סיפורים מעניינים מהשירות הצבאי.

[אלעד]

למרות היותו נחמד, קנינו בסופו של יום היה עדיין רס"ר הבסיס וכמתחייב מתפקידו לעתים היה עליו גם לעשות את הביקורות האלה שתקעו את חבריך מחוץ לבסיס. אין מה לעשות, זוהי העבודה שלו והוא בסה"כ מבצע אותה.

בטקס יום העצמאות עליו סיפרתי באחד הסיפורים הקודמים, קנינו צעד ביחד עם החוליה שלי והוא זה שקיבל את דגל צה"ל מהחוליה השניה. רק שתדע לך שכולם שם, כולל החבר'ה מהחוליה השניה, פשוט מתו עליו. הוא היה האנטיתזה המוחלטת של נגד משמעת והרבה חיילים היו פעמים רבות סתם מדברים או מתבדחים איתו.

[nitch]

קנינו היה בסדר גמור. קצת סתום לפעמים, אבל בסדר.

כשעוד הייתי צעיר, גרתי בבסיס. אחד מהחיילים שגרו בחדר היה יצור מוזר שישן בימים ועבד בלילות. לא היה לזה קשר להגדרת התפקיד שלו, אבל ככה הוא רצה.

יום חמישי אחד, בזמן מסדר חדרים שהיה התורנות שלי באותו השבוע, לא הצלחתי להוציא את המפלץ מהמיטה שלו, וקנינו התקרב בצעדי ענק. כיסיתי אותו מהר בשמיכה יפה יפה, וקיוויתי שיעבור בשקט.

קנינו: מה זה?

אנוכי: זה אלון, הרס"ר.

קנינו: למה הוא שם?

אנוכי: הוא חולה.

קנינו שם לו יד על המצח לבדוק חום, הדפוק לא זז ולא מגיב.

קנינו: טוב בסדר, תשמרו עליו חי.

 

והסיפור הגדול באמת:

לדעתי אני אחד הפטוריסטים הגדולים בתולדות צה"ל. רצה הגורל, וממסדרי רס"ר לא היה לי פטור, אבל המפקד שלי לא אהד אותם במיוחד, אז הייתה לי רשות ממנו לא ללכת, והייתה מעין הסכמה שבשתיקה שכל עוד מגיע אחוז מסויים מהמרכז שלי למסדרים, הרס"ר לא יעשה בעיות.

יום אחד גם לאחוז הזה לא הגיעו, והחליטו שכולם צריכים להגיע. הבלגתי פעם, הבלגתי פעמיים, התחילו להגיע תלונות. יצאתי זכאי במשפטים בזכות לילות עבודה מבצעית שביליתי בבסיס לפני מסדרים, אבל לא לעולם חוסן. המפקד שלי הגיע אלי, ואמר שלא נעים לו, אבל לוחצים עליו מלמעלה שאגיע למסדרים. בוקר אחד קמתי מוקדם (יחסית), והסתובבתי ליד המסדר בשביל לראות מה קורה שם. כמו כל מסדר של הרבה חיילים, נעשה שימוש במיקרופון ורמקולים. לעבדכם יש פטור מרעש. אצתי רצתי לרופאה, והודעתי לה שהרעש במסדרים הורס לי את האזניים. בפרצוף הכי רציני שהיא הצליח לייצר, היא אמרה לי שהיא לא יכולה לפטור אותי ממסדרים, אבל בהחלט יכולה לספק לי אישור אטימה כפולה. למי שלא יודע, אטימה כפולה זה שימוש באטמי אזניים, ומעליהם אוזניות נגד רעש, ומיועד למנוע פגיעה בשמיעה של חיילים שכבר יש להם בעיות שמיעה בעת ביצוע מטווחים, או במקומות רועשים במיוחד. כשיצאתי מהחדר עם האישור, גם עם השמיעה הדפוקה שלי יכולתי לשמוע את הרופאה והחובשת מתפקעות מצחוק.

למדור שלי כבר חזרתי כמנצח, והתערבויות החלו על אופי התגובה של הרס"ר כשאני אגיע למסדר שלו עם אוזניות נגד רעש. כמובן שלמסדר הבא, כולם התכוונו להגיע.

עד היום אני לא יודע מי, אבל מישהו הלשין, והסא"ל שלי קרא לי בבהילות למשרדו על מנת לתת לי פטור ממסדרי לשארית ימי חיי, ולחסוך לעצמו את הפאדיחה. אנחת אכזבה קשה נשמעה במסדרונות באותו אחה"צ ארור.

[אלעד]

חזק

הסיפור הבא שלי: מוכתר הרס"ר וה-GMC השובבה.

 

יש למה לצפות!

[gilcom]

טוב חברים אם כבר מוכתר זה הזמן לספר כאן לכולם שהוא היה רסר ג'ינגי...

נראה לי היחידי בצהל...

יום אחד לפני שהתחלנו הקורס בב"הד בא הסגן שלו ולקח לנו את החוגרים שלא נברח

ומיד הבנו למה..מוכתר נתן לנו עבודות שרות לרצף הבה"ד באקרשטיין

אז למי שיודע ומבין ומכיר חלק מהריצוף אקרשטיין בבהד ליד המגורים זה מעשה ידי להתפאר...

[אלעד]

הלו! לא לגנוב לי סיפורים על מוכתר (אע"פ שאני מאמין שיש מספיק סיפורים לכולם)!

[aa123]

לידע כללי, על איזה בה"ד מדובר?!

 

ו-NITCH - איפה שירתת עם כאלה טחינות? אני מתאר לעצמי שלא בחימוש? (אתה הרי קורא וכותב בלי שגיאות )

[nitch]

אני דווקא קורא עם המון שגיאות כתיב, רק הכתיבה שלי בסדר.

איזה טחינות ואיזה נעליים? מסדר היה פעם או פעמיים בשבוע, לא זוכר, ואחרי עבודת לילה הייתי מקבל יום חופשי. לגבי הבסיס, אי שם בשרון.

[יבגני]

אם כבר הזכרתם את טאיטו , הדרגה רנ"ג נכנסה לצה"ל במיוחד בשבילו (אם לא טאיטו לא היה את הדרגה הזאת) .

[יבין]

כל הסיפורים על מוכתר, קנינו וMETAL העלו בי נשכחות. אלעד - אני מחכה לסיפור שלך.

 

אני זוכר את התקופה שבה המשטרה הצבאית הייתה עומדת ביציאה מהבסיס ומחלקת תלונות לחיילים.

קנינו לא כל כך אהב את העובדה שהמשטרה הצבאית גונבת לו את הלקוחות, אז הוא התחיל לצפר את השוטרים בתלונות.

הם הבינו תוך זמן קצר למצוא להם פינה נסתרת. כזו מנת צדק לא ראיתי הרבה זמן.

 

אחד הדברים הכי כיפיים היה להגיע לבסיס, לראות את מיטל עומדת בכניסה, משחרת לטרף, לעבור מולה על ב' לתפארת (לבסיס הזה הייתה חובה להגיע על א'), לחכות עד שהיא קוראת לך, ולשלוף את אישור האזרחי/ב'.

[Fire Storm]

אני דווקא קורא עם המון שגיאות כתיב, רק הכתיבה שלי בסדר.

איזה טחינות ואיזה נעליים? מסדר היה פעם או פעמיים בשבוע, לא זוכר, ואחרי עבודת לילה הייתי מקבל יום חופשי. לגבי הבסיס, אי שם בשרון.

אתה מצחיק.

[ליין מן]

סיפור המשלב מספר סיפורים , ונותן תשובות - לכבוד , אחוות לוחמים, ונהג אישי.

אחרי הפציעה השניה שלי, הייתי בדילמה אם לחזור ליחידה - סיור, ואיסוף מודעין, ערבה,נגב ואילת, ( פד"ם )

חזרתי לתפקיד רוחב, כ קמב"ץ היחידה - אבל השטח תמיד היה בדם, וקיבלתי תחת אחריותי, את צוות ההתערבות המהירה,

ה ק. אג"ם ועוזריו, ביצעו בפועל את התפקיד שלי .

ואז התחלף ק. אג"ם, הבחור החדש, היה מוכר אצל ותיקי היחידה, והגששים, "קילר אמיתי" .

אני הגעתי, כאשר הוא יצא ללימודים.

אחרי הכניסה לתפקיד, הכרות עם הכוחות הפועלים, הוא קיבל החלטה, הקמב"ץ ( אני ) צמוד אליו,

 

ציטוט מדבריו - זהו אייל, נגמר הספארי (שטח) - אני קובע, ולא מענינים אותי, הסיכומים הקודמים.

 

ואני, ממלא את הוראות התפקיד, נירגעתי, פחות או יותר ..

הבעיה - אני הזוטר, עם רכב מיבצעי צמוד + נהג ( אני פצוע, הנהג היה אחד משלושה לוחמים,בעלי רישיון צבאי. גם לנהיגה

בשטח )

וכך יום אחד, הוא לוקח את הלוחם איתו, בלי להודיע,( בסדר אפשר, אולי היה צריך, העברתי את זה. ואז עוד פעם )

בהזדמנות , דיברתי עם החברה , היה בסדר .. התשובה , הבן זונה חושב, שאנחנו הנהגים שלו, משאיר לשמור על הרכב ,

( רכב לבן - לא מיבצעי , מה צריך לשמור עליו. בחניה בבסיס צבאי )

לא כמוך אשר נכנס לכל מקום, ומארגן שמירה, ואנו באים איתך ...( אנו מהריאשונים אשר קיבלו סמני לייזר, שפנפנים,

מכשירי קשר קטנים עם דיבורית, ועוד מגוון ציודים ) לכן היה חובה לשמור על הרכב .

 

אני התחממתי - הוא לקח אותם, סתם בשביל הרושם - דיברתי איתו , וביקשתי, לא לקחת נהג, לרכב לבן , הם לוחמים,

רק לרכב מיבצעי ... התשובה - אני לוקח לך, את הרכב המיבצעי .. ואני התחלתי לצחוק . יש לך רכב מיבצעי , אתה שותף

ברכב סמח"ט - אין סיכוי שהוא יקבל אותו .

 

( הבחור פשוט היה פוזה, וצילצולים - בזמנו הוא היה טוב, אח"כ היה קמב"ץ , ובעצם העיפו אותו ללימודים, אחרי הסתבכות

ויחסים, עם " סמבצית " ביחידה, מבחינת קובצי פקודה, ותיאום,הוא היה מעולה ) והוא חזר להוכיח לכולם ..

החלטה חדשה שלו - הוא עושה מסדר בוקר - אבל אין לו חיליים , הוא רוצה ש הסמב"צים שלי, והכוננות, יעמדו למסדר,

וזאת , בלי להודיע לי - אישרתי להם, לא לקום למסדר,

בבוקר הוא וה ע. קאג"ם שלו + הפקידות אג"ם וקשר , עומדים במסדר 6 חילים , והטבח, מוחה להם כפיים, מסדר יפה ,

בעצבים , הוא נגש לחדרים, ומנסה להעיר את הלוחמים, צעקות, הטלפון מצלצל אצלי בחדר, יש באלגן - שאלתי מה הבעיה,

מפריעים לכם לישון - אין בעיה זרקו עליו נעליים, או ארונית, אני מאשר - וכך באמת היה, והוא ברח מהחדרים.

 

הבכיין הלך למח"ט - ונקבע בירור - הגעתי ללשכה , והסיכום היה , הוא לו מתערב יותר, אצל מפקדים אחרים.

אבל נתנו לו ( לעמיר ) כבוד ... היה קוד של כבוד, אם אתה מגיע עם בחורה, לא צוחקים עליך, ויותר , אפילו מספרים, בדרך אגב

כמה אתה טוב ... והבדיחה הייתה, כי מהפחד במיפגשים, הוא היה מגיע עם אחת הפקידות שלו .

 

אפילוג -

עמיר ק. האג"ם, היה הבן, של החברים, של ההורים שלי .

דבר זה נודע לנו, כ 3 חודשים אחר כך, יום שבת שהוא היה בבית, ההורים שלי קפצו לביקור, והוא נפתח לאבא שלי,

וסיפר כי הוא מאוכזב, וחבל שלא עזב את הצבא , יש לו עמיתים, שלא מעריכים אותו , ואין לו גיבוי מהמפקדים ,

ואז אבא שלי, נתן אותי כדוגמא - איך מתחשבים בי, ואיך אני מקבל הטבות, ( מגיע לחופשות, עם הרכב הלבן של המח"ט,

או הסמח"ט ) ואז הבחור השתגע , אייל הבן שלך, הוא הבעיה, בכל מקום אני שומע, אייל , אייל - לא נעים ,

 

כמובן ש אבא שלי, ועוד כמה קודקודים, במשפחה דיברו איתי - והחלטנו על שביתת נשק.

 

אבל הבחור היה בוק - היינו צוחקים, איך הוא מכניס את הראש, בהתנדבות לגיליוטינה, ואז אין ברירה, אנו רק עוזבים את החבל.

 

לא יצא לנו להנות מעמיר זמן רב - כי פרצה מלחמת לבנון, והיינו מחולקים בין הדרום ללבנון, אבל בדרך, הייתה לנו חדירה

בערבה - בהיתקלות , תפסנו מחבל אחד, והשני ברח לירדן, ונתפס שם - ואני כמובן, נפצעתי שוב .. ועמיר , באמת דאג ,

הוא התקשר להוריי , והרגיע אותם, וכמובן קפץ לבקר , גם כשהייתי בבית - והוא נשאר בוק .. ( היום הוא רואה חשבון )

 

חזרתי אחרי חצי שנה - והכל השתנה , עמיר עזב למרכז - והוחל בהקמת הסגולים " שקד " .

הבקעות , עברו לאחריות יחידות שיריון והנדסה, ובסיסים של חיל האויר ,

ונגמר הסיכום עם רפול , שנתיים קודם , עד - ערנד'ל במזרח, הכונתלות בדרום, והר חריף במערב זה הצבא - ומשם זה אנחנו .

אייל .

[nitch]

עוד יציאה של רנ"ג קנינו. את זו לא שמעתי במו אזניי, אבל מספיק אנשים אדומים מחוסר נשימה סיפרו לי עליה.

שוב מסדר בוקר, הפעם יש פקודה של רא"ל בוגי יעלון לדבר עם החיילים על אלימות, לאחר עוד שבוע של אלימות ברחובות.

רנ"ג קנינו: "חיילים, כל מה שעושים עם היד, אפשר לעשות גם בפה."

חיילים: Q$@#$#%#@

[aa123]

אני דווקא קורא עם המון שגיאות כתיב, רק הכתיבה שלי בסדר.

 

חן חן על השנינות, אבל בדו-משמעויות יש לך לאן להשתפר (הייתי חייב, סורי )

ולא אמרת באיזו יחידה היית

 

 

אלעד, מחכים לסיפור עם ה-GMC.

 

והיום בפינת "הידעת?": הייתה תקופה ש-GMC ואנדורה 4X4 בנזין מוגבהת הייתה רכב ת"ש. (חצי-רכב ת"ש של רס"ן שאני מכיר). כשהייתי נוסע איתו (שנינו גרים באותו עיר ומשרתים בצריפין) והיו פקקים, הוא היה אומר משהו בסגנון 'עם הואנדורה שהייתה לי הייתי יוצא מפלמחים דרך החולות לכביש 4', 'פעם נתקענו ב-7 בערב ורק אחרי שעתיים בא X לחלץ אותנו עם הריאו של הסדנה' ועוד כל מיני. היום מה הוא מקבל? אוואו. בעעעע

[mcyossi]

אם הוא לא אמר את שם היחידה כנראה שהוא לא התכוון להגיד אותה...

 

בקשר לוונדורות, אני זוכר כשהתגייסתי לפני כשנה וחצי הייתה לנו וונדורת ת"ש של המ"פ שלי ביחידה. עם הזמן היא הפכה לקנגו. בימים האלה יש עדיין יחידות עם וונדורות או שההורדה שלהן מהשירות הצבאי הייתה קולקטיבית? כי ממש לא יצא לי לראות כאלה מאז...

[Tzvika-Pick]

הצמד קנינו@מיטל בהחלט שלט בבסיס ביד רמה באותה תקופה.

אני עדיין זוכר את אותו בוקר חורפי, שבו סיימתי שמירה 6 עד 8 בבוקר במגדל שמעל לבונקר, והתחלתי את הצעדה למגורי השומרים. בערך באמצע הדרך שמעתי קול מוזר, הרמתי את הראש וקלטתי את קנינו נוהג בBobCat וגורר אחריו גזע עץ ע-נ-ק

 

 

ואגב מוכתר, הבן שלו היה אחראי מבנה בבסיס השכן. ואם כבר אחראי מבנה, אז זה השלט שהמחליף שלו תלה באחד מימי החמישי על דלת אחד מחדרי השירותים במבנה. אין ספק, עברית שפה קשה.