נשואים + מינוס

[ExoduS]

אז אתה במקום הלא נכון חביבי.

[Fitch]

הנס אהבתי את מה שרשמת על עושר הנפש.

מה שכן, לדעתי אנשים רבים מרגישים טוב יותר (פיזית ונפשית) כשהם קונים משהו, משהו שהם רוצים.

אנשים מגשימים את עצמם בסימון קניות וקנייתן. זה עצוב, אבל לא לכולם יש שאיפות הגשמה אחרות, של השכלה, או כתיבת ספר, או שיפוץ הבית או כל דבר אחר שיותר תועלת מאחוריו. גם אני כזה לפעמים.

[sperial]

האושר מקניית משהו חדש הוא קצר ימים, כלומר נמדד בימים, עד שהחידוש פג והמוצר הופך שגרה.

זאת לעומת חוויות שהשפעתן הרוכת טווח בהרבה.

[ברווז]

אני שומע בשירשור הזה 2 דברים.

הראשון: "זו אשמתו, אשמתם, אשמתינו". כל הזמן לחפש אשמים, במקום לחפש פתרונות.

השני: "אם תהיה חכם, תוכל לאכול פרורי לחם מפח האשפה ולחסוך הון על הסופר".

רבותיי, זה לא חיים.

כמה מכם רצו לקנות חולצה חדשה ולא הלכו לחנות כי "זו הוצאה מיותרת"? או גרביים?

כמה מכם לא אכלו בחוץ כי מנה פלאפל זה מחוץ לתקציב?

אחרי שזה יקרה, דברו איתי על עושר הנפש.

[menir1]

http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2466521

 

מאמר מדוייק עד כאב, אשר "נשואים + מינוס" הוא תוצאתו המצערת של המצב המתואר.

[amir74]

לא רוצה לחיות, רק כדי לשרוד!

 

 

בן אדם רושם שהוא ויתר על מוצר כלשהו, כי הוא עלה חמישה שקלים - אתם רציניים?

כולנו רוצים להיות עשירים ושתהיה לנו יאכטה עם מנחת למסוק, אז ?

התנהלות כלכלית נכונה מתחילה במשפט הברזל שהוזכר כבר בשרשור זה, "תוציא פחות ממה שאתה מכניס ותחסוך לימים קשים". זו בדיוק הפואנטה של השרשור ולא האם קשה או קל לחיות פה. ישנה הכנסה נתונה וישנן הוצאות די צפויות בכל חודש.

כן, אני לא קונה מוצר שמחירו נשמע לי מופקע ביחס להכנסה החודשית שלי וזה לא משנה אם זה מעדן, בגד, רכב או דירה מכיוון שלכל הוצאה כזו יש את ההשלכות שלה על חשבון הבנק. לקנות מעדן ב-3 שקלים למי שמרוויח 5,000 ש"ח בחודש זה לא רק מותרות אלא אסון כלכלי כי זה מעיד על ההתנהלות הכלכלית שלו.

יוקר המחייה נובע ממגמה עולמית של אי שיוויון בהכנסות (ראו את הסרט של רוברט רייך) ומזה שממשלות מעלות פה מיסים כאילו אנחנו באר ללא תחתית. הפתרון לבעיה השנייה הוא להחליף את השלטון (להזכירכם, בתקציב הזה ביבי שוב רצה להעלות מיסים). הפתרון לבעיה הראשונה הוא שינוי המיסוי של חברות ענק והקשחה עולמית של מקלטי מס.

קישור לסרט בצפייה ישירה http://www.moridim.tv/Movie/%D7%90%D7%99-%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%9D_529.html

עריכה אחרונה ב-25 לאוקטובר, 2014 על ידי amir74

[agent_amos]

בהרבה מקרים המצב יותר קשה מאשר לוותר על מעדן, כן מעדנים זה מותרות, ואני מעדיף לקנות בכסף הזה בשר וירקות, שחיוניים יותר לתפקוד שלי, האם זה תקין? כנראה שלא, אבל כשאדם נאלץ לצמצם הוא חייב לשנס מותניים ולבצע זאת בחוכמה ובתבונה, בתור סטודנט יוצא לי הרבה לחשוב, וכן אין בושה לקנות אבקת כביסה של סנדיי ב5.90 לק"ג ורבע במקום איזו אריאל ב13.90, אין בושה לוותר על בגדים חדשים כל עוד מה שיש בארון טוב יותר, אין בושה לנסוע ברכב בן 18, מי שיש לו שיהיה לו לבריאות, אבל אי אפשר לאכול את כל העולם במשכורת של 5,000 ש"ח או 10,000 ש"ח. 100 או 200 או 300 שקלים אינם מספיקים לכלום בקניות, וקונים בד"כ מצרכים בסיסיים לשמירה על כבוד האדם וחירותו וגם זה בדרך להתייקר עוד, ואז גם זה לא יהיה. לחיות על הקצה במדינה הזאת, זה לא קלישאה, זאת אמת לאמיתה, ועד כמה שקשה לומר את זה, כן החיים פה הופכים קשים מיום ליום.

יש משפחות ששבועות לא אכלו בשר, או הסתפקו בארוחה אחת ביום, אני רואה דברים כאלה ונקרע לי הלב, ואני מסייע במה שאני יכול, אם זה לפעמים לתת את הארוחת עובד שלי לבנאדם רעב, תסתכלו על הדולבים שמחכים בפתחון לב לאותם אנשים.

[חן פרחי]

החיים לא הפכים קשים מיום ליום, לא צריך להסחף, ולמרות שטוענים שהיא לא מדד לכלום, האינפלצייה בישראל אפסית שנים ארוכות.

תחילת הדרך אף פעם לא היתה קלה, ואם פעם הדירות היו זולות יותר אז ההלבשה היתה הרבה יותר יקרה, מוצרי החשמל והאלקטרוניקה ואפילו מוצרי מזון רבים.

כשהבת הבכורה שלי נולדה לפני 15 שנה, חבילת מגבונים בודדת עלתה 10 ש"ח, אבקת פורמולה עלתה יותר מהיום וכנ"ל גם החיתולים החד פעמיים.

מי שיודע לכלכל את חייו בתבונה, ירוויח בהמשך.

[agent_amos]

אתה מדבר על לכלכל, וזה לא המושג הנכון, המושג הנכון הוא וויתור ומס רווחה אישית, כלומר הקרבה גבוהה יחסית של כל בן זוג במערכת היחסים, השאלה כמה וויתורים זה שמולך מוכן לעשות, יש דברים שחייב להביא בחשבון, זאת בעיה לא קטנה לוותר על עצמך כאדם, ועל הרצונות שלך.

[shorlakk]

ואז אתה מגיע לשורש העניין וקולט שאין קשר בין בעלות או צריכה של כל מיני מוצרים לבין רמת האושר שלך.

 

----

 

אשאיר את הבמה ל״סולידית״: ״עני הוא מי שצריך יותר מדי״.

http://www.hasolidit.com/%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%A2%D7%A0%D7%99

 

פעם ראשונה שאני נחשף למתודולגיית הסגפנות האידיאולוגית הזו אבל לא יכול שלא להתפעם ממנה ולא להזדהות עם חלק מהמסרים, הגם שהם רדיקליים.

תודה על השיתוף.

[hans]

זאת הייתה פעם ראשונה בשבילי לפני כמה חודשים בקושי.

סידרה לי הרבה דברים בראש.

מה שתפס את תשומת לבי הוא שאין צורך בצידוקים מוסריים או מוסרניים

ליציאה ממירוץ העכברים - פשוט התבוננות כלכלית טהורה בראש צלול.

[amir74]

החיים לא הפכים קשים מיום ליום, לא צריך להסחף, ולמרות שטוענים שהיא לא מדד לכלום, האינפלצייה בישראל אפסית שנים ארוכות.

תחילת הדרך אף פעם לא היתה קלה, ואם פעם הדירות היו זולות יותר אז ההלבשה היתה הרבה יותר יקרה, מוצרי החשמל והאלקטרוניקה ואפילו מוצרי מזון רבים.

כשהבת הבכורה שלי נולדה לפני 15 שנה, חבילת מגבונים בודדת עלתה 10 ש"ח, אבקת פורמולה עלתה יותר מהיום וכנ"ל גם החיתולים החד פעמיים.

מי שיודע לכלכל את חייו בתבונה, ירוויח בהמשך.

כנראה שלא ראית את הסרט. החיים בעשורים האחרונים הופכים להיות הרבה יותר קשים בגלל אי השיוויון בחלוקת ההכנסות. תראה את הסרט.

[raiden]

משנה מאוד.

(1)כי אתה כותב דברים שאם המדינה היתה מתנהלת כך כבר לא היתה מדינה.

כי אם אתה בן 18 שכותב דעה תאורטית זה דבר אחד, ואם אתה בן 40 שבחר על סמך כל הנל לחיות את חייו כערירי זה דבר אחר.

וכי אם ההורים של רוב המגיבים כאן היו עושים את מערך השיקולים שאתה דורש- הם לא היו מגיבים כאן, ולא היו משלמים מיסים היום בישראל.

 

(1) הדבר האחרון שידאיג אותי כאשר אחליט לעשות או לא לעשות ילדים, זה המצב של המדינה באותו הרגע. כי תאמין לי להגיד לילד שלי משהוא בסנגון של "מצטער חמודי, אין לי כסף לקנות לך בגדים, אבל תזכור אני ואמא החלטנו להוליד אותך בשביל שיהיה פה טוב יותר" זה פשוט מגעיל. אבל עזוב, אנחנו מקרבים כאן לקו האדום שאני לא מוכן לחצות בדיון פומבי.

 

שבוע טוב.

[צביקי]

לא מפתיע

[m3x7r3m3]

צביקי

לא משנה אם יש לי ילדים, והגיל שלי לא רלוונטי, כי קלישאות מהסוג "אתה עוד צעיר ולא ראית כלום בחיים שלך", לא מעניינות אותי.

או שתנהל דיון בלי לרדת לפסים אישיים, או שאל תנהל אותו איתי. אני מוכן להקשיב לדעה שלך ולראות אם אני מסכים איתה או לא, אבל אני לא מוכן להפוך את עצמי לנושא הדיון.

 

(1) הדבר האחרון שידאיג אותי כאשר אחליט לעשות או לא לעשות ילדים, זה המצב של המדינה באותו הרגע. כי תאמין לי להגיד לילד שלי משהוא בסנגון של "מצטער חמודי, אין לי כסף לקנות לך בגדים, אבל תזכור אני ואמא החלטנו להוליד אותך בשביל שיהיה פה טוב יותר" זה פשוט מגעיל. אבל עזוב, אנחנו מקרבים כאן לקו האדום שאני לא מוכן לחצות בדיון פומבי.

 

שבוע טוב.

 

זה מאפיין אותך באופן עקבי אני רואה, ברגע שמעמתים אותך עם טענה כלשהי אתה פשוט בורח:

 

נדמה לך שיכלת להעריך לפני עשור שבאופן הדרגתי עלות המחיה בארץ תעלה בעשרות אחוזים?

 

שוב, תתייחס למצב שבו הבאת 3 ילדים, פירנסת אותם במשך עשור באופן מצוין כולל חסכונות וחיים עם מותרות, עלות המחיה עלתה הדרגתית ככה שהפסקת לחסוך, הפסקת את כל המותרות, ובעליה הבאה אתה תוציא יותר כסף ממה שאתה מכניס.

אבל הילדים כבר קיימים מה תעשה איתם? תפקיד את הרשיון כמו רכב?

 

ההערכה לגבי עלות המחייה השתנתה דרסטית, ואם נדמה לך שלפני עשור או 15 שנה יכלת לנבא את זה או שאתה חי בסרט, או שאתה חי בסרט.

 

------------------------------------------------

 

החיים לא הפכים קשים מיום ליום, לא צריך להסחף, ולמרות שטוענים שהיא לא מדד לכלום, האינפלצייה בישראל אפסית שנים ארוכות.

תחילת הדרך אף פעם לא היתה קלה, ואם פעם הדירות היו זולות יותר אז ההלבשה היתה הרבה יותר יקרה, מוצרי החשמל והאלקטרוניקה ואפילו מוצרי מזון רבים.

כשהבת הבכורה שלי נולדה לפני 15 שנה, חבילת מגבונים בודדת עלתה 10 ש"ח, אבקת פורמולה עלתה יותר מהיום וכנ"ל גם החיתולים החד פעמיים.

מי שיודע לכלכל את חייו בתבונה, ירוויח בהמשך.

 

כי להשוות מחיר של דירה זה שווה ערך לחבילת מגבונים או לחיתולים, נו באמת.