מי מהקופות חולים הכי ליבראלית בלתת ימי מחלה בלי לחפש מה לשקר לרופא?

[Night Driver]

הפריוולגיה היא, להיות בעל ידע\כישורים\מעמד\מצב כלכלי, שמאפשר לך להיות בעמדה שבה למעסיק שווה להתגמש אתך.

 

"

לא מסתדר בדרכים המקובלות?

שחרר וצא לעבוד."

 

אתה לא מסוגל להבין שיש אנשים שאין את האפשרות "לשחרר ולחפש מקום אחר?"

ושיש אנשים שכמה ימי חופש ללא תשלום, מהווים מכה כלכלית קשה עבורם?

 

כל אחד פה נותן דוגמאות על עצמו. אבל הכותבים פה לא מהווים מדגם מייצג של השכירים במשק.

 

נכון שאני נמצא במקום שאני קובע לעצמי אבל למרות שאני ממשפחה מסודרת את כל הלימודים שלי כולל מחיה מימנתי לבד מעבודה קשה.

 

כסטודנט עבדתי בעסק המשפחתי כל יום שישי ונתתי שירות שדה בצפון כל הימים בשכר מינימום. במקביל עבדתי בתחנת דלק כמתדלק וכעוזר בית כדי להתפרנס ולהחזיק את עצמי יחד עם לימודי הנדסה בטכניון.

 

כשבתחנת הדלק התחילו לשחק לי בשכר בתירוצים של חוסרים (וניהלתי רישום מדוייק ואני יודע שלא היו חוסרים) הודעתי על כוונתי לעזוב תוך נכונות להישאר עד שיימצא לי מחליף ובמקביל חיפשתי עבודה אחרת שמצאתי בקלות (שלטים בחדרי מדרגות ובוילות באיזור שאני מחפש עבודה בניקיון בתים או חדרי מדרגות).

 

דווקא בתקופה ההיא הייתי יותר גמיש מבחינת יכולת לשנות ממה שהיום כמנהל מפעל. היום אין לי חופשים, אני הראשון כאן בבוקר (או אני או אבא שלי. בכל מקרה שנינו הרבה לפני שאר העובדים), כשאני חולה אין לי את הפירבילגיה להישאר במיטה ואני בעבודה עד שאני כבר לא יכול יותר, אם אני צריך לנסוע לחו"ל בענייני עבודה אני לוקח מלון סביר אבל משתמש בתחבורה ציבורית איפה שניתן וכל חשבון האש"ל שלי מסתכם לרוב באיזו שווארמה בערב או סנדוויץ' מהסופר. אני גם לא מטייל אלא מסיים מה שיותר מהר וחוזר לעבודה (אם הטיסה אחר הצהריים אז אני גם אהיה בעבודה עד שאני צריך לצאת לשדה התעופה).

 

אולי תתפלא אבל אני גם לא בעל השכר הגבוה ביותר אצלי. למרות שאני בתפקיד הבכיר ביותר ובעל ההשכלה הנרחבת ביותר השכר שלי צנוע ומספיק לי לקיום שלי למרות שכשכיר במקום אחר הייתי מקבל הרבה יותר.

 

תאמין לי שרוב הכותבים מכירים את שני צידי המתרס וזה מעבר לכך שאדם עם ותק של כ 10 שנים בשוק העבודה צריך כבר להיות בעל כישורים כאלה שמעמידים אותו במקום לא פחות טוב ממי שלמד לימודים גבוהים. זה פרק זמן מספיק ארוך כדי להתמקצע בתחום כלשהו.

 

 

עריכה: לאון, אף אחד לא אומר שלא מגיע לו כמה ימים לעזור בבית. מה שאנחנו אומרים זה שאם אין לך ימי חופש אז קח את זה כחל"ת אבל אל תגנוב. זה מעבר לעובדה שלידה זה לא אירוע שנופל מהשמים. 9 חודשים זה מספיק זמן כדי לצבור 9 ימי חופש.

 

ד"א, אם המעסיק לא ירויח מהעבודה שלך הוא פשוט לא יחזיק אותך.

עריכה אחרונה ב-24 לנובמבר, 2015 על ידי Night Driver

[edan82]

לאון, לא מבין מה הקשר בין הפירמידה לבין דבריי, אסביר זאת שוב, יש מעסיקים שמה לעשות, נטולי רגישות ויחסי אנוש וגישתם לחיים ולעבודה פרקטית לחלוטין- אתה מקבל שכר, תבצע את מה שאתה אמור, תקבל את מה שמגיע לך על פי חוק ואל תבקש מעבר.

 

אם המעסיק שלך אנושי ומתחשב- זה בהחלט פריווילגיה (גם אם הוא לא דואג ליחסי המין שלך ולשאר הדברים בפרמידת מאסלו).

 

אתה לא שייך למעסיק שלך 24/7, יתרה מכך, אתה גם לו שייך לו במהלך שעות העבודה, אתה כן צריך לספק את העבודה שלך באותם שעות שאתה אמור לעבוד.

בראייה מאוד צרה יתכן מאוד שאי קבלת חופשה לאחר לידה זו סיבה מצויינת להתקפל ולחפש מקום עבודה חדש.

בראייה "קצת" יותר רחבה ומערכתית יכול להיות שתזמון החופשה נופל ממש לא טוב מבחינת העבודה? השתתפות בתערוכה וועידה מאוד חשובה? תקופה לחוצה מאוד בעבודה?

 

אבל כמובן, זה רק המעסיק שצריך להתחשב בעובדים, חלילה שהעובדים יתחשבו במקום העבודה.

 

אף אחד לא אמר שהמעסיק עושה לך טובה, מצד שני גם אתה לא עושה לו טובה, אלה יחסים סימביוזיים, הוא חי ממך ואתה חי ממנו.

[פינדר]

כנראה שאני לא מצליח להעביר את הכוונה שלי, וזה די מתסכל...

 

נהג לילה,

כל הכבוד! בלי ציניות.

אבל אתה לא מבין שאתה מיוחד? שלחלק גדול, אם לא לרוב, האנשים, אין את היכולת ללמוד. לא מספיק חכמים, מה לעשות.

ויש כאלה שיכולים, אבל אין כסף. וללמוד תוך כדי עבודה (אני הוצאתי תואר בפתוחה, תוך כדי עבודה במשרה מלאה), זה משהו שרוב האנשים לא מסוגלים לעמוד בו.

 

עידן,

אתה באמת לא מבין שלקחת ימי חופש זה לא תמיד פינוק?

מה תגיד לאמא שהילד שלה חולה וצריך להשאר איתו בבית, וימי המחלת ילד שלה, כבר נוצלו עד תום?

ואם אותה אמא, עובדת במקום עבודה שאין בו גמישות (עבודה ממשלתית, עובדת קבלן וכו'...)?

[לאון]

הקשר של הפירמידה היא שמעסיק צריך לעשות "קצת" יותר מאשר לשלם לעובד שכר (קרי לשים אוכל על השולחן ולשים גג מעל הראש) כדי לשמור על עובד מרוצה.

בעולם של מעסיקים מתחשבים, וכמה כאלה הגיבו כאן בשירשור, אין שום סיבה להישאר אצל מעסיק לא מתחשב.

עבדתי כסוג של עובד קבלן אצל חברה שאחד העובדים התותחים (והיחידים) היה מגיע בשישי אחה"צ להרים שרתים, נשאר הרבה אחרי שעות העבודה ועובד מהבית.

פעם אחת הוא איחר וכל הצוות זומן לשיחת ריענון, אני צפיתי במופע הביזיוני הזה מהצד. בשיחת נזיפה אחרת אותו מנהל דרש מהעובדים לבוא חולים לעבודה בדיוק כפי שהוא עושה(!).

 

לגבי שייכות העובד למעסיק, גם נתקלתי במקרה שלקוח שילם לחברה שלנו על תקן של מפתח, יום אחד הלקוח אמר שבגלל שאין באגים ופיתוחים המפתח יתחיל לעשות שידרוגים ועבודת IT, תתפלא אבל החברה שלנו לא סירבה מיידית בתוקף, אלא רק לאחר מו"מ הוחלט לרדת מהעניין.

 

כפי שלמעסיק שלי היה קרייסיס ועבדתי סופ"ש שלם לתקן את הבעיה אצל הלקוח, כך גם אני מצפה שכשלי יש קרייסיס, שגם הוא ידע להסתדר כי כולנו בני אדם.

עריכה אחרונה ב-24 לנובמבר, 2015 על ידי לאון

[Night Driver]

כנראה שאני לא מצליח להעביר את הכוונה שלי, וזה די מתסכל...

 

נהג לילה,

כל הכבוד! בלי ציניות.

אבל אתה לא מבין שאתה מיוחד? שלחלק גדול, אם לא לרוב, האנשים, אין את היכולת ללמוד. לא מספיק חכמים, מה לעשות.

ויש כאלה שיכולים, אבל אין כסף. וללמוד תוך כדי עבודה (אני הוצאתי תואר בפתוחה, תוך כדי עבודה במשרה מלאה), זה משהו שרוב האנשים לא מסוגלים לעמוד בו.

 

 

פינדר, לימודים זה לאו דווקא תואר. כל אחד לומד במהלך העבודה ויכול עם קצת רצון להתמקצע. זה יכול להיות מפעיל מכונה, רתך, מסגר, מחסנאי, מנהל רכש או כל מקצוע אחר. כמעט ואין אנשים נטולי כישרון לחלוטין וכמעט ואין אנשים שלא יכולים להתמקצע במשהו (ולא לכל דבר צריך ראש. יש תפקידים שדורשים ידיים, אחרים סבלנות ואחרים בכלל זיכרון). צריך בעיקר לרצות.

[NirLevi]

הפריוולגיה היא, להיות בעל ידע\כישורים\מעמד\מצב כלכלי, שמאפשר לך להיות בעמדה שבה למעסיק שווה להתגמש אתך.

 

לאחר השחרור, במהלך שהותי בטכניון, לא היה לי שקל על הנשמה, עבדתי בעבודות בלאי כמו אבטחה וגם ניקיון של חדרי מדרגות, המח"ט שלי ביקש ממני לבוא לעבוד בחברה שהקים.

לא ידעתי מה זה סטארט אפ והדבר היחידי שידעתי הוא לירות במאג.

התחלתי לעבוד בחברה עם כל מיני חנונים מצוננים ששותים תה עם חלב ושידעו תכנות מגיל 0, בזמן שאני שיחקתי כדורגל והזעתי דם בשטח 100.

לאט לאט החברה התפתחה ואני קודמתי יחסית מאוד מאוד מהר.

לאחר מכן פרשתי, כי מיציתי, ושיניתי פאזה לכיוון אחר לגמרי.

אז היום, אני זוכר המון עמיתים שעזרו לי, כשאני עזרתי להם.

יותר מכל אני זוכר את הבוסים והמנכ"ל, שהתאבדו בשבילי.

 

אני תמיד אומר לעובדים שלי שמניסיון החיים שלי, בסוף פוגשים את כולם בדרך.

גם כשסוגרים את הדלת, צריך לדעת איך לסגור אותה.

[edan82]

עידן,

אתה באמת לא מבין שלקחת ימי חופש זה לא תמיד פינוק?

מה תגיד לאמא שהילד שלה חולה וצריך להשאר איתו בבית, וימי המחלת ילד שלה, כבר נוצלו עד תום?

ואם אותה אמא, עובדת במקום עבודה שאין בו גמישות (עבודה ממשלתית, עובדת קבלן וכו'...)?

 

חבר,

 

אני מבין את הצורך שיש לעיתים בימי חופשה (שלא לצורך חופש), כמו שנהג לילה ציין, אין בעיה עם לקיחת ימי חופשה, רק שצריך לקחת אותם כחוק ולא לגנוב אותם, זה הכל.

 

לגבי אמא שעובדת במשרה שאין בה גמישות, ייתכן שמשרה כזאת אכן לא תתאים לה וגם לא תתאים למעסיק שלה כי תנאי העבודה לא מאפשרים את הגמישות שאמא צריכה כדי לטפל בילדיה.

 

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה חבר.

 

לנו בבית גם יש דילמה, יש לנו עסק שעדיין בחיתוליו, הוא כבר בשלב שהוא מכניס הרבה עבודה ומאלץ אותנו לעבוד שעות ארוכות וזה מכניס לדילמה כי מצד אחד אתה רוצה לתת את כל כולך בעסק כי זה הבייבי שלך ואתה רוצה שהוא יגדל וישגשג, מצד שני יש לך בבית בייבי אמיתי ופה הדילמה אפילו יותר גדולה כי המעסיק שלך הוא....אתה.

 

בקיצור, אף אחד לא אמר שהחיים הם פיקניק, החיים הם אוסף עצום של פשרות, בחלק מהדברים הפשרה היא לטובתך ובחלק אחר הפשרה פוגעת בך.

[פינדר]

בסדר כולכם מוכשרים. סבבה.

 

אתם לא מבינים שלכתוב "אם אני קרעתי את הת%^, למדתי שני תארים, תוך כדי שטיפת רצפות והים אני מנכ"ל, אז כל אחד יכול",

זה כמו שיוסיין בולט יגיד, אם אני רץ 100 מטר ב9.53 שניות, אז כל אחד יכול.

[NirLevi]

בסדר כולכם מוכשרים. סבבה.

 

אתם לא מבינים שלכתוב "אם אני קרעתי את הת%^, למדתי שני תארים, תוך כדי שטיפת רצפות והים אני מנכ"ל, אז כל אחד יכול",

זה כמו שיוסיין בולט יגיד, אם אני רץ 100 מטר ב9.53 שניות, אז כל אחד יכול.

מצטער להגיד את זה בבוטות.

עם גישה כזו, לא תגיע רחוק.

[Night Driver]

פינדר, זה כמו שיוסיין בולט יגיד אם אני רץ 100 מטר ב 9.53 שניות לא אומר שהילד עם הקביים לא יכול לעבוד גם את אותם 100 מטרים.

 

אני גם לא מדבר על עצמי אלא על איש המכירות שלי שהתחיל כעובד לא מקצועי והיום מנהל את המכירות ואת שירות השדה, את מנהלת היצוא של מפעל מתחרה שהיתה מנקה בלילה במשרד שם עד שהרימה טלפון בלילה והביאה לסגירת עסקה גדולה עם רוסיה או מנהלי סניפים בחברות מסחריות גדולות בענף שהתחילו כעובדים זוטרים.

[פינדר]

מצטער להגיד את זה בבוטות.

עם גישה כזו, לא תגיע רחוק.

אולי אני לא מנהל חברה, אבל אני עובד הייטק, בתחום החומרה, בעל תואר ראשון במדעי המחשב, מהאו"פ, שהוצאתי תוך כדי עבודה במשרה מלאה.

מרוויח טוב ולא חסרים לי ימי חופש.

 

אבל אני יודע שלהסתכל על העולם, רק על סמך הנסיון האישי שלי, זו טעות.

 

נהג לילה,

לשיטתך כווולם יכולים להיות מנהלים? רק עניין של רצון?

[NirLevi]

אני יודע שלהסתכל על העולם, רק על סמך הנסיון האישי שלי, זו טעות.

הפוך.

אם יש דבר שלמדתי היטב כשהייתי שכיר הוא שהניסיון שלי נלמד תמיד מהניסיון של אחרים.

[פינדר]

טוב, אני התייאשתי, וגם צריך לעבוד מדי פעם...

שוב ממליץ לראות את הסרט שקישרתי אליו. אחרי זה תגידו לי כמה אפשרויות היו פתוחות, בפני עובד קבלן מדימונה, שהמנהל שלו החליט שהוא חייב לעבוד, עבודה פיזית קשה, במשמרת לילה, יומיים אחרי לידה של אשתו.

[yossy]

8 שנים עבדתי כמאבטח במשרד ממשלתי חשוב 24 שעות

מסביב לשעון,

לא הגעת דפקת את החברים שלך,באים לעבוד גם עם חום

וגם עם אלונקה,

עד היום אני עם כאבי עצמות כתוצאה מעבודה בקור ללא לבוש מתאים

שסופק,

לא הוצאתי שום אישור מחלה מעולם!!! תישאל אותי היום ברור שאני

מצטער על כך.

 

שורת המחץ היא שבסופו של יום החליפו קבלן מעסיק וכולנו ניזרקנו

לכלבים אחרי 8 שנים עבודת פרך,עם התנאים הבסיסיים מינוס.

 

מסקנה-אתה חולה-שב בבית. אף מעסיק לא יפצה אותך על נזקים בריאותיים עתידיים.

 

מעסיק עדיף לך שחולה לא ידביק את כולם.

עוד תובנה,חופש מחלה לכל הדורש ע''י הצהרת עובד בלבד,

או אישור רפואי שינתן בטלפון בצורת חותמת גומי.

יש אימון ממשיכים לעבוד יחד,אם אין אמון עובד מעסיק,

אין טעם להמשיך.

עריכה אחרונה ב-24 לנובמבר, 2015 על ידי yossy

[צביקי]

לא מוצא זמן להיכנס לכל הדיון אבל אני עם פינדר