סיפורים מעניינים מהשירות הצבאי.

[Discover]

בקורס קצינים שלי התעוררנו בשבוע הראשון וראינו באמצע הרחבה פחית קולה.

 

במשך שבוע אשכרה חקרו את כל הצוערים,כמובן שכולם התנערו מזה וטענו שלא יודעים איך הפחית הגיעה לשם.

 

לאחר שבוע הגיע צוער שהודה שהוא ביצע את המעשה בתור מעשה קונדס והתנצל עד עמקי נשמתו.

 

טאיטו הדיח אותו מהקורס אישית בצירוף הערה לתיק שאותו צוער לא יוכל לשמש כקצין בעתיד.

 

מצטער לאכזב אותך, הצוער בקורס שלך היה חיקוי עלוב של המקור

 

המקור היה שם פחית קולה באמצע מגרש המסדרים כל לילה, בבוקר היו מתעוררים ורואים פחית באמצע המגרש. חקרו בדקו והכל - לא מצאו אותו.

 

היה יום אחד שטאיטו כלכך התעצבן שצוות שהיה אמור להיות בלילה בשטח הוחזר לבסיס והוצב על הגגות של הבה"ד עם ציוד לראיית לילה.

באותו לילה, באופן חשוד-משהו, לא הונחה פחית קולה. גם לא בלילה שאחרי זה (למרות שאז כבר לא היו על הגגות). כמה ימים אחרי זה הפחיות חזרו כל בוקר.

 

בסופו של דבר, אחרי כמעט שבועיים, וחקירה קדחנית של טאיטו החייל נשבר והודה בביצוע המעשה.

 

לגבי ההמשך - יש 2 המשכים. הראשון שהחייל הודח מהקורס ולא חזר לבה"ד1 לעולם.

השני שהחייל הועלה לוועדה וסיים את הקורס/קורס אחריו.

 

חלקיו הגדולים אושרו ע"י טאיטו ופרוספר (הספר האגדי של הבהד ). רק מה נסגר עם החייל אף אחד לא מוכן להגיד.

 

אני חייב לציין שטאיטו אמנם בחור קשוח עם יכולות צריחה מרשימות ביותר, אבל הוא גם יכול להיות מאוד משעשע.

במיוחד כשמצליחים להצחיק אותו באמצע קליטה של קורס

 

לדעתי אני אחד הפטוריסטים הגדולים בתולדות צה"ל.

 

האמת, בלי להעליב, אני לא חושב שאתה מסוגל להתחרות בי

הרס"ר שלי, 2 הרמ"דית שהחלפתי, שלושת הרע"ניות שהחלפתי ואפילו השלישה, מעולם לא זכו לראות חייל עם מגוון פטורים נרחב ומקיף כמו הפטורים שיש לי.

מה גם שחלקם הינם פטורים מיוחדים ונדירים יחסית בצה"ל, בטח שבריכוז שכזה אצל חייל בודד.

[ליין מן]

סליחה , אני הבנתי - בצבא, חוק המשיכה, הוא גמיש ...

כאשר כדור הארץ מסתובב - אצלכם בבסיס,זה מעלה ומטה - לא מסביב צירו.

ואז בעיה בביוב, היא פעם סתימה, ופעם נזילה . פשוט להבנה.

- ובבקשה לא לענות לי ברצינות -

 

לנו לדוגמה - לא היו בעיות הבנה, בעברית - לא היה לנו ביוב.

כאשר הבור התמלא , חפרנו חור חדש ...

אייל .

[servus]

קודם כל DISCOVER, בלי ךהכיר אותך אני חייב לומר שאין מצב שאתה לוקח את NITCH בפטורים.

לבן אדם היה (בין היתר) פטור מקור - אם אני לא טועה בין 5 בערב ל8 בבוקר המניאק היה יושב בעולם, בעודנו מטורטרים כמו חמורים. שלא לדבר על האטימה המשולשת, ושאר ירקות.

 

הזכרתם מוכתר - הרי הוא הרס"ר עם החתול על הפנים. למה חתול? כי הזקן שלו החליף צבעים מג'ינג'י - ללבן ולשחור, קצת כמו חתול רחוב.

 

הסיפור הכי טוב על מוכתאר:

יום אחד חבריי לקורס מבצעים תורנות גירוף עלים בבסיס. אחד מהם גורף עלים על גג של מבנה מסוים, ומוכתאר עובר בין העמדות ובודק הספק עבודה.

 

מוכתאר: חייל! מי איתך על הגג?

יוסי: זה אני ותו לא, הרס"ר.

מוכתאר: אז תגיד לתו-לא שיזיז את התחת שלו וירד למטה, אני צריך אותו במקום אחר.

 

כל מילה נוספת מיותרת.

[Fire Storm]

עוד יציאה של רנ"ג קנינו. את זו לא שמעתי במו אזניי, אבל מספיק אנשים אדומים מחוסר נשימה סיפרו לי עליה.

שוב מסדר בוקר, הפעם יש פקודה של רא"ל בוגי יעלון לדבר עם החיילים על אלימות, לאחר עוד שבוע של אלימות ברחובות.

רנ"ג קנינו: "חיילים, כל מה שעושים עם היד, אפשר לעשות גם בפה."

חיילים: Q$@#$#%#@

 

 

לללללללללללללללוללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל

ענקקקקק

[אלעד]

הנה סוף השבוע מתחיל, העבודה נגמרה ואני יכול להתפנות קצת כדי להעלות את הסיפור הבא שלי על הכתב.

אז בהמשך לפרומואים של servus, אלירן ו-gilcom, לא נותר לי אלא לאשר את הדברים כולם. רנ"ג יגאל מוכתר הוא כנראה נגד המשמעת הג'ינג'י היחיד בצבא שיש לו גם חתול על הפרצוף. ניסיתי למצוא תמונה שלו בגוגל להמחשת העניין, אבל לצערי תמונה כזאת לא נמצאה. מעבר לחתול, מאפיין בולט נוסף של מוכתר הוא היעדר המילה "לדבר" בלקסיקון שלו, כך שהמונח היחיד שהוא מכיר הוא "לצרוח". מוכתר בהחלט יודע לעשות במונח הזה שימוש לתפארת צה"ל.

על כל פנים, מוכתר היה במשך שנים רבות רס"ר הבה"ד. הבה"ד בו הייתי היה חלק מאגד של בסיסים, כאשר כל בסיס הוא יחידה עצמאית בעלת רס"ר ומב"ס משלה. לימים, כשהגיע לבה"ד רס"ר חדש, היה צורך למצוא למוכתר תפקיד חדש, וכך הוא מצא את עצמו במשרת רס"ר האגד. אך אליה וקוץ בה: היות ובאף אחד מהבסיסים אין צורך ברס"ר נוסף, כל מה שנותר למוכתר לקחת תחת מרותו הוא לא יותר מהכביש המחבר בין כל אותם בסיסים, כך שהוא הפך הלכה למעשה להיות מפקד הכביש

בראש אותו כביש המחבר בין בסיסי האגד, בסמיכות למשרדו של מוכתר, יש שער ברזל גדול, המאויש כל לילה ע"י כיתת שומרים וסמל תורן, שעפ"י רוב הוא אחד מאנשי הסגל של הבה"ד.

השער ההוא היה באמת מטופח. אחרי הכל, למוכתר אין יותר מידי דברים להוציא עליהם את האנרגיות שלו (כמובן בהנחה שהוא לא תפס איזה חייל והתחיל לצרוח עליו). במרכז הכביש, קצת אחרי השער, הציב מוכתר בוטקה חדש הבוהק בצבעו הלבן והמיועד למאבטחות המתקנים המאיישות את השער במהלך שעות היום. לפני אותו בוטקה הציב מוכתר שורה של אדניות עם פרחים בתוכן, המפרידות בין שני כיווני התנועה בכביש.

ברוב הבסיסים מטלת הסמל התורן היא סוג של תענוג השמור לפז"מניקים בלבד, אבל בבה"ד מדובר במטלה שהיא מגה סינג'ור הטומנת בחובה סיכויים גבוהים לחטוף תלונה.

 

והנה, הגיע יומי לעשות את תורנות הסמל תורן. היום נכונה לי תורנות נעימה במיוחד: הקצינה התורנית היא לא אחרת מריקי, המפקדת שלי, כך שכל הסימנים מראים שהולכת להיות לי תורנות שתעבור באופן חלק, מהיר וללא סכנות של תלונה. אוי, כמה תמים שהייתי...

 

הנה הגיע לו הערב. אחרי ארוחת הערב בבסיס יצאתי עם כיתת השומרים לשער והתיישבתי לידו, כאשר תפקידי הוא לאשר כניסה של אנשים ולפרוק את נשקם של השומרים, ותפקיד השומרים הוא לאבטח אותי ואת השער. הערב עובר לו בשגרתיות מחרידה ואני מביט בשעון היד שלי ומציין לעצמי שעוד פחות משעה אני כבר יכול ללכת לישון (ולקום כל שעתיים לפרוק לשומרים את הנשק).

לפתע הגיעה לשער GMC סוואנה צבאית ובתוכה נהג צעיר המבקש להכנס לאחד מבסיסי האגד. אני בודק את תעודותיו ומורה לשומרים לפתוח את השער ולאפשר את כניסת הרכב. אלא שבאותו רגע, הנהג ראה בצידי הכביש מכר. הנהג סובב אליו את ראשו והחל מדבר עמו. כנראה שהנהג קצת מיהר, אז הוא החליט לצאת בפול גז, רק שמשום מה הוא בחר לעשות זאת בטרם השיב את מבטו קדימה. התוצאה: ה-GMC פגעה בחוזקה באחת האדניות שלפני אותו בוטקה מטופח שמוכתר הציב רק שבועות ספורים קודם לכן, תוך שאגן השמן שלה נבקע. השמן נזל על הכביש ואגב כך גם נתן כמה שפריצים בריאים על הצבע הלבן הבוהק של הבוטקה.

הנהג, שכנראה קצת נבהל מכל העסק, נתן גז ונכנס פנימה. ואני? הייתי בשוק מוחלט.

התקשרתי לחמ"ל בבה"ד וביקשתי מהקמב"ץ שיקפיץ את כיתת הכוננות שתבוא לכסות את כל השמן שנשפך בחול לפני שמישהו יעשה שם תאונה. ואכן, מקץ דקות ספורות כיתת הכוננות הגיעה, כיסתה את השמן בחול וכדי להיות בטוח שאיש לא יעבור שם, הצבתי לפני כתם השמן מחסום מאולתר. השקט שב על כנו והרשתי לעצמי סוף סוף לפרוש לי למיטה.

 

הלילה עבר לו בנעימים עד כמה שלילה בתורנות סמל תורן יכול לעבור, והנה הגיעה השעה 6 בבוקר. הערתי את כיתת השומרים לנקיונות אותם עליהם לבצע ופניתי לעבר השער. כעת תפקידי הוא לאשר את כניסת המבקרים יחד עם הקצינה התורנית עד להגעת מאבטחות המתקנים. תוך פחות משעה מוכתר הגיע להתחיל עוד יום של טרטורי חיילים. מה רבה היתה תדהמתו כשנכנס לבסיס וראה את הכביש שלו מלוכלך!

"סמל תורן!!!" רעם מוחטה בקול העורב שלו. באתי אליו. "מה זה צריך להיות? מה קורה פה?" שאל מוכתר, תוך שאני מבחין שהכיוון אליו הדברים עומדים להתפתח הוא רע, רע מאוד. הסברתי לו בקצרה את שקרה בלילה. "רשמת את מספר הרכב?". לא, לא רשמתי. מרוב הבלבול והשוק, לא עלה בדעתי לעשות זאת.

"אתה לא הולך הביתה לפני שאתה מביא לי את הפרטים של הנהג או לפני שאתה דואג שהכביש יהיה נקי! תראה את הבוטקה! איך אני אמור להוריד את כתמי השמן מהצבע הלבן?!" נהם מוכתר, ועוד רגע ניכר שכמה ורידים בראשו עומדים להתפוצץ. אלוהים אדירים, איך אכלתי אותה? איך נקלעתי לכל הבלאגן הזה?

המפקדת שלי, שכזכור היתה עמי בשער ועזרה לי בסינון המבקרים המבקשים להכנס, שמעה את הכל וסימנה לי שיהיה בסדר ושהיא תעזור לי לצאת מזה. לפתע חשבתי על רעיון: ה-GMC המשיכה לנסוע לאחר המקרה. מה יותר פשוט מלעקוב אחרי שובל השמן שנשאר אחריה ולראות לאיזה בסיס היא נכנסה? אכן, רעיון מוצלח. התחלנו שנינו לעקוב אחרי פס השמן כמו עמי ותמי שעקבו אחרי פתיתי הלחם ביער. לרוע מזלנו, בנקודה מסויימת השובל סב על עקבותיו ונעלם, ממש כמו הלחם של עמי ותמי שנאכל ע"י הציפורים. כנראה שה-GMC יצאה מהשער, ומרוב כל ההמולה כלל לא שמתי לב שהיא עברה. אחרי הכל, הסינון הוא עבור הנכנסים ולא עבור היוצאים.

אין ברירה, צריך להתחיל לעבור בסיס-בסיס ולבדוק למי מהם יש GMC מדממת. הולכים לבסיס הראשון ושואלים את החמ"ל האם יש להם GMC שנפגעה הלילה. אין. עברנו לבסיס הבא. גם שם אין. גם בבסיס שלאחריו לא הגענו לתוצאות של ממש.

התחלתי כבר להתייאש וצעדתי בחזרה לעבר שער האגד, תוך שאני כבר רואה מרחוק את מוכתר מתרוצץ סביב הבוטקה שלו כעכבר על ספידים. בעיני רוחי כבר ראיתי איך פני החתול הזה משאיר אותי לנקות לו את הכביש ואח"כ גם מגיש נגדי תלונה על אלוהים יותר מה (תסמכו עליו שהוא כבר ימצא את הסעיף המתאים). לפתע ריקי, הקצינה המושיעה שלי, באה אלי עולצת. מבירור עם הבסיס השכן (זה שלימים עברתי לשרת בו) עולה שה-GMC שייכת להם. נו, מכאן ועד איתור שמו של הנהג הדרך היתה קצרה במיוחד (וחסרת אדניות במרכזה). התייצבנו שנינו, ריקי ואני, במשרדו של מוכתר, מסרנו לו את שמו של הנהג, וברחנו משם מבלי להביט לאחור. ממש יצאתי מכל העניין בשן ועין.

 

לפי דעתי, אותו בוטקה נמצא בשער האגד עד היום. כנראה שגם כתמי השמן מאותו לילה ארור עדיין נותנים בו את אותותיהם.

ומוכתר? סביר להניח שהוא כבר בפנסיה ואינו מטריד עוד חיילים. וביננו - טוב שכך!

[yuvk]

מוקדם בבוקר, אחד מהקורס שלי, כנראה אפוף אחרי יותר מדי שעות שמירה, פתח את השער המדובר לאוטובוס מלא

תיירים יפנים עם מצלמות, שטעה בדרך. האוטובוס נעצר רק בשער הבה"ד, שם התגלתה הטעות העגומה. השמועה אומרת

שגם מפקד הבסיס לא יכול היה לעצור את הצחוק שלו בעת ששפט את האומלל.

[Discover]

קודם כל DISCOVER, בלי ךהכיר אותך אני חייב לומר שאין מצב שאתה לוקח את NITCH בפטורים.

לבן אדם היה (בין היתר) פטור מקור - אם אני לא טועה בין 5 בערב ל8 בבוקר המניאק היה יושב בעולם, בעודנו מטורטרים כמו חמורים. שלא לדבר על האטימה המשולשת, ושאר ירקות.

 

 

אין לי מושג מה זה פטור מקור,

אבל פטור של עבודה משרדית (שזה אומר שאתה יושב ומסתכל כשכולם עושים עבודות רס"ר) זה לא משהו מיוחד כלכך ודי נפוץ (לפחות אצלנו).

 

הגעה לבסיס ב10 בבוקר, דבר שפוטר אותך מלראות את הרס"ר במסדר הבוקר שנערך כל יום - זה קצת יותר מיוחד (ואני מתגאה להיות היחיד ביחידה עם פטור כזה).

לא לנעול נעל צבאית יותר מ2 ימים לאורך כל השירות (שנגמר עוד 3 חודשים. טפו טפו טפו). זה נחמד

פטור של 7 שעות שינה רצופות זה די ממוצע - אבל לקבל עם הפטור הזה גם פטור של שינה בחדר פרטי (כאילו בלי אף אחד אחר בחדר) זה יותר נחמד

[אלכס501]

שבוע חוליה, ישנים בשטח, החיילים באוהלי סיירים. כל הלילה יש כמובן שמירה ואיש סגל ער לפריקות.

לפתע, שעה וחצי לפני ההשכמה שומעים "לקבלת המפקדים צוות 5 ימתח להקשב, הקשב!" ... המ"כית שאיתי תיארה לי את המחזה שנראה ככה: החנט"ר עומד לבד, עפוץ - חצי רדום בהקשב, לבד.

המ"כית: "ערן, יש עוד שעה וחצי להשכמה, מה אתה עושה פה? לך לישון"

החייל: " כן המפקדת" וחזר לישון...

[aa123]

הנה סוף השבוע מתחיל, העבודה נגמרה ואני יכול להתפנות קצת כדי להעלות את הסיפור הבא שלי על הכתב.

אז בהמשך לפרומואים של servus, אלירן ו-gilcom, לא נותר לי אלא לאשר את הדברים כולם. רנ"ג יגאל מוכתר הוא כנראה נגד המשמעת הג'ינג'י היחיד בצבא שיש לו גם חתול על הפרצוף. ניסיתי למצוא תמונה שלו בגוגל להמחשת העניין, אבל לצערי תמונה כזאת לא נמצאה. מעבר לחתול, מאפיין בולט נוסף של מוכתר הוא היעדר המילה "לדבר" בלקסיקון שלו, כך שהמונח היחיד שהוא מכיר הוא "לצרוח". מוכתר בהחלט יודע לעשות במונח הזה שימוש לתפארת צה"ל.

על כל פנים, מוכתר היה במשך שנים רבות רס"ר הבה"ד. הבה"ד בו הייתי היה חלק מאגד של בסיסים, כאשר כל בסיס הוא יחידה עצמאית בעלת רס"ר ומב"ס משלה. לימים, כשהגיע לבה"ד רס"ר חדש, היה צורך למצוא למוכתר תפקיד חדש, וכך הוא מצא את עצמו במשרת רס"ר האגד. אך אליה וקוץ בה: היות ובאף אחד מהבסיסים אין צורך ברס"ר נוסף, כל מה שנותר למוכתר לקחת תחת מרותו הוא לא יותר מהכביש המחבר בין כל אותם בסיסים, כך שהוא הפך הלכה למעשה להיות מפקד הכביש

בראש אותו כביש המחבר בין בסיסי האגד, בסמיכות למשרדו של מוכתר, יש שער ברזל גדול, המאויש כל לילה ע"י כיתת שומרים וסמל תורן, שעפ"י רוב הוא אחד מאנשי הסגל של הבה"ד.

השער ההוא היה באמת מטופח. אחרי הכל, למוכתר אין יותר מידי דברים להוציא עליהם את האנרגיות שלו (כמובן בהנחה שהוא לא תפס איזה חייל והתחיל לצרוח עליו). במרכז הכביש, קצת אחרי השער, הציב מוכתר בוטקה חדש הבוהק בצבעו הלבן והמיועד למאבטחות המתקנים המאיישות את השער במהלך שעות היום. לפני אותו בוטקה הציב מוכתר שורה של אדניות עם פרחים בתוכן, המפרידות בין שני כיווני התנועה בכביש.

ברוב הבסיסים מטלת הסמל התורן היא סוג של תענוג השמור לפז"מניקים בלבד, אבל בבה"ד מדובר במטלה שהיא מגה סינג'ור הטומנת בחובה סיכויים גבוהים לחטוף תלונה.

 

והנה, הגיע יומי לעשות את תורנות הסמל תורן. היום נכונה לי תורנות נעימה במיוחד: הקצינה התורנית היא לא אחרת מריקי, המפקדת שלי, כך שכל הסימנים מראים שהולכת להיות לי תורנות שתעבור באופן חלק, מהיר וללא סכנות של תלונה. אוי, כמה תמים שהייתי...

 

הנה הגיע לו הערב. אחרי ארוחת הערב בבסיס יצאתי עם כיתת השומרים לשער והתיישבתי לידו, כאשר תפקידי הוא לאשר כניסה של אנשים ולפרוק את נשקם של השומרים, ותפקיד השומרים הוא לאבטח אותי ואת השער. הערב עובר לו בשגרתיות מחרידה ואני מביט בשעון היד שלי ומציין לעצמי שעוד פחות משעה אני כבר יכול ללכת לישון (ולקום כל שעתיים לפרוק לשומרים את הנשק).

לפתע הגיעה לשער GMC סוואנה צבאית ובתוכה נהג צעיר המבקש להכנס לאחד מבסיסי האגד. אני בודק את תעודותיו ומורה לשומרים לפתוח את השער ולאפשר את כניסת הרכב. אלא שבאותו רגע, הנהג ראה בצידי הכביש מכר. הנהג סובב אליו את ראשו והחל מדבר עמו. כנראה שהנהג קצת מיהר, אז הוא החליט לצאת בפול גז, רק שמשום מה הוא בחר לעשות זאת בטרם השיב את מבטו קדימה. התוצאה: ה-GMC פגעה בחוזקה באחת האדניות שלפני אותו בוטקה מטופח שמוכתר הציב רק שבועות ספורים קודם לכן, תוך שאגן השמן שלה נבקע. השמן נזל על הכביש ואגב כך גם נתן כמה שפריצים בריאים על הצבע הלבן הבוהק של הבוטקה.

הנהג, שכנראה קצת נבהל מכל העסק, נתן גז ונכנס פנימה. ואני? הייתי בשוק מוחלט.

התקשרתי לחמ"ל בבה"ד וביקשתי מהקמב"ץ שיקפיץ את כיתת הכוננות שתבוא לכסות את כל השמן שנשפך בחול לפני שמישהו יעשה שם תאונה. ואכן, מקץ דקות ספורות כיתת הכוננות הגיעה, כיסתה את השמן בחול וכדי להיות בטוח שאיש לא יעבור שם, הצבתי לפני כתם השמן מחסום מאולתר. השקט שב על כנו והרשתי לעצמי סוף סוף לפרוש לי למיטה.

 

הלילה עבר לו בנעימים עד כמה שלילה בתורנות סמל תורן יכול לעבור, והנה הגיעה השעה 6 בבוקר. הערתי את כיתת השומרים לנקיונות אותם עליהם לבצע ופניתי לעבר השער. כעת תפקידי הוא לאשר את כניסת המבקרים יחד עם הקצינה התורנית עד להגעת מאבטחות המתקנים. תוך פחות משעה מוכתר הגיע להתחיל עוד יום של טרטורי חיילים. מה רבה היתה תדהמתו כשנכנס לבסיס וראה את הכביש שלו מלוכלך!

"סמל תורן!!!" רעם מוחטה בקול העורב שלו. באתי אליו. "מה זה צריך להיות? מה קורה פה?" שאל מוכתר, תוך שאני מבחין שהכיוון אליו הדברים עומדים להתפתח הוא רע, רע מאוד. הסברתי לו בקצרה את שקרה בלילה. "רשמת את מספר הרכב?". לא, לא רשמתי. מרוב הבלבול והשוק, לא עלה בדעתי לעשות זאת.

"אתה לא הולך הביתה לפני שאתה מביא לי את הפרטים של הנהג או לפני שאתה דואג שהכביש יהיה נקי! תראה את הבוטקה! איך אני אמור להוריד את כתמי השמן מהצבע הלבן?!" נהם מוכתר, ועוד רגע ניכר שכמה ורידים בראשו עומדים להתפוצץ. אלוהים אדירים, איך אכלתי אותה? איך נקלעתי לכל הבלאגן הזה?

המפקדת שלי, שכזכור היתה עמי בשער ועזרה לי בסינון המבקרים המבקשים להכנס, שמעה את הכל וסימנה לי שיהיה בסדר ושהיא תעזור לי לצאת מזה. לפתע חשבתי על רעיון: ה-GMC המשיכה לנסוע לאחר המקרה. מה יותר פשוט מלעקוב אחרי שובל השמן שנשאר אחריה ולראות לאיזה בסיס היא נכנסה? אכן, רעיון מוצלח. התחלנו שנינו לעקוב אחרי פס השמן כמו עמי ותמי שעקבו אחרי פתיתי הלחם ביער. לרוע מזלנו, בנקודה מסויימת השובל סב על עקבותיו ונעלם, ממש כמו הלחם של עמי ותמי שנאכל ע"י הציפורים. כנראה שה-GMC יצאה מהשער, ומרוב כל ההמולה כלל לא שמתי לב שהיא עברה. אחרי הכל, הסינון הוא עבור הנכנסים ולא עבור היוצאים.

אין ברירה, צריך להתחיל לעבור בסיס-בסיס ולבדוק למי מהם יש GMC מדממת. הולכים לבסיס הראשון ושואלים את החמ"ל האם יש להם GMC שנפגעה הלילה. אין. עברנו לבסיס הבא. גם שם אין. גם בבסיס שלאחריו לא הגענו לתוצאות של ממש.

התחלתי כבר להתייאש וצעדתי בחזרה לעבר שער האגד, תוך שאני כבר רואה מרחוק את מוכתר מתרוצץ סביב הבוטקה שלו כעכבר על ספידים. בעיני רוחי כבר ראיתי איך פני החתול הזה משאיר אותי לנקות לו את הכביש ואח"כ גם מגיש נגדי תלונה על אלוהים יותר מה (תסמכו עליו שהוא כבר ימצא את הסעיף המתאים). לפתע ריקי, הקצינה המושיעה שלי, באה אלי עולצת. מבירור עם הבסיס השכן (זה שלימים עברתי לשרת בו) עולה שה-GMC שייכת להם. נו, מכאן ועד איתור שמו של הנהג הדרך היתה קצרה במיוחד (וחסרת אדניות במרכזה). התייצבנו שנינו, ריקי ואני, במשרדו של מוכתר, מסרנו לו את שמו של הנהג, וברחנו משם מבלי להביט לאחור. ממש יצאתי מכל העניין בשן ועין.

 

לפי דעתי, אותו בוטקה נמצא בשער האגד עד היום. כנראה שגם כתמי השמן מאותו לילה ארור עדיין נותנים בו את אותותיהם.

ומוכתר? סביר להניח שהוא כבר בפנסיה ואינו מטריד עוד חיילים. וביננו - טוב שכך!

 

לא הבנתי למה הסתבכתם. טלפון קטן לימל"ת במצ"ח, וכל הפרטים אצלכם. הם חייבים למלא דו"ח תאונה כבר ביום למחרת. (וממלאים דו"ח תאונה על כל שטות - שפשפתי מראה בשברולט אוואו ונאלצתי למלא דו"ח, הקצינה שהרכב צמוד אליה מלאה דו"ח על שקע ממש קטן במכסה המנוע).

[aa123]

אין לי מושג מה זה פטור מקור,

אבל פטור של עבודה משרדית (שזה אומר שאתה יושב ומסתכל כשכולם עושים עבודות רס"ר) זה לא משהו מיוחד כלכך ודי נפוץ (לפחות אצלנו).

 

הגעה לבסיס ב10 בבוקר, דבר שפוטר אותך מלראות את הרס"ר במסדר הבוקר שנערך כל יום - זה קצת יותר מיוחד (ואני מתגאה להיות היחיד ביחידה עם פטור כזה).

לא לנעול נעל צבאית יותר מ2 ימים לאורך כל השירות (שנגמר עוד 3 חודשים. טפו טפו טפו). זה נחמד

פטור של 7 שעות שינה רצופות זה די ממוצע - אבל לקבל עם הפטור הזה גם פטור של שינה בחדר פרטי (כאילו בלי אף אחד אחר בחדר) זה יותר נחמד

 

איפה אתה משרת? בצריפין יש מלאאאא שטחים ריקים, והרגשתי את זה היטב.

 

בוא נגיד, שבתור רב"ט, היה לי גם משרד פרטי (עם לפטופ פרטי [עם סרטים וכל העונות של טופגיר ופיפטגיר], טלפון, מערכת סטיריאו וכסא רמ"דים, וארונית מפוצצת במגזינים של אוטו ובשקיות במבה וקולה להשלמת האוירה. גם הקולה הייתה מקוררת במשרדי הקט, אל דאגה). צמוד לחדר היה עוד חדר פנוי - שבו הייתי ישן לבד לרוב, עד שהוציאו הוראה מטופשת שאסור לישון שם כי.. יש סורגים. הסברתי להם שאני ישן עם דלת פתוחה - לא עזר. יש לציין שברוב השירות לא עשיתי הרבה שמירות, כי היה לי פטור שניסו לבטל לי כל הזמן (יש לציין שהוא היה מוצדק ועקב תאונת אופניים שקרתה). זה הגיע עד המפקד של צריפין (איזה רס"ן) - שלחתי לו מייל ברוב חוצפתי וקיבלתי את התשובה (הצינית) ב-FWD מהמפקד... אחח היו ימים. מה שכן מסדרים לא היו.

[אלעד]

לא הבנתי למה הסתבכתם. טלפון קטן לימל"ת במצ"ח, וכל הפרטים אצלכם. הם חייבים למלא דו"ח תאונה כבר ביום למחרת. (וממלאים דו"ח תאונה על כל שטות - שפשפתי מראה בשברולט אוואו ונאלצתי למלא דו"ח, הקצינה שהרכב צמוד אליה מלאה דו"ח על שקע ממש קטן במכסה המנוע).

מה זה ימל"ת?

ולהזכירך, לא רשמתי את מספר הרכב, כך שלא היתה לי נקודת התחלה של ממש.

[aa123]

מה זה ימל"ת?

ולהזכירך, לא רשמתי את מספר הרכב, כך שלא היתה לי נקודת התחלה של ממש.

 

היחידה שאחראית על התנועה במ"צ. ולא צריך מספר רכב , מספיק שעת ומיקום האירוע.

[RS]

קודם כל DISCOVER, בלי להכיר אותך אני חייב לומר שאין מצב שאתה לוקח את NITCH בפטורים.

לבן אדם היה (בין היתר) פטור מקור - אם אני לא טועה בין 5 בערב ל8 בבוקר המניאק היה יושב בעולם, בעודנו מטורטרים כמו חמורים. שלא לדבר על האטימה המשולשת, ושאר ירקות.

 

 

גם לי יש פטור כזה

[TheHunter88]

מה זה ימל"ת?

ולהזכירך, לא רשמתי את מספר הרכב, כך שלא היתה לי נקודת התחלה של ממש.

 

 

יחידה למקבלים בת*ת... טוב נו, יחידה מרכזית לתעבורה. במילים פשוטות יותר מתנ"א של מ"צ.

[aa123]

ח** של יחידה. שמעתי מקרה שאם אתה עושה שם עם רכב צבאי תאונה הכי קטנה ישר שבוע ריתוק, בלי לבדוק אם אתה אשם בכלל.

 

אני דפקתי רכב והמפקד אמר לי "טוב, לכל אחד זה יכול לקרות".