סיפורים מעניינים מהשירות הצבאי.

[אלמנט]

אכן!!

[אלעד]

טרי מאמש:

אני נמצא כרגע במילואים בבה"ד שבו העברתי את השירות הסדיר. בהפסקת הערב ישבתי לי על ספסל והעברתי את הזמן בהשתעשעות עם גורת חתולים שהגיעה משומקום ורצתה קצת תשומת לב.

שתי חניכות צעירות - לא מהקורס שלי - שעשו את דרכן לכיתה מתקרבות אלי, ואני שם לב שהן מדברות בהתרגשות זו עם זו. לפי תנועות הידיים ושפת הגוף שלהן, אני מרשה לעצמי להניח שאני מהווה חלק מרכזי בדו-שיח. חשבתי שכנראה החתולה היא זו שמעניינת אותן, אבל אז הצ'ונגיות נעמדו מולי והצדיעו לי (אני רס"ל).

הסתכלתי עליהן כאילו הן נפלו מהירח. הן כנראה קלטו את הפאדיחה, ניתקו ממקומן והמשיכו ללכת תוך שהן מחייכות במבוכה.

לא רציתי לצאת מניאק, אז איחלתי להן המשך ערב נעים

 

אוי, הצ'ונגיוּת...

[Derish]

היו כמה חבר'ה בטירונות שלי שהיו עושים את זה לחיילות החדשות בבט"ר.

היו שמים דרגות של סמל או רס"ל מריקושט והולכים להתסובב באוהלים שלהן בשעת ת"ש.

 

אלה היו בד"כ חיילים בעייתיים שלהם הייתה זו הטירונות השניה או השלישית, וכבר הכירו את כללי המשחק.

לי לצערי לא היו ביי3ים לעשות דברים כאלה באותה תקופה.

[edan82]

וואי, אלעד, העלת את השרשור הזה יחד עם כל הנוסטלגיה שלי מהצבא.....ראבק, היה שם כיף!!!

 

(כאילו אמנם פתחו לי את התחת, אבל אשכרה היה מגניב לגמרי!).

 

 

כמה חוויות...

[matanfr]

אם כבר הקפצנו שרשור..

 

הייתי עתודאי טכנולוגי (יג-יד) ואת הטירונות עשיתי בבסיס זיקים לפני עשור (וואו, עבר הרבה זמן ). היה אצלנו חייל אתיופי קרוע על כל הראש שרק רצה לעוף מהצבא-והחליט לפתוח בתהליך אצלנו בפלוגה.

השעה 22:00 בלילה, ואנחנו בשעת ת"ש במקלחות. הבחור נכנס למקלחת, מתחיל לסבן את ה***, ואז פתאום הוא צועק את תרגולת הפריקה של M16-"רוס"ר M16, לפריקה, בשוטפת-יאללה פעל!!" ומתחיל לשפשף ולשפשף את ה"חדק".. המכ"ית שפטרלה בחוץ לא הבינה למה 8 טירונים יוצאים בריצה מהמקלחות עם מגבת לגופם (במקרה הטוב) ולבוש חווה אמנו במקרה הרע, כאילו רימון הושלך לשם..

 

האנקדוטה השנייה שלי נוגעת באבטש"ים. נסעתי לאבט"ש בצפון לשמור על מתקן מסווג-שבמקרה גם ליד קיבוץ פלוני, ובשבת היו נערכים שם טיולי טרקטורונים לכל המשפחה.

לילה אחד סחבק שומר במגדל השמירה, ופתאום נשמעים רעשים ודיבורים מהגדר של המתקן (שנמצא ליד רפת).

אני מסתכל עם הזרקור ורואה פתאום זוג עיניים גדולות בוהה בי בחושך, 20 מטר ממני. מסתבר שזו היתה פרה. אבל יותר מעניין מי היה לידה-זוג קיבוצניקים חרמנים אש שחשבו שמצאו נקודה מצויינת להתפרק וחשבו שאין שם איש..

 

הייתי טכנאי באחד מהבסיסים של חיל הקשר. יום אחד הגיעה לנו צ'ונגית ליחידה-מה זה צ'ונגית? האמא של הצ'ונגים. ניגשתי אליה, וביקשתי שתרוץ להביא לי מהמחסן "אבקת חשמל" כדי לתקן מכשיר קשר-ש"בלעדיה הוא לא יידלק". המפקדת שלה קלטה כבר מראש מה הולך להיות, ושיתפה עמי פעולה. הייתי כבר סמל, והיא רק סיימה את הטירונות. הצ'ונגית רצה מהר מהר למפקדת שלהלכה ונתנה לה בשקית ניילון קצת אבקת סוכר מהמטבח, ואמרה לה "רוצי מהר לסמל בפקודה לתת לו את האבקה". אמרתי לה "האבקת חשמל הזו לא טובה, היא פגה תוקף, לכי תביאי לי אחת אחרת". הצ'ונגית רצה למפקדת שלה ואומרת "האבקת חשמל הזו לא טובה.." ולא מבינה למה חצי מהחדר שנוכח שם הולכים הצידה עם דמעות בעיניים

[SlowRide]

הנה סיפור נחמד איך בתמימותי "הצלתי" את חברי משמירות בש"ג:

הייתי חיל מפקדה בגדוד תותחנים והיינו במוצב שגובל עם לבנון ביחד עם עוד סוללה (פלוגת לוחמים) מהגדוד.

היו שם 2 עמדות שמירה - ש"ג וכזה מגדל תצפית. כמובן שחיילי המפקדה שמרו בש"ג, כי תמיד נתנו לנו את העמדות המעצבנות בגלל שאנחנו תומכי לחימה.

יום אחד היתה ביקורת של פיקוד צפון על המודיעין או משהו כזה והחליטו שבאותו יום בשעות הביקורת אני ישמור בש"ג. הייתי עייף מת כי כל הלילה שמרתי והעלו אותי שוב בגלל שלא היו אנשים. לפני השמירה הקמ"ן תדרך אותי מה להגיד להם לבודקים, והיה ממש לחוץ שהביקורת תעבור בשלום. בסוף כשהם הגיעו הייתי כ"כ מסטול מעייפות, שעניתי לקצינה מהביקורת שאנחנו בכלל בגבול עם סוריה ועוד כל מני שטויות.

יום אחרי הביקורת המג"ד החליט שהסוללה תתפוס את הש"ג והמפקדה תעבור לשמור בעמדת תצפית

[Derish]

אני זוכר ששמירות ש"ג דווקא היו החביבות עליי - תמיד יש עוד אנשים, מכוניות, אקשן... מה הכיף בשמירה על מגדל?

[SlowRide]

ש"ג זה כיף? לרשום כל מי שנכנס ויוצא? לבקש אישורים כל שניה בקשר מהקצין התורן? לחבוש כומתה בשיא החום? והם תמיד מגיעים בשיירות כשמגיע הזמן שלך לשבת.

במגדל אתה יכול להיות לבד עם עצמך, לחשוב מחשבות, להנות מהנוף ומהאויר - תענוג!

[elibaba]

סה"כ בתור ג'ובניק אין לי סיפורי גבורה מי יודע מה, אבל היו כמה אנקדוטות נחמדות.

 

1. חיל שבו שירתתי יש גיבוש למועמדים לקורס קצינים לפני שמגיעים לבה"ד 1, שנערך בדרום מישור החוף. יצאתי מיחידתי שמח וטוב לב, עוד באוטובוס הרהרתי אם באמת בא לי להיות קצין והחלטתי שלא. איך שהגעתי לבסיס הגיבוש אמרתי שאני לא רוצה להמשיך - אמרו לי "טוב, תחזור ליחידה", ואז נצנץ לי רעיון ! לא חזרתי ליחידה, אלא הביתה, יום לפני סוף הגיבוש התקשרתי למפקד וסיפרתי לו שזה ממש קשה ואני לא יכול לעמוד בזה וכנראה אני מוותר. ואז "ויתרתי" ואחרי שבוע זולה בבית חזרתי לבסיס.

 

2. תחילת שירותי היתה בגדוד נ"מ ששוכן בחור כל כך נידח ברמת הגולן שהוא על גבול הלא קיים. כדי לצאת משם היה אפשר רק לנסוע בטרמפים שיוצאים מהבסיס או ברכב צבאי מזדמן (הדרוזים לא עוצרים...) אז בלית ברירה הייתי יוצא הביתה עם קסדה, כדי שאוכל לתפוס טרמפים ברכב חום...

 

3. בנושא הפטורים הכרתי אישית חייל קבניסט עד כדי כך שהיה לו פטור מיוחד לראות מונדיאל בטלוויזיה בשקם מדי יום, נשבע לכם בכל מילה אמת. חייל אחר ששירתתי איתו היה בעל תסביך נאצים וכל הזמן תחקר אנשים האם הם בעלי שורשים גרמניים, כמה דם יהודי יש בהם וכו', מפחיד לחלוטין!

[Night Driver]

אני זוכר ששמירות ש"ג דווקא היו החביבות עליי - תמיד יש עוד אנשים, מכוניות, אקשן... מה הכיף בשמירה על מגדל?

 

במגדל לפחות לא מעירים אותך כל 2 דקות.

 

לא משנה מה היתה השעה או כמה ישנתי קודם, איך שהייתי נכנס לעמדת שמירה סטאטית (מגדל או ש"ג) תוך מקסימום רבע שעה הייתי נרדם אפילו אם זה היה ביום.

[נהג מתחיל]

בלה בלה בלה, חניכות צעירות, בלה בלה בלה

 

מחפש עוזר מילואמניק?

[The Red]

חיילי גבעתי החליטו לעשות תרגיל לטירון - לא ממש הלך להם

עשינו את הטירונות בזיקים (02 חייב לציין) באותו הזמן היה שם,צמוד לגדר, בסיס של גבעתי אשר שימש לפריסה.

יום אחד כמה גבעתניקים החליטו לעשות תרגיל לשני הטירונים שהיו בעמדת השמירה (אני ועוד אחד).

כמובן שמדובר בשיא הלילה (והשמירה הראשונה שלנו), אני נמצא במגדל וחברי הפסיכי למטה.

חיילי הגבעתי התלבשו בשחור, עם קפוצ׳ונים, והתחילו להתקרב לעבר הגדר, מבחוץ, וללא מענה ל״עצור והזדהה״ (הסיבה היחידה נירא לי שהם נשארו בחיים הייתה מהעובדה שלא נשאו איתם נשקים).

מה שהגבעתניקים לא ידעו זה שהם הולכים להתמודד עם פסיכופט! אז לאחר שלא נענו לקריאת הזדהות, הבן אדם (השומר השני) נבהל, הכניס מחסנית, דרך את הנשק ורץ עליהם ברבאק של ״עללה וואכבר״ - רק המילים היו יותר בכיוון של ״בלאת, נחויי, פידאראסי״ (ברוסית למי שלא הבין)

 

אני חייב לציין שכבר כמעט עבר עשור לארוע ואני עדיין זוכר את הפרצופים המפוחדים רצח למראה השומר הפסיכי... אחד ברח, שניים דפקו פזצטה והרביעי הרים ידיים ולא הפסיק לצרוח הכי חזק שאפשר שהם ישראלים (מספיק חזק כדי להעיר את המפקדים)

 

נ.ב

הרג אותי הסיפור עם הפרה!

[ליאור קלה]

סיפורים יש מפה עד מחר,

אחד שזכור לי שקרה לי אישית וגם בגלל המקרה הזה רותקתי ל21 ימים בבסיס לאחר שכבר סגרתי שבועיים. אז הוצבנו בביתר עילית, היה לנו מחסום שם, 8 שעות משמרת, חברתי בסביבות השעה 10 בלילה אם אני לא טועה, ובתור צעיר מת בפלוגת מסייעת איך שחזרתי לפלוגה הצטרפתי לחבר'ה שלי במטבח לעזור להם לנקות שם, בסביבות 1 בלילה סיימנו ובשעה 2 כבר הייתי צריך לעלות לש.ג. המשמרת היא 4 שעות ובהן פעם אחת העיר אותי בכפה המ.מ שלי ולא עשה לי כלום כי הוא היה אחלה גבר, בפעם השנייה זה היה קצת יותר מסובך, אני זוכר ששמעתי צפירות בלי סוף וקמתי בבהלה, איך שקמתי נמרחתי על הרצפה, שני הרגליים נרדמו לי, לא הצלחתי לקום לאיזה דקה בערך, ומסתבר שבג'יפ ישב המג''ד שעשה ביקורות בעמדות, בשלב זה כבר ידעתי שאכלתי אותה חזק אז אין יותר מה להפסיד אז אחרי שהוא תפס אותי שוב לא הצלחתי להחזיק את עצמי ונרדמתי שוב עד שבאו להחליף אותי ב6 בבוקר. תמיד היו לי בעיות עם שמירות, לא משנה כמה הייתי ערני ונמרץ, איך שהגעתי לעמדה הייתי מקבל חשק לישון, לעזאזאל פעם אפילו נרדמתי בשירותים כימיים במחסום, אבל זה סיפור אחר לגמרי

 

קשה היה להיות צעיר במסייעת

[oferh]

פעם ראשונה נראה שאני רואה את השרשור הזה. זה לא סיפורים שלי אלא של חבר שנקרא לו X...:

• יום שבת, מתקן אזרחי בעיר חוף כלשהי. משעמם. היום מתחיל עם פריצה למטבח לטובת שוד של דנונה ליצ'י (מגש שלם) ואכילה של רובו. לפתע מתגלה במרחק מה מהמתקן רכב מסוג חיפושית חשוד. חותרים למגע ונתקלים בראש של בחורה עולה ויורד ובחור מבסוט אחד. מביך. X ממשיך משם לשיזוף נודיסטי על גג מבנה המתקן.
  
• במהלך שמירה - פירוק מכונת קונדומים לגורמים (השלל חולק לחיילי המדור, הן קשוחות המכונות האלה ולוקח שעתיים עבודה עם קת כדי לפרק אותן - כך נמסר)
  
• X מתפקד כתפקידן בתורנות לילה כלשהי. קצינה חוברת אליו. חניכיו של X מתצפתים על הפעילות, פאדיחה. כנקמה מספר חודשים לאחר מכן הזוג נפגש שוב בלילה, הפעם על כיסא של אחד מהחניכים.
  
• סגל הדרכה. 2 בלילה. ייתכן שנעשה שימוש ביין פטישים. ההחלטה נפלה: יש לחפור מנהרה באורך 300 מטר ממשרד הסגל עד לרחבת המסדרים. מתחילים לחפור. בעומק חצי מטר צלחת הפלסטיק שהושמשה נשברת ומוחלט שצריך לחפש את. מתחלקים לשני צוותים - אחד פורץ לבסיס סמוך, X מצטייד בקאטר באורך מטר (אותו דאג להעלים מהאפסנאות מבעוד מועד) חותך את הסורגים של המחסן של הענף ומבצע בו חיפוש. לא נמצאה את.
  
• סגל הדרכה. 2 בלילה אחר. לאחר כשלון חפירת המנהרה הובן באופן חד משמעי שהדבר הנכון לעשות הוא לתלות כסא על עמוד חשמל. יוצא צוות של שניים ומתפעל. בבוקר X מתעורר, רואה את אחד הרס"רים עצבני כולו ומוליך שני חניכים עם וו הריסה לאזור המפגע. הצלחה.
  
• סגל הדרכה. 12 בצהריים. האפסנאי העצבני נכנס למשרד סגל ושואל אם מישהו ראה קאטר.
  
• סגל הדרכה. 1 בצהריים. לאחר ההצלחה של פעולת הכיסא הדבר ההגיוני הבא לעשות הוא להשתיל שיר נלוז מלא גסויות גזעניות ששר חבר הסגל במחשבי החניכים. כמובן שסביבת הלימודים מנוטרת באמצעי האזנה והסגל מאזין בסיפוק לחניכי הקורס שמים את השיר בפול ווליום ושרים יחד איתו בהתלהבות. ואז הם שומעים את קולו של הרע"ן (סא"ל) שנכנס לכיתה במפתיע וצועק "מי שר את זה?!". X מוסר שבחיים שלו הוא לא פחד כמו באותו רגע. לשמחתו החניכים שלו יצאו גברים ותפעלו את האירוע בנחישות והביאו לסיומו מול הרע"ן ללא נפגעים.
  
• מה שלא מנע מהם לשיר את אותו שיר בדיוק בשאגות מטורפות במהלך ריצה קורסית סביב מגורי הקצינים ולמפקד קורס הקצינים להשתלח ב- X במפגן של ערכיות נזעמת.
  
• 2 בלילה. לקראת שבירת דיסטנס. מתחמשים במטעני חבלה מאולתרים וניגשים למגורי החניכים. חדר ראשון. הפתיל מוצת, הדלת נפתחת, המטען מושלך, הדלת נסגרת.
  ואז X מבין שהוא טעה בחדר.
  5 שניות לאחר מכן יוצא חניך בלתי מזוהה, המום, ערום למחצה וחמוש ב- M16 ארוך ומתחיל לצרוח צרחות אימים בכל המסדרון. טיפול דיפלומטי בבעיה מביא לסיומה מהיר אך אי הנעימות היה גדול.
  
• X מתהלך בבסיס מאוחר בלילה ומגלה שנתקע מחוץ למשרד. לשמחתו עובר במקום קצין סיירת מובחרת ושואל אם אפשר לעזור. "כן, אפשר". הקצין מנזק לעבר התקרה הצפה, נבלע בתוכה ומופיע כעבור מספר שניות מעבר במפתן דלת המשרד. ואו.
  
• חדר האוכל של היחידה זוכה לשיפוץ ולקישוט נאה של תצלומי ענק באורך 2 מטר של מתקני היחידה השונים שתפסו את תשומת ליבו של X שהחליט מסיבות מובנות להעביר את אחת מהן מיקום. לאחר עבודת בילוש מגיע למקום באישון לילה על גבי אופל קורסה, מעמיס (בקושי רב ותוך כדי שהוא כמעט מתוצפת ע"י קצינתו) את התצלום ומעביר אותה למשרד הסגל.
  
• ויש עוד הרבה, הרבה יותר גרועים שעדיף שלא אפרט לטובת X.

X עשה חיים בצבא.

[Derish]

** הפוסט הבא הולך להיות פחות הומוריסטי ויותר ביקורתי, כך שאם אתם רק בקטע של צחוקים, אנא דלגו עליו. **

 

הכל יחסי בחיים.

 

סלחו לי אם אני לא מתרשם עמוקות מהסיפורים של עידן, במיוחד אלה שמהללים את טאיטו או כל גיבור חיל אחר. מי שמכיר אותי יודע שיש לי בעיה עם פולחן אישיות באופן כללי, ולא משנה באיזה הקשר. בכלל, כל הקטע הזה של "אני והחבר'ה מהסיירת" טבוע מאד עמוק בהוויה הישראלית, וזה יוצר לדעתי מצב מאד לא בריא שבו מי שלא עשה שירות קרבי אמור להרגיש נחות או להעריץ את מי שכן. בתור מי שלא היה שם, קשה לי גם להבין את הקלות שבזלזול ברכוש ובחיים של אנשים אחרים. על הרמה המוסרית של צה"ל אין מה לדבר, זה קרב שהפסדנו בו מזמן, אבל אני לא מאשים בזה את החיילים. כאמור, זה המערכת שדפוקה פה.

 

אותה מערכת מייצרת גם את תופעת הפטורים הידועה, וגם את תופעת החיילים הדתיים, וגם עוד כמה שיקוצים כאלה שמכרסמים לדעתי בערכי היסוד של כל צבא. האמת היא שעם כל הרתיעה הטבעית שלי מעלילות הגבורה של עידן ושות', עדיין הייתי מעדיף במחלקה שלי אחד כמוהו במקום עשרה פטוריסטים מהסוג שראו לנכון להתרברב פה בהישגים המפוקפקים שלהם.

 

אני מעולם לא ישנתי בשמירה, זה היה עניין עקרוני מבחינתי. שמעתי רדיו, מצאתי איך להעסיק את עצמי, אבל מעולם לא ישנתי בשמירה. מן הסתם היו כמה פעמים שנרדמתי למספר דקות, אבל זה היה סימן לצאת מהמגדל ולהסתובב קצת, לא הייתי מעלה על דעתי מדיניות של עליתי-נרדמתי כפי שנכתב פה. עדיין, מהיכרות עם מי שכתב את הדברים, הייתי מעדיף אחד כמוהו במחלקה שלי במקום עשרה פטוריסטים... לא שירתתי עם nitch או discover ואינני יודע כיצד הם ביצעו את עבודתם, אבל להתגאות בכמות הפטורים שהוצאת זה די עלוב לדעתי, ולא מוסיף כבוד לאף אחד.

 

אני התחנכתי על ערכי הצבא הישנים, משום שסבי וסבתי לקחו חלק פעיל במלחה"ע השניה ותמיד היו להם סיפורים מעניינים לספר לנו. הסיפורים שלהם משום מה עסקו בעיקר בהווי החברתי, לא ב"איך Zיינו גרמנים במחסום ופוצצנו להם את הבתים". מהם למדתי שהשוויוניות היא העקרון החשוב ביותר בצבא, וכולם צריכים לעבוד ביחד בין אם הם ג'ובניקים, תומכי לחימה או לוחמים.

 

הגעתי לתפקיד פיקודי די מוקדם בשירות ותמיד נקטתי במדיניות של דוגמה אישית. כולם ידעו שיש לי פטור מעבודות רס"ר ומטבחים (עקב אסטמה), אך המשכתי לעשות את התורנויות עד לקבלת דרגת הסמל (שם זה כבר פטור אוטומטי ותורנויות אחרות). גם כשהייתי סמל ראשון מעולם לא הייתה לי בעיה להחליף את אחד החיילים שלי בשמירה, מטבח או עבודת רס"ר. כל עבודה, מלוכלכת ככל שתהיה, החיילים שלי ידעו שאני עושה אותה ביחד איתם ובלי שום הבדלי מעמדות. לפני עליה לשמירה הייתי בודק אותם לפעמים בשביל לוודא שהם עולים עם ציוד מלא, וגם משלים להם את מה שהיה חסר בעת הצורך. העדפתי שיעברו את השלב הזה אצלי ולא יעמדו למשפט אח"כ, וזה אכן הציל רבים מהם מריתוק ומעצר לאורך השנים.

 

פטוריסטים תמיד קיבלו אצלי יחס מיוחד, ולא במובן הטוב של המילה. הנסיון שלי מראה שדי קל להבין עם מי יש לך עסק משיחה של 10 דקות, ובכל אופן אף אחד עוד לא המציא פטור מלהיות בן אדם. לא היו חסרים אצלי גם חיילים איכותיים עם פטורים, אבל הם תמיד מצאו לבד את הדרך לפצות על כך שהחברים שלהם עובדים קשה במקומם (ואל תספרו לי את השטויות האלה על הקצאות, לפחות בחה"א זה לא עבד ככה). החיילים הפחות איכותיים, אלה שהתחפרו והשתמשו בפטורים בתור הגנה מכל מיני מטלות, קיבלו מנה אחת אפיים. כנ"ל לגבי חיילים דתיים שלא יכלו לעבוד בשבת, אלא אם כן הרב אמר להם שזה "פיקוח נפש" או כל פנינת חוכמה אחרת.

 

כפי שיעיד כל חייל ששירת תחתיי, אני הייתי מפקד קשוח אבל הוגן. החיילים שלי ידעו שהם יכולים להתקשר אליי בכל שעה ובכל עניין, אבל הם גם ידעו שאת המספר שלי יש בכל הטייסות ואצל כל הקצינים, הפקידות והנהגים, כך שכל פאק מצידם שגרר לקוח לא מרוצה דווח אליי ישירות וטופל באופן מיידי.

 

בשלב מסויים הגענו למצב שכשאני הייתי נשאר תורן למשך השבוע, פתאום כל הפטורים היו נעלמים וכל הדתיים היו מסיימים את העבודה לפני כניסת השבת. העקרון של קד"ר עובד מצויין גם ביחידות עורפיות מסתבר.