מי מהקופות חולים הכי ליבראלית בלתת ימי מחלה בלי לחפש מה לשקר לרופא?

[itaysamurai]

אני מבטיח לך ספריאל, שהיא דוחה ניסיונות כאלה על הסף. ומזהים אותם מקילומטר.

לא חשוב שמות ומקומות, אבל האוכלוסייה שלה נחשבת ממוצע פלוס. לא רק בכסף, גם החומר האנושי.

אבל גם שם יש כוכבים ובכיינים, מתנהגים אליהם בכבוד בסיסי של בני אדם אבל לא נופלים במשחקים האלה.

[sperial]

לזהות אותם מקילומטר לא קשה, חלקם אפילו באים ומבירים באופן הברור ביותר מה הם צריכים. החוכמה היא להבין מה מקור הבעיה, אצל מי באמת מדובר באיזה יום חופש חיוני שהמעסיק לא רוצה לאשר ומי אכן תחמן וזקוק לרופא שיעצור אותו. אבל, כאמור, זו מהותה של רפואת משפחה: הכרת המטופל וסביבתו. במערכת הישראלית הנגישות ליועצים הרבה יותר נוחה מאשר בהרבה ארצות מערביות מה שמוריד עומס מסויים מרופאי המשפחה, אבל רק רופא המשפחה יודע באמת מי רב עם אשתו, למי יש צרות עם הילדים, וגם מי זקוק לאותו יום חופש שהמעסיק לא רוצה לתת. לא מדבר על מסות, אבל על בעיותנקודתיות.

 

אתה מכיר את המקצוע הנפוץ באוכלוסיות מסויימות: "אני בנכות". תאמין לי שיום מחלה פה ושם מרופא המשפחה זה כסף קטן. הבעיה האמיתית היא אנשים בריאים לחלוטין שחיים עשרות שנים על גמלאות נכות של הביטוח הלאומי.

עריכה אחרונה ב-22 לנובמבר, 2015 על ידי sperial

[Night Driver]

ספריאל, קודם כל תמורים יש שלושה ימי הצהרה במהלך השנה ואם מורה צריך יותר אז זה פשוט על חשבונו (וזה סביר והוגן).

 

אני נלחם כל הזמן במובטלחם כרוניים (לא מוכן לןתום למי שלא רוצה לעבוד) ובכאלה שמנסים לרמות את ב"ל על ידי המצאת כל מיני פגיעות בעבודה שלא היו ולא נבראו.

 

לגבי אישורי מחלה אני לרוב לא מבקש כי אני מאמין לעובדים שלי אבל ממתחלים סדרתיים אני כן מבקש ובודק את האישור (ואישור רטרואקטיבי לא תופס ומותר לא לכבד אותו). כבר הביאו לי אישור עם אבחנה רפואית "לא יכול לעבוד".

[discoTD5]

יש לי מעל 40 ימי מחלה.

אקיא לו על השולחן אם צריך.

 

ימי מחלה חס וחלילה שלא תזדקק להם. זו לא חופשה צבורה על חשבון המעסיק שאתה קובע מתי אתה מקבל אותם.

יש לי מעל 400 או 600 או 800 ימי מחלה צבורים. אין לי מושג כמה, ואין לי שום רצון או כוונה, לממש אותם.

אם אתה רוצה - תקיא לו על השולחן, אבל תכבד אותו ואת המקצוע שלו. הוא לא חותמת הגומי שלך.

 

תקטן עד מחר.

אני בן 32 ויש לי מוטו לחיים.

מה שאתה יכול לנצל את המעסיק תנצל!

כי מחר, גם אם אתה מצטיין ואני הייתי מצטיין ב3 עבודות קודמות שלי.

ברגע האמת עפתי כמו גרב משומשת.

 

אני בן 47.

עברתי לא מעט בקריירה, לטוב ולרע, יחד עם זאת, בזכות המעסיק שלי המקרר בבית שלי מלא, ולילדים שלי יש מה ללבוש, וגם קורת גג , עם משכנתא מטורפת, שאני יודע שבזכות המעסיק שלי אוכל לשלם אותה. וזה לא שאין לי ביקורת על המעסיק שלי, יש לי המון. אבל אני מסתכל על התמונה הגדולה, ואני לעולם ארצה בהצלחתו של המעסיק שלי, גם אם לפעמים אני נפגע מהגישה שלו באופן אישי.

עם הגישה שלך, לא פלא שברגע האמת היו חילוקי דעות בינך לבין המעסיק על תרומתך לארגון. עד היום לא ראיתי שום מעסיק שפיטר עובד מצטיין כמו שאתה מתאר. אז או שהיו איתך בעיות אחרות שבגללן בחרו המעסיקים שלך להיפרד ממך כידידים, או שהם לא בדיוק ראו את תרומתך כמו שאתה רואה.

אבל עזוב, עם הגישה שלך, אני בטוח שתצליח בחיים.

אולי עוד 15 שנים תבין שהגישה הזו היתה בעוכריך.

 

עד אז תבלה את ימיך בחיפוש אחרי רופאים שיתנו לך ימי מחלה בפראפרזה על 'טיסת השוקולד' - "תרשום לו ימי מחלה, מה הוא ערבי?"

[Liviur]

עברתי לא מעט בקריירה, לטוב ולרע, יחד עם זאת, בזכות המעסיק שלי המקרר בבית שלי מלא, ולילדים שלי יש מה ללבוש, וגם קורת גג , עם משכנתא מטורפת, שאני יודע שבזכות המעסיק שלי אוכל לשלם אותה. וזה לא שאין לי ביקורת על המעסיק שלי, יש לי המון. אבל אני מסתכל על התמונה הגדולה, ואני לעולם ארצה בהצלחתו של המעסיק שלי, גם אם לפעמים אני נפגע מהגישה שלו באופן אישי.

 

וזו מהות הנקודה באמת.

במיוחד אם רוצים באמת להצליח בעבודה.

הצלחה של המעסיק (במקום נורמאלי שאתה באמת אוהב ורוצה לעבוד בו ומקדם אותך ולא באת לחמם את הכיסא ולקבל תלוש בסוף החודש) היא גם אינטרס שלך (במיוחד אם המעסיק הוא לא איזה קונגלומרט ענק).

[sperial]

ספריאל, קודם כל תמורים יש שלושה ימי הצהרה במהלך השנה ואם מורה צריך יותר אז זה פשוט על חשבונו (וזה סביר והוגן).

 

אני נלחם כל הזמן במובטלחם כרוניים (לא מוכן לןתום למי שלא רוצה לעבוד) ובכאלה שמנסים לרמות את ב"ל על ידי המצאת כל מיני פגיעות בעבודה שלא היו ולא נבראו.

 

לגבי אישורי מחלה אני לרוב לא מבקש כי אני מאמין לעובדים שלי אבל ממתחלים סדרתיים אני כן מבקש ובודק את האישור (ואישור רטרואקטיבי לא תופס ומותר לא לכבד אותו). כבר הביאו לי אישור עם אבחנה רפואית "לא יכול לעבוד".

 

למורים יש אפשרות לקחת הצהרה פעמיים בשנה - פעם אחת עד דצמבר ופעם אחת מינואר - וכל פעם יום אחד או יומיים רצופים. הזכרתי אותם כיון שהם מטרה לניגוח מצד הקהל שמתלונן על ריבוי ימי החופש של המורים, ושוכח שני דברים: האחד הוא שיש למורים הרבה מאד עבודה "שלא רואים אותה" - בדיוק כמו פקיד הבנק שלא עובד מ-8 עד 1 ומ-4 עד 6, אלא עוד הרבה שעות בזמל שדלתות הסניף סגורות. השני הוא שאין להם שום גמישות בלקיחת חופש. אני, למשל, חייב לצאת לחופש בשיא העונה כיון שאשתי, כעובדת מערכת החינוך, לא יכולה לקחת חופש כאשר המחירים הם מחירי off season.

 

לגבי אישורי המחלה - כנראה שאתה מעסיק מאוד לא טיפוסי, ומתוך כמה שרשורים שהרצת בשנים האחרונות אני מבין שאתה מנהל מפעל שגודלו מאפשר לך (כמו רופא המשפחה, שעליו כתבתי קודם), להבין אישית כל עובד, כך שה"לא יכול לעבוד" יפורש אצלך בהתאם להכרותך הקודמת את האדם.

[Acejin]

חחח.. אצלנו בקופת חולים הרופא שואל כמה ימי מחלה לרשום עוד לפני שהוא שואל מה הסיבה.

[yossy]

אני לחלוטין בעד פות''ש.

עבדתי הרבה שנים בקופ''ח כל הבאים לבקש חופש מחלה

מעמיסים על המערכת מאד,

כן אדם שלא חולה בד''כ יקבל את זה כחותמת גומי ואני לא ציני.

היתה גם הצעת חוק לגבי זה כדי להקל על רופאים,לא זוכר

מה ניסגר עם זה.

גם הבנתי שאסור לכתוב את סוג המחלה בשל צניעות החולה,

על החופש מחלה.

שלא נדע לא כולם סובלים רק מכאבי גרון או בטן.

[sperial]

יודע צדיק נפש בהמתו.

 

השיטה של ימי מחלה ישנה מאד וקשורה לכל מיני מסורות ותיקות בישראל. אין לי מושג איך זה פועל במדינות אחרות. מכל מקום, יתכן שרופא המשפחה שלך הוא מהשרידים האחרונים של דור שנות ה-70 המוקדמות שהתנהלו אחרת לגמרי מדור רופאי המשפחה שקיבל את חינוכו החל מסוף אותו עשור. הדור החדש (יחסית), שנזקק להתמחות בת 4.5 שנים אחרי סיום לימודי הרפואה וללימודי המשך לאורך כל הקריירה, בעל ידע הרבה יותר רחב. האמור לא סותר את מה שכתבתי בהודעה #17 - רופא המשפחה המודרני בעל ידע רחב ועושה רפואה הרבה יותר מעמיקה ממקבילו לפני 40 שנה, אבל עדיין חלוקת העבודה בינו לבין היועצים שונה בהשואה למדינות עם מסורת רפואה אנגלית, שבה הגישה ליועצים מוגבלת מאד והרופא הראשוני עושה הרבה עבודה שבמערכת שלנו משוייכת ליועצים.

עריכה אחרונה ב-22 לנובמבר, 2015 על ידי sperial

[ytimsit]

קופת חולים הכי ליבראלית היא זו שהרופא/ה שם חברים של ההורים שלך ואז ימיי המחלה אינם מוגבלים.

(כמובן שהעובדה שאבא שלך רופא בכיר מאד לא מזיקה) מכיר ממקרה קרוב.

[sperial]

כידוע, כשיש חברים לא צריך קשרים, וכשיש קשרים לא צריך פרוטקציה.

 

זה נכון בכל מקום, במיוחד כאשר יש ביורוקרטיה קשה. מפרנס היטב את המאכרים, יועצי המס, כמה עורכי דין ואחרים.

עריכה אחרונה ב-22 לנובמבר, 2015 על ידי sperial

[E-A]

שמע הגישה שלך לא נכונה. וכנראה כי לא טוב לך במקום העבודה. אני כבר שלוש שנים לא הוצאתי אישור מחלה. למה? כי אני מסתדר מצוין עם המעסיק ואכפת לי מהעסק שלו. לכן כשהוא רואה אותי מגיע חולה מת הוא מודיע לי חגיגית שאקח כמה ימי מנוחה. ממה שאתה כותב משתמע שאתה בא בגישה של מגיע לי, נרבה ישראלים נגועים בגישה הזאת ולכן פני העסקים בארץ ניראים ככה. אנשים רק מחפשיפ לדפוק את המעסיק ולא שמים את עצמם במקומו. כשאשתי ילדה לפני שלושה חודשים הודעתי מראש שאצטרך שבעה ימי חופשה / מחלה. אחרי שלושה ימים הוא שאל אם אני יכול לחזור, לא שקלתי אפילו ואמרתי שכן. ואם כבר אתה רוצה טיפ לימי מחלה לא קשה במיוחד לזייף כאבי ראש מיגרנות הקאות... אתה רוצה שותף לפשע וזה די בעייתי. אף רופא לא יסרב לתת לך ימי מחלה אם רק תשחק את המשחק, הבעיה שאתה רוצה לנצח בלי לשחק

[Nakamichi]

אני לא מתבייש.

כרופא הוא יכול למצוא המון סיבות לתת חופשת מחלה.

יכול לרשום: חולשה כללית.

הנה. סבבה,אני חולשני כללי.

 

יש לי מעל 40 ימי מחלה.

ביום שאפוטר לא אקבל מהם שקל.

אלה אם הייתי עובד מדינה, אז הייתי פודה אותם.

 

אני לא מוציא כל שני וחמישי.

נהפוך הוא.

נדיר שאני מוציא ימי מחלה בכלל.

אבל הופתעתי שיש רופאים המקלים ונותנים והרופא שלי שמכיר אותי, ורואה בתיק הרפואי שאני לא בחור סידרתי שמבקש ימי מחלה, אז אם באתי וביקשתי סבבה תשחרר.

פעם הבאה אם לא אעבור לקופה אחרת, אבוא כשחקן מהבימה. אקיא לו על השולחן אם צריך.

 

אתה מתנהג כמו ילד.

תבוא תגיד לו שיש לך חולשה כללית ואתה לא מרגיש טוב - תקבל ימי מחלה.

לבוא לספר לו סיפור מרגש - זה בעיה - כי אתה גורם לו לשקר בשבילך, הרופא לא מפגר, הוא מבין שאתה צריך ימי מחלה.

 

אני אגב מבקש ימי מחלה רטרואקטיבית. אני חולה. מודיע לעבודה, שאני מבריא - אני הולך לרופא, אמרתי לו שהייתי חולה יומיים שבוע שעבר ומקבל שני ימי מחלה.

[hans]

אצל אשתי יש רופאה שמספקת אישורים בטלפון, אבל אשתי בחיים לא תשקר. לא רוצה ולא מסוגלת.

הרופאה שלי, לעומת זאת, אפילן כשאני חולה/מקיא/מת/מחרחר היא תוקעת בי מבט של "מה הבעיה שלך"

נאלצץי לא פעם להשתמש בשיטה הרטרואקטיבית בגלל שעד הגעת התור אתה מבריא,

אבל נקודת המוצא פה היא אמון בסיסי בלי סיפורים.

[NirLevi]

מה שאתה יכול לנצל את המעסיק תנצל!

 

כנראה שאף פעם לא היית מעסיק.

אני בתור מעסיק בעבר ובהווה, הייתי מביא לך בעיטה ישר ללשכת התעסוקה, ודואג באופן אישי שלא תעבוד באף עבודה אחר כך.

בא לך ימי חופש ומחלה?

קח חופשי. אני אף פעם לא שואל שאלות. יש לי עובדים שהיו כמעט חודשיים בחופש.

אני דואג לעובדים כמו לילדים שלי. הם מקבלים את התנאים הכי טובים שיכולים לקבל.

גם בתקופות קשות שאין הכנסות, העובדים קיבלו העלאה במשכורת כי העדפתי שהם ימלאו עוד טיפה את המקרר וילכו שמחים לבית, ואני אקח עוד הלוואה מהבנק.

 

תרמה?

תחטוף ממני טיל, ותצטער על היום שדרכת אצלי במשרד.