עבודה חלום - שכר גיהנום

[ברווז]

לכתוב את המטרות שלך זה כמו לפרוש באופן הפגנתי מהפורום או לסגור את החשבון שלך באתר הכרויות. את כל זה אפשר לעשות גם בלי הפעולה הסימבולית והדרמה הנלווית, במידה וזה נעשה בלב שלם ובנכונות אמיתית להמשיך הלאה. אם עדיין יש צורך בפעולות האלה, אולי כדאי לשקול מחדש - רוב הסיכויים שבשלב מסויים תחליט לחזור בך.

אפשר, כן. צודק, לחלוטין מסכים. אבל, לטקסים יש עדיין מקום חשוב בחברה שלנו. אתה רוצה להגיד לי שאין לך טקסים משלך? אם כן, אני לא אאמין לך.

לי יש טקסים קבועים של סדר פעולות שאני עושה כשאני קם בבוקר, איך אני פותח את הלדרמן לשימוש ועוד כמה. "טקסים". אלו לא טקסים שנותנים משהו, אלא פשוט ככה זה כיף או שככה התרגלתי. לעומת זאת טקסים שאתה לא מורגל אליהם נותנים טיפונת ערך מוסף, טיפונת מוטיבצייה.

וזה עוד בלי לדבר על כך שלא כולם יודעים איך להציב לעצמם מטרות. גם אני לא ידעתי איך לעשות את זה לפני תקופה. יותר מדיי "רעשי רקע" ובילבול, חוסר יכולת להתמקד. ה"מנטרה" הזו עוזרת גם במיקוד יותר יעיל. היום אם היית שואל אותי מה המטרות שלי, הייתי עונה 1, 2, 3. לפני כמה שנים הייתי עונה לך שאין לי מושג, שאני חושב ככה ורוצה ככה, אבל לא יודע, כי א' ו-ב'.

ולא, לא לקחתי קואוצ'ינג. לימדתי את עצמי כל מה שאני יודע, כמו שאני רגיל לעשות.

זו אשליה שהורים בעידן החדש אוהבים למכור לילדים שלהם, אך סופה להתרסק על סלעי המציאות.

לא מחייב.

אני עכשיו נמצא למשל במגעים עם חברה אמריקאית גדולה לביצוע מוצר חדש, הכולל מספר פטנטים שעלו לי לראש. לא חשוב התחום.

יש חלום, יש מוטיבצייה, ושני אלו גרמו לי לצאת מאיזור הנוחות שלי ולהתחיל לחפש איך אני יכול לרוץ עם החלום קדימה.

אם לא ילך עם חברה א', ילך עם ב'.

כבר ניסיתי בעבר ליצור קשר עם חברות נוספות ואחרות, שרובן לא טרחו לחזור אליי בכלל. עד שהתעצבנתי והתלוננתי על זה בפייסבוק של אחת מהן. מאז הייתה כמות גדולה של תכתובת בינינו, והגענו קרוב לביצוע של משהו, אבל זה נתקע.

בלי חלום ובלי מוטיבצייה, זה לא היה זז בכלל. ואם לא הייתי מנסה, גם לא היה סיכוי שזה יצליח כבר מההתחלה. ככה שלא תמיד החלומות מתרסקים.

(אני חייב לציין שעד עכשיו כל החלומות שלי התרסקו על מנת להיות הוגן. אבל אני ממשיך לנסות, כמו אידיוט טוב...)

[Derish]

בלי חלום ובלי מוטיבצייה, זה לא היה זז בכלל.

פספסת את הנקודה שלי. אני אומר שחלום ומוטיבציה לא מבטיחים כלום, כי לפעמים אדם פשוט לא בנוי ולא מתאים לתפקיד עליו הוא חולם. מה שהגישה הקלוקלת הזאת של "תחלום ותהיה" מניבה זה דור של אנשי מקצוע בינוניים שלעולם לא יצטיינו בתפקידם ולא יעשו עבודה טובה פשוט כי אינם כשירים, ולא משנה כמה מאמץ ישקיעו וכמה מוטיבציה יש להם. אנשים צריכים להיות מודעים למגבלות שלהם ולפעול בתוך גבולות הגזרה האלה (ואולי קצת מחוץ), כי אחרת הם חוטאים לעצמם, לתפקיד, ולאנשים נוספים המושפעים מבינוניותם. זו הנקודה שבה אגואיזם בריא הופך ללא בריא - כשהמשימה או הקולגות נפגעים מתהליך שמטרתו לגרום לך להרגיש טוב או מסופק.

[SlowRide]

עם זה אני חייב להסכים, החינוך הדפוק הזה שנותנים לילדים "אתה יכול להיות כל מה שבא לך" זה רק מתכון לשברון לב כשהמציאות תתן לילד כאפה. הבעיה היא שאנשים לא מוכנים לקבל את זה ויוצא לי לראות אנשים בוגרים מתאמצים ונאבקים בדברים שהם בכלל לא היו צריכים מלכתחילה להסתבך איתם, רק כדי "להוכיח לעצמם שהם מסוגלים". גישה טיפשית.

אדם צריך לפתח את הכשרונות והצדדים החזקים שלו אבל לא לשאוף להיות מדען אטום כשהוא יודע שהוא מסתבך בפתירת משוואות מתמטיות עם נעלם אחד.

כמו שקלינט איסטווד אמר, "man's got to know his limitations".

עריכה אחרונה ב-12 ליוני, 2014 על ידי SlowRide

[ברווז]

פספסת את הנקודה שלי.

צודק, האמת.

אני אומר שחלום ומוטיבציה לא מבטיחים כלום, כי לפעמים אדם פשוט לא בנוי ולא מתאים לתפקיד עליו הוא חולם. מה שהגישה הקלוקלת הזאת של "תחלום ותהיה" מניבה זה דור של אנשי מקצוע בינוניים שלעולם לא יצטיינו בתפקידם ולא יעשו עבודה טובה פשוט כי אינם כשירים, ולא משנה כמה מאמץ ישקיעו וכמה מוטיבציה יש להם. אנשים צריכים להיות מודעים למגבלות שלהם ולפעול בתוך גבולות הגזרה האלה (ואולי קצת מחוץ), כי אחרת הם חוטאים לעצמם, לתפקיד, ולאנשים נוספים המושפעים מבינוניותם. זו הנקודה שבה אגואיזם בריא הופך ללא בריא - כשהמשימה או הקולגות נפגעים מתהליך שמטרתו לגרום לך להרגיש טוב או מסופק.

 

עם זה אני חייב להסכים, החינוך הדפוק הזה שנותנים לילדים "אתה יכול להיות כל מה שבא לך" זה רק מתכון לשברון לב כשהמציאות תתן לילד כאפה. הבעיה היא שאנשים לא מוכנים לקבל את זה ויוצא לי לראות אנשים בוגרים מתאמצים ונאבקים בדברים שהם בכלל לא היו צריכים מלכתחילה להסתבך איתם, רק כדי "להוכיח לעצמם שהם מסוגלים". גישה טיפשית.

צודקים. עקרונית.

במקרה שלי, מה שבא לי להיות זה משהו שיש לי גישה אליו. יש לי הבנה, ידע, רצון ואהבה לנושא. עם זאת אני מודע למגבלות שלי ותמיד פועל בתוכן.

אבל, אתם גם טועים קצת. חבר של הורי, אדם חביב למדיי אבל (ומקווה שהוא לא קורא כאן בטעות) טיפש יותר מנעל בית שעברה שבץ מוחי. נמאס לו שצחקו עליו שהוא טיפש, אז הוא הלך והוציא תואר בפיזיקה גרעינית.

אני לא יודע עד כמה הוא רצה להיות עם תואר בפיזיקה גרעינית, או עד כמה הוא רצה להיאבק במתימטיקה של זה, אבל החלום שלו היה להוכיח משהו, והייתה לו את המוטיבצייה לזה. צריך אישיות מאד מאד מאד מאד מיוחדת כדי להצליח בנסיבות שלו, והלוואי עלי עשירית מהנחישות של הבחור הזה.

אולי הוא לא היה צריך להיכנס לתחום הזה בכלל, ואולי הוא היה דווקא מצליח בענק בתחום אחר לגמרי כמו במוזיקה או פיסול או כתיבה או תכנון מוצרי צריכה או לא יודע מה, אבל הוא הצליח להיות כל מה שהוא רצה.

הקטע הוא שהוא לא מהדור שלי, אלא מהדור שלפניי.

הדור שלי (והדור הנוכחי) הוא דור מפונק יותר, שחסרים לו הרבה כלים כדי להיות מסוגל להגשים את הדברים האלו.

בדור הקודם לא היו הסחות דעת למכביר. בדור שלי היו כמה, ובדור הנוכחי זה לא נחשב להסחת דעת אלא למה שצריך לקבל את תשומת הלב המלאה.

הדרך ה"אולד פאשן" הייה קשוחה הרבה יותר מהחינוך הליברלי והמתירני שהיה קיים בדור שלי והחינוך הלא-קיים כמעט של הדור הזה.

פעם, כשאדם היה מחליט משהו, זו הייתה החלטה. היו לה השלכות, לטוב ולרע. היום, לא תמצא כמעט אדם שמסוגל לקחת על עצמו החלטה. דוגמא אחת, קשה להסביר בצורה אחרת.

[SlowRide]

לא חכמה להיות טיפש עם תארים, כל המורים שלי היו כאלה

אני לא חולק עליך בזה שצריך להתאמץ כדי להשיג מה שרוצים, אבל בן אדם צריך לדעת מה לרצות.

אם הוא הצליח להיות פיזיקאי, מי אמר שהוא טוב בזה? אולי כל יום הוא סובל כי הוא החליט לחיות את החיים שלו כדי לרצות אחרים/להוכיח לחברים?

[Guest]

חבר'ה. תודה רבה על העצות, אני רק רוצה להדגיש שאני כן נהנה לעשות את מה שאני עושה, הדבר היחיד שמפריע לי הוא באמת השכר הזוועתי שאני מקבל כרגע. ממה שאני קורא שאנשים שעבדו/עובדים בתחום השכר שרוני תיאר דווקא מספק אותי לגמרי, ואני מאמין שעם השנים הוא יצמח עוד (לא הרבה אבל אני גם לא מחפש הרבה).

 

אני אשאל שוב, למרות שאני מתחיל לאבד תקווה, האם מישהו עובד באתר/מגזין/לא יודע מה שמקבל שכר סביר? והאווירה במשרד טובה? או במילים אחרות, האם מישהו מכיר מקום כזה שרוצה לקבל לשורותיו או חבר צוות? אפשר כמובן גם בה"פ.

 

דריש, ברווז,סלאורייד - אני דיי נוטה להסכים אתכם. בנאדם לא יכול להיות כל מה שהוא רוצה. הוא צריך לדעת מה המגבלות שלו ולעבוד איתן ולא נגדן. אחרת הוא נידון לחיים של אכזבה עצמית וכשלונות. זאת אגב הסיבה שוויתרתי בזמנו על החלום של להיות כתב רכב. כי לא חשבתי שאני יכול לפתח את הקשרים כדי להכנס לכזה מקום. אם לא הפוקס המטורף שבזכותו נפלה עליי העבודה הזאת (שאני עדיין חושב שזה אחד הדברים היותר טובים שקרו לי, למרות בחרא שאני אוכל מהבוסים שלי) היום הייתי ממשיך לעשות עבודות זמניות ומחכה להתחיל ללמוד תואר כלשהו "רק כדי שיהיה תואר" ואז לעבוד בעבודה "כלשהי שתפרנס אותי ותכניס לי כסף".

[ברווז]

אם לא הפוקס המטורף שבזכותו נפלה עליי העבודה הזאת (שאני עדיין חושב שזה אחד הדברים היותר טובים שקרו לי, למרות בחרא שאני אוכל מהבוסים שלי) היום הייתי ממשיך לעשות עבודות זמניות ומחכה להתחיל ללמוד תואר כלשהו "רק כדי שיהיה תואר" ואז לעבוד בעבודה "כלשהי שתפרנס אותי ותכניס לי כסף".

 

ומה, בעצם, רע בזה?

הסיבה שהפכתי לעצמאי: אין תואר, אין אפשרות ללכת ללמוד, אין אפשרות אחרת להצליח ולהרוויח כמות סבירה (לכל אחד הסכום הוא שונה) של כסף. עבודה שאני לא סובל? אם הייתי מרוויח מספיק, זה לא היה משנה כל כך. עבודה לא נועדה להיות כיף, אחרת במקום לקרוא לזה "עבודה" היינו קוראים לזה "super-happy-fun-time-place". וגם עבודה שאתה אוהב יכולה להפוך לסיוט (המקרה שלך שגרם לך לפתוח את השירשור מוכיח את זה).

 

הכל תלוי במה המטרה שלך...

אם המטרה שלך היא מקום עבודה כיפי, עבודה שאתה אוהב לעשות, והשכר פחות חשוב,

או אם אתה מחפש עבודה שתוכל להתקיים ממנה בכבוד, אבל זה לא אומר שתאהב אותה. או תוכל לסבול אותה.

 

יש לך עוד אפשרויות, אתה יודע.

אפשרות אחת היא לעזוב את כל הבלגאן מאחוריך לתקופה, ללמוד לבנות אתרים בזמן שאתה עובד בעבודה "אמיתית" ומשעממת, ובזמנך הפנוי לבנות אתר שמוקדש לביקורות רכב עם הגישה הייחודית שלך לעניין. תוכל להפוך את זה לעסק לכל דבר ועניין, וגם יהיה לך גב (אני משוכנע) מכל החברים פה בפורום. כשהאתר יגדל מספיק, תוכל כבר לעבור לטפל בו ב-120% מהזמן במקום לעבוד בעוד מקום.

סתם אומר.

עם ראייה אבסולוטית של שחור ולבן, קשה מאד להסתדר בחיים. "או זה, או משהו אחר" לא בדיוק עובד ככה ביום-יום. זה "אם לא זה, אז אולי זה אפשרי, או שזה יגרום להוא וזה יכול להיות במקום, וזו אופצייה להמשך ו..." החיים לא נפתחים לפניך בצורה לינארית. הם רק נתפסים כלינאריים ע"י החושים המוגבלים של בני האדם.

 

עצרת לשקול בצורה ריאלית וקרה את המצב שלך?

1) אתה לא נהנה מהעבודה.

2) אתה לא מרוויח מספיק כסף מהעבודה.

3) השילוב של 1+2 משפיע עליך ועל כל שאר העובדים לרעה ומדרדר את מצב הרוח העגום גם ככה.

4) חזור על שלבים 1+2+3.

 

כך שאתה נמצא כרגע במקום שאתה לא נהנה בו ולא מרוויח מספיק כסף. אז למה להתעלל בעצמך ולהישאר?

 

אני חושש (אם כי אני ממש לא יודע בוודאות) שגם במקומות אחרים המצב לא טוב. יש סימטרייה בשוק, אתה יודע. אם מקום אחד מחליט להוציא כתבה על "תוסף תזונה לגרמלינים של המנוע", המקום המתחרה יחליט להוציא כתבה על "10 טיפים לטיפוח הגרמלינים של המנוע בלי שימוש בתוספי תזונה". או עם, תלוי במתחרה האמת. אבל זה סוג של סימטרייה. הקו המנחה הוא אותו הקו, והאילוצים הם אותם אילוצים בכל התחום לכל הרוחב של הטבלה.

בכל מקרה אני ממליץ לך בחום לחכות לתשובה ממישהו שעובד במגזין אחר ולקבל או הוכחה שזה נכון או הפרכה טוטאלית לשטויות שאמרתי הרגע.

[vadim6385]

אבל, אתם גם טועים קצת. חבר של הורי, אדם חביב למדיי אבל (ומקווה שהוא לא קורא כאן בטעות) טיפש יותר מנעל בית שעברה שבץ מוחי. נמאס לו שצחקו עליו שהוא טיפש, אז הוא הלך והוציא תואר בפיזיקה גרעינית.

 

אז כנראה שהוא לא כזה טיפש, פיזיקה גרעינית זה לא בדיוק ח.ל.

 

אולי אין לו חוכמת חיים של ממש (מזה הסטיגמה של "טיפש"), אבל הוא אולי מצטיין בדברים אחרים, אולי זה אפילו סוג של אוטיזם קל (אוטיסט זה לא בהכרח מישהו שמזיל ריר ולא שולט על הסוגרים), שהבן אדם יכול לרכז את כולו במשהו, ולעזאזל העולם החיצוני.

 

הוא סובל מזה? אולי הוא דווקא נהנה.

 

עבודה שאני לא סובל? אם הייתי מרוויח מספיק, זה לא היה משנה כל כך. עבודה לא נועדה להיות כיף, אחרת במקום לקרוא לזה "עבודה" היינו קוראים לזה "super-happy-fun-time-place". וגם עבודה שאתה אוהב יכולה להפוך לסיוט (המקרה שלך שגרם לך לפתוח את השירשור מוכיח את זה).

 

 

נכון חלקית. לצערי ניחנתי בגישה סובייטית של "תעבוד, זה מה יש", ונשארתי במקום עבודה קודם הרבה זמן, אפילו שזרקו עליי ז@ן שם, וסבלתי עד כדי מחשבות אובדניות, עד שנפל האסימון, וברחתי משם לעבודה אחרת, לא בהכרח עדיפה בהרבה, העיקר לברוח.

 

מה שאני מנסה להגיד, שנאמנות אינסופית למקום עבודה לא צריכה להיות. טוב לך? תישאר. לא טוב? תלך.

עריכה אחרונה ב-13 ליוני, 2014 על ידי vadim6385

[Derish]

~

אני חושב שאפסיק להגיב בדיון הזה, חבל על האנרגיה. פות"ש עדיין חי בסרט שיש מקומות טובים יותר, שהבעיה היא רק בתנאים, ומסרב לראות את התמונה הגדולה. העובדה הפשוטה שמדובר בסוס מת ותעשיה שרק מצטמצמת עדיין נשגבת מבינתו. כמו אדם המצוי במערכת יחסים הרסנית, כנראה שהוא יצטרך ללמוד בדרך הקשה שלהיות כתב רכב זו לא פרספקטיבה מבטיחה במיוחד ושהוא מסוגל לדברים טובים יותר, אבל זה לא יקרה עד שיגיע לנקודת שבר.

 

הבעיה פה, לענ"ד, היא פסיכולוגית. כנראה שהבחור עוד לא עבר מספיק חוויות מחשלות בחייו בשביל לדעת למה הוא מסוגל באמת והיכן טמונים כוחותיו. קל לראות שחוסר הבטחון העצמי מכשיל אותו שוב ושוב - בחוסר ההבנה של מה מגיע לו, של איך מקום עבודה טוב אמור להיראות, וגם של האלטרנטיבות שעידן האינטרנט מציע לאדם צעיר וכשיר (במיוחד אם הוא דובר אנגלית).

 

אז כמו שאמרתי, חבל על האנרגיה. נראה לי שאמרנו את כל מה שצריך היה לומר, ומכאן שיעשה מה שבא לו. לא צריך להאכיל בן אדם בכפית ולדחוף אותו בכח לכיוון האושר.

 

שיהיה בהצלחה, באמת.

[sronis]

שם משתמש, תבין ששוק העבודה בתחום הזה מאוד קטן, והסיכוי שתגדל ותצמח בו קטן גם הוא. גם אלו שנהנים מתפקיד "בכיר" בתחום הזה לא מרוויחים יותר מדי, אז להוציא קריירה מהעבודה הזאת זו משימה לא פשוטה בכלל.

החיים לוקחים אותך לכיוונים מוזרים. בגיל 20 לא חשבתי שאהיה כתב רכב ובגיל 30 לא חשבתי שאעבוד בחו"ל. תן לעצמך סיכוי להתפתח ולהשתנות. אל תתקע במקום שלא מעריך אותך.

[edan82]

שם משתמש,

 

ממה שקראתי כותרת השרשור הזו שגוייה, היא צריכה להיות:

 

״עבודה גיהנום-שכר דומה״.

 

הסיבה היחידה שאתה מבין שזו הכותרת האמיתית של השרשור היא שאתה ממשיך לשכנע את עצמך שאתה בעצם באותו חלום ילדות שלך, אתה לא מוכן עדיין להתעורר ולהבין שאתה כרגע בסוג של חלום בלהות.

אני באמת מציע לך לנתק את התחביב שלך מתחום עיסוקך המקצועי, לפחות זה שאתה עוסק בו כרגע כי זה לא יוביל אותך לכיוון טוב, לפחות לא בעתיד הנראה לעין.

 

גם אני מאוד רוצה לעסוק במשהו שקשור לתחביב שלי אבל לכל דבר בחיים יש לו את הזמן המתאים לו, כרגע אני בונה את עצמי כלכלית ועובד בעבודה שאומנם אני אוהב פחות מאשר את התחביב שלי אבל היא עוזרת לי לבנות את עצמי כלכלית בכיוונים אליהם אני שואף.

אני תמיד צוחק עם אישתי שביום שאסמן וי על היעדים החומריים שלי מצידי אני הולך לעבוד כמכונאי במוסך, העיקר להתעסק עם מכוניות....

 

לא עקבתי\יודע בן כמה אתה, אני משער שצעיר בתחילת שנות ה-20, אי אפשר לחיות עם 5k שקלים כשתשנה סטטוס משפחתי, אפילו עם 10k חיים בדוחק, תתחיל להשקיע בלימודים בין אם אקדמאיים או מיקצועיים שיוכלו לפתח אותך לכיוונים נכונים.

אל תסכים לעבוד חינם כדי להיות בסביבה חובבת מוטוריקה, תקרע את התחת ותעשה 25k שקל בחודש ותראה איך במקום לעבוד במקום עבודה שהוא ״חלום מוטורי״ אתה רוכש חלום מוטורי ושם אותו בחניה בבית.

[nitch]

נראה לי שאני אפתח את השרשור הבא פה, עבודה גיהנום - שכר חלום, או איך גם שכר נדיב לא מצליח לפצות כשהעבודה קקי.

[SlowRide]

כשהשכר נדיב אתה לפחות יכול לפנק את עצמך במחשבה שאתה מתחיל לחסוך את המשכורות עוזב מתי שבא לך. פה מדובר במצב שאתה עוזב ונשאר באותו מצב כלכלי כמו שהתחלת.

[nitch]

אתה צודק לחלוטין. היות ואני עובד כבר שנים לא מעטות וחוסך בהתאם, זה מאפשר לי להקשיח עמדות בצורה קיצונית מול המעסיק בלי לדאוג מה יהיה אפילו שיש לי ילד בתהליכי אפיה שמגיע עוד פחות משלושה חודשים. הרגשה טובה אחרי מאמץ של 8 שנים.

כרגע אנחנו מחזיקים אחד את השני בגרון, שזה מצב שמעולם לא התנסיתי בו.

עריכה אחרונה ב-13 ליוני, 2014 על ידי nitch

[edan82]

מצבך טוב בהרבה מזה של פותח השרשור, גם כי על הגיהנום של העבודה אתה מפצה ביכולת כלכלית לרכוש ״צעצועים״ שממתיקים את הגלולה ואותה יכולת כלכלית גם מעמידה אותך במעין עמדת כח (מה גם שיש לך וותק ונסיון בתחום).

 

בשפת רחוב- בין אם אתה נהנה ובין אם לא- לפחות חשבון הבנק שלך נהנה.