סיפורים מעניינים מהשירות הצבאי.

[Night Driver]

אז התרומה שלי.

 

1. בגיבוש טייס קיבלנו משימה לבנות כיסא לסמל המחלקה. בסיום הבניה מגיע הסמ"ח ושואל את החניך התורן אם ימות צעיר אם ישב על הכיסא. החניך התורן עונה "אני מקווה שכן הסמ"ח", וקולט מאוחר מידי את מה שפלט. אחרי שהסמ"ח נרגע מהתקפת הצחוק שקיבל הוא קרע לנו את הצורה.

 

2. בטירונות חת"מ בשבי שומרון היתה עמדת שמירה במגדל ביישוב. לילה אחד בחילופי השומרים מודיע המחליף במגדל היישוב שהשומר איננו. מיד הקפיצו את כל הבסיס ואחרי חיפושים שנמשכו כל הלילה בסביבות 8 בבוקר הוא יצא מנומנם מראש הדונאלד דק שהיה בראש המגלשה בגן השעשועים הסמוך.

 

3. בבט"ש בקלקיליה היתה לנו עמדת תצפית איפה שנפגעה משפחת מוזס מבקבוק תבערה. ערקב הבלאגן שם המ"פ החליט להוציא משם את כל כלי הבישול פרק לפק"ל קפה. היה לנו מש"ק שלא סבלנו וכשהסיור שלו עצר אצלנו אחד החבר'ה הכין לו קפה עם אבקה מרימון הגז המדמיע. מה שאותו אחד לא לקח בחשבון זה שהוא יקח לגימה הגונה לפני שירגיש בטעם הזוועתי. התוצאה היא מש"ק רועד ומקיא כל הלילה וחייל שרותק ל 28 יום (כשהמ"פ שאל אותו מאיפה הרעיון ההזוי הזה הוא אמר שאם היה מלח אז הוא היה עושה לו קפה עם מלח אבל בגלל שלא היה מלח לא היתה לו ברירה).

 

4. באותו בט"ש ביום שבת בבוקר אנחנו בסיור רכוב עם אותו מש"ק. כשנכנסנו לאלפי מנשה מישהו הזמין אותנו לעלות לשתות קפה ועלינו כולנו בלי להשאיר שמירה על הננ (להגיד לשכן ששטף את האוטו "שים עין" זה לא מספיק). כשירדנו אחרי כמה דקות אותו שכן אמר לנו שהיה פה מישהו עם אוטו צבאי שרוקן את הננ ואמר לו לא להגיד כלום. אנחנו יוצאים בטיסה לעמדת התצפית שלנו (כ 10 דקות נסיעה) ופתאום שומעים את סגן מפקד האגד קורא לנו בקשר. הבעיה היא שהוא לקח דם את המע"ד כך שלא יכולנו לענות. מה שהתברר אחר כך שלרוע מזלו של אותו מש"ק סגן מפקד האגד גר בבנין הסמוך. מיותר לציין שזה היה הסיור האחרון של אותו מש"ק ומאז לא ראינו אותו יותר.

 

5. לבנון במוצב נבי אל עוודי. הצווות שלי תוגבר בשני חיילי מילואים (קצין וחייל). במוצבים יש תרגולת קבועה של הקפצה לכוננות עם שחר עם ירי באויר כשאנחנו פטורים מזה (צוות המעופף והתצפית היו קמים רק בוקר אחד בשבוע לניסוי כלים). כמו שמתחיל הירי קצין המילואים קם, יוצא החוצה ומתחיל לצעוק על מ"מ הח"יר שאנשים ישנים פה ושיפסיק לירות כמו משוגע. המ"מ נכנס לשוק ונשאר לעמוד כמו טמבל ושער המוצב התגלגל מצחוק.

 

5. באותו המוצב שהוא מוצב לא גדול החליט הרס"פ של הח"ירניקים לצ'פר אותם ולחמם רצועות גמבה בחומץ בסיר גדול. אפילו חולית מחבלים לא היתה מעלה כל כך הרבה חיילים לתעלות מסביב למוצב כמו שהעלה הסירחון מהמטבח.

 

6. צוות התצפית שלנו בבופור ניהל שגרת חיים של יקיצה טבעית וזולה חוץ מ12 שעות ביממה בעמדה אבל היה סדר יום שכלל מסדר בוקר, שיעורי נשק, מטווחים ולימוד גיזרה שנלמד לצורך ביקורי מח"ט הגיזרה (את לימוד הגיזרה עשינו מיד עם העלייה לקו בלי קשר לביקורות כי זו העבודה שלנו ואלה החיים של החברים שלנו). לרוע מזלנו יום לפני ביקור של מח"ט הגיזרה קיבלנו חיילים חדשים ולא הספקנו לעדכן אותם בנוהל הביקורים. כשהגיע המח"ט וא תפס דווקא את אחד החדשים ושאל אותו איך נראה סדר היום שלו. הוא בלי לחשוב פעמיים אומר שהוא הגיע רק אתמול אבל הוא שמע שלא עושים כלום כל היום, אין מסדרים וקמים מתי שרוצים. באותו היום הקצין שלנו עף מהגיזרה ולנו לקח 42 יום עד שהתחדש סבב היציאות.

 

7. בנבי אל עוודי מגיע יוסי פלד שהיה אז אלוף פצ"ן לביקור נעול כהרגלו במגפי הרפתנים. הוא ניגש לאחד החחיילים שהיה לו פטור מנעליים ונעל סנדלים על גרביים עטופות בשקית נילון (בכל זאת פברואר והכל מושלג בחוץ). פלד שואל את החייל "אז זה הדגם החדש של הנעליים הצבאיות?" והחייל עונה לו בלי לחשוב פעמיים "אתה מדבר?"

[edan82]

אחלה סיפורים שי..........

 

*קורס קצינים.

יוצאים לתרגל ביצוע מארב ירח בשטח ההררי של מצפה רמון.

הכוח:5 חיילי חי"ר,עוד 3 חיילים מיחידות מיוחדות,ו-2 לוחמים מתותחנים.

אחד מהתותחנים מתרגל כמפקד הכוח.

 

מבצעים תנועה אל היעד,מגיעים לשלוחה המיועדת ומתמקמים עלייה בחצי ירח במרחקי נגיעה אחד מהשני,כמו שכתוב בספר, המפקד התותחן באמצע.

שוכבים שעתיים ואז מקבלים דיווח "מודיעין", התקבל דיווח שחוליית מחבלים (כמובן מדובר בחיילים שמדמים מחבלים) אמורה לעבור באיזור בעוד כשעה וחצי.

הדיווח מועבר בין כולם,וממשיכים "סבב שינה".

 

כעבור שעה בערך אני מזהה תנועה של חולייה של 4 "מלוכלכים".

מיד אני נותן מכה למפקד התותחן,מסמן לו את כיוון ההגעה,ומצפה ממנו שהוא יעביר את ההודעה ליתר הלוחמים לפי הנוהל, תו"כ ביצוע נוהל פק"ל קנים (=מי יורה על מי).

 

לא קורה כלום......הוא ממשיך לתצפת ולא אומר כלום.

 

(בשלב זה אסור לי להגיב,כיוון שהוא נמדד ביכולת קבלת ההחלטות והפיקודיות שלו,במצב אמת מזמן הייתי לוקח את האחריות).

 

כעבור כמה דקות הם מגיעים לשטח ההשמדה שנקבע ע"י מראש (זה השטח בו נקבעה נקודת פתיחה באש כנקודה הכי אופטימלית להשמדת הכוח היריב).

 

פתאום הדחפ"זניק נעמד וצועק "יאללה !!! הם באו !!! תירו עליהם !!!!"

 

חצי מהכח שהיה עירני הגיב וביצע ירי,חלק אחר בכלל ישן (כי המפקד לא העביר פקודה להעיר אותם) ולא הבין אפילו לאיזה כיוון לירות.

 

אמנם המחבלים חוסלו,אבל המיילס הראשון שציפצף היה של מפקד הכוח......

 

(מיילס זו שמורכבת מציין לייזר שמתקינים על הקנה ו"יורה" לייזר בלתי נראה לעין,וכן חליפת חיישנים ששמים על המדים, ברגע שנפגעת החליפה שלך מצפצפת).

 

 

*קורס קצינים.......

מקימים מאהל בשטח,אותו תותחן ממקודם משמש ממ"ש (מפקד מחלקה שבועי).

השכמה על הבוקר,שואלים את התותחן אוקיי,מה לעשות ?

 

תשובתו "לא יודע,אבל עוד מעט יעלו את הדגל,כבר נמצא משהו......"

 

 

*טירונות עם חיילים שלי.

אימון אוהל אב"כ (אימון שנועד להקנות ביטחון לחייל להשתמש במסיכת האב"כ,להראות לו את יעילותה).

אני יושב בתוך אוהל שמוזרם לתוכו גז מדמיע,חייל נכנס אלי לאוהל עם מסכה לראשו.

אני: "איך אתה מרגיש מאור ?"

חייל: "בסדר המפקד,קצת שורפות לי הפנים מחוץ למסכה"

אני: "אבל אתה יכול לנשום ?"

חייל: "כן,אין בעייה".

אני: "אתה מרוצה מהשירות שלך פה בחטיבה ?"

חייל: "כן,חבל על הזמן,יש אקשן!"

אני: "זוכר את ההימנון של החטיבה ?"

חייל: "ברור המפקד !!!"

אני: "אוקיי מאור,אז תוריד מסכה ותשיר לי את ההמנון".

 

בשלב זה החייל מוריד את המסיכת אב"כ ומתחיל לשיר,לקראת המילה ה-5 החייל כבר מייבב כמו ילדה קטנה,מת כבר לברוח.

 

אני: "מאור,אתה לא זז מפה עד שיש לי בית ראשון של ההמנון !"

 

בשלב זה החייל שר את ההמנון בשפות שלא ברורות לאוזן האנושית,כולו מרייר ונוזל,זה השלב שהוא מקבל בעיטה ויוצא מחוץ לאוהל.

 

גילוי נאות- עם כל חייל שהוריד את המסיכה גם אני הורדתי,אחרי כל חייל שהיה איתי הייתי יוצא להתאוורר מהאוהל ל-2 דקות ונכנס שוב........תענוג תורכי.

[Night Driver]

נזכרתי בקטע אדיר מהמילואים.

 

אבטחנו את אחד המוצבים בבקעה והיה איתנו חייל מהגדוד עם פורד ברנדה ישנה (מדובר על שנת 91'). היינו 5 חיילים מהגדוד ועוד 3 תצפיתנים שישבו בפינה מרוחקת ונפרדת במוצב והרכבים שלנו חנו בתוך המוצב. כל ערב הוא היה מפרק את המגבים מהאוטו שלו, מכניס פנימה ונועל וכל בוקר הוא היה מוציא ומרכיב מחדש (ולא. אין לאן לנסוע שם במשך היום).

 

לילה אחד פירקנו מגבים מאחד הרכבים שלנו והרכבנו לו באוטו. הוא קם בבוקר, פתח את הרכב, הוציא את המגבים וכשבא להרכיב אותם גילה שיש מגבים ונתקע ליד האוטו חצי שעה כשהוא מסתכל על המגבים שביד שלו, על האוטו ולא מבין מה קורה.

[Dnw]

edan.. תותח! אהבתי..חח =]

[אלעד]

מגיע לנחל עוז ונכנס לבסיס שבו הפלוגה יושבת,מדסקס קצת עם החברים,ואחרי איזה שעה החלטתי לקפוץ למעבר קרני (15 דקות נסיעה משם) לבקר שם חיילים שהיו בשמירה.

השעה כבר היתה משהו כמו 23:30,יצאתי מהבסיס לכיוון קרני.

מי שמכיר את הכביש יודע שזה חושך מצריים,אין תאורה ואין כלום בדרך,במיוחד בלילה בלי ירח.

אחח, נחל עוז... כמה זכרונות יש לי משם

[~VIPER~]

כמה מהסיפורים פה ריתקו אותי למסך

תמשיכו

[shellcase]

עידן, שי ושאר מספרי הסיפורים - אתם תותחים אחד אחד - תמשיכו!!!

אני פשוט מרותק למסך, אפילו הבאתי נשנושים!

[Wiking]

איי... חיילים היינו. כל כך הרבה סיפורים ומקרים ולצערי הזיכרון על הפנים.

אין כמו ישיבה עם חברים מהשירות בערב נוסטלגיה...

[edan82]

שמח שאתם נהנים..........גם לי כיף להעלות זכרונות

 

*אמצע אימון מתקדם,מוקפצים לעזה.

 

היעד:

 

איזשהו חור באמצע שדה תירס ענק,מקימים שם אוהל מכיוון שאין תצפיות באיזור,ודווקא באיזור הזה אין כרגע גדר מערכת (הגדר היתה בשלבי בנייה באותה תקופה) ואנחנו נמצאים שם בעצם כדי לסכל נסיונות הסתננות של מחבלים.

 

אמצע הלילה,הקפצה,מקבלים דיווח על איתור עקבות בגיזרה שלנו,ככל הנראה יש חדירת מחבלים,בחוץ חושך מוחלט וערפל כבד, אמצעים לראיית לילה לא יעילים.

 

פונים ליקיר,המטוליסט של הכוח,אומרים לו להתחיל להרים תאורות באויר בקצב של תאורה כל 4-5 דקות.

 

יקיר יורה את הפצצה הראשונה,מחכים כמה שניות,אין תאורה.......

 

אני בא לשאול את יקיר אם הוא בטוח שירה תאורה,אני עוד לא מספיק להגיד את השם שלו- פיצוץ.....

 

הדביל ירה פצצה נפיצה במקום תאורה (למרות שכל הטירונות ואימון מתקדם מלמדים אותך איך להבדיל בחושך מוחלט בין הפצצות).

 

 

*מסתיימת שעת ת"ש,הולכים לישון בתוך האוהל....

אני לא נרדם,וכעבור חצי שעה מתחיל לשמוע קירקושים כאלה של שקית מתחת לאחד השק"שים....

 

אני מרים את הראש,קולט את השק"ש "זז" לו,והקירקושים ממשיכים......אני מבין שיש לנו עסק עם "מחרישן"....

 

בנוהל,מעיר את כל האוהל בשקט,שהמחרישן המחופר לא יקלוט,אחרי שכל האוהל ער ועומד מעל המיטה של המחרישן בוצע נוהל "שמיכה"........

 

מאז לא היו יותר החרשות באוהל

 

 

*אימון בקורס מ"כים,מבצעים הסתערות על יעד,אני מרביץ בצרורות במא"ג שלי, פתאום מרגיש שמשהו לא תקין.....אני עוזב את ההדק,המא"ג ממשיך לירות כמה כדורים ואז נעצר.

 

בדיוק בפעם כשאני בא לצעוק חדל כדי לחדול את התרגיל (תקלה בטיחותית) אני מוריד אצבע מההדק,המאג ממשיך לירות בלי הפסקה......

 

חדלתי את התרגיל והמשכתי עוד 7 שניות לירות בלי ללחוץ על ההדק.....

 

הלך הווסת לחץ של המא"ג...

[neon turtle]

ענק עידן,ענק!

זה שיש לך הרבה סיפורים מצחיקים מהצבא זה דבר אחד,להרבה יש וזה לא עניין כזה גדול.

אבל לא הרבה יודעים לכתוב את זה בצורה יפה,בפעם השניה:כל הכבוד!

 

נ.ב

לא הבנתי מה הלך בסיפור הזה האמת..

 

מסתיימת שעת ת"ש,הולכים לישון בתוך האוהל....

אני לא נרדם,וכעבור חצי שעה מתחיל לשמוע קירקושים כאלה של שקית מתחת לאחד השק"שים....

 

אני מרים את הראש,קולט את השק"ש "זז" לו,והקירקושים ממשיכים......אני מבין שיש לנו עסק עם "מחרישן"....

 

בנוהל,מעיר את כל האוהל בשקט,שהמחרישן המחופר לא יקלוט,אחרי שכל האוהל ער ועומד מעל המיטה של המחרישן בוצע נוהל "שמיכה"........

 

מאז לא היו יותר החרשות באוהל

הוא אכל חטיף או שלא עמד בצרכיו המיניים?

[yosi2u2]

אני אתרום גם.

יום העצמאות בשעות אחה"צ המאוחרות,אנחנו 6 ח'ברה בריתוק בגלל שטות קודמת.לאחד הח'ברה נשארה פצצת תאורה ידנית והוא מחליט שיש לציין את החג בזיקוקים כראוי.

יוצאים מחוץ למגורים ונעמדים מול הגדר ההיקפית של היחידה שמאחוריה שדה,הפצצה באויר כולנו מבסוטים מחייכים ונכנסים חזרה למגורים.דקה אחרי צעקות מבחוץ והמחזה הבא : שדה קוצים עולה באש להבות של מטר שמתקרבות לגדר היחידה,חבר שלי בלי לחשוב פעמיים עם בוקסר בלבד תופס מטף רץ לגדר וקופץ מעלייה תוך כדי שהוא נתפס בה עם הרגל,כל השאר תופסים מטפים וצינור כיבוי.

התוצאה : כ 100 מטר של שדה שרוף,3 מטפים ריקים וחייל אחד בבוקסר קרוע ושריטות במפשעה.

 

באחת השבתות שלנו יושבים במועדון במגורים,אותו בחור עם הבוקסר ממקודם,החליט משעמום שזה מעניין לרוקן כ 4 כדורים של בארט לתוך בקבוק קולה ריק ולהדליק,רק שהוא לא הזהיר את כל שאר הח'ברה שישבו וראו טלוזיה באותו זמן.

הוא הדליק את הבקבוק ואז : "ח'ברה כדאי שנצא מכאן במיידי",תוך כמה שניות הבנו מה קורה ו 7 חיילים מנסים לצאת בו זמנית מהדלת,הראשון נפל וכולם עליו - ערמת חיילים בפתח הדלת,כולם בנוהל רימון מתקפלים - פיצוץ מחריש אוזניים.

אנחנו מרימים את הראש לאמוד נזקים ולפני שהבנו מה קורה פורצים לתוך המגורים בציוד מלא ונשקים טעונים הצוות שתפס כוננות באותה שבת ביחידה שהיו בטוחים שהייתה חדירה ומחבלים השליכו רימון לתוך המגורים.

[zx6r]

ענק עידן,ענק!

זה שיש לך הרבה סיפורים מצחיקים מהצבא זה דבר אחד,להרבה יש וזה לא עניין כזה גדול.

אבל לא הרבה יודעים לכתוב את זה בצורה יפה,בפעם השניה:כל הכבוד!

 

נ.ב

לא הבנתי מה הלך בסיפור הזה האמת..

 

 

הוא אכל חטיף או שלא עמד בצרכיו המיניים?

 

אכל חטיף....

אחלה סיפורים.כמו שאמרו פה לכולם יש סיפורים אבל לא כולם יודעים לרשום כמוך.

נהנה מאד לקרוא...

[aa123]

גם אני הבאתי נשנושים חחח

 

עידן באשמתך גמרתי 2 קערות של דגני בוקר...

[edan82]

תודה רבה על הפירגונים.........

 

*גבול הצפון,שעות הלילה המאוחרות.

מבצעים מארב ירח בנקודה מסויימת שלא נשלטת ע"י תצפיות.

מתחילים סבב שינה,הכל תקין.

 

פתאום רעש נחירות עצבני.....

 

אני מכפכף את החבר לצוות,הוא מתעורר ואני מסביר לו שהוא נחר.

הוא מתנצל וממשיך לישון.

 

שוב נחירות......

 

שוב כפות....

 

כך בערך עובר כל המארב,רעש של נחירות ואז כמה שניות של רעש של כפות,ועוד כמה דקות של שקט....

 

 

*אמצע המדבר,שבוע אימונים בשטח,חבר ואני יושנים ביחד באוהל סיירים.

אמצע הלילה,אחרי יום מתיש במיוחד,פתאום אני מתעורר ורואה את חבר שלי מסתכל עלי כולו מזיע ובהלם מוחלט.

אני: "מה קרה עידן?"

החבר:"הרגע זחל עלייך נחש!!!!"

אני(מסטול לגמרי מעייפות): "יופי,הוא עדיין באוהל או שיצא החוצה ?"

החבר: "הוא זחל עלייך ויצא החוצה !!!"

 

אני שולף פנס מהכיס ומאיר החוצה ומזהה באמת עקבות זחילה של נחש צמוד לרגליים שלי.

 

מכבה את הפנס ופונה לחבר:

 

"יא חתיכת הומו,פעם אחרונה שאתה מעיר אותי על שטויות כאלה,לך כבר לישון !!!!".

 

 

 

פצ'ולי=מעיין כלי מתכת קטן שבדרך כלל עם טבעת קטנה כדי שיישאו אותו כתליון בשרשרת של הדיסקית או בחגורה.

לפי המיטולוגיה הצנחנית הפצ'ולי אמור להכיל בתוכו את .................הנוזל הנשי....

 

הכל התחיל כאשר (לפי המיטולוגיה כמובן) חייל שענד פצ'ולי כזה ניצל ממוות כאשר כדור שנורה לכיוונו נעצר בפצ'ולי.

 

זו ההקדמה לסיפור הבא:

 

*קורס מ"כים.

 

אחד החבר'ה מהצנחנים מסביר לנו מה משמעות הפצ'ולי שיש לו על הצוואר ואיך התחילה כל המיטולוגיה הצנ"פית סביב זה.

 

אנחנו צוחקים כי זה נשמע לנו מטומטם,ושואלים אותו "תגיד,ואם חברה שלך תגלה שאספת את נוזליה ושמרת אותם בבקבוקון קטן,היא לא תעזוב אותך כי תחשוב שאתה מפגר ?"

 

הוא כמובן ענה שלא,מה פתאום,היא לא תדע מה זה בכלל.

 

אחרי איזה חודש הוא מגיע לבסיס אחרי שבת,כולו עם הפנים באדמה.....

 

אני שואל אותו מה קרה והוא עונה:

 

"יא מניאקים,הסתקרנתי לראות מה התגובה שלה לפצ'ולי אחרי שדיברנו על זה,אז הלכתי וסיפרתי לה מה יש בפצ'ולי והיא עזבה אותי !!!"

 

שעות צחקנו עליו........

[Sp4zm]

הסיפור מאחורי הפצ'ולי הוא שונה, אם אני זוכר נכון יש לזה שם אחר לא פצ'ולי.

והסיפור הוא לא שהפצ'ולי עצר כדור והציל את הבן אדם.

הסיפור הוא על מחבל שניסו לתפוס פעמים רבות והוא תמיד חמק מצה"ל (גם במצבים בלתי אפשריים)

וכאשר תפסו אותו שאלו אותו איך הוא הצליח לבורח, המחבל סיפר שהיה לו שרשרת עם "הנוזל" של אישתו.

תמיד שהוא חשב שהכל אבוד. הוא הריח את "הנוזל" וזה נתן לו כח לברוח מצהל כדי לחזור לאישתו.