מסחר במכוניות - אז והיום.

[meir_gi]

כתבה מרתקת חן.....אשמח שתחלוק עימנו את הידע ההיסטורי מפעם לפעם. שאפו....

[vadim6385]

אני חושב שפרק חדש מתחיל לאחרונה. רוב מי שמכר או ניסה למכור רכב בשנתיים שלוש האחרונות, עד לתופעה של טלפונים מעטים מאוד, עם הצעות כמעט משפילות אפילו על רכבים שמורים. אני כמעט בטוח שהסיבה לכך היא המימון.

 

לדעתי, הפרק העתידי הדימיוני כרגע של השירשור הזה, יהיה על עלייתם של כל חברות המימון שנותנות אפשרות גם לעניים לקרוע ניילונים

אם זה מה שיחנוק את התעשיה ההזויה הזאת של שוק רכב יד שניה בישראל, אני רק בעד.

[57mmStroke]

57mmStroke, בבריטניה אני ראיתי שיש סוחר רכב אחד ענק - ארנולד קלארק, המון רכבים משומשים עם מדבקה שלו או מסגרת של לוחית רישוי עם השם שלו.

 

האם בבריטניה סוחרי הרכב הקטנים טובים יותר או מדובר על מצב דומה לפה(רמאויות בשפע)?

 

ארנולד קלארק זה דילר שיש לו סוכנויות של מכוניות 0 קמ.

על חלק מהמכוניות הם מרוויחים יפה, אבל על אחוז גבוה הם מרויחים אולי £300-£500 לישט לרכב של נניח £15k.

מכוניות רבות גם נמכרות בהפסד.

מכוניות מטרייד אין אצל הדילרים של החדשות לא נמכרות במגרשים של הדילר אלא יוצאות למכירות פומביות ויש כאן המון מכירות כאלה.

בעלי המגרשים הקטנים קונים אותם שם (מגאו קופה שנת 2014 ב-£3k זה לא דבר יוצא דופן) ומוכרים הלאה במגרש.

לגבי רמאויות החוק מאוד ברור.

כל ניסיון לשנות קילומטרז נסועה מסתיים בישיבה בבית סוהר להרבה שנים.

לא חוזרים כאן לכביש מכוניות שעברו תאונה קשה כי כל המע׳ מסונכרנת ביטוח רישוי משטרה, וגם כאן משחקים מסתיימים בישיבה בבית סוהר.

אני חושב שאפשר להסיק על כל התחום הזה בעובדה הפשוטה שאין בנמצא מכוני בדיקה. היעדרם אומר משהו על יחסי האמון בין הקונה למוכר.

[shugiflex]

כתבה מענינת. תודה!

[malagena]

ואם בוולבו עסקינן - מי זוכר מה היה "כחול לבן"?

 

אני לא משוכנע - אני זוכר שהיקף לבן סימל מכונית שנקנתה ללא מיסים (בדרך כלל עולים חדשים) מה שגרם מדי פעם לשריטות לא רצויות על הרכב במסגרת קבלת הפנים לעולה שהגיע וישר קיבל וילה ווולוו.

היקף כחול לבן היה לרכב השכרה אם אני לא טועה

[eitanm]

תודה על הפוסט חן.

כחול לבן היה לרכב השכרה אם אני זוכר נכון

מה שכן, הפכנו למפונקים והיסטריים עם השנים: אני זוכר בתור ילד שהיה מקובל לגמרי לקנות מכונית שעברה צבע מלא (כולל הגג) וזה נחשב למשהו טוב.

בתור ילד שפינטז על אלפות (סוד וג'וליות- מי זוכר?) כמעו ולא היו כאלו עם הצבע המקורי וכמעט שלא היתה אחת עם שלדה ישרה ממש- ועדיין קנו אותן ונסעו עליהן בלי שום בעיות התנהגות מיוחדות.

[חן פרחי]

לוחית הרישוי של מכוניות מהשכרה היתה ירוק-לבן.

רק בתחילת שנות ה 90' עברו ללוחיות רגילות.

[itsik170]

מקום המדינה ועד שנות ה-60 איך למעשה קנו רכבים חדשים?

ומה היה היקף הסחר המשומש?

[sperial]

ואם בוולבו עסקינן - מי זוכר מה היה "כחול לבן"?

 

אני לא משוכנע - אני זוכר שהיקף לבן סימל מכונית שנקנתה ללא מיסים (בדרך כלל עולים חדשים) מה שגרם מדי פעם לשריטות לא רצויות על הרכב במסגרת קבלת הפנים לעולה שהגיע וישר קיבל וילה ווולוו.

היקף כחול לבן היה לרכב השכרה אם אני לא טועה

מסגרת כחולה לבנה היתה של מנהל הרכב הממשלתי או איך שנקרא באותם ימים. (לפני כן לוחית הרישוי של רכב ממשלתי היתה תכולה עם ספרות לבנות)

 

אבל לא לכך הכוונה.

 

"כחול ולבן זה צבע שלי" היה שיר שנחשב (ואיני יודע אם בצדק) להמנון של יהודי ברה"מ שרצו לעלות לישראל וסורבו על ידי השלטונות.

 

"מספר לבן" היה מסגרת לבנה סביב מספר הרישוי, שסימלה רכב שנרכש פטור ממס.

 

וולבו היה סמל סטטוס מובהק, שימש כרכב של שרי הממשלה.

 

ו"כחול ולבן" היה כינוי לרכב של עולים חדשים שנרכש בפטור ממס - והפירוש היה "וולבו כחול עם מספר לבן".

 

כמובן שאף עולה לא קיבל "וילה וולבו", אבל הפטור ממסים על רכב (ועל מוצרי חשמל לבית), ותנאי המימון לדיור, היו מושא לקנאתם של הותיקים.

 

עריכה: מי שרוצה להשתעשע קצת בנושא מוזמן לחפש את המערכון "העולה המיליון מברית המועצות" של הגשש החיוור. נדמה לי שזה חלק מ"הגל הקל" או אחד המערכונים המקבילים.

עריכה אחרונה ב-24 לספטמבר, 2017 על ידי sperial

[חן פרחי]

מקום המדינה ועד שנות ה-60 איך למעשה קנו רכבים חדשים?

ומה היה היקף הסחר המשומש?

היו קיימות סוכנויות, אך היתרי היבוא היו נמוכים עד אפסיים, כשעיקר ההיתרים היו לנכים קשים ולמינהל הרכב הממשלתי.

עד שנת 59' היתקיימה באופן רשמי לפחות, מדיניות הצנע, מה שלא עלה בקנה אחד עם רכישת מכונית מנקרת עיניים.

רוב היצע המשומשות, שגם הוא היה נמוך עד אפסי, הורכב ממכוניות של נכים לשעבר או מכוניות מימי המנדט עם הגה ימני.

[Night Driver]

לא לגמרי מסכים איתך. היום אוהבים לדחוף הרבה טכנולוגיה מורכבת במכוניות זולות, ככה שאצל יצרנים מסויימים, שלא אזכיר את שמם, צריך לחשוב על החלפה עוד לפני שנגמרת תקופת האחריות.

 

רכבים כאלה גם יימכרו בזול כיד שנייה בלי קשר למימון.

 

עכשיו כשאני חושב על זה כשאחליף את האוטו שלי המחיר שלו יהיה כבר מספיק נמוך שאוכל למכור אותו בתשלומים בכרטיס אשראי.

[ch2856]

כרגיל, תענוג גדול לקרוא. תודה חן!

[zvigolden]

נוסטלגיה - בשנים ההן הייתי קם מוקדם ביום שישי , קונה עיתון , בוחר את המודעה המעניינת לוקח מונית ומגיע לסוחר הרמאי התורן מחולון / בת ים .

היום הם מצויים ביד2 אבל התבגרתי ולמדתי איך לסנן אותם.

 

ולמי שחושב שמעבר לים הסוחרים הגונים - סיפר לי מישהו שעשה רילוקיישן לחוף המערבי בארה"ב לעמק הסיליקון , קנה רכב מדילר דרך "חבר מכובד בקהילה היהודית" והגיר התפרק לו באמצע הכביש המהיר מסן-פרנסיסקו לסן-חוזה ובנס יצא בחיים . אחר כך הסתבר שזה היה רכב שעבר תאונה קשה ותוקן בצורה חאפרית . כן כן בארה"ב ולא בטול-כרם

עריכה אחרונה ב-24 לספטמבר, 2017 על ידי zvigolden

[red1]

היה כיף לקרוא ולהחכים

[פריג'י]

ארנולד קלארק זה דילר שיש לו סוכנויות של מכוניות 0 קמ.

על חלק מהמכוניות הם מרוויחים יפה, אבל על אחוז גבוה הם מרויחים אולי £300-£500 לישט לרכב של נניח £15k.

מכוניות רבות גם נמכרות בהפסד.

מכוניות מטרייד אין אצל הדילרים של החדשות לא נמכרות במגרשים של הדילר אלא יוצאות למכירות פומביות ויש כאן המון מכירות כאלה.

בעלי המגרשים הקטנים קונים אותם שם (מגאו קופה שנת 2014 ב-£3k זה לא דבר יוצא דופן) ומוכרים הלאה במגרש.

לגבי רמאויות החוק מאוד ברור.

כל ניסיון לשנות קילומטרז נסועה מסתיים בישיבה בבית סוהר להרבה שנים.

לא חוזרים כאן לכביש מכוניות שעברו תאונה קשה כי כל המע׳ מסונכרנת ביטוח רישוי משטרה, וגם כאן משחקים מסתיימים בישיבה בבית סוהר.

אני חושב שאפשר להסיק על כל התחום הזה בעובדה הפשוטה שאין בנמצא מכוני בדיקה. היעדרם אומר משהו על יחסי האמון בין הקונה למוכר.

 

בוודאי שיש רמאים בכל מקום, אבל גם בגרמניה אין מכוני בדיקת משומשות והאזרחים לא פוחדים לרכוש רכב משומש מסוחר כי ברור להם שאם מדובר ברמאי הרשויות יטפלו בו ביד קשה.