יש לכם מנטור/מאמן אישי?

[falou]

לכל דור יש את ההתמודדויות שלו. ולא נראה לי שהן נהיות קלות.

 

לא חושב שהן קלות, בהכרח.

אני חושב שהן מוגדרות ונבחרות מראש, במקום להכין אותם לעולם שמאפשר יותר גמישות ובחירה.

[Nightstalker]

דריש הוא המנטור שלי.

אני לא ממליץ...

למדתי ממנו ועכשיו כולם חושבים שאני מתנשא.

===============================

ובנימה רצינית, אני חושב שמנטור או קואצ'ר הוא לא הכיוון הנכון בישבילך.

אתה צריך משהו קצת יותר מקצועי כדי שיעזור לך להתמודד אם עצמך קודם כל.

[bagira]

אנחנו כילדים היינו הולכים בחוץ יחפים, מסתובבים, הולכים מכות, משחקים 'פינות', מפחידים נהגים, רבים עם החברים וחוזרים הביתה...

 

בדיוק אתמול ישבתי בערב אצל חבר וקשקשנו, הבת שלו (בת 13) ישבה בסביבה.

 

מהון להון, הגעתי לספר שכילד הייתי חוזר כל יום מהבית ספר עם חיה אחרת שהיתי מוצא ברחוב ואז הילדה התערבה ושאלה "אבל איך אמא שלך נתנה לך לקחת אותם וגילתה אותם רק בבית?" אז הסברתי לה שמהיום השני של כיתה א (ביום הראשון של כיתה א' אבא לקח אותי יד ביד לבית ספר ועוד מדובר בתל אביב, לא איזה משק מגליל העליון).

 

היא הסתכלה עלי במבט משולב של "איך שרדת את התופת" ו"מי זה אבא שלך? היטלר?"

 

לא נתפס לה הגיוני! או שמסיעים אותה, או שאוספים אותה, או שמקפיצים אותה או שמלווים אותה ברגל.

[hans]

הורים מסוג ״הליקופטר״. היו קיימים גם בעבר,

אבל היום זה יותר קל - מכוניות ועדכונים בסמארטפון מסביב לשעון.

[ModChiP]

בגלל זה ילדים כאלו מקבלים את הכאפה של החיים שלהם בצבא.

הרי קשיים זה מה שמחשל אותך.

[sperial]

הסיכונים לילדים בדרכים הולכים וגדלים עם השנים. כאשר אני הייתי ילד היו הרבה פחות מכוניות בכבישים ואלה נסעו יותר לאט, והיו הרבה פחות סיכונים לפגיעה בילדים בדרך. אני הלכתי\נסעתי באוטובוס לבית הספר מגיל 6, הבן הבכור מגיל 8 (ואפילו הוביל את אחיו בן ה-6), הצעיר למד בבית ספר הרבה יותר מרוחק וזכה להובלה עד גיל 10-12 עד קרבת בית הספר, אבל זו היתה תקופה של פיגועים וגם שמועות על תקיפת ילדים בגנים הציבוריים באיזור.

[יבגניפ]

הפך להיות מוקד משיכה לפנסיונרים הצעירים של צבא הקבע

לגמרי נכון. מכיר כמה דוגמאות לרבי סרנים מזדקנים (שזה אומר שהם נכשלו בקריירה שלהם בשלב זה), שהלכו להיות מאמנים אישיים.

 

דריש, בהנחה שאתה בערך בגיל שלי (30 +-), עם אילו בעיות כבר התמודדו בני הדור שלנו לפני 20 שנה?

רובינו לא גדלנו בתנאים שונים מהותית מהילדים של היום. ישנם דברים שהיו קלים יותר בדור של ההורים שלנו, וישנם דברים שהם יותר קלים היום. אולי צעירים רבים מרגישים "אבודים" גם כי בניגוד להוריהם, יותר קשה להם להגיע לנקודות בטוחות בחיים, כמו דירה משלהם, או קריירה מובטחת ודינמית פחות, אבל זה לא כי הם רכיכות.

 

אני לא הורה, אבל זה לא נראה כאילו שאם עכשיו נצא למגרש כדורגל אקראי בשכונה שלהי, נמצא שם פחות ילדים ממה שהיינו מוצאים לפני 15 - 20 שנה.

[Derish]

דריש, בהנחה שאתה בערך בגיל שלי (30 +-), עם אילו בעיות כבר התמודדו בני הדור שלנו לפני 20 שנה?

הכוונה לדברים הפשוטים ביומיום - בישול (לא רק חימום במיקרו), עבודות בית כמו שטיפת כלים (לא רק להכניס למדיח), הכנת שיעורי בית בכתב יד ברור ועם שרטוטים, ואיך לטפל בפצע אם קיבלת מכה או חתכת את עצמך בטעות. התמודדות עם אתגרי היומיום, מצבים בהם אתה לא יכול פשוט להגיד "פוס" ולעצור את העולם. אלף ואחד דברים טריוויאליים שאתה בכלל לא חושב עליהם, אבל תוקעים ילד מודרני בלי יכולת לתפקד. כשהייתה הפרדה ברורה בין הבית לעבודה ידענו שאנחנו במידה רבה ברשות עצמנו עם זמן פנוי ומרחב תמרון, וזה תרם להתפתחות של כישורי troubleshooting בסיסיים, או מה שבהמשך נקרא בצבא "תפעול ארוע/תקלה".

 

היום זה לא ממש באופנה, ובין הקשר המיידי בפלאפון לבין כל הנטיה ההומניסטית הזאת של "להיות מחובר למשפחה", יוצאים ילדים תלותיים וחסרי יכולת לתפקד באופן עצמאי. וזה לא שאין להם את הכישורים - תשאיר אותם לבד יומיים ותראה כמה מהר הם לומדים להסתדר - אלא שההורים כבר לא מאפשרים להם את החופש הזה. האדם המערבי שואף לשלוט בהכל, לפרק את סדר היום למרכיבים הקטנים ביותר ולתכנן אותם לפרטי פרטים, הכל בשביל לקבל איזו אשליה של שליטה בחיים שלו. כשמדובר בילדים הצורך הזה לא תמיד מועיל ולפעמים אף פוגע ביכולתם להתפתח לאנשים בוגרים, כי ברגע שאין מי שיתן הוראות - הם נתקעים.

 

אני לא הורה, אבל זה לא נראה כאילו שאם עכשיו נצא למגרש כדורגל אקראי בשכונה שלהי, נמצא שם פחות ילדים ממה שהיינו מוצאים לפני 15 - 20 שנה.

אולי בשכונת מצוקה לא תבחין בהבדל, אבל כל מי שהוריו יכולים להרשות לו פלייסטיישן וטבלט יצא הרבה פחות מהבית. אלא אם כן ההורים שלו מודעים לנושא ואוכפים מדיניות של x שעות ביום בפנים/בחוץ/טלוויזיה/משחקים וכו', אבל זו לא הנורמה לצערי.

[יבגניפ]

אני חושב שאתה ממהר לפתח תיאוריה חברתית לא ממש מבוססת לא בישלתי שום דבר בתור ילד, סתם, לדוגמא, והיה לי גם נינטנדו ומחשב.

 

אולי בשכונת מצוקה לא תבחין בהבדל,

אני גר במרכז ת"א, העברתי את השירות הצבאי שלי כאן. כשהייתי בצבא, היינו מנסים לארגן כדורגל יחידתי פעם בשבוע. נדדנו בין משהו כמו 5-6 בתי ספר שונים באזור תל אביב, רמת גן וגבעתיים, כי בכולם המגרשים היו תפוסים כמעט כל הזמן על ידי ילדים. כך גם זה נראה בכמה פעמים שהצטרפתי לחברים ששחקו בפארק ברעננה או בהרצליה.

[Step]

ניקו, לפי מה שכתבת שירתת בצבא לפני 9-10 שנים. המצב אז היה שונה מאוד - לא היו סמאטרפונים, לא היו טאבלטים. ואני זוכר שאכן המגרשים היו מלאים בילדים. לפי מה שאני רואה כיום, המצב כבר לא אותו הדבר.

[יבגניפ]

ניקו זה רוסי אחר, נראה לי הוא לא הגיב בשרשור עדיין

 

השתחררתי ב-2009, אבל אני גם רואה מה קורה היום בבתי הספר כאן באזור.

[Derish]

לא בישלתי שום דבר בתור ילד, סתם, לדוגמא, והיה לי גם נינטנדו ומחשב.

אני גר במרכז ת"א, העברתי את השירות הצבאי שלי כאן.

בלי קשר לשאר הדיון, אני מבקש שתחזיר את תעודת הרוסי שלך לשגרירות.

[Step]

מחילה, תמיד מתבלבל בין שניכם. בגלל ה'פ' כנראה.

אני יכול להעיד שאצלנו המצב השתנה ממש ב5 שנים האחרונות. במקומות בהם היו פעם משחקים ילדים, אני רואה עכשיו חבר'ה בגילי (23-27) משחקים בסופ"שים, או מבוגרים שלוקחים את הילדים הקטנים שלהם לשחק איתם בכדור. כמעט ולא יוצא לי לראות ילדים רבים משחקים במגרשים.

מצד שני, אני רואה את הציוויליזציה רק בסופי השבוע, על כן אולי מה שאני רואה הוא לא מדגם מייצג.

 

עריכה,

דריש, ישנם מאפיינים קריטיים נוספים שלא לקחת בחשבון. ראה ערך בע"ח בבית ומקום מגורי סבתא.

עריכה אחרונה ב-16 לינואר, 2016 על ידי Step

[sperial]

Step, הטלפונים הסלולריים הפכו נפוצים לפני 20 שנה, לפני 10 שנים היו בכיס של כל ילד מגיל 8 ומעלה. נכון שלא היו סמארטפונים (למעשה החלו להופיע הראשונים, בארץ בעקר סימביאן על סדרה 60 של נוקיה, אבל ילדים הסתובבו עם מכשירים בעלי WAP לכל היותר). אבל משחקי מחשב, כולל משחקי רשת, לא היו נדירים כלל וכלל. ועדיין ילדים שיחקו במגרשים, והרבה.

[Step]

אני לוקח את עצמי כדוגמא. לפני כ-10 שנים הייתי בתחילת שנות העשרה שלי ().

WAP היה אז רק לילדים המאוד עשירים, כמו שאמרת היה את הסימביאן שהיה שיא הטכנולוגיה ולא לרבים היה מכשיר באמת מתקדם (סוני אריקסונים ונוקיות למיניהם שאפשר היה לשמוע בהם מוזיקה MP3 ואולי איזה משחק מתקדם דמוי סנייק).

לדוגמא, המכשיר המתקדם-בולע-הזמן הראשון לדעתי הוא האייפון הראשון, שהוכרז ב2007, והתחיל באמת להגיע לידי ילדים ב2008+.

השורה התחתונה היא שהסלולארים לא היו אפילו קרובים למה שהם היום בשביל הילדים (מציאות מקבילה, זירה חברתית נוספת). טאבלטים גם לא היה כמובן.

בעצם לפני 10 שנים, הטכנולוגיה שילדים היו מתעסקים בה הייתה הטלויזיה (רבתי) והמחשב. מה שמשאיר קצת זמן פנוי לצאת החוצה.