מישהו ממשתתפי הפורום הצליח לצאת ממירוץ העכברים?

[Ahbarony]

כשהייתי סטארטאפיסט יהיר בן 25, חשבתי שבגיל 30 אני אפרוש ואנוח.

היום, בעשור ה5 בחיי, אני מבין שאני אעבוד כל עוד אני אוכל.

חוץ מזה שמתי לב לפרדוקס נוסף. ככל שרמת ההכנסה שלך עולה, כך גם עולה רמת החיים וגם רמת ההוצאה, לכן מי שמרוייח 30 בחודש יכול להרגיש במרוץ עכברים הרבה יותר ממי שמרוויח 10 למרות שמהצד נראה שחיים שלו דבש.

[natco]

אהה... הבנתי לאן אתה הולך עם השרשור הזה.

בהתחלה, חשבתי שאתה מכוון לקשקושי השאנטי באנטי שאנשים בגילי מכוונים אליהם כשהם אומרים "לפרוש ממירוץ העכברים"

זה בד"כ קורה באיזו טברנה בזקינטוס, אחרי חצי בקבוק אוזו, ומישהו זורק "למה שלא נמכור את הדירות העלובות שלנו בשולי איזור הביקוש, נקנה כאן איזו חווה, נגדל כמה עיזים ותרנגולות ונפרוש ממירוץ העכברים. כי מה בעצם הבנאדם צריך, אחרי מה אנחנו רודפים". (התשובה היא "אחרי חיים מערביים נוחים ומסודרים, הכוללים צריכת תרבות, אמנות, שירותי בריאות מערביים, חינוך לילדים שיאפשר להם לקיים חיים מערביים בעתידם")

 

לעניינך- קונפציוס אמר "תבחר עבודה שאתה אוהב, ולא תעבוד יותר יום בחיים שלך".

אם המקצוע שלך שוחק אותך- פשוט תחליף אותו.

 

מה שסלאו רייד אמר- זה עצם העניין.

הייתי שם. ניהלתי מפעל לתכשיטים עם 35 עובדים, הרווחתי הרבה מעל הממוצע, וכל יום הייתי צריך לגרור את עצמי לעבודה.

היום אני אדריכל בעל משרד קטן. רווחים ממוצעים מאד. אבל אני קם בבוקר בכיף.

הכסף זה לא מה שיפצה אותך על עבודה שוחקת.

מנסיון.

[Keyser]

אולי הטרמינולוגיה הייתה שגוייה, אבל לכולם מובן למה התכוונתי.

אתה יודע מה, היכולת לקבוע את סדר היום שלך ולא להיות תלוי בבוס זה לא מובן מאליו בימינו...

אתה מתכוון למנהלת משרד

 

Shots fired

[Benor]

לעניינך- קונפציוס אמר "תבחר עבודה שאתה אוהב, ולא תעבוד יותר יום בחיים שלך".

אם המקצוע שלך שוחק אותך- פשוט תחליף אותו.

הכסף זה לא מה שיפצה אותך על עבודה שוחקת. מנסיון.

 

מסכים אבל עד שמגיעים לשם אם בכלל, זה חיפוש מאוד ארוך...

למיטב הבנתי, נדירים האנשים שאוהבים או מרוצים מהעבודה שלהם.

[Alon_A]

כל מה שנאמר בהמשך למשפט זה מניח שאתה מתעסק במשהו שנחמד לך להתעסק בו.

 

מדוע רק במידה ויש "הכנסה פסיבית" או "להיות עצמאי" נחשב, כדבריך, כ"יציאה ממירוץ העכברים" ?

אני שכיר ומבחינתי - לקום כל יום בריא, ללכת לעבודה, לפגוש חברים לעבודה, ליצור דברים, להרוויח את לחמי ולחזור למשפחה אוהבת, זה כל מה שאני צריך בחיים.

אתה חושב שעצמאי לא תלוי בלוחות זמנים, בלקוחות ובלחצים... תלוי גם תלוי.

 

ומה זה בכלל "תלוי" ? כמו שכבר אמרו פה, זה הכל עניין של גישה לחיים.

 

לא אתנגד להכנסות פסיביות כמובן, לזכייה בלוטו או למזוודה מלאה בכסף, אבל מתישהו (אצלי זה קרה עם הולדת הבת שלי) מבינים שלא בכסף העושר, אלא בהבנה כמה השגרה ובריאות טובה הן העושר האמיתי (לפחות בשבילי) וצריך להגיד תודה על כל יום כזה.

גם אם היו לי מיליונים לא הייתי יושב בבית ומעביר את הדקות. נכון, הייתי "תלוי פחות" במקום העבודה, אבל בהחלט הייתי ממשיך לעבוד (טוב נו, הייתי מפרגרן באיזה יום חופשי באמצע השבוע ).

 

ושוב, כל זה נאמר בהנחה הלא פשוטה בכלל שטוב לך בעבודתך ושהיא גם מפרנסת אותך בהתאם לרמת החיים שאתה מעוניין בה.

נדירים האנשים ? לא יודע, האם עשית מחקר סטטיסטי מקיף ? בשכבת החברים הקרובה שלי הרוב דווקא כן מרוצים ממה שהם עושים.

עריכה אחרונה ב-8 לנובמבר, 2016 על ידי Alon_A

[SlowRide]

גם בעבודה שלא נחמד לך בה, אתה יכול להסתכל על זה כמשהו זמני וככלי כדי להגשים מטרה אחרת אם כרגע אין לך אלטרנטיבות.

[Night Driver]

אני לא נגד עבודה קשה ואין לי שום דבר נגדה. אני נגד עבודה לא מתגמלת, ואני נגד עבדות.

 

אם כמעט כל השכירים עבדים וכמעט כל בעלי העסקים מגלגלים מליונים על הגב של אותם "עבדים" אז למה אתה לא מקים עסק ומגלגל במקום מליונים מאות אלפים?

 

גם תוכל לשלם טוב לעובדים שלך וגם בעלי העסקים החזירים שעושקים את כל העולם ואשתו לא יוכלו להתחרות במחירים שלך.

[bagira]

אם הבנתי את כוונתך נכון מ"לפרוש ממרוץ העכברים", אני הייתי שף, עבדתי 14 שעות ביום כמו חמור, לחץ עבודה תמידי, עבודה שכוללת ימי שישי בערב, שבתות, חגים, מתי שכל עם ישראל יוצא לבלות ולטיל ולאכול, אלו שעות הלחץ הכי גדולות שלי בעבודה.

 

לאישתי במקביל הייתה חנות חיות בתחילת דרכה.

 

לאחר מספר שנים של עבודה, החנות התחילה לצבור קהל לקוחות יפה והתחיל להגיע לרמות רווח שלכאורה, עם קצת צימצום, משפחה יכולה לחיות ממנה.

 

מתוך הנחה שכאשר אני אכנס לעבודה במקום העובד השכיר שלנו, מוכשר ככל שיהיה, יהיה ביטוי בעליה במכירות (מה שבאמת קרה) ושגם לא תהיה ההוצאה של המשכורת שלו, הוחלט בהחלטה משפחתית משותפת שאני פורש מעולם הטבחות, מוותר על משכורת של 17K ש"ח ברוטו, מוותר על הנייד (זו הייתה אז הטבה של כמה מאות שקלים), מוותר על הרכב הצמוד, מוותר על פעמים בשנה השתלמויות מקצועיות בחו"ל ועל עוד שלל הטבות רק בכדי לצאת ממעגל הטרוף של העבודה המטורללת הזו וזה אמנם יתבטא בירידה ברמת החיים אבל מאוד יתבטא בעליה באיכות החים וכמובן, בזוגיות.

 

זה היה לפני עשור, החנות המשיכה לצמוח ומפרנסת אותנו היום בכבוד ואני מברך על כל יום מחדש.

[NirLevi]

עבדתי הרבה שנים בכלוב מזהב בהייטק, שהתחיל בתור סטארט אפ וצמח לממדים גדולים.

 

כמובן שגם אני צמחתי, ויחסית מאוד מהר הייתי בדרג מקביל לסמנכ"ל.

 

שלא יהיו לכם אשליות, ככל שאתה מתקדם בתפקידים, כך אתה עובד קשה יותר. העבודה הופכת לתובענית וטובענית.

עבדתי שעות מטורפות, כולל סופ"שים, חגים ורילוקיישנים (כמעט 10 שנים בחו"ל).

 

כשהגעתי כמעט לשפיץ של הפירמידה, החלטתי לפרוש.

 

יצאתי לעולם החופשי לדרך עצמאית ואחרת לגמרי. כיף חיים.

 

לרגע לא מצטער על המעבר שעשיתי.

[Derish]

~

מאז ששדדתי את הבנק הראשון שלי, החיים השתנו ללא היכר. ממליץ לכולם לנסות.

[natco]

למיטב הבנתי, נדירים האנשים שאוהבים או מרוצים מהעבודה שלהם.

 

הייתי רוצה לחשוב שזה לא נכון.

אם כן, זה מאד עצוב.

ה"עבודה" היא חלק מרכזי בחיים. אם אין לך משהו מאתגר ומהנה לקום אליו בבוקר (ולבלות חלק נכבד משעות הערות שלך בו), אתה בעצם חי "משבת לשבת".

או במילים אחרות -מחכה שהזמן יעבור. ובעצם- מחכה שהחיים יעברו.

 

לא מבין איך אפשר לחיות כך. (או בזוגיות לא טובה, אבל זה כבר לשרשור אחר).

 

נשמע לי שאתה פשוט צעיר, ולא מצאת עדיין את ה"סלוט" שיגרום לך להיות מאושר.

זה בסדר גמור. כך צריך להיות.

בנימה זו, אני יכול לתקן לך את המשפט שציטטתי למעלה ל"רוב הצעירים עדיין לא מצאו עבודה שהם אוהבים".

וזה סבבה לגמרי. כי זה עניין של ניסוי ותעיה.

באמת מעטים האנשים שהיה להם "פוקס" של "ג'וב החלומות" על העבודה הראשונה שלהם. (ושוב אפשר לעשות הקבלה לזוגיות, אבל נוותר גם הפעם).

[Alon_A]

~מאז ששדדתי את הבנק הראשון שלי, החיים השתנו ללא היכר. ממליץ לכולם לנסות.

 

אם כבר הזכרת שוד בנק, ממליץ על הסרט הצרפתי (הלא כל כך מוכר) Man on the Train (או בשמו המקורי L'homme du train), סרט מקסים, עדין וחכם על השקפות עולם ודשאים של שכנים - ירוקים יותר או פחות .

 

http://www.imdb.com/title/tt0301414/

[Benor]

אם הבנתי את כוונתך נכון מ"לפרוש ממרוץ העכברים", אני הייתי שף, עבדתי 14 שעות ביום כמו חמור, לחץ עבודה תמידי, עבודה שכוללת ימי שישי בערב, שבתות, חגים, מתי שכל עם ישראל יוצא לבלות ולטיל ולאכול, אלו שעות הלחץ הכי גדולות שלי בעבודה.

.

יכול להיות שנהנית והיה לך טוב, אבל זה בדיוק החיים שאני לא רוצה ואפילו אתה בעצמך אמרת שאתה מברך על כל יום...

אם אמצא משהו שאני ממש אוהב מעומקי נשמתי וממש טוב לי איתו, אני מאמין שאהיה מוכן לעבוד הרבה שעות בשבילו.

אני ממש לא מדבר על לשבת רגל על רגל ושהכסף ינחת כמו מן מהשמיים, אבל בהחלט לא להרוג את עצמי.

עריכה אחרונה ב-8 לנובמבר, 2016 על ידי Benor

[Keyser]

יכול להיות שנהנית והיה לך טוב, אבל זה בדיוק החיים שאני לא רוצה.

אם אמצא משהו שאני ממש אוהב מעומקי נשמתי וממש טוב לי איתו, אני מאמין שאהיה מוכן לעבוד הרבה שעות בשבילו.

אני ממש לא מדבר על לשבת רגל על רגל ושהכסף ינחת כמו מן מהשמיים, אבל בהחלט לא להרוג את עצמי.

 

אני חושב שלא הבנת את הודעתו של באגירה וגם לא הבנת את הביטוי "מרוץ עכברים".

אם אתה עובד בעבודה שאתה אוהב ועושה לך טוב, אפילו אם אתה עובד 24.7 אתה לא במירוץ עכברים, משום שבמצב הזה אתה... אתה פשוט לא במירוץ.

הביטוי הזה מתייחס למצב בו אתה מוכרח לרוץ כדי לקבל גבינה ולשרוד. אבל אם אתה עכבר שנורא אוהב לרוץ, מבחינתך זה jackpot.

יש אנשים ששונאים את העבודה שלהם ובשבילם זה באמת סבל, אבל יש גם אנשים שאוהבים את העבודה שלהם - גם אם הם לא יושבים על חוף הים ומדרגים רום.

[bagira]

לוקח להגיע עד קצת אחרי אמצע שנות ה 30 לחייך בואך מחשבות "עוד X שנים אני בן 40" בכדי בו זמנית להתמיע תובנות שגם המשהוא שאתה באמת

"ממש אוהב מעומקי נשמתי וממש טוב לי איתו" זו המשפחה, לא העבודה ולא הכסף וגם שלכולנו קצובים פה חיים שחולפים כהרף עין.