Jump to content
  • הצטרפו למשפחה

    היי, היי אתה (או את) שם!

    אנחנו יודעים, נחמד להיות אנונימי, ולמי בכלל יש כוח להירשם או להיות עכשיו "החדשים האלה".

    אבל בתור חברי פורום רשומים תוכלו להנות ממערכת הודעות פרטיות, לנהל מעקב אחרי כל הנושאים בהם הייתם פעילים, ובכלל, להיות חלק מקהילת הרכב הכי גדולה, הכי מגניבה, וכן - גם הכי שרוטה, באינטרנט הישראלי. 

    אז קדימה, למה אתם מחכים? בואו והצטרפו ותהיו חלק מהמשפחה הקצת דפוקה שלנו.
     

dir="rtl" style="text-align:right;"> שימו לב! השרשור הזה בן 5268 ימים, שזה ממש ממש הרבה ולכן הוא ננעל.

אם אתם פותחי השרשור ו/או יש לכם עדכון רלוונטי לנושא - פנו לאחד המנהלים ונפתח את השרשור חזרה לתגובות.

פוסטים מומלצים

פורסם

שלום לכולם, החלטתי גם אני לנסות לחלוק ולגלות חלק מהחוויה המטורפת שעברה עלי, הטיסה לקורס בצרפת עם פורמולה ישראל.

קודם כל, קוראים לי רני דקל ואני סטודנט בן 26, במקור מנופית (ליד ק. טבעון. מה זאת אומרת אתם לא יודעים איפה זה קרית טבעון? נו ליד חיפה). ביחס לשאר החברה שהצטרפו לנסיעה אני די חסר ניסיון בנהיגה ספורטיבית – משהו כמו שלוש עונות של קארטינג ארבע פעימות על שלל המסלולים שנפתחו ונסגרו בישראל לאורך השנים. עם הזמן התרחקתי מהנהיגה והתקרבתי לצד המכני של הדברים, ובמיוחד לתחום הנדסת הרכב. כיום אני חבר בצוות של BGR, קבוצת המירוצים של אוניברסיטת בן גוריון. אנחנו בונים מכוניות פורמולה SAE לתחרויות בהן אנו מתחרים נגד אוניברסיטאות בחו"ל. האמת שלא רציתי ללכת למיונים בהתחלה בכלל. ראיתי מהדיבורים בפורום שכל התותחים הכבדים הולכים על זה וראיתי שעל מנת להגיע לקורס (בכלל לא העזתי לחלום על השתתפות במירוץ באילת אז) צריך ליהיות חלק מקבוצה של 30 מתוך כמה אלפים טובים שהשתתפו, בקיצור צריך ליהיות בסביבות אחד ממאה כדי להשתתף.

 

פתחתי את עמוד ההרשמה, והתחלתי להתלבט (300 שקל לא הולכים ברגל לסטודנט :-( ). האמת שאלו ששיכנעו אותי להירשם בכל זאת היו חברה שלי ועוד ידידה, אני לא כל כך רציתי ללכת ולא ממש האמנתי בעצמי. נסעתי למיונים באוטובוס והרגשתי שהלך בסדר גמור – בגלל שהרגשתי שאין לי מה להפסיד הייתי רגוע לגמרי והנהיגה 'התלבשה' לי בג'ימקאנות. הטלפון מבועז תפס אותי בבית ההורים של החברה. לקח לי כמה שניות להתעשת ולהבין שזה אמיתי, מרוב התרגשות התחילו לרעוד לי הרגליים והייתי חייב לצאת לרחוב ולנשום כדי להתקשר לחברים הקרובים ולהורים...

 

הטיסה לצרפת הייתה קצת מלחיצה בשבילי, אני טיפוס שלוקח לו זמן להיפתח וקבוצה כזו עם מצלמות ועניינים רק הקשתה עלי. לאחר נסיעה ארוכה ששברה קצת את הקרח והגעה למסלול, התחלתי להתרגל לרעיון שאני הולך לנהוג במכונית הפורמולה. מבט במכונית מגלה כמה עובדות מעניינות (מעניינות בשבילי, זהירות חפירה): המכוניות בנויות מונוקוק קרבון מקדימה ומחוברות למנוע ולגיר שנושא עומסים מהמתלים. ציפיתי לכלים למודי קרבות אולם הופתעתי מהמצב המעולה בו הם נמצאים, למרות שהם יוצרו כבר ב2005 (שלדה תוצרת טאטוס). הרכב נראה כמעט חדש, וניכרת העובדה שהצוות של זיג-זג (בית הספר בו נהגנו) מתחזק את המכוניות בצורה מעוררת השתאות. אופי הנהיגה במכונית חדש לי, על המצמד הנקודתי בטירוף כבר דובר אבל צריך להתרגל להעלאות והורדות הילוך ללא שימוש במצמד ולעובדה שבהעלאה אפשר ואף רצוי להעביר את ההילוכים תחת עומס.

 

מרוב עייפות אני נופל למיטה למרות הדופק שמסרב לרדת...

 

יום חדש, היום נוהגים במכוניות! המתח באוויר, והעובדה שההדרכה נעשית בתרגום סימולטני (מעולה) של יואן לא מרגיעה את הנפש. המון דברים לזכור: מפת המסלול, נקודות בלימה, תאוצה ופנייה, תפעול רכב חדש. פה כדאי לדבר על ההתמודדות עם נהיגה ברכב עם אפקט אוירודינמי (עבודות חפירה לפניך, נא להמשיך לפסקה הבאה אם מכניקה לא מעניינת אותך). השימוש בכנפיים יוצר מצב שבו טכניקת הנהיגה בסיבובים איטיים שונה בתכלית מזו בסיבובים מהירים. בעוד בסיבובים האיטיים אחיזת הרכב נובעת כולה מאמצעים מכנים (צמיגים והדרך בה העומסים עוברים ברכב כתוצאה מכיול מתלים), בסיבובים מהירים אחוז ניכר מאוד מהאחיזה נובע מההצמדה האוירודינמית ועל כן כל נדנוד קדימה-אחורה (עלרוד) כתוצאה מבלימה או תאוצה עלול להפר את האיזון העדין ולגרום לאיבוד אחיזה. מבחינתינו זה אומר שבסיבובים איטיים נכנסים על הברקס לתוך האייפקס בעוד במהירים צריך להיכנס במהירות קבועה יחסית ולתת לכנפיים לעבוד.

 

נכנס למכונית פעם ראשונה, מקצה שני עבור כל הקבוצה. כבר שומעים על ספינים והדבר מלחיץ עוד יותר. נכנס למכונית, אני בדיוק בגבול בין נמוך מאוד לממש נמוך במידות הגוף שלי והישיבה באוטו לא נוחה לגמרי, רגל ימין מתפעלת את הגז והבלם בלי בעייה אבל השמאלית מתקשה ללחוץ את הקלאץ' עד הסוף ואני לוחץ עליו כמו רקדנית בלט (או לחילופין אלון מזרחי עם השפיץ של הנעל). קו הראייה שלושה ס"מ מעל ההגה ומגן האבנים\משקף מפרספקס שמעליו. למה אני לא רואה את הגלגלים כמו שהתרגלתי ממשחקי המחשב של סוף שנות ה90?!

 

יוצא מהמקום אחרי שהאוטו כבה לי (היה לי חשוב לתרגל את זה :-) ) ומתחיל לנסוע אחרי הפייסקאר. ההקפות עוברות, מתחיל להתרגל להגה (קל בצורה מפתיעה ומאוד מושפע מהמסלול) ואז נכנסת המכונית ואנחנו נשלחים אל המסלול. מתחיל להרגיש את האוטו ולהגביר את הקצב לאט לאט, פנייה רודפת פנייה והכל מתחיל לזרום. התחושה מעולה, שונה מכל מכונית כביש, אין זמן לחשוב והרכב חד בטירוף, כל טעות הכי קטנה יכולה להעיף אותי לקיר או לצמיגים. אפילו בקו ישר הרכב לא אוהב לנסוע (לדעתי מעט מדי קסטר אבל קשה לדעת) והנהיגה דומה להליכה על חבל דק. תוך כמה דקות זה נגמר ואני יורד לפיטס עם ידיים רועדות, כנראה שזה פק"ל אחרי טבילת האש הראשונה.

 

מסתובב לי להנאתי בין המכוניות בפיטס ופתאום עוצרים אותי סבסטיאן מנהל זיג-זג ובועז. סבסטיאן שואל אותי בפנים חמורות סבר מה הניסיון שלי בנהיגת מירוץ. אני ממלמל משהו על קארטינג 4 פעימות ועל זה שנסעתי במכונית המירוץ של האוניברסיטה פעמיים בהילוך 1-2, 5 דקות בכל פעם בערך. סבסטיאן עושה לי פרצוף של "אתה משקר" והולך... בועז אח"כ מסביר לי שהם לא מאמינים לי, אני מתנחם בעובדה שכנראה הלך לי טוב ואומר לבועז שלא נעים לי ושאני אומר את האמת...

 

מגיעה ארוחת הערב, ובועז מספר לכולם על האפיזודה, ואומר לי לעמוד ולהציג את עצמי מול כולם. בקול חלוש אני אומר את השם

וכולם מוחים כפיים. המבוכה שלי גדולה ואני לא יודע איפה לקבור את עצמי, פתאום לחץ וכאב ראש נוראי תוקפים אותי. שוב הולך לישון אבל הפעם כבר לא נרדם, ההתרגשות גדולה ואני לחוץ ממחר.

 

יום חדש, מגיעים למסלול מוכנים לעלות על המכוניות שוב. פתאום מתחיל לרדת מבול, מכוניות הפורמולה מוחזרות למוסך ומוחלפות במכוניות של רנו ספורט. עולה פעם ראשונה על המגאן, לא מתחבר לאוטו. הכוח מגיע בבום עקב השהיית הטורבו, והאוטו חזק לי מדי ומפרפר בהילוך רביעי בקלות באחד הסיבובים. ממשיך לטווינגו, מכונית חלשה למדי אבל איזה כיף! הרכב נוסך ביטחון וזריז, ממש מרגישים את המשקל הקל ואת הסלחנות הכיפית. הקליאו גם היא מרגישה מעולה, איך לעזאזל הם בונים מנוע שמחזיק עם קו אדום ב9000 סל"ד?

 

כולם מסיימים לנהוג והגיע הזמן להודיע מי עלה לנבחרת. הלחץ בשיאו ומודיעים לי ש...התקבלתי! שמחה גדולה והתרגשות מטורפת (שאני מניח שלא רואים עלי כי אני די בהלם). מהר-מהר וללא שום הזדמנות להתכונן פתאום מודיעים שמי שעבר יזכה לטעום את הפרי האסור של מכוניות הפורמולה שוב. לובש חליפה מהר-מהר, מחפש את משקפי הראייה ולא מוצא ואז כן מוצא, לוקח קסדה מאלעד קורן (נהג מעולה ואחלה בנאדם) כי את שלי מזמן נתתי למישהו אחר... נכנס לאוטו. המסלול רטוב והמכונית נועלת צמיגים רטובים. חוץ מזה גם מותקנת מצלמת גו פרו על הרכב, באלמנט העליון של הכנף האחורית מכל המקומות. נוהג מלא התרגשות ומתחילות הטעויות. היגוי יתר במהירות גבוהה נתפס והלב יורד לתחתונים, מסיים את הנסיעה וסבסטיאן כועס, אומר לי שנהגתי בצורה גרועה. אני מסכים איתו במאה אחוז ומסביר לו שאיבדתי את קור הרוח שלי.

 

יורד מהאוטו ופתאום צריך לשים את סערת הרגשות בצד ולהצטלם עם שאר הנבחרת, כמו שאמרו קווין ההופעה חייבת להימשך, משתדל לחייך החוצה אבל הלב דופק בטירוף ואני מאוכזב מעצמי ומאיך שנתתי לסערת הרגשות לסחוף אותי. לומד לקח חשוב לחיים, קור רוח מזיז הרים ופזיזות יכולה להפיל אותם בשנייה. לאט לאט נרגע ומתחילות החגיגות, לא ברור לי איך הגעתי לפה, יש הרבה אנשים בקבוצה ומחוצה לה שנוהגים טוב ממני בהרבה, היה לי הרבה מזל ואולי הידע (הצנוע) שצברתי במקצוע עזר לי קצת. לא עסקתי בנהיגה מהירה משום סוג כבר די הרבה שנים ולא ברור מה הלך פה, הודעות מתחילות לזרום בהפתעה מהמשפחה ומהחברים הטובים ואני מתרגש מכל הודעה, פרגון מקיר לקיר ואהבה אמיתית, אוהב את כולכם.

 

חוזר לארץ, ונוחת באוניברסיטה. שיעור ראשון והדופק עדיין לא חזר לרמתו הרגילה. איך אני אמור לחזור לשגרה?

 

תודה רבה לפורמולה ישראל ולכל מי שאיפשר לי לחוות לי את החוויה הזאת. למדתי המון, פגשתי מלא אנשים טובים ומעניינים, נסעתי במכונה מדהימה וניתנה לי גם ההזדמנות ללמוד על עצמי... וואו.

פורסם

כתיבה נאה ביותר

 

שילוב של נהג + מהנדס רכב לעתיד, שילוב מנצח:-D

ישראל סבא בסבבא של 🥰🥰🥰🥰🥰🥰🥰🥰

😍😍😍

יששששש נבחרת כדורגל

סלע כתב " מתים רק פעם אחת , חיים כל יום מחדש

פורסם

מלך! כל הכבוד. מחזיק לך אצבעות למירוץ באילת.

 

ממעט הפעמים שיצא לי לשבת לידך בכיסא הנוסע - לא הייתי מגדיר את נהיגתך איטית... אבל זו בטח הייתה הסיטואציה שדחפה אותך, אני יודע שבנורמל אתה מתרכז בלשבור שיאי חיסכון בדלק 8). ברצינות, כמה דלק שתתה הפלואנס בחזרה מים המלח למרכז?

 

תבוא יותר!

אם כל הדרכים מובילות לרומא, הדרך שלי מובילה אל הים

ר. פרסקי

פורסם

רני מאוד נהניתי לקרוא את דבריך. מבחינתי אתה אולי הדוגמא הכי טובה למישהו שהפרוייקט הזה אכן נותן לו את ההזדמנות להגשים משהו שלא בטוח שהיה עושה אחרת.

עצם העובדה שאתה חקוק לי טוב טוב בראש מהמרוצים המשותפים בקארטינג לפני כ-6 שנים מעידה על האיכויות שלך שכנראה לא נעלמו גם במסגרת הפרוייקט הזה.

 

בהצלחה בהמשך באילת....

פורסם

וואלה כייף לקרוא! אם גרמת לי להיכנס לפה (וגם לצחוק...) אחרי שנים של היעדרות זה אומר הכל.

 

סחטיין כבר אמרתי, אבל נגיד עוד פעם! ואנחנו ממשיכים להחזיק אצבעות, רק עכשיו אני צריך לעשות גם מיונים,

למעודדות למירוץ באילת!

 

ניר

second is the first looser

פורסם

כל הכבוד! יופי של כתיבה ואני משער יופי של נהיגה!

 

גם אני סטודנט בבן גוריון ואפילו לקחנו כמה קורסים ביחד ככה שאני מכיר אותך (מעולם לא החלפנו מילה).

אם ניפגש באוניבריסטה הסמסטר צפה פגיעה.

 

שוב כל הכבוד הגשמת חלום של רבים. יאללה מקום ראשון במרוץ!

פורסם

תודה רבה על המחמאות! השאלה היא איך אתה גולש פה ולא מצטרף לפרויקט מכונית מירוץ?

...בקשר לצפיית הפגיעה בכיף, אני חי כדי לבלבל את המוח על מכוניות

פורסם
תודה רבה על המחמאות! השאלה היא איך אתה גולש פה ולא מצטרף לפרויקט מכונית מירוץ?

...בקשר לצפיית הפגיעה בכיף, אני חי כדי לבלבל את המוח על מכוניות

 

אני סטודנט להנדסת חומרים לא מכונות, אני משער שזה פרוייקט סגור למהנדסי מכונות.

 

אחד התחביבים הגדולים שלי זה לבלבל את המוח :)

  • חודש מאוחר יותר...
פורסם

קודם כל חייב לציין לשבח את הכתיבה שלך. מעבר לכך, הסיפור שלך רק מראה לכולם שאם אנחנו רוצים אנחנו יכולים. במקרה שלך הוכחת לכולם שבחור צעיר מיישוב קטן בצפון הצליח להתקבל לנבחרת ולטוס לאימונים בצרפת. כל הכבוד.

 

השאלה היא עכשיו, כחודש לאחר הפרסום המקורי, היא האם נהגת בסופו של דבר באילת ואיך היה? אחרי פוסט כזה חייבים לעדכן :-)

×
×
  • תוכן חדש...