וואלה 30 שנה בארץ? כבר לא עולה חדש? או שעדיין?

[יבגניפ]

עוד כמה תובנות קטנות:

יש עולים שהגיעו בשנים האחרונות. לדעתי הם יותר עשירים משמעותית ממה שהיינו אנחנו ב-1992. יש אשכרה אנשים מבוגרים דוברי רוסית שגרים בצפון הישן בתל אביב. זה מפתיע אותי כל פעם מחדש. אבל זה בטח תלוי מדינה (ברוסיה בטח יש יותר עשירים מאוקראינה או בלארוס, אני מניח).

 

מאוד אנקדוטלי, אבי יש לי משפחה בארה"ב. הגיעו לשם באמצע שנות ה-90, במעמד של פליטים. זכאים מאז ועד היום לכל הwelfare שרק אפשר לבקש. (זה באמת אנקדוטלי. אני לא מצטער על זה שההורים שלי הביאו אותנו לכאן ולא לשם).

[Derish]

לפני 3 שעות, Night Driver כתב:

נכון אבל כל אירופה וגם האופציה לא לצאת מבריה"מ היו פתוחים בפניהם.

 

אירופה לא הייתה פתוחה, לפחות לא באופן חוקי לאנשים נורמטיביים. להפך, החשש מ'מחפשי מקלט' קומוניסטים היה כ"כ כבד שלמעט מדינות הגוש ואיטליה רוב אירופה סירבה אפילו לשמש תחנת מעבר למהגרים מברה"מ.

 

לפני 8 שעות, Buki כתב:

סיפורסקי

 

בדיוק אותו דבר אצלנו, רק מאודסה דרך מוסקבה ובודפשט, ואז למלון בת"א. כולל הנחיתה בשישי בערב והחזרה לנתב"ג במוצ"ש. גוד טיימז.

 

מה שמזכיר לי שאני יותר פז"מניק ממך, ציינו שלושים עוד בסוף יולי. 😝

 

לפני 8 שעות, יבגניפ כתב:

גיליתי את דור 1.5 ומצאתי הסבר הגיוני לכל כך הרבה דברים שמפריעים לי והפריעו לי וימשיכו להפריע. אחר כך נמאס לי מהם ומפוליטיקת הזהויות שהם מפמפמים.

 

מסכים, לקחו רעיון חשוב ויפה אבל הפכו אותו לאיזה אידאה-פיקס מפגרת שחייבים לפמפם באופן קבוע פן יאבדו את כל הקליינטורה שלהם.

 

[davemustaine87]

לפני 11 שעות, Buki כתב:

האם הפכתי לישראלי? לזה אין לי תשובה. זה כן ולא. עדיין יש פערים לא קטנים בשפה, בתרבות, במנטליות, בתפיסה ובעוד הרבה תחומים. 

האם ישראל היא הבית שלי? - כן לזה התשובה בהחלט כן. 

 

זה מעניין, כי צריך להגדיר מה זה בכלל "ישראליות".

הישראליות של יונתן לייבוביץ מהרצליה שונה לגמרי מהישראליות של סימה ביטון מנתיבות. 

ובתור עולה שהגיע לעיר פריפריילית בדרום, הגעתי לתרבות מאוד שונה ממה שניתקלתי בה בבית. וכן, למרות שאני מגיל 3 בארץ, רוב הילדות שלי הרגשתי די זר. בטח שלא אוקראיני אבל גם ממש לא ישראלי. 

בפעם הראשונה שהתחלתי להרגיש פחות זר ,זה היה בצבא כשפגשתי ישראלים "אחרים" ממה שהייתי רגיל אליו. 

 

 

 

 

 

 

[DareDevil]

לפני 16 דקות, davemustaine87 כתב:

בפעם הראשונה שהתחלתי להרגיש פחות זר ,זה היה בצבא כשפגשתי ישראלים "אחרים" ממה שהייתי רגיל אליו. 

 

אני יכול להתחבר למשפט הזה. זה משנה פרספקטיבה לחלוטין שלא יכולתי אם הייתי הולך על מסלול אחר לגמרי. 

[Buki]

לפני 22 דקות, davemustaine87 כתב:

בפעם הראשונה שהתחלתי להרגיש פחות זר ,זה היה בצבא כשפגשתי ישראלים "אחרים" ממה שהייתי רגיל אליו. 

 

התגייסתי ב 1995 כשהייתי 4 שנים בארץ והתחלתי את השרות תכלס ב 1997, עתודאי. 

 

ללא ספק צבא זה מקום מאוד שוויוני בו כל ההבדלים נמחקים ואתה מרגיש לגמרי שייך. 

[garicho]

סיפור העלייה שלי מאוד דומה למה שסופר כאן. היינו בין הראשונים בזמנו, בתחילת שנת 90’, דרך בודפשט.

 

אני הייתי בן 5, ככה שאין לי הרבה זכרונות מרוסיה. אבל אני זוכר את ההלם מהפעם הראשונה בסופרמרקט בארץ והסתכלנו על מקרר מוצרי החלב המלא שהשתרע לאורך כל הקיר של הסופר. זה הזכרון שנחקק הכי חזק אצלי מחווית העלייה.

 

מכיוון שההורים שלי היו צעירים, בני פחות משלושים, הם הצליחו למצוא עבודה במקצוע שלהם ולמדו את השפה מאוד מהר (אבא שלי אפילו הספיק לשרת כמה שנים בצה״ל, ועשה מילואים עד אמצע שנות ה-50 שלו). הדבר הקל מאוד על חווית ההגירה שלהם, כך שאף פעם לא הרגשתי יותר מידי את היותי שונה.

 

מצד שני, עד היום אני לא מרגיש ישראלי ב-100%. לא שאני מרגיש רוסי, או שיש לי איזשהי סימפטיה לרוסיה. אני שמח מאוד שההורים החליטו להגיע לישראל ולא נשארו שם. אבל המנטליות הישראלית קצת כבדה עלי.

 

 

[Buki]

לפני 6 דקות, garicho כתב:

אני הייתי בן 5, ככה שאין לי הרבה זכרונות מרוסיה.

הייתי בן 15, כבר ילד גדול, זוכר הכל הייטב. 

ובהתאם ההורים היו בתחילת שנות ה 40 שלהם, היה להם לא קל. 

[garicho]

לפני 5 דקות, Buki כתב:

הייתי בן 15, כבר ילד גדול, זוכר הכל הייטב. 

ובהתאם ההורים היו בתחילת שנות ה 40 שלהם, היה להם לא קל.

 

נכון. זה בהחלט הבדל משמעותי. גם חווית העליה שונה לגמרי מחווית הגירה/רילוקיישן, בטח מברית המועצות של תחילת שנות ה-90.

[vladclar]

אצלי 30 שנה בארץ ציינתי ביוני.

ב 1991 הייתי ילד גדול - בן 18+.

הגעתי בשיא העומס של העליה הגדולה. הייתי צריך לדאוג לעצמי. לא היתה לי פריבילגיה להישאר בחממה של ההורים.

כבר אחרי חודשיים התחלתי ללמוד באוניברסיטה. אירגנו לנו אולפן מזורז ונתנו כמה חודשים להתאקלם  בלי לחץ.

לצבא הגעתי רק בגיל 24, אחרי שכמעט סיימתי תואר.

מרגיש ישראלי,  למרות שלא שיניתי את השם ולא מצליח להחביא את המבטא.

אולי גם עזרה העובדה שבבית שלי אין רוסית בכלל ( רק בעבודה 😄 ). לא מעניינות אותי החדשות משם, לא העימות בין רוסיה לאוקראינה, לא מכיר את השמות של כל מיני פוליטיקאים, עיתונאים, סלבריטאים וכו.. מכל זה התנתקתי לגמרי על ההתחלה.

לרוסיה הגעתי כמה פעמים במהלך השנים - הרגשתי בעוד מדינה זרה, לא שלי,  למרות הידע של השפה. 

לאוקראינה ( מאיפה שהגעתי ) לא חזרתי אף פעם ,  לא מתגעגע ואין תכניות לבקר בקרוב.

ועדיין אחרי כל השנים , מפריע לי כאן שלא מחזיקים דלת למי שנכנס / יוצא אחרי, לא נותנים לרדת מהאוטובוס/ רכבת- נעמדים מול הדלת.

לטעמי, המרחק קרוב מדי בתורים ( בלי קשר לקורונה שקצת הרחיקה אנשים - ממש אהבתי את האפשרות לבקש מאחרים לא להתקרב כל כך), קולניות, חוסר התחשבות והידחפות בכל מקום ( בכבישים, באוטובוס, בסופר ), חוסר סבלנות.

אבל זה קשור פחות לישראליות אלא לתרבויות שונות. 

 

 

 

 

עריכה אחרונה ב-18 לנובמבר, 2021 על ידי vladclar

[Derish]

נראה שהצלחתי לשלב את החווייה של בוקי וגארי, הגעתי בגיל חמש אבל אמי הייתה בת 36 ואבי בן 45. עברית שניהם למדו ככה-ככה, אבל בעוד שאמי פתחה פה מבערים והמריאה במישור האישי והמקצועי, אבי רק הדרדר עם השנים ממהנדס בעל סטטוס לרוסי ההוא שיושב בחדרון של בקרת האיכות במפעל עם הרוסים האחרים ומעלה זכרונות על כדורגל משנות השבעים.

 

לפני כשעה, davemustaine87 כתב:

בפעם הראשונה שהתחלתי להרגיש פחות זר ,זה היה בצבא כשפגשתי ישראלים "אחרים" ממה שהייתי רגיל אליו.

 

עד כאן מסכים, אבל...

 

לפני 47 דקות, Buki כתב:

ללא ספק צבא זה מקום מאוד שוויוני בו כל ההבדלים נמחקים ואתה מרגיש לגמרי שייך. 

 

אתה רציני או סרקסטי?

 

אם רציני, אני מנחש שהיית ביחידה קרבית ירוקה כלשהי, משום שאצלנו בחיל האוויר הסגמנטציה הייתה ב-HD. עם כל הגזענות פה ושם בביה"ס והבדלי התרבות/שכר/רמת חיים מול משפחות הצברים, הצבא היה פשוט בליגה אחרת. זה התחיל בזה שכל קבוצה אתנית הפרידה את עצמה מהאוכלוסיה הכללית (רוסים, אתיופים, קווקאזים, גרוזינים, עיראקים, תימנים של ראש העין, תימנים של המושבים...) והמשיך בכך שכל הדתיים פתחו חזית מאוחדת מול שאר הבסיס ברמה שאיגוד עובדי הנמלים היה מוריד בפניהם את הכובע ומוחא כפיים. כולם דפקו זה את זה באופן יומיומי תו"כ שימוש חסר בושה באמתלות דת, גזע ומין כדי להימנע מתורנות מטבח, רס"ר, שמירה, וכו'. ואני עוד הייתי בבסיס מבצעי יחסית, לא בקריה.

 

מה שכן, אם בילדות הסביבה נתנה לי להבין שרוסי זה סוג ב', הרי שבצבא הפכתי להיות חלק מקהילה מיוחסת. בהכללה מסויימת, המניות שלנו שם היו יקרות ערך משום שגם הרוסי הכי פטוריסט תמיד התייצב בזמן לעבודה העיקרית שלו על המטוס, ונשאר לילה או סופ"ש כשהתפקיד דרש את זה. כל משחקי הכבוד והאינטרסים האישיים היו נגמרים ברגע שניתנה פקודה לעשות משהו שקשור לשירות עצמו. מניח שזה בגלל שלרובנו היו בבית סבא ו/או סבתא ששירתו במלחה"ע השניה וגדלנו על המור"קים שלהם.

 

[Shay_u]

לפני 17 דקות, vladclar כתב:

 

ועדיין אחרי כל השנים , מפריע לי כאן שלא מחזיקים דלת למי שנכנס / יוצא אחרי, לא נותנים לרדת מהאוטובוס/ רכבת- נעמדים מול הדלת.

לטעמי, המרחק קרוב מדי בתורים ( בלי קשר לקורונה שקצת הרחיקה אנשים - ממש אהבתי את האפשרות לבקש מאחרים לא להתקרב כל כך), קולניות, חוסר התחשבות והידחפות בכל מקום ( בכבישים, באוטובוס, בסופר ), חוסר סבלנות.

אבל זה קשור פחות לישראליות אלא לתרבויות שונות. 

 

אני דור שני ילידי הארץ והדברים האלה מפריעים גם לי. אני לא בטוח אם זה קטע של תרבות, זה קטע של נימוס בסיסי שהרבה מאד פעמים לא קיימת באינטראקציה עם אנשים זרים כאן בארץ.

[Derish]

לפני 21 דקות, vladclar כתב:

עדיין אחרי כל השנים , מפריע לי כאן שלא מחזיקים דלת למי שנכנס / יוצא אחרי, לא נותנים לרדת מהאוטובוס/ רכבת- נעמדים מול הדלת.

לטעמי, המרחק קרוב מדי בתורים ( בלי קשר לקורונה שקצת הרחיקה אנשים - ממש אהבתי את האפשרות לבקש מאחרים לא להתקרב כל כך), קולניות, חוסר התחשבות והידחפות בכל מקום ( בכבישים, באוטובוס, בסופר ), חוסר סבלנות.

אבל זה קשור פחות לישראליות אלא לתרבויות שונות.

 

מגיב על זה בנפרד למקרה שידווח וימחק... היום אחרי שגרתי בכמה מדינות ואני עובד ביומיום עם קולגות ולקוחות מכל העולם, אני יכול לאפיין את ההתנהגות הזאת כ'מזרח-תיכונית' ולא במובן הטוב של המילה. בהיעדר גרעין של אוכלוסיה הומוגנית ובעלת cache היסטורי, החברה הישראלית לקחה לענ"ד את הגרוע ביותר מכל תרבות שנקלטה בה לאורך השנים, ומהווה דוגמה טובה למה שפלורליזם ופתיחות להגירה לא מבוקרת יכולים להוביל אליו. זה שיעור שאירופה הולכת ללמוד בדרך הקשה, ואני לא מדבר פה על איסלאם או כל סיפורי האימה שמספרים בחדשות. הרבה יותר פשוט.

 

עריכה אחרונה ב-18 לנובמבר, 2021 על ידי Derish

[Buki]

לפני 5 שעות, Derish כתב:

אתה רציני או סרקסטי?

 

אם רציני, אני מנחש שהיית ביחידה קרבית ירוקה כלשהי, משום שאצלנו בחיל האוויר הסגמנטציה הייתה ב-HD. עם כל הגזענות פה ושם בביה"ס והבדלי התרבות/שכר/רמת חיים מול משפחות הצברים, הצבא היה פשוט בליגה אחרת. זה התחיל בזה שכל קבוצה אתנית הפרידה את עצמה מהאוכלוסיה הכללית (רוסים, אתיופים, קווקאזים, גרוזינים, עיראקים, תימנים של ראש העין, תימנים של המושבים...) והמשיך בכך שכל הדתיים פתחו חזית מאוחדת מול שאר הבסיס ברמה שאיגוד עובדי הנמלים היה מוריד בפניהם את הכובע ומוחא כפיים. כולם דפקו זה את זה באופן יומיומי תו"כ שימוש חסר בושה באמתלות דת, גזע ומין כדי להימנע מתורנות מטבח, רס"ר, שמירה, וכו'. ואני עוד הייתי בבסיס מבצעי יחסית, לא בקריה.

חייל האוויר, בסיס מבצעי מאוד. 

לא נתקלתי בתופעות האלו, כאמור היה שיווין מוחלט. 

[vadim6385]

לפני 5 שעות, Derish כתב:

אם רציני, אני מנחש שהיית ביחידה קרבית ירוקה כלשהי, משום שאצלנו בחיל האוויר הסגמנטציה הייתה ב-HD. עם כל הגזענות פה ושם בביה"ס והבדלי התרבות/שכר/רמת חיים מול משפחות הצברים, הצבא היה פשוט בליגה אחרת. זה התחיל בזה שכל קבוצה אתנית הפרידה את עצמה מהאוכלוסיה הכללית (רוסים, אתיופים, קווקאזים, גרוזינים, עיראקים, תימנים של ראש העין, תימנים של המושבים...) והמשיך בכך שכל הדתיים פתחו חזית מאוחדת מול שאר הבסיס ברמה שאיגוד עובדי הנמלים היה מוריד בפניהם את הכובע ומוחא כפיים. כולם דפקו זה את זה באופן יומיומי תו"כ שימוש חסר בושה באמתלות דת, גזע ומין כדי להימנע מתורנות מטבח, רס"ר, שמירה, וכו'. ואני עוד הייתי בבסיס מבצעי יחסית, לא בקריה.

לא הייתי ביחידה קרבית, כן ביחידה ירוקה (גדוד קשר פיקודי).

 

אצלנו לא היה את כל הדברים האלה, כולם איכשהו הסתדרו עם כולם.

 

רק דרוזים (וגם לא כולם) אולי היו קבוצה סגורה שהפרידה את עצמה, אבל גם הם לא פתחו פרונט מול אף אחד.

[SlowRide]

לפני 7 שעות, garicho כתב:

אבל המנטליות הישראלית קצת כבדה עלי

את זה מרגישים גם לא מעט אנשים שנולדו פה.