עבודה חלום - שכר גיהנום

[Guest]

1. אני לא משתמש חדש. פתחתי את אדון User Name כי השם שלי התפרסם כאן במספר מקומות והייתי מעדיף להשאיר את הנושא הזה אנונימי ככל האפשר. וגם כי ככה יהיה לי עכשיו עוד משתמש שבעזרתו אוכל להתייעץ בכל מיני נושאים שבהם האני האמיתי שלי מתבייש. אפילו שתכל'ס די בטוח שאולי שלושה אנשים רק יודעים מי אני. אבל היי, זה בחינם, אז למי אכפת.

 

2. אני לא יוסי פרנקוס. גם לא לוקו או מרק. אפילו לא יאשה, ישה, או שמר.

 

3. אפשר להעביר את הנושא בבקשה לעוףטופיק? אני יודע שמאוחר, אבל מקומו לא ב"רכב כללי". תעשו ג'סטה.

 

4. אם בכל זאת מי מכם מצליח לפענח מי אני (לפי כתב היד שלי או אנא עארף איזה טריקים יש לכם), אני מבקש בכל לשון של בקשה לשמור את זה לעצמכם. חשיפה של הזהות שלי עלולה לפגוע בי בהמשך הדרך. תודה.

 

טוב, עכשיו שסיימנו עם זה אפשר לגשת ל-Down and dirty.

 

לפני אי אילו חודשים (בין חצי שנה לשנתיים, מעדיף לא לתת מסגרת זמן. מי יודע כמה משעמם לכם) התחלתי לעבוד בעבודה חדשה. עבודה שעל פניה היא החלום של כל חובב רכב באשר הוא. התחלתי לכתוב למגזין רכב. בתור מישהו שקורא כתבות מבחן מאז שהוא יודע לקרוא ונהנה לכתוב כל סוג של טקסט מאז שהצלחתי להחזיק עפרון, זאת הייתה פסגת ההגשמה העצמית שלי. וויתרתי על המון דברים בשביל העבודה הזאת כי ראיתי את עצמי מצליח להכנס לעולם ולתחום הזה ומיד ביום שפנו אליי זנחתי את כל התוכניות שהיו לי לעתיד ונכנסתי לזה בכל הכח. רוצים לתת לי לנהוג על מכוניות מגניבות, לדבר כל היום על מכוניות, לכתוב על מכוניות ובסוף החודש גם לאסוף צ'ק? אר יו פאקינג קידינג מי? שיז*** התוכניות. סחבק הולך להיות כתב רכב.

 

ככה עברו כמה חודשים. קם בבוקר, מגיע למשרד, כולם חנונים של מכוניות, אבל מהסוג המגניב, הסוג שאני אוהב. אנשים רהוטים, חביבים, מזמינים, תענוג. כל יום נכנסות חדשות מעניינות ומגניבות, השקות בישראל, דגמים חדשים. ומה אני צריך לעשות? לשבת. ולכתוב. יכול להיות שמתתי והגעתי לגן עדן?

 

עברו כמה חודשים, החדשות נהיו פחות מעניינות והאנשים נהיו פחות חביבים, נכנסים למשרד בלי להגיד בוקר טוב, יוצאים בלי להגיד להתראות, תקועים כל אחד בתוך ערימות העבודה האין סופיות שלו ומדברים פחות ופחות בכל יום. לאט לאט מצאתי את עצמי מתוכפף יותר ויותר לרצונות וסגנון הכתיבה של המנהלים שלי, שהוא לכשעצמו יבש ולא מעניין ועוד יותר מזה רחוק מהסגנון שלי אלף אלפי שנות אור. מצאתי את העבודה שלי, ואת עצמי, מוערכים פחות ופחות, יותר "תעשה ואל תשאל שאלות כי ככה אני רוצה את זה" ופחות "תן לקוראים משהו נעים להעביר איתו את הזמן".

 

עם הזמן נסיעות המבחן ו"מסיבות העיתונאים" נהיו תכופות יותר ויותר, ערימות העבודה ורשימות ה- To Do ארוכות יותר, מצאתי את עצמי מבלה עשרות שעות בחודש על נסיעה מפה לשם ובחזרה (לא כולל נסיעות מבחן) בלי שום תגמול כספי על הדלק או הזמן שאני שורף. הדרישות לקיצוץ בזמנים של הדברים שכל כך משכו אותי לעבודה הזאת - נסיעות מבחן, מחשבה על איכות החומר שאני מפיק וסיעור מוחין עם שאר הצוות - הפכו לדרקוניות ובלתי אפשריות. על השאלה למה זה קורה, נענתי בחוסר אכפתיות ופתיחות משווע (כמו עם כל שאלה) בכך ש"אתה נהנה לעשות את זה". וואלה יופי, אני בטוח שגם כל בנות המקצוע הוותיק בעולם נהנות מקצת סקס פה ושם, עדיין משלמים להן על זה, ולרוב לא רע בכלל.

 

למה בכלל אני כותב את כל זה? הרי ידעתי מה השכר (שמשולם על פי תעריף שעתי שמתחשב רק בשעות שבהן אני נמצא במשרד) כשנכנסתי. נכון, ידעתי. הסתנוורתי מהעבודה. לא ציפיתי שכל כך מהר היא תהפוך ל"עוד עבודה". אם רק זאת הייתה הבעיה אז ניחא, אבל מדי חודש, במקום לעלות, השכר שלי יורד (כי כמו שאמרנו יותר שעות בכביש ופחות שעות "משרד"), כמויות העבודה צומחות, המוטיבציה נופלת והרצון שלי לעבוד במקום שלא יודע לכבד את העובדים שלו (לא מדובר רק עליי, כולם מתלוננים) צונח כמו אבן.

 

המצב הזה נמשך כבר לא מעט חודשים, שיחות עם הבוסים העלו חרס. הם עדיין בטוחים שאני צריך לשלם להם על זה שאני עובד אצלם ומבחינתם 5000 שקל בחודש (לפני הוצאות על דלק שמאמירות לכמה מאות טובות של שקלים כל חודש) הוא בסדר גמור. מה גם, שהמגזין "בקשיים כלכליים" ו"לא מכניס כסף" ו"בטח בטח, מגיע לך יותר, אבל אין" ושאר תירוצים לעוסים ומאוסים. כל זאת בזמן שאותו בוס שאין לו כסף נוסע על רכב חדש, לא יקר, אבל עדיין לא משהו שנראה כמו מישהו שאין לו כסף. (מצטער, אני שונא להסתכל לאנשים אחרים בכיס, אבל אני עוד יותר שונא שמנסים לעשות ממני אדיוט).

 

בסופו של יום - או חודש יותר נכון - אני מוצא את עצמי אחרי אין ספור ימי עבודה של 10, 12, ויותר שעות, כשמתחשבים לי רק ב-7 מתוכן. אני חוזר הבייתה אחרי יום עבודה ומוצא אין ספור דברים שצריך לעשות (אתר אינטרנט, אפשר לעבוד מהבית) בקבוצת העבודה במ'נשמע. משלמים לי? פףףף אל תצחיקו אותם. אני מוצא את עצמי מחשב שעות "עבודה" פרופר בסוף חודש ומצליח בקושי להגיע ל-165 שעות חודשיות. במקביל כמובן, החיים הפרטיים שלי נעלמו כלא היו ואין לי זמן לעשות שום דבר מחוץ לעבודה. כי אני מתחיל ב9 ומסיים לעיתים קרובות יום עבודה שמסתכם לפעמים ב-6 שעות ב9 בערב (אחרי כל הדברים שלא נכנסים לשכר שלי).

 

הפתרון? תעשה פחות נסיעות מבחן, פחות השקות, תהיה במשרד ותעמול על הדברים שאף אחד אחר לא רוצה לעשות.

 

אז למה חפרתי לכם עכשיו במשך השד יודע כמה מילים?

 

אני יודע שיש פה לא מעט אנשים שעובדים בתחום, אם תואילו בטובכם לחלוק איתי נתוני שכר, האם הוא שעתי, יומי, גלובלי? אם אתם לא רוצים להיחשף כאן אני יותר מאשמח לקבל את הנתונים בה"פ.

 

אותם אנשים שעובדים בתחום, האם אתם יודעים על מגזינים/עיתונים/אתרים שמחפשים אנשים עם אמנם לא הרבה נסיון תכל'ס אבל הרבה ידע במגוון תחומים שקשורים לתחום (מעדיף לא לפרט כאן, שוב, כדי לא להחשף. אם תרצו, אפרט יותר בה"פ) ועשרות (אם לא מאות) כתבות בפורטפוליו. הכתבות לצערי כתובות כמו שאמרתי בסגנון שהעורכים רוצים ולא בסגנון הכתיבה הטבעי לי אבל זאת עדיין אמת מידה מסויימת.

 

אולי אני בכלל חי בסרט ושכר של 5000 שקל ברוטו בחודש זה חלומו הרטוב של כל כתב רכב באשר הוא ואז אני פשוט אשקול התאבדות (סמיילי).

 

אולי יש לכם סתם עצה מגניבה שתעזור לי להתמודד עם בוסים אטומים שבטוחים שהשמש זורחת להם מהישבן ואולי גם אתם כתבים/עיתונאים/עורכים/מפיקים/מחזאים (כי גם מחזאים הם בני אדם) שרוצים להתמרמר. תרגישו חופשי.

 

תודה. באמת תודה. אחחח הפורום הזה, שיהיה בריא. הפורום ועמוס. אי אפשר לשכוח את עמוס.

[אליה]

חאלאס, תתפטר. אנשים קקות לא משתנים. לך תעבוד באולם תצוגה של יבואן, תרוויח קצת יותר.

[Romek]

קצת לא מסתדר לי שנסיעות לצורך עבודה לא נכללות בשכר העבודה.

ולמה נסיעות עבודה עם רכב פרטי? נסיעות עבודה צריכות להיות ממומנות ע"י מקום העבודה, בין אם ברכב שהעסק מייעד לנושא או החזרי נסיעות.

[rgunv]

אתה אמא של חובש ?אולי סרוסי האגדי ?

ולעניינינו: גם העבודה הכי מעניינת היא רק עוד עבודה, אתה לא עצמאי שבונה עצמו אלא רק עוד בורג במערכת

[SlowRide]

לפי מה שאתה מתאר, זה לא רק השכר גיהנום אלא גם העבודה. בסוף הם עוד יגרמו לך לשנוא את תחום הרכב.

[daniel.gri]

לידיעתך, כתבים הם הנמוכים בשרשרת המזון העיתונאית. לא חסרים כאלו שלקחו את הרגליים ופתחו אתרים עצמאיים, או עברו לתחום אחר. כתבים יש בשפע, ולצערנו גם אם הם לא יהיו מומחים בעולם הרכב - ישכרו את שירותיהם ( כי בסופו של דבר העורך יקח את הכתבה למקום שלו ).

 

לצערי אין לי מילות עידוד אליך, אבל שמע בעצת אליה ותעבוד במכירות רכב. יש גם דרישה אדירה בשוק, ומשכורת של 10K זה דבר יחסית שגרתי ( בייחוד במכירת רכבים מיד שנייה )

[kubi]

חאלאס, תתפטר. אנשים קקות לא משתנים. לך תעבוד באולם תצוגה של יבואן, תרוויח קצת יותר.

 

צודק צודק צודק

[Guest]

ידעתי. פשוט ידעתי. הפורום הזה הוא אכן יישות מדהימה. תודה, לכל אחד מכם.

לעניניינו.

 

אליה: חשבתי על זה יותר מפעם אחת האמת, הבעיה היא שלמכור מכוניות זאת עבודה אחרת לחלוטין ממה שאני עושה. מעבר לעובדה שאני לא טוב בלמכור דברים, ואני ממש אבל ממש לא טוב בלמכור דברים, אני לא מתחבר לעבודה באולם מול לקוחות ישראלים (עם זה יש לי קצת נסיון) שבטוחים שמגיע להם הכל. אני אוהב לנהוג, ולכתוב. ולצערי אני לא אקבל את זה במכירת מכוניות.

 

Romek: גם לי לא מסתדר. לבוסים שלי לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר. לזכותם יאמר שהם כן מוכנים לשפות אותי על הנסיעות הארוכות (ביומיום זה זניח, עניין של 5 דקות) אבל רק על עלות תחבורה ציבורית, ולא על הזמן שאני מבזבז. על "רכב חברה" אין מה לדבר, אין כאלה. בחישוב קר שעשיתי מצאתי שיותר משתלם לי לנסוע עם הרכב הפרטי כי אז אני "חוזר למשרד לדפוק שעון" יותר מהר וזה מפצה על העלות של הדלק.

 

rgunv: לא, לצערי הרב אינני ארוסי, ועל אמא של חושב שמעתי רק מיתוסים. העניין פה הוא שבתור מישהו שהשם שלו אמור ללכת לפניו, אני כן סוג של עצמאי ואני כן צריך לקדם את השם שלי. הוא מופיע בכל ראש עמוד שבו מופיעה כתבה שלי, הוא נותן מספר מכובד של תוצאות בגוגל ומעבר לזה מדובר כאן בקליקה/ברנז'ה/חאבורה מאוד קטנה וצמודה. השם שלי הוא הכל. באותה מידה שאני "משחק בשביל הקבוצה" אני גם מקדם את עצמי ואת הקריירה שלי.

 

SlowRide: אל דאגה חבר, גדולה ומפחידים מהם ניסו. דווקא בקשר לזה אני לא דואג. המצחיק הוא שעם כמה שאני סובל בעבודה, אני עדיין מאוהב במכוניות ברמה שאפילו זוגתי מקנאה בהן.

 

עריכה: בזמן שכתבתי נוספו עוד תגובות.

 

דניאל: זה בדיוק המטרה שלשמה כינסתי אתכם כאן, להבין אם אכן המצב דומה במקומות אחרים או שמא מצאתי את בית השחי של מגזיני הרכב.

דניאל וקובי, בנוגע למכירות - כמו שאמרתי, נוט מיי קאפ אוף טי. לצערי כמובן, הייתי שמח להיות מסוגל לעשות את זה.

עריכה אחרונה ב-9 ליוני, 2014 על ידי Guest

[nimnim]

יש מצב שאתה ה"רוקי" במגזין ולכן טוחנים אותך,ואם הזמן\השנים זה ישתפר?

[Guest]

מאמין שלא, אנחנו צוות קטן מאוד ושאר האנשים הוותיקים יותר עושים עבודה קשה, סיזיפית ומתסכלת עוד יותר ממני. סך הכל אני מאוד אוהב את הצוות (העובדים הפשוטים). כולם באמת אנשים טובים, הם פשוט נמצאים באותה סירה כמוני ולכן שמחת החיים נשאבת מהן אט אט.

[אליה]

אז בעצם אתה מוכן לסבול בינתיים ע"מ לצבור כתבות ופרסום לשמך בתור כתב. זה שיקול הגיוני, בהנחה שבשלב מסוים תצא לדרך עצמאית.

[Guest]

בדיוק, בגלל זה עכשיו אני חושק שיניים ולא בורח משם כל עוד נפשי ושפיותי בי. התקווה שלי היא שהדשא של השכנים נעים יותר. אני רק מקווה לא להתבדות.

 

יאללה, קרב עריכות

אני אמנם בשום שלב לא פוסל דרך עצמאית, אבל אני לאו דווקא חושב שהיא תהיה האופציה האופטימלית בשבילי.

[אליה]

יצא לי להיתקל בטל"ש קצת לפני שהוא נהרג, התעניינתי במרצדס ישנה שהוא מכר.

כשאמרתי שזה בטח מגניב העבודה שלו, קיבלתי תגובה לא הכי מתלהבת. יותר דיכאונית הייתי אומר...סתם אנקדוטה..

[Tzvika-Pick]

אני בתחום הזה רק ״קצת״ יותר זמן ממך - אוטוטו חמש שנים במערכת. מהכירותי עם התחום מה שכתבו לך פה ברובו נכון. כתבי הרכב נמצאים בתחתית

שרשרת המזון של התעשייה. בסוף אתה עולה לכולם כסף, אבל לא ממש מייצר הכנסות. לא לאתר בו אתה עובד ולא ליבואן שנותן לך את הרכבים ולא לאנשים שקוראים אותך. הערך שאתה יוצר הוא עקיף וככזה קשה לתגמל אותך ישירות.

 

הפיתרון הוא להפסיק עם הפעילויות שלא מכניסות לך כסף. לא משלמים לך על שעות של נסיעת מבחן? אז אל תיקח רכבים לנסיעות מבחן. כן, אני יודע שבגלל זה ״חתמת לתפקיד״, גם אני ככה, אבל בתכלס - רוב נסיעות המבחן שאתה עושה הם על רכבים משפחתיים משמימים ולא על איזו אודי S3 חדשה. בתכלס מספיק לך לשנורר 10 דקות סיבוב מהכתב שכן לקח את הרכב למבחן כדי להבין במה מדובר ולהבין שלא הפסדת יותר מידי.

לא משלמים לך על דלק להשקות? אל תגיע. בתכלס 95% ממה שנאמר במסיבות העיתונאים נשלח אחר כך בתיק העצלנים במייל, כולל תמונות איכותיות מההשקה של רונן טופלברג התותח. אז ה-5% האקסטרה מהשאלות של סוף מסיבת העיתונאים לא יהיו אצלך באתר, אז? אם לבעל הבית לא אכפת, למה שלך יהיה אכפת?

[razmel]

לא זוכר מי כתב את זה, אבל הניסוח היה משהו בסגנון:

כתבי רכב - בחורים צעירים, שנוסעים להשקות בכל העולם, טסים ביזנס, משתכנים במלונות פאר, אוכלים במסעדות גורמה, נוסעים במבחנים ברכבי על, על מסלולים הטובים ביותר, מפרסמים כתבות בעיתונים בתפוצות של מליונים, יכולים להשפיע או להטות עתידו של רכב והשפעתו על כלכלה של מדינה ותעשיה שלמה - ומשתכרים משכורת מינימום.