הפתעות בנהיגה וחשיבותה של ראיה מרחבית מפותחת

[אנלוגי]

שימו לבל לכמות השרשורים העולים כאן בזמן האחרון עם סיפורי "כמעטים". דבר אחד משותף לכולם - פותח השרשור ברוב המקרים משתמש בטרמינולוגיה מסוג "לפתע הופיע רכב", "בא לי משום מקום", "לא ראיתי אותו במראות", "בלי לאותת הוא פתאום חתך אותי", "פתאום ראיתי".

 

חבריי, על הכביש אין פתאום. למעשה למרות שאין לנו כל שליטה על מה יעשו הרכבים האחרים בכביש, עם קצת ניסיון והמון כוונה - ניתן כמעט בקלות אפילו לחזות כמעט כל מה שהולך לקרות. שימו לב שהנהגים המופתעים במרבית המקרים יהיו הצעירים, בעוד המבוגרים יהיו אלה שיגידו מה שאני אומר בערך.

 

אינני מבוגר, גם לא צעיר כבר. בתחילת שנות ה-30. קיבלתי חינוך תעבורתי מוקפד ממורה הנהיגה שלי, שהיה עסוק בהרבה שיעורים בלהחדיר לי את מנטרת "תמיד צפה קדימה, תתכונן לתרחישים". אבא שלי היה אומר לי "כולם מסביב רוצים להרוג אותך. בכוונה. המשימה שלך - להישאר בחיים". עשיתי שני קורסים במשטח ההחלקה באשדוד (הראשון בעידוד המורה שלי, עוד לפני הצבא, השני בקורס האמרים בצבא). עם כל זה חשבתי שאני נוהג דווקא די בסדר, עד איפושהו בגיל 25.

 

עברתי לגור בת"א, עיר הכאוס המוטורי הגדול. דווקא לא הרגשתי משהו מיוחד בקשר לנהיגה. כמובן שהכביש מלא דבילים, אבל זה לא חדש. התחלתי לעבוד במקום עבודה כלשהו בו חלק מתפקידי (אמנם קטן) היה שליחויות. קיבלתי קטנוע צמוד.

 

עם הקטנוע התחיל השיעור האמיתי בהישרדות. מצד אחד אתה די כל יכול, מצד שני אתה בלתי נראה ומאוד פגיע. שנה פלוס רכבתי בעיר, יום יום. בכל התקופה לא עשיתי תאונה אחת, לא החלקה, לא כלום. כמעטים - היו, אוהו כמה שהיו. בעיקר בהתחלה - לקראת הסוף כבר לא קראתי להם כמעטים.

 

עם הקטנוע פיתחתי ראיה מרחבית. זה אומר מבט גם בזווית רחבה מאוד על הכביש, וגם רחוק מאוד. איסוף נתונים שלא נפסק, הכל מקוטלג, והכל מתחבר ליצירת המון תרחישים אפשריים בו זמנית. מה יכול לקרות, מה אני הולך לעשות. חלק מהמידע הזה עובד בתת מודע, חלק ממש כתוכנית פעולה. נהגתי לומר שאני יודע מה הנהג הולך לעשות עוד לפני שהוא יודע את זה. אז כבר אף אחד לא חתך אותי, אף אחד לא הפתיע. הנהגים מסביב כמובן נהגו בדיוק אותו דבר - זה אני שהייתי מוכן לכל.

 

עד היום, ואני מאמין שלנצח, אני משתמש באותה שיטת חיזוי. תמיד לצפות הכי רחוק, והכי רחב. תמיד לדעת בדיוק מה הולך לעשות כל רכב על הכביש. הוא נוסע בימין ונצמד לחלק השמאלי של הנתיב שלו? כנראה רוצה לעבור נתיב. לא צריך לחכות או לקוות לאיתות שלו, אפשר ישר לתת לו להשתלב. היא נוסעת באיטיות בנתיב הימני? וודאי מחפשת את הפניה או החניה, תתכונן לעצירה שלה. הוא מתקרב במהירות המראה האחורית? משהו בוער לו, תן לו לעבור כמה שיותר חלק.

 

מה זה מצריך מאיתנו? אמנם זה די ברור, אבל בכ"ז: כיוון מראות כמו שצריך! הכי חשוב בעולם. לא ארחיב על זה כאן, אבל תעשו לעצמכם טובה ותבדקו את זה כל נסיעה, גם הכי קצרה, גם אם נהגתם אחרונים ברכב. זה לוקח בדיוק שתי שניות. ישיבה נכונה. ריכוז, ריכוז ועוד פעם ריכוז. נינוחות על הכביש, גם אם ממהרים או סתם נוסעים מהר - בצורה נינוחה, לא פראית. אני נוהג הרבה פעמים לדבר לעצמי (לפעמים בקול, אם אני לבד, בד"כ בלב). מה קורה, מה הולך לקרות, מי בא, מי הולך. אדיבות וויתור על אגו. תן לו להשתלב, אל תגרום לו לנסות להילחם בך. סריקה קבועה של המראות ושינון המצב מאחור. אין רכב שמופיע "פתאום", הוא קודם כל התקרב אליך. סריקה קבועה של המרחב מלפנים. כל אחד חשוד.

 

כל זה לא יכול להבטיח לנו ב-100% חזרה בשלום הביתה, אבל זה מצמצם משמעותית את הסיכוי לפגיעה. התאונה היחידה שלי בשנים האחרונות קרתה לחלוטין לא באשמתי (גם בית המשפט, שם תבעתי, הסכים איתי) - רכב לא עצר בעצור והתפרץ לתוך כביש מהיר. התאונה הייתה חמורה הרבה פחות ממה שיכלה להיות - סטיתי לתוך עץ תוך שפשוף די קל ברכב המתפרץ, ללא נפגעים בנפש. האם שקטתי על השמרים והתנחמתי בכך שאני לא אשם? ממש לא! חודשים אח"כ עוד הרצתי את התאונה בראש וניסיתי להבין מה יכולתי לעשות אחרת, חזרתי למקום מס' פעמים מכיוון הנסיעה שלי ומכיוון הנסיעה של הפוגע. הבנתי שלא באמת יכולתי למנוע, אבל מאז באותה נקודה אני עירני במיוחד (אני יודע שיש שם שדה ראיה בעייתי משני הכיוונים) ונוסע לאט יותר שם. ברור לי שאם באותו רגע הייתי נוסע לאט יותר (למרות שהייתי במהירות חוקית) הייתי מצליח לחמוק.

 

סעו בזהירות, במודעות מלאה ובאחריות מלאה! רק אתם אחראים לחייכם, לסמוך על מי שאינכם מכירים שיידע להגיב זה תמים במקרה הטוב. קחו את כל האחריות עליכם, אל תופתעו, אל תתעצבנו (במגבלות ההגיון) ובטח אל תתנקמו.

ופרגנו לעצמיכם רכיבה על קטנוע, לא תאמינו מה זה עושה לפיתוח מודעות תחבורתית. אם זה היה תלוי בי כמדינה - הייתי מעודד את השימוש בקטנועים 50 סמ"ק בתוך העיר, בהקלות ביטוח משמעותיות, ע"מ שלכל נהג יהיה גם קטנוע לסידורים קטנים. כך - כל נהג היה יודע איך זה נראה מנקודת המבט של הרוכב, וכל רוכב היה מכיר טוב מאוד את נקודת המבט של הנהג.

 

יאללה חפרתי , אני מקווה שלא לחינם.

[sperial]

המשך לחפור, מצא באר נפט. אני מתכוון לכך שאמנם חפרת, אבל פגעת בכמה נקודות חשובות ונכונות.

בכל זאת - כמה הערות:

1. גם לאחר 35 שנות נהיגה, עם דו"ח תנועה בודד (פניה לא מספיק הדוקה) ומספר הפגעויות מאחור (בד"כ על ידי נהגים המדברים בטלפון) יש נהגים שמצליחים להפתיע גם אותי. למשל - אתמול נהג שלא היה מסוגל לשמור על הקשת המשורטטת על הכביש בפניה ועבר לנתיב שלי (או יותר נכון - של בני, שהוא נהג חדש, וכמובן לא ידע כיצד להתמודד עם הארוע עד ששמע את ה"עצור" שלי).

2. נהגי קטנועים, במיוחד השליחים? מנסיונו מדובר בעם של פראי אדם שמסכנים כל מה שבסביבתם כדי לחסוך עוד 30 שניות בשליחות דוגמאות? חציה באור אדום (אין סבלנות להמתין לרמזור), נסיעה על מדרכות והתפרצות מהן לכביש, חציית איי תנועה במעברים המיועדים להולכי רגל, חצית כבישים מצד לצד בלי כל התחשבות בתנועה הזורמת, זגזוג בין כלי רכב הממתינים בצומת. בנהיגה עירונית הם הסיוט שלי שכן הם בהחלט מופיעים מ"שום מקום" כלומר מתפרצים מחצרות, איי תנועה ובין מכוניות חונות, בלי לבדוק אם הם יכולים להשתלב בתנועה בבטחה. אם אתה נמנע מכל אלה אתה יחיד בדורך.

[אמיר שליט]

אנלוגי,

רק נוהג דו"ג יכול להבין את הפרספקטיבה שלך ועד כמה היא נכונה ומועילה לא רק בנהיגת דו"ג אלא גם במכונית.

 

sperial,

אני לא רואה בעיה בדו"ג מזגזג בפקק, כל עוד הוא עושה זאת במתינות ולא בהשתוללות. נוהג דו"ג צריך לזכור שאם הוא מפתיע נהג, הוא לא משאיר לנהג מרווח לתיקון טעות.

.

[dannydanny]

אני איתך

אבל כדי להגיע להבנות כאלה, צריך מעט IQ שחסר לרוב משתמשי הדרך.

כשאני נוקט בזהירות יתרה בכביש ולא מאיץ במקום שאני לא רואה מספיק אני נתפס כפחדן וחסר בטחון בעוד מי שמרביץ מהירות וחותך בלי הפסקה אז הוא "מנוסה" וזה חלק מהבעיה.

עוד דבר קטן על הכביש - שימוש בצופר - המורה שלי לנהיגה בזמנו אמר לי להתעלם מזה לגמרי. למה? כי אם אתה יודע בשביל עצמך שנהגת כחוק ובזהירות, חלילה אל תתן לצופר של אידיוט לחוץ לפגוע בבטחונך או להשפיע במידת מה על המעשים שלך.

שימוש בצופר נועד להזהיר ולמנוע מצב מסוכן ולא כדי שהלחוץ יגיע יותר מהר(לאן?).

[Geler GasGroupie]

המשך לחפור, מצא באר נפט. אני מתכוון לכך שאמנם חפרת, אבל פגעת בכמה נקודות חשובות ונכונות.

 

בכל זאת - כמה הערות:

1. גם לאחר 35 שנות נהיגה, עם דו"ח תנועה בודד (פניה לא מספיק הדוקה) ומספר הפגעויות מאחור (בד"כ על ידי נהגים המדברים בטלפון) יש נהגים שמצליחים להפתיע גם אותי. למשל - אתמול נהג שלא היה מסוגל לשמור על הקשת המשורטטת על הכביש בפניה ועבר לנתיב שלי (או יותר נכון - של בני, שהוא נהג חדש, וכמובן לא ידע כיצד להתמודד עם הארוע עד ששמע את ה"עצור" שלי).

2. נהגי קטנועים, במיוחד השליחים? מנסיונו מדובר בעם של פראי אדם שמסכנים כל מה שבסביבתם כדי לחסוך עוד 30 שניות בשליחות דוגמאות? חציה באור אדום (אין סבלנות להמתין לרמזור), נסיעה על מדרכות והתפרצות מהן לכביש, חציית איי תנועה במעברים המיועדים להולכי רגל, חצית כבישים מצד לצד בלי כל התחשבות בתנועה הזורמת, זגזוג בין כלי רכב הממתינים בצומת. בנהיגה עירונית הם הסיוט שלי שכן הם בהחלט מופיעים מ"שום מקום" כלומר מתפרצים מחצרות, איי תנועה ובין מכוניות חונות, בלי לבדוק אם הם יכולים להשתלב בתנועה בבטחה. אם אתה נמנע מכל אלה אתה יחיד בדורך.

 

 

 

פותח השרשור צודק במאת האחוזים, וזו אינה פרספקטיבה שהיא נחלתם הבלעדית של רוכבי דו"ג אלא גם של "מרובעי גלגלים" כמוני, שעברו קורס נהיגה מתקדמת הכולל נגיעה לנושאים של מבט וצפי בנהיגה. נהג מודע, עירני ומאומן יכול לפצות על טעויות של נהגים אחרים! לדעתי, הטלת אשמה על הזולת היא הסרת אחריות מעצמך - וזה גם היבט שצריך לחשוב עליו

 

לטעמי, כל זה מתחיל ביחס לנהיגה. אבא שלי, שנוסע הרבה ושאני מחזיק ממנו, חושב שנוהגים על מצב טייס אוטומטי: "זה נורא פשוט, נכנסים, מתניעים, מגיעים ליעד ומדוממים מנוע". אמנם ההשערה הזאת לא מנעה ממנו לא להיות מעורב בתאונות בערך 35 שנים, אבל אי אפשר לסמוך על זה ולראיה -- קרתה לו תאונה לאחרונה כשנסע עייף. לכן, מתחילים בזה שמתייחסים לנהיגה כאל פעולה הדורשת חשיבה וריכוז. אז אפשר להתחיל לכון את הישיבה והמראות מראש, ללמוד להביט למרחק ולשמור על ראיה היקפית רחבה, להפגין אדיבות כלפי שאר משתמשי הדרך וכדומה

 

אגב, אף על פי שאני כן מכוון את המראות בדיוק כמו בוידאו של ראם בקישור -- ושזה כיוון מעולה שמוכיח את עצמו כל פעם מחדש -- לא באמת "רואים כל עצם מסביב למכונית". צריך להיות בכל זאת מודע למגבלות שדה ראיה, וזה גם חלק חשוב בתכנון הנהיגה ומודעות למה שהולך מסביב

[Vw-golf]

כמו שאבא שלי והמורה נהיגה שלי לימדו אותי, תמיד לחשוב כמה צעדים קדימה, לראות את הבעיה, לראות מה קורה.

ותמיד תמיד תמיד לחפש צרות, זה נשמע קצת הזוי אבל כן, אתה בנסיעה? תחפש צרות, סתכל לפה, לשם, סתכל קדימה, תביא מבט במראה, במראות הצדדיות, תיהיה מוכן לכל דבר.

תתאים את נסיעתך לשטח, לכביש, להיקף, ילדים, מבוגרים וכדומה.

[sperial]

אני לא רואה בעיה בדו"ג מזגזג בפקק, כל עוד הוא עושה זאת במתינות ולא בהשתוללות. נוהג דו"ג צריך לזכור שאם הוא מפתיע נהג, הוא לא משאיר לנהג מרווח לתיקון טעות.

.

 

תראה, לי אין פרספקטיבה של נהג דו"ג, אפילו ללא מנוע. ובכל זאת - כאשר אני מדבר על מזגזגים אני מתכוון לנהגי הקטנועים (במיוחד השליחים) אשר נדחפים בכל מרווח בין מכוניות, כולל לרוחב הכביש (בין חזית ואחרו של מכוניות), בלי לצפות בכלל אפשרות של תנועה כתוצאה פתיחת רמזור או סיום חציה של הולך רגל. לעתים קרובות המהלך ילווה גם בביצוע חציה כלשהי של אי תנועה או עצירה על מעבר חציה או ממש בתוך צומת. להזכירך - במצב של פקק תנועה שדה הראיה של נהג הרכב מוגבל על ידי שכניו והקטנוען לעולם יפתיע את נהג המכונית.

[אנלוגי]

מסכים איתך שיש המון שליחים (ובכלל קטנועים) שרוכבים בצורה חסרת אחריות ומטורפת. אישית - אם אני רואה אחד כזה מאחורי אשתדל להיצמד לצד הנגדי של הנתיב שלי, לפתוח לו פתח בטוח. אם הוא צמוד אלי ברמזור - אמתין שניה שיזנק ראשון. אם אני רואה אותו על המדרכה - לוקח בחשבון שבכל שניה הוא יכול לחזור לכביש בלי להסתכל. אם הוא מופיע לי במראה אני יודע שמהר מאוד הוא יהיה צמוד אלי.

 

גם הם לא ממש מצליחים להפתיע אותי.

 

דבר אחד שחשוב לזכור - מה שנראה לנו כנהגים לפעמים מטורף הרבה פעמים הוא רכיבה מודעת מצד הדו"ג. לזה התכוונתי כשכתבתי בהודעתי הראשונה "כל יכול". כשרכבתי ראיתי כ"כ הרבה דברים בבת אחת, וכ"כ רחוק קדימה ורחב לצדדים, עד שתמרונים שלנהג הממוצע אולי נראו מטורפים - בשבילי היו מחושבים לחלוטין.

מיתנתי עצמי כל הזמן, כי נהג מופתע, גם אם הוא כבר מאחורי ולא מסכן אותי - לא תורם לאיש. וכמובן - לא עליתי על מדרכות, לא עברתי באדום. כן עצרתי אחרי מעבר החציה, אני עדיין חושב שזה המקום הבטוח לדו"ג ברמזור.

 

סעו בזהירות, ותשתדלו להוציא את המילה "אשמה" מהלקסיקון התחבורתי שלכם. יש "אחריות" - האשמה לא ממש משנה לאף אחד.

[dannydanny]

מסכים איתך שיש המון שליחים (ובכלל קטנועים) שרוכבים בצורה חסרת אחריות ומטורפת. אישית - אם אני רואה אחד כזה מאחורי אשתדל להיצמד לצד הנגדי של הנתיב שלי, לפתוח לו פתח בטוח. אם הוא צמוד אלי ברמזור - אמתין שניה שיזנק ראשון. אם אני רואה אותו על המדרכה - לוקח בחשבון שבכל שניה הוא יכול לחזור לכביש בלי להסתכל. אם הוא מופיע לי במראה אני יודע שמהר מאוד הוא יהיה צמוד אלי.

 

גם הם לא ממש מצליחים להפתיע אותי.

 

דבר אחד שחשוב לזכור - מה שנראה לנו כנהגים לפעמים מטורף הרבה פעמים הוא רכיבה מודעת מצד הדו"ג. לזה התכוונתי כשכתבתי בהודעתי הראשונה "כל יכול". כשרכבתי ראיתי כ"כ הרבה דברים בבת אחת, וכ"כ רחוק קדימה ורחב לצדדים, עד שתמרונים שלנהג הממוצע אולי נראו מטורפים - בשבילי היו מחושבים לחלוטין.

מיתנתי עצמי כל הזמן, כי נהג מופתע, גם אם הוא כבר מאחורי ולא מסכן אותי - לא תורם לאיש. וכמובן - לא עליתי על מדרכות, לא עברתי באדום. כן עצרתי אחרי מעבר החציה, אני עדיין חושב שזה המקום הבטוח לדו"ג ברמזור.

 

סעו בזהירות, ותשתדלו להוציא את המילה "אשמה" מהלקסיקון התחבורתי שלכם. יש "אחריות" - האשמה לא ממש משנה לאף אחד.

 

אם תמתין שניה שהאופנוען יזנק ראשון תקבל ימבה צפצופים

[ליאור קלה]

שיצפצפו עד מחר וגם שיתפוצצו אם בא להם!

[TheWolf]

אנלוגי, +1 ענק על השרשור שלך!

 

אוסיף ואחזק כנהג דו"ג לשעבר, אתה לומד להיות יותר מודע למה שמקיף אותך בנהיגה ועד היום לפני שאני עובד נתיב ברכב אני מפנה ראש לבדיקת שטחים מתים.

[sperial]

 

גם הם לא ממש מצליחים להפתיע אותי.

 

quote]

 

אותי כן, למרות שאני מחשיב עצמי כבעל ראיה מרחבית ארוכת טווח טובה. הקטנוענים צצים ממקומות שרק מזל"ט יוכל לראות - בין מכוניות, מתוך חצרות או מאחורי תמרורים (כאשר הם חוצים איי תנועה). מצטער - אבל אני לא מכיר נהג שמחזיק אמצעי תצפית (כמובן, חוץ מזג עיניים).

[רוכב בודד]

עוד +1 ! נושא טוב ורעיונות יפים!

הלואי שחצי מהקוראים יחליטו שממחר אנחנו פחות פזיזים בכביש ועירניים יותר למה שקורה מסביב.

בכל פעם שאני נדרש לפתח סיבולת לב-ריאה או לנגב זיעה בגלל חיתוך/התפרצות/זיגזוג וכאלו ארועים בכביש - אני מקלל בשקט, לוקח הרבה הרבה אויר ומשחרר אותו לאט לאט ואז מחייך. זה מרגיע ! ומשמח שאפשר להמשיך ללא נזק.

[jcrew]

אנלוגי פוסט נפלא, מעורר מחשבה, עמוק...תודה.

 

אתה מתייחס בדבריך ליצורי היום (דו"ג ונהגים ממהרים ומזגזגים למשל)...אני יותר מודאג מיצורי הלילה.

 

הם יכולים להיות אנשים נחמדים שהחליטו לעשות פעילות גופנית בערב, לשים חולצה שחורה ופשוט לעבור כבישים בתקווה שתבחין בהם.

 

הם יכולים להיות רוכבי אופניים סיניים, רומנים או ישראלים שבטוחים שהפנס הקטן שלהם, ולא תמיד יש אותו, יגרום להם לניראות נהדרת בחשיכה מוחלטת.

 

הם עלולים להיות ילדים או נערים שאמנם הולכים לעיתים בחבורות, אך יש לעיתים איזה מזדנב שמחליט לדפוק ריצה פרועה.

 

יצורי הלילה מסוכנים יותר עבורינו, כי ראיית הלילה שלנו פחותה, זמן התגובה ארוך יותר והחושים דרוכים פחות.

[mat@n]

כל מילה בסלע

 

כמי שנוהג באוטובוסים לפרנסתו ומעביר שעות רבות בכבישים, אגיד שכתבת דברי טעם.

יחד עם זאת, לנוכח ההפקרות בעם והמדינה, היעדר כבוד לזולת ותחושת עליונות של כל פרט בעם הזה, האגו המנופח של האנשים החיים פה, אינני מתפלא על התרחשותן של תאונות דרכים, אינני מופתע וגם לא מתרגש מזה- מי שרוצה להפגע בתאונה ועושה הכל כדי שזה יקרה- אהלן וסהלן, רק לא מתחת לגלגלים שלי, שיעשו זאת במקום אחר.