רחוב ממילא בירושלים שנת 1959

[ישה]

הבניין משמאל בניין מרתק מלון פאלאס

 

לקריאה עליו כאן

 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%9F_%D7%A4%D7%90%D7%9C%D7%90%D7%A1

 

לא זכור לי גניבות של מראות

 

זכור לי אפילו שלהרבה כלי רכב אמריקאיים היה בא פנס חיצוני רב עוצמה על הדלת עם ידית כדי להאיר את מספרי הבתים , כמו של המשטרה האמריקאית דאז.

[ofurst]

הדבר המגניב ביותר הוא מספר הרישוי כ 62-30 כלומר הרכב הזה בא מאיזור חיפה.

 

דווקא לא. מספר הרישוי הוא 62-583. בשנת 59 כבר לא היו קיימים המספרים עם אותיות האיזור, אלא המספרים בשיטה הנוכחית (אז עדיין 5 ספרות).

הספרה הראשונה היא 6 - הרכב ירושלמי.

 

לגבי מראות: בלי קשר לגניבות, מראה חיצונית הורכבה אז רק במכוניות מסחריות ללא חלון אחורי, או ללא ראות לאחור.

צריך לזכור כי לא היו אז כלל כבישים רבי נתיבים, והמראה הפנימית נתנה אינפורמציה מספקת בהחלט. גם בשנות הששים (ואפילו שנות השבעים המוקדמות) רק מכוניות גרמניות (יתכן שגם כמה צרפתיות...) הגיעו עם מראה חיצונית (שמאלית בלבד), לא כל הנהגים ידעו מה לעשות איתה...

(זכור לי שכאשר נגנבה/נשברה לאמי המראה השמאלית ב"פרינץ 4" שלה, היא אפילו לא היתה מודעת לכך....).

 

פרט פיקנטי: בשנים 71-73 נמכרה ה"פיאט 127" בשתי גירסאות - 2 ו-3 דלתות (אותו גוף, אך ב- בגירסת 2 הדלתות היתה שמשה אחורית קבועה ומתחתיה מכסה קטן של תא המטען). מוזר ככל שזה ישמע היום, רק גירסת 3 הדלתות סופקה עם מראה שמאלית (מי דיבר על ימנית, בכלל?), שמא יובילו "מטען חורג" המסתיר את הראות במראה הפנימית....

 

גם מגבים - הם היו יקרים למדי, לכן פורקו בקיץ (למניעת התייבשות), וגם בחורף, בעת חנייה, למניעת "סחיבות". זה לא נחשב "גניבה", והיה מקובל למדי - בסגנון "השלמת ציוד" בצבא.

[ofurst]

מה שמוזר הוא שלאף אחת מהמכוניות החונות אין מראה צדדית!! איך יכול להיות ?????

 

כמו שכתבתי, יכול להיות...

 

לא היו גם חגורות בטיחות, הגה כח, מגבר בלם, מיזוג אויר, מתזי שמשות, אור רוורס - ומי שבכלל היה בעל מכונית, נסע בשמחה...

[זמי לוין]

גדלתי שם.

אז, ב-1959 אגרון היה חי והיה ראש עירית ירושלים ושם הרחוב אז היה "ממילא".

שימו לב לפרטי הרכבים שבתמונה:

הרכב הראשון, מצד שמאל, הוא שברולט 1957. (כמו שלי)

לשברולט אין כמה פריטים בסיסיים שהיתם מצפים היום שיהיו בכל רכב והם:

מראה חיצונית על דלת הנהג, שבאותן השנים היתה בבחינת "חלום רטוב" של כל נהג. מראה כזו היתה מחזיקה יום יומיים לפני שגנבו אותה.

עוד חסרים מגבי שמשות שאותם היו מפרקים בקייץ (שלא יתקלקלו) וגם בחרף כדי שהגנבים לא יפרקו אותם.

אין לרכב אנטנה כלומר מישהו הוציא הון עתק על רכישת רכב אמריקאי אבל כבר לא היה לו כסף לרכוש מכשיר רדיו...

הדבר המגניב ביותר הוא מספר הרישוי כ 62-30 כלומר הרכב הזה בא מאיזור חיפה.

מאחורי השברולט 1957 מסתתרת מכונית קטנה שלא רואים אותה אבל נראית לי כמו רנו דופין. אחריה עוד שברולט - 1951 .

בעליה, נוסעת קייזר 1954-5 שהורכבה בישראל.

גם לנשיא המדינה היתה מכונית קייזר שנשאה בגאון על הענף הקדמית כיתוב בניקל, בכתב יד, "קייזר ישראל".

כיתוב זה היה רק על רכבו של נשיא המדינה. נסעתי במכוניתו של נשיא המדינה מירושלים לאשקלון וחזרה.

שימו לב, יש כמה וויליסים: בצד שמאל בסוף טנדר וויליס עם מכסה פתוח, וגם לפני הקייזר יש ויליס ויתכן שיש עוד ויליס מסחרית מאחורי השברולט 1951.

בסביבה 250 מטר משם, במגרש בו עומד היום ה-"היברו יוניין קולג'", היה משרד הרישוי שם עשו טסט.

באותן השנים אגרת הרישוי היתה % מערך הרכב כפי שנקבע במו"מ בין בעל הרכב והפקיד בקופה.

הקופה היתה מבנה מט ליפול מעץ בו ישב פקיד שהיה צריך לצאת לראות את הרכב. אבל הוא לא יצא מהמקום כי חשש שיגנבו לו את הקופה... בין 10.00 ל 10.30 היתה הפסקה והכל נסגר.

את אגרת הרכב שילמו בבולים מיוחדים שרכשו מהפקיד רק במזומן. לבולים לא היה ערך נקוב והפקיד היה רושם עליהם בכתב יד את מחיר האגרה. האגרה היתה "גמישה" כלומר למי שהיה יותר כח מיקוח היה פחות לשלם. מי שהיה לו רדיו היה צריך לשלם בדואר עבור רשיון למקלט רדיו. זה היום אגרת הרדיו שאנו משלמים ביחד עם אגרת הרישוי.

הבדיקה היתה "בערך". את האורות בדקו על הקיר. היה תא שבו היה בור ולא היה מסלול בדיקה כמו היום. כלומר נכנסת ויצאת מתא לתא כדי לעבור את הבדיקה. בשלב מסויים מיסדו את הענין והדבר גרם להלם בציבור. שוב לא היה ניתן לקבל במו"מ הנחה על האגרה ופתאום היה מסלול בדיקה קבוע.

מכיוון שהמנועים היו עם נשם פתוח, אדי השמן נדבקו בשילדה והאבק נדבק עליהם וחלק גדול מהכבישים לא היו סלולים, מה שגרם לכך שהרכב היה מצופה בשכבת ג'יפה עבה, והיתה דרישה לרחוץ את השילדה לפני הטסט כדי לחפש סדקים.

היו ימים.

 

תודה על הידע.בעוד 30-40 שנה לא יבינו על מה אתה מדבר..אולי יאשפזו אותך לבדיקות

[oldcar]

זמי, למה לחכות? אני כבר כותב מחדר סגור בבית חולים....

 

לגבי המראות אני לא יודע מה היה בתל אביב. אני יודע שגם בירושלים וגם בחיפה היו גונבים מראות מגבי שמשות ואנטנות.

האנטנות היו אז מוט טלסקופי מניקל עם הברגה ובכל פעם שיצאו מהרכב היו מפרקים את האנטנה. בלי אנטנה רדיו AM לא קולט.

בתחילת שנות השישים נתפסה כונפיית "בני טובים" בני 16-17 בירושלים שגנבה חלקים מרכב חונה ומכרה אותם לחנות חלפים.

היה שוק לחלקים הגנובים. כלומר היו אומרים לך בחנות, מוסך או סתם בבסטה ברחוב, כי יש להם בהזדמנות (אוקזיון) מראה משומשת וכו'.

המראות התחברו בד"כ עם בורג חיצוני והיה פשוט לפרק אותם. היו כאלה שהשחיזו את ראש הבורג ושמו אום ופין בתוך הבורג בצד הפנימי של הדלת וזה לפעמים היה מביא אותך לפחח כדי לתקן את הפח אחרי נסיון העקירה.

בויליס המצולמת רואים מראה שהיתה חובה ברכב מסחרי וברכב ללא חלונות צד. שימו לב ליד של הנהג שתלויה בחוץ.

בחנויות חלקים היו גם מוכרים חלקים למראות כלומר זכוכית, כדורים ,שמחזיקים את המראה, ידיות וקפיצים. החלקים היו בעיקר לטנדרים ומסחריות והתאימו למראה שיש על הויליס בתמונה. נדמה לי שבמחסן שלי יש לי עוד חלקים למראות כאלה.

אז תיקנו לא החליפו.

לענין מספר הרישוי התמונה כנראה מוקדמת מ 1959 כי לויליס בתמונה השלישית יש מספר 5 ספרות מתחיל ב 0 ולשברולט עוד לא החליפו את המספר כי כנראה עוד לא עשתה טסט.אם תראו ישנה האות כ שזה מספר רישוי יש לפני חמש הספרות.

[amiger]

דווקא לא. מספר הרישוי הוא 62-583. בשנת 59 כבר לא היו קיימים המספרים עם אותיות האיזור, אלא המספרים בשיטה הנוכחית (אז עדיין 5 ספרות).

הספרה הראשונה היא 6 - הרכב ירושלמי.

 

לגבי מראות: בלי קשר לגניבות, מראה חיצונית הורכבה אז רק במכוניות מסחריות ללא חלון אחורי, או ללא ראות לאחור.

צריך לזכור כי לא היו אז כלל כבישים רבי נתיבים, והמראה הפנימית נתנה אינפורמציה מספקת בהחלט. גם בשנות הששים (ואפילו שנות השבעים המוקדמות) רק מכוניות גרמניות (יתכן שגם כמה צרפתיות...) הגיעו עם מראה חיצונית (שמאלית בלבד), לא כל הנהגים ידעו מה לעשות איתה...

(זכור לי שכאשר נגנבה/נשברה לאמי המראה השמאלית ב"פרינץ 4" שלה, היא אפילו לא היתה מודעת לכך....).

 

פרט פיקנטי: בשנים 71-73 נמכרה ה"פיאט 127" בשתי גירסאות - 2 ו-3 דלתות (אותו גוף, אך ב- בגירסת 2 הדלתות היתה שמשה אחורית קבועה ומתחתיה מכסה קטן של תא המטען). מוזר ככל שזה ישמע היום, רק גירסת 3 הדלתות סופקה עם מראה שמאלית (מי דיבר על ימנית, בכלל?), שמא יובילו "מטען חורג" המסתיר את הראות במראה הפנימית....

 

גם מגבים - הם היו יקרים למדי, לכן פורקו בקיץ (למניעת התייבשות), וגם בחורף, בעת חנייה, למניעת "סחיבות". זה לא נחשב "גניבה", והיה מקובל למדי - בסגנון "השלמת ציוד" בצבא.

אבא שלי שילם סכום נאה עבור מראה שמאלית ב127 73 שלו את זה אני זוכר כילד. אני גם זוכר איך אבא שלי הגיב בפליאה לתשובה של גולדין (הסוכן הירושלמי של פיאט) לזה שאין חגורת בטיחות לנהג אלא רק לנוסע. הוא אמר לו שהנהג לא צריך חגורה כי הוא צריך לתת "קונטרה עם ההגה" במקרה של תאונה.

היו ימים...

[ofurst]

הוא אמר לו שהנהג לא צריך חגורה כי הוא צריך לתת "קונטרה עם ההגה" במקרה של תאונה.

היו ימים...

 

את ה"חוכמה" הזאת לא המציא גולדין.

זאת היה הנימוק של חיים קורפו, בהיותו שר התחבורה, נגד החלת חובת חגירה....

הוא כנראה סבר שזה יגדיל את הפופולריות שלו.

אבל לעצם העניין - כל המכוניות בשנות ה-70 הגיעו עם חגורות (סטטיות, כמובן...) במושבים הקדמיים. אולי גולדין פרק את אלה שב"פיאטים" הירושלמיים

[יוסי ג]

גם בת"א גנבו מראות,

אני זוכר שב 404 המראה על הדלת השמאלית היתה מחוברת עם שני ברגים שקועים,

את השקעים של הברגים סגרו עם חומר של פחחים כדי שלא יוכלו לפתוח,

לא תמיד זה עזר והמראה נעקרה מתוך התושבת.

בטרנספורטר היה "פיתוח מקומי" מין מעטפת מאלומיניום שהגנה על הבורג המחבר את המראה לדלת,

היו קודחים חורים בדלת ומחברים את זה עם מסמרות.