סקירה מוזיקלית - ניסיון לפתוח מסורת

[sronis]

שמתי לב שיש כאן הרבה חובבי מוזיקה. אז אמנם זה לא פורום מוזיקה אבל זה כן פורום אוף טופיק, וכן יש פה זיקה מוזיקלית בעיקר בגלל פורום האודיו והעובדה שכולנו שומעים מוזיקה בזמן נהיגה.

 

אי לכך ובהתאם לזאת, חשבתי לנסות לפתוח מסורת, שבה כל מי שבא לו, יעלה מעין סקירה ממצה על להקה/אמן שהוא אוהב, יתאר את האמן ואת פועלו, יצרף לינקים מעניינים מהרשת ויתן את ההמלצות שלו לאלבומים ושירים, כך שכולנו נוכל להכיר משהו חדש שאולי לא הכרנו, או סתם לפתח דיון בנושא.

 

אז אני גאה להתחיל את המסורת, ומקווה שתמשיכו אותה.

 

 

הלהקה שאני מעוניין לספר עליה מעט היא THE CURE.

 

כבר השם נותן אווירה של מסתורין - התרופה. תרופה למה בדיוק? לפי ראש הלהקה והאדם הכי חשוב בה, רוברט סמית, השם פשוט מאוד וברור מאליו. הקיור התחילו בתקופה שבה הרבה שמות של להקות היו פסימיים, והם רצו שם אופטימי שיתן אלטרנטיבה מתאימה. הקיור הוציאו את אלבומם הראשון "3 Imaginary Boys" בשנת 1979, כשאפילו לא היה להם מתופף. לאורך השנים היו שינויים רבים בהרכב הלהקה, שכללה לרוב בין 4 ל-6 חברים. אני לא מכיר את רוב חברי הלהקה, אבל ממילא הבנאדם החשוב ביותר בה הוא היוצר המרכזי והזמר רוברט סמית. כיום הוא כבר בן 45 בערך.

 

 

רוברט סמית היה דמות אקצנטרית מאז ומתמיד. נראה מוזר. שר מוזר. התנהג מוזר. כמויות אדירות של איפור לבן. ליפסטיק אדום דם. המון שחור בעיניים. שיער פרוע לחלוטין. תוסיפו לזה כל מיני שערוריות על סמים, שנאה עזה בינו לבין מוריסי והנה לכם כוכב רוק כמו שכוכב רוק צריך להיות. הוא גדל במשפחה טובה והייתה לו ילדות טובה, אבל כנראה שהוא קרא קצת יותר מדי ספרים שגילו לו את הצד האפל של העולם, מכיוון שרבים משיריו כוללים מחשבות על מוות, התאבדות, התמכרות לסמים ואהבה נכזבת. כאשר מה שהבדיל את שיריו משירים של להקות רוק אחרות היה בעיקר האינטיליגנציה שפשוט נשפכה מהם. גם במילים וגם בביצוע ובעריכה. אחד המאפיינים הבולטים בשירה של רוברט סמית הוא היכולת שלו לתת אווירה מיוחדת לכל מצב רוח. הוא יודע להשמע עולץ ומאושר בצורה כמעט ילדותית, כשצריך, ומדוכא עד כאב פיזי, כאילו כל צרות העולם מונחות על כתפיו, כשהוא בתקופות הרעות של חייו (והטובות ביותר של היצירה שלו).

 

 

שנה לאחר האלבום הראשון יצא "בנים אינם בוכים" (Boys Don't Cry) שהיה בעצם גרסה משודרגת של שלושה ילדים דימיוניים. הוא כלל שירים שהפכו לקלאסיקות כמו שיר הנושא וכן killing an arab שהיה ניסיון לפירוש עצמאי של "הזר" מאת אלברט קאמו, למי שמכיר. האלבום הראשון התאפיין בצליל עמום מעט והפקה מאוד לא מלוטשת ולא מהוקצעת, אבל כבר אז נבטו בו הניצנים שהפכו את הקיור בשנים הבאות ללהקה אדירה שמכרה יותר מ-30 מיליון עותקים מאלבומיה ברחבי העולם. כל זאת בלי להכנס למיין-סטרים כמעט בכלל, תוך כדי סיפוק כמויות אדירות של שירי רוק נפלאים שהיוו אלטרנטיבה לכמעט כל מה שהיה באותה התקופה

 

כמה חודשים אחרי בנים אינם בוכים יצא "17 שניות" שכלל הרבה שירי רוק מוצלחים עם אווירה קסומה. דוגמאות מצוינות הם A Forest ו- Play For Today.

 

שנה אח"כ יצא האלבום Faith ושבר את הכלים. הוא היה אפל, מאוד לא קומוניקטיבי, מאוד לא מתאים לרדיו. כמעט אקט של התאבדות. אבל הוא הפך לאלבומם המצליח ביותר עד אותה התקופה, למרות מחסור כמעט מוחלט בלהיטים.

 

שוב, לאחר שנה, יצא Pornography ומתוכו הסינגל The Hanging Garden. באותה התקופה הלהקה כמעט ולא הייתה קיימת. לא היו נגנים קבועים, היה משבר עם חברת התקליטים ולא היו הופעות, אלא רק ישיבות ארוכות בסטודיו.

 

בשנת 1983 יצא אלבום בשם Japanise Whispers שהיה מעין אסופה מוזרה של סינגלים ו-B-Sides. מתוכו יצאו כמה קלאסיקות כגון Let's Go to Bed, The Walk והשיר The Love Cats, שאפילו אם אינכם מכירים אותו ספציפית, אני בטוח שברגע שתשמעו אותו תכירו את המנגינה. השיר הזה היה נקודת מפנה אצל הקיור. הם חזרו לחיים, הגיעו למקום גבוה במצעדים ורוברט סמית צוטט אומר שלאב קאטס היה הכי קרוב שהוא אי פעם הגיע לשיר פופ מושלם.

 

בשנת 1984 יצא האלבום The Top ומתוכו הסינגל הנפלא The Caterpillar, שמאפיין היטב את הצליל של הקיור באותה התקופה, ומהווה תצוגה נפלאה של ביצוע מבחינת שירה ונגינה. אחד האהובים עלי.

 

כמיטב המסורת של אלבום מדי שנה, הוציאו הקיור בשנת 1985 את The Head On The Door שהיה אלבום כמעט שמח, עם שירים נפלאים כמו In Between Days שמתפרץ עם אנרגיות נפלאות, Close To Me ששיאו בדיאלוג יפיפה בין שתי חצוצרות ו-A Night Like This שהיה רוקיסטי מאוד ורמז על המאפיינים של הקיור כלהקה בשנים הבאות.

 

בשנת 1986 יצא האלבום Staring At The Sea שהיה אסופת סינגלים של הלהקה, החל מתחילת 1978 ועד 1985. זה אלבום מצוין למתחילי הקיור והוא כולל שירים רבים שציינתי כבר פה בגרסאותיהם המקוריות.

 

 

אלבום האוסף סלל את הדרך לאלבום הבא כעבור שנה - Kiss Me Kiss Me Kiss Me, אלבום אופטימי יחסית, עם שירים נפלאים כמו Just Like Heaven, שעליו אמר סמית שהוא שיר הפופ הטוב ביותר שהקיור הוציאו מעולם. הוא הוקלט בטייק אחד ויצא פשוט מושלם.

 

אחריו, בתפנית מאוד חדה, יצא האלבום Disintegration בשנת 1989. אלבום אפל, עצוב וקודר, שהיה לראשונה אצל הקיור מעין יחידה שלמה אחת ולא אסופת שירים. זהו אלבום כבד, מלא בשירים של 7-8 דקות, היוצרים אווירה של סוף העולם. לטעמי האלבום השלם והטוב ביותר של הקיור עד היום. מתוכו כדאי לציין את Pictures of You, LoveSong, Lullaby ו- Fascination Street. הקיור היו כעת בין הלהקות המוערכות בעולם והגיעו למקומות ראשונים במצעדים ואצל המבקרים.

 

 

בשנת 1990 יצא אלבום מיקסים של הקיור בשם Mixed Up, שכלל מיקסים כמעט רקידים לחלק מהשירים.

 

ב-1992 יצא האלבום Wish, ששוב היווה תפנית, הפעם לכיוון החיובי, במיוחד עם הלהיט האופטימי Friday I'm In Love. אחריו ואחרי כמה אלבומים בהופעה חיה, יצא ב-1996 Wild Mood Swings שהצליח היטב ברחבי העולם, ולאחריו ב-1997 יצא אלבום הסינגלים השני Galore, ובו סינגלים מ-1987 ועד 1997, אחרי Mixing ו-ReMixing. אישית, הרבה גרסאות של שירים ישנים שמופיעות באלבום הזה הן מהנות יותר מהמקור. שוב - אלבום מאוד מומלץ לחדשים.

 

 

בשנת 2000 יצא האלבום הנפלא BloodFlowers, שמחזיר את האווירה המורבידית והמיואשת שהנצה ב-Disintegration וב-Pornography קודמו. אין ממנו סינגלים שהצליחו במיוחד, אבל כולו מהווה יצירה שלמה ומושלמת שניתן להקשיב לה מההתחלה ועד הסוף.

 

 

ב-2001 יצא אלבום הלהיטים הגדולים. אני לא ממליץ עליו אלא על שני האוספים הראשונים של הסינגלים, שמהווים חבילה שלמה יותר של הקיור.

 

וכעת, לקראת סוף 2004, יצא האלבום החדש, שנקרא בפשטות The Cure. זוהי הפעם הראשונה שהקיור עובדים עם מפיק חיצוני, וסמית מאוד גאה באלבום החדש, וטוען ששום דבר לא התקרב עד היום להרגשת היצירה שאפיינה את העבודה עליו. אולי בגלל זה הוא נקרא כמו שהוא נקרא. בינתיים הוא זוכה להצלחה ברחבי העולם ואצל המבקרים. אני עדיין מתקשה להתחבר אליו, אבל זה סימן טוב - אלבום של הקיור הוא לא אלבום של הקיור אם אתה מתחבר אליו בקלות. הקיור היא להקה שגודלת עליך, ואתה לומד להכיר ולהעריך אותה יותר מהאזנה להאזנה.

 

אתרים:

 

http://www.thecure.com

http://www.imaginaryboys.com/en/

http://www.curiosity.de/

 

אלבומים מומלצים:

Staring At The Sea - The Singles - 1986

Disintegration - 1989

Galore - The Singles - 1997

Bloodflowers - 2000

 

שירים מומלצים:

 

The Lovecats

The Caterpillar

Pictures Of You

More Than This

Lullaby

A Forset

A Letter To Elise

Boys Don't Cry

Catch

Close To Me (גרסת Galore)

Fascination Street

Friday I'm In Love

Gone!

In Between Days

Just Like Heaven

LoveSong

ועוד רבים וטובים...

 

רוני

[Moti - Miata R]

.Roni - this is probably the best review I've read about the Cure

I'm not really in love with them, have a few songs here and there, but your review transfers your feeling about them and that's what's important to me, good job

 

.I'll follow your tradition at some point when I'll write Hebrew, that's a promise

 

.Moti

[sronis]

תודה מוטי. ניסיתי לא להשמע יותר מדי טרחני ופלצני בסקירה הזאת, לשמור עליה פשוטה וברורה. אני לא מתיימר לדעת הכל על הקיור. אני מתעניין בעיקר במוזיקה שלהם, אבל טרחתי ומצאתי כמה פרטים מעניינים וכן עשיתי סקירת אלבומים לאורך השנים עם הדגשים האישיים שלי.

 

ואני מחכה לסקירה שלך, אבל לא על ספולטורה, טוב?

[Moti - Miata R]

You probably haven't read my other reply regarding Sepultura in that thread.. I barely listen to them nowadays, only when I want to hear a drummer that is second to non doing what he's best at, I hope you will take my word on it and listen to the few songs that I listed there just for the sake of listening to some of his incredible pieces of drums work

 

!As for my music collection, well, I can review quite a few different artists and bands between my few hundreds of CDs, so don't worry

 

.Moti

[דן 4]

אני חושב שיש גם מקום להמלצות על דיסקים טובים ולא הכי ידועים(-זה יהיה דבילי להמליץ ,למשל, על דיסק של משינה שכולנו כבר מכירים) כדי להעשיר את עולמם המוסיקלי של חברי הפורום וזאת גם אם אינכם מסוגלים לתת סקירה מוסיקלית מפורטת כמו של רוני. הכוונה היא לאותם דיסקים (או תקליטים וכו') שעשו עליכם רושם כזה אדיר שאתם ממש,אבל ממש, חייבים להמליץ עליהם (ואין אני מתכוון לחצי מהספרייה הבייתית) כדי לחלוק את ההנאה. אפשר להחליט שבכל פעם ניתן יהיה להמליץ על דיסק אחד בלבד.

כדאי כמובן להוסיף כמה שיותר פרטים כדי שהקוראים יידעו למה ואיך למצוא אותם כגון, סגנון מוסיקלי, שם הלהקה ושם התקליט, רצועות נבחרות ובעיקר ממה התרשמתם כלכך שהחלטתם לשתף את שאר חברי הפורום.

רוני, מה אתה אומר?

[גרשון המשפר]

כבר כתבו בעברית על הזמר שאני אוהב, אין טעם שאני אכתוב מחדש. קישור.

[sronis]

דן - אני בעד כמובן. אבל חשוב להדגיש שלזרוק סתם שם של תקליט ולהגיד "תקשיבו, זה טוב", זה חסר משמעות. ת'רד כזה יימחק. אם כותבים - אז נא להשקיע. לא חייבים לתת סקירה מלאה על אמן מסוים. אפשר בהחלט לתת סקירה על אלבום מסוים שנוגע בכם ומשמעותי בשבילכם. עם פרטים על האמן וכולי - כמו שציינת.

 

המטרה שלנו היא לאפשר כאן חומר אופטופיקי איכותי, עם דגש על האיכות. הודעות סתמיות יימחקו כמו שהן נמחקות בפורומים הרגילים, כך שאין להתייחס לאוף טופיק כאל מקום נפרד שבו ניתן לפרוק כל עול, אלא כעל שלוחה של כל הפורום שפשוט מדברת על נושאים אחרים.

 

הערה: אני מציע שכל מי שפותח ת'רד כזה, יכתוב בכותרת "סקירה מוזיקלית" ואת שם האמן/אלבום, כך ניתן יהיה לחזור בקלות אל הנושאים הללו דרך החיפוש.

 

רוני

[.tommy g]

אז אני גאה

 

רוני

וואלה?!

[sronis]

וואלה?!

 

וואלה. ואתה חסום

[soli]

קודם כל תודה, מהנה מאוד לקרוא.

 

אני חייב לומר שהצבת סטנדרט מאוד גבוה, אבל עדיין מדשדש לי בקצות האצבעות לנסות גם. (עובד על זה)

 

אם אפשר תוספת אישית קטנה....

 

אחת החולצות האהובות עלי ביותר. (החזיקה מעמד מגיל 15 - 25 ולבסוף נכנעה לכוחות הטבע ומכונת הכביסה) חולצה לבנה, צללית הדמות והגיטרה בשחור, והכיתוב באדום.

 

יצירת מופת לדעתי: