דן 4

לגבי הגיטרות, סקוויר היא חב' בת של פנדר ואפיפון היא חב' בת של גיבסון. שתי חברות הבת מייצרות גיטרות זולות באיכות בינונית שדומות בצורתן למקור . איך נקבעת איכות של גיטרה חשמלית? איכות האלקטרוניקה (בעיקר הפיק-אפים), סוג וטיב העץ ולבסוף איכות הייצור והגימור. באופן כללי הסטראטוקאסטר על כל גירסאותייה היא גיטרה ידידותית שמתאימה להרבה סגנונות מוסיקליים מג'אז דרך בלוז ועד רוק כבד (מטאל). היא קלת משקל, אמינה ומעוצבת בצורה נוחה הן לנגינה בעמידה והן לנגינה בישיבה. אני ממליץ לך לנסות למצא פנדר סטראט משומשת מתוצרת ארה"ב שתתאים לתקציבך. החיפוש יכול לקחת קצת זמן אבל זה שווה את זה. אפשרות טובה נוספת היא סטראט מתוצרת מקסיקו שתהיה זולה יותר ותיתן תמורה מצויינת. בכל אופן, כדאי לנגן עליהן וכך להתרשם. גיטרה שמסיבה לך הנאה (נוחות וצליל טוב לטעמך )כבר במפגש הראשון תעשה זאת גם בהמשך.

לניר, אכן עזבתי מעט מוקדם כי הרכב שלי הראה כבר סימני מצוקה.. כשהלכתי ה-106 היתה בראש הדירוג. סחטיין על הנצחון ותיהנה מהקארטינג . אנחנו בטח ניפגש בהמשך. דן

לשמר, קצת מפתיע שאתה, אחראי בפורום המטיף לתרבות כתיבה נאותה שתיתן את הכבוד הראוי לכל משתתף בפורום, מרשה לעצמך להגיב באופן מזלזל במקום לשמש דוגמא אישית. וראה איזה פלא: מיד בתגובה האיטיליגנטית שאחריך ,מוטי מספר על ואזלין וההוא שעומד בתור. ומה צפוי לנו בהמשך? קשה לדמיין אבל סביר להניח שזה ייכתב בשפה בוטה ובנושא שאינו קשור למוטוריקה. 350 שח נראה לך יקר באופן בלתי סביר? יש דרכים מתאימות יותר לכתוב את זה. דן

התחרות נערכה ביוזמה פרטית של ביה"ס "מסלולים" במגרש של ביה"ס והיא נערכת בכל שישי בו אין קורסי נהיגה, כלומר, אחת לחדשיים שלושה. אשמח להודיע בפורום על הג'ימקאנה הבאה אם תרצה. עלות למשתתף: 350 ש"ח (יקר אבל שווה) פרס למנצח: כרטיסים למסלול קארטינג באזור המרכז (ועל זה נאמר העיקר הכוונה). ולגבי העצבים על ה-106, זה כמובן נכתב בחוש הומור ובהקנטה חביבה. אין ספק שהרכב הזה מתאים במיוחד לתחרות מסוג זה. אגב, תוך כדי הגיעו כמה חבר'ה ממועדון STI באימפרזה משופרת וסיויק R טייפ ונשמעו דיבורים מזלזלים על מה שקורה במגרש. לפטפט זה קל. גם לתת גז בכביש ישר באימפרזה טורבו זה קל. להירשם, להתחרות ולראות מה אתה באמת שווה - זה כבר יותר קשה. קשה מדי, כנראה, לאותם חברי מועדון STI. דן

ביום שישי האחרון הגעתי למגרש ההחלקה של ביה"ס "מסלולים" באשדוד ע"מ להשתתף בתחרות ג'ימקנה שזו, למי שלא יודע, תחרות נהיגה כנגד שעון העצר. המתחרים מוזנקים בזה אחר זה לנהיגה טכנית במסלול המסומן בעזרת קונוסים ומנצח מי שמסיים את הסיבוב בזמן הקצר ביותר. מיד כשהגעתי התחלתי, כמובן, לסקור את המתחרים או יותר נכון את המכוניות שלהם. מבט קצר העלה כ-12 משתתפים, 206 XS חדישה, 106 ראלי טחונה (ההודעה נערכה.), מאזדה מיאטה שחורה ויפה, אופל טיגרה, יגואר 3 ליטר יוקרתית, כמה משפחתיות יפניות, עבדכם הנאמן עם ה-306 XSI (המדהימה..) שלו וגולת הכותרת מבחינתי: פיז'ו 205 GTI 1.9 MI16 לבנה שנראית כלכך שמורה שזה גורם לך להאמין שוב בטוב ליבם של בני האנוש.. הגה העור במצב מושלם, הריפוד, שחודש בדיוק כמו הריפוד המקורי, הפלסטיקה, הפח, הג'נטים היפיפיים ,האגזוז והסאונד הבאריטוני שהוא מפיק... בקיצור, ה205 הזו נראית כמו שריר היד של מייק טייסון (אחרי מקלחת) שהונח על ארבעה גלגלים. טוב, בכל זאת הגעתי לתחרות ג'ימקנה ולא לתערוכת מכוניות אז צריך להתחיל. הוכנסנו לכיתת הלימוד ושם הוסבר לנו איך עושים גימקנה מהר. העקרונות פשוטים. את הסיבובים לוקחים לאט ובין לבין מאיצים ככל האפשר.כמו כן יש לתכנן את קו ההתקדמות תוך התחשבות בצמד הקונוסים (שיוצרים "שער" שיש לעבור דרכו) הבאים ולא הקרובים ביותר (להרים את הראש) ע"מ לפנות בצורה שתפשר מקסימום האצה אופטימלית בקו ישר עד ל"שער" הבא. לאחר השיעור הקצר הזה יצאנו למגרש לתרגל. תחילה סודרו הקונוסים רק לשם תרגול במרחקים קצת יותר גדולים והתחלנו לטוס ביניהם. זה היה כיף ומאלף. האצתי במהירות אל הקונוס הראשון, כשהגעתי אליו הפניתי את ההגה תוך כדי בלימה אכזרית (בלימה או עזיבה של דוושת הגז תמיד ישפרו את יכולת ההיגוי שכן כל המשקל מועבר אל הגלגלים הקדמיים, המנווטים). תוך כדי, הזנב השובב של ה-306 מחליק ובעצם גורם לרכב ממש להקיף את הקונוס ברדיוס קטן וברגע שאני כבר מיושר מול הקונוס הבא זה הזמן לישר את ההגה ולסחוט את דוושת הגז עד לקונוס הבא וחוזר חלילה. איזה כיף! אחר כך התחיל הת'כלס. הקונוסים סודרו בשערים ויצרו מסלול טכני שכלל סלאלום, סיבוב מהיר(יחסית), פניית U ולבסוף פנייה מאוד טכנית ואיטית שדורשת תכנון וזהירות והסיום בבלימת הרכב בתוך שער כשהגלגלים הקדמיים לפניו והאחוריים לפניו. לאחר סיבוב רגלי וסיבוב נסיון הוזנקנו בנפרד, בזה אחר זה. את הסיבוב הראשון סיימתי בזמן של41.60שניות והייתי מאוד מרוצה שכן מכל המתחרים, רק ה-205 האגדית היתה מהירה ממני. בנסיונות הבאים כבר ירדתי בדירוג , כאשר שאר המשתתפים מראים עקומת למידה נאה. המסלול מתאים במיוחד למכוניות קטנות וזריזות כך שה106, ה205 וה206 התחרו ביניהן בראש ביחד עם בעל ה-MX5 שלקחה את הסיבובים במהירות וקלילות אלנטית. ה-XSI שלי נאבקה עם כמה קילוגרמים מיותרים ועם נהג קצת נלהב מדי ועודף התלהבות=עודף מהירות=החלקות מיותרות=זמנים בינוניים. אני שיפרתי את זמני ל40.8 שנ' כאשר הספורטיביות הקטנות יותר, כשבראשן (קצת מרגיז להודות) ה-106 ראלי, ירדו מגבול ה-38 שנ'. בקיצור, היה מאלף, מהנה ומלמד. מומלץ בחום. דן

שלום עומרי, אני עשיתי את הקורס בבי"ס מסלולים באשדוד. היה מאוד מהנה ומלמד. היום התחלק לשניים. חצי ראשון נקרא נהיגה בטיחותית ובו למדנו ותרגלנו בלימות חירום, התחמקויות, ירידה ועלייה מהשוליים ועוד. החצי השני נקרא נהיגה מתקדמת ובו למדנו ותרגלנו טכניקת הגה, כניסה ויציאה מסיבובים שונים, יציאה מתת-היגוי וכניסה ויציאה מהיגוי יתר. בסוף עשינו ג'ימקנה (נהיגה בין קונוסים). בעקבות הקורס אני נוהג הרבה יותר טוב , גם מהיר וגם זהיר וממשיך להתאמן ולהשתפר. ניתן לקבל עוד מידע באתר של מסלולים: www.maslulim.co.il

ממש לאחרונה התאפשר לי לנהוג קצת ב-106 ראלי מהדור השני. הרכב, שנת 97 שחיצונית נראה לא רע ,נסע לא מעט (כ-150 אלף ק"מ) תחת רגל כבדה על הדוושה וטופל באדיקות. בקיצור, אקזמפלר קלאסי לרכב שכזה במצב סטנדרטי לחלוטין. מכיון שמדובר ברכב פופולרי כלכך ונערץ כלכך על מספר הולך וגדל של משתתפים בפורום ומכיון שמחיר המחירון שלו לחלוטין אינו משקף את מחירו בשוק הייתי מאוד מסוקרן להבין , פעם אחת ולתמיד, מה סוד הקסם? במה סה"כ מדובר? מאיפה יחסי הציבור המעולים האלה? ובאמת במה מדובר: עוד ספורטיבית קטנטנה מבית פיז'ו . עמדתי והבטתי בה מבחוץ. העיצוב וולגארי וילדותי. למען האמת, כבר בשנת 84 היתה לפיז'ו ספורטיבית יפה בהרבה (ועם ג'אנטים מגנזיום). נכנסתי והתיישבתי. הפנים ספרטני לחלוטין ואין מדובר בספרטניות שמשדרת קרביות שכן זו של ה-106 משדרת מינימליזם פלסטיקי מהסוג הזול. איזור ידית ההילוכים לוקה בחוסר של משהו, רק שלא הצלחתי להבין מה, המושבים חביבים עם תמיכה לא רעה, מראות הצד מגוחכות. הנעתי. תקתוק סטנדרטי של מנוע 8 שסתומים בנפח 1600 סמ"ק שכמעט, אבל רק כמעט, מצליח לנפק 100 כוחות סוס. טוב, חשבתי לעצמי. כנראה שהסוד טמון בניהוג. אז נסעתי. ואחרי כ-25 דקות עצרתי. מה אגיד לכם, עולמי המוטורי לא התהפך ולא הייתי צריך למחוק שום חיוך אוילי כי לא חייכתי. ה-106 לא עשתה לי את זה. המנוע לא מרגיש חזק מספיק כך שהרכב לא ממש ממהר לשום מקום .ה-306 XSI הפרטית שלי, לשם השוואה, מרגישה חזקה בהרבה. ההגה אינפורמטיבי ונוח. טוב משל ה-306 אך נופל מההגה של ה-MX-5 למשל. השילדה הדוקה (הדוקה מדי?)ועם הצמיגים הדביקים והמרכב הקצרצר התחושה היא שאתה נוהג בקארט במסלול קארטינג. הרכב מאפשר לך להיכנס לסיבובים עירוניים מהר יותר מאי פעם תוך שהוא נשאר דבוק לאספלט ולא משמיע אפילו ציוץ. לא נתקלתי בהיגוי יתר או בתת היגוי למרות מאמציי. יוצא שכל העסק קצת יעיל מדי, אפילו קצת משעמם. עם ה-306 אני זורק את הזנב ומספיק לתפוס אותו בזמן. נכנס לתת-היגוי מסמר שיער ויוצא ממנו אחרי בלימה הגונה כמו בסרט של ג'יימס בונד. בראלי כל שצריך הוא לסובב את ההגה. את השאר הרכב כבר עושה במקומך. לעניות דעתי, רכב ספורטיבי אמור להעניק לנהג תחושות. ציפייה, התרגשות, הנאה. גם פחד אם זה באמת רכב משובח. את זה אני מקבל מה-306. לגבי ה-106, למרות שניתן לנהוג אותה בתנאים מסויימים במהירויות פנומנליות היא לא מעניקה מספיק תחושות לנהג. לסיכום, מחירון+3K עד 5K לאקזמפלר במצב סביר עד טוב זו עיסקה לא רעה. מעבר לזה מדובר בתשלום עבור יחסי ציבור בלבד.

נצפתה 106 ראלי, שנת 96, לבנה, חיצוני טוב, יד 3, 109K ק"מ ,אגזוז, 25K ש"ח טל. 050-7694922 למי שזה יהיה- תתחדש! דן

וואו, תחרות BMX ...נשמע מגניב!!באמת. ואני אשכרא חושב להצטרף למרות שממרומי 30 שנותיי זה עלול להיות קצת בעייתי. מה זה בדיוק - קפיצות ראווה או מי שמגיע ראשון?

לפני מספר חודשים נתתי את הדיסק לאחד מחבריי והוא נעלם (גם כן חברים..). בכל מקרה, מאז אני מתגעגע. את שמות השירים אני לא זוכר, מלבד און אנד און ,שיר הנושא של הדיסק, אבל זה לא ממש משנה. מדובר באחת מאותן יצירות מופת בהן כל רצועה טובה יותר מקודמתה. באחריות.

ג'ק ג'ונסון , אמריקאי שמתגורר בהוואי , היה בעברו גולש גלים שהתחרה בסבב המקצועני של ארגון גלישת הגלים הבין לאומי. מלבד הגלישה אהב ג'ק לנגן בגיטרה אקוסטית להנאתו ולהנאת חבריו הגולשים. עקב פציעה נאלץ ג'ק לנטוש את ענף הגלישה המקצועני וכך התפנה לו זמן אותו השקיע בתחביבו הנושן - מוסיקה. שיריו הפכו ללהיטים מקומיים בקרב חבריו הקרובים שלחצו עליו להקליטם. כך יצא אלבומו הראשון, שנקרא (כך אני חושב) בשמו של היוצר. האלבום נחל הצלחה אדירה בארה"ב ונמכר במליוני עותקים. בהמשך החל ג'ק לפעול בכיוונים שונים. הוא הפיק מספר סרטי גלישה, הלחין והקליט מוסיקה לסרטים ואף הקים אופנת הלבשה (בסגנון הגלישה, כמובן) הקרויה על שמו. 16 חודשים לאחר יציאת אלבומו הראשון הוציא ג'ק אלבום נוסף ויפייפה בשם: ON AND ON. הסגנון המוסיקלי של שני האלבומים דומה וקצת קשה להגדרה. ניכרות השפעות של מוסיקת רגאיי, קאנטרי, בלוז ורוק מהם נוצר תמהיל בעל אמירה מיוחדת מאוד. ההפקה משובחת, הסאונד אקוסטי וגרובי, טבעי ושקט ולעיתים עוצמתי ביותר וזאת ללא שימוש בדיסטורשנים. תוך כדי האזנה אפשר ממש להרגיש את הבריזה וריח המים על החוף בהאווי. פשוט, אוטנטי ומרגש באופן יוצא דופן. התמלילים מדברים על חזרה לפשטות, הסתפקות (לאו דווקא במועט, פשוט הסתפקות במה שיש),התנתקות מהבלי העולם המודרני, מהטלויזיה ותרבות הרייטינג ושמירה על איכות הסביבה. מה ניתן להוסיף? הדיסק השני והאחרון (ON AND ON) של ג'ק ג'ונסון לא יצא ממערכת הסטריאו שלי במשך שבועות רצופים. תיקנו ותיהנו. מומלץ בחום.

אני חושב שיש גם מקום להמלצות על דיסקים טובים ולא הכי ידועים(-זה יהיה דבילי להמליץ ,למשל, על דיסק של משינה שכולנו כבר מכירים) כדי להעשיר את עולמם המוסיקלי של חברי הפורום וזאת גם אם אינכם מסוגלים לתת סקירה מוסיקלית מפורטת כמו של רוני. הכוונה היא לאותם דיסקים (או תקליטים וכו') שעשו עליכם רושם כזה אדיר שאתם ממש,אבל ממש, חייבים להמליץ עליהם (ואין אני מתכוון לחצי מהספרייה הבייתית) כדי לחלוק את ההנאה. אפשר להחליט שבכל פעם ניתן יהיה להמליץ על דיסק אחד בלבד. כדאי כמובן להוסיף כמה שיותר פרטים כדי שהקוראים יידעו למה ואיך למצוא אותם כגון, סגנון מוסיקלי, שם הלהקה ושם התקליט, רצועות נבחרות ובעיקר ממה התרשמתם כלכך שהחלטתם לשתף את שאר חברי הפורום. רוני, מה אתה אומר?

שמר, אולי תסביר מה כלכך גרוע ברכב עם סאנרופ שאינו מקורי (מעבר לבעיות חלודה מקומית)?

לא. תודה.

אני מצטרף לדעתו של שלומי, אם לדעתך המחיר סביר, תקנה תאוטו (תאוטו = את האוטו) , תחליף צמיגים ודיסקים מיד ותתחדש.

תודה על המידע. רציתי לדעת כמה הוא מזכיר את הבנדיט 400 , מבחינת סאונד (של ה-400 מגניב) ואופי מנוע (מנוע ה-400 אינו גמיש בעליל ומתעורר לחיים אך ורק בטורים גבוהים). כמו כן מה מבחינת אמינות של כלי בן כמה שנים?

לפני מס' ימים ראיתי בנדיט 600 שנת 97' למכירה וממש נדלקתי. כלי מגניב. בדרך כלל אני מתלהב מהכלים היותר קרביים לכביש אבל האופנוע הזה עשה לי משהו. אשמח לשמוע חוות דעת (מבעל נסיון בלבד) לגבי השימושיות ובעיקר לגבי הצליל והפאן שהאופנוע הזה מסוגל לספק.בנוסף, יש למישהו מושג כמה כלי משומש כזה עולה?

אהלן כאן יודה בדחן.. אני ,בניגוד למוטי, מאוד נהנתי מהמוסיקה ומהקליפ פשוט מכיון שלא ציפיתי שייפלו לי האזניים תוך כדי האזנה .אני לא חושב שאיזו להקת רוק ישראלית שמעולם לא שמעתי עליה יכולה להעיף לי את הראש כאילו זה מינימום תקליט חדש של לד זפלין עם ג'ון בונהם שיצא מהקבר לצורך האיחוד ואני לא מצפה לכך. אני כן מצפה לרעיון מוסיקלי הרמוני וזורם(סימנתי וי ראשון), קליפ מעניין עם רעיון (הניגוד בין החופש לכלא והשיגעון שבצידו זה רעיון נחמד-קבלו וי שני)ובעצם זה הכל. אין כאן חדשנות או יצירתיות יוצאת דופן וגם הסאונד רחוק מלהיות מושלם אבל כחבילה הקליפ נותן לצופה/מאזין 3 דקות של בידור חביב וזה כל שנדרש ממנו. הוא לא ישנה את עולם המוסיקה ואין לצפות לזה ממנו. נ.ב. הזמרת נראית מעולה.

שלום חברים, הפעם אני מניח על שולחנכם פרוייקט חדש ושמו "הכי סולו גיטרה" ובו אתם נדרשים (רק אם אתם רוצים), לכתוב איזה סולו גיטרה הכי פורט לכם על נימי הנשמה ולמה. אם אתם מעוניינים לקבל קצת השראה אתם מוזמנים לקרא את הקטע הבא: על איזו גיטרה מדובר? ובכן, זה לא ממש משנה, העיקר שתהיה חשמלית! בין אם זו פנדר סטרט לבנה, שאך לפני רגע עוד היתה כאיבר נוסף בגופו של הנדריקס הגדול ועתה היא עולה בלהבות על הבמה,בטקס כמעט מיסטי, ומחזירה את נישמתה לבוראה או גיבסון לס פול אדומה ודהויה שצווחת בטירוף בידיו של סלאש בעודו עומד על פסנתר כנף שחור אל מול ארבעים אלף מעריצים מוטרפים, הגיטרה היא, ללא ספק, כלי לרגעים גדולים מהחיים. רגעים שכאלו נחרתים בזכרוני ועוזרים לי להתגבר על העובדה היומיומית שהחיים שלי הרבה יותר רגילים ושגרתיים מאשר אלו של גיבורי הגיטרה שלי. ושוב אני חומד את חמוקייה בעיניי, מניף אותה אל מעבר לכתפי, מרגיש את כובד מישקלה וכבר מפליג בדמיוני (המעורפל, מן הסתם, מסמי הזיה..) לאותם ימים תמימים של אהבה פאסיבית ואקטיבית לכל בנות/בני המין השני ברדיוס של קילומטר, סמים ורוקנ'רול. וכמו בנהיגה על רכב שמגבלותיו רחוקות ממיצוי על ידי נהגו, כך אני יודע שככל שאתאמץ להרשים אותה באצבעותיי,בנגינה מלאה ברגש ובסגנון, בדיוק ובמהירות, כך תביט עליי היפיפייה המגולפת בחוסר סיפוק ובמבטה הכובש תשאל:" נו, סיימת כבר להתחמם? אפשר כבר להתחיל לנגן?" וכשאני שומע שיר רוק חדש ברדיו אני מחכה בסבלנות שייגמר הסבב הרגיל של הבית-פזמון- בית-פזמון ויתחיל החלק המסעיר שבשיר, והגיטרה תתחיל לזמר. חבל שלעיתים קרובות מדי השדרנית, שלדידה השיר כבר נגמר, מתחילה לבלבל את המוח על התנועה שמזדחלת לה בכביש 95 או משהו כזה ומודה לאיזה משועמם שדיווח מתוך הפקק... בקיצור, אלו בחירותיי: סולו ישראלי: יצחק קלפטר בשיר "לוקח ת'זמן". הסיבה: הסולו של קלפטר הוא המשך טבעי וישיר לתחושות ולאנרגיה שהשיר מייצר, של בטלנות קלילה ונונשלנטית . בנוסף, הסאונד הטבעי והנקי של הפנדר, חף מכל דיסטורשנים, פשוט עושה לי טוב. סולו לועזי: ג'ון פרושיאנטה מהרד הוט צ'לי פפרז בשיר "COULD HAVE LIED". הסיבה:הגיטרה הבוכייה, בידיו המאומנות של פרושיאנטה, מקבלת חיים משלה וכמעט שניתן לתרגם את דברייה המרגשים עד דמעות. הסולו הזה מעלה את השיר (המצויין ממילא) בדרגה נוספת של איכות. בנוסף יש לציין,כמובן, את הסאונד של הגיטרה - "אובר-דרייב" חם ,על גבול הדיסטורשן, שצובט בנשמה. זהוזה. תורכם. נ.ב. בשום פנים ואופן אין להבין מהכתוב שאני בעד צריכה של סמים מכל סוג שהוא, על אחת כמה וכמה כשמדובר בפורום הפונה לנהגים.

חברים, אני חושב שאתם מחמיצים את הפואנטה. אני מדבר על החובה הבסיסית של כל נהג להיות זהיר ולשמור על חיי האזרחים מסביבו ממש כאילו היו אלה חייו שלו. העובדה שאתם סובלים מהתנהגות של רוכבים על דו"ג אין לה שום קשר עם המשפט הזה. זה כמו שתגידו "הוא עיצבן אותי אז יריתי בו".זה לא אמור לעבוד ככה. ולעינייננו: רב המופרעים הם שליחים על קטנועים שעובדים בלחץ של זמן והם אכן מסכנים את עצמם. אבל מה אני קשור אליהם? אני לא שליח, אני נוסע כחוק ונזהר ואין לנהגים שום סיבה להאשים אותי רק בגלל שאני רוכב על קטנוע. בתקרית עם נהג המאזדה הנהג היה לא בסדר. הוא זה שהיה חסר סבלנות (ולא מעניין אותי לאן הוא מיהר), הוא זה שסיכן והוא זה שאיים. אתם יודעים מה? כשהוא "שאל" אותי אם אני רוצה לחטוף מכות הוא בעצם דיבר בדיוק כמו שהוא נוהג. בכוחנות ותוך סיכון הזולת. אל תשכחו שלא נסעתי ב-20 קמ"ש אלא על 80 ועברתי למסלול השמאלי ל-3 שניות בדיוק. מה? עונש מוות?! על זה? בקיצור, קצת התחשבות ואדיבות לא יהרגו אף אחד. להיפך.

שלומי, על איזו יוהרה אתה מדבר (אני על טייפון ולא על אר 750) ומי בכלל מנסה להתגרות בגורל? סיפרתי על מצב שבו סה"כ רציתי לחזור הביתה בשלום. אין לי ספק שיש הרבה מקרים שאינם בשליטת הרוכב אבל לעניות דעתי רובם המכריע הינם בשליטת בני אדם המשתמשים ברכב ובן אדם הוא יצור חושב . אם לא נלמד, אם לא נחנך ואם לא נהווה דוגמא לעולם לא נוכל ליצור שינוי ואם זו יוהרה בעיניך אז טעות בידך. ומי זה אנחנו? כל מי שאכפת לו, כל מי שמראה אדיבות על הכביש, שעוצר לפני מעבר חציה או נותן לנהג אחר להשתלב בקלות וכן מי שמעיר בעינייניות לנהג אחר.

לנמרוד היקר, לפי דבריך ,אני מבין שאתה אחד מאלה שחושבים שעל ריפרוף בין נתיבים (או כל עבירה קלה אחרת) מגיע עונש מוות. שים לב כמה חסר הגיון זה נשמע: אני מודה. אני נוסע על כלי רכב קטן ופגיע. אני מודה. למס' שניות לא הייתי ממוקם בצורה נכונה על הכביש . אני מודה. ייתכן שעיקבתי מעט את נהג המאזדה שטס מעל 100 קמ"ש בכביש עירוני. לפני הוצאתי להורג (בכיסא חשמלי-שיהיה אכזרי) אני רוצה מספר מילים אחרונות. אני מתחרט שעיקבתי את נהג המאזדה כך שהוא איחר להיתקע בפקק ב -7 שניות. אני מקווה מאוד שלא איזכר לדיראון עולם. אני שולח מכאן ד"ש להוריי שעומדים לאבד את בנם . אני שולח נשיקות לאשתי שעומדת להיות אלמנה. אני שולח חיבוקים לילדיי שטרם נולדו ולא יהיו לי מעולם. נמרוד, אתה מתחיל להבין איך אתה נשמע? הרי גם אתה, כמו כולנו (חוץ אולי משומאכר) עלול לעשות טעות על הכביש. ומה אם נהג הסמיטריילר שמאחוריך יחליט ללמד אותך שיעור? אולי כי נדחפת לפניו בפקק ועיכבת אותו מעט? הוא פשוט יידון אותך למוות במחיצה מתחת לגלגלי משאית! כמה הגיוני! כמה פשוט! הראש הוא לא רק סטנד לכובע. תפעיל אותו ותהיה לי בריא.

לפני כשעה כמעט נהרגתי. כן, הייתי עלול למות ואם לא אז לפחות להיפצע קשה. והבעיה האמיתית היא שבפרק זמן של חודש, למשל, זו לא הפעם היחידה. ומעשה שהיה כך היה: עת חזרתי מהעבודה, בעודי רוכב על קטנוע בדרך נמיר ליד מגדלי עזריאלי, בכביש דו מסלולי, נעקפתי ע"י מאזדה 323 שנסעה במהירות ובפראות. כנראה שבשלב כלשהו, ריפרפתי בין המסלולים ונהג המאזדה שמאחוריי איבד את סבלנותו והחליט שהוא עוקף אותי ויהי מה. רכבו עבר כלכך בסמוך אליי שכמעט והרגשתי אותו נוגע במרפקי וכל זאת כשאני רוכב במהירות של 80 קמ"ש. אין לי ספק שאם הייתי סוטה כ-5 ס"מ שמאלה הרכב העוקף היה פוגע בי ומכאן הדרך לאספלט ולבית החולים (אם לא לחדר המתים) קצרה מאוד. נהגים כאלה מפחידים אותי ומרגיזים אותי מאוד, אבל אני מאמין גדול בשפה העברית וגם (אוי לבושה) בנהג הישראלי. לכן ,עצרתי ליד המאזדה שנעצרה בפקק כ-50 מטר לאחר מקום התקרית ופניתי בדברים לנהג וכך נשמעה השיחה: אני:"אתה יודע שעקפת אותי בצורה מאוד מסוכנת ?" הנהג: "אתה רוצה לחטוף מכות"? ואני בשלי: "וכל זה בשביל להיתקע בפקק 50 מטר אחרי?" הנהג:"כדאי שתלמד שקטנועים נוסעים במסלול הימני" אני:" ואתה באמת חושב שהשיעור הזה, שניסית ללמד אותי, מספיק חשוב שאני צריך להיהרג בגללו?" הנהג:"אתה צודק. אני מאחל לך רק בריאות.." וכאן הסתיימה השיחה והמשכנו לדרכנו. בדרך המשכתי לחשוב: במדינה שלנו, אפילו אנסים ורוצחים לא מקבלים עונש מוות אבל משתמשי דרך תמימים מקבלים אותו מידי יום ביומו. איזה טירוף! איפה ההגיון פה?! למה? מאיפה הזכות לקחת חיים או לסכן אותם? למה לאיים במכות? מדוע דווקא הכביש מוציא את כל הרע שיש באנשים? הרבה שאלות ולהם תשובה אחת: אחריות. כשאנו עולים על הכביש אנו אחראים לא רק לחיינו אנו כי אם גם לחייהם של שאר המשתמשים בדרך, בין אם הם נהגים, רוכבים או הולכי רגל. היום זה אני ומחר זה אתם או מישהו שיקר לליבכם. קצת מחשבה ותשומת לב יכולה למנוע כלכך הרבה כאב. בשבח הריסון והאיפוק. סעו בזהירות!

לאחרונה נאלצתי למלא כמויות גדולות של נוזל קרור במצנן (רדיאטור) . ברור קצר העלה שהמצנן נוזל ומאבד לחץ ושיש לשפצו. לאחר שחיסלתי את כל אספקת נוזל הקירור באוטודיפו התחלתי למלא מי ברז מפאת הקמצנות. ידוע לי שהדבר פוגע ברכב עקב קורוזיה .במוסך של פיז'ו שיפוץ כזה יעלה 700 ש"ח לא כולל מע"מ. האם המחיר הגיוני? אם לא, אני מעוניין בהמלצה על מישהו שמשפץ רדיאטורים . תודה ולהתראות בסיבוב.

שתיים הן היפות ביותר, האחת ישנה והשניה חדישה : 1.AC COBRA 2.ALFA-ROMEO C8 COMPETICIONE אודה לכם אם תמכרו לי אחת יום אחד..