דן 4

צבע בורדו, 3 דלתות, שנת 96, 157K ק"מ, טופלה רק במוסך מורשה של פיג'ו + קבלות, 4 צמיגי מישלין חדשים, נמכרת עקב תוספת למשפחה, טסט ל-11 חודשים, שמורה, יפייפיה אמיתית. דן, 0507-328251

סחטיין רז, תגובה משעשעת ביותר.

לפני יומיים בצעתי נסיעת מבחן באיפרזה החדשה, 2.0, אוטו' (אין להם ידנית לנסיעת מבחן) ולהלן התרשמותי: חוץ. מתיחת הפנים מהווה שיפור . החרטום התעדן מעט וקיבל מראה יותר שטוח ויותר קרבי, כנ"ל הזנב שהוא פחות זויתי וישנם חישוקי מגנזיום יפים מתחת לכנפיים מנופחות. יחד עם זאת, משהו בפרופורציות של הרכב פשוט לא מסתדר: כמו בדגמים הקודמים, החרטום ארוך ביחס לזנב ונוצר מראה מגושם כך שגם לאחר מתיחת הפנים אי אפשר להגיד שהאימפרזה יפה. פנים. מרשים. דשבורד בשילוב כסף ושחור שיוצר מראה מאוד נעים, הגה 3 צלעות בעל מראה ספורטיבי מעור, מושבים קשיחים ותומכים והכל מדיף ריח בלתי מתפשר של איכות. בנסיעה. לאכזבתי בסובארו מציעים רק אוטו' לנסיעת המבחן והדבר פגם מאוד בהנאה. לגיר האוטו' 4 הילוכים שניתנים לתפעול ידני באופן מעט מסורבל. הנסיעה התבצעה על כביש רטוב ותחת גשם כבד. ניסיתי להתרשם מ-160 הסוסים שמספק המנוע אך לא מצאתי אותם. נראה שחלק מהם ברח מן האורווה לאחו.. וברצינות, הגיר האוטו' (וכנראה שגם ההנעה הכפולה) מסרסים את כח המנוע. אין לי ספק שהדגם הידני מהיר ומהנה בהרבה. האימפרזה משדרת תחושה בטוחה ואחיזה מקסימלית בכל דרך. תאוצה בתנאי גשם מותירה את כל בעלי מכוניות ההנעה הקדמית מפרפרים את נשמתם מאחור. במהלך נסיעת המבחן עשיתי מספר סיבובים מהירים סביב כיכר עם אספלט חלק ורטוב. אין לי שום ספק שבתנאים אלה,עם ה-306 הייתי מסיים תוך זמן קצר בתוך עמוד או על המידרכה. הסובארו אכלה את זה ואף ביקשה תוספת תוך כדי החלקות נשלטות ומהנות. מעל לכל הרשים אותי ההגה שלה, שהינו אינפורמטיבי ורגיש במידה כזו שהוא מיד הזכיר לי את הMX-5 דור 2 שלקחה אותי לסופ"ש בצפון, לא פחות. המושבים, לעומת זאת, קצת פחות מענגים. יש להם תוספת תמיכה מיותרת לחלוטין לגב התחתון שהותירה אותי עם גב דואב וכואב לאחר ישיבה בת פחות מחצי שעה. סיכומון. תנו לי אימפרזה 2.0 ידנית (רצוי עם מושב נהג תחליפי) ואראה לכם מאיפה משתין הדג. נ.ב. למרות שבהשוואה ללנסר החדשה האימפרזה, אובייקטיבית, טובה יותר, היה משהו בלנסר שפשוט קסם לי יותר. מעבר לעובדה שבאימפרזה כאב לי הגב ואילו מהלנסר לא רציתי לצאת, באימפרזה הרגשתי כמו תייר ואילו בלנסר כמו בבית ואין, אין כמו בבית.

3 דברים: א. אין באפשרותי להחזיק 2 מכוניות. ב. עם השנים שעוברות המנוע נחלש (גם ביחס לעצמו כחדש וגם ביחס למתחרות), ההתנהגות החדה מתעמעמת ןכך גם התחושות בהגה (עייפות של החומר), המראה המתיישן קורץ פחות וגם הבקורים התכופים יותר במוסך תורמים להתקררות יחסי האדם-מכונה. ג.מי אמר שאני לא מנצל אותה כראוי?! שיתבייש!

3 דברים: א. אין באפשרותי להחזיק 2 מכוניות. ב. עם השנים שעוברות המנוע נחלש (גם ביחס לעצמו כחדש וגם ביחס למתחרות), ההתנהגות החדה מתעמעמת ןכך גם התחושות בהגה (עייפות של החומר), המראה המתיישן קורץ פחות וגם הבקורים התכופים יותר במוסך תורמים להתקררות יחסי האדם-מכונה. ג.מי אמר שאני לא מנצל אותה כראוי?! שיתבייש!

לפני יומיים בצעתי נסיעת מבחן על הלנסר 2.0 ידנית ובמילה אחת: הנאה. כמי שלמד לזלזל בקופסאות היפניות המשפחתיות, פשוט הופתעתי לטובה. יש לציין שזו לא יפנית אוטומטית 1.6 אולם בכל זאת המכלולים אמורים להיות דומים. והרי ממצאיי: פנים . המושבים הספורטיביים וההגה היפייפה (של מומו) נותנים מיד הרגשה של איבו קטנה. תנוחת הישיבה מצויינת. הרכב מינימליסטי, נטול גאדג'טים מיותרים וכולל סטריאו MP3 של בלאופנקט ו-4 רמקולים. חוץ. עניין של טעם ולטעמי משדר את הדבר הנכון: ספורטיבי אך לא מתלהם. להזכירכם לדגם זה חישוקי מגנזיום נאים, ספויילר אחורי וגריל קדמי שונה. נראה לעניין. בנסיעה. היה כיף. ההגה (המקסים..) קצת קל מדי אבל מספק רגש טוב בסיבובים מהירים, ההילוכים נוחים והשילדה מהנה וזורמת. הרכב די מהיר ולמרות זאת המנוע משדר תחושה מעט אנמית. הוא קצת שקט ולינארי מדי. הפיג'ו שלי מרגישה יותר חזקה ופראית. אין מה לעשות, המכוניות המודרניות הן יותר מעודנות. סיכום.כנראה שהחלפת ה-306 זה לא קרבן כלכך גדול . יהיה כיף גם בהמשך (וגם יותר נוח). נ.ב. 1 בשבוע הבא אבצע נהיגה על האימפרזה 2.0. עדכונים בהמשך. נ.ב. 2 במוסף רכב של ידיעות מיום ה' היה מבחן משפחתיות מחוזקות שלא כלל, לאכזבתי, את הלנסר הנ"ל. האם ייתכן שכלל אין "סופרים" אותה מול מובילות הקבוצה?

ה-B4 הוא רכב אדיר. לא ידעתי שיש גם גירסה ידנית. הבעיה שחדש כזה אינו כלול בתקציב.

תודה על התגובות. אגב, לגבי ההנעה הכפולה באימפרזה, האם זה אומר שנגמרו זריקות הזנב השובבות?

אלפא לא באה בחשבון כי עם כל הכבוד לאלפא, העלויות פשוט בלתי אפשריות.

ה-307 לא מעניינת אותי. מה ידוע על ההתנהגות של הלנסר בהשוואה לאיפרזה?

עד לפני מספר חדשים החיים היו יפים. היציאות המרובות, הבירה המשכרת, שנת הלילה הרציפה, תנומת הבוקר הארוכה ועוד היד נטויה. לא עוד! במזל טוב (באמת) נולד בני הבכור וברגע אחד שונו חיי מן הקצה אל הקצה. מצד אחד, הוא חמוד כל כך שפשוט מתחשק לאכול אותו, הגרגורים שלו מקסימים ומבטו ממיס. מצד שני, מהיציאות שכחתי, את הבירה זנחתי, שנת הלילה הפכה לסידרה בהמשכים ועל תנומת בוקר אפשר רק לחלום. ואני,לתומי, חשבתי שזהו. נגמר. החיים חוזרים למסלולם. "לא ולא" הודיעה לי אשתי בפסקנות."אנחנו צריכים להחליף את האוטו". "אוטו". כך היא מכנה את אהובת נפשי."אוטו". כך היא קוראת ל-306XSI המלוקקת שלי. "זה לא סתם אוטו", אני עונה לה, "וחוץ מזה, את יודעת כמה זמן לקח לי למצוא אקזמפלר שכזה?!". "לשמקזמפלר שלך יש רק 3 דלתות ואנחנו זקוקים לרכב משפחתי" היא עונה. מה אגיד לכם? עמדתי בזה שבוע, שבועיים, חודש.. אבל אחרי כמעט 4 חודשים נשברתי.. חוצמזה, לא נעים להגיד אבל כנראה שהיא קצת צודקת. יש עגלה, סל-קל, טרמפולינה, אוניברסיטה ושאר מרעין בישין וזה עוד לפני שהעמסתי את האישה, הילד והכלבה.. בקיצור, לעניין עצמו. אני רוצה רכב שיהיה גם משפחתי וגם ספורטיבי. הילוכים ידניים (למרות שיש היום כל מיני גירים חצי אוטומטיים שיכולים לבוא בחשבון, אני פשוט לא ממש מבין בזה). שילדה טובה והתנהגות כביש מהנה. כח מנוע מספק. אמינות טובה ואחזקה סבירה. התקציב: עד 140K ש"ח (גם משומשות יכולות לבוא בחשבון). חשבתי על הלנסר החדשה, 2.0 ידנית. לכאורה, זה בדיוק מה שאני צריך. זו בעצם המשפחתית היחידה שהיא ידנית ומוגדרת (כך לפי היצרן) כספורטיבית אבל אין לי מושג איך היא מתנהגת. האם זה הרכב שאני צריך? בנוסף הבנתי שיש מתחרות טובות יותר. אשמח אם תוכלו לשפוך מעט אור על העניין. ושוב הדגש הוא על הנאה מנהיגה + אמינות. תודה.

רק אם אתה פולני

סוניה הפולניה מספרת לדושה: "אל תשאלי, קמתי אתמול באמצע הלילה לשתות כוס מים ותפסתי את יאנק שלי עושה ביד במטבח." "נו צעקת עליו"? שאלה דושה סוניה:"מה פתאום, ניגשתי אליו וירדתי לו" דושה: "את ממש חתולת מין. אין לך בושה?" סוניה: "דושינק'ה תחשבי בהגיון, עדיף לשטוף את הפה מאשר את כל המטבח...."

ל-URIME , סחטיין על הפוזה! ל-LORINSER, הנדריקס ניגן גם בלס-פול וגם בגיטרות נוספות מלבד הסטרט אבל לעיתים מאוד רחוקות .יש לי תמונות שמוכיחות את זה. לגבי הצמיד-יפה שהבחנת.

ל-URIME, מי זה בתמונה שצירפת? במבט ראשון הוא מזכיר את הנדריקס-השפתיים, היד הענקית, הרצועה הקצרה והפוזה. אבל הנדריקס היה שמאלי וזה לא.

גיבסון VSפנדר אהלן, ישנם דיונים וויכוחים שלא יסתיימו לעולם. זה קורה מכיון שאין עליהם תשובה חד משמעית. כך ניתן להתווכח מי היו גדולים יותר בזמנו, הסלטיקס של לארי בירד או הלייקרס של מג'יק וקארים או איזו להקה גדולה יותר לד זפלין או הסטונס. יש יותר מדי רגש והסטוריה בעניין כך שכל אחד מתבצר בעמדותיו בידיעה מוחלטת שהצד השני טועה. נשאלת השאלה מה הטעם בויכוחים הללו? מצד אחד,ניתן לטעון שהויכוחים הללו מיותרים מכיון שאין מגיעים בעקבותיהם למסקנות המקובלות על שני הצדדים. מצד שני, נראה שהמשתתפים נהנים מאוד מעצם הדיבור על מושאי אהבתם. אני בעד הנאה, גם אם היא חסרת תוכלת ולכן פתחתי את הנושא כי אין לי ספק שהויכוח הזה ימשיך "להטריד" חובבי מוסיקה ונגינה עוד הרבה זמן. למה דווקא גיבסון לס-פול ופנדר סטרטוקסטר? זה פשוט. גיבסון ייצרה את הגיטרה החשמלית הראשונה אי פעם (אי שם בשנות ה-40) והלס פול הוא הדגם הפופולרי ביותר הקיים, שני רק ל...ניחשתם נכונה - לפנדר סטרטוקסטר ("סטרט"). למה דווקא סטרט? כי הנדריקס בחר בה. וגם, אם תתעקשו, כי זו הגיטרה החשמלית הנמכרת והמועתקת ביותר בעולם. וכעת לעינייננו: אני מנגן בלס פול סטנדרט מספר שנים. לאחרונה רכשתי פנדר סטרט חדשה ומשובחת ביותר בארה"ב (1200$ ובארץ 13Kשח - לא ייאמן איזה הבדל במחיר) ומה אומר , אני ממעט לנגן בלס פול ולא מסוגל להוריד את הפנדר הזאת. קשה לי להגיד את זה מבלי להרגיש בוגד אבל הפנדר פשוט מהנה הרבה יותר. היא קלה יותר. מיבנה הגוף שלה נוח יותר לנגינה בישיבה (למרות שלרב אני מנגן בעמידה) ויש לה צוואר מייפל בהיר ודקיק שסוחט קריאות התפעלות מהאצבעות. אזור המתיחה של המיתרים בסטרט ארוך יותר מבלס-פול (המרחק בין ראש הגיטרה לגשר) וזה מתבטא בתחושה קרבית יותר בסטרט ובצורך להפעיל יותר את שרירי היד. התחושה היא שאתה יותר מעורב. נותר כמובן עניין משני... הסאונד. והוא לא ייאמן-סאונד נקי אדיר. פעמוני, מדוייק, מצמרר. המיתרים העבים נותנים בס פאנקי קופצני מהסוג שאף לס פול לא מסוגלת לייצר. 5 מצבי הפיקאפים, כל אחד שונה באופן דרמטי ממשנהו מוסיפים גיוון מעניין ובל נשכח את ידית הטרמולו שחסרה בפול. בעניין הדיסטורשן ללס פול לא מעט קבלות שכן יש לה סאונד כבד ומשובח ביותר (ע"ע לד זפלין) ובכ"ז, על פי רב, אעדיף את הסטרט . הלס פול חד גונית והסאונד (המצויין) די דומה בכל סוג של אפקט. בפנדר ניתן ממש לשמוע את הסאונד הנקי שעובר דיסטורשן ומכאן דיסטורשנים שונים ומגוונים בכל מצב פיקאפים ובכל אפקט ובכלל, יש יותר רגש בצליל. ומבחינת הלוק - לס פול, ללא ספק. נ.ב. מקובל לראות בסולו הגיטרה של מדרגות לגן עדן של לד זפלין כדוגמא קלאסית לצליל הדיסטורשני המשובח של הלס פול. בפועל, פייג' ניגן את הסולו המצויין הזה בפנדר טלקסטר.

אני מנגן מגיל 18 בערך , כלומר, כ-12 שנים. כרגע יש לי מספר גיטרות כשללא ספק המועדפת היא הפנדר: 1.קלאסית קטנטנה שנקנתה בתאילנד לטיולים. 2.אקוסטית ישנה ומשובחת מבית ימאהה. 3.גיבסון לס-פול סטנדרט, שנת 96,צבע סאנברסט. נקנתה חדשה בצרפת. 4.פנדר סטרטוקסטר וינטג' רה-אישו 57' (שנת ייצור - 2004) בצבע בלונד-לבן.

אולי צריך לנקוט בפתרון דרסטי יותר ויסלחו לי כל החברה הצעירים. הפתרון הוא פשוט: להעלות את גיל המינימום של מקבלי הרשיון. צר לי, אך ע"פ ההתנהגות של הנוער כיום, ואין ספק שהאשמה טמונה בהורים, במע' החינוך ובערכי עולמנו המודרני לא צריך לתת כלכך הרבה אחריות לילד בן 17 או 18. אין מה לעשות. בגיל הזה אתה פשוט לא בוגר מספיק, לא מודע מספיק והתוצאות בהתאם. כלמה שצריך זה פרובוקציה קטנה מצד נהג אחר ברמזור. מכה קטנה על הגז, אפילו מבט. וזהו. הפור נפל. היצר החייתי, התחרותי גובר על שיקול הדעת וכלום, כלום לא חשוב יותר מלצאת מזה כשידך על העליונה. גם אני , כמו הרבה אחרים,לא הייתי בוגר מספיק .בפוקס אני עוד כאן ! ומי יודע מי היה עלול ללכת יחד איתי? רוצה רשיון? רק לאחר השרות הצבאי!

שלום חברים, לא מזמן יצאה לנסר חדשה . הדגם האוטומטי, בנפח 1600 סמ"ק, לא הרשים במיוחד והתקבל בקרירות במדורי הרכב. אותי מעניין הדגם הספורטיבי יותר, שלא ננהג ולכן לא נכתב עליו בעיתונים. לדגם זה גיר ידני, מנוע 2000 סמ"ק, 135 כ"ס ועיצוב חיצוני ופנימי משופר. הייתי שמח לדעת האם מדובר ברכב דינמי ומהנה עם התנהגות כביש ראויה או שמדובר באותו שיעמומון משפחתי יפני. השאלה מופנית רק למי שנהג בפועל ברכב ולא למי שחושב או שמע או אמרו לו וכו'.. תודה דן

רווי בקצת יותר מדי ציניות מרושעת אבל משעשע.

אהלן, לא מזמן קיבלתי זימון בדואר למשפט. בתיאור המעשה כתוב "נהיגה בדרך בין עירונית בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש במהירות של 139 קמ"ש". העבירה נקלטה במצלמה. את התמונה ביקשתי לקבל היום ונאמר לי שהיא תגיע בדואר עוד חודש. המשפט בעוד חדשיים. שאלותיי (לבעלי נסיון בלבד!!) הן: 1. מדוע משפט ולא קנס? 2. האם כדאי להשתמש בשרותי עו"ד? 3. מה נחשב גזר דין כבד? ומה קל? בקיצור, למה לצפות? האם לעבור כבר עכשיו לפורום אופניים..? 4. מה הפרוצדורה במהלך המשפט והאם כדאי להודות? כל עיצה טובה נוספת (מלבד לנהוג לאט..) תתקבל בברכה. תודה, דן.

תודה על התשובות. אני לא מסכים עם חלק מהתגובות. אין שום מניעה לשאול מתוך עניין נטו גם אם אינני מתכוון לרוץ מיד ולקנות אחד. בנוסף, מה שמהווה ענין בלבד בשבילי יכול להיות מידע שימושי בשביל מישהו אחר. דרך אגב, אני בעל רשיון עד 500 ורכבתי בעבר על GS500 עד לתאונה וכשרכשתי אותו התלבטתי בינו לבין DR350. לכאורה שני אופנועים שאינם קשורים כלל אך בפועל, בתנאי הארץ, קשורים גם קשורים. שניהם מתאימים למתחילים ויצלחו ככלים פשוטים ואמינים. שניהם מתאימים לבעלי רשיון מוגבל נפח, מחירם דומה ובזמנו היה להם שוק טוב כמשומשים. בקיצור, אם אתה לא מעוניין להשתתף בתחרויות מוטו קרוס או להשחיז רגליות על אספלט כי אם רק להגיע לעבודה כל יום על כלי אמין וזמין שניהם בהחלט מהווים אופציה ראויה שאינה נמצאת בסתירה כלל.

מה הסיכוי למצא סוזוקי בנדיט 400 במצב טוב (שילדה + מנוע)? מה צפויה להיות האמינות של הנער המזדקן הזה? ומחיר? ולגבי סוזוקי DR350 - כנ"ל. תודה, דן.

BMX לילדים גדולים אני לא ממש מתלהב מעודף הטכנולוגייה ,עודף המשקל ומהתמחור של אופני ההרים החדישות. אני חיפשתי משהו שיזכיר לי את אופני הBMX הקטנות והקשוחות שהיו לי בילדותי (ראלי אולטרה ברנר). חיפשתי ומצאתי. אופני BMX לכל דבר רק גדולות יותר. שילדה מרווחת וגלגלים בקוטר 24" במקום קוטר 20" הסטנדרטי בBMX. מאז אני פשוט מאושר. האופניים חזקות מאוד, פשוטות וקלות (3.5 ק"ג ), בלי הילוכים, בלי בלמי דיסק וכדו', רק לעלות ולהתחיל להשתולל. 950 שח, תוצרת "FREE AGENT".

אני עברתי את הניתוח הזה לפני כ-4 שנים. היה לי מס' 5 ועכשיו אני רואה כמעט 6:6 ובכל אופן מספיק טוב כדי לא להזדקק למשקפיים כלל. הניתוח עצמו די קליל ולוקח כ-10 דקות לכל עין. התוצאות ע"פ רוב טובות מאוד וההחלמה מהירה. אחרי יומיים כבר שכחתי שאי פעם היו לי משקפיים. איכות הראייה בלילה נקבעת מרמת השקיפות של הקרנית ובטכניקות של היום אין עם זה בעיה והראיה טובה גם בלילה. אגב, לא משייפים ולא בטיח. לאחר חיתוך והסרת הקרנית, קרן הלייזר עושה חתכים בעין שמשנה את צורתה כשהיא מחלימה. את הקרנית מחזירים למקומה וגם היא מחלימה תוך זמן קצר. בכל ניתוח יש סיכון וכאן זה מפחיד במיוחד כי מדובר בעיניים. שמעתי גם על תביעה עקב איבוד הראייה בעין אחת, לא עלינו. אגב, לפני הניתוח חותמים על טופס הסרת אחריות מהמנתח ומהמכון. למרות הכל, לפי נסיוני האישי - שווה!