עבודה טובה ובריאה

[DareDevil]

אמ;לק אני חופר והרבה מאוד.. קופץ מדבר לדבר, מסיפור לסיפור. אבל המסר הבסיסי בכל העניין, לא טוב לכם בעבודה, תעופו משם גם אם זה "כלוב מזהב".

 

אחרי ההודעה על כך שכפיר כריזמה נפטר, חפרתי בהודעות שלו מתוך סקרנות והגעתי לאחד השרשורים הגדולים על כך שהיה בזוגיות מתעללת ונוראית. ועברה לי מחשבה על העבודה הקודמת שלי. אומנם זה מאוד טרי כל עניין ההתפטרות מהעבודה ומציאת עבודה חדשה. אבל ננסה פה קצת להעביר את המסר והסיפור שלי.

לפני בערך שנתיים וחצי ממש לפני הקורונה קיבלתי הצעת עבודה ממקום העבודה האחרון שלי, לחזור לעבוד אצלם (קצת רקע עבדתי במהלך 2018 בערך חצי שנה בעבודה ואז התפטרתי כי זה היה יותר מדי בשבילי) ולעבוד בטלפונים, פקסים דואר וכדומה שירות לקוחות של מוקד קטן. כשהתחלתי אי שם במחצית 2019, עוד עישנתי וויד. אז זה לא ממש הפריע כי מה זה משנה, נעשן ונעביר את היום בסבבה. בד"כ מעשן אחר הצהריים אבל לפעמים היו שאכטות לפני העבודה. העבודה בעיקרה הייתה עם קולגות נורמליות במקצת והשאר מה שנקרא אנשים "בצבע". כל אחת ו"הצבע" שלה. כל אחת הטרלול שאיתה. אז לא היה אכפת לי כל כך כמו היום. שהיחס כלפיי יהיה נורמלי. היו לי ב2019 וגם בתחילת 2020, רצונות לעזוב את המקום עבודה אבל הקורונה די טרפה לי את כל הקלפים שהיו לי. לימודים שלמדתי, אופציות לעבודות אחרות וכדומה. פשוט נעלמות כשהקורונה הגיעה. למזלי היו סגרים והרבה. זה צמצם מאוד את היכולת ההשפעה של האנשים במשרד, לבלבל לי את המוח עם השיט שלהן. במהלך 2020 לתוך סגר שני בערך, הפסקתי לעשן. למזלי למדתי מהפסקות קודמות שלא משתלם לספר כלום לקולגות כי אז נפתחו להן העיניים ועם צרות עיניים והתנהגות חרא, הייתי חוזר לעשן כמו גדול. לפני כמה ימים עברתי את השנה ו7 חודשים בלי וויד אז נראה לי שזו החלטה טובה. בין לבין הסגרים ובידודים, מצאתי את עצמי בתוך קואליציה של קולגות שפשוט נהפכו עליי ונפתחו עליי כי לטעמן לא הייתי מספיק טוב בעבודה (לדוגמה: לא עניתי מספיק מהר והשיחה עברה לטלפנית אחרת, נוראי לחלוטין לדעתן, לקחתי חס וחלילה ימי מחלה), החליטו בהינף יד כך וכך. סטנדרטים שהיו שמים לי, לא היו תקפים לגבי הן. שתבינו היינו סה"כ 5 אנשים בתוך המוקד הזה. 

היו מקרים שהעירו לי על כך שהייתי קם להתקשר באופן פרטי למישהו ולהתעדכן על דברים חשובים בחיים שלי, שיחה שהייתה נגמרת אחרי דקה או שתיים, אצלן היו יכולים לשבת כל היום על הטלפון ולסגור דברים אצל הוט או לקנות משהו לבית או לתכנן חופשה שלמה מבלי לקבל צעקות או הערות. הזייה יותר גדולה כאשר הייתי עונה לטלפונים, אחרות היו מדברות בקולי קולות וכשהייתי מבקש קצת שקט. בין אם בצעקות או בבקשות בשקט, לא הייתי מקבל שום דבר בתמורה, רק שהן ממשיכות לדבר בקולי קולות. היה גם מקרה שאחת מהן קיבלה תמיכה מהמנהלת שאני צריך להפסיק את השיחה ולבקש שהיא תדבר בשקט, למרות שלי זה נראה די ברור שאני לא צריך לבקש כאשר אני מדבר בטלפון עם לקוחות - באמצע אופן ספייס. לא רק שליכלכו עליי או על אחרים, כשהן לא היו או כשאני לא הייתי, הקואליציה הייתה "מרימה גבה" וכל פעם שנלקח יום מחלה והיו באים ומעירים על כך למנהלת. במהלך כל התקופה הזו הייתי די באמצע, לא ידעתי איך לפעול וגם עצות של אנשים קרובים ומטפלים כאלה ואחרים, לא ממש עזרו לי. מה שניסיתי היה בהצלחה מועטה וגם זה לא היה לטעמי כי זה לא נפסק מעצמו אלה נעשה מתוך ונדטה כלשהיא, כנראה שאני אשם בכל העניין, הרי מהתחלה יכולתי לפעול אחרת אבל הוונדטה לקחה את עצמה עם הקואליצייה שנפתחה עליי, ולא הצלחתי לתמרן מספיק בשביל לעבוד, לדאוג לתחת שלי שאני לא סתם אעבוד על פארש על דברים מסוימים, שאני אצליח לתעד תו"כ תנועה דברים שנאמרו לי ולצלם דברים, שיהיו הוכחות. הייתה המחשבה לצלם ולתבוע את העבודה. אבל באיזשהוא מקום, נמאס לי ובמשך החודשים האחרונים די משכתי בחוסר עניין את ההתפטרות. כן להתפטר לא להתפטר כן, לא כן לא. משכתי יותר מדי בדיעבד, מקום עבודה שלא מכבד עם אנשים רעילים כל כך שזה נמצא בDNA שלהן. כל כך הייתי בתוך העניין, הייתי כל כך מושקע בעניין של לטפל בעניין הקואליציה ששכחתי שיש עוד גורמים במשרד, שיכולים לעזור ולתת עזרה באופן כללי, איך להתמודד איתן או הנחייה או הערות, צעקות, בירורים וכדומה. זה לא משנה מה התוצאה של הבירורים (אל תדאגו הן נשארו באותו מקום כמו שהיו), וגם אם לא הצלחתי כל כך להעביר את המסר שאני מעביר פה אליכם. הבנתי בסופו של יום שאני התעסקתי בחרא, כאשר לא ראיתי את עצמי למרות כל התהליך שעברתי בעצמי במהלך הקורונה. יכול להיות שהתהליך שעברתי נראה להן לעין, באופן שהתנהגתי, עבדתי, התנהלתי - הפריע להן. כל הדרך, העבודה הייתה הכל. דאגתי לעשות אותה הכי טוב שיש, לדאוג לכל לקוח או לקוחה, לעשות הכל כדי שהם יצאו מרוצים. לייעל את העבודה, להעביר דיגיטציה את כל המשרד. הימים הטובים שלי היו הימים שהקואליציה לא הייתה במשרד, אפילו אחת מהן, היה מספיק בשביל שיהיה לי טוב. מיילים עם מילים טובות מלקוחות היו שמורים לי, כי לא קיבלתי הרבה מהן וגם אם כן אפשר לספור על יד אחת במהלך שנה שלמה. קראתי למקום "כלוב זהב" התנאים היו טובים יחסית, המשכורת לא משהו אבל היה מספיק סיפוק בשביל להמשיך, יכולתי להתפתח לכל כיוון ולהעביר את תשומת הלב שלי למה שבא לי כל עוד העבודה דפקה והיא דפקה. השתכללתי בעבודה (תודה לתשובות מוכנות מראש באוטטלוק), לקוחות יצאו תוך כמה דקות עם קצת שיתוף פעולה עם כל מה שהיו צריכים. אני לא עבדתי קשה אבל הסביבה העיקה עליי. איפשהוא די נקרעתי בין התנאים והנוחות שהמקום מספק לבין הלא נודע שבו אני נמצא כרגע. הודעתי על התפטרות בסוף 2021.

אחרי שהודעתי על התפטרות למנכ"ל החברה, הוא זימן את הקואליציה לשיחת בירור אחרי שהסכמתי לכך. אחת מהן השתתקה לחלוטין, בלי לפנות אליי בלי לדבר אליי או עליי וכדומה, חודש שלם, לפני זה היה כל יום תלונה או צעקה. השנייה פתאום התחילה לעבוד מהבית או להיות בבידודים עם הילדים שלה. 

לפני שבוע בערך סיימתי לעבוד שם. יום יומיים אחרי הלכתי לעבוד בעבודה זמנית של חלוקת ערכות אנטיגן. הייתי בעירייה כלשהיא ועכשיו בהסתכלות אחורה, אני פשוט פרחתי במקום הזה, כן חלוקת ערכות אנטיגן אבל עדיין. משהו שם הרגיש נורמלי. לא מקללים, לא צועקים, לא מבלבלים במוח על שטויות. פשוט עובדים, גם אם זה לבדוק את הניירת של הבנאדם שבא לקחת ערכה. 

במשך השבוע האחרון, פשוט ישנתי המון, לפעמים כל היום במיטה ולא בגלל חרדות, דכאונות וכדומה. פשוט שינה. משהו שכנראה הייתי צריך מאוד. 

מרגיש שעדיין אני רוצה לעבוד אבל מפחד ללכת לעבודות למרות שאני מתקדם אחלה עם ראיונות עבודה וכאלה. הבטחתי לעצמי שאני עושה חודש של "פנסיה" אבל הקוצים בתחת עדיין קיימים, חשבונות לשלם ובא לי לעבוד.

 

 

לא באתי לבקש עצה או עזרה ממכם אלא לתת אחת, אם אתם מרגישים חלק מהדברים פה שכתבתי או שיש משהו בסגנון במקום העבודה הנוכחי שלהם. פשוט תעופו בטיל. אל תסכלו אחורה, פוליטיקה בעבודה, זה חרא נוראי. אל תסבלו בשקט. תמצאו מקום עבודה שלא קמים בבוקר אנשים עם מטרה להרוס לכם את היום. הבריאות הנפשית חשובה מאוד, גם באמצע מגיפה עולמית שנגרמה על ידי הסינים. 

[Michazzz]

בן כמה אתה ומה הסטטוס שלך (נשוי, גרוש, ילדים..) מעניין.

[phpclub]

במקום הקודם שלי עברתי סוג של התעללות דומה.

הייתי מנהל מוקד בשכר מסוים, וכדי להצדיק שכר גבוה יותר - עברתי להיות איש שטח (שמן הסתם מכניס יותר לחברה)

לתפקיד במקומי הביאו פקצה (הגיעה משירות לקוחות) שעל השבוע הראשון החליטה שהיא לוקחת פיקוד והיא יודעת יותר טוב מכולם.

 

כולם = יותר ממני שעשיתי את התפקיד במשך שנה *וגם* יש לי ידע טכני גבוה (מה שלה אין בכלל)

כולם = יותר מהמנכ"ל - שלצערי החליט להקשיב לה, כי היא ידעה להתחנחן ללקוחות ולדבר יפה, אבל להתאכזר לעובדים

 

על השבוע הראשון נכנסתי איתה לתקל - כשאמרתי לה שאני חולה ושיש לי תור לרופא, **ולאחר** שדחיתי מיוזמתי את התור מהבוקר לשעות הצהרים - כדי ללכת ללקוח שהיה באמצע תהליך מעבר ולא היה מישהו אחר שילך לשם.

 

סיפורים אני יכול לספר מכאן עד ארה"ב, בשורה תחתונה, היא מיררה לי את החיים, עשתה micro-managing ברמה מגעילה-  הייתי מתחיל את היום וכעבור שעה יורד למטה להתקשר לאשתי והתחיל להוציא קיטור כי הרגשתי שאני משתגע.

האכזבה הכי גדולה שלי היא מהמנכ"ל - שהכיר אותי *6 שנים* לפני שהיא הגיעה, ומחק את ההיסטוריה הזאת כי הוא הקשיב לה ורצה "ליישר קו" (אני הייתי העובד היחידי שהיו לו תנאים גמישים יותר מהשאר)

 

הייתי במקום בעייתי, מצד אחד היה לי חרא, מצד שני, כל מה שהיה לי בקורות חיים זה עוסק מורשה והעבודה הזאת, בשוק העבודה זה שווה ערך לכלום ושום דבר

הייתי עם משכנתא + 2 ילדים והחלטה להביא ילד שלישי - היה לי בעייתי לעזוב הכל בלי שיהיה לי משהו ביד.

 

למזלי הגדול - מכר (שעבד איתי במקום הזה בעבר) - פרסם משרה, עקב ההכרות שהייתה לנו הוא ידע מי אני ומה אני שווה וחתם עלי וקיבל אותי לעבודה.

אומרים שכל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו, גם כל מבוגר צריך מבוגר אחד שיאמין בו.

 

הגעתי למקום נעים, משפחתי, אנשים טובים, מנהל זהב (שלצערי עזב), מקום שסומך עלי וקידם אותי פעמיים כי ידע להעריך אותי ונתן לי במה להתפתחות מקצועית .

 

בדיעבד, אני חושב שבמקום לסבול, הייתי צריך לגרום לכך שיפטרו אותי (במצב שהיינו בו רק הייתי צריך לבקש), לקבל אבטלה ולחפש עבודה בפול-טיים, אבל הפחד של להשאר בלי משכורת, ולך תדע מתי תמצא עבודה ובאיזה שכר, עצר אותי.

[DareDevil]

לפני 24 דקות, Michazzz כתב:

בן כמה אתה ומה הסטטוס שלך (נשוי, גרוש, ילדים..) מעניין.

רווק 31. גם אם היו ילדים, נראה לי שעדיין עדיף לצאת ממקום שגורם ליותר נזק משאר תועלת לעומת להישאר במקום כמו זה

לפני 9 דקות, phpclub כתב:

הייתי צריך לגרום לכך שיפטרו אותי (במצב שהיינו בו רק הייתי צריך לבקש

בדיעבד הייתי צריך לבקש והיו עושים את זה גם אבל מה שהיה אי אפשר לשנות.

יש לי גב כלכלי אבל זה לא גיל שבו אני צריך לבקש טובות מהמשפחה.

 

[davemustaine87]

לפני כמה שנים עבדתי בתור איש שטח, בחברה קטנה עם אנשים טובים, אבל הלקוחות היו איומים ונוראים. סבלתי המון, היו לי מיני התקפי חרדה, ודיכאונות. ולקח לי שנה עד שהחלטתי  לחפש . מצאתי  מקום אחר ועזבתי.

 

בין העבודות לקחתי שבועיים חופש להרגע נפשית. כי פשוט הייתי חייב את זה

 

במקום החדש היה מנהל שהוא ביי פר המנהל הכי גרוע שהיה לי, ובנאדם מגעיל בלי קשר. אחרי 3 שבועות בעבודה , אחרי ישיבה איתו,  באמצע היום,  הרגשתי שהמיני התקפי חרדה חוזרים לי. לא חשבתי יותר מ 15 דקות. פשוט קמתי והלכתי הבייתה. יום אחרי - התפטרתי. עברו 3 שנים מאז, ההחלטה הכי טובה שעשיתי. 

 

אם רע לכם בעבודה, וממררים לכם את החיים, פשוט לקום וללכת. המשכורת לא שווה את זה.

[Shaike.Zam]

אני מהנדס תוכנה.

בעבודה הקודמת שלי, היו לי בוס נוראי:

1. לצאת בחמש בערב אחרי שהגעתי ב7 וחצי בבוקר (מה כבר נגמרה העבודה? אין עוד משימות - במסדרון כן?).

2. ילד שני נולד, לקחתי שבוע חופש (היית בחופש שבוע, למה לא למדת קוטלין?).

3. בפלנינג מתחיל להתווכח איתי למה אני לוקח חופש (יום אחד) בספרינט (שהודעתי על זה כבר חודש לפני).

 

אלו רק דוגמאות אחדות מיני רבות (חשוב לציין ששיחות פרפורמנס היו מעל הממוצע בחברה וכן היו המון ניסיונות לשמר אותי)

 

אחרי שנה וחצי בחברה (שהייתי מגיע בסוף כל יום עצבני הביתה) החלטתי שדי ואחרי חודשיים התחלתי במקום עבודה הרבה יותר טוב.

כמובן שפתחתי הכל בפני ה HR ושאר ההנהלה, לא עשו עם זה כלום.

 

אנשים לא מבינים, הבריאות חשובה יותר מכל כסף או דברים חומריים אחרים.

 

[פינדר]

שמח בשבילך שיצאת ממקום כזה.

 

לכל מי שסובל בעבודה, התקופה הנוכחית היא זמן מצויין לשדרג את החיים. יש מחסור בעובדים בכל התחומים.

גיסתי עבדה לפני הקורונה במשרד שמארגן כנסים. היא ראש גדול שעושה הכל, עבדה שם המון שנים, זכתה לאמון וההערכה של בעלת העסק, אבל מבחינה כספית הרגישה שמנצלים אותה לעומת ההשקעה שלה. בקורונה היא יצאה לחל"ת והחליטה לנסות דברים שיותר מעניינים אותה, כמו סטיילינג ועיצוב.

ההתחלה כמובן קשה (עצמאית) אז היא חיפשה משרה חלקית כשכירה במקביל. כשהבוסית הקודמת שמעה שהיא מחפשת עבודה, התחננה אליה שתחזור.

אז היא חזרה בתנאים שלה. אותה המשכורת שהרוויחה קודם, אבל רק 3 ימי עבודה בשבוע (עליה של 60%) ובלי עבודה מהבית, שהיתה גוזלת ממנה הרבה שעות בעבר.

 

אני כשהייתי סטודנט, עבדתי בחנות צילום של דוד שלי. הייתי עושה שם הכל. פיתוח, צילום, פתיחה, סגירה, קופה. היה סומך עלי בעיניים עצומות. 3 שנים עבדתי אצלו.

ואז ההורים שלי, שעדיין גרתי איתם, עברו לעיר אחרת אז חיפשתי עבודה יותר קרובה. מצאתי בחנות צילום גדולה. שם הייתי רק עובד מעבדה (ימי הפילם). בעל החנות היה היה קמצן שאוהב לצעוק. אחותו שגם עבדה שם היתה גם מתנשאת ומעצבנת. אחרי שלושה חודשים, הם עיצבנו אותי יותר מדי, אז באותו סופ"ש עברתי על מדור דרושים בהייטק בעיתון, ושלחתי קו"ח לכל הכיוונים. התקבלתי לעבודה בחברת הייטק, בשכר ובתנאים שרק יכולתי לחלום עליהם לפני זה.

הכי כיף, כשהודעתי שאני עוזב את חנות הצילום, בעל החנות התחנן וניסה לשכנע אותי לעבוד במקביל אצלו, במזומן, בשעות שאני רוצה.. 

[dorsht]

לפני שעתיים, Shaike.Zam כתב:

1. לצאת בחמש בערב אחרי שהגעתי ב7 וחצי בבוקר (מה כבר נגמרה העבודה? אין עוד משימות - במסדרון כן?).

2. ילד שני נולד, לקחתי שבוע חופש (היית בחופש שבוע, למה לא למדת קוטלין?).

3. בפלנינג מתחיל להתווכח איתי למה אני לוקח חופש (יום אחד) בספרינט (שהודעתי על זה כבר חודש לפני).

 

נשמע כמו מקום שאם הייתי מגיע אליו הייתי מרענן בהזדמנות הראשונה.

לא מבין את הקטע הזה של לספור שעות בחלק מהמקומות כאילו זה מדד למשהו.

העבודה מתבצעת בקצב הנדרש? דברים לא מתעכבים? למי אכפת?  תעבוד 3 שעות או תעבוד 12 שעות.

אצלנו מצפים שתעבוד בערך 9 שעות ביום אבל אף אחד לא סופר לי שעות, להפך, אם זה חורג מ-9 שעות אומרים לי לקחת הפסקה באמצע היום (עבודה מהבית) ולחזור יותר מאוחר (אם יש ישיבה עם הסניף באמריקה למשל).

 

שונא את המקומות האלו שחושבים שהזמן שלך שייך להם ושעושים לך חשבון על כל יום חופש שלקחת.

 

כן, צריך להיות לויאלי למקום העבודה, אבל מקום העבודה צריך לתת לך את הספייס שלך ולהבין שיש לך גם חיים אישיים ושלא כל החיים שלך סובבים סביב העבודה והלמידה עבורה.

 

דרך אגב, אני גם החלפתי מקום עבודה בגלל שני חסרונות - שכר והיעדר אפשרות לעבוד מהבית.

היה לי ר"צ מצוין (שמסתבר שהתחלף במישהו שלא הייתי רוצה שינהל אותי, אז טוב שעזבתי בדיעבד), חברים טובים ועבודה מעניינת.

אבל שכר זה חשוב בשלב הזה בחיים ועבודה מהבית גם חשובה לי כי אני מנצל את הזמן שנחסך על נסיעות ללימודים (תואר שני).

בסופו של דבר גם התקדמתי מבחינה טכנולוגית אז הכול לטובה.

[garicho]

עכשיו זה הזמן לחפש הזדמנויות חדשות. השוק רותח - גם בישראל וגם בעולם. ולגבי בוסים הזויים - ממליץ לראות את Office Space. הסרט אומנם בן 20+ אבל בהחלט שרד את מבחן הזמן…

[vadim6385]

לפני 11 שעות, phpclub כתב:

הייתי במקום בעייתי, מצד אחד היה לי חרא, מצד שני, כל מה שהיה לי בקורות חיים זה עוסק מורשה והעבודה הזאת, בשוק העבודה זה שווה ערך לכלום ושום דבר

הייתי עם משכנתא + 2 ילדים והחלטה להביא ילד שלישי - היה לי בעייתי לעזוב הכל בלי שיהיה לי משהו ביד.

זה בדיוק למה מעסיק נצלן יעדיף מישהו נשוי עם ילדים, ורצוי משכנתא.

 

אני זוכר שפעם, לפני הרבה שנים, באתי להתקבל לאיזושהי עבודה של תיקוני מחשבים, אבל לא קיבלו אותי כי הם רצו מישהו מבוגר ונשוי.

איך זה מתחבר בראש שלהם לתיקוני מחשב - לא יודע.

 

ז"א אני יודע טוב מאוד, אבל מעניין אותי איך הם הולכים להסביר את זה לשופט בוואחד תביעה שהם יכולים לקבל, כי זאת דרישה לא חוקית בעליל (על אותו משקל כמו לדרוש מבחורה שלא תיכנס להריון).

אבל אחד שאין לו איפה ללכת לא יתבע אותם - כי מאיפה לו כסף לעורכי דין, ולמה לירוק לבאר שאתה שותה ממנה, יש לך בבית ילדים להאכיל.

 

עזבו שזאת גם הייתה עבודה של 4 אלף שקל, שגם בשנת 2003 לא היה ברור איך לקיים משפחה עם זה.

[Blaz00r]

לפני כמה שנים עבדתי בבינתחומי (לימים אונ' רייכמן) כמנהל פרויקטים במחלקת מערכות מידע. הראש צוות היה בנאדם פח אשפה (באופן משעשע הוא הגדיר את עצמו, ממש במילים האלה, "בנאדם טוב") שקודם פנימית וניהול היה ממנו והלאה (היה נגד 14 שנים, לא מפתיע) - לא יחסי אנוש, לא יכולות ניהול, כלום. מה שהוא ידע זה לעשות מיקרו מנג'מנט, לדרוש אישור לפני כל מייל שנשלח (ממש ככה. כל מייל), לתקוע פרויקטים, להקטין אחרים ולהאדיר את עצמו. חשב שהוא עדיין בצבא ושיש לו פקודים. Long story short לעבוד תחתיו היה זוועת עולם, בבחורה שהיתה איתי בצוות הוא ממש התעלל נפשית (בי הוא ניסה אבל תקפתי אותו בחזרה ובגדול שמתי עליו ז*ן וממש ראו שהוא נטרף בגלל שהוא לא מצליח להתעמר בי). דיברתי איתו, דיברתי עם המנהל שלו (שהיה חבר שלו וגיבה אותו ב-100% גם כשהדבר נוגד כל היגיון), דיברתי עם סמנכ"ל מערכות מידע (הרבה מס שפתיים), כלום לא עזר. אני עזבתי אחרי כמה חודשים, בדיעבד הבנתי שבשנתיים שהוא היה בתפקיד כראש צוות עזבו תחתיו 8 (!!) אנשים שונים (צוות של 2-3 אנשים כן?), וכולם כולל כולם תיארו את אותה החווייה בדיוק.

כמה חודשים אחרי שעזבתי קיבלתי הודעה בלינקדאין ממישהי: "היי, ראיתי שעבדת בבינתחומי?", ישר ידעתי במה מדובר, ואכן, עוד אחת שתיארה את אותה ההשתלשלות אחד לאחד. היא אספה מכתבים מ-5 עובדים שונים בתקופות זמן שונות שתיארו את חוויית העבודה שם והציגה אותם בשימוע שעשו לה. עד כמה שאני יודע, הוא עדיין באותו תפקיד, עדיין עם תחלופת עובדים גבוהה.

(המקום עצמו כמקום עבודה היה גרוע גם בלי קשר אליו, אבל זה כבר סיפור אחר. הם מכרו לי הרבה סיפורים בשביל שאתחיל לעבוד שם).

 

לפני שעתיים, פינדר כתב:

לכל מי שסובל בעבודה, התקופה הנוכחית היא זמן מצויין לשדרג את החיים. יש מחסור בעובדים בכל התחומים.

לפני שעתיים, garicho כתב:

עכשיו זה הזמן לחפש הזדמנויות חדשות. השוק רותח - גם בישראל וגם בעולם.

*בהייטק, כמפתחי תוכנה.

 

המשפטים האלה נזרקים באוויר הרבה לאחרונה ("השוק רותח" "יש מחסור בעובדים"), אני מחפש עכשיו (ניהול פרויקטים/תפעול), יש לי עוד חבר שמחפש (מתכנת עם 10+ שנות ניסיון), גם אח שלי אוטוטו מסיים תואר והתחיל לחפש, המציאות שלנו רחוקה מזה.

[Boltik]

לפני שעתיים, dorsht כתב:

לא מבין את הקטע הזה של לספור שעות בחלק מהמקומות כאילו זה מדד למשהו.

העבודה מתבצעת בקצב הנדרש? דברים לא מתעכבים? למי אכפת?  תעבוד 3 שעות או תעבוד 12 שעות.

בישיבות פלנינג מקובל שהמפתח בעצמו מגדיר כמה זמן נדרש למשימה. אם הוא מגדיר 3 ימים, אבל למעשה עושה אותה ביום ועדיין מדווח 3 ימים, אז יש כאן בעיה.

 

לפני שעתיים, dorsht כתב:

שונא את המקומות האלו שחושבים שהזמן שלך שייך להם ושעושים לך חשבון על כל יום חופש שלקחת.

הם קונים את הזמן שלך, אז הזמן שייך להם.

[dorsht]

להגדיר 3 ימים ולעשות ביום זה בעייתי, אבל לקחת גם מרווח נשימה מסוים למקרה שמשהו משתבש זה מאוד לגיטימי בעיניי.

 

הם קונים את הזמן, כשאני בעבודה אני שייך להם, כשאני בחופש (כלומר לא בשעות העבודה) הזמן לא שלהם. הם קנו את הזמן שלי, לא אותי.

[Boltik]

לפני 8 דקות, Blaz00r כתב:

המשפטים האלה נזרקים באוויר הרבה לאחרונה ("השוק רותח" "יש מחסור בעובדים"), אני מחפש עכשיו (ניהול פרויקטים/תפעול), יש לי עוד חבר שמחפש (מתכנת עם 10+ שנות ניסיון), גם אח שלי אוטוטו מסיים תואר והתחיל לחפש, המציאות שלנו רחוקה מזה.

יצא לי לחפש לא מזמן מפתח לצוות (JAVA, לא משהו נדיר) - זה היה לא פשוט בכלל. אז כן, השוק רותח.

[Blaz00r]

אבל זה בדיוק מה שאמרתי...