החוויה שלי בפורמולה ישראל

[E. Dekel]

קודם כל חייב לציין לשבח את הכתיבה שלך. מעבר לכך, הסיפור שלך רק מראה לכולם שאם אנחנו רוצים אנחנו יכולים. במקרה שלך הוכחת לכולם שבחור צעיר מיישוב קטן בצפון הצליח להתקבל לנבחרת ולטוס לאימונים בצרפת. כל הכבוד.

 

השאלה היא עכשיו, כחודש לאחר הפרסום המקורי, היא האם נהגת בסופו של דבר באילת ואיך היה? אחרי פוסט כזה חייבים לעדכן

האמת שתכננתי לתת לשרשור הזה לשקוע ולהיעלם באחת הסמטאות האפלות של הפורום, אבל לא יפה להשאיר שרשור עם שאלה בסופו יתום.

אתחיל מהסוף, לא נהגתי בסוף במירוצים. במבחנים של יום שלישי נעלתי גלגל קדמי בכניסה לסיבוב, ולמיטב הבנתי בגלל זה הוחלט שלא אנהג בסוף. ההחלטה הייתה של סבסטיאן מנהל הבית ספר, וכמובן שקיבלתי את דעתו בהכנעה וגם אם אני לא מסכים איתה לגמרי, מי אני לידו בכל הקשור לנהיגה. בסופו של דבר שידרתי לו שחשוב לי לנסוע מהר ולהתקרב למגבלות שלי כנהג (כי להתקרב למגבלות של המכוניות הללו עם הכישרון והיכולת שלי בזמן הנתון היה משימה בלתי אפשרית מבחינתי) יותר מאשר לשמור על המכונית. קבלת ההחלטה של סבסטיאן והשלמה איתה הייתה קשה לי מאוד. כפי שניתן להניח כבר הזמנתי את ההורים ואת החברה (כולל הזמנת חדרי מלון ורכישת כרטיסים כמובן, מעמסה כלכלית לא פשוטה לסטודנט) וחברים טובים ממסגרות שונות בנוסף לחברים הטובים לקבוצת הפורמולה של בן גוריון שגם הציגו את המכונית מירוץ של האוניברסיטה במתחם האירוע. לבשר לכולם בנפרד שאני לא מתחרה הייתה משימה לא פשוטה, לא פשוטה בכלל. לאחר מכן נשארתי כמה ימים בעיר החטאים הישראלית, בעיקר כדי ליהיות עם חברי הקבוצה של האוניברסיטה. אחרי יום חמישי עליתי חזרה צפונה, מלווה בתחושות החמצה גדולות.

 

בראייה לאחור של כמה שבועות, שמתי את כל עסקי ההדחה מאחורי וזה כבר לא כל כך מעניין אותי. אני מנסה לקחת את כל הזכרונות הטובים מפורמולה ישראל. חוויתי כמה חוויות נחמדות על גבול ההזויות במסגרת הסיפור הזה, דברים שאני מסתכל עליהם אחורה בחיוך. בהודעה הראשונה ציטטתי את קווין, הפעם אצטט את אריק איינשטיין: "למה לי לקחת ללב - יש לי דברים חדשים בראש" . התכנון של המכונית של בן גוריון ל-2012 כבר בהילוך גבוה, והתמיכה של משרד הספורט ושל האוניברסיטה מרגש וממלא מוטיבציה. אנחנו מתכננים קפיצת מדרגה ביחס למכונית של השנה שעברה, שימוש במשאבים שיש לנו היום ולא היו בשנה שעברה לבניית מכונית משופרת ותשתית לשנים הבאות. קיומם של פרויקטים דומים במכללות אפקה ואורט בראודה (ושמועות על מספר פרויקטים נוספים במוסדות לימוד נוספים) מחמם את הלב ונוטע תקווה שאולי תקום פה יום אחד תעשייה של ספורט מוטורי.

 

בסופו של דבר הלכתי לפרויקט עם אפס יומרות בנהיגה, וכך אני גם יוצא ממנו. שמחתי לראות את האירוע מתקיים, ואפילו התרגשתי קצת לפרקים. בועז מאירי יצא ענק בקיום אירוע ספורט מוטורי גדול וניצחון במאבק נגד הביורוקרטיה המקומית שלעתים נדמה שהיא חזקה מכוחות הטבע. כולי תקווה שהוא יפיק מירוצים ואירועים מוטוריים כחול לבן גם בעתיד. ארז ליבן (אחלה בנאדם) ניצח במירוצים ומי יתן והאירוע יהווה עבורו קרש קפיצה לקריירה בתחום, שם מקומו. שאר חברי הקבוצה הפגינו גם הם נהיגה יפה ואף יותר מזה. בלי קשר בעצם ההשתתפות באירוע הם שיחקו אותה בענק. אנצל את הבמה להודות לכל שאר האנשים שאיפשרו לאירוע להתקיים, נראה היה מהצד כאילו חלק ניכר מקהילת הספורט המוטורי הישראלי שם בצד את כל הדם הרע (וברוך השם לא חסר) ובא לעזור להרים מירוצים בישראל.

לבסוף נותר רק לאחל לכולנו שנה אזרחית מוצלחת, והלוואי ובעקבות האירוע הזה יבואו עוד הרבה מירוצים חוקיים בארץ.

[stio]

הצטערתי לקרוא שלא התחרת בסופו של דבר במסלול באילת בגלל נעילת הגלגל, אבל עם כל הכבוד למנהל בית הספר - רק אתה יודע באמת איך אתה נוהג, ואל תיתן להחלטה אחת לשנות לך את התחביב או הקריירה הפוטנציאלית. אל תתייאש בשום אופן, מכיוון שאם אתה נוהג טוב כמו שכתבת בהודעה המקורית סימן שיש לך פוטנציאל ואתה צריך לממש אותו. לא הלך בפעם הראשונה? יילך בפעם השניה.

 

אני מתאר לעצמי את גודל האכזבה, בטח ובטח אם התארגנת לכך מראש (חדרים במלון וכ') ועל אחת כמה וכמה להודיע למשפחה ולחברים על כך שאתה לא מתחרה בסופו של דבר, לאחר שכולם ידעו את ההיפך. במקרים מסוג אלה אני תמיד אומר לא להודיע לאף אחד על כלום, אלא רק ברגע האחרון - ככה אם השתתפותך מתבטלת אתה לא צריך לספק הסברים לכולם, פשוט לא מודיע וזהו ובכך אתה חוסך הרבה כאב ראש (כמובן מלבד קרבה ראשונה).

בנוגע לפרוייקט מכונית המירוץ של אונ' בן גוריון - ראיתי את הכתבה במאקו. הפרוייקט הזה יכול להכניס לתודעת הציבור את נושא הספורט המוטורי, גם לאלו שלא מתעניינים בנושא. מכונית כזאת כחול לבן הכרחית לקיומו של הספורט המוטורי בארץ, וכן יירבו.

 

איך שלא תסתכל על זה - נפלה בחלקך הזכות להשתתף באימונים בצרפת מעבר לאלו שהתקיימו בארץ, וזאת כבר חוויה בפני עצמה, חוויה שלא הרבה זוכים לעבור.