מכירים את משחק הרחוב עם שלוש כוסות הפוכות? ככה זה עובד

[Derish]

לפני שעה, Haim_gds כתב:

מה למשל?

עברתי שם הרבה ב 95-00 ולא זכור משהו כזה.

 

כנראה שפשוט לא היית קהל היעד שלהם.

יש לי הרבה זכרונות חלקיים בנושא, לכן שאלתי את ג'מיני כמה שאלות מנחות וביקשתי שיתן לי פירוט קוהרנטי. יצא קצת ארוך מדי כדי להדביק פה, אבל אתה מוזמן לקרוא אם זה מעניין: https://gemini.google.com/share/55fd1553fc4f

 

[ברווז]

לפני שעתיים, ניקו פ. כתב:

פתחתי. ראיתי 31 דקות. סגרתי מיד. 

אז איך ראית את כל ה-31 דקות אבל סגרת מיד.

לא ברור 

 

31 דקות, וואו. 

מה כל כך קשה ב:

 

1) כדור ביד. 

2) כוס רכה.

3) ???

4) רווח!

 

במקום זה קיבלנו אפוס נורווגי עם נרטיב, התחלה-אמצע-וסוף, סיפורי אלף לילה ולילה, דמויות ססגוניות שלא יתביישו להופיע בסרט של בונד, המחשות מעשיות (בקטנה), איך הצליח לעשות 31 דקות מזה אני לא יודע.

[Haim_gds]

לפני 13 דקות, Derish כתב:

 

כנראה שפשוט לא היית קהל היעד שלהם.

יש לי הרבה זכרונות חלקיים בנושא, לכן שאלתי את ג'מיני כמה שאלות מנחות וביקשתי שיתן לי פירוט קוהרנטי. יצא קצת ארוך מדי כדי להדביק פה, אבל אתה מוזמן לקרוא אם זה מעניין: https://gemini.google.com/share/55fd1553fc4f

 

וואו!

הזיכרון שלי כבר לא ממש מהתקופה ההיא אבל זוכר שכשהיתי מגיע מלמטה אז הייתי מוציא את הפרפר מהכיס ומתחיל לשחק איתו....

ילדים, אל תנסו בבית!🙂

עריכה אחרונה ב-22 בפברואר על ידי Haim_gds

[natco]

לי היתה סכין קומנדו קומפקטית בנעל הצבאית (boot knife, למי שמתמצא).

בעיקר כי בשנים הללו היה נהוג לנוע בטרמפים, ונשק אמיתי לא נתנו לג'ובניק כמוני.

 

בכל מקרה, מעניין. תמיד קראתי אותך ודמיינתי לי שאתה בערך בגילי.

כשאני הייתי חייל, התחנה החדשה עוד בקושי נפתחה. בטח שעדיין לא הפכה למקום נוראי כזה.

לא זוכר שיצא לי לנסוע משם אפילו פעם אחת.

 

 

 

[itaysamurai]

לפני 3 שעות, Derish כתב:

 

כנראה שפשוט לא היית קהל היעד שלהם.

יש לי הרבה זכרונות חלקיים בנושא, לכן שאלתי את ג'מיני כמה שאלות מנחות וביקשתי שיתן לי פירוט קוהרנטי. יצא קצת ארוך מדי כדי להדביק פה, אבל אתה מוזמן לקרוא אם זה מעניין: https://gemini.google.com/share/55fd1553fc4f

 

לגמרי. 

אמנם השתמשתי מעט מאוד בתחנה המרכזית כחייל בין 97 ל-00 כי השירות שלי היה בקצוות המדינה, אבל זוכר היטב את התולעים האלה והאמבושים שהיו עושים על חיילים.

התחנה היתה מקום דוחה גם בשנים האלה של שיא הפעילות.

 

[שביט]

לפני 8 שעות, natco כתב:

אכלתי באותו ערב "כלכלה" במרחב ירקון.

 

חבל שלא נסעת לאכול פלאפל אצל "העצוב" ביפו או אצל "השבוז" באבו כביר 😄

מצד שני, הם פתוחים רק בין 11:45 לרבע ל12.

 

https://www.facebook.com/share/v/1JYh7soaKn/

 

 

עכשיו ראיתי גם את ההודעות על עוקץ הדיסקים. אני נכוותי מזה כחייל צעיר (4 חודשים, חודש דצמבר 99). חתמתי על איזה דיל של 3,000 שח בערך, שכללו 10 דיסקים (צרובים כמובן) דיסק מן, מנוי להחלפות דיסקים ושלל הנפצות...

 

זה לקח 3 חודשים בערך, שבסופם הצלחנו להגיע לשם העסק, לאיים בתביעה ולקבל כמעט את כל הסכום (כדי לשמור על האגו, החארות התעקשו שאקנה את הדיסקים לפחות...)

 

במשך כל השירות בצבאי לא דרכתי  בתחנה המרכזית תל אביב (תודה לאל על רכבת ארלוזורוב ומחלף אכדיה), וכשהייתי מעביר מסדרי יציאה הביתה לחיילים, הייתי מזהיר אותם מעוקצים מהסוג הזה.

 

התחנה המרכזית הייתה מגעילה בערך מיום הפעילות השני שלה..

 

עריכה אחרונה ב-22 בפברואר על ידי שביט

[saar5555]

לפני 37 דקות, itaysamurai כתב:

אמנם השתמשתי מעט מאוד בתחנה המרכזית כחייל בין 97 ל-00 כי השירות

בדיוק שנים שגם אני הייתי בסדיר.

 

עוד משהו שאני זוכר, שהיו מחתימים חיילים על הוראות קבע, ונותנים מתנות דיסקים של מוזיקה.. משהו כזה.

[sperial]

לפני 40 דקות, שביט כתב:

.התחנה המרכזית הייתה מגעילה בערך מיום הפעילות השני שלה..

 

אפשר לחשוב שהתחנה המרכזית הישנה היתה יותר טובה.

[Derish]

עוד תופעה נפוצה מאותן שנים, כשכרטיסי הנסיעה היו עדיין כרטיסי נייר פיזיים (הרבה לפני ה"רב-קו") והסמארטפונים עוד לא היו בכל כיס: 

 

1. "כרטיסיות" ו"חופשי חודשי" במחירי מציאה

זו הייתה התרמית הנפוצה ביותר. נוכלים היו מסתובבים ליד הקופות הרשמיות של "אגד" או "דן" (או ליד המדרגות הנעות) ולוחשים לעוברים ושבים: "יש לי חופשי חודשי/כרטיסייה שנשאר בה חצי, רוצה ב-50 שקל?"

הזיוף: אלו היו כרטיסים שהודפסו במדפסות לייזר איכותיות בחדרים אחוריים בתחנה. הם נראו כמעט זהים למקור, כולל הלוגו והצבעים.

הנפילה: הנוסע היה עולה לאוטובוס, והנהג – שהכיר את הכרטיסים שלו בעל פה – היה מזהה מיד שהנייר דק מדי, שהצבע דהוי או שהמספר הסידורי חשוד. הנוסע היה נשאר בלי הכסף ובלי נסיעה, ולפעמים גם עם איום בהזמנת משטרה מצד הנהג.

 

2. שיטת ה"מיחזור" (הכרטיס המשומש)

נוכלים היו אוספים כרטיסי "חופשי חודשי" או כרטיסיות משומשות מפחי האשפה בתחנה.

הטכניקה: הם היו משתמשים בחומרים כימיים (כמו אצטון או ממיסי דיו) כדי למחוק בעדינות את התאריך או את ניקובי הכרטיסייה, ומדפיסים או מחתימים תאריך חדש.

העוקץ: הכרטיס נראה מקורי לחלוטין (כי הנייר אכן היה מקורי), אבל ברגע שהנהג היה מעביר עליו מבט בוחן או מנסה לנקב אותו, הזיוף היה נחשף.

 

3. עוקץ "החייל שנתקע" (הגרסה האנושית)

זו לא הייתה תרמית של כרטיס פיזי, אלא סחיטה רגשית:

אדם (לפעמים לבוש במדים מרושלים או פשוט נראה "מסכן") היה ניגש לאנשים בתור לקופה או ברציפים וטוען שאיבד את הארנק וחסרים לו "רק 20 שקל לכרטיס הביתה לקריית שמונה/אילת".

אנשים טובים היו נותנים לו כסף, והוא היה עובר לקורבן הבא. חלק מהנוכלים האלה היו "מרוויחים" ככה מאות שקלים ביום, כשהם מעמידים פנים שהם בלחץ להספיק לאוטובוס האחרון.

 

4. כרטיסים גנובים

מדי פעם היו "נעלמות" חבילות של כרטיסיות ריקות ממשרדי המכירות או מנהגים. אלו נמכרו ב"שוק השחור" של הקומה הרביעית. הבעיה הייתה שחברות התחבורה היו מדווחות על המספרים הסידוריים הגנובים, והנהגים היו מקבלים רשימה של כרטיסים "פסולים".

 

לגבי מס' 3 - בתור חייל ומפקד זוטר אז בעצמי, הייתי נוהג להפנות את החיילים ה'מסכנים' האלה שבדיוק איבדו את הארנק לקצין העיר. מעניין אם היום זו עדיין אופציה והמושגים 'קופת נתקעים' ו'בית החייל' עדיין קיימים. 

 

[sperial]

היום חיילים לא משלמים בתחב״צ. לצורך תיקוף נסיעה קוראי הרב-קו קוראים את תעודת החייל (״חוגר״) או שמשתמשים באפליקציה ייעודית של הצבא. בכלל, בתחב״צ בישראל אין יותר כרטיסי נייר - התשלום נעשה ברב קו או באפליקציה, ועכשיו מתחילים להכניס גם תשלום בכרטיסי אשראי (ללא הנחות). החריג הוא אפשרות לקנות כרטיסי נייר לרכבת, מה ששימושי בעיקר לתיירים.

עריכה אחרונה ב-22 בפברואר על ידי sperial

[Derish]

אכן, נתקלתי בטמטום הזה שחייבים רב-קו או אפליקציה כדי לשלם באוטובוס - מאד לא נוח למבקרים ולמי שלא דובר עברית. יפה שאחרי עשור וחצי נזכרו להוסיף את האופציה.

 

חיילים לא שילמו על נסיעה גם אז, אבל מן הסתם כרטיס החוגר שלהם תמיד היה בארנק שבדיוק נגנב, ובלעדיו אפילו על מדים בד"כ לא איפשרו לנסוע בחינם. 

 

אף פעם לא הבנתי מדוע הנהגים התעקשו כ"כ על החוגר, לאור העובדה שהוא מעולם לא נסרק ולא תוקף ולמעשה איש לא באמת עקב אחרי הסטטיסטיקה של כמה חיילים וכמה נוסעים בתשלום עלו על כל אוטובוס. אבל כל מדינה והתיאטרון הלאומי שלה - בישראל זה החוגרים באוטובוס והמאבטחים בקניון, בארה"ב זה ה-TSA ואנשי משמר הגבול שמחרימים את הסנדוויץ' שלא סיימת בטיסה, וכו'. 

 

[itaysamurai]

היה גם עוקץ טלפונים.

נציגי פלאפון לדעתי, לא שהיו יותר מדי חברות אז, היו דוחפים ליד חוזים של 10 עמודים בפונט 2 שלאחריו הייתם נשארים עם תשלום מופרך למשך 700 חודשים.

[Derish]

ספציפית פלאפון, מותג הנוער/חיילים שלהם escape, ורשת הבת מירס לפני שזכתה במכרז הצבאי ב-2006 היו פעילים בעיקר בתוך הבסיסים, לכן התנאים שהציעו שם דווקא היו מאד תחרותיים. מי שפעל בתמח"ת למיטב זכרוני זה כל מיני מפיצים עצמאיים, שהיו מקבצים את מיטב החוזים הארוכים והמסועפים מכל ספקי הסלולר דאז ומלחיצים עוברי אורח לחתום עליהם עם כל מיני מבצעי 'רק היום'.

 

בכלל, זה היה עולם אחר של הוראות קבע ותקופות התחייבות שכבר הספקנו לשכוח ממנו. בתחום הזה (כמו גם במחירי הסלולר והכיסוי הגאוגרפי) ישראל די מובילה בעולם, משום שהשוק צמח והתפתח די מהר לבגרות הנוכחית שרוב המדינות עוד רק בדרך אליה. 

 

[Michazzz]

אני ממליץ לכם להפעיל סרטוני יוטיוב במהירות 1.25 או 1.5 והנה נפתרה לכם הבעיה 😃

[sperial]

דריש - דווקא התשלום ברב קו ובאפליקציות נוח, ולא אמור להיות בעייתי לתיירים. רב קו קונים ב-5 ש״ח בנתב״ג והאפליקציות פועלות ב-4 שפות ואמורות לקבל כרטיסי אשראי לא ישראליים (לא יצא לי לבדוק את זה) ולתת הנחות של שימוש תקופתי. יש להן שימושיות נוספת, למשל מעקב אחר מקום המצא האוטובוס שלו אתה ממתין או תכנון נסיעה. ובכל מקרה, עדיף על כל מיני דברים מוזרים שפגשתי בעולם. למשל לפני כמה שנים  הסתובבתי בליסבון עם 3 רב-קוים - אחד לאוטובוס, אחד לתחתית ואחד לרכבת. כולם נראו זהים, אבל לא היו תואמים.

התלונה היחידה שלי היא שבפעם האחרונה בה בדקתי את המצב לגבי ישראל ב-wikitravel הוא היה מעודכן ל-2018, עם תאור של רכישת כרטיסי נייר אצל הנהג.

 

לגבי התנהלות חברות הסלולר וסוכניהן - במשך כעשור או קצת יותר זו היתה שערוריה, עד שבסביבות 2012 הרגולטור עשה עבודה יפה והפך את חברות הסלולר לצינורות להעברת שיחות ודאטא והגביר תחרות. המחירים התרסקו, אם כי כנראה במחיר של פגיעה בפיתוח הרשתות. ואם מישהו חושב שנגמרו תרמיות החוזים ההארוכים הרי שהתפתחה כאן תעשיה שלמה של חברות שמתמחות בהחתמת קשישים - במיוחד מהמגזר הרוסי - על כל מיני חוזים הזויים שמוציאים מהקוורבנות אלפי שקלים. אני מקווה שאמא דריש שאתה מזכיר כאן מדי פעם מודעת לכך.