התאמת המהירות לתנאי הדרך

[חן ג.]

הערה: שקלתי כותרת מתריסה יותר, אבל ויתרתי.

 

הפורום הזה שופך המון פוטונים על מהירות ובעיקר על הסלוגן "מהירות הורגת". אבל לדעתי מעטים הנהגים כאן שיודעים כיצד יש להתאים את מהירות הנסיעה לתנאי הדרך. עזבו לרגע את המהירות על התמרור, כל מה שאתם צריכים לעשות כנהגים הוא להתאים את המהירות לתנאי הדרך.

 

אז האם מהירות אמנם הורגת? בוודאי שכן, והרבה! מהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך תוביל לחוסר יכולת לעצור בזמן ולפגיעה במכוניות אחרות, בהולכי רגל או בעצמים דוממים, שאז עיקר הנזק יהיה של הנהג הפוגע. היא תוביל לסטיה מהנתיב בעיקולים או בתנאי דרך חלקים ולפגעים נוספים.

 

התאמת המהירות לתנאי הדרך מבוססת על מספר קריטריונים שניגע בהם, אבל הראשון והחשוב ביותר הוא: לנסוע במהירות בה תוכלו לעצור בבטחה במרחק הקצר מהמרחק הפנוי הנראה בבירור לעין. שמירה על כלל זה תאפשר לנו להבחין בכל מכשול ולעצור לפני שנפגע בו, כיון שנספיק להבחין בו מראש ולעצור. עכשיו, בואו נפרק את הכלל הזה כדי להבחין אותו, ונתחיל מהסוף:

1. מרחק הקצר מהמרחק הפנוי הנראה בבירור לעין: אם אנחנו רואים למרחק של חמישים מטרים, בשל מגבלת שדה ראיה כגון תנאים מכבידים, עיקול עיוור או רכב עומד שמסתיר, אנחנו צריכים לנסוע במהירות שתאפשר לנו לעצור במרחק קצר יותר; נגיד, 45 מטרים. ההנחה היא שהנהג תמיד מסתכל למרחק ושהוא נוהג רק לפי מה שהוא יכול לראות. היכן שאי אפשר לראות, צריך להניח שהכל יכול לקרות. דמיינו שמאחורי כל "שטח מת" בשדה הראיה מסתתר רכב שעומד להגיח במהירות, ילד שעומד לקפוץ לדרך או עצם דומם שתתיקל בו.
   
2. הנראה בבירור: יש להתחשב בתנאים המגבילים את שדה הראיה וגם באפשרות שיימצאו בדרך מכשולים קטנים שקשה יותר להבחין בהם כגון בורות, פגרים וקטעים חלקים מאוד בכביש כגון שלוליות מים או שמן.
   
3. המרחק הפנוי: המרחק הנראה לעין צריך להיות פנוי ולהישאר פנוי. בעצם, הכלל הזה אומר שמגבלת המרחק לפיה אנחנו עובדים נכונה לא רק למרחק הנראה לעין לפנים, אלא גם לצדדים. במידה ויש טור רכבים חונים בצד הרחוב, עלינו לנסוע במהירות שתאפשר לנו להבחין בעצם מעבר לפינות הרכבים בזמן ולעצור. אותו הדבר נכון במעבר ליד תנועה חוצה או הולכי רגל העומדים בצד הכביש.
   
4. מרחק הקצר מן המרחק הנראה לעין: המהירות לא צריכה לאפשר לעצור "על הקשקש". צריך ספייר של כמה מטרים טובים. ישנם מצבים שבהם צריך מקדם בטחון גדול יותר. למשל, בכבישים חד מסלוליים צרים רצוי לנהוג במהירות שתאפשר עצירה במרחק הקצר ממחצית המרחק אליו ניתן לראות, כדי לתת מקום גם לרכב ממול.
   
5. לעצור בבטחה: כמקדם בטחון נוסף, יש לנהוג במהירות שתאפשר עצירה במרחק הדרוש בבלימה חזקה, שאיננה בלימת חירום מלאה. בנסיעה בתנועה ערה או כשרכב אחר צמוד מאחור, הבלימה הנדרשת תהיה עוד פחות חזקה כדי לאפשר גם לרכבים מאחור לעצור. מרחק העצירה צריך להתחשב גם בזמן שלוקח לנהג להבחין במכשול, להבין את משמעותו, להחליט על הפעולה הנדרשת, לעבור לדוושת הבלם וללחוץ עליה בעוצמה הנדרשת ולאפשר לבלמים להגיב - תהליך שלוקח לפחות שניה, ותלוי גם במצב הרכב ובריכוז של הנהג.
   

 

ככה מתאימים את המהירות לתנאי הדרך. אם המרחק הפנוי הנראה בבירור לעיני הוא כחמישים מטרים, אני נדרש לעצור במרחק של, נגיד, 45 מטרים. אם אני נוסע ברחוב עם מכוניות חונות, אז אני צריך לנהוג במהירות אטית משמעותית שתאפשר לי להגיב במרחק שהוא רלוונטי לסכנות שעשויות להגיח מבין הרכבים.

 

גם אם יש שדה ראיה פנוי, אבל המדרכה שורצת הולכי רגל, אנהג במהירות אטית יותר כיון שהמרחק הפנוי הנראה לעין אינו בהכרח המרחק הפנוי, שאני יכול לערוב שיישאר פנוי. כנ"ל בהתקרבות לצומת, אפילו צומת מרומזר! בנהיגת לילה, אני מתאים את מהירות נסיעתי למרחק אליו מאירים הפנסים. שימוש באור הדרך מאפשר נסיעה בטוחה במהירויות גבוהות יותר וכך גם תאורת כביש.

 

קיימים תנאים נוספים להתאמת המהירות לתנאי הדרך. בנהיגה בכבישים מפותלים, יש להתייחס לחדות הסיבובים ומידת האחיזה של המכונית בכביש במהלכם. כיון שהכוח הצנטריפטלי העובד על המכונית גדל בריבוע המהירות, התאמת המהירות היא הערובה העיקרית לכך שנעבור את העיקול בשלום, יותר מהתמקמות נכונה, העברות משקל וכל דבר אחר. שימו לב שלפעמים אפשר לעבור עיקול במהירות 70 קמ"ש מבחינת האחיזה, אבל מגבלת שדה הראיה לא מאפשרת לעבור אותו בבטחה במהירות של למעלה מ-40 קמ"ש...

 

תנאי נוסף שמגיע לידי ביטוי בדרכים בינעירוניות ומהירות הוא זרימת התנועה. בתנאים שבהם שדה הראיה ואחיזת הדרך אינם מהווים מגבלה, מומלץ לנהוג במהירות אחידה עם שאר התנועה. זה נכון גם במוקמות כמו אתרים של בניה בכביש שבהם לעתים שמים מגבלות מהירות נמוכות בצורה מגוכחת כדי לכסות את הישבן מתביעות. זה חשוב גם בפקקים שבהם עדיף לזחול במהירות הממוצעת במקום להאיץ ולהאט לעצירה כל הזמן.

 

כשגשום או אפילו סתם רטוב, יש להתאים את המהירות תוך התחשבות גם בהארכת מרחק העצירה וגם במגבלת שדה הראיה. כשהדרך רטובה, הגברת המהירות מגדילה את כמות המים שעל הצמיגים לתעל ולכן האחיזה פוחתת (מה שלא קורה בתנאי דרך אחרים) ולכן יש להתאים לכך את המהירות ולהתחשב בכך שבמהירויות מעל מאה עד 110 קמ"ש קיימת סכנה רבה לציפה.

 

בדרך בינעירונית שאינה מהירה יש להתחשב בכך שלמרות שהכביש פתוח ורחב ולכאורה אין בעית שדה ראיה, קיימים בכבישים אלו ריבוי מחלפים, לעתים עם נתיבי השתלבות קצרים מן הרצוי, וכן צמתים, תחנות אוטובוס, עיקולים, קטעים צרים וכניסות ויציאות מיישובים ומתחנות דלק. בארצנו הקטנה גם המרחקים בין קטעים בעייתיים כגון אלו היא קצרה יחסית ולכן בכבישים אלו, למרות שהם לא נראים שונים מדרכים מהירות, לא מומלץ ללכת לטיול בארץ מנתק ההאצה...

[יבגניפ]

כתבת הרבה מלל. ומה השורה התחתונה? שחישוב מתמטי ברור אין. יש קווים כללים - "מהירות איטית משמעותית", "מהירות שתאפשר עצירה" וכו'.

סלח לי, אבל אני מניח שמה שכתבת ברור לכל מי שיש לו רישיון נהיגה וותק של יומיים על הכביש. לא נראה לי שגם חסידי ביטול הגבלות המהירות בפורום הזה דוגלים בדהירה ב200 קמש ליד בתי ספר וחלקם כנראה אפילו מורידים לפעמים את הרגל מהגז בעודם עולים מסדום לערד, או לירושלים מצומת אשתאול.

 

כמה פעמים במהלך נסיעה כזו או אחרת אתה מוצא עצמך בודק באיזו מהירות אתה נוהג? כמה היית עושה את זה אם לא היו שלטים של מגבלת מהירות?

כשנהגתי ברינג, שזו נהיגה די קיצונית, עם פקטורים שונים ובלתי צפויים, לא הסתכלתי לראות באיזו מהירות אני נוהג אפילו פעם אחת. את זה שגיליתי שעברתי את רף ה-200 קמש, גיליתי כי האדם שהייתי איתי ברכב אמר לי את זה. אני לא רוצה שזה יראה כמו מתקפה אישית עליך, כי זה לא. אבל אתה אוהב לפתוח שרשורים ו"להסביר" בהם קונספטים שקשורים לנהיגה. משהו שנראה כמו לימודי נהיגה מתקדמת בהתכתבות. זה לא כ"כ עובד. אי אפשר להבין, סתם על ידי קריאה של טקסט, מה זה "בלימת חירום" או "בלימה חזקה, שאיננה בלימת חירום מלאה". ולכל מי שלא מכיר את המושג, עדיף לקחת קורס בנהיגה מתקדמת ולתרגל את הדברים בעולם האמתי, מאשר להשכיל מקריאה באינטרנט.

[חן ג.]

דווקא יש חישוב מתמטי. הוא לא מדויק והוא תלוי באומדן, אבל יש שיטה. לא נוהגים רק לפי ה"חוש". תתפלא אבל הרבה נהגים לא נוהגים לפי הכלל הזה וממהרים לתוך קטעי כביש עם ראות מוגבלת. הרבה נהגים נוסעים במהירות שבה כל הפתעה גורמת לבלימת חירום. הרבה נהגים מתאימים את המהירות כך שתתאים לשדה הראיה לפנים, ולא לצדדים. הרבה נהגים מתאימים את המהירות לאחיזת הכביש בעיקולים ולא למגבלת שדה הראיה.

 

עם זאת, מה שכתבתי הוא בשום אופן לא "נהיגה מתקדמת". נהיגה מתקדמת פר סה היא כל מה שקשור לעולם השליטה ברכב במצבי קיצון. בהיעדר לימוד יעיל של חלק מהיסודות של נהיגה בסיסית בזמן לימודי הנהיגה והליווי של הנהג החדש, קורסי נהיגה מתקדמת נכנסים לתוך הריק הזה ומלמדים גם (ולדעתי, בעיקר) תכני בסיס כמו מרווחים, מהירות, בלימות.

 

נכון שתמיד עדיפה הדרכה בתוך הרכב בנסיעה, אבל כיוון שלא מדובר בהיבטים מורכבים של תפעול הרכב במצבי קצה, לדעתי צריך להבהיר אותם בכתב כדי שבדיונים אחרים יהיה לנו בסיס משותף לשיח. כל עוד לחלק גדול (מדי) מהמגיבים אין את הידע הבסיסי הזה, אין לנו בסיס לשיח כלל כי אנשים לא יודעים את הבסיס.

[יבגניפ]

ואני לא חושב שאפשר לקבל בסיס מקריאה באינטרנט, בטח לא כשזה טורי דעה או פרסומים בפורומים, שנכתבים על ידי חובבנים (ושוב, אני לא אומר את זה כדי לרדת עליך - גם אני חובבן בדיוק כמוך בתחום הנהיגה). אני גם לא חושב שיש הסכמה על הבסיס, וכתיבה כזו בעייני רק יוצרת בלבול בקרב מי שעלול להתבלבל ולהסיק לעצמו שהוא יודע לנהוג טוב יותר בזכות הקריאה. אתה, למשל, טוען שיש שיטה לחישוב. ברור שיש. הרי מדובר בנוסחאות פיזיקליות מתמטיות, קבוצה סופית של כוחות ווקטורים שפועלים וכו'. אבל זה לא רלוונטי לנהיגה היומיומית של אף אחד מאיתנו. כי כשאתה נוהג, אתה לא מחשב וקטורים, אתה לא מודע יותר מדי למרחקים שאותם אתה עובר בכל רגע נתון ואתה לחלוטין נוהג על פי חוש.

 

הרבה נהגים לא יודעים לנהוג. זה אולי הגיוני וראוי לכתוב ולהזכיר שצריך להקפיד על מבט נכון, צריך להתחשב בסביבה שלך וכו'. להגיע מזה לדיבורים על מה היא מהירות מתאימה לתנאי הדרך? בעיניי זו קפיצה קצת גדולה מדי ולא אינטואיטיבית למדי. נניח שמשתמש X קרא את מה שכתבת. מחר הוא נוסע לו בכביש 1. אתה חושב שנתת לו כלים ממשיים לדעת באיזו מהירות הוא צריך לנסוע כדי להיות בטוח? שאלתי ולא ענית: מר X צריך להסתכל על לוח השעונים כדי לדעת באיזו מהירות הוא נוסע? אתה עושה את זה בזמן שאתה נוהג?

[חן ג.]

מהירות המתאימה לתנאי הדרך, להבדיל מהתאמת המהירות למגבלה החוקית, אינה קשורה ללוח השעונים כלל ועיקר. היא עניין של אמדן. נהג צריך לאמוד את המרחק שנדרש ממנו כדי לעצור את רכבו ולוודא שהמרחק הזה קצר יותר מהמרחק הפנוי הנראה לעיניו.

 

זה לא מורכב, אבל לא כל הנהגים מקפידים על כך כי הם לא מכירים את השיטה, ואז הם ממהרים יותר ממה ששדה הראיה שלהם מאפשר. בין אם המגבלה היא של פנסי הרכב, של הגשם שמתלכסן ממול, של הרכב שעומד בצד הכביש והולך רגל יכול להגיח מלפניו או כל דבר אחר - מי שלא מכיר את השיטה לאו דווקא חושב על זה.

 

אני חוזר: מדובר בשיטה פשוטה. לא דיברתי על התאמת המהירות למהירות הקריטית של עיקול. כולו לנהוג במהירות שבה תספיק לעצור בזמן על פי אומדנך.

[ניקו פ.]

יבגני יחלש, אם אתה לא מודד וקטורים איך תדע מאיפה תגיע לך המיני בסיבוב?

 

חן, ראשית תודה על ההשקעה בכתיבת ההודעה. להבנתי יש סתירה בדבריך. היכולת לאמוד דברים היא נורא אינדיבידואלית ומשתנה מאדם לאדם. אם מדובר בעניין של אומדן אז מדובר בעניין שאין לו נוסחה קבועה. אולי התכוונת לכך שיש נוסחה, אבל אף נהג לא יתחיל להתעסק בפיסיקה בנהיגה, אז כדאי שינסה להשתמש באומדן - שזה כשלעצמו משהו שאי אפשר ללמד כלל וכלל בהתכתבות.

[falou]

אני חוזר: מדובר בשיטה פשוטה. לא דיברתי על התאמת המהירות למהירות הקריטית של עיקול. כולו לנהוג במהירות שבה תספיק לעצור בזמן על פי אומדנך.

 

אז אפשר להחליף את המלל ב-"תחשוב כל הזמן מה ייקרה אם תצטרך לבלום עכשיו".

אבל גם זה לא ריאלי, כי אנחנו לא יכולים כל הזמן לנהוג מתוך ציפייה שנוכל לבלום לפני כל אפשרות לתאונה.

 

מה שעושים זה מה שעושה כל נהג סביר - נוהגים מספיק לאט.

כמה זה "מספיק"?

 

לך תדע.

 

בטוח שפחות מ-40 במקרה שאתה חושב שהולך רגל עלול להכנס לך לטווח [דרך אגב, יש אומדן אחד שהוא מדוייק לגמרי, והוא כמה מרחק תעבור מרגע שתחליט לבלום עד שתתחיל לבלום (בין 0.75-1 שניה). זה ה-kill zone שלך, בו אתה מוריד כל מה שנכנס לטווח].

אבל אתה תמיד תנהג 40 היכן שיש הולכי רגל?

ok... בשכונת מגורים, ברור. אבל בכביש דו נתיבי בין שכונות מגורים?

 

 

היכולת שלנו לצפות קדימה, תוך עיבוד מקסימום מידע מקביל, שמכין אותנו לתגובה מוקדמת (מוקדמת ולא מהירה, כי מהירות התגובה שלי ושל אלוף פורמולה אחת היא בערך אותו הדבר), תלויה בהרבה דברים. גם ביכולת מולדת (מבדקי טייס בודקים את זה, למשל), אבל גם על ניסיון. הרבה על ניסיון, שכמובן צריך להיות רלוונטי. אנחנו כל הזמן קוראים את שהולך להתרחש, באופן לא מודע. רב הזמן אנחנו עושים את זה לא רע (עובדה, אנחנו לא מתנגשים באנשים ברחוב, כמעט אף פעם).

 

אז מה השורה התחתונה?

להיות מרוכז בנהיגה ולנסות לתרגל חיפוש של הפרעות/תקלות שעלולות לקרות.מה שחשוב הוא לא לנהוג מתוך רצון למקסם כל הזמן את ההתקדמות, אלא לחשוב גם על התקלויות אפשרויות.

 

לא יותר מ-40 בתוך שכונות מגורים שבהם עלול לקפוץ הולך רגל לכביש. ההבדל בין 30 ל-50 קמ"ש בפגיעה בהולך רגל הוא קריטי.

 

ולבסוף, לתרגל באופן מסודר מצבי חירום. יש היום ABS ו-ESP וזה קל מתמיד, אם עושים את הדבר הנכון. הבעיה היא שנהג לא מתורגל אף פעם לא ייעשה את הדבר הנכון. לא יבלום מספיק חזק ולא יפנה את ההגה למקום הנכון (וזה כל מה שצריך במכונית עם ESP!). החלטיות בתגובה נכונה באה רק מתרגול. שומדבר מזה לא בא טבעי.

[יבגניפ]

יבגני יחלש, אם אתה לא מודד וקטורים איך תדע מאיפה תגיע לך המיני בסיבוב?

 

חן, ראשית תודה על ההשקעה בכתיבת ההודעה. להבנתי יש סתירה בדבריך. היכולת לאמוד דברים היא נורא אינדיבידואלית ומשתנה מאדם לאדם. אם מדובר בעניין של אומדן אז מדובר בעניין שאין לו נוסחה קבועה. אולי התכוונת לכך שיש נוסחה, אבל אף נהג לא יתחיל להתעסק בפיסיקה בנהיגה, אז כדאי שינסה להשתמש באומדן - שזה כשלעצמו משהו שאי אפשר ללמד כלל וכלל בהתכתבות.

צודק וצודק.

אומדן או חוש אלו הם שני מושגים חופפים מאוד, לפחות במקרה הספציפי הזה.

 

חן, אתה הולך במעגלים סביב מה שכתבת ומה שענו לך. גם מהירות מתאימה לתנאי הדרך קשורה ללוח השעונים, מסיבה מאוד פשוטה: זו הדרך היחידה שלך בתור נהג לדעת באיזו מהירות אתה כרגע נוהג.

העניין הוא, שוב, שאתה לא תסתכל על לוח השעונים, כי ה"אומדן" חצי דמיוני הזה שאתה מדבר עליו לא נמצא שם, הוא נמצא בתחושות ובניסיון שלך כנהג, בבטחון העצמי שלך, בהכרות שלך את הרכב. ולכן זה לא רלוונטי לדבר על "שיטה"; אין שיטה, יש תחושות של נהג והחלטות כמעט אינסטינקטיביות בחלק די ניכר מהזמן, שאפילו עובדות לא רע, כמו שעופר כתב.

 

אפשר לתת כללי אצבע, כפי שעופר כתב כאן. אני אישית מאוד משתדל לא לעבור את רף ה-30 קמש ברחובות צפופים, בהם אני עלול להיות מופתע על ידי הולכי רגל, אני תמיד מוריד את הרגל מהגז לפני מעברי חציה ועוד ועוד. לפעמים אפילו מומלץ להתייחס לשילוט, שבכבישים הלא מהירים מהווה לעיתים אומדן לא רע מה המהירות המקסימלית בה יכול לנהוג נהג ללא הכשרות מיוחדות, ועדיין להרגיש בטוח. אבל בשורה התחתונה, אם נצא לרגע מהעיר, ונגיע לאיזה כביש הררי בוא נסע קילומטרים ללא שילוט, כל נהג ממוצע וסביר ינהג שם במהירות בה הוא מרגיש בטוח. זה הכל הסיפור. אין בזה איזה אומדן מיוחד או משהו שאתה יכול לכמת.

בטח לא כשגם אתה לא מציג פה איזו שיטה לחישוב מהירות מומלצת בכל רגע נתון (כי פשוט אי אפשר למצוא שיטה כזו).

[GoRide]

לדעתי, חן ועופרי צודקים שניהם באבחנותיהם הנכונות אודות משמעות המהירות בנהיגה.

חן אומר בצדק שמהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך תביא את הנהג למצב שיתנהל מחוץ לשליטתו, ועופר נתן בהם סימנים וקבע את המהירות בקמ"שים שהיא מעטפת המהירות הסבירה לכל עניין.

 

הבעיה בכל העניין, שכל הדבר כאן תלוי בהשקפת העולם הסובייקטיבית והנסיון האישי של כל נהג ונהג.

נהג אחד יראה בנסיעה ברחוב צר חסר שדה ראיה אזור מאוים ע"י קפיצה של הולך רגל מבהין המכוניות החונות לכביש, ולכן ינהג במהירות אפסית.

נהג אחר לא יבחין באיום, וימשיך על אותם 60 קמ"ש שבהם נהג ברחוב הקודם.

נהג אחד ינתח את הסיבוב העיוור בנס הרים כמוקד סיכון לאור היום (שבת) ולאור השעה (7:00 בבוקר) ויאתר סיכון בדמות רוכב אופניים שמדווש לאיטו על הכביש אחרי הסיבוב, נהג אחר לא יבחין בסיכון ולא יתייחס אליו כלל.

 

העופר קובע מהירות של 30-40 כמהירות קריטית, שמהירות כבוהה ממנה תהיה אלימה כלפי הולכי רגל. והוא כמובן צודק לחלוטין. אבל הדבר הזה נובע מנסיונו.

נהג אחר, עם נסיון אחר, יגיב בביטול של "מה? כולה 5-10 קמ"ש יותר. זהלא עושה כזה הבדל".

 

לכן מהירות בהתאם לתנאי הדרך היא מושג חמקמק, שעל אף שהחוק יודע להתייחס אליו, קשה לקבוע אותו כנקודת ייחוס קשיחה (לעומת מהירות ביחס לחוק שהיא נק' ייחוס קשיחה וברורה).

 

 

 

נ.ב:

אני לא מסכים עם הטענה שנהג לא יכול לנהוג תחת המחשבה "תחשוב מה יקרה אם תצטרף לבלום עכשיו". לדעתי זו מחשבה מכוננת שעל פיה לקבוע את המהירות ביחס לתנאי הדרך.

[חן ג.]

סופסוף, גושפנקה של איש מקצוע!

 

אני, אגב, לא טענתי בשום מקום במהלך השרשור שקיימת מהירות קבועה במספרים אבסלוטיים ובכל מקום שהבאתי מספרים כאלו השתמשי בהם כדוגמאות להמחשה בלבד. לנהגים שונים יש זמני תגובה שונים ואצל רוב הנהגים זמן התגובה גם מתארך כי הבלימה מהוססת מדי ולפעמים כי מנסים לסטות הצדה בהתחלה במקום לבלום.

 

כמו כן, נהגים שונים לוקחים מקדמי בטחון שונים מבחינת עוצמת הבלימה שבה הם אומדים את יכולתם לעצור, ואת המרחק בו הם מסוגלים לעצור. וזה עוד בלי שנכנסו להבדלים בין כלי רכב, לא כל שכן כלי רכב בקטגוריות שונות - לדוגמה משאיות שצריכות לנסוע לאט משמעותית מרכב פרטי.

 

הרעיון שאנו עשויים להידרש לבלימה בכל שלב בנהיגה הוא כלל הבסיס להתאמת המהירות לתנאי הדרך. כאמור, כיון שרוב הנהגים לא באמת יבלמו בלימת חירום לשמה במצב כזה, המהירות צריכה לאפשר עצירה בזמן בבלימה שאינה בלימת חירום. גם שמירת רווח, שממלאת את אותו תפקיד ומבוססת על אותה הנחה (קרי: שהרכב ממול פתאום יבלום בבת אחת ויאלץ אותך לבלום) אמורה לאפשר לך לעצור בזמן גם אם לא תבלום בכל הכוח.

 

אגב, כדי שלא נאלץ לזחול בכל מצב, למשל בדוגמה של עופר לגבי כביש דו נתיבי, אנחנו נדרשים גם להתאים את המיקום שלנו בכביש. אם ישנו טור מכוניות עומדות בצד ימין, התרחקות ממנו ככל הניתן לצד שמאל לא רק שתרחיק אותנו מכל הפתעה שתופיע בכיוון זה, אלא גם תגדיל את שדה הראיה שלנו מעבר לפינות הרכבים. באופן דומה, רכב שעומד בשול - אפשר לעבור נתיב שלם. גם התמקמות בחלקו החיצוני של הנתיב לקראת עיקול עיוור משיגה תוצאה דומה.

 

בכל מקרה, מהירות מתאימה לתנאי הדרך היא עניין של אמדן. אתה צריך לאמוד (א) את המרחק הפנוי הנראה לעיניך, ואתה צריך לאמוד (ב) את המרחק הנדרש ממך לעצירה ולוודא ש: ב > א. אבל כאשר יש שיטה האמדן הופך להיות הרבה יותר מדויק ואפשר להתאים אותו בקלות למצבים משתנים. ברחובות הצרים עליהם דיברתם, למשל, אני לפעמים אנהג גם ב-20 קמ"ש ומטה!

 

שוב: לנהוג על פי מה שניתן לראות זה השלב הראשון. השלב הבא הוא להתייחס למגבלות שדה ראיה ולהחליט שהיכן שלא רואים - פועלים על פי נקודת הנחה ששם הכל יכול לקרות: בעיקר מה שאתה הכי פחות מצפה שיקרה.

עריכה אחרונה ב-6 לאפריל, 2014 על ידי חן ג.

[edan82]

אני דווקא חושב שאין חישוב מתמטי ואין שום שיטה לקבוע את המהירות המתאימה לדרך.

 

עזבו גני ילדים או בתי ספר שבקרבתם חובה להוריד מהירות ללא כל תלות ביכולת הבלימה של הרכב כי לעיתים אלמנט ההפתעה של ילד שקופץ לכביש יגבר על צמיגים באיכות מעולה ובלמים עם נשיכה חזקה.

 

ניקח לדוגמא כביש טכני, הנה הסיבה שלא יכול להיות חישוב מתמטי:

1.רמת האחיזה\התנהגות הרכב- נתון שמשתנה בין רכב אחד למשנהו (מדבר על פלטפורמה, שלדה, לא צמיגים).

2.שחיקת צמיגים- גם נתון שמשתנה, בתחילת חיי הצמיג ידרשו למשל 25 מ׳ לעצירה ממהירות נתונה, אחרי 10k קילומטר ידרשו לאותה מהירות 27 מ׳ לעצירה.

3.איכות אספלט- בדיוק כמו הסעיף הקודם, על אספלט מסויים יספיקו 25 מ׳ לבלימה, על אספלט אחר הרכב יזדקק ל-30 מ׳.

4.מיומנות נהיגה- נהג אחד צופה הרחק קדימה ויגלה מ-100 מ׳ מכשול ש״יפתיע״ נהג אחר מ-20 מ׳.

 

תחבר את כל אלה יחד ותבין שאין שיטה, יש דבר אחד פשוט:

 

חיבור בין אדם למכונה- המהירות המתאימה לתנאי הדרך היא נגזרת של ההבנה של האדם לגבי יכולות הנהיגה שלו, לטוב ולרע כמו גם הבנת היכולות של רכבו ואיך השחיקה של מכלולים שונים (למשל צמיגים) משפיעה על היכולות של רכבו.

 

ככל שההבנה המדוברת הינה גדולה יותר- כך, כנראה, יהיה אפשר להתאים מהירות בצורה טובה יותר לתנאי הדרך.

[DJI]

אני מאמין שכדי לחשב מהירות נסיעה המתאימה לתנאי הדרך בצורה הכי אופטימלית דרוש נהג מיומן שמכיר את הרכב שלו ואת מגבלותיו ובנוסף שמכיר את הדרך עליה הוא נוהג, כלומר עבר בה פעם אחת או מספר פעמים ולמד אותה, את סוגי האספלט, את הסיבובים המסוכנים ואת הקטעים חסרי הראות.

[GoRide]

אני דווקא חושב שאין חישוב מתמטי ואין שום שיטה לקבוע את המהירות המתאימה לדרך.

 

עזבו גני ילדים או בתי ספר שבקרבתם חובה להוריד מהירות ללא כל תלות ביכולת הבלימה של הרכב כי לעיתים אלמנט ההפתעה של ילד שקופץ לכביש יגבר על צמיגים באיכות מעולה ובלמים עם נשיכה חזקה.

 

ניקח לדוגמא כביש טכני, הנה הסיבה שלא יכול להיות חישוב מתמטי:

1.רמת האחיזה\התנהגות הרכב- נתון שמשתנה בין רכב אחד למשנהו (מדבר על פלטפורמה, שלדה, לא צמיגים).

2.שחיקת צמיגים- גם נתון שמשתנה, בתחילת חיי הצמיג ידרשו למשל 25 מ׳ לעצירה ממהירות נתונה, אחרי 10k קילומטר ידרשו לאותה מהירות 27 מ׳ לעצירה.

3.איכות אספלט- בדיוק כמו הסעיף הקודם, על אספלט מסויים יספיקו 25 מ׳ לבלימה, על אספלט אחר הרכב יזדקק ל-30 מ׳.

4.מיומנות נהיגה- נהג אחד צופה הרחק קדימה ויגלה מ-100 מ׳ מכשול ש״יפתיע״ נהג אחר מ-20 מ׳.

 

תחבר את כל אלה יחד ותבין שאין שיטה, יש דבר אחד פשוט:

 

חיבור בין אדם למכונה- המהירות המתאימה לתנאי הדרך היא נגזרת של ההבנה של האדם לגבי יכולות הנהיגה שלו, לטוב ולרע כמו גם הבנת היכולות של רכבו ואיך השחיקה של מכלולים שונים (למשל צמיגים) משפיעה על היכולות של רכבו.

 

ככל שההבנה המדוברת הינה גדולה יותר- כך, כנראה, יהיה אפשר להתאים מהירות בצורה טובה יותר לתנאי הדרך.

 

אני חושב שהשיטה של התאמת המהירות לדרך היא ניתוח והבנת הסיכונים בדרך.

לסיכונים הצפויים בדרך אין קשר למידת השחיקה של הצמיגים.

מטיילים שחוצים כביש בנקודה עיוורת לנהג (אפרופו כביש טכני ע"ע נס הרים) יפגעו בין אם מדובר במרצדס הכי חדשה ומתוחזקת ובין אם מדובר בסיטרואן סקסו דיזל הכי מוזנחת שתמצא.

 

אלא אם הנהג ינקוט בפעולות מנע. פעולת המנע היא ניתוח הסיכונים ונקיטת פעולה (הפחתת מהירות למשל) גם אם לא התגלה סיכון אמיתי דה-פקטו.

כלומר, אני אפחית מהירות בכניסה לכביש צר עם מכוניות חונות, בין אם ראיתי ילד על המדרכה ובין אם לא.

אני אתכונן להפתעה (ואהיה מוכן לבלום) מאחורי הסיבוב העיוור בין אם אני יודע/גיליתי בפועל הפתעה, ובין אם לא.

אתרחק (אעקוף, אבלום, אעבור נתיב וכו') ממשאית עם מטען כבד, בין אם המטען הזה התהפך ובין אם לא.

 

לסוג הרכב אין כאן משמעות אמיתית. רכב טוב יותר יאפשר לנהג מעטפת רחבה יותר שבתוכה הוא יוכל לתמרן.

אבל תמרון חירום בלתי מתוכנן הוא שווה ערך לתאונה, גם אם בפועל לא היה מגע של פח בבשר.

 

אני מאמין שכדי לחשב מהירות נסיעה המתאימה לתנאי הדרך בצורה הכי אופטימלית דרוש נהג מיומן שמכיר את הרכב שלו ואת מגבלותיו ובנוסף שמכיר את הדרך עליה הוא נוהג, כלומר עבר בה פעם אחת או מספר פעמים ולמד אותה, את סוגי האספלט, את הסיבובים המסוכנים ואת הקטעים חסרי הראות.

 

לנהג מהשורה בנסיעה מנהלתית יומיומית אין צורך ורצון להגיע למגבלות הרכב. אם נדרשת להגיע למגבלות הרכב בלי שתכננת לעשות את זה, הרי שאתה בעצם נמצא בעיצומו של מצב חירום לא מתוכנן.

בנוסף, לא ניתן לדרוש מהנהג הסביר להכיר את מגבלות עצמו. ולא ניתן לדרוש מנהג לנהוג בבטיחות רק בקטעים שאותם הוא מכיר ובדק לעומק.

 

נהג טוב מסוגל לנהוג בבטיחות מירבית בכל דרך, גם כזו שהוא פגש לראשונה.

שוב אני חוזר לניתוח הסכנות. הוא מתבצע גם כשאני נוהג ברכב שכור בחו"ל בעיירה ציורית שזו הפעם הראשונה שלי בה.

 

ניתוח סכנות הוא רק כלי אחד מתוך מגוון כלים, והוא כלי רעיוני. כלומר הוא מתבצע בראשנו בעת הנהיגה. אבל רק בראשנו.

הוא חייב לקבל תוקף מעשי בנהיגה. אחרת ניתוח הסכנות הוא חסר משמעות.

כאן אני תומך בדבריו של חן על בחירת המיקום הנכון בנתיב, וזה מצטרף להתאמת המהירות, בחירת ההילוך, נק' מרכוז המבט ועוד ועוד.

עריכה אחרונה ב-7 לאפריל, 2014 על ידי GoRide

[יבגניפ]

בכל מקרה, מהירות מתאימה לתנאי הדרך היא עניין של אמדן. אתה צריך לאמוד (א) את המרחק הפנוי הנראה לעיניך, ואתה צריך לאמוד (ב) את המרחק הנדרש ממך לעצירה ולוודא ש: ב > א. אבל כאשר יש שיטה האמדן הופך להיות הרבה יותר מדויק ואפשר להתאים אותו בקלות למצבים משתנים. ברחובות הצרים עליהם דיברתם, למשל, אני לפעמים אנהג גם ב-20 קמ"ש ומטה!

 

שוב: לנהוג על פי מה שניתן לראות זה השלב הראשון. השלב הבא הוא להתייחס למגבלות שדה ראיה ולהחליט שהיכן שלא רואים - פועלים על פי נקודת הנחה ששם

הכל יכול לקרות: בעיקר מה שאתה הכי פחות מצפה שיקרה.

 

כאן אני תומך בדבריו של חן על בחירת המיקום הנכון בנתיב, וזה מצטרף להתאמת המהירות, בחירת ההילוך, נק' מרכוז המבט ועוד ועוד.

 

בוא נלך מהסוף. גם אני תומך בדברים של חן על בחירת מיקום נכון בנתיב, התאמת מהירות בחירת הילוך וכל מה שכתבת.

אבל כדי ללמוד באמת איך לעשות את זה, צריך ללכת ולתרגל, רצוי עם מישהו שמבין מה הוא מסביר.

אי אפשר ללמוד נהיגה בהתכתבות. פשוט אי אפשר. אני אהיה קצת יותר בוטה הפעם: שרשורים כאלו, עם כל הכוונה הטובה שמאחוריהם, עושים נזק.

הם מכילים רעיונות שסותרים זה את זה, גם אם זה לא ברור לכותב; הם נותנים תחושה שהם מלמדים משהו, כשבפועל הם רק מערבבים בין כמה מושגים וקונספטים שונים; הם לעיתים קרובות מדי נפתחים על ידי אנשים שאין להם הכשרה מספקת בתחום, אבל כותבים בסמכותיות על "עשה ואל תעשה" בכבישים.

 

קראתי את כל מה שנכתב כאן משהו כמו 5 פעמים. אני עדיין לא מבין מה היא "השיטה" או מאיפה מגיעה היכולת "לאמוד" מרחקים, פרט לניסיון. למעשה ההמלצה היחידה כאן, שקרובה ל"שיטה" היא "סע במהירות כזו שתספיק לבלום". אבל את זה אמור לדעת כל מי שהוציא רישיון. אין בזה "שיטה" או "אומדן" של ממש. בטח לא כשאתה כותב דברים כמו "שימו לב שלפעמים אפשר לעבור עיקול במהירות 70 קמ"ש מבחינת האחיזה, אבל מגבלת שדה הראיה לא מאפשרת לעבור אותו בבטחה במהירות של למעלה מ-40 קמ"ש...".

יש לך דרך של ממש להגיע למספרים הנקובים האלו בזמן אמת? מי שקורא את זה יכול להבין מהמלל או מכל "שיטה" אחרת שתשתמש בה אם מומלץ שעכשיו, ברגע האמת, המד יראה 40 או 70?

שאלה אחרת: אתה רואה את עצמך הולך מחר בבוקר ומעביר קורסים של נהיגה מתקדמת בעולם האמיתי?

[edan82]

אני חושב שהשיטה של התאמת המהירות לדרך היא ניתוח והבנת הסיכונים בדרך.

לסיכונים הצפויים בדרך אין קשר למידת השחיקה של הצמיגים.

מטיילים שחוצים כביש בנקודה עיוורת לנהג (אפרופו כביש טכני ע"ע נס הרים) יפגעו בין אם מדובר במרצדס הכי חדשה ומתוחזקת ובין אם מדובר בסיטרואן סקסו דיזל הכי מוזנחת שתמצא.

 

אלא אם הנהג ינקוט בפעולות מנע. פעולת המנע היא ניתוח הסיכונים ונקיטת פעולה (הפחתת מהירות למשל) גם אם לא התגלה סיכון אמיתי דה-פקטו.

כלומר, אני אפחית מהירות בכניסה לכביש צר עם מכוניות חונות, בין אם ראיתי ילד על המדרכה ובין אם לא.

אני אתכונן להפתעה (ואהיה מוכן לבלום) מאחורי הסיבוב העיוור בין אם אני יודע/גיליתי בפועל הפתעה, ובין אם לא.

אתרחק (אעקוף, אבלום, אעבור נתיב וכו') ממשאית עם מטען כבד, בין אם המטען הזה התהפך ובין אם לא.

 

לסוג הרכב אין כאן משמעות אמיתית. רכב טוב יותר יאפשר לנהג מעטפת רחבה יותר שבתוכה הוא יוכל לתמרן.

אבל תמרון חירום בלתי מתוכנן הוא שווה ערך לתאונה, גם אם בפועל לא היה מגע של פח בבשר.

 

 

אני מסכים עם דברייך אך יחד עם זאת אני חושב שניתן לחלק ל-2 את המושג ״התאמת המהירות לתנאי הדרך״:

1.התאמת המהירות לנקודות תורפה בטיחותיות- כביש שעובר בסמוך לגן שעשועים, בית ספר, גן ילדים, מתנ״ס וכדומה, כבישים עם שדה ראיה מוגבל (למשל חד סטרי עם רכבים חונים מ-2 הצדדים) וכן הלאה.

2.התאמת המהירות לתנאי הדרך על מנת לא לאבד שליטה- פה אני מתכוון למשל לאותם כבישים טכניים שציינו (למשל נס הרים), לכאורה נקודת התורפה האמיתית היא נהיגה בצורה שאינה תואמת את הדרך ועשויה לגרום לאיבוד שליטה.

 

במקרה של הסעיף הראשון אכן אין לסוג הרכב כל משמעות ומבחינתי איזורים כאלה הם ״וטו״- נוסעים לאט ובמשנה זהירות.

אני גם מאוד מחמיר בעניין של נהיגה ברברס- למרות החיישנים והמראות- נסיעה ברברס מתנהלת אצלי במהירות אפס כך שגם אם חלילה פספסתי משהו ופגעתי בו- לא יגרם נזק לרכוש או לגוף ואם כן יגרם הוא יהיה נזק קל מאוד.

 

לגבי הסעיף השני בהחלט יש משמעות לסוג הרכב, יש רכב עם אחיזה והתנהגות מאוד גבוהים ויש רכבים שנמצאים בקצה השני של הסקאלה, בפן הזה ניתן לומר שלרכבים שונים ישנה מהירות שונה שמותאמת לדרך ופה כישורי הנהיגה של הנהג וההבנה שלו והיכולת שלו לקרוא את הדרך-כל אלה בהחלט באים לידי ביטוי.

 

אני שוב אומר, אני לא חושב שיש נוסחה מתמטית או שיטה שממנה אפשר לגזור את המהירות שמתאימה לדרך, אני חושב שאין תחליף לנסיון ולהבנה אמיתית של החיבור שבין האדם למכונה וידיעת היכולות והמגבלות של שני אלה.

 

ובכל אופן, אני תמיד מאמין שגם אם אתה בטוח שיש לך ולרכב שלך יכולות x, חובה לשמור שולי בטיחות למקרה שחלילה משהו משתבש.