Jump to content

ברווז

  • הודעות

    4,444
  • כאן מאז:

  • פעילות אחרונה

  • ימים ב"תורמים ביותר"

    2

כל מה שפורסם על ידי ברווז

  1. כלי של WERA. פירמה ידועה. מהכלים שלהם שעברו לי בידיים שהם לא מברגים, הצורה של הידית שלהם לא נוחה במיוחד לאחיזה באופן די מפתיע... הכלי איכותי ואני בטוח שיפעל כמו שמפרסמים, אבל לא הייתי קונה אחד בלי למשש אותו קודם בגלל הקטע של הידית. החלק "המנופח" עבורי אישית מאד לא נוח, אולי למישהו אחר זה יהיה שוס- אני לא יודע.
  2. דברים שאני בונה ושעדיין לא יודע אפילו אם יהיה להם שוק.
  3. השאלות העיקריות שלי האמת נוגעות יותר לתפעול הכללי ולנושא המיסוי בארץ, מאשר לגבי "איך מתחילים". מהדקות הראשונות של הסרטון היא מסבירה את ה-"א-ב" הסטנדרטי של הקמת עסק אינטרנטי, שזה מעולה (והסבר עצמו טוב) עבור אנשים לא מנוסים. אמשיך לצפות בכל מקרה, תמיד טוב ואפשר ללמוד משהו חדש או לחדד משהו קיים.
  4. אני משתעשע ברעיון להרוויח כמה גרושים מה"כישרון" שלי. אשמח לשמוע דעות, טיפים, כל דבר בעצם. תודה לעונים.
  5. ברווז

    מחירי סלולר

    פרטנר יחסית יקרים, מהניסיון שלי. גם אני עברתי לתקופה קצרה לגולן, וחזרתי אחרי שלא שמעתי כלום במהלך השיחה בגלל איכות הקו. מעולם לא התקרבתי לסלקום. וזבאלהפון די בירווזו אותי לאורך השנים שהייתי לקוח שלהם, אז לשם אני לא חוזר גם אם הם ישלמו לי. למיטב ידיעתי המחירים של שלושתם דומים עד זהים ברמה של קרטל\תיאום מחירים.
  6. אז, לשיטתך, תורנות של 26 שעות זה "עוד בסדר לעומת"? כי לא, תורנות של שעות כל כך מרובות זה לא בסדר. אני מתפלא, בהיעדר מילה אחרת שיכולה לתאר את רמת ההשתאות שלי, מעובדה אחת בכל הסיפור הזה- מדע הרפואה, שהמתמחים והרופאים עוסקים בו, מכיר בתופעות הלוואי (המתמשכות) של מחסור כרוני בשינה. ומשום מה, כשמדובר על מתמחים, הוא לא קיים בעצם? כי אין לי דרך אחרת להסביר את הסוגייה הנ"ל. תגידו מה שתגידו, זה לא אנושי לעבוד במשך כל כך הרבה שעות- והעומס על המח למישהו שעובד בדבר מציל חיים הוא בעייתי בלשון המעטה. קורה לי שאני לא מצליח לישון ונשאר ער- אני לא מעיז לגעת בתחביבים שלי כי המח לא חד מספיק. כשמדובר בחיי אדם אז בכלל...
  7. הרכב הקודם שלי היה כבר מלא שריטות, דפיקות ומה לא- בזכות אנשים טובים שלא יודעים להחנות. או לנהוג. מודה- 2 נקודות מתוך העשרות שהיו, הן משהו שאני עשיתי לעצמי (מי. שם. עמודים. נמוכים. בשטח. של. חנייה?!) POINT BEEING: חוזר מאימון איזה ערב חורפי אחד + טרמפיסט. עומד בצומת לא מרומזרת (שקיבלתי בה דו"ח + קנס פעם אחת על "אי שימוש באיתות", קרי- הפרעתי לשוטר לטוס מהר בכביש בנתיב האמצעי מתוך 2 ומאחר והעבר התעבורתי שלי נקי הוא "ריחם עליי" ורצה "רק לתת לי קנס" בלי נקודות, יפה מצידו. כמובן שהאיתות פעל, אבל לך תתווכח עם שוטר). בגלל אותו דוח, אני נזהר בצומת הזו כמו נמלה בכנס רקדני סטפס. הכביש נראה פנוי מספיק, מתחיל לזוז, רכב מגיע, עוצר- ואז זז עוד קצת קדימה כי מישהי נכנסה בי מאחור. בקטנה כזה, לא שמה לב שעצרתי. קורה- במיוחד בתנאי ראות גרועים כמו שהיו אז. נהגת צעירה וחדשה אם אני זוכר נכון. יוצאים החוצה לראות מה קרה, אומר לה בואי נעצור בצד (היה מקום צמוד למקום התאונה לעמוד). יוצא שוב, בוחן את הנזק שלי. היא התנצלה, אמרה "לא ראיתי שעצרת בגשם הזה, קשה לראות". די צודקת, אבל זה לא משנה את העובדה שבתנאי ראות כאלו צריך להיזהר יותר... אני סוטה. מהנושא. מסתכל על הפגוש האחורי שלי. וואלה, לא מצליח לראות אם יש עליו דפיקה חדשה או לא עד כדי כך היה עמוס שריטות ומכות. מעיף מבט על הרכב שלה, כלום. ממש כלום. אפילו לא ירד מאצלי צבע על הפגוש שלה. "לא קרה כלום. אם את רוצה להחליף פרטים אין לי בעייה עם זה, אבל מבחינתי הכל נראה בסדר" אמרתי לה. לא ראיתי טעם לעכב אותה במזג אוויר הזה על כלום ושום דבר. הייתה לחוצה המסכנה... ובאמת שלא קרה כלום. מישהו אחר אולי היה מנצל את ההזדמנות להחליף פגוש על חשבונה.
  8. רק חיזקת את מה שאמרתי- אנשים לא מבינים מספיק לעומק את המורכבויות השונות. מעולם לא חשבתי על חלק מהטענות שהעלית כאן. זה לא התחום שלי, ואני לא מבין בו- כשאין ידע, קשה גם לשער. והעולם הנסתר הזה של ההבנה, עליו דיברתי. לא כולם יכולים להבין דברים שעבורם הם רק תיאורטיים. באיזה תחום בגדול, אם אפשר לשאול? כי יש הבדל בין סיני שצריך למכור חלקים לבין סיני שצריך לטפל במידע דיגיטלי. בוא נפרק לרגע את מה שאמרת. "עבודה קטנה", זה עבורך. לדעתך זו עבודה קטנה. בעל העסק רואה את הגודל האמיתי של העבודה: -הזמנת חלקים. -הקמת "קו" ייצור ייעודי לפריט יחיד. -למידת מפרט ויכולת עמידה בו. -משכורות לעובדים (בלי להזכיר את כל הוצאות התקורה הסטנדרטיות, שייתכן ויעלו אם המפעל יעבוד על "העבודה הקטנה" בשעות נוספות כדי לא לפגוע בקווי הייצור הסטנדרטיים שלהם). -רכש לפריטים וכלים יעודיים. שם ההוצאות יהיו גבוהות יותר- מי שקונה חומ"ג קונה אותו ב-BULK, בכמויות. המחיר בהתאם. לקנות 1 ק"ג\מטר\ליטר חומר יעלה הרבה יותר מאשר לקנות 100 ק"ג\מטר\ליטר והמחיר ללקוח ישקף את זה. -מה לגבי מיסים שונים ומשונים? תקנות? תקנים? אם העבודה הקטנה מצריכה טיפול בתוצרי לוואי (קח לדוגמא שמן מנועים- אסור "לשפוך לביוב", צריך לעשות איתו משהו מיוחד, לא סגור 100% על מה בדיוק. לשם כך צריך כלי ייעודי לאגירה שלו, למשל) זה מוסיף עוד עלויות ובאגים. אז כן, אילו לא תירוצים. זה המצב וזו האמת. לא כל מפעל מסוגל להתמודד עם דברים כאלו, ולא כל מפעל רוצה. לכל מפעל יש תחום התמחות עם ידע מקצועי ותשתית שמתאימה לתחום הזה. להכניס משהו חדש, גם "עבודה קטנה", זה תהליך לא פשוט ולא זול. אצל הסינים העבודה היא זולה מאד. שעות העבודה הסטנדרטיות שלהם הן "996" לפי כתבה שקראתי ממש לא מזמן- 9 בבוקר עד 9 בערב, 6 ימים בשבוע. למפעלים שם יש מספיק כ"א וגמישות כדי להסכים לקחת "עבודות קטנות" כאלו ולהרויח מהן. בארץ ב-99% מהמקרים זה פשוט לא משתלם לביצוע, בגלל מה שציינתי ועוד הרבה גורמים אחרים. לא תמיד ולא בהכרח. כן, קשרים אישיים עוזרים לקבל עדיפות בסדר הייצור במקומות מסוימים. אבל מפעל שהתחייב לייצר X חתיכות בדדליין קרוב ועם רווח גבוה, גם אם אתה חבר מהצבא של הבעלים, עדיין ייתן לך תאריך ייצור רחוק יותר. אולי תקבל קדימות על פני ההזמנה הבאה שהיא יחסית קטנה יותר, אבל ברוב המקרים לא עדיפות של מהיום למחר. *המקרים שבהם קל לקבל "מהיום למחר" לרוב יעידו על מפעל בקשיים שמוכן לקחת כמעט כל דבר כדי לשרוד.
  9. תגיד תודה שרק המקום הראשון. בבקשה אל תשאל אותי איך אני יודע. וזה ממש לא : הקטע שמי שלא היה עצמאי לא רואה ולא יכול לראות את הדברים מהצד השני. וזה בסדר וזה לגיטימי, עד רמה מסויימת. קראתי ב"וואלה!", ואני כבר שוקל לעבור לאתר חדשות אחר כי נמאס לי מהרפש שהולך שם, טור דיעה או כתבה או השד יודע לתאר אותו כמו שצריך- לגבי השעות של המתמחים ברפואה. לדעתו של הכותב, זו מהומה בכוס תה כי "אחר כך הם הופכים להיות רופאים שמרוויחים יפה וממשיכים לעבוד הרבה אחרי גיל פרישה". צורת החשיבה הצרה הזו, של להסתכל דרך החור בגרוש ולחשוב שאתה רואה קדימה, היא הבעייה- ומעט מאד אנשים מבינים שהם מביטים דרך הגרוש בכלל כי הוא שקוף לרובם. יש נקודה במה שהוא אומר, בדיוק כמו שיש נקודה במה שאמרו פה- "לא מרוויח, שיסגור". אבל התמונה כל כך גדולה ורחבה יותר מזה. ומעט מדי אנשים מצליחים לראות אותה.
  10. אני לגמרי מבין את הסקפטיות. אם היו מספרים לי משהו כזה, גם אני לא הייתי מאמין. אבל זה אשכרה קרה. * לקסוס רכב חברה, לא פחות. אמרה שחיכתה לי. לא יודע עד כמה נכון או כמה זמן. להחליף מפתחות, אה? מההלם לא חשבתי על לחפש, האמת. לא פרטים ולא כלום- פגיעה בדלת זה חדשות לבקרים, אין טעם לעשות מזה משהו. וכן, צעירה. יותר מדיי בשבילי, לפחות. עדיין מנסה להבין מה התכוונת להגיד במשפט הזה, ובחיי שעדיין לא מצליח.
  11. לא כל האנשים מודעים לכל השיקולים של כל האנשים האחרים. לכן בדיוק יש מקום לייצור ושיווק מקומי כמו שיש מקום לייבוא מחו"ל. לכן העסק שמוכר במחיר גבוה מאד עדיין מוכר, גם לעומת ההוא שמוכר בזול מאד. לכל לקוח יש מערכת שיקולים שלמה. ראיתם דוגמאות לזה גם בשירשור המידע על כלים שפתחתי- יש מספיק אנשים שלא יכולים להגיע לחנות כלים טובה בשעות הפתיחה שלה, ולכן קונים בהום סנטר שיקר משמעותית והסחורה שהוא מחזיק באיכות נמוכה ממה שניתן למצוא בשוק. למדתי על בשרי כעצמאי שאנשים לא ירצו לגעת במוצר זול שקשור לתחום המזון (שתייה, במקרה שלי). לתקופה קצרה הייתי הזול ביותר מבין מתחריי. לקוחות לא התקרבו אליי- פחדים וחששות כפי הנראה, אם מנטרלים את כל שאר ההשפעות שלא השתנו עקרונית. גם אני לא הולך תמיד בהכרח להכי זול- בכמה מהדברים האחרונים שחיפשתי, הם יושבים בת"א. עלות משלוח (או איסוף עצמי) משנה את התמונה, לפעמים רק קצת ולפעמים הרבה. ואח"כ- מה יקרה אם אני צריך לממש אחריות? לנסוע שוב לת"א? עם האוטו?!? השתגעתם? אז ישנו "זול מספיק" וש"נוח מספיק" עבורי.ואילו רק 2 שיקולים שלי. יש לי עוד שיקולים בבחירת מוצר, וללקוח ממוצע יש עוד כמה (גם לי, ולא ניכנס לכווווולם בשביל הדוגמא והדיון הזה). פוטטו, לצערי אנשים לא מבינים (ולא רק אתה- הרבה מהציבור) את המשמעות והמחיר הנפשי של סגירת עסק. לרוב המוחלט של העצמאיים, העסק הוא חלק מהישות של עצמם, ה"בייבי" שלהם, תקרא לזה איך שאתה רוצה. זה מעבר לאחריות של כל מעסיק לגבי עובדים אם יש לו ולפרנסה שלהם, ולעוד המון דברים אחרים שלא אמורים להיות שקופים בכלל למי שמעולם לא היה עצמאי. ההחלטה שקיבלתי על סגירת העסק שלי הייתה הקשה ביותר שנאלצתי לקבל בימי חיי. המחיר הנפשי ששילמתי (על העסק עצמו, על הסגירה ועוד כמה נקודות בדרך) היה גבוה מאד ואני עדיין מרגיש יופי יופי חלק מההשפעות האלו בחיי היום יום שלי. המשמעות של סגירת עסק היא כל כך גדולה, שאפשר להעיד עליה מכיוון אחר- רוב העסקים שנסגרו היו חנוקים עם הלוואות ומקורות מימון בריאים יותר ופחות רק כדי לשמור על העסק פעיל עד שיצליחו להכניס כמה גרושים. זה מראה לאיזה מרחק בעלי העסקים מוכנים להגיע כדי לשמור על הבייבי שלהם פעיל. אז להגיד בכזו קלות "אז תסגור", יש אנשים שאשכרה יקראו לזה "קצת מעליב"- אין פה שום דבר קל.
  12. שמח וטוב לב, יוצא מהעבודה והולך אל האוטו שלי. בא להיכנס, ויוצאת בחורה מהרכב לידי (לקסוס, רכב חברה לפי המדבקה שעליו) ושואלת- "סליחה, זה האוטו שלך?". הלב ירד לי לתחתונים. -כן, עניתי. "אני מאד מתנצלת..." התחילה להגיד. המח שלי BE LIKE: הו שיט, זה הולך לעלות לי. לא ראיתי איפה היא פגעה, איך לא שמתי לב? איך ייתכן שפיספסתי? הרי הסתכלתי על האוטו בדרך אליו, הפרונט נראה נקי. אולי מאחורה? איך שהוא? אז מה אם יש שם מדרכה גבוהה, זו בחורה , ולא ראיתי איך הוא נראה מאחורה. כמה עולה בכלל פחחות וצבע כללי בימינו? ואיפה אני אעשה את זה? צריך לשאול בפורום אם הם יכולים להמליץ על פחח טוב בחיפה, מקווה שלא אצטרך לנסוע הבייתה עם הפגוש בבגאז' כי אין לי בגאז'-יש לי האצ'בק. אולי אוכל לתקן את זה בעצמי ולהעלות סרטון ליוטיוב על זה? אם אצליח לעבור את שלב העריכה המעצבן הזה הכוונה. "...אבל כשפתחתי את הדלת שלי, היא בטעות נפתחה על האוטו שלך, חזק. היה משב רוח או משהו, באמת סליחה". ואז היא המשיכה. "אני יכולה לשלם לך על הנזק, יש לי פה עליי מזומן. אם אתה רוצה אפשר להתקשר לביטוח להחליף פרטים, באמת סליחה. חיכיתי לך עד שתחזור לאוטו, אני ממש מתנצלת". אמרתי לה שהכל בסדר, קורה לכולם, קורה כל יום וכל הזמן, הראיתי לה את הסימנים מהאנשים שלא טרחו לחכות לי שאחזור לאוטו , ובכלל מסתבר בסוף שהיא פגעה לי במדבקת הגנה ששמתי בדיוק בשביל זה. ואז בא השוס. היא אמרה "צריך לכבד רכוש של אחרים". נגנבתי. אם לא הייתי נשוי הייתי מזמין אותה לשבת על בקבו...אה, על כסא עם בקבוק קולה או משהו. פעם ראשונה שקורה לי כזה קטע. נדיר מאד למצוא בארץ אדם הגון (אפילו קצת יותר מדיי הגון האמת). כל הכבוד לה. תודה על ההקשבה, שמחתי לשתף אתכם בחוויה הזו. זה היה פשוט יום מוזר.
  13. נו, אז לשנייה לא תראה את הטלפון, לא יקרה כלום.
  14. שאלה מצויינת. אני מחסנאי (התחלתי את דרכי כמחסנאי לפני כ) 20 שנה. נעזוב לטובת הדיון את העובדה שהצלחתי להתקדם ולשנות את הכיוון לרכש. אוקיי? במקרה אני גם חיפשתי בשנה האחרונה עבודה חדשה. אני נתקלתי במודעות דרושים למנהל מחסן (מנהל. לא מחסנאי. מנהל. שמנהל גם עובדים וגם את המחסן) שהשכר השעתי הוא 34. למנהל. ניהלתי מחסנים (ואנשים) בעברי. עם 15 שנות ניסיון במחסן (לפני שהגעתי ל-20 של היום ). מחסנאי מתחיל קיבל אולי קצת מעל המינימום במקרה הטוב. אני עדיין הרווחתי באיזור של אותם 34 ש"ח שעתי, אולי פחות- לא זוכר (היו גם ימי שישי בתחשיב בזמנו). קניין יכול להגיע לאיזור ה-11. איש רכש (מנהל רכש, עם או בלי עובדים) מגיע ל-14. עם כמה שאני עוסק ברכש, עוד לא התקרבתי אפילו למשכורת של קניין. כולל משכורת של קניין ללא ניסיון (ויש לי רק 10 שנות ניסיון בזה). שלא יZיינו את המח. אולי מחסנאי בבורסה ליהלומים יכול להגיע לסכומים האלו כי נדרשות תכונות מסויימות ואופי מסויים. אולי. לא בדקתי אף פעם (כי אני לא מהאיזור...). הייתי לפני כמה חודשים בראיון למשרת מנהל מחסן. הוצע שעתי 32. מחסן נטו. בלי רכש ומסביב. אני הכלאה בין השניים... הסטנדרט שלי זה לשלוח הזמנות על 100 self sealing stem bolts, וכל הזמן מגיעים אלי הזמנות של לקוחות שצריכים משהו שאף אחד לא שמע עליו מחוץ לברנג'ה מאד מאד ספציפית. זה תרם לי מאד לפיתוח מומחיות באיתור מוצרים וספקים, עובדה שאני מתגאה בה למען האמת. הדיע אליי לפני זמן מה לקוח מחברת החשמל. לקוח מוכר וידוע ואפילו קבוע אצלנו. הוא הביא איתו דוגמא של משהו, כלי שנראה כמו ידית ידנית לפתיחת חלון של רכב- אשכרה ורבע. בול כמו ידית כזו. מעולם לא ראיתי את הכלי לפני כן או אפילו שמעתי עליו. בתוך ה-5 דקות של הסמול טוק, הוא כבר היה עם הצעת מחיר ביד לכלי ואני ידעתי כמה זה הולך לעלות לי ומאיפה להזמין את זה. בגדול, גם בעולם העסקי במקומות גדולים יש הבדלה בין סוגי הקניינות. כמה שהמקום יותר גדול, כך יש לך יותר סוגים- "שירותים" (הסכמי קב"מ בעיקר עם חברות ניקיון, קייטרינג וכדומה), "מוצרים" יחד עם או לחוד מ"חומ"ג" (הכל החל מהכלי עבודה בשוטף דרך דברים כמו מיקרוגל למשרד וכלה במכלולים מוכנים להרכבה), יש "טקטי" שמטרתו להתמחות בתפ"י ולתכנן את החומר בהתאם (בגדול מאד, על רגל אחת, מעבר למטלות של איתור למשל) ויש עוד כמה - קצרה היריעה האלקטרונית. ניהול נכון ובריא ידידי. 👍 כך גם אני עובד. העובדים שלי עושים את כל הדברים הטובים- את הבעיות אני עשיתי. טוב, כרגע אין לי עובדים, ככה ש...
  15. KDS- לא רעים. אישית לא התחברתי אליהם, אבל האיכות סבירה לחלוטין. אישית אני מעדיף את OLFA- ליגה אחרת. ל-KDS יש עדיין מה ללמוד ולהשתפר, אולפא כבר שם. אם חשבתם ש-KDS מהודק ומרגיש מסיבי, לא ניסיתם כנראה עדיין את אולפא ביפניות יש 2 סוגים בעיקרון- להב נשבר ולהב טרפזי. לכל אחת שימושים משלה, ואני אישית מעדיף להשתמש בטרפזית להרבה מהמטלות הסטנדרטיות. אני צריך לחתוך לא מעט פלסטיק ודברים כאלו, ושם היא מצטיינת- ניתן להפעיל עליה הרבה כח. גם העובדה שאין לה להב ארוך יכולה להיות יתרון בלא מעט מצבים. למתעניינים, יש גם כאלו בסגנון של סכין "בטיחות", שהלהב נשאר בחוץ רק כשמחזיקים אותו בפוזיצייה של "פתוח" וברגע שעוזבים יש קפיץ שמחזיר אותו למקום. וכמובן, אני הייתי מעדיף להדחיק את העובדה שיש לא מעט אנשים שלוקחים סכין יפנית עם להב נשבר, ולא משנה מה אורך הלהב (אם כן או לא חתכו ממנו את רוב החלקים כבר)- פותחים אותו עד הסוף... אני מתחלחל כל פעם מחדש.
  16. גם את זה ברווז אמר האמת, עוד בעמוד הראשון:
  17. סופר7 יקר יותר בהום סנטר לפחות בעיר שלי (חיפה). לא יודע איך זה עובד באשדוד. קח בחשבון שיש גם הבדלים ברמת האיכות של צנרת. גם שם יש פירמות ויש "פושטים". ולהום סנטר יש ייתרון אחד ענק על פני המתחרים שלו- כח קנייה בכמות עצומה יחסית. כך שעל צנרת בהחלט יכול להיות ששם יותר זול. לא לכולם יש יחסים עד כדי כך קרובים עם החנויות כלים יש לי כמה אנשי קשר שמכירים אותי כבר היטב, כך שאני כן יכול לעשות את זה. אבל לא כולם מכירים את האנשים בחנויות ברמה הזו, ולרוב זה לא יעבוד ככה עם מישהו זר. ואגב, יש גם חנויות שפתוחות עד 19:00 בערב, לפחות בחיפה (שזר למשל).
  18. תמיד כשאחד מהמוכרנים שם ניגש ושואל אותי "אפשר לעזור" כשאני מסתובב באיזור כלי העבודה, אני מגחך לעצמי ועומד לשאול אותו - "כן, מה אתה רוצה לדעת?". חלק ב'- כלים עם מורכבות גבוהה. כרגע אני שם בצד את נושא המברגות ולא מתייחס אליהן, כי מחד הן קצת יוצאות דופן ומאידך כל חנות יכולה לעזור לך עם בעייה בכלי. כך שהדברים לא מתייחסים אליהן. איך ניתן לדעת אם הכלי שאני רוצה לרכוש הוא באיכות טובה או זיבלון? בגדול, לכלים באיכות טובה, שהם מורכבים יותר מכלי שהוא "יחידה אחת" כמו בוקסה או מפתח או מפתח אלן או מברג וכולי וכדומה, יש כמה דברים שאני רוצה לראות שקיימים לחברה שהכלי שייך לה. הראשון-חלקי חילוף למוצר. ניקח למשל מקרה שהיה פה בפורום בשבוע האחרון- נפתח באוף שרשור על "איך מתקנים ידית רצ'ט שנתקעה לי". לידיות רצ'ט בפירמות האיכותיות, יש גישה למנגנון והחברות אף מייצרות חלקי חילוף בהתאם לרצ'ט (1/4, 3/8, 1/2, 3/4, 1 וכך הלאה). הגישה לפתיחת הידית עצמה אינטואטיבית לכל מי שמשתמש בכלי (אם אתה יודע להשתמש ברצ'ט, אתה תדע להשתמש במברג - והברגים לא יהיו ברגי ביטחון הזויים). הקצת יוצא מן הכלל הזה מגיע מהתחום התעופתי- ידיות רצ'ט שנוצרו עם התחשבות ב-FOD (נזק מגופים זרים בתרגום חופשי שעשוי להיגרם לחלקים רגישים בכלי התעופה אם משהו יתפרק בלי שתשים לב), שם הגישה עדיין קיימת לרוב, אבל היא קצת שונה. אם אני רואה בקטלוג החברה חלקי חילוף (כמובן עם דגם ומק"ט ) שמתאימים לרצ'ט שאני הולך לקנות, אני יכול להיות רגוע שמדובר על כלי ברמה גבוהה. ובואו נודה בזה, ברוב המקרים משתמש ביתי לעולם לא יגיע למצב שבו הוא צריך לרכוש את חלקי החילוף- הכלי בנוי לשימוש מקצועי יום-יומי ועד שהוא יישחק או יתקלקל עשויים לעבור שנים או אף עשורים. השני- DATASHEET. למוצרים מורכבים יותר מידית רצ'ט, כמו גם למכשירים אלקטרוניים (רב-מודד למשל), יש דף נתונים שאמור להיות נגיש וקל למציאה. לפעמים יש עליו את השרטוט ("פיצוץ עץ מוצר" למי שמכיר את המונח) של כל החלקים עם מספר\מק"ט, כך שאם אתה צריך להחליף שם חלק, תוכל לאתר אותו בקלות. כבר רדפתי אחרי אטמים ואחרי פינים שונים ומשונים לפי הדף הזה במוצרים פניאומטיים שונים. היה קל לאתר אותם ולהגיע למספר החלק בשרטוט. זאת לעומת מוצרים זולים- שם לרוב לא תצליחו למצוא DATASHEET בכלל... שלא לדבר על השרטוט. מה שכן, יש לא מעט מצבים שגם לכלי "רציני" חסר ה-DATASHEET או שלא קל למצוא אותו. לפעמים זה בכוונה, מסיבות מסחריות. כן הייתי מחריג את הסט בוקסות ורצ'ט שלי מהרשימה הזו. מדוע? אני מכיר את האיכות של הכלים. ואמנם למיטב ידיעתי אין להם אפשרות לפתיחה ותיקון במקרה של קילקול (לפחות לא פתיחה ברורה וקלה כמו במקרה של חברות איכותיות יותר), אבל לשימושים שלי, עד שאגיע למצב של קלקול יעברו עשורים. למעשה, עם הסט 1/2 שלי כבר עברו 2 עשורים בערך למיטב זכרוני. כך שאפילו שאין לחברה הזו בקטלוג חלקי חילוף, מההיכרות שלי עם הפירמה יכלתי להיות בראש שקט- שוב, לשימושים שלי. נו, אוקיי. הבנתי. זה הקריטריון היחיד? לא. בגדול, הכלים הזולים יבואו במגוון יחסית מצומצם של גדלים\אפשרויות. בכלים האיכותיים תוכל למצוא מידות "משוגעות" שלא קיימות כמעט בשוק. אחת החברות ששיווקתי ייצרה מפתחות פתוחים (בין היתר, כמובן ) במידות שקשה לי להבין את ההצדקה שלהן- שמעתם פעם על מפתח פתוח\טבעת בקוטר 3.2 מ"מ? בוקסות כאלו, יש- בהחלט. אבל מפתח?! וכמובן, מהצד השני של המשוואה, 60 מ"מ. עם אחד כזה מהדקים את השמש למקום בבוקר כדי שלא תיפול. נדיר שמישהו ירצה להשתמש במפתח בכזה גודל, כי אם ניתן עדיף בוקסא, אבל לא תמיד יש מקום להכניס בוקסא בגודל הזה. לכן הכלי קיים. מצורפת תמונה להמחשה שלי, מחזיק בידיי הענוגות (של 1.87 מטר ברווז) מפתח אלן בקוטר 32 מ"מ, ותמונה (גם שלי) שבה אני מחזיק מפתח דומני 60 מ"מ (לא זוכר בוודאות). דווקא בכלים הגדולים יש יותר מגוון גם באיכות נמוכה, אבל דווקא בכלים הקטנים- יצרן שמייצר גם כלים זעירים מבחינתי נחשב לאחד איכותי. ממתי משתמש ביתי צריך לקנות כלים כאלה, יא ברווז? מכירים את פלוק? יש חובבים שקונים רק אותו. למשל. אבל לא רק לפלוק יש דאטהשיט- גם ליוני-טי יש. זו דוגמא קלאסית. המחיר של הכלי יחסית נמוך והתמורה לכסף מצויינת. אני בעצמי משתמש באחד כזה (לא זוכר את הדגם). יש נגרים חובבים שאוהבים אקדחי מסמרים פניאומטיים. למשל. או מה לגבי מי שיש לו מקום בבית ורוצה לעבוד על הרכב, עם פטיש אוויר פניאומטי למשל? הזולים מתקלקלים מהר ואוכלים הרבה אוויר למיטב ידיעתי (אני לא מומחה בתחום, תסלחו לי). לאיכותיים יותר (בדוגמא להלן- שיקאגו פניאומטיקס, CP) ניתן למצוא בקלות של כמה קליקים את ה"פיצוץ עץ מוצר" שדיברתי עליו קודם. באופן כללי, אפשר לומר על הכלים האיכותיים שהרבה יותר קל והרבה יותר כיף לעבוד איתם. לכן יש לא מעט מצבים שמשתמש ביתי ירצה כלי מקצועי. ובאופן כללי, אפשר לומר על הכלים הזולים שהם מאד מתסכלים ולפעמים (אישית בכל מקרה) אני מתבאס מהשנייה שהחזקתי אחד ביד- רק מלהחזיק אותו... עברו לי בידיים יותר מפתחות (פתוח\טבעת) מאשר כל כלי אחר. אישית לעצמי קניתי את הזול ביותר שמצאתי כי אני כמעט שלא משתמש בהם- פעם בשנה זה הרבה בשבילי. אבל עברו לי בידיים מוצרים איכותיים של חברות מהשורה הראשונה. ורק מלהחזיק ביד את הזבל שקניתי גורם לי לרגשי נחיתות מרגישים את ההבדל היטב. נאה דורש נאה מקיים יא ברווז- במה אתה משתמש? בשלב זה, אין לי יחסית כלים מורכבים. יש כמה בודדים. לצערי קניתי אקדח סיכות ומסמרים חשמלי של הנטר. ידעתי שהוא לא יהיה להיט, אבל במחיר שלו אמרתי ששווה לי מה שהוא יכול לחסוך לי מבחינת עבודה. אם הייתי יודע כמה שאני צריך באמת אחד כזה, הייתי קונה אחד איכותי מההתחלה... כזה שיש לו פיצוץ עץ מוצר. גם אני טועה לפעמים. רב-מודד: של UNI-T. לא זוכר את הדגם. ביתי, פשוט. יחס VFM (תמורה לכסף) מצויין. קומפרסור: עוד אין לי, אבל כשסוף סוף אקנה אחד, הוא לא יהיה הזול ביותר שאני מוצא. כנ"ל עם האקדח מסמרים החדש שאני מתכנן עליו . כלל האצבע שלי לסינון ראשוני של כלים מורכבים: כמה שיותר חלקים נעים או כמה שיותר מורכב המוצר- ללכת על יותר איכותי, בעיקר כי קל להשמיש במקרה של תקלה וגם בגלל שאין מה לעשות ובכלים האיכותיים יותר בטיחות המשתמש נכנסת לחשבון בתכנון הכלי- לא משהו שאפשר להבטיח עבור הכלים הזולים. מקווה שנהניתם. אפשר לשלם גם בביט
  19. פות"ש, למה אתה מנסה בכח להשוות את עצמך לאחרים? זה לעולם לא יביא אותך לתוצאות כי תמיד יהיה מישהו יותר טוב ממך במשהו והתחושה האישית שלך תמיד תהיה עם BIAS סובייקטיבי כלשהו. במקום לחשוב "הוא טוב ב...", נסה להסיט את הכיוון ל"אני רוצה להשתפר ב...". כך הבסיס שלך יהיה אתה ולא מישהו אחר, שאין לך שום אפשרות לדעת ב-100% מה המצב האמיתי שלו (אם הוא אכן בטוח בעצמו או קצת סדוק או מה בדיוק). ניסחת היטב שאתה רוצה להשתפר בנקודות ספציפיות. יש בימינו גם מדריכים ביוטיוב שיכולים לעזור, גם אם רק "חפיף"- זו כבר התחלה. אם ניקח אותי כדוגמא, אני לעולם לא חושב "הוא קניין יותר טוב ממני" או "הוא מצליח תמיד למצוא את המוצר במחיר יותר טוב" (למשל, כדוגמא לא משקפת בלבד אני דווקא חזק בזה) אני חושב בצורה אחרת, של "יש לי מה ואיך ללמוד לגבי איתור מוצרים במחיר טוב יותר כי אני עוד לא מומחה בזה". המשפט הראשון משווה אותי למישהו אחר, שאולי יש לו כמה עשרות שנות ניסיון יותר ממני, אולי יותר בקיא בטכנולוגיה ממני, אולי ואולי ואולי ואולי- לא יודע ולא יכול לדעת כי הוא לא אני. המשפט השני מתייחס אליי, ולמה שאני יודע, יכול ומבין בתחום- "אני לא יודע הכל ויש לי מה ללמוד". מפה, תוך כדי החוזקות שלך, ניתן ללמוד את מה שחסר ולהגיע לתוצאות. כלל הברזל שלי לחיים, בכל התחומים- אני לא צעיר מספיק בשביל לדעת הכל. יש לי תמיד מה ללמוד, ומכל אחד אפשר ללמוד משהו. אני כל הזמן בלמידה. כל הזמן שואב מידע בכל התחומים החשובים לי- גם ברכש (התעסוקה שלי), גם בבנייה של דברים (התחביב שלי), בהכל. כמה שיותר אלמד, ככה יהיה לי יותר קל. והלימודים האלו הם שלי ובשבילי, ולא "בגללו" או "בגללה" כי "הוא\היא יותר טובים ממני ב..." אלא כי "אני רוצה להשתפר ב...".
  20. לקרוא להום סנטר ואייס "חנות כלים" זה כמו לקרוא למאפייה שמתפרנסת בעיקר מפיתות "קונדיטוריית שף". מבחר נמוך של כלים באיכות נמוכה יחסית ומחיר גבוה לעומת כל חנות נורמלית אחרת. יש פה ושם הזדמנויות טובות אצלהם (כמו הפטישון שלי, גם המברגה שרכשתי בזמנו- ה-12V הייתה אצלהם במבצע ב-20 ש"ח פחות ממה שעלתה לי בשזר), אבל די נדיר. בארץ אני תמיד אעדיף חנות ייעודית למה שאני מחפש- אם זה כלים, אם זה תאורה, אם זה ריהוט משרדי. החנויות האלו הן סוג של "פשרה"- כשהם לא מומחים לדבר אחד, הכל יותר יקר והאיכות לרוב מוגבלת. אחרי שזה נאמר, כן- קניתי דברים מהום סנטר ואייס כי גם לנוחות לפעמים יש משקל. ובכל מקרה תמיד ביצעתי חקר שוק לפני הרכישה, גם בחנויות המתמחות בתחום וגם בחנויות ש"מחזיקות גם את". HANS, בעקבות מה שכתבת פה, אני הולך לגשת עם "ראש פתוח" לבחינה מחדש של וולפקראפט. כמו שאמרתי, לא הישרו עליי רושם טוב (רושם ראשוני בלבד), אבל המלצה כל כך אוהדת שמגיעה ממשתמש מחייבת אותי לבחון מחדש את הנושא 😉 יש להם כמה דברים שמצאתי כשימושיים למדיי אבל תמיד נרתעתי מהם משום מה.
  21. לכל אחד יש "מיקסר" מקצועי, שהמתגים בו מכוונים בצורה אחרת. יש כאלו שמכוונים את הOUTPUT לסאומד מושלם, אחרים מעדיפםים שיישמע יותר כמו תקליט ישן, אחרים הולכים על נקי, יש כאלו שייקחו בס חזק. אבל זה הכל יוצא מהמיקסר, ומיקסר ניתן ל"תיכנות" עם כל המתגים שיש עליו. בוחר להעלות אחד, ויש לך יותר ווליום לבס. מעלה אחר, והופ, אתה נשמע כמו רובוט. אצל כל אחד המתגים בפוזיציה שונה. אלו שנשמעים בטוחים בעצמם, אלו שהם באמת בטוחים בעצמם, אלו שהם כל שילוב אחר של השניים- זה הכל המיקסר הזה. אז יכול להיות שאחד למד איך לכוון את המיקסר להוציא סאונד יציב ונקי, למרות שהמיקסר שלו מקבל אותות באיכות ירודה באינפוט...
  22. אני דווקא פחות מרוצה ממקדחי מקיטה... אגב, לרוב ליין המקדחים ודברים נוספים עם מותג מסויים כמו מקיטה, דהוולט וכו, לא מיוצרים על ידם אלא בקבלנות חוץ והמוצר הופך להיות "מותג מדבקה". לכן אני לרוב כותב משהו כמו [מקדחים של "מקיטה"]. נגעת פה בנקודה שאני לא יודע איך לאכול אותה בעצמי- האיכות של מקדחי "בוש" ו"מקיטה" (ואולי גם אחרים שעוד לא עברו דרכי כך שאין דעה). מחד, המוצרים שלהם סבירים לחלוטין מבחינת איכות. מאידך, יחס עלות-תועלת לא להיט. מצד שלישי, אני לא מתחבר אליהם באופן כללי, משהו שם נראה לי "OFF" ולא מוצא חן בעיניי ואני עדיין לא יודע לשים עליו את האצבע. היה לי בעבר (אין מושג איפה הוא היום) סט מקדחי בטון של "בוש" למקדחה. עשו את העבודה, סבירים לגמרי, אבל לא נראו כמו שהייתי מצפה מהם להיראות ולא היו טובים ברמה שמצדיקה את המחיר שלהם מול חברות אחרות. כשאני צריך מקדח חדש לבטון אני מחפש את אלפן בלבד. את הסטים של "בוש" שיש לי לא רכשתי, לא זוכר איך התגלגלו לידיי. אולי מתנה ברכישת כלי או משהו. וולפקראפט זו חברה שאני לא יודע איך לאכול. יש להם לא מעט חידושים בתחום העבודה עם עץ, אבל הסחורה שלהם נראית באיכות בינונית-במקרה-הטוב לעיניים שלי. עוד לא יצא לי לעבוד\להשתמש עם מוצר שלהם כך שאין לי דיעה מגובשת, רק דיעה קדומה סט כזה? נראה לי שזה לא בדיוק זה (לא שטוח מספיק לדעתי). ראשים שטוחים, יותר ופחות, קיימים להרבה מאד חברות. גוגל תמונות יוכל לעזור לך בחיפושים.
  23. לא כולם מריצים "סקריפט זבל" כזה או אחר ברקע. לי אישית יש בעייה של ביטחון עצמי. ואני מודע לה. סגנון הדיבור שלי משקף את זה. ואני מודע לזה. אבל כשאני צריך לענות על שאלה (נושאי עבודה), אני עונה בביטחון מלא במידה ואני יודע את התשובה אחרי שבדקתי את הנושא. אין טעם שלא לעשות את זה. ממש לא. סיבה ותוצאה, תהליך. 1)אתה עושה משהו. 2) 3) יתפסו אותך בתור סמכות למשהו שעשית. זו מיומנות, או מולדת אם יש לך מזל או נלמדת אם לא ניחנת בה מראש. אני הגעתי למצב שבו אני לא צריך, לא רוצה, לא מעוניין ולא מעניין אותי בכלל אישורים חיצוניים. אני יודע מי ומה ולמה וכמה אני. לא מעניין אותי איך אני נתפס ע"י הסביבה, מאחר ולכל אדם הבנה אחרת לאותו הדבר ואי אפשר לרצות את כולם. מאחר ואני מתנהל בהתאם לצורה של "אין לי צורך ואת מי להרשים", המעשים שלי מדברים הרבה יותר מהמילים שלי. אני מתלבש מכובד, ייצוגי. דואג להופעה נאה (גילוח, תספורת). לא שלומפר. וזהו - מה שאתה רואה, זה מה שיש. זה משדר משהו בפני עצמו, והרבה אנשים נתפסים על הווייב הזה. גם אני ככה בעיקרון... כן, זה אפשרי, ועד רמה גבוהה. כמו שאמרתי מקודם, יש אנשים שנולדו עם הכישרון הזה, ויש כאלו שצריכים ללמוד לייצר (או לזייף) אותו. אבל הבן אדם צריך לרצות ללמוד להשתנות, לכן מה שכתבת לגבי "יצירת תרבות דיון" תעזור רק קצת. לרוב (לדעתי לפחות) הבחור המדובר יהיה סתם מופנם, שקשה לו לדבר באופן כללי עם אנשים כי זה שואב הרבה אנרגייה- והוא לא רוצה להשתנות. נשמע שהחלטת, אתה מחפש לקבל אישור מהחבר'ה או משהו? אם אתה יכול להרשות לעצמך את העלות של זה, תנסה. איך אומרים כל הקואצ'רים (בגרוש וביותר יקר מגרוש): "את ה"לא!" כבר יש לך. תנסה. אולי זה יהפוך להיות "כן".
×
×
  • תוכן חדש...