האם להורים חובה מוסרית לתמוך כלכלית בילדהם ?

[ChemGuy85]

הדעה שלי שמאחר וילודה זה אקט אגואיסטי מהמדרגה הראשונה להורים יש חובה לדאוג לילדיהם עד מותם או עד מותם של הילדים המוקדם מבין השניים. הילד כאן רק בגללך. הילד מתמודד עם החרא שלך החיים רק בגללך. אנשים בוגרים לוקחים אחריות על המעשים שלהם ולא מעבירים קווים בסגנון של עד מתי נמשכת התמיכה. לא רוצים לתמוך אל תעשו ילדים. באמת שזה לא חובה. יש עוד 7 מיליארד בני אדם בעולם. גם אם מחר תמות 99.9% מאוכלוסיית כדור הארץ יהיה בסדר גמור. בעצם יהיה הרבה יותר מבסדר. אני ממש מקנא באנשים שיזכו לראות את היום הזה.

[gbguy]

נקח מראה יוצא דופן: הורה מת והילד נשאר בגיל צעיר, אך לא מבוגר (לפי החוק מעל גיל 18).

מי ידאג לו לרכב למחיה וקורת גג?

[SlowRide]

לא מסכים.

 

הילד לא ביקש להיוולד. הילד נולד אך ורק בגלל אגואיזם של הוריו.

הילד לא יכול לבקש אם להיוולד או לא, כי הוא לא קיים עדיין. זו לא בחירה שלו. כמו שאתה לא יכול לבחור אם יהיה חם או קר היום, אתה לא בוחר אם להתקיים מלכתחילה או לא. זה חלק מהדברים שאין לך עליהם שליטה ואין למי לבוא בטענות.

[nitch]

נקח מראה יוצא דופן: הורה מת והילד נשאר בגיל צעיר, אך לא מבוגר (לפי החוק מעל גיל 18).

מי ידאג לו לרכב למחיה וקורת גג?

מה עם כסף לבירה וטיפ לברמנית הכו**ת?

[ChemGuy85]

נקח מראה יוצא דופן: הורה מת והילד נשאר בגיל צעיר, אך לא מבוגר (לפי החוק מעל גיל 18).

מי ידאג לו לרכב למחיה וקורת גג?

 

אף אחד. הוא יסבול בגלל אגואיזם של הוריו.

[SlowRide]

הפיתרון היחיד זה להתאבד, ועל הדרך רצוי לקחת איתך כמה שיותר נשמות מעונות כדי לא להיות אגואיסט ולהפסיק גם לאחרים את הסבל.

[gbguy]

אלא אם כן, יקבל חינוך, ידע להנות מהחיים ולהבין שהחיים הוא לא רק חומר.

[שביט]

להוליד ילדים זה פרדוקס.

מצד אחד, זה אגואיסטי, מכל הסיבות שכבר נכתבו כאן.

מצד שני, זה לשים את טובתו של מישהו אחר לפניך, ולחיות עבור מישהו אחר (אולי זה קיצוני אבל הרעיון ברור, אני מקווה).

[Abergel]

בואו ניתן לכם את הדוגמא של הילד שממש לא מפונק (אני) ועדיין לא רואה את האור של לקנות דירה.

עבדתי במהלך התיכון, משמע הראש לא היה בבגרויות וסיימתי ללא בגרות מלאה.

סיימתי צבא, השלמתי בגרויות, עשיתי הנדסאי בניין, עשיתי מכינה להנדסה, עברתי להנדסה אזרחית, תוך כדי זה עבדתי וכן גם הצלחתי לממן לעצמי כל מיני דברים שרציתי כמו מחשב ופלאפון חדש. מחשב כמובן שקניתי רק אחרי שהמחשב שלי מת (בן 8 שנים) ופלאפון בערך פעם ב-3-4 שנים אני מחליף. טס פעם בשנה במקרה הטוב, וגם זה ליעד קרוב שלא קורע את הכיס, לא עשיתי טיול גדול אחרי צבא. מממן לעצמי את הלימודים.

מתוך כל ה-5 שנים האלה מאז השחרור הצלחתי לחסוך סכום של 50 אלף ש"ח, ההורים עזרו במה שהם יכלו אבל עדיין רוב ההוצאות שלי יוצאות מהסכום הפעוט שאני מרוויח בחודש.

היום אני בן 26 ועדיין סטודנט, מתי לדעתכם אני אוכל לקנות דירה?

המדינה הביאה אותנו לקצה גבול היכולת וממשיכה להערים קשיים על צעירים כמוני, אם במקום להתמקד בלהשלים בגרויות ופשוט ללמוד משהו ישים שיחליף את זה כחלק מתנאי הקבלה לאוניברסיטה יכולתי לחסוך שנה.

לא רואה את האור בקצה ואולי שנתיים שלוש אחרי שאני אתחיל לעבוד בתחום אני אוכל להרשות לעצמי לחשוב על משכנתא.

[חן ג.]

להוליד ילדים זה פרדוקס.

מצד אחד, זה אגואיסטי, מכל הסיבות שכבר נכתבו כאן.

מצד שני, זה לשים את טובתו של מישהו אחר לפניך, ולחיות עבור מישהו אחר (אולי זה קיצוני אבל הרעיון ברור, אני מקווה).

 

וזו הסיבה שזה לא באמת אגואיסטי.

 

הרי לפי הפרשנות הזו, גם את הגילויים הטהורים ביותר של אלטרואיזם ניתן להציג כאגואיסטיים, כי הם תוצאה של אדם העוקב אחרי הרצון להשקיט את צו מצפונו שלו. איזה אגואיסט!

 

אבל ברור שלא זו הכוונה באגואיזם, ולכן ממילא זו לא הכוונה גם בתיאור המניעים להולדת ילדים.

[ChemGuy85]

להוליד ילדים זה פרדוקס.

מצד אחד, זה אגואיסטי, מכל הסיבות שכבר נכתבו כאן.

מצד שני, זה לשים את טובתו של מישהו אחר לפניך, ולחיות עבור מישהו אחר (אולי זה קיצוני אבל הרעיון ברור, אני מקווה).

 

למה חוקקו חוקים שאוסרים על הורים לנטוש או להזניח את ילדיהם?

[nitch]

בארה"ב לפחות זה חוקי ברוב אם לא כל המדינות לנטוש את הילד, כל עוד אתה עושה את זה בצורה בטוחה במקום מיועד.

[avargel]

השאלה לא נכונה רק להורים, אלא לכל מקרה של 'אפוטרופסות' כזה או אחר. בפרט - רלוונטית גם ליחסי אזרח-מדינה.

 

לי נראה שכל עוד אתה בשלבים בהם אינך יכול לדאוג לעצמך, מבחינה מנטלית/שכלית/בריאותית, האפוטרופוס צריך לדאוג לך - זה חלק מתפקידו.

עם זאת, ברגע שהגעת לשלב בו אתה כן יכול לדאוג לעצמך, אין 'חובה' כזו על האפוטרופוס וזה עניין של גישה/רצון/יכולת/מנטליות.

 

לדעתי האישית, רבים ההורים שכ"כ עסוקים בלקנות לילדים שלהם דגים - עד שהם שוכחים ללמד אותם לדוג... ההורים בטוחים שהם דואגים לילדים שלהם ושהם אחלה בחלה של הורים, בזמן שבפועל המעשים שלהם עלולים לסנדל את הילדים בטווח הרחב. כאשר אתה לא מאציל אחריות לילד אתה עלול "לנוון" אותו, ובטווח רחוק כאשר אתה תצא מהתמונה הוא עלול להיות בברוך.

(זה בלי קשר ל"מוסר", אלא תועלתנות / יעילות נטו).

 

וכאמור, אותה הגישה תקפה לא רק להורים אלא ליחסים אחרים בחיים, יש בחברה הרבה אנשים שבטוחים ש"מישהו צריך לדאוג להכל", אין אחריות אישית, כולנו ילדים קטנים שצריכים שההורים יחליטו עבורנו ... לי זו נראה גישה לא בריאה, ואף הרסנית כאשר חושבים כמה צעדים קדימה.

 

אם חוזרים לחכה ולדגים, אני אישית מאמין שלא רק שצריך להתמקד בחכות, אלא שלעתים יש למנוע את חלוקת הדגים בחינם - גם כשיש לך כאלו - ע"מ לעודד את האדם לדוג בעצמו. מי שעסוק רק ב"כאן ועכשיו" עלול לסווג את זה כרוע, מי שחושב כמה צעדים קדימה ייתכן שיבין שזה מונע מדאגה לזולת.

 

 

אני מסכים עם רוב מה שכתבת, בפרט בעניין החכה והדגים

 

עם זאת, ההשוואה בין הורים למדינה לא מדוויקת, משום שהמדינה לא הביאה אותך לעולם, ההורים כן - לכן הם כן אמורים לדאוג לך [כביכול הם "אשמים" בזה שאתה פה. אולי המילה אשמים לא מדוייקת, אבל הכוונה ברורה].

[ישה]

למה חוקקו חוקים שאוסרים על הורים לנטוש או להזניח את ילדיהם?

 

מוגבל עד גיל מסויים או אם הילד בעל מוגבלות.

 

אם לא, אתה יכול לנטוש אותו.

 

אין מחלוקת שלהורה יש אחריות.

 

יש גם חוק שילדים חייבים לתמוך בהוריהם.

 

למה

 

כדי שלא ייפלו מעמסה על המדינה ( בעיקר ).

[שביט]

לא יודע ולא מעניין אותי החוק.

אני כותב כאן את התפיסה שלי. מצד אחד, להוליד ילד כדי להמשיך את הגנים שלי, שיהיה מישהו שדומה לי, בצלמי, ומנגד- מישהו שאני האחראי הבלעדי (בשנים הראשונות בודאות) לטיפולו ולכלכלתו.

בעיני זה סוג של פרדוקס.