נשואים + מינוס

[Nemesis]

נמסיס - תסתכל סביבך. כך נוהגות גם משפחות בעשירון העליון. אולי לא האלפיון או המאיון, אבל בכל ביקור בשופרסל-דיל-אקסטרא אני פוגש מכרים שאני יודע שפרנסתם מצויה, והיטב, אבל הם גם מודעים להוצאות המשפחה. וד"א - בסביבה שבה אני גר נמצאים כמה מהסניפים היקרים ביותר של שופרסל (לפי סקר שהיה ב-ynet או walla, או אחד האתרים הדומים לפני מספר חודשים). אני מבקר בהם פעם בכמה חודשים, רק כאשר חסר לי חלב. לא קונה בהם שום מוצר שאינו בפיקוח.

 

זאת בדיוק הבעיה.

אתה יודע איזה מבט של לגלוג בת זוגי זרקה אלי בזמן איזשהו דיון כשאמרתי לה שאנחנו על התפר בין העשירון התשיעי לעשירון העליון (תלוי בתקופה)?

אתה יודע כמה מהר התחלף מבט הלגלוג שלה למבט תדהמה וזעזוע כשהוכחתי לה את זה בעזרת נתוני הלמס? הפער בחופש הכלכלי בינינו לבין אנשים אחרים שאנו מכירים, ברמה דומה בארצות אחרות, פשוט עצום. הפער ברמת החיים עצום. אבל אם אנחנו גרים בדירה צנועה יחסית במרכז, הרכב שלה גם ידני קטן ופשוט (שלי ליסינג חברה), בוחנים היטב את הקניות המחירים והמוצרים בסופר, מוותרים על טיול סקי השנה כי יקר וכולי - מה עושים אלו בעשירון השישי-שביעי? או השלישי? או הרביעי? ממה הם חיים?

שלא תבין אותי לא נכון. למרות הפער מול ארצות אחרות, אני לא בוכה, ובאמת לא חסר לי כלום. כל דבר שאני מחסיר מעצמי או היא מעצמה, זה לטובת חסכון. אז למרות שאני לא יוצא לרחוב להפגין, אני יכול להזדהות עם אלה שכן, כיוון שאלו שיש להם פחות, באמת צריכים לעשות מאמצים אדירים כדי להחזיק את הראש מעל המים.

[צביקי]

m3x7r3m3

כמו כל נטל כלכלי שאתה לוקח בחיים, אתה צריך לקחת אותו אחרי מחשבה, כולל הערכה לעתיד. זה שיש לך כסף היום לילדים לא אומר שאתה תתחיל להוליד ילדים עד שיגמר הכסף ויתאזן על 0. ילדים זה בגדים, זה אוכל, זה גן, זה מטפלת, זה בית ספר, זה דמי כיס.

אתה צריך לעשות הערכה כמה יעלה לך לכלכל את הילד שלך עד גיל 16\18 (הגיל שבו הוא יוכל להתחיל לעבוד ולממן לפחות חלק קטן מההוצאות שלו) ולהתחיל לקבל החלטות מהנקודה הזאתי.

להוליד ילד על סמך העובדה שעכשיו יש לך כסף לכלכל אותו, זה כמו לקנות רכב ב 200אשח כי יש לך 200אשח, ואז לגלות שבעצם רכב צריך גם דלק, טיפולים, ביטוח, אגרות חניה וכדומה - זה פשוט התנהלות לא אחראית.

 

יש לך ילדים?

בן כמה אתה?

[raiden]

צביקי

לא משנה אם יש לי ילדים, והגיל שלי לא רלוונטי, כי קלישאות מהסוג "אתה עוד צעיר ולא ראית כלום בחיים שלך", לא מעניינות אותי.

או שתנהל דיון בלי לרדת לפסים אישיים, או שאל תנהל אותו איתי. אני מוכן להקשיב לדעה שלך ולראות אם אני מסכים איתה או לא, אבל אני לא מוכן להפוך את עצמי לנושא הדיון.

[hans]

אתה נשמע מתנשא ומנותק.

תאר בבקשה את התפלגות ההוצאות לדעתך לזוג פלוס שניים או שלושה ברמת ההכנסות שתיארת.

לדעתי זה לא ריאלי. ודאי לא אם אנו רוצים שהורים ייתנו איזו שהיא תנופה לילדיהם = סיוע בלימודים או חיסכון דומה.

ושוב- אני אומר זאת כמי שמחזיק בית של חמש נפשות עם נטו יחסית נמוך.

 

קצת יותר כבוד בתגובתך והייתי עונה בשמחה.

בנוגע ל-7500 האמיתיים לגמרי במשך תקופה לא קצרה,

התשובה היא: משלמים על דיור, אוכל ולימודים בלבד,

ואת הבידור לשעות הפנאי יוצרים בעצמנו.

 

כן, כן, באותה תקופה אשתי גם למדה, בלי מלגות או הנחות או תמיכת הורים חלילה.

זה מתחבר לי יפה עם השרשור של הפוליטיקאי הנבוב ההוא והרתכים -

ברגע שאתה יודע לעבוד עם הידיים, אפילו קצת, הרבה יותר קל להתנהל בכל המישורים.

[Yossim]

זו סוגיה כאובה ובעייתית, אך אני חושב שאנשים פה מתעלמים מכמה עובדות מאוד חשובות שגורמות לכל הדיון הזה להיות עקר ואני יסביר-

1. אי אפשר להתייחס לתל אביב ובאר שבע באותה נשימה (לשם הדוגמה)- ישראל איננה מדינה הומוגנית, ושכירות של דירת 3 חדרים במרכז יכולה להסתכם בכ-5000 ש״ח בעוד בירושלים זה יהיה 4000 ש״ח ובבאר שבע סביב ה3000 ש״ח. כמובן שהמספרים הם דוגמא ולא בהכרח מדוייקים, אבל בישראל יש הבדלים מהותיים בין אזור אחד למשנהו.

2. אנשים מעשירונים שונים משלמים סכומים שונים על שרותים דומים- אם ניקח לדוגמא מעון, נראה שבעישרונים התחתונים הילדים ימצאו בגן שבו ניתן לקבל הנחה מהת״מת בעוד בעשירונים הגבוהים הילדים ימצאו בגנים פרטיים או לחילופין ישלמו מחיר מלא עקב שכר גבוה- מעון פרטי באזור המרכז יכול לעלות 3500 ש״ח בעוד מעון ויצו עם הנחה מהתמ״ת יעלה 1500 ואף פחות.

3. רמת החיים עלתה פלאים בשנים האחרונות ומוצרים שבעבר היו נחשבים מותרות היום הם מוצר בסיסי- עיין ערך מזגן בדירה באזור המרכז, או סמארטפון לכל אדם בוגר (אני בכלל לא מדבר על ילדים).

4. הוצאה על סעיף דיור עלתה בעשרות ומאות אחוזים, וקשה להשוות אדם שרכש דירה ב2006 לכזה שעשה מהלך דומה ב2012.

 

בגלל שאני גר בירושלים אני יקח את הדוגמה מכאן, מחייהם של רבים מסובבי וגם מעצמי-

1. שכירות דירה באזור לא רע בירושלים, בת 3 חדרים, נעה סביב 4000 ש״ח.

2. מעון לילד אחד מתחת לגיל 3 נע סביב ה2000 ש״ח, ניקח ממוצע בין מעון פרטי למעון ויצו ללא הנחה.

3. גן לילד מעל גיל 3, כאשר משלמים רק על החלק של הצהרון נע סביב 600 ש״ח לחודש.

4. אחזקת רכב אחד לבית, נניח 1000 ש״ח לחודש בממוצע- דלק, ביטוח, טסט וטיפולים.

5. ארנונה, חשמל, מים, גז נניח 500 ש״ח לחודש.

 

כלומר בתסריט האופטימי שלקחתי, בלי לחשב ביגוד, חיתולים, תחליפי חלב, טלוויזיה, טלפון ואוכל- זוג ממוצע עם 2 ילדים מתחיל את החודש בהוצאות של 8100 ש״ח, תוסיפו הוצאות סופר סביב 1000 ש״ח ואנחנו כבר ב9100 ש״ח, המרחק ל10,000 ש״ח קצר מאוד ואיננו כולל ולו הוצאות הוט/יס.

המצב באופן זהה יהיה גבוה ב20-30 אחוז במרכז, ויהיה נמוך ב20-30 אחוז באזור הדרום והצפון.

10,000 ש״ח רק כדי להתחיל את החודש עם הוצאות בסיס, זה אבסורד אבל זו המציאות לדוגמא באזור בו אני גר, זה אומר כדי להתקיים בכבוד אי אפשר לדבר על הנכסה נמוכה מ12,500-14,000 ש״ח, זה אומר שלכל הפחות צריך להיות עשירון 6-7 כדי לחיות ברמה בסיסית ללא טובות של הנחות על מצב סוציו אקונומי נמוך.

 

ניתן להגיד כי כל אלו שנמצאים במינוס אינם יודעים להתנהל כמו שצריך ויש אמת בדברים אלו, אבל אי אפשר להגיד שהמחייה פה היא סבירה, כאשר עשירון 7 עם 2 ילדים מסיים חודש על הקצה בלי מותרות כמעט זה צריך להדליק נורה אדומה.

[ExoduS]

אני מודה, לא קראתי הכל ולא ראיתי את כל הכתבה רצוף אבל ראיתי משהו שתפס לי את העין ואני רוצה להרחיב מניסיוני האישי בנושא.

שמתם לב שהמשפחה עם החוב הכי גדול זו גם המשפחה עם ההכנסה הכי גובה והבית הכי יפה?

זה לא סתם, אני אסביר מדוע.

אני ואישתי מרווחים מעל הממוצע (או לפחות הרווחנו לפני שהיא עזבה את העבודה על מנת להאריך את חופשת הלידה המגוחחת שנותנים בארץ), על פי טבלאות שקר של המדינה אנחנו ברף העליון של מעמד הביינים.

אז אתם עובדים כמו חמור, מרוויחים יפה ורוצים לחיות בהתאם, לקנות דברים יפים לבית, לא לספור כל שקל בקניות, להחליף רכב כל כמה שנים, נכון?

אלו לא בקשות מוגזמות מדי למעמד ביינים.

לא נכון! אני אומר לכם חד משמעית שאם היינו חיים כמו שמעמד ביינים אמור לחיות מזמן כבר היו עושים גם עלינו כתבה.

אנחנו מונעים מעצמנו כל כך הרבה דברים "בסיסים" של מעמד ביניים שזה מדהים.

אבל רק ככה סוגרים את החודש, כשמעמד הביינים שאמור להרגיש שיש לו קצת "אוויר לנשימה" חיי כמו מישהו שמרוויח מינימום.

אגיד לכם יותר מזה, ההתנהלות שלי מזכירה לי את ההתנהולת של הורי כשעלינו לארץ והם ספרו כל שקל שיצא להם מהכיס כדי לסגור את החודש.

עוד לפני מחאת המילקי עמדתי מול המקרר בשופסל וויתרתי על יוגורט לקונפלקס שלי רק בגלל שהחרא הזה עולה 5 שקלים לגביע, פאקינג 20 שקל לרביעיה וזו רק דוגמה אחת מיני רבות.

אז מה עושים אתם שואלים?

עובדים קשה יותר ומרוויחים יותר כמובן.

אבל אז אתה קולט שאתה מכניס שכר של עשירון עליון ויכול להרשות לעצמך רמת חיים של מעמד ביינים.

עריכה אחרונה ב-23 לאוקטובר, 2014 על ידי ExoduS

[hans]

ואז אתה מגיע לשורש העניין וקולט שאין קשר בין בעלות או צריכה של כל מיני מוצרים לבין רמת האושר שלך.

 

מעמד הביניים הוא בסך הכול מעמד פועלים משודרג,

שחושב ומתנהג כאילו הוא מעמד גבוה.

אשאיר את הבמה ל״סולידית״: ״עני הוא מי שצריך יותר מדי״.

http://www.hasolidit.com/%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%A2%D7%A0%D7%99

[צביקי]

קצת יותר כבוד בתגובתך והייתי עונה בשמחה.

בנוגע ל-7500 האמיתיים לגמרי במשך תקופה לא קצרה,

התשובה היא: משלמים על דיור, אוכל ולימודים בלבד,

ואת הבידור לשעות הפנאי יוצרים בעצמנו.

 

כן, כן, באותה תקופה אשתי גם למדה, בלי מלגות או הנחות או תמיכת הורים חלילה.

זה מתחבר לי יפה עם השרשור של הפוליטיקאי הנבוב ההוא והרתכים -

ברגע שאתה יודע לעבוד עם הידיים, אפילו קצת, הרבה יותר קל להתנהל בכל המישורים.

 

סליחה כל חוסר הכבוד. כתבתי איך זה נשמע לי.

כשאתה כותב ״אין שום בעיה״

ואחכ כותב ״משלמים על דיור אוכל ולימודים בלבד״

זה שורש הבעיה.

לא קונים בגדים לילדים בחורף? לא נוסעים באוטובוס לשום מקום?

אתה מדבר על תקופה קצרה, ואני מדבר על זוג הורים מפרנסים. שלא מצליחים להתקיים.לאורך שנים ארוכות וכל החיים.

האם הזוג הזה יכול להגיע למצב שילדיו לא יהיו כאלו?

נדיר מאוד. זהו מעגל העוני, וזו הסיבה לכל השרשור הזה. להתייחס לכל זה כאל אנשים מפונקים שלא מסוגלים לחיות ממה שיש להם זו טעות בסיסית בעיני.

[צביקי]

צביקי

לא משנה אם יש לי ילדים, והגיל שלי לא רלוונטי, כי קלישאות מהסוג "אתה עוד צעיר ולא ראית כלום בחיים שלך", לא מעניינות אותי.

או שתנהל דיון בלי לרדת לפסים אישיים, או שאל תנהל אותו איתי. אני מוכן להקשיב לדעה שלך ולראות אם אני מסכים איתה או לא, אבל אני לא מוכן להפוך את עצמי לנושא הדיון.

 

משנה מאוד.

כי אתה כותב דברים שאם המדינה היתה מתנהלת כך כבר לא היתה מדינה.

כי אם אתה בן 18 שכותב דעה תאורטית זה דבר אחד, ואם אתה בן 40 שבחר על סמך כל הנל לחיות את חייו כערירי זה דבר אחר.

וכי אם ההורים של רוב המגיבים כאן היו עושים את מערך השיקולים שאתה דורש- הם לא היו מגיבים כאן, ולא היו משלמים מיסים היום בישראל.

[hans]

אתה מדבר על תקופה קצרה, ואני מדבר על זוג הורים מפרנסים. שלא מצליחים להתקיים.לאורך שנים ארוכות וכל החיים.

האם הזוג הזה יכול להגיע למצב שילדיו לא יהיו כאלו?

נדיר מאוד. זהו מעגל העוני, וזו הסיבה לכל השרשור הזה. להתייחס לכל זה כאל אנשים מפונקים שלא מסוגלים לחיות ממה שיש להם זו טעות בסיסית בעיני.

אני לא אתווכח איתך כי בכל זאת בא לי לנוח בסוף השבוע.

יצא במקרה שאני מתגורר סמוך לאיזו אוניברסיטה, וכפועל יוצא מכך, מעגל החברים כולל לא מעט אינטלקטואלים ירושלמיים חסרי פרוטה,

בהתאם למודל הקלאסי - זוגות נשואים פלוס אחד או שניים עם אחד או שני הורים שלומדים לדוקטורט שלא נגמר.

תוסיף למעגל הזה גם מוסיקאים מהזן הקלאסי, חסרי פרוטה גם כן, שגם הם באיזה שהוא שלב הביאו ילדים לעולם.

 

מדובר באנשים שאין להם אוטו או משכנתא, המחשב מהדור הקודם ולרוב אין סמרטפון.

עניים מרודים על פי ההגדרות הפופוליסטיות, אבל במציאות הם אנשים חיוביים ומרוצים,

והילדים שלהם פורחים.

ברוב המוחלט של המקרים אין שום ״תמיכה״ מההורים כי ההורים בעצמם אינטלקטואלים עניים (בחומר).

 

אלה אנשים שכנראה לא ייצאו ל״הכול כלול״ באילת או לקרוז עם הזמר הפופולרי התורן באיזו ״ספינת שעשועים״,

מהסיבה הפשוטה שהם לא נמשכים לשטויות האלה ולא רואים צורך להפגין שום עושר מדומה, כי האושר/עושר הוא בראש.

 

ואל תמכור לי את הסיפור הזה של ״כל החיים״. החיים דינמיים ומשתנים, והילדים גדלים ויוצאים לדרכם העצמאית בשלב מסוים.

ילדים שקיבלו את התמיכה הראויה (הנפשית! לא החומרית) - חופשיים לבחור מה ללמוד עם הגיעם לבגרות, ונחש מה?

רובם בוחרים דווקא את הכיוון האינטלקטואלי/אמנותי נטול הכסף, כי מה הטעם להיות עשיר עם נפש ענייה.

עריכה אחרונה ב-24 לאוקטובר, 2014 על ידי hans

[fatboy1340]

השנקל שלי : אחת הבעיות הגדולות של הדור הינה הזלזול בכסף (או יותר נכון, כסף קטן). דוגמה מאתמול: אני נוהג בכל ביקור במרכול ,למסור בקבוקים למחזור ולקבל עליהם פקדון/זיכוי (עניין של5-10 ש"ח בכל פעם). אתמול קיבלתי זיכוי של 6.80. לאחר מסע הקניות מגיע לקופה, מעביר את המוצרים , מוסר את פתק הזיכוי לקופאית (שידה מלטפת קלות אייפון חדש, לא יודע אם 5 או 6), היא מעיפה מבט בפתק הזיכוי ,ואומרת בזלזול :"מה, זה כולה 6 שקל, מה אתה רציני?!". אני משיב לה:" אני מניח שאנשים עשירים כמוך, הסכום הזה אינו משמעותי, אבל לא כולם במעמד שלך". "מה פתאום אני עשירה, אין לי כסף , בקושי מרוויחה משהו..." (כאן הופעלה שמיעה סלקטיבית כשראיתי שהשיחה אינה תורמת מאומה לרמת החיים/משכל/ידע כללי שלי).

קופאית,שלמיטב ידיעיתי מרוויחה שכר מינימום או אולי קצת מעל, מביעה זלזול בוטה בסכום ששווה עבורה 15-20 דקות עבודה זו בעיה אחת. עובדה שיש לה אייפון חדש, הינה בעיה נוספת שמראה אורח חיים שלא על פי היכולת.

[צביקי]

אני לא אתווכח איתך כי בכל זאת בא לי לנוח בסוף השבוע.

יצא במקרה שאני מתגורר סמוך לאיזו אוניברסיטה, וכפועל יוצא מכך, מעגל החברים כולל לא מעט אינטלקטואלים ירושלמיים חסרי פרוטה,

בהתאם למודל הקלאסי - זוגות נשואים פלוס אחד או שניים עם אחד או שני הורים שלומדים לדוקטורט שלא נגמר.

תוסיף למעגל הזה גם מוסיקאים מהזן הקלאסי, חסרי פרוטה גם כן, שגם הם באיזה שהוא שלב הביאו ילדים לעולם.

 

מדובר באנשים שאין להם אוטו או משכנתא, המחשב מהדור הקודם ולרוב אין סמרטפון.

עניים מרודים על פי ההגדרות הפופוליסטיות, אבל במציאות הם אנשים חיוביים ומרוצים,

והילדים שלהם פורחים.

ברוב המוחלט של המקרים אין שום ״תמיכה״ מההורים כי ההורים בעצמם אינטלקטואלים עניים (בחומר).

 

אלה אנשים שכנראה לא ייצאו ל״הכול כלול״ באילת או לקרוז עם הזמר הפופולרי התורן באיזו ״ספינת שעשועים״,

מהסיבה הפשוטה שהם לא נמשכים לשטויות האלה ולא רואים צורך להפגין שום עושר מדומה, כי האושר/עושר הוא בראש.

 

ואל תמכור לי את הסיפור הזה של ״כל החיים״. החיים דינמיים ומשתנים, והילדים גדלים ויוצאים לדרכם העצמאית בשלב מסוים.

ילדים שקיבלו את התמיכה הראויה (הנפשית! לא החומרית) - חופשיים לבחור מה ללמוד עם הגיעם לבגרות, ונחש מה?

רובם בוחרים דווקא את הכיוון האינטלקטואלי/אמנותי נטול הכסף, כי מה הטעם להיות עשיר עם נפש ענייה.

 

לא הצלחתי להבין איך הסיפור קשור.

אתה טוען, שחבריך בירושלים, עם שני ילדים, הכנסה משותפת של 7500, פורחים ומאושרים ללא כל מחסור?

אם כן, אשמח אם תוכל להמציא את התפלגות ההוצאות שלהם, כדי שנבין כולנו כיצד קורה הקסם המתמטי הזה.

 

כי גם אם הם מצליחים לשרוד, בוודאי אלו אינם חיים מלאי אושר כפי שאתה מתאר, אלא חיים על השקל, שבהם כל הוצאה חד פעמית, שיניים או טיפול רפואי ממוטטת אותך.

ועם הכבוד הראוי, האמירה הפופוליסטית בדיון היא שלך- זו על הקרוז ועל אילת.

[sperial]

זאת בדיוק הבעיה.

אתה יודע איזה מבט של לגלוג בת זוגי זרקה אלי בזמן איזשהו דיון כשאמרתי לה שאנחנו על התפר בין העשירון התשיעי לעשירון העליון (תלוי בתקופה)?

אתה יודע כמה מהר התחלף מבט הלגלוג שלה למבט תדהמה וזעזוע כשהוכחתי לה את זה בעזרת נתוני הלמס? הפער בחופש הכלכלי בינינו לבין אנשים אחרים שאנו מכירים, ברמה דומה בארצות אחרות, פשוט עצום. הפער ברמת החיים עצום. אבל אם אנחנו גרים בדירה צנועה יחסית במרכז, הרכב שלה גם ידני קטן ופשוט (שלי ליסינג חברה), בוחנים היטב את הקניות המחירים והמוצרים בסופר, מוותרים על טיול סקי השנה כי יקר וכולי - מה עושים אלו בעשירון השישי-שביעי? או השלישי? או הרביעי? ממה הם חיים?

שלא תבין אותי לא נכון. למרות הפער מול ארצות אחרות, אני לא בוכה, ובאמת לא חסר לי כלום. כל דבר שאני מחסיר מעצמי או היא מעצמה, זה לטובת חסכון. אז למרות שאני לא יוצא לרחוב להפגין, אני יכול להזדהות עם אלה שכן, כיוון שאלו שיש להם פחות, באמת צריכים לעשות מאמצים אדירים כדי להחזיק את הראש מעל המים.

 

נמסיס - אני ממש לא חי במחסור. אבל אני מודאג מהעתיד ולכן, גם אם ידי משגת לרכוש כל מיני דברים, אני מעדיף להצטמצם בהם. והסיבות הן שתיים:

 

1. הבנים שלי גדולים. הצעיר שבהם מתקרב לגיל 19. המסקנה - אני צריך לחשוב על התמיכה בהם כאשר הם יגיעו לשלב הקמת משפחה. גם אם זה יקח עוד או 10 שנים, ואני אשקיע בחינוך ובהשכלה שלהם, הם יזקקו לסיוע. הרי הם לא יתחילו קריירה עם משכורת של עשירון עליון, וגם לא שמיני.

 

2. באיזה שלב אשתי אני נפרוש לגמלאות. עם כל הכבוד לחסכון הפנסיוני, הוא לא יאפשר תמיכה ברמת החיים שאליה התרגלנו א אפילו ברמת חיים קרובה אליה (כמובן עם ירידה לרכב בודד או לדירה יותר קטנה). צריך לחסוך עוד, והרבה, לקראת תקופת הפרישה (ואני מביא בחשבון שגם הפרישה שלי תדחה, אני רחוק כ-10 שנים מגיל הפרישה הרשמי, אני מניח שעד שאגיע אליו הוא ידחה ב-2-3 שנים נוספות).

 

אני מנסה להיות הנמלה, לא החגב. אילו הייתי מקפיד רק על איזון התקציב לא הייתי מדבר כאן על החסכון בסופרמרקט, וקרוב לודאי שלא הייתי נוהג בסויפט אלא במשהו קצת יותר מפנק. אבל אם ארצה לסייע לילדים להתחיל להקים משפחה מוטב שיהיו לי האמצעים הדרושים. וכמובן שמדובר בתסריט שבו אשתי ואני בריאים וממשיכים להכניס בקצב הנוכחי, וכידוע, שום דבר לא מובטח, ומחלה היא דבר יקר.

[Black Joker]

לא רוצה לחיות, רק כדי לשרוד!

 

 

בן אדם רושם שהוא ויתר על מוצר כלשהו, כי הוא עלה חמישה שקלים - אתם רציניים?

עריכה אחרונה ב-24 לאוקטובר, 2014 על ידי Black Joker

[sperial]

תראה, אתה עומד בפני עובדות. אתה כאן וצריך לשרוד. רוצה יותר מזה: תתחיל לתעדף. אם אתה בעשירון נמוך זה לא יעזור, יהיה עליך לתעדף דברים בסיסיים. קצת יותר חזק: גם הנאת יכנסו לרשימה.

 

ג'וקר - נתקלתי במצבים שבהם אנשים לא נוסעים במונית שרות אלא מחכים שעה לאוטובוס כדי לחסוך 2 ש"ח (מחיר מופחת לגמלאי באוטובוס לעומת מחיר רגיל במונית). לא לכל אחד יש הפריבילגיה שהתשובה למבחן ה-8,000 ש"ח היא "הזמן שלוקח לי הגיע לכספומט הקרוב".

עריכה אחרונה ב-24 לאוקטובר, 2014 על ידי sperial