סיפורים מעניינים מהשירות הצבאי.

[edan82]

תומר,אמנם 150 קילו לא הולך ברגל,אבל כשזה לא מוצמד לקיר או משהו כזה אז זה לא גורם לנזק ממשי (לוילה לא קרה כלום,כאמור בשלבי בנייה,כך שאין דלתות או חלונות,רק קירות,כך שיש להדף לאן להימלט).

 

 

שי,הדעה שלך מוטעית,מקוממת,ותסלח לי שאני אומר לך את זה,אבל זו דעה של מישהו שלא ראה את הלחימה בעיניים.

 

אבל מבקש לא להסב עכשיו את השרשור לטובת דיון על רמת המוסריות של צה"ל (אם אתה בכל זאת מתעקש אתה מוזמן לפתוח שרשור חדש,ואני אגיב שם).

 

 

תודה.

[Night Driver]

לפי מה קבעת שלא ראיתי את הלחימה בעיניים?

 

ממרום שנותיי הספקתי לעבור בסדיר את לבנון ואת פריצת האינתיפאדה הראשונה ובמילואים עד לפני 3 שנים שאז נפצעתי בתאונת דרכים ויצאתי מכשירות. במשך כל שירותי הייתי לוחם וראיתי יותר ממה שאתה חושב כולל לראות 4 חברים קרובים שלי מתפוצצים מול עיניי ממכונית תופת בשער פטמה (לי היה מזחל ויצאתי משם בפציעות קלות).

 

יש הבדל גדול בין פעילות מבצעית לבין פיצוץ נכס של מישהו אמצע עיר בשביל לעשות רעש. רעש אפשר לעשות גם עם תאורות ורק"מ.

[edan82]

אתה החלטת שהבית פוצץ,בפועל כמו שציינתי,לבית לא נגרם כל נזק.

 

 

כמו שאמרתי,אתה משנה אז הנושא המקורי של השרשור,אז בחזרה לשרשור המקורי,ואתה מוזמן גם לתרום מחוויותך.

 

[אלעד]

טוב, אז גם אני הייתי ג'ובניק, וכמו כל ג'ובניק טוב גם אני נשלחתי לאבט"שים.

היחידה שלי ביצעה אבט"שים בבסיס אחר של היחידה שנמצא במזרח ירושלים בסמוך לכפר שלא בדיוק אוהד אותנו.

השמירה בבסיס הזה מתבצעת עם אפוד קרמי ומחסנית בהכנס.

הזמן הוא שעות הערב המוקדמות. בחוץ כבר חשוך, ורק פנסים שמפוזרים מסביב לבסיס מאירים נקודות שונות במסלול הפטרול הרגלי שאותו כרגע אני מבצע. השמירה אורכת ארבע שעות, ואחרי בערך פעמיים שמקיפים את הבסיס כבר משעמם רצח.

אני הולך לאיטי, מבטי תקוע באדמה והראש עסוק בדברים אחרים. לפתע, בזוית העין נדמה לי שאני קולט נקודה אדומה במרכז החזה שלי. אני נעצר ומביט. אין נקודה אדומה. ההיה זה רק תעתוע דמיון? אני ממשיך ללכת, אבל הפעם המבט שלי מכוון כבר לחזה. שוב פעם מופיעה הנקודה. עכשיו אני כבר מבין שזה אמיתי והעובדה שכנראה מישהו מתכוון לפתוח עלי באש חילחלה באחת לתודעתי. אחוז אמוק, פתחתי בריצה במטרה להקשות על אותו מנוול שאוטוטו הולך להעביר אותי לעולם שכולו טוב ולמצוא מקום בו אוכל להסתתר ולהגן על עצמי. תוך כדי הריצה אני עובר ליד אחד הפנסים שמפוזרים בבסיס. הפנס מציף אותי באור חזק, שמאפשר לי להעיף עוד מבט על החזה שלי, רק כדי לגלות עוד פעם שהאור האדום...

 

 

 

 

 

 

... הוא המנורה הקטנה שנמצאת בחלק העליון של מכשיר הקשר שאני נושא עלי באפוד

כולי רעדתי אחרי התקרית הזאת. רק אח"כ, כשהלחץ ירד והבהלה נמוגה, הבנתי כמה הסיטואציה הזאת בעצם היתה מצחיקה.

 

נ.ב.: הבסיס ההוא עדיין קיים, אך הוא לא שייך עוד ליחידה שלי, כך שלמרבה המזל אין סיכוי סביר שיקראו לי לעשות שם שמירות במילואים.

[hans]

תודה, עידן. כתיבה משובחת.

[benj]

תומר,אמנם 150 קילו לא הולך ברגל,אבל כשזה לא מוצמד לקיר או משהו כזה אז זה לא גורם לנזק ממשי (לוילה לא קרה כלום,כאמור בשלבי בנייה,כך שאין דלתות או חלונות,רק קירות,כך שיש להדף לאן להימלט).

 

 

שי,הדעה שלך מוטעית,מקוממת,ותסלח לי שאני אומר לך את זה,אבל זו דעה של מישהו שלא ראה את הלחימה בעיניים.

 

אבל מבקש לא להסב עכשיו את השרשור לטובת דיון על רמת המוסריות של צה"ל (אם אתה בכל זאת מתעקש אתה מוזמן לפתוח שרשור חדש,ואני אגיב שם).

 

 

תודה.

 

 

120 מוקשים בתוך שמורת הטבע בגבול עם לבנון , קיץ 2006 אחד הפיצוצים היפים

בן

[Dalkan]

וואו איך אתם עושים לי חשק להתגייס לקרבי כבר!

עוד 4 ימים למנייק!

[edan82]

*במהלך כל הטירונות אנחנו שומעים מהוותיקים יותר על הצ'וצ'ולינות.......

אנחנו מסתקרנים מזה אותן צ'וצ'ולינות,והוותיקים צוחקים ואומרים,אל תדאגו,אתם תכירו אותם....

 

כעבור כמה חודשים-עולים למשטח אימונים של האימון מתקדם.

 

בתום יום מתיש של הקמת הבסיס,אנחנו עומדים למסדר שימון שמירה,ופתאום אנחנו שמים לב ששתי הגבעות שמשני צידי הבסיס מוקפות בהמון סטיקלייטים,מלמטה ועד למעלה (ואלה חתיכת גבעות תלולות וגבוהות...).

 

מסתיים השימון שמירה,הסמל יוצא אלינו ועושה מסדר פאקים....

 

30 שניות הגעתם בריצה למרגלות הגבעה הימנית,זוז !

 

הגענו לשם והסתדרנו ב-ח'.

 

ואז הסמל מגיע בהליכה שלבה,ואומר לנו,"תכירו את הצ'וצ'ולינות,בכל פעם שיהיה לכם פאקים,אתם תכירו אותן עוד יותר לעומק,זה יהיה הבית השני שלכם !"

מסתבר שהגבעות המפותחות האלה נקראו על שם החזה המפואר של כוכבת הפורנו המיטולוגית,צ'יצ'ולינה......

 

מאותו לילה,במשך החודשים הקרובים בילינו כל לילה לפחות חצי שעה בריצה\זחילה\חפירה באותן גבעות.......באמת היה כמו בית שני....

 

*שבוע שטח,הפסקת צהריים ועוצר אימונים בגלל רמת חום.

צ'יפרו אותנו ונתנו אישור להדליק מדורה....

ישר מוציאים פקל צ'ופרים,קטשופ,חרדל,תבלינים,הכל נשפך החוצה,בברוס יש כבר את הטונה של המנת קרב מעורבבת עם הלוף וכמה עגבניות רקובות שיצאו מהפקל צ'ופרים,הברוס כבר מתבשל על המדורה,כולם מבסוטים,יושבים מסביב למדורה.

 

פתאום אנחנו מזהים עקרב צהוב מטייל לו על הרגל של החייל שיושב לידי.

 

כמו כל דבר מסוכן בשירות קרבי,במקום להלחץ,אני וחבר מתחילים להקרע מצחוק,החיילים שמסביב קולטים ומתגלגלים....

 

פתאום הבחור שהעקרב מטייל עליו שואל אותי, מה אתם כל כך נקרעים,אז אני אומר לו "סתכל על רגל שמאל !".

 

הבחור (שהיה בחור די גדול מימדים) פתאום התחיל ליילל ולייבב כמו ילדה קטנה וצועק לנו "תורידו אותו ממני,תעיפו אותו !!!!"

 

אחרי 2-3 שניות שאנחנו עדיין על הרצפה מצחוק לקחתי לדרמן והעפתי את העקרב למדורה....

 

הבחור נשאר חיוור לעוד איזה חצי שעה,ואז התחיל להשתחרר.......

 

 

*אימון מוסק, מסוק בל 212 נוחת בשטח ואמור כל פעם בתורו להעביר לוחמים לאיזושהי נקודה.

 

אחרי 3 גיחות המסוק נוחת ומכבה מנועים באמצע השטח.

 

פתאום הטייס יוצא החוצה ומטפס על המסוק ומתחיל לבדוק משהו.

 

אנחנו שואלים מה נסגר,מסתבר שיש תקלה במסוק והמסוק מקורקע.

 

את ה-45 דקות הבאות עד שהגיע במקומו ינשוף אנחנו מבלים בכך שאנחנו מסתלבטים על הטייסים של הבל שהשירות שלהם פשוט מתחת לכל ביקורת,לוחמים מזמינים מונית,לחוצים בזמן,ואפילו את המינימום שמבקשים תחנת המוניות (דהיינו חיל האויר) לא מצליחה לספק.....

מיותר לציין שהטייס התבאס עלינו אש.....

 

*סיפור נוסף על הבדואים שמסופחים אלינו....

כאמור מדובר בגדוד התנדבותי,רק מי שרוצה מתגייס,כך שמי שלא רוצה יכול פשוט לבקש לצאת מהגדוד ובעצם להשתחרר מהצבא, והוא יכול לעשות את זה,קצת בירוקרטיה והוא בחוץ.

יום ראשון,חוזרים משבת בבית,אחד החיילים הבדואים לא מגיע....

בודקים מה קרה,מסתבר שהוא ספג כדור שנורה מהכפר הסמוך במהלך איזו חתונה,והוא שוכב בבית חולים.

המ"פ נוסע לבקר אותו בבית חולים,החייל ומשפחתו מספרים שהוא בדיוק בא לצאת מהדלת כשנורה כדור מהכפר הסמוך והוא ספג את הכדור בברך.

המ"פ הולך לשאול את הרופא מה המצב שלו ומה הוא אומר לגבי הערכה שלו,ותו"כ השיחה הרופא מבין מהמ"פ מה שהחייל סיפר לו, ואז הוא מתחיל לצחוק....

המ"פ שואל את הרופא מה יש ?

אז הרופא מסביר שמבחינת חוקי הפיזיקה לא ייתכן שהכדור נורה מהכפר הסמוך,שכן אז הוא היה אמור להכנס לרגל בצורה מאוזנת.

בפועל,הכדור נכנס בצורה אנכית,מהברך,ותפר את כל הרגל ויצא מהכף רגל......

או במילים אחרות-החייל ירה בעצמו.

 

המ"פ נכנס שוב ומתחיל לדובב את החייל,ובסוף החייל נשבר וצועק על המ"פ "לא רוצה להיות בצבא !!! אני רוצה להשתחרר !!!!"

 

המ"פ אומר לו בשיא האדישות,יכולת רק לבקש,עכשיו היית שוכב במיטה בבית במקום בבית חולים.......

 

 

*שבוע שדאות,אנחנו מספרים לחיילים שהיום הם הולכים לראות צמח מאוד מיוחד,מאוד יפה ונדיר באיזורים מדבריים, שיח גן עדן שמו.

 

החיילים מצפים כבר למשהו מיוחד,כשאני מביא אותם לחתיכת שדה קוצים ענק,עם קוצים "מחשלים" (כאלה שלא רכים,אלא מהסוג הקשה...).

אני אומר להם "תכירו,שיח גן עדן...."

 

החיילים מחמיצים פנים.....

 

כעבור שעה של זחילות במקום לא נשארו בו קוצים.......

 

לאלה מהם שהיה קשה לזחול כמו שצריך על הקוצים עזרנו,כי באמת קשה להתחכך בקוצים,זה לא נעים.

 

שמנו להם אפוד מאג על הגב,זה עזר להם ליצור "הצמדה".

 

 

 

גילוי נאות- זה ממש לא אכזרי כמו שזה נשמע,אין מה לעשות,זה חלק ממה שלוחם צריך לעבור.

[neon turtle]

כל הכבוד על הכתיבה!

נהנה לקרוא(:

העם דורש עוד עידן!

[Fire Storm]

עידן, עזוב אותך, תעלה את הכל על הדפוס, ותשיג לנו הנחה יפה. אני אקריא לכלב שלי כל יום אחד לפני השנה.

[שרגאמן]

אידיוט

 

נ.ב ניסיתי לכתוב משהו יותר יצירתי אבל זה מה שיצא לי

 

אגב ניגבת את התחת עם סירפד בשביל החישול?

כי זה גם חלק מהסבל של חייל קרבי

[rgunv]

שלוש שנות השירות שלי מלאות בסיפורים שיכולים לרתק שלושה ארבע גדודים ליותר מכמה שבתות בבסיס (אני סיימתי את המצב בלי תלונה או משפט).

 

עקב כך אני רוצה להקים עמותה של נפגעי שירות בפיקוד העורף, חיילי שהחומר האנושי בו מתחלק ל2 - בנים יחידים/ פרופיל נמוך ומהצד השני מיטב פגועי השכל שמדינת ישראל יכולה לספק.

 

אני לא מזלזל בתרומתו של אף אחד או ברצונו של מישהו לשרת אבל:

 

קציני מיון מה חשבתם לעצמכם.

 

-חיילי פיקוד העורף מכירים בוודאי מספר מקרים שכאלה.

*נהג שנסע לטיפול בכבאית ושכח אותה.

*חתיכה מהבסיס שפשוט קרסה לרחוב.

*בחור קצת מוזר שמסתובב במסדרון עושה קולות של רובוט ומחביא מקלות כדי שיהיה לו ציוד לשעת מלחמה (אני והנגד אפסנאות הינו מבלים ימים שלמים בלעקוב אחריו ולהחביא את המקלות במקומות אחרים) - עבר בכל בסיסי החייל ומוכר בשנתיים האחרונות לכל חייל.

*טירונות שבא נכח כלבו של אחד הטירונים, העביר את זמנו בלרדוף אחרי מ"כיות.

*נהג (אותו אחד מהכבאית) ששוקע עם סמי פורד בחול בעודו אוכל סנדוויץ (לא קלט שהוא לא זז).

 

*מיני מוזרויות רפואיות מגוונות, פטורים קווקזים וכולי

[שרגאמן]

*טירונות שבא נכח כלבו של אחד הטירונים, העביר את זמנו בלרדוף אחרי מ"כיות.

 

 

אם אפשר להרחיב ולפרט, אחד הסיפורים ההזויים

[ליין מן]

עידן - אתם אומנם סגולים ( דרדסים ) ואני שותף להקמת היחידה שלכם ( שקדיות ) בשנות השמונים .

היום אתם טובים, אפילו טובים מאוד.

הבסיס שלי הוא הגזע ( גולני ) ו " גבעתי " מבחינתי, היא חטיבת אחות .

הסיפורים והחויות, הם הדבק, של יחידה קרבית נורמאלית ( כי ביחידה קרבית לשרת, זה לא נורמאלי )

על כל סיפור מצחיק, או נזקי .. יש סיפור כואב, ולכן לשפוט, את הסיפורים של " עידן " כסיפור מנותק, מהשטח והזמן.

מראה על הבנה נורמלית, של יושבי כורסא ...

 

אני אישרתי לחיילים - לירות ידנית לשיח, ואז להדליק סיגריות מהאש, נשמע ביזבוז... אותם חיילים, שלושה חודשים

אח"כ . במרדף, ירו ידניות לשדה קוצים, עם הרוח, והבעירו שני מחבלים.

 

בהחלפה בקו בצפון, גולני - צנחנים .

גולני כניסה רועשת - חמורים, חזירי בר לאורך הקו, משמשים מטרות נידות - חלקם למאכל הגששים.

צנחנים כניסה צבאית מושלמת - בערב הראשון, RPG לתוך הבודקה, של המוצב מלבנון - הרוג ופצוע .

ויש עוד .

אם אמרו להם יציאה רועשת - כנראה ידעו, את המצב בשטח.

עידן - המשך בפקודה - אייל .

[edan82]

ליין מן, כמובן שאתה צודק,לא סתם ניתנת פקודה ליציאה רועשת.....

 

לפני הכניסה שלנו לרמאללה בחומת מגן,הכוח שהחלפנו קיבל פקודה ליציאה רועשת,כמובן שהם עשו זאת, ואת הכניסה שלנו עשינו בצורה מושלמת- 12 מחבלים הרוגים ועוד כמה פצועים (לכוחותינו שלום).

 

 

 

אני אמשיך עוד מעט,לחץ מהאישה.....