דרור לסט

http://www.vipboxsports.me/sports/motorsports.html http://www.formula-1.co.il/forum/viewtopic.php?f=1&t=2658

ראלי איננו נהיגת מסלול ואתה לא אמור לעקוף אף אחד. המכוניות מוזנקות ביניהן ברווחים לפי קטגוריות מהחזקה לחלשה בצורה שאמורה למנוע את הצורך לזה. האתגר הוא נסיעה בספישל סטייג'ס נגד השעון.

מהירות סופית בפני עצמה היא לא העניין פה. טויוטה עשו לפני כעשור נסיון להביא מכונית פורמולה-1 למהירות 400 קמ"ש במדבריות המלח של יוטה. נדמה לי שבסוף הם הצליחו בקושי וזה עוד היה עם מנועים חזקים יותר מאלו שיש היום. מה שמדהים במכוניות פורמולה-1 הן תאוצות הביניים שלהן מ-100 ל-300 והמהירות בהן הן יכולות לקחת פניות בשל ההצמדה והאוירודינמיות המופלאה שלהן. בימינו ברוב המסלולים מכוניות הפורמולה-1 לא עוברות את ה-320 עד 330 קמ"ש בישורות המהירות ובמסלולים המהירים ביותר כמו מונזה בתקופות המהירות ביותר שיא המהירות עלה רק במעט על 360 קמ"ש. לעומת זאת מכונית TOP FUEL ב NHRA עוברת בקלילות את ה-500 קמ"ש תוך פחות מ-4 שניות מכוניות אינדי באינדי 500 עושות הקפות במהירות ממוצעת של 350 קמ"ש עם מהירויות שיא גבוהות עוד יותר. מכוניות נאסקאר במסלולים המהירים ביותר בטאלאדגה, אינדי ודייטונה עוברות את ה 320 קמ"ש בממוצע להקפה. אם כבר מדברים על מכוניות מסלול, בימים שבלה מאן הייתה ישורת אחת ארוכה ולא שברו אותה עם שיקיינים מכוניות הפרוטוטייפ עברו שם את ה-400 קמ"ש. מהירות שגם בוגאטי ויירון יודעת לייצר על חתיכת אספלט מספיק ישרה וארוכה. אני זוכר את הפעם הראשונה בה ראיתי מכונית אינדי על מסלול אובלי בלאס וגאס 1996. כשרואים את זה במציאות והמכוניות מגיעות בפעם הראשונה במרוץ לפניה מספר 4 כשפיתחו כמעט את כל המהירות שלהן המוח פשוט לא מבין איך הן נשארות על המסלול. ברגע שראית את זה במציאות כל התפיסה שלך בצפיה בטלוויזיה משתנה גם. הדרך היחידה להבין בטלוויזיה עד כמה זה לא טבעי ופשוט הם אותם רגעים בהם הנהגים חוצים את הגבול ומאבדים את האחיזה....

כשאנשים שלא מבינים כלום בספורט מוטורי שואלים אותי את השאלה הזאת אני תמיד שואל אותם אם הם היו פעם במפגן אוירי (של יום האצמעות) ומטוס F-15 פתח את שני המבערים שלו וזינק לשמיים. זאת בערך הייתה ההרגשה שלי בפעם הראשונה שראיתי מכוניות פורולה רציניות על מסלול וזה לא היה בפורמולה-1 אלא באינדי. מאז היה רק דבר אחד שריגש אותי יותר וזה היה מרוץ NHRA. לראות את מפלצות ה-TOP FUEL מזנקות מ-0 ל-500 קמ"ש בפחות מ-4 שניות זו חוויה מרטיטה בכל המובנים. מה אני אוהב בפורמולה? את העוצמה הצבעים הריח האדרנלין התחרות על הקצה ומן הסתם גם את התאונות כשעוברים את הקצה (בתקווה שאף אחד לא נפגע פיזית) כמובן גם את ההפנינג מסביב.

לא הצלחתי למצוא את המקור ברשת אבל הינה מה שדובי מילר כתב על הנאסקאר לפני כ-7 שנים: 05/09/2005 75 מיליון אמריקאים לא טועים. 75 מיליון אמריקאים לא יכולים לטעות. מירוצי ה-NASCAR בארה"ב הם עניין של דת, אמונה וקהל המאמינים הולך אחרי הדת הזו בעיניים עצומות לרווחה. כוהני הדת – ג'ף גורדון ודייל ארנהרדט ג'וניור מובילים את קהל המאמינים והמעריצים מדי שבוע, במשך 36 שבועות בשנה בדרך בטוחה שמבטיחה להם עניין רב, סיפוק והרבה שואו. האל נמצא למעלה בשמיים, לפחות מזה 4 שנים, דייל ארנהרדט, אבל הדבר הזה רק מוסיף לכוח האלוהות שלו. גם אני אחרי כמעט חודש בארץ ה-NASCAR נשביתי בקיסמי הדת הזו. אי אפשר שלא. בכל מקום ובכל פינה מציץ אלייך כוהן דת או נביא אחר. פעם זה אחד הצעירים המבטיחים ג'ימי ג'ונסון, בן טיפוחיו של גורדון וממשיך דרכו ופעם זה מאט קנסט או קווין הרוויק. אתה נוחת בשדה התעופה ומיד אתה מקבל את זה במנות גדושות – פרסומות , עיתונים וספרים. ערוץ טלויזיה שלם שעוסק כולו רק בזה. 75 מיליון אמריקאיים לא יכולים לטעות. 75 מיליון אמריקאיים לא טועים. למרות מה שניתן לחשוב יש מחשבה מאחורי ה-NASCAR, בתחום המכונית אני מתכוון. אז נכון שמדובר במנועי V-8 מיושנים עם קרבורטור יחיד והגבלות רבות על השיפורים, דבר שנותן אתגר לצוותים בגבולות האוירודינמיים ובמשחקי הצמיגים וכמובן בטקטיקה תוך כדי מירוץ, שמשתנה בהתאם לכמות התאונות. ה-NASCAR מתקיימת כספורט מוטורי אבל השואו הוא חלק גדול מהעניין. כמו בכל דבר אמריקאי יש את הבחור הטוב והבחור הרע. נתחיל מהסוף. הבחור שכולם אוהבים לשנוא, זה שמתגלח פעם בשבוע ותמיד נראה כאילו פעם אחרונה שהתגלח היתה לפני יומיים (כמוני..) טוני סטיוארט. בזמן שהייתי שם מתוך 4 מירוצים הוא ניצח 3, תוך גיוון נצחונותיו. ניצחון היסטורי בבריקיארד 400 או כמו שאנחנו מכירים את זה – האינדי, והפעם לא היתה שום פדיחה, גם במסלול המירוצים בווטקינס-גלן, מסלול רגיל כמו שאנו באמת מכירים, אחד משניים שבו הנהגים פונים גם ימינה וגם שמאלה, ושוב סטיוארט מוכיח עד כמה הוא טוב ולסיכום הוא ניצח גם במסלול אובאלי קטן. 75 מיליון אמריקאיים לא יכולים לטעות. 75 מיליון אמריקאיים לא טועים. למרות מה שניתן לחשוב ב-NASCAR אין רק סוג מסלול אחד. בטלויזיה שלנו קצת קשה להבחין אבל ישנם 3-4 סוגי מסלולים אובליים, מהירים יותר ופחות, שיפוע צד גבוה יותר או מתון יותר, 4 פניות או 3, אספלט ובטון. לכל מירוץ הקבוצות נערכות אחרת ועם מכונית שונה. לקבוצות המובילות יש עד כ-30 מכוניות לעונה!!! לוחות פרסומת צבעוניים שנוסעים במהירות מטורפת כ-500 הקפות במירוץ. על פי נתונים אחרונים ה-NASCAR עלה למקום השני בדירוג הצופים השנתי, נשאר רק הפוטבול מלפנים . אני לא יודע מה אתכם אבל אני מתכנן בקרוב לראות את הדייטונה 500 מקרוב. דובי מילר

צריך להפריד את העניין לשנים הצופים שמגיעים למסלול והצופים בטלוויזיה. בשני המקרים הנאסקאר שם את השאו והחוויה של הקהל במקום הראשון. כמי שכבר היה בשני מרוצים כאלו בחייו והיה גם בהרבה ארועים מסוגים אחרים כמו פורמולה-1 WRC אינדי ו-NHRA אני חייב להגיד שהם יודעים איך לעשות את זה ובגדול. במרכז העניין מדובר על 43 מפלצות (כמעט פי 2 מבכל ליגה אחרת) עם מנועים גדולים ורועשים במיוחד שנוסעים על הקצה ומרבים להתנגש אחד עם השני ובקירות כשהצופה רואה בהרבה מקרים כמעט את כל המסלול. מחוץ למסלול ובכל האזור יש קרנבל שלם של מתקנים מרצ'נדייס וחוויות שלא תתקל בהם בשום מקום אחר. גם לצופים בבית משדרגים את החויה עם יכולת לראות את המרוץ מהרבה מכוניות שונות עם גישה חופשית לתקשורת הרדיו של הקבוצות. למדתי מהנסיון שאחרי שאתה חווה את החוייה במסלול גם הרבה יותר כיף לצפות בה בטלוויזיה אח"כ. למרות כל האמור לעיל הנאסקאר נמצא בדעיכה כשגם המצב הכלכלי תורם לעניין. עד לפני כמה שנים כמעט כל המרוצים היו מכורים לחלוטין כשבשנים האחרונות אפילו מקומות כמו בריסטול שהיו מוכרים פעמיים בשנה את כל 160,000 המקומות בקולוסאום המדהים שלהם נשארים עם כמה עשרות אלפי כרטיסים ביד. באופן אישי גם אני מגלה קצת פחות עניין השנה ולא פחות מהעובדה שמרוצי הנאסקאר הופכים לפחות מעניינים מרוצי הפורמולה-1 הופכים להיותר יותר מעניינים.

אחרי קריאה שטחית של חלק מהדיון אני לא מבין למה אנשים עוד מנסים להרים פה ספורט מוטורי. קחו את הכסף שלכם תסעו לקפריסין או למקומות אחרים ותעשו חיים. מחר בבוקר יקום האידיוט שיזרוק מליונים על מסלול לא כלכלי. הוא גם ירצה להביא כמה מכוניות פורמולה לאימונים ובי"ס לנהיגה אבל אז הוא יגלה שבניגוד לעולם שם אפשר לקנות כמה שילדות ישנות יותר ששימשו בליגות תחרותיות לפני 6-10 שנים (מישהו אמר פורמולה רנו?) הוא יצטרך ליבא מכוניות חדשות כי הסתומים במשרד האוצר לא מבינים את ההבדל שלכל חובב ספורט מוטורי מובן מאליו. מסכנים הדו גלגלי שם בכלל נכנסו בהם. בקיצור שיהיה בהצלחה!

בהצלחה!!! לא צריך שום רגשות אשם בשביל להתחרות בסביבה קצת יותר הגיונית מהמציאות הישראלית. בשורה התחתונה זה גם לא פחות זמין ולא יותר יקר... אני חושב שכבר מזמן כל העוסקים בתחום בארץ היו צריכים להעביר את עניניהם למחוזות אחרים.

סוף סוף מצאתי את הזמן לערוך קצת מסרטוני הוידיאו....

עכשיו זה רשמי! אלון דאי חתם בקבוצת בלארדי ויתחרה השנה בליגת ה-INDY LIGHTS. http://indycar.com/news/show/56-firestone-indy-lights/51102-israeli-driver-makes-history/

אני יוצא מפניה מספר 7, הקפה ראשונה לאחר הספין עם צמיגים קרים. שום דבר לא בוער ולכן כשהסל"ד עובר את ה-5000 אני כבר מתכונן למשוך את הידית ולעבור להילוך שלישי. אז מגיע אותו רגע גורלי שלעולם לא אוכל להסביר ואני דוחף את הידית קדימה במקום למשוך אותה... http://www.formula-1.co.il/archives/6759

השידורים של הצמד אילדיס את קורפל היו איומים מאז הצמד החל לשדר יחד את מרוצי הפורמולה-1 ומעולם לא השתפרו. האשם העיקרי הוא אלי אילדיס שאולי בעייני אנשים מסוימים הוא שדר מלהיב ואפילו מבין גדול בספורט מוטורי הבעיה היא שמי שבאמת מבין משהו בספורט מוטורי לא ממש יכול לסבול את הקישקושים שלו. לצערי בועז קורפל מוצא את עצמו לא פעם מובל על ידו ואפילו לו נמאס לתקן את השטויות של אילדיס או לנסות לסתום לו את הפה. זה מתחיל מהמצאת חוקי פיסיקה חדשים שקיימים רק בעולם המקבילי של אילדיס, ממשיך בנסיון שלו להראות את היכרותו האישית עם הנהגים כשהוא מתאר נהג מתרכז בקוקפיט וחוזר על שמו שוב ושוב אלא שהוא בכלל לא נוהג באותו מקצה ועוד ועוד. השידור היחידי שהיה טיפה יותר איכותי גם בגלל ההתרחשויות על המסלול היה מרוץ הקארטינג שם ירון אדרי הוכיח שאפשר גם אחרת ואפילו נתן בסוף עקיצה לאילדיס "אלי נהג מרוצים צריך לדעת כל מה שיש מסביב". להעביר ל-14:50 אני אחד מאותם אנשים שניר התייחס אליהם שכבר מזמן והאמת שכמעט מעולם לא צפו בשידורי פורמולה 1 בערוץ הספורט ומצאו אלטרנטיבות במקומות אחרים במיוחד לאחר שערוץ הספורט בחר להתעלם מהקהל ולא הביא אלטרנטיבה מעט יותר ראויה.

אין לך ניתוח קצת יותר מעמיק על התיסכול שהבן אדם מוציא?

כנראה שגם אתה ישה הצלחת להבין שמטרת הפוסט שלי לא הייתה רק להתנגח במישהו או להביע חוסר שביעות רצון אלא להסתכל בעיניים מפוכיות על כל העניין. וכן יצאו ממנו גם לא מעט דברים חיוביים והמשפט שלא סימנת בכחול הוא "צריך להוריד את הכובע בפני בועז מאירי" והוא לא נכתב בציניות או בביקורת.

מר 289 היקר (שאגב אשמח לדעת את שמך), בתור פסיכולוג לא הייתי לוקח אותך כי כנראה לא הבנת חצי ממה שכתבתי. כן מפריע לי שהפרובנציאליות הישראלית משכה את אלון דאי ובמידה מסוימת גם את רוי ניסני לתוך הפסטיבל באילת. ממי שעוסקים בספורט הזה בצורה הכי מקצועינת שיש אפשר היה לצפות ליותר אבל אולי האמונה שבכל זאת גם זה יקדם קצת עניינים ויעזור ברמה האישית ובטח לא יזיק גרמה לזה. אגב לכל חובב ספורט מוטורי רציני ההופעה הקצרה של אלון על המסלול הייתה מאוד חשובה להבין את רמת החובבנות של מרבית הנהגים בטח בחלקים הראשונים של היום. ולכן בסופו של דבר הייתה חיובית גם לדעתי. כנראה שגם לא ממש הבנת את מה שאמרתי על ארז ליבן. העובדה שהוא היה הנהג המקצועי היחידי על המסלול כמעט חייבה אותו לזכות במקום הראשון שוב בשביל להראות שנהיגת מרוצים אינה משהו שלומדים בשני מקצים קצרים בצרפת גם אם אתה מדריך נהיגה מתקדמת ואלוף ישראל ב-"ג'ימיקאנה". לגבי סיבובים במסלול כל אחד והיכולות הכלכליות שלו. ספורט מוטורי הוא ספורט יקר והדבר היחידי שהרשיתי לעצמי עד היום הוא השתתפות רציפה לאורך 15 שנים בענף הקארטינג בליגות 4 פעימות שונות. נכון הייתי רוצה הרבה יותר אבל זה מה יש. עד היום נמנעתי מלהיכנס ל-2 פעימות כי מעולם לא היה פה אופק ברור לקיום מרוצים באופן סדיר וביום שזה ישתנה אני יחשוב על העניין שוב. מעבר לכך אני באותן 15 שנים מבקר בממוצע יותר מפעם בשנה בארוע גדול בעולם אם זה במרוצי פורמולה 1, WRC, INDY NASCAR, NHRA ועוד כך שהארוע באילת באמת לא ממש מרגש אותי. ולמר ישה היקר אני ניסיתי לתרום מזמני היקר לקידום הספורט המוטורי בצורה שקטה ובשוליים אבל אני לא חברת הפקות ובחיים לא אכנס למקומות האלו. שימשתי כמרשל ושופט בהתנדבות בארועי ראלי סופרמוטו וקארטינג לאורך השנים ודי ברור לי שאיפה שלא אשתתף בעצמי אני אהיה שם כדי לתמוך. ללא הדיווחים שלי בפורומים שונים החל מהשנים הראשונות של חנוך ניסני במרוצים בהונגריה דרך המרוצים של איתן צידקילוב באסיה ועד פועלם של אלון דאי ורוי ניסני גם חובבי הספורט המוטורי לא ממש היו יודעים מי הם. אני ממש לא צריך שמישהו יטיף לי מוסר.