יש לכם מנטור/מאמן אישי?

[Benor]

או שחשבתם להיעזר באחד כזה?

[discoTD5]

אנחנו נשואים. זה מספיק מדרבן לצאת מהבית לעשות משהו.

[vadim6385]

או סתם אין כסף, והבטן אומרת גורו גורו, ואז זה די דוחף אותך לחפש עבודה, רצוי כזאת עם חדר אוכל.

[Derish]

~

מנטורים, חברים, בני/בנות זוג - אפשר לשכור בתשלום, אבל עדיף למצוא בדרך הישנה והטובה.

 

שמתי לב שבזמן האחרון יש פה הרבה שאלות של אנשים "אבודים" - על פיקאפ, מאמנים אישיים, קורסי הכנה למרכז הערכה ושאר מרעין בישין. אני מציע לכל אותם אנשים להעביר את הכסף ישירות לחשבון הבנק שלי. הם לא יקבלו כלום בתמורה ולא ישפרו את חייהם כתוצאה (בדיוק כמו עם אותם "בעלי מקצוע") אבל יחסכו הרבה זמן והתעסקות בדרך. לדעתי זו הצעה שווה.

[locomotive]

אני ממליץ על הרב זמיר.

[falou]

אנחנו נשואים. זה מספיק מדרבן לצאת מהבית לעשות משהו.

 

כן.

מדכאת אישית זה אפקטיבי.

 

לפות"ש, תעשה ילדים. כמו כלב חולה כלבת, הם לא משאירים לך ברירה...

[martines]

[h=3]מה היינו עושים בלי עצות של מומחים ומאמנים אישיים[/h]http://cafe.themarker.com/post/1018045/

 

לעולם לא, התחום של האימון האישי זה טרנד שהגיע מארה"ב, ובארץ משום מה הפך להיות מוקד משיכה לפנסיונרים הצעירים של צבא הקבע, וגם לאנשים שלא מוצאים את עצמם ולא מצליחים להתפרנס והתחום הזה מאד מושך אותם במיוחד בגלל שזה שם אותם במקום שהם מייעצים לאנשים אחרים שלא מוצאים את עצמם.

קורס קצר וכל אחד יכול להפוך את עצמו למאמן אישי, אין לך שום דרך לדעת מי באמת טוב ומי לא (לדעתי אלון גל הוא מהגרועים).

[falou]

~

שמתי לב שבזמן האחרון יש פה הרבה שאלות של אנשים "אבודים" - על פיקאפ, מאמנים אישיים, קורסי הכנה למרכז הערכה ושאר מרעין בישין.

 

מכשירים אותנו מקטנות לעשות מה שאומרים לנו. בגן, בביצפר, בצבא.

פתאום אנחנו מגיעים לחיים המודרנים, ולא יודעים מה לעשות עם כל החופש הזה...

 

הבת שלי (13) התלוותה אליי לעבודה יום אחד, כשהיתה חולה.

פתאום היא אומרת לי "מה אבא, יש לך בעיות בעבודה?"

...

עניתי לה שכמעט כל מה שאני עושה בעבודה זה לפתור בעיות וקשיים. זה מה שמעניין בה...

 

ואז זה נחת עליי, שילדים היום, ממשפחות מבוססות סביר, לא נתקלים בבעיות, רק במטלות שנותנים להם.

 

הרבה חומר למחשבה.

עוד לא החלטתי מה לעשות עם התובנה הזו.

[ירחמיאל]

יפה כתבת.

[חולגי]

אנחנו נשואים. זה מספיק מדרבן לצאת מהבית לעשות משהו.

...אתה מתכוון לברוח, לבד. רק היית צריך להבהיר

 

אני ממליץ על הרב זמיר.

הוא דווקא בחור נחמד ונעים הליכות.

מי שתפס את עיניי, זה הרב פנגר. מאוד מצחיק (אם לא היה רב - היה בוודאי בדרן. סוג של אורי זוהר כזה...)

 

מכשירים אותנו מקטנות לעשות מה שאומרים לנו. בגן, בביצפר, בצבא.

פתאום אנחנו מגיעים לחיים המודרנים, ולא יודעים מה לעשות עם כל החופש הזה...

 

הבת שלי (13) התלוותה אליי לעבודה יום אחד, כשהיתה חולה.

פתאום היא אומרת לי "מה אבא, יש לך בעיות בעבודה?"

...

עניתי לה שכמעט כל מה שאני עושה בעבודה זה לפתור בעיות וקשיים. זה מה שמעניין בה...

 

ואז זה נחת עליי, שילדים היום, ממשפחות מבוססות סביר, לא נתקלים בבעיות, רק במטלות שנותנים להם.

 

הרבה חומר למחשבה.

עוד לא החלטתי מה לעשות עם התובנה הזו.

צודק (אם כי איני חושב שהם אינם יודעים מה לעשות עם החופש הזה. הם אינם יודעים לעשות בכלל לפעמים...

אוסיף כי לילדים של היום, מרוב שהכל נהייה להם קל, מה שיהייה להם קשה זו ההתמודדות מול העולם כשייצאו אליו כבוגרים.

יודע שעשיתי הכללות אבל נראית לי שזו המגמה.

[discoTD5]

פאלו,

מסכים איתך אבל לא מסכים איתך...

גם ההורים שלנו שהקימו את המדינה, ונלחמו מגיל 12 נגד כל העולם חשבו שהחיים שלנו הם על מרבד של צמר גפן עם נגיעות דבש. וזה לא המצב.

לכל דור יש את ההתמודדויות שלו. ולא נראה לי שהן נהיות קלות.

אנחנו כילדים היינו הולכים בחוץ יחפים, מסתובבים, הולכים מכות, משחקים 'פינות', מפחידים נהגים, רבים עם החברים וחוזרים הביתה.

הילדים שלנו חיים בעולם של מדיות חברתיות שבהן כל עימות נעשה לעיני כל, כל חרם מעצים את עצמו בצורה אקספוננציאלית, כל אירוע מדווח, ולא תמיד הם מקבלים את הפרטיות שלהם לעשות את השגיאות שאנחנו עשינו.

כל דור והעולם שלו. כל דור וההתמודדיות שלו.

[Derish]

כל דור והעולם שלו. כל דור וההתמודדיות שלו.

זה נכון, אבל גם פאלו צודק - הדור של היום פשוט לא ערוך להתמודדות עצמאית עם קשיים.

 

ביליתי את השנה וחצי האחרונות באוניברסיטה, בסביבת ילדים בני 18-20 ואני רואה עם אילו "בעיות" קשות הם מתמודדים. בעיות עם אופי צרכני בעיקר - מה צריך לקנות ומאיפה לקחת את הכסף כדי להיות מצליח/נכון/מיישר קו. זה באמת לא פשוט בימינו, כשהטרנדים משתנים כל שני וחמישי והקדמה לא מרחמת על אף אחד.

 

מצד שני, כשזה נוגע לבעיות אמיתיות בלימודים או בעבודה - הם קופאים כמו מחשב 486 שמנסה להריץ פטושופ. "לתפעל ארוע" זה מילה גסה בשבילם. עזוב ארוע, הם יתקהלו בצפיפות מחוץ לאולם הרצאות ריק ויחכו למרצה שיפתח את הדלת, אבל לא יחשבו להיכנס פנימה ולהתיישב על דעת עצמם. וזה לא רק בגלל שהם אנגלים, אלא כי החשיבה שלהם מוגבלת.

 

חזרה לארץ, אני זוכר את עצמי בגיל צעיר, לפני הפלאפונים - להתקשר לעבודה של אבא אפר היה רק במקרי חירום. להתקשר לאמא זה משהו שהיינו עושים פעם ביום, להגיד שחזרנו מביה"ס. כל שאר הזמן היינו ברשות עצמנו, מתמודדים לבד עם הבעיות והאתגרים של החיים המודרניים, קלות וחסרות משמעות כפי שהן נראות עכשיו. ומה יש לנו היום? אמהות שנמצאות במשרד אבל כל עשר דקות הפלאפון מצלצל והן מתחילות לדקלם לילדים הוראות אפילו בסיטואציות הכי פשוטות לכאורה. הורים שמביאים את הילד לביה"ס עם אוטו ואוספים אותו עם אוטו, גם אם זה במרחק הליכה או ניסעת אוטובוס קצרה. חבל הטבור לא מנותק גם כשהילדים בני 10-12, אז מה הפלא שאח"כ אין להם חוש כיוון בחיים הבוגרים?

 

יש גם דברים שהדור הצעיר עושה יותר טוב מאיתנו, אבל זה לא נושא הדיון כרגע. סה"כ נראה לי שאנחנו חיים בתקופה רגועה, אולי קצת רגועה מדי, ולכן יוצאים לנו ילדים רכיכות עם ציפיות לא מציאותיות מהחיים. למרות שבטח גם עלינו אמרו את זה בזמנו, וגם על הורינו והדור שלפני.

[discoTD5]

ולכן יוצאים לנו ילדים

מזל טוב חבר .

חבל שאתה לא משתף אותנו בשמחות שפוקדות אותך!

[hans]

דריש, גם בזמני הייתה ילדה בת-כיתתי שהוסעה ונאספה מדי יום בביה״ס היסודי, למרחק של כ-800 מטר.

מיותר לציין שאת אותו מרחק ויותר גמעתי ברגל מכיתה א׳.

 

אגב, יש דרך מאוד פשוטה להכניס קשיים לחיי הילד - להמליט לו אח/אחות בגיל קרוב.

אין להם בררה אלא להתמודד, כמעט על כל דבר.

 

= = = = = = = = = =

 

ובחזרה לנושא המנטור - נתקלתי בחיי בכמה אנשים בודדים שתפקדו כמנטורים בעבודה/לימודים,

פשוט מכיוון שזה היה משהו טבוע באישיותם. זה עובד יפה מאוד כשאתה משלב את זה מהצד שלך

עם מנטליות של שוליה / apprentice. זה לא לנצח, מטרת השוליה בסופו של דבר היא לגדול.

עריכה אחרונה ב-15 לינואר, 2016 על ידי hans

[Derish]

^

על זה דיברתי כשאמרתי "בדרך הישנה והטובה". גם לי היו כמה מנטורים כאלה בעבודה והם מעולם לא מונו לתפקיד, פשוט ראיתי כיצד הם מתנהגים בסיטואציות מסויימות, שאלתי למה והפקתי את הלקחים. אין סיבה שזה לא יעבוד אם יש נכונות להעביר ידע משני הצדדים, אבל לשאול ולגלות עניין זה הצעד הראשון - לא לחכות שידריכו אותך ויתנו את כל המידע בדחיפה.