שאלה לגבי אמינותם של יצרנים בעלי מונטין רע

[רועי5]

רועי, עם כל הכבוד, אתה רציני?

אתה באמת מאמין שכל מי שקונה יפנית, אוטומטית מצטרף למועדון שומרי סוד שמפחד מירידות ערך?

אתה באמת חושב, שאדם שקנה רכב בעשרות ואף מאות אלפי שקלים, יפחד לדבר על האמינות הלקויה שלו עקב פחד מירידת ערך?

אתה מאמין שגם אחרי שבעל הרכב יפתר מהרכב, הוא ישמור בסוד את איכותו הירודה ובעיותיו עם הרכב?

זה פשוט לא הגיוני. אם האדם נכווה, הוא יספר לחבריו ובני משפחתו שהרכב בעייתי (ברור שאחרי שימכור אותו), ולא ימליץ לאף אחד לקנות רכב כזה (כך גם נוצרות "סטיגמות"). אתה חושב שבאמת יהיה לו אכפת מהשוק שלו? או מירידת הערך שלו? הוא מאוכזב מהרכב!

 

*קח דוגמא קיצונית:

 

מלבד זאת, קשה לי באמת להאמין, שאנשים קונים רכב בעייתי מרצון.

האדם הממוצע, לא מצפה לבקר במוסך יותר מפעם פעמיים, גג שלוש במוסך בשנה... לכן כשהרכב בעייתי, מתחילות התלונות, האזהרות לשכנים ולמכרים שזה חרא רכב, אנשים מתרחקים, לא קונים, הביקוש יורד ונוצרת ירידת ערך.

יש גם אנשים שמוכנים לקחת את הסיכון, ולא אכפת להם באמת לבקר קצת יותר במוסכים ולשלם יותר, אם זה בגלל מחיר רכישה נמוך במיוחד לעומת השנתון הגבוה (בעזרת אותה ירידת ערך), בגלל תמורה גדולה יותר לכסף, או הערך המוסף של השיק האירופאי, אבל יש גבול.

 

 

 

איציק, גם אותך אני מאוד מכבד.

אבל אתה באמת מאמין שאלפי שקלים שיורדים לטמיון מתקלות, ימי עבודה שלמים שנשרפים, הבאלגן שבנסיעה/ הגרר למוסך, האכזבה של להיתקע בצד הדרך, ולחזור שוב למוסך עקב עוד בעיה, פשוט "נשכחים" מלחץ של סטיגמות ופסיכולוגיה?

 

האם שניכם מאמינים שאנו חיים בעולם כה מניפולטיבי?

נכון, האירופאים באמת עושים מאמצים להשיב את תדמית האמינות שאבדה להם, אבל זה קורה רק לאחרונה, וגם נעשה בעזרת תמיכה מהיפנים- אם לא מנצחים אותם, מצטרפים אליהם.

רנו שהופכים לאמינים בזכות ניסאן, פג'ו 107 וסיטרואן C1 שנבנו בשיתוף עם טויוטה (AYGO), תיבות אוטומטיות תוצרת יפן ועוד שלל שיתופי פעולה, שלדעתי עושים רק טוב ליצרנים שמשתתפים בהם.

תגידו שהיפניות נחותות, אבל הם לא לוקחים סיכונים מיותרים במערכות שלא הוכיחו את עצמן כראויות למכירה. יש להם בקרות איכות מקפידות הרבה יותר מהאירופאים, הם פשוט לא מוציאים מוצר לא מוגמר או לא בדוק מהמפעל. מתי הייתה יפנית כה בעייתית כמו סיטרואן XM?

יודעים מה, שמעתי שבשנים הראשונות של הונדה, הרכבים שלהם היו בעייתיים בטירוף. אחרי שנים בודדות חל מהפך והונדה זכתה למוניטין אמינות בלתי מעורער, גם בעולם האופנועים.

 

 

 

בדיוק באותה מידה אני יכול להגיד שהם רגילים לבוא למוסך עקב בעיות כאלה ואחרות, וכאשר חשבו שזו עוד הפתעה מבית פג'ו סיטרואן, ובאו כהרגלם למוסך, גילו שזו לא תקלה... זו סתם התחכמות...

 

התבלגנתי קצת, ויכול מאוד להיות שאני חוזר על דברים שכבר כתבתי, אבל זו היא דעתי האישית כתגובה על תרומתם לדיון של 2 חברי פורום מכובדים.

תודה ויום טוב.

באמת שאין צורך בתואר בפסיכולוגיה בכדי להבין שכל אחד מאתנו בונה לעצמו סולם קריטריונים לבחינת האוטו שהוא עתיד לקנות. מי שעבורו אמינות ושמירת ערך עומדים במקום גבוה באותו סולם והוא, כמרביתנו, ניזון מתגובות סביבתיות באין בידו כלים אחרים, יגיע לאוטו יפני. הואיל ואותם מרכיבים הם כל כך חשובים עבורו, הרי שכל זמן שהאוטו אצלו (כפי שאפילו אתה הבחנת ובצדק ), כל מה שעלול חלילה לפגוע בשווי התמורה לכשיימכר יישאר קרוב לודאי צפון אצלו. ובאמת שאינך צריך להביא מין היקש לוגי מעוות שכזה לפיו אנשים קונים מכוניות כושלות מרצון רק בכדי להנציח סטיגמה, ודאי שלא, שהרי מרבית המכוניות בלי שום קשר למוצאן אינן מבלות באמת כל הזמן במוסכים ומשביעות אך ורק מרורים את בעליהן. המסקנה ההגיונית מכך היא פשוטה מאוד ובסיסית, מי שקנה אוטו כי הוא אמין לפי הדעה הרווחת, יתלה את העובדה שהאוטו בסך הכל לא עשה לו יותר מדי צרות, בחוכמת הבחירה שלו וצידקתה ( וכמובן ובאופן לגמרי אנושי יעדכן את סביבתו בחכמתו הרבה וכך מנציחות סטיגמות את עצמן ), מי שקנה אוטו במנותק מהשיקול הזה של אמינות, לא יראה באמינותו המסתברת שום דבר מיוחד. את זה ראוי להבין לפני שיוצאים בכל מיני אמירות חסרות בסיס אמיתי על הליכי בקרת איכות מיוחדים אצל היפנים, או שמירה על הליכי ייצור ושימוש מוקפד מאחרים בחומרים או מכלולים שונים, או איזה תכונה מיוחדת המצויה בעם היפני, שמביאה אותו להוציא מוצרים מוצלחים ואמינים באופן מיוחד. היפנים חשופים לפשלות, הליכי תכנון וביצוע כושלים, חשיבה קפואה וחסרת מעוף, בדיוק כמו כל תרבות אחרת. ואין באמת צורך להדגיש דוגמאות שהוכיחו לנו זאת רק לאחרונה.

[dny]

האם תקבע ששימוש ברכב שלא בהתאם לפרמטרים להם תוכנן ותקלות כתוצאה מכך משמעו רכב לא אמין?

 

חד משמעית - כן. רוב האנשים נוהגים ומתחזקים את רכביהם בצורה גרועה. אפשר להתווכח מפה ועד הודעה חדשה למה זה, כמה זה, איך זה, וכולי - אבל העובדה הזו לא תשתנה. גם לא תשתנה העובדה שיש מכוניות שמסתדרות עם זה, ויש כאלו שלא. קוראים להבדל הזה "אמינות". זה לא אומר שאי אפשר לתחזק כל רכב כך שיסע; זה לא אומר שאתה, או אני, מתחזקים כך את רכבנו; אבל אין טעם להתעלם מהעובדות.

 

ניתן ונורמלי לצפות מבעל רכב פרטי אותו רכש במיטב כספו שיתחזקו בהתאם. אם לא נוהג כך - הוא יכול להלין על עצמו בלבד.

 

לא, הוא יכול להחליף את רכבו ברכב אמין יותר, ואז לא יהיה לו צורך להתלונן. רבים עושים כך. דוגמה: למכר שלי היתה אלפא 33. הוא מאד אהב את הנסיעה ברכב, אבל בסופו של דבר נמאס לו מהמוסכים. החליף את הרכב בסובארו DL שנת 1988 (זה היה די מזמן). ללא ספק רכב משעמם, גם במושגים של ישראל של אותם ימים. למרות שהתגעגע לנסיעה של האלפא, הוא היה מרוצה מאין כמותו: ממלאים דלק ונוסעים.

 

מי שקונה אוטו יפני עושה זאת בין השאר מהסיבה שמרבית המשתתפים בדיון המוזר הזה חולקים, היינו שאוטו יפני אמין/עמיד ( מה שתרצו ) יותר מאוטו שאינו משם ובנובע שומר על ערכו יותר טוב. ומכאן שכל מה שעלול לפגוע באותה תפיסת אמינות ושמירת ערך פשוט לא ייצא החוצה, כי אז ימצאו עצמם הקונים הללו גם יורים לעצמם ברגל ומורידים את שמו הטוב של האוטו לטמיון וגם חלילה יוצאים טמבלים כי החליטו לקנות אוטו יפני שכידוע לא רואה מוסך וה"זבל" הזה דווקא פתאום כן אוהב מוסכים. מי שקונה אוטו אירופי מאידך, קונה אותו למרות שהוא מתקלקל כל היום ומאבד ערך כמו חלב בן חודש ולכן השאלה אם הוא מזיק לשם הטוב של האוטו שלו או לא פחות הרת גורל. כל זה מביא אותנו למין מעגל קסמים כזה ולפיו אוטו יפני קונים כי הוא אמין ולכן לא מדברים אם הוא לא ואם לא מדברים אז כנראה הוא באמת לא מתקלקל ולכן כולם רצים לקנות וחוזר חלילה.

 

אפשר לחשוב שיש כאן כנופיה מאורגנת של בעלי רכב יפאני, ששומרים בקנאות ובתיאום מוחלט על טובתם המשותפת. אולי הגזמת קצת?

 

פחנועים יפאניים נעים על כבישי הארץ לא בגלל האמינות שלהם אלא בגלל המחירון שלהם... "מה ערך הרכב בלוי יצחק"... זאת הסיבה היחידה לזה שיש פחנועים יפאניים מודל 90 ומטה כאן בארץ.

 

לפחנועים יפאניים משנת 90 ומטה אין מחיר מחירון כלל, ובכל זאת הם נעים על כבישי הארץ. כנראה שיש לכך סיבה אחרת.

 

באירופאיות, אתה תמיד תשמע איזה הסבר מתוחכם למה יש בעיה (השמן זה לא השמן שהיצרן ממליץ, זה בלאי טבעי וכד'), לא מקובל עליי, אם היפנים יכולים לייצר מנוע שיעבוד טוב עם שמן קנולה אז גם באירופה הנאורה אפשר.

 

בדיוק.

 

באמת שאין צורך בתואר בפסיכולוגיה בכדי להבין שכל אחד מאתנו בונה לעצמו סולם קריטריונים לבחינת האוטו שהוא עתיד לקנות... כל זמן שהאוטו אצלו (כפי שאפילו אתה הבחנת ובצדק ), כל מה שעלול חלילה לפגוע בשווי התמורה לכשיימכר יישאר קרוב לודאי צפון אצלו...

 

כאשר הגיעו היפאניות הראשונות - סובארו - לארץ, הרוב חשבו שהן מכוניות גרועות. היו בדיחות על האוזניים של החמור שקנה סובארו. תוך מספר שנים, שונתה הדיעה בצורה משמעותית.

• למה זה קרה, אם אין יתרון אמיתי של אמינות?
  
• איך זה קרה, אם יש מנגנונים פסיכולוגיים וכולי וכולי?
  

דני

[ch2856]

בעולם הגלובאלי של היום, הדברים האלו מתחילים להשתנות יחסית, אך באופן כללי, מספיק להסתכל על הבדל התרבויות בכדי להבין שזו לא אגדה אורבאנית או סוד שמור של בעלי היפניות. כאשר מהנדס יפני עושה טעות, זה יסתיים בחרקירי ואילו עמיתו הצרפתי יגיד "cest la vie" (אלו החיים) ולא ייתן לשום דבר להפריע לו לארוחת הצהריים. כמובן שזה בהגזמה, אך לא רחוק מהאמת.

 

אני תמיד לוקח סקרי אמינות בעירבון מוגבל, אך אם מסתכלים על המגמה לאורך השנים, לא סתם היפניות כמו הונדה וטויוטה תמיד נמצאות בראשות הטבלה וזאת למרות שלמשל איכות הפלסטיקה וההרכבה בדגמי טויוטה הרבה פחות טובה מבעבר וזה מתקשר למשהו שאמרו כאן וזו רמת הציפיות. טויוטה פריוס ידועה כמכונית מאוד אמינה, אך מצד שני הפלסטיקה בה מתפרקת, מקרקשת וכו', אך את הלקוח הפוטנציאלי זה באמת כנראה לא ממש מעניין כל עוד הוא לא צריך לבקר במוסך שלא לצורך וחוסך דלק.

[בנצי]

90% מהקאמרי שנמכרו משנת 95 ועד היום בארה"ב עדיין נעות על הכביש, זה נתון מדהים.

 

ושוב, זה שבארץ מוכרים את הזבל לא אומר שכך זה בשאר העולם, לחברות היפניות יש מסורת ארוכת שנים של מכוניות ספורט מצויינות. אה ואמינות.

[Night Driver]

DNY, אתה מבלבל בין אמינות לעמידות. אמינות זה כמה תקלות יש ליחידת זמן במדגם זהה של רכבים מטופלים כמו שצריך ועמידות זה כמה תקלות יש ליחידת זמן במדגם זהה של רכבים שעוברים התעללות.

 

עם כל הכבוד לרכב יש ספר הוראות אחזקה ואם אתה לא דואג לעבוד לפי הספר אין לך להלין אלא על עצמך. הכלל הזה תופס גם ליפאניות וגם לאירופאיות ואם תיקח את היפאניות המתקדמות יותר ותטפל בהן כמו בסובארו DL החשבון מהמוסך יגיע במהרה (ע"ע טויוטה והמנועים המתים). זה לא חוכמה לקחת סובארו DL ולשים בה שמן הכי פשוט שנמכר היום כי הוא עדיין הרבה יותר מתקדם מהשמנים שנדרשו לה כשהמנוע תוכנן. עם כל הכבוד למנועים שעובדים על שמן קנולה אני לא רוצה להיכנס פעמיים בשנה לטיפול אלא פעם אחת וכלן אעדיף רכב עם מרווחי טיפול יותר גדולים גם אם זה ידרוש ממני לשלם על שמן יותר איכותי.

 

לגבי פחנועים ישנים שעדיין נעים בהחלט יש קשר למחירון. אף אחד לא ישקיע 2000 ש"ח בתיקון רכב ששווה 3000 אבל בהחלט ישקיעו 3000 ברכב ששווה 7000.

[dny]

אתה מבלבל בין אמינות לעמידות. אמינות זה כמה תקלות יש ליחידת זמן במדגם זהה של רכבים מטופלים כמו שצריך ועמידות זה כמה תקלות יש ליחידת זמן במדגם זהה של רכבים שעוברים התעללות.

 

אבל בישראל אין כמעט דבר כזה "מטופלים כמו שצריך". אז כל מה שנשאר זה מכוניות שמטפלות לא לפי ההוראות, וההגדרות בהתאם.

 

וחוץ מזה, כמו שאמרו אחרים, גם בארצות אחרות מכוניות יפאניות נשארות על הכביש יותר שנים. ושוב השאלה: למה?

 

לגבי פחנועים ישנים שעדיין נעים בהחלט יש קשר למחירון. אף אחד לא ישקיע 2000 ש"ח בתיקון רכב ששווה 3000 אבל בהחלט ישקיעו 3000 ברכב ששווה 7000.

 

ולמה פחנוע יפאני ישן שווה כפול מפחנוע אירופאי ישן?

 

דני

[חן פרחי]

ולמה פחנוע יפאני ישן שווה כפול מפחנוע אירופאי ישן?

חזור למה שכתבתי בתחילת השרשור; שנות ה 90' היו שנים מצויינות לתעשיית הרכב היפנית, ולעומת זאת אלו היו השנים הגרועות של לא מעט יצרנים אירופאיים - פורד, פיאט, אופל ועוד.

בנוסף, המכוניות היפניות, ובהכללה, קלות ופשוטות למדי לתיקון, בניגוד לתוצרת הצרפתית של אותם שנים, מה שמוזיל תיקונים רבים, גם גדולים יחסית.

[רועי5]

 

 

 

אפשר לחשוב שיש כאן כנופיה מאורגנת של בעלי רכב יפאני, ששומרים בקנאות ובתיאום מוחלט על טובתם המשותפת. אולי הגזמת קצת?

 

 

 

 

 

 

 

אנשים הפועלים ממניעים דומים ינהגו באופן דומה, ללא צורך בתאום.

[edanj]

אני באמת חושב שאנחנו מדינה מיוחדת.

מביקורי במדינות אירופה כמו הולנד וספרד עלו מספר נתונים:

 

רב הרכבים שם אירופאיים ודי נדיר לראות יפנית/קוראנית/ אמריקאיות.

יש המון אלפאות וסאבבים על הכביש.

המון סטיישנים.

רב הרכבים ידניים.

ספרד כמובן מוצפת בסיאטים, אפילו רכבי המשטרה (מצורפת תמונה שצילמתי מטה).

 

מסקנות:

1. באירופה אלפאות, סאבב וסיאט נחשבים רכבים אמינים.

2. האירופאיים עוד לא גילו את תועלות הרכב היפני/קוריאני.

3. יש להם פחות פקקים ולכן לא אכפת להם לנהוג על ידני.

4. רובם מתנחלים בפוטנציה ולכן נוהגים ברכבי סטיישן.

5.המחירון הלאומי בספרד שמוציא כל חודש לויס יצחקוס לא שוחט רכבים אירופאים מצויינים כמו בארץ.

6. במחירון הלאומי ההולנדי מעת לוין ואן יצחקן אין בכלל רכבים יפניים.

 

בקיצור,

סטיגמה+ ליסינג+ לוי יצחק = המצב שיש פה כיום.

 

אצלינו במשפחה מאז 1995 נקנו הרכבים הבאים כחדשים:

פיאט טמפרה 95

פיאט מריאה 98

פג'ו 206 00

פג'ו 307 02

פג'ו 307 05

סיאט איביזה 06

סיאט לאון 07

סיאט לאון 09

סיאט לאון 11

 

שום בעיה מיוחדת לא היתה לנו עם ה"אירופאיות" הנחותות מכנית לכאורה.

טפל ברכב היטב, תאהב אותו והוא יחזיר לך אהבה.

 

עידן

[dny]

באנגליה המצב דומה:

 

הרבה פורד (כמובן), וגם אופל (משווק תחת המותג "ווקסהול", יעני אנגלי...), וכן צרפתיות - פיז'ו ורנו. הרבה BMW, לא מעט מרצדס וולבו. יפאניות גם כן הרבה, אבל לא כמו בישראל. מעט סאאב. איטלקיות כמעט ואין.

 

כמעט כל המכוניות ידניות. רכב השכרה הוא ידני כמובן מאליו.

 

לדעתי, הסיבה שבאירופה המכוניות ידניות היא שבאירופה הכבישים מעוקלים. בארה"ב בנו כבישים ישרים וצמתי T, ולכן כל הענין של התנהגות של הרכב נהפך להיות נסיעה רכה ותו לא. מאחר שכך, הילוכים ידניים הם מטרד ללא יתרונות. באירופה, שבה הכל מפותל ולא מעט גם הררי, להילוכים ידניים יתרון משמעותי - כי רבים יודעים ורוצים לנצל אותם.

 

וגם באנגליה מכוניות יפאניות נחשבות אמינות.

 

דני

[nahum123]

פתחת פה זירת קרב.

עכשיו כל בעלי הצרפתיות, האיטלקיות ושאר הרכבים הבעיתיים יגידו שהרכב שלהם אמין בטירוף, ויפתחו חזית נגד בעלי היפניות.

כמובן שהם ישתמשו בתירוצים כמו- אולי יפני זה אמין, אבל זה פחנוע, זה לא נוח, וכו' קסנטיה זה נוח, קליאו זה כיף לנהיגה ובולשיט כזה ואחר.

יבואו גם כאלה שיגידו ש4K שח האחרונים שהם הוציאו על הרכב היו על בלאי סביר לרכב ישן. אבל צריך לדעת להבדיל בין בלאי לאמינות נמוכה. להחליף גיר ידני לפני 250K ק"מ זו אמינות נמוכה. ראש מנוע לפני 300K ק"מ זו אמינות נמוכה.

כבעלי רכבים אירופאים, המנהלים יתמכו באנשים האלה...

.

לדעתי האישית בלבד, מוניטין האמינות של היפניות נרכש לא סתם, לא יכול להיות שיותר מחצי מהמדינה טועים כשהם קונים יפנית כמו קורולה או מאזדה 3. נכון, יש תופעת עדר. אז למה לא כולם קונים סיטרואן או פג'ו?

נכון, בתקופה שלנו אין כמעט רכבים חדשים בעיתיים, וכל רכב חדש מהניילונים מכל תוצרת שהיא אמור להיות תקין לפחות 3-5 שנים באחזקה סבירה.

 

מה שמבדיל את היפניות משאר המכוניות, הוא העובדה הפשוטה שהן סובלות התעללות.

הן סובלות טיפולים לקויים, שמן מחורבן, חלקים סינים וטורקים, מוסכניקים חאפרים ועוד, בניגוד לרכבים האירופאים, שרגישים לכל הדברים האלה. הם זקוקים לתשומת לב מיוחדת, לבעל מקצוע אמין ביותר, טיפולים בחלפים האיכותיים ביותר, כסף, כסף ועוד כסף.

כמובן שלא הכל מוחלט, ותמיד יש יוצאים מהכלל. תמיד יבוא מישהו עם יפנית בעייתית, ואחר עם צרפתיה אמינה. נכון, זה קורה המון.

 

 

*בסופו של דבר, קיימת עובדה ברורה שאף אחד לא יכול לסתור:

רכבים יפנים שורדים יותר!

1. הבט מסביב, אתה מוקף בפחנועים כמו שרייד, סוויפט, לאונה, לנסר ועוד יצירות מוטוריות מסוף שנות ה80.

תספור פעם כמה סוזוקי בלנו יוצא לך לראות ביום אחד...

איפה כל האירופאיות? איפה גולף דור ראשון/שני? איפה רנו 5? איפה פג'ו 405? איפה כל פורד של שנות ה90? איפה BX? איפה אופל וקטרה? איפה איביזות דור שני? איפה יצרנים כמו אופל, רובר, סאאב ולנציה?

אתה כבר לא רואה כאלה. אם זה בגלל האמינות הגרועה או בגלל עלות אחזקה לא כדאית, הנגרמת עקב האמינות הנמוכה.

2. הבט בדרישה לרכבים אירופאים משומשים לעומת יפנים. מחירון לא נקבע סתם. במחיר של יפנית מסוף שנות ה90, אתה יכול לקנות אירופאית צעירה יותר ב5 שנים ועוד ישאר לך עודף. תופעה זו מתגברת ככל שהרכב ישן יותר.

 

תודה ויום טוב.

עכשיו אלבש קסדה ואלך להסתתר בבונקר.

 

 

פשוט אי אפשר היה לסכם זאת טוב יותר. אגב, רכב ש"סובל התעללות" הוא רכב שהוא מראש טוב ואיכותי יותר ושיהיה אף בן אלמוות עם טיפול ראוי.

אולי במקומות, להבדיל ממדינתנו היקרה, שבהן מכוניות מראש זולות יותר, התיקונים זולים יותר ואיכותיים יותר, האמינות מתגמדת אל מול פרמטרים אחרים, אבל לא בבית ספרנו, לצער כולנו כמובן.

[RK]

אנשים פה, כמו שכבר נאמר, שוב מתבלבלים בין אמינות ועמידות. בארץ, לאור תרבות טיפול קלוקלת, זה נהפך למלים נרדפות - והן לא.

 

עמידות זה משהו שאפשר לדרוש מטנק, נגמ"ש, רוס"ר - המכנה המשותף די ברור - כלים שהשימוש האופייני שלהם דורש, לרוב, תנאים קשים, בהם תיתכן אספקה לא סדירה של חלפים ושעות טיפול. רכב פרטי הוא מכונה אחרת לגמרי וכך גם הפרמטרים בהם יש לשפוט אותו. במדינות עולם שלישי עמידות היא בעלת משקל מכריע - במדינה שלנו אין סיבה הגיונית שככה זה יהיה. בסופו של יום, הדבר מביא לכך שגם רכבים יפניים בני 10 נראים ונוסעים כמו בית-שימוש לאחר הזנחה ממושכת. עם מספיק הזנחה הרי גם קלשניקוב ייתן מעצור.

 

רכב שתוכנן לעמידות הוא לאו דווקא רכב שתוכנן טוב יותר - הדברים האלה באים על חשבון דיוק בדברים אחרים, לרוב, בין אם לאור טולראנסים או משקל או כל דבר אחר אשר נעשה בכדי לצפות את ההתעללות.

[dny]

אנשים פה, כמו שכבר נאמר, שוב מתבלבלים בין אמינות ועמידות.

 

אני לא מסכים אתך. אין שום משמעות לאמירה שבתנאי מעבדה, לנצ'יה (למשל) אמינה ביותר, מפני שאנחנו לא נוסעים בתנאי מעבדה. רובנו גם לוקחים את הרכב לטיפולים במוסך, ולאו דווקא במוסך שבו המכונאי התלמד אצל מתכנן הרכב בכבודו ובעצמו. לא פעם המכונאי מתלמד על הרכב שלנו. בתנאים האלה אנחנו רוצים אמינות. אתה רוצה לקרוא לזה "עמידות"? בבקשה; אבל זו אותה הגברת.

 

עמידות זה משהו שאפשר לדרוש מטנק, נגמ"ש, רוס"ר

 

וגם ממכונית שאינה רכב תחביב, אלא כלי - אם כלי עבודה לכל דבר, ואם כלי תחבורה - שתפקידו להסיע אותנו ממקום למקום תוך כדי טיפולים מעטים ככל האפשר. זו אמינות, ולא מעניין אותי מה אמר היצרן ואיזה שמן שם עוזר המכונאי שאינו מבחין בין ימינו לשמן סינטטי.

 

רכב שתוכנן לעמידות הוא לאו דווקא רכב שתוכנן טוב יותר - הדברים האלה באים על חשבון דיוק בדברים אחרים, לרוב, בין אם לאור טולראנסים או משקל או כל דבר אחר אשר נעשה בכדי לצפות את ההתעללות.

 

מנסיוני, יש שתי גישות שונות להשגת אמינות:

• מרווח בטחון - כלומר, עבה יותר, כבד יותר, וכולי. גישה זו אופיינית לאמריקניות ולוולבו ה"אמיתיות", קרי ישנות.
  
• רמת הנדסה גבוהה. גישה זו אופיינית לגרמניות (לפעמים במציאות ולפעמים בדמיון), לוולבו הישנות, ולכל היפאניות.
  

האמריקנים חשבו שעובי הפח וה"פלאח" יענה על הכל, וטעו בגדול.

וולבו השקיעו במרווח בטחון, בין השאר כי פעם זו היתה הדרך היחידה להשיג בטיחות בתאונה; אבל הם גם השקיעו בהנדסה. השילוב הזה הפך את הוולבו הישנות לאמינות.

עד שבאו היפאנים ואמרו - אם ה"זירו" טס, אז גם פחנוע יסע. אמרו ועשו: רמת הנדסה גבוהה, פח דקיק - והרכב נוסע. ונוסע.

 

דני

 

נ.ב. את הפיז'ו שלי אני מתחזק לבד, ולא כמו במוסך, ויש רשימת המתנה ליום שבו ארצה למכור אותה - כי היא תמיד נוסעת ואין שום תקלות. אבל השכנים אינם מקשרים את הדבר לשעות הרבות שאני משקיע בה לפני שתהיה תקלה. ורק אני יודע כמה פעמים החלפתי את אותו החלק, ה"חדש" לכאורה, כי אורך החיים שלו קצר. בוולבו של שנות השמונים פשוט אין דבר כזה: החלפת חלק, תישכח ממנו לעשר השנים הבאות.

[יוסי פרנקוס]

אז זהו, שבארץ מתחזקים רכבים כאילו שאנחנו נמצאים באמצע מלחמה ואין חלקים.

 

רוב המכונאים לא יודעים מה הם עושים, אין להם אחריות אישית משום סוג ובכלליות, הלקוח הישראלי מחליף חלקים לחלקים חלופיים, אז אחרי כמה שנים הדבר היחיד שמקורי הוא הבלוק של המנוע.

 

בארץ צריך עמידות.

 

ואמינות? אפילו בדרום אמריקה, רכבים שפה נחשבים לבינוניים במובן הזה, עדיין נחשבים שם לדי טובים מהבחינה הזאת.

 

ראיתי שם רכבים בני 20 שנוסעים ונראים כאילו שהם יצאו עכשיו מהמפעל, ושם מדובר על מדינות עם זבל של דלק, זבל של כבישים ותרבות נהיגה יותר גרועה מפה.

[RK]

אני לא מסכים אתך. אין שום משמעות לאמירה שבתנאי מעבדה, לנצ'יה (למשל) אמינה ביותר, מפני שאנחנו לא נוסעים בתנאי מעבדה. רובנו גם לוקחים את הרכב לטיפולים במוסך, ולאו דווקא במוסך שבו המכונאי התלמד אצל מתכנן הרכב בכבודו ובעצמו. לא פעם המכונאי מתלמד על הרכב שלנו. בתנאים האלה אנחנו רוצים אמינות. אתה רוצה לקרוא לזה "עמידות"? בבקשה; אבל זו אותה הגברת.

 

אמינות במובן שבו אני (ואחרים) מדברים עליה אינה בתנאי מעבדה, אלא בשימוש סביר בהתאם לפרמטרים של היצרן. הלכה למעשה, אתה דוגל ואף מעודד שימוש רשלני ברכב ודורש ממנו שישרת אותך כאילו עשית בו שימוש סביר ואף רחום.

 

וגם ממכונית שאינה רכב תחביב, אלא כלי - אם כלי עבודה לכל דבר, ואם כלי תחבורה - שתפקידו להסיע אותנו ממקום למקום תוך כדי טיפולים מעטים ככל האפשר. זו אמינות, ולא מעניין אותי מה אמר היצרן ואיזה שמן שם עוזר המכונאי שאינו מבחין בין ימינו לשמן סינטטי.

 

כלי תחבורה (גם שאינו תחביב) דורש טיפול מתאים. אתה יודע מה, אדרבא - בתור כלי שאמור לשרת אותך יום יום, הוא דורש טיפול מיטבי.

 

מנסיוני, יש שתי גישות שונות להשגת אמינות:

• מרווח בטחון - כלומר, עבה יותר, כבד יותר, וכולי. גישה זו אופיינית לאמריקניות ולוולבו ה"אמיתיים".
  
• רמת הנדסה גבוהה. גישה זו אופיינית לגרמניות (לפעמים במציאות ולפעמים בדמיון), לוולבו הישנות, ולכל היפאניות.

האמריקנים חשבו שעובי הפח וה"פלאח" יענה על הכל, וטעו בגדול.

וולבו השקיעו במרווח בטחון, בין השאר כי פעם זו היתה הדרך היחידה להשיג בטיחות בתאונה; אבל הם גם השקיעו בהנדסה. השילוב הזה הפך את הוולבו הישנות לאמינות.

עד שבאו היפאנים ואמרו - אם ה"זירו" טס, אז גם פחנוע יסע. אמרו ועשו: רמת הנדסה גבוהה, פח דקיק - והרכב נוסע. ונוסע.

 

אצל היפנים דווקא הייתה גישת הפשטה, לאו דווקא רמת הנדסה גבוהה. פשטות יחסית ורמת ביצוע. אל תשכח שברגע הראשון שהם קפצו למשהו מורכב באמת (הזרקה ישירה במיצובישי) הדבר נחל כישלון חרוץ ביותר.

 

דני

 

נ.ב. את הפיז'ו שלי אני מתחזק לבד, ולא כמו במוסך, ויש רשימת המתנה ליום שבו ארצה למכור אותה - כי היא תמיד נוסעת ואין שום תקלות. אבל השכנים אינם מקשרים את הדבר לשעות הרבות שאני משקיע בה לפני שתהיה תקלה. ורק אני יודע כמה פעמים החלפתי את אותו החלק, ה"חדש" לכאורה, כי אורך החיים שלו קצר. בוולבו של שנות השמונים פשוט אין דבר כזה: החלפת חלק, תישכח ממנו לעשר השנים הבאות.

 

אתה קצת מתעלם ממה שהושקע באותה וולוו, בין אם המדובר במחיר רכישה ובין אם בשעות מהנדס. לא משווים תפוחים לתפוזים.

 

באדום לעיל.