ללמוד ממנו?

לו היה מדובר במחלה שאפשר להחלים ממנה אז ניחא, איכשהו אפשר עוד להבין. היית יכול לראות שהבן אדם נלחם, לא מוותר, מנסה בכל כוחותיו לצאת מזה. אז אפשר היה לומר, "וואלה, הבן אדם מראה נחישות, התמדה, כוח רצון וחוסר רצון להיכנע".

אבל כאן מדובר במחלה סופנית כאשר המוות דופק על הדלת. ואם הבנתי נכון הוא כבר רוצה למות.

אז מה הוא בעצם מעניק לך כאן? הוא גורם או מאפשר לך לראות אותו במצב שאף בן אדם לא היה רוצה שהילד שלו יראה אותו. הוא לא נותן לך שום מסר או חינוך של מה שרשמתי לעיל כי הוא אפילו לא מנסה להילחם כי אין טעם. אז מה כאן בעצם הוא מעניק לך?

כלום, פשוט כלום וזה מה שאמא שלך מנסה להסביר לך.

בוא אני אתן לך דוגמה מחיי.

פעם, לפני 60 שנים ויותר לא היה בנקים כמו היום. אבא שלי ז"ל עבד מאוד קשה בתור ילד. הם היו עולים חדשים, מדינת ישראל בשנות ה 50 שלה לא היה את הפריווילגיות של היום לילדים. אבל שלי עבד בתור נער בעבודות סבלות ובכל מיני עבודות שחורות. הוא חסך גרוש לגרוש. את הכסף נתן לאימו בכדי שתשמור לו. היא מצידה הייתה משתמשת בכסף הזה לעזור לבן השני שלה.

כל הכסף שאבי הרוויח הלך לאחיו. בשלב מסויים האמא שלו נפטרה וכמו שהיא הלכה הלך גם הכסף. האח סירב לתת לאבי את כספו. בקיצור נוצר קונפליקט ונתק עד כדי כך שהם לא דיברו שנים. אני לא היכרתי את הבני דודים שלי והם לא הכירו אותי. השנים עברו עברו ועברו. מדי פעם הם היו נפגשים פה ושם כי אתה יודע, העולם קטן. אבא שלי ראה את אחיו יום אחד ואמר לו " למה אנחנו נפגשים רק בהלוויות, בוא ניפגש ונכיר את המשפחות" (כשאני כותב לך את זה יורדות לי דמעות). האח שלו סירב וככה אבא שלי מת. בתחושה שאח שלו לא רצה להיפגש איתו. עברו השנים ואותו אח "התרכך". האחים שלי הסכימו להיפגש עם המשפחה שלו אבל אני סירבתי. היה לו את כל ההזדמנות לעשות זאת שאבי היה בחיים אך הוא סירב ועכשיו, כאשר אבי מת גם ההזדמנות הזאת מתה. בשלב מסויים החלטתי לא לעשות מזה יותר מדיי סיפור. אומנם גם אני נפגשתי איתם אבל את הנעשה אין להשיב. לא היה לי שום רגשות אז וגם לא היום. להלוויה של דודי הגעתי רק מתוך נימוס. הוא חיי כעשרים ומשהו שנים אחרי אבי. אני מכיר רק אחד מהילדים שלו וככה זה גם נשאר.

לכן אני אומר, בן אדם קוצר את מה שהוא זורע ואם הוא משאיר שדה חרוך אחריו אז זה מה שיהיה.

אני לא יכול לתאר לעצמי מה אימך עברה בחיים בכדי לגדל אותך ולשים לך לחם על השולחן, לספק לך ביגוד, ארבעה קירות וטיפול רפואי.

אל תכעס עליי כשאני רושם לך את הדברים האלה. תקרא פעם אחרי פעם ותבין מנסיונו המר של מישהו שעבר לא מעט בחיים.

אתה לא חייב להסכים איתי, רק תראה את הדברים בצורה אחרת. אתה פשוט "נלהב" כי יש לך סוף סוף הזדמנות לפגוש אותו ואתה "צמא" לדעת מי הבן אדם. מאוחר מדיי, אין לו מה להעניק לך ואין כבר שום סיכוי שזה ייגמר אחרת.

שב עם אימך ותדבר איתה. חבל מאוד לאבד את הקשר איתה בעבור משהו שאבד עליו כבר הקלח.

 

 

בשורה תחתונה, אני לא רואה שם דבר חיובי צומח מזה.

עריכה אחרונה ב-17 ליוני, 2018 על ידי Cerebral Cortex

[Night Driver]

כל אחד והצלקות שלו אבל אני מאמין שאדם צריך ללכת לפי צו מצפונו.

 

נכון שהראש אומר שמדובר באדם ר וכנראה גם לא חיובי במיוחד אבל הלב אומר שזה עדיין אבא. השאלה על מה תתחרט יותר במידה ותחליט בעתיד שטעית. אם אתה חושב שתרגיש יותר רע אם סעדת אדם שלא מגיע לו שוסעדו אותו אז נתק מגע אבל אם הפוך אז לך ותסעד אותו.

 

בכל מקרה יש לך הזדמנוטת לשמוע עכשיו את הצד שלו בסיפור חייכם שאולי יתן לך תמונה מעט שונה או יעזור לך להבין למה הדברים התגלגלו כפי שהתגלגלו.

[נהג מתחיל]

עם אבא שלי דיברתי אולי 10 משפטים חיוביים בעשר שנים האחרונות, עד לפני כחצי שנה אז הדרדר מצבו הבריאותי.

 

למזלי, יכולתי לבלות איתו מאז פעמיים שלוש בשבוע, עד להדרדרות האחרונה, שאז הייתי לצידו כל יום, עד שנפטר.

 

למרות שהתקשורת בינינו היתה לקויה, עם כעסים ומרמור של עשרות שנים, אני מתחרט שלא ביליתי איתו יותר בשנתו האחרונה.

 

גם אם נפרדנו כשהיה בהכרה ועשינו קלוז'ור מסוים, במגבלות הפולניות, הייתי שמח אם היינו יכולים להתקרב לפני המשבר.

 

שני השקל שלי.

[sperial]

קליפת המוח - עם כינוי הזה אתה צריך להבחין בין הצד הרציונלי לצד הרגשי.אין "נכון" ו"לא נכון" מבחינת פות"ש הצד הרגשי גבר, וזה לגיטימי לגמרי .

אז הניסיון שלך הוא כפי שתיארת, והיות שלא מדובר בסטטיסטיקה של תקלות ב-DSG אלא ברגשות של אדם כלפי אביו, אין לניסיון שלך שום רלוונטיות לגביו.

[falou]

עם אמא זה לא קיים יותר, כי הבהרתי לה שאני לא מוכן להיכנס לאינטריגות ביניהם. מה שהיה, מבחינתי לא קיים. זה ביניהם.

 

לגיטימי. אתה כבר אדם עצמאי. תכבד את אמא (אחרי הכל, היא היתה שם בשבילך), אבל לפחות בכל מה שקשור אליה, אתה יכול ללכת בהתאם לצו מצפונך.

 

אני מבין מה אתה אומר וזה ברור לי, כי כך זה היה. אני אדם שהרגש פועל אצלו לפעמים הרבה יותר מהשכל, ובשנים האחרונות למדתי לווסת את זה בזכות אישה מדהימה שיש לה ויסות רגשי מהטובים שהכרתי

 

אשתך, לעומת זאת, זו אופרה אחרת לגמרי. היא השותפה שלך לחיים, וכמו שאתה מעיד, מאזנת אותך. אל תהיה אידיוט שמכונס בעצמו וברגשות (המובנים) שלו. היא השותפה שלך, תקשיב לה. אולי הביקורת שלה צודקת, לפחות חלקית. תן לה מקום לדרוש את הזמן השלך, היא הרוויחה אותו, ואת הזכות לדרוש אותו. תספר לה מה עובר עליך, כמו שאתה מתאר אותה, היא תבין גם אותך.

ותזכור, ככל שתשתף אותה, היא תהיה יותר שותפה, ותמצאו את האיזון שלכם.

 

ושתהיה רפואה שלמה, לגוף ולנפש.

[roeibf]

תודה רבה לכולם! באם יהיו עדכונים אעדכן. באמת תודה לכולם, עצות מועילות שמסייעות בזמן הלא פשוט הזה.

[נהג מתחיל]

רועי עוד נקודה שהייתה חשובה לי בזמנו - איזה אתוס התקופה הזו תשאיר לילדים שלך.

 

האם זה יהיה אתוס שמדגיש את חשיבות המשפחה או את חשיבות החשבונאות.

 

רק בריאות ובשורות טובות.

[roeibf]

אצל אבא שלי גם התחתונים לא שלו... זה לא מה שמעניין אותי. באמת שלא. אמרתי לילדים שלו - אם אני רשום בצוואה (אם יש כזו) תמחקו אותי.

[roeibf]

אז יש עדכונים ועדכונים לא נעימים. יש לאבא גידול במוח שמשפיע על ההתנהגות. הוא לא זוכר אף אחד וכשהוא זוכר הוא הוא לא מאופס. הוא הוזה ברמות אחרות, חזר לתקופת הצבא (לפציעה שלו ממלחמת ההתשה). הוא צורח על חיילים לא קיימים, צועק עליי שלא אנהל לו את החטיבה.

 

אוף. אני מתפלל או שיקום ויתרפא מהר או שיילך מהר ולא יסבול. כי הוא סובל. והרבה. איך מתמודדים עם זה?! בכיתי היום כמו תינוק כשאמרו לי כמה זמן נשאר. נשארו בין שבוע לשלושה. צלוי כמה מהר הסרטן יתקדם. :cry::cry: