פטור מצה"ל

[Shayke]

או קיי. יש משהו בדברייך. אבל את חוטאת בדיוק היכן שטענת שחטאתי אני. את לא יודעת עליי ולו חצי דבר.

 

כמובן שצריך להיות רף כלשהו שייקבע מי משרת ומי לא. אבל במדינה ייפת הנפש שלנו לכל אחד שיש לו ציפורן חודרנית כרונית מקבל פטור. זה פשוט בזיון.

חולי סרטן, איידס וכו' לא משרתים. מקובל.

 

אוי כמה שאת לא מבינה כלום. במקרה יצא לי לראות מתנדבים, חלקם על קביים, חלקם אוטיסטים שצמוד אליהם חונך כל הזמן, חלקם מגרדים את ה-150 ק"ג, וכולם טובים ממך. למה? כי הם לא סוציומטים.

 

אלא אם כן אין לך רגל ויד. את יכולה במשך שנתיים לעבוד 5 שעות ביום עם ילדים אוטיסיטים במרכז הקרוב למקום מגורייך. עד כאן את מסכימה?

 

תתרמי משהו. אל תחשבי רק על עצמך.

 

ורק שתדעי, כמה את טועה לגביי, כמה אני שלם עם עצמי, כמה אני מאמין בכל מילה שכתבתי, כמה אני לא מקנא בך, אלא בז לך (שני דברים שונים בתכלית) ופשוט מרחם על כאלה שכמוך, שלא מסוגלים לראות מעבר לנקודת מבט הצרה שלהם את התמונה הכוללת, באופן אובייקטיבי.

 

התגייסיתי לקרבי, נפלתי על רפואי וחזרתי שוב לקרבי אחרי כמה חודשים. כמפקד בצה"ל.

והכל כי לא יכולתי לחיות בידיעה שחברים שלי טוחנים כמו מטורפים ואני יושב בגדוד הכשרות, כשמלחמה בצפון היא תסריט אפשרי בהחלט שיכול להתרחש בכל רגע נתון.

 

אל תאשימי אותי במשהו שאת עושה כל כך טוב. מדברת שטויות לדוגמא.

[Blue Jay]

אפילו עכשיו אתה מפספס דברים שאני כותבת באופן ברור - אני לא מתנגדת להתנדבות לצה"ל, אני פשוט חושבת שישנם גופים אחרים שזקוקים למתנדבים האלה הרבה יותר. אבל - אני לא חושבת שלהכריח אדם להתנדב זו התשובה. אני לא חושבת שלא לך ולא לי יש את הזכות לומר למישהו "לא חייב לשרת בצבא? לך תתנדב במקום אחר אחרת לא תהיה אזרח טוב". לכל אחד יש את הזכות לעשות מה שהוא רוצה בחייו ועד שלא יודעים את כל הסיפור אין לאף אחד זכות לשפוט.

 

אתה מדבר אלי כאילו יצאתי מהצבא על דלקת בקרום החשק, ותאמין לי שהייתי מחליפה שנתיים מהחיים שלי תמורת בריאות, אז אל תשווה ביני לבין אף מתנדב אחר כי שוב אני אומרת - אין לך שום מושג למה קיבלתי 21. איידס בסדר? סרטן בסדר? ומה אם הייתי אומרת לך שאני נשאית של נגיף איידס? אז הייתי מקבלת את האישור (הכל כך נחוץ לי להמשך החיים...) שלך? אל תשפוט לפני שאתה יודע את כל הפרטים.

 

אנשים כמוך מהווים את הזבל הנחות של החברה האנושית כי הם פותחים את הפה בלי לחשוב קודם. השקפת העולם שלך כ"כ מעוותת שאני מודה לך על זה שאתה בז לי - כי אני לא מסוגלת לרחוש כבוד לאדם כל כך שופט ובעל דיעות קדומות כמוך.

 

שלם עם עצמך? אתה מודה שהלכת לקרבי בגלל רגשות אשם!

 

אגב - אם כבר אמרת שיש משהו בדבריי, אז אל תסתור את עצמך בסוף ההודעה ותגיד שזה שטויות, כי זה פשוט מראה לכל העולם שאני צודקת - שאתה פולט את דברי ההבל שלך אפילו בלי לחשוב לשניה מה אתה אומר.

[Shayke]

אנשים כמוך מהווים את הזבל הנחות של החברה האנושית כי הם פותחים את הפה בלי לחשוב קודם. השקפת העולם שלך כ"כ מעוותת שאני מודה לך על זה שאתה בז לי - כי אני לא מסוגלת לרחוש כבוד לאדם כל כך שופט ובעל דיעות קדומות כמוך.

 

שלם עם עצמך? אתה מודה שהלכת לקרבי בגלל רגשות אשם!

 

זה שאת מתעצבנת כמו ילדה קטנה שקחו לה את הסוכריה רק מראה לי כמה אני צודק, וכמה את יודעת את זה. במקום לפתח דיון את בוחרת לתקוף - כי הרי ידוע שההגנה הטובה ביותר היא התקפה. את בוחרת להצמד לטפל ולא לעיקר בדבריי...

 

אני עדיין עומד על מה שאמרתי קודם -אלא אם כן אין לך רגל ויד. את יכולה במשך שנתיים לעבוד 5 שעות ביום עם ילדים אוטיסיטים במרכז הקרוב למקום מגורייך.

 

אם את לומדת באונברסיטה את יכולה לדחות את זה בשנתיים או לשלב את יחד עם תרומה לקהילה. כמחווה לחברייך שמשרתים בצבא. אלא אם כן את סוציומטית. מה שאת טוענת שאת לא. או שמא את כן?!

 

אני הלכתי לקרבי מתוך אחריות אישית, מתוך הרגשת שליחות, ומתוך אידאולוגיה. והכי חשוב מתוך רעות. חבל שמשתמטים שלא היו בצבא לא מסוגלים להבין את הערך הזה בוחרים לקרוא לו רגשות אשם.

[Blue Jay]

אחריות אישית - רגשות אשם - אותו הרגש, כינויים שונים.

 

אגב - רעות עם מי? רעות זה חברות וחברים יש לי מספיק.

 

אמנם לא התנדבתי במשך שנתיים, 5 שעות ביום אבל כן התנדבתי. ואת זה אתה בוחר לפספס במודע.

 

ולעומתך, אני לא מתעצבנת בכלל. אתה היית זה שקרא לי עלוקה, סוציומטית ועוד כינויים רבים וטובים שאין לי כוח להתחיל לצטט. אני כותבת לך את דעתי בחיוך מהסיבה הפשוטה שכמו שאני לא אדע מה זה לשרת בצבא, אתה בחיים לא תבין מאיפה באה העמדה שלי כי נקודת המבט שלך צרה מדי ולא מסוגלת להכיל את כל מה שיש לי לומר בעניין -יש גבול כמה אני יכולה לנסות לקדוח בבטון עם קיסם.

 

אי לכך ובהתאם לזאת אני אאחל לך חיים יפים ואפסיק לנסות להסביר לך מה קורה מהצד השני של הגדר, לילה טוב.

[Shayke]

אחריות אישית - רגשות אשם - אותו הרגש, כינויים שונים.

 

אגב - רעות עם מי? רעות זה חברות וחברים יש לי מספיק.

 

אמנם לא התנדבתי במשך שנתיים, 5 שעות ביום אבל כן התנדבתי. ואת זה אתה בוחר לפספס במודע.

 

ולעומתך, אני לא מתעצבנת בכלל. אתה היית זה שקרא לי עלוקה, סוציומטית ועוד כינויים רבים וטובים שאין לי כוח להתחיל לצטט. אני כותבת לך את דעתי בחיוך מהסיבה הפשוטה שכמו שאני לא אדע מה זה לשרת בצבא, אתה בחיים לא תבין מאיפה באה העמדה שלי כי נקודת המבט שלך צרה מדי ולא מסוגלת להכיל את כל מה שיש לי לומר בעניין -יש גבול כמה אני יכולה לנסות לקדוח בבטון עם קיסם.

 

אי לכך ובהתאם לזאת אני אאחל לך חיים יפים ואפסיק לנסות להסביר לך מה קורה מהצד השני של הגדר, לילה טוב.

 

את רק מחזקת כמה גדול הפער בינינו.

את לא מבינה ששירות הוא תרומה. וכלשונה כן היא תרומה, את לא מצפה לקבל שום דבר חומרי בתמורה לה, את יכולה להרוויח ממנה אך ורק במישור הרוחני.

 

כנראה שאת לא מבינה את משמעות המושג תרומה ולכן לא עלה בידייך להבין מושגים אחרים שציינתי כמו אחריות אישית, הרגשת שליחות, אידאולוגיה ורעות. ובאשר לרעות? רעות היא כל הרבה מעבר לחברות. אי אפשר להסביר את זה על הדף. צריך לחוות את זה.

 

כל מה שאני אומר, בשורה התחתונה, זה שאם את מסוגלת ללמוד באונברסיטה. את מסוגלת לתרום כמה שעות ביום, בשבוע או בחודש, לקהילה. בואי תראי לי שאני טועה, בבקשה.

 

ואגב, הוויכוח הוא לא בכלל עליי ועלייך, הוא על העובדה שאת ממליצה לאנשים בעלי פטור להשתמט אלא אם כן הם לא יקבלו את התפקיד שהם דורשים מהצבא. וזה פסול מאוד. הצבא הוא לא תחנת איסוף בונוסים בדרך לאזרחות.

 

אתה בוחר להתנדב? בלי תנאים, קבל עלייך את מרות הצבא. וקח חלק פעיל בהגנת המדינה. אל תהיה תבוסתן ותחפש לברוח מאחריות כשהדברים לא מסתדרים.

 

 

תאמיני לי, הפסדת יותר ממה שהמדינה הפסידה מזה שהשתמטת. לנצח תשארי ילדה. אחת שאוכלת רק את הלבן בלחם ואת הקשה משאירה בצד.

 

לילה טוב.

 

עריכה: תפני לאחד החברים הפראיירים בעלי רגשות האשם, ותבקשי ממנו את ערכי צה"ל... תעייני קצת, אולי ייכנס משהו לראש הקלבסה שלך.

[alomm]

יש פה איזה משהו בשרשור שמעצבן אותי.

אתם לא רוצים באמת לתרום, חאלס עזבו אותכם חארטות אוקיי?

 

להגיד אני יכול לתרום/ללמוד/לטוס/לעבוד... זה במילים אחרות אני יעשה את מה שאני רוצה לעשות וירגיש שאני תורם.

חבורה של סוציומטים. אתה רוצה ללמוד? מה הביג דיל תוך כדי תרומה של שירות?

 

יש לי חבר שמסיים תואר בזמן שירות סדיר אז ביג דיל למתנדב.

בשורה התחתונה לדעתי צריך להחליט שמי שלא עושה צבא מלא או שירות לאומי מלא פשוט ישלם מס הכנסה מוגדל בתקופה הזאת מצידי שילם מס הכנסה גם על שכר מינימום וגם עם הוא סטודנט שלא יקבל הנחה במס הכנסה וישלם שכר לימוד מלא+ הסבסוד לאוניברסיטה שהממשלה נותנת.

 

לפני כמה שנים היתה ירידה גדולה בחברה שהולכים לקרבי כי הרבה חשבו שיותר משתלם לעצמם להיות ג'ובניקים.

היום פשוט יוצאים על רפואי, כי זה בזבוז זמן להיות בצבא ואני רואה שזאת תופעה שרק הולכת וגודלת.

באמת אם יש אוטיסטים ונכים (ואני מכיר כמה) שעושים צבא, אז בן אדם משמסוגל לנהוג באוטו גם יכול, ומקסימום להתנדב.

 

והתקפיד לא משחק פה, מה שמשנה זה הרצון לתרום מפה אתה יכול לשנות ולא למצוא כמו שמישהו כבר רשם "תפקיד במודיעין שיתרום גם באזרחות" זה סוציומאט!

[roee]

סליחה, אבל יש הבדל גדול מאוד בין החובה החוקית לשרת בצבא, לבין לתרום למדינה. בשום מקום בספר החוקים או בקוד אתי כזה או אחר, לא מוגדרת "תרומה" כשירות צבאי, או שירות צבאי כתרומה.

 

אתה לא הולך לשירות הצבאי בשביל לתרום, אתה הולך כי זו חובתך האזרחית. "תרומה" זה אלמנט של רצון טוב. היה והצבא שחרר אותך, אין כל תרומה בכך שתעמיס על המערכת - שממומנת מכספי המיסים שכולנו משלמים כל חודש - רק בשביל לנקות את המצפון שלך. לך תעשה משהו מועיל יותר. בדיוק כמו שלשבת על מפתן משרד הפנים בכל יום מ8 עד 5 זו לא תרומה, גם להיות על תקן מתנדב-ידי-חובה זה לא מועיל לצבא, לחברה או לעצמך.

 

התפיסה המעוותת של הצבא ככור היתוך הובילה למצבו העגום והלא מקצועי בעליל. הצבא שם בשביל להלחם ולהגן, הוא לא מלכ"ר או ארגון צדקה אליו הולכים בשביל להרגיש טוב עם עצמך.

 

שוב, בשביל אלו שלא עקבו - בואו נמתח קו דמיוני אך שריר בין החובה לשרת בצה"ל באם נמצאת מתאים, לבין תרומה למדינה. אין ביניהם דבר וחצי דבר משותף. ישנם אינטרסנטים במדים, כמו אליעזר שטרן, שנהנים מכוח האספסוף שניתן להם בשביל לעשות כל העולה על רוחם, ולשם כך מציירים את צה"ל כשליחות, בעוד שזה בסך הכל ארגון שהסתאב במשך שנים של עשיה לא-צבאית, כמו למשל הצורך לספק תעסוקה יזומה לשכבת הגיל 18-21.

 

בואו ניקח את המצב הבא: נגיד שהחלטתי להצטרף למשטרה. נגיד שנמצאתי לא מתאים. האם זה הגיוני שאני אתנדב? האם זה יהפוך את המשטרה לארגון טוב יותר?

נניח שאני מעוניין לעבוד במיקרוסופט, אך נמצאתי לא מתאים. האם התנדבות היא הפתרון? האם זה טוב להם? טוב לי?

אם נסתכל על צה"ל כארגון ממשלתי ולא כעמותת סעד, צדקה ואמצעי חינוך מחודש לאספסוף, האם ארגון כזה צריך את המתנדבים לשורותיו?

 

עודף כוח האדם הזה, שנגרם עקב סיבות לא מקצועיות בעליל כמו גם החובה לגייס את כל מי שמתייצב בשערי הבקו"ם - וגם כמה שלא - פוגעים בצבא הרבה יותר משרוח ההתנדבות ההירואית של מספר גיבורים כאן תורמת.

 

תנו לצבא לגייס את מי שהוא צריך, ותשחררו את היתר לעבוד כמו חמורים בשביל להפחית את הנטל שנגרם לכלכלה בגלל תנאי הפנסיה של אנשי הקבע. בלי מתנדבים, ספורטאים מצטיינים, רבע חיילים ובטלנים בחאקי.

[blavie]

מצטער להתערב בוויכוח אבל אני חייב להגיד לך מה אני חושב...

הגישה שלי רקובה מהיסוד? כל שנותר לי הוא לומר לך תודה רבה ולשלוח אותך למקום שבו השמש אינה זורחת. אתה לא יודע את המצב הרפואי שלי, אין לך מושג מה היו השיקולים שלי כי 70% מהם לא ציינתי מהסיבה הפשוטה שיש גבול לכמות הפרטים שאני מוכנה לספר על עצמי בפורום ציבורי שקוראים בו כמה אלפי אנשים ביום.

זכותך לשמור על פרטיות.

לידיעתך, המשמעות של שירות היא לא אחת ויחידה. משמעות היא עניין סובייקטיבי ולכן המשמעות של שירות בשבילך, היא לא אותה משמעות כמו לכל אחד אחר. ואם אתה לא רוצה לבקש כלום בחזרה - היית צריך לוותר גם על המשכורת הצבאית שלך.

המשכורת הצבאית לא ניתנת כמתנה, אלא כדי שהחייל יוכל (עד כמה שניתן) לממן בעזרתו את מחייתו.

צה"ל כרעיון עקרוני אמור לדאוג לכל צרכיו של כל חייל כל עוד הוא נמצא במסגרת צבאית וגם מחוץ לה - ובשביל זה המשכורת, עד כמה שהיא זעומה - כדי שהחייל "יוכל" לממן בעזרתה את מחייתו (וחבל שהמדינה לא עשירה בהרבה, אולי הקרביים היו מקבלים משכורת אנושית יותר לשם שינוי).

אולי תגיד גם לנשאי איידס וחולי סרטן לשרת? גם הם משתמטים? גם הנכים משתמטים? אולי תגיד גם לבעלי מומים מוחיים לשרת? אתה לא רופא ואין לך שום זכות לקבוע מי כשיר ומי לא כשיר לשרת. אם ועדה רפואית של צה"ל קבעה שאני לא כשירה מי אתה שתבוא ותגיד שהם שיקרו? יש לך תואר ברפואה? אתה יודע מה בכלל השיקולים שקובעים מי ישרת ומי לא? עד אז אתה מוזמן ללכת ולחפש את החברים שלך, כי כמו שיש לי כבוד לכל אחד ששירת בצבא, אולי הגיע הזמן שאתה תרחש קצת כבוד לאנשים החולים במדינה הזו. בגלל אנשים כמוך שחושבים שבעיות רפואיות לא מפריעות לאף אחד לעשות שום דבר יש כל כך הרבה נכים שחיים מתחת לקו העוני.

כאחת שחברה במספר מועדוני רכב, גולשת באינטרנט, חברה באופן פעיל בקהילות ובעלת כושר ביטוי טוב אני מניח שאת לא משתייכת לחולי הסרטן \ בעלי המומים המוחיים \ הנכים - אז בבקשה אל תשווי את עצמך אליהם.

בבקשה אל תתקפי אותו ותסתתרי מאחורי טיעונים של קיפוח חולים בגלל שהוא "לא מבין מה זה אומר" ו "לא יודע מה השיקולים", אני כן מבין מה זה אומר.

אני (כאחד שקיבל פטור רפואי ומתנדב, מתגייס בעוד חודש וקצת) יודע שאם את מספיק בריאה כדי ללכת באופן קבוע למפגשים של מועדוני רכב, לעבוד, לבלות, ללכת להתנדב בעבודות משרדיות את מספיק כשירה להתנדב לצבא - יש תפקידים כלכך קלים שגם בעלי פיגור שכלי יכולים להתנדב (וכל הכבוד להם).

אני מסכימה שהצבא הוא לא משא ומתן - אני לא ניהלתי משא ומתן עם אף אחד. ולידיעתך - בדקתי את קשת האפשרויות שלי בצבא - והיא הייתה מצומצמת מאוד. העדפתי לקחת את הזמן שלי ולתרום אותו במקום אחר - ותרמתי. במשך מספר חודשים השתייכתי לגוף מסויים שהייתי מגיעה אליו כל יום מבצעת בעבורו עבודות אדמיניסטרטיביות ושלא כמו החבר'ה של שירות לאומי (שהעבודה שהם עושים מבורכת לטעמי) - אפילו שקל לא קיבלתי מזה. אז מה זה אומר על האופי שלי? ואל תתחיל לדבר על המטרות שלי ואיך כדאי לי להגיע אליהן כי אין לך שום מושג מה הן. גישה תבוסתנית? המטרה שלי הייתה ללמוד מקצוע בעזרת הצבא ולתרום לו אחרי סיום הלימודים. אפילו לא ביקשתי מימון, אבל דחו את הבקשה שלי והציעו לי תפקיד פקידותי. ואתה יודע מה? הזמן שלי יותר יקר משל פקידה בצבא. למה? כי בתור אדם שדורש טיפול רפואי מתמיד שחלות עליו הגבלות מרובות החיים שלי יהיו יותר קצרים משלה ואיכות החיים שלי תהיה נמוכה משלה בהרבה.

אוקיי - אז תגידי שרצית ללמוד, וחשבת לעצמך "אולי נתנדב ונלך לעתודה? ארוויח תואר וגם שירות צבאי", אבל כשדחו אותך בעתודה פתאום הכל השתנה ותפקיד פקידותי פתאום נראה לך קטן.

למה שתבזבזי את הזמן שלך כפקידה? זה קטן עלייך, את הרי כיוונת לעתודה, מה פתאום שתלכי ותהיי מזכירה פתאום.

אפילו לא ביקשת מימון?! את מודעת כמה כסף עולים לצה"ל כל הקורסים שמעבירים לחיילים האלו? ועל הלימודים באוניברסיטה מי משלם? במתנה?

יש לי חדשות בשבילך, יש לעתודה, כמו לכל מסלול איכותי אחר בצה"ל - דבר שנקרא תנאי קבלה.

זה שאת מבקשת להתנדב ליחידה לא אומר שאת לא צריכה לעמוד בתנאי הקבלה האלו, כמו כל חייל רגיל שמנסה להתקבל לאותו מסלול.

אז תפסיקי עם רגשי הנחיתות האלו של "הצבא דחה אותי","הזמן שלי יותר יקר משלהם כי החיים שלי קצרים יותר ואיכות החיים שלי נמוכה יותר".

אני לא יודע מה יש לך, אבל אם את מספיק בריאה כדי להשתתף במפגשי רכב, לעבוד, לבלות, רצית להיות בעתודה או ללמוד באוני' את מספיק בריאה כדי להיות גם פקידה.

הצבא לא "דחה את הבקשה שלך", עצם זה שהציעו לך תפקיד פקידותי אומר שבחנו את הבקשה שלך והגיעו למסקנה שלעתודה את לא מתאימה, ואם את רוצה יש להם תפקיד פקידותי שאת יכולה לאייש.

זה לא בגלל שאת מתנדבת, זה בגלל שאת לא התאמת להם כנראה - אני מתגייס בחודש הבא לפרוייקט שאמור להיות איכותי מאוד והעובדה שאני מתנדב לא הפריעה לי בשום שלב, זה רק האריך קצת את התהליך.

אז תגידי שלא היה מתאים לך להיות פקידה, שאמרת "אם כבר אני מתגייסת אני אעשה משהו מעניין, שאולי גם יעזור לי אחרכך" - והעדפת לנצל את הזמן שלך בצורה יותר טובה, כי כפקידה בין כה וכה לא תעזרי לאף אחד בחיים.

אבל את יכולה להיות הרבה יותר מפקידה, כמעט כל התפקידים העורפיים חשופים בפנייך - זה שלא הצלחת למצוא מה שרצית זה עניין אחר, אני גם חושב כמוך, שלהתנדב ולמלא תפקיד שולי ומשעמם זה בזבוז זמן - אבל אל תתחבאי מאחורי טיעונים רפואיים ורגשיים כשמישהו קורא לך משתמטת במקום להסביר לו.

אני נכנסתי לאן שרציתי, ומקווה לי אחלה שירות אני מצפה, אבל במידה ולא הייתי מסתדר ככה עושה כמוך.

אגואיסטית? כן. תועלתנית? כן. אבל שלא כמוך יש לי ערכי מוסר ואני בחיים לא אגיד לאדם שבאמת לא מסוגל לשרת שהוא משתמט ושהוא היה צריך להתחנן על הברכיים שיעלו לו את הפרופיל ל-24.

רק שתדע - כל המתנדבים שאני מכירה (וזה הרבה) התנדבו לתפקידים שנתנו להם בסיס למקצוע שהם נהנים ממנו.

את כן מסוגלת לשרת. אם את מסוגלת לעשות את כל הדברים שציינתי מקודם את מסוגלת לשרת. לא מסוגל לשרת זה אנשים שלא יכולים לבצע אפילו חלק מהדברים שאת עושה באופן יום-יומי.

זה שלא התאים לך זה עניין אחר, אבל אל תציגי את זה כאילו היית צריכה להפוך עולמות מבחינה רפואית כדי להיות פקידה של איזה מב"ס.

את גם לא צריכה להתחנן לאף אחד, את רק צריכה להגיש בקשה להתנדבות ולהביא מהרופא אישורים רלוונטיים לוועדה \ וועדות רפואיות שיהיו לך - וכמו שאמרתי, לא צריך להתאמץ הרבה כדי להיות פקידה אז רוב הבקשות מאושרות ובסופו של דבר נמצא לאותו מתנדב תפקיד שמתאים לו.

מבחינתי אתה לא פראייר בכלל, אבל אתה ממורמר וממש לא שלם עם עצמך - אם יש לך רגשי נחיתות בגלל שאתה שירתת בצבא ואני לא אז יש לך בעיה גדולה מאוד, כי אתה צריך להיות גאה שהייתה לך הזכות לשרת ולא לדחוף את העובדה הזו כקוץ לצוואר של אחרים שלא יכלו. אם הייתי עושה את כל מה שאני יכולה כדי לא לשרת הייתי מסכימה עם הדיעה שלך - אבל כל עוד ההחלטה לא לשרת לא נעשתה רק על ידי אין לך שום בסיס לטענה המטומטמת הזו.

את לדעתי דיי ממורמרת, בעיקר בגלל שלא קיבלת מה שרצית והרגשת כאילו מישהו מנסה לדחות אותך או מזלזל בך בגלל הבעייה שלך.

למה את תוקפת אותו? תפסיקי לשחק על טיעונים רפואיים ולהתנהג כאילו זה היה בלתי אפשרי מבחינתך להיות בצה"ל.

זה נראה לי כאילו לך יש קצת רגשי נחיתות, לא לו - ולא צריכים להיות לך.

הוא לא דחף לך שום דבר לצוואר, זה שבחרת לא לשרת בצבא מהווה סוג של השתמטות גם לדעתי...

נכון שקיבלת פטור רפואי, אבל מכיוון שאת מסוגלת לתפקד באופן תקין עד כמה שצריך בשביל לבצע את הפעולות שציינתי מקודם את כשירה להתנדב לתפקיד כלשהו, זה שלא מצאת משהו שהתאים לך והחלטת לוותר על האפשרות להתנדב אומר שוויתרת על השירות הצבאי.

אז הכל טוב ויפה שקיבלת פטור, אבל במידה ואת כן כשירה להתנדב ולא עשית זאת זה מתוך בחירה שלך.

לא התאים לך להרגיש מבוזבזת בתפקיד פקידותי במשך שלוש שנים והעדפת ללמוד כך שלפחות יצא לך מזה משהו, ולתרום במסגרת אחרת - וזה בסדר גמור, רק אל תתחבאי מאחורי כל הטיעונים הרגשניים האלו על המצב הבריאותי רק בגלל שהוא לא מבין איך ההרגשה, הדברים שאת אומרת נכונים כשמדובר באנשים במצב גרוע בהרבה משלך.

עלוקה? אני? מאיזו סיבה בדיוק? האם אני לא משלמת מסים? האם אני לא מצביעה כשיש בחירות? האם אני מוכרת סודות מדינה? על סמך מה בדיוק אתה טוען שאני עלוקה? על סמך זה שמערך הביטחון החליט שטוב לו יותר בלעדיי? השקפת העולם שלך נוטפת מרמור ואגרסיה אז אני מציעה לך לא להוציא את זה עלי אלא על שק אגרוף או איזה פסיכולוג חביב שיעזור לך בעניין...

מערך הבטחון לא החליט שטוב לו יותר בלעדייך, על רגשי נחיתות כאלו בדיוק דיברתי.

את אומרת שלא התקבלת לעתודה, זה סוף העולם? זה המסלול היחיד שיש בצה"ל?

מתוך היכרות עם תהליך ההתנדבות והמיונים אני מבטיח לך שאם היית מנסה מספיק היית מצליחה למצוא מסלול שמתאים לך, אם במודיעין ואם במערך העתודה (כמובן בהנחה שיש לך נתונים מתאימים).

במידה וכן ניסית מספיק ועדיין לא הצלחת להתקבל למסלול כלשהו, עדיין חשופים בפנייך המון תפקידים כללים - גם חייל רגיל לא תמיד מקבל מה שהוא רוצה.

באמת חבל שהחלטת כך, כי המצב במדינה לא כ"כ מזהיר וצה"ל צריך כמה שיותר חיילים - אני לא מזלזל בתרומה שנתת במקום שציינת ובטח שהיא לא נופלת מכך, אבל עדיין חבל.

הייתי חייב לכתוב לך מה אני חושב על מה שאמרת, בעיקר כי אני מבין איך את חושבת.

גם אני חושב שבמידה ולא הייתי מצליח להתקבל למסלול שרציתי \ למסלול איכותי אחר הייתי מוותר על השירות הצבאי - כשאני מסתכל על חברים שלי שהלכו למלא איזה ג'וב מה שהם עושים מצחיק אותי.

זה כמו עבודה (לפעמים מגעילה מאוד), עם משכורת רעב.

למה שאבחר לעשות שנתיים כאלו? למי זה יעזור?

אז או משהו איכותי או ללכת לתרום במקום אחר, במקום שהתרומה שמתאים לי לתת בהתחשב בתנאים באמת תעזור למישהו.

מצד שני כשחברים שהלכו להיות קרביים טוחנים בשטח ואחרכך חוזרים עם סיפורים אני אוכל את הלב, אבל אני לא יכול באמת לתרום וללכת לקרבי (כי אין לי פרופיל), אז אני מתגייס למקום אחר שבו אוכל לתרום.

כאפסנאי או כעובד רס"ר אני לא ממש אתרום , אז עדיף שאלך ללמוד ואתרום במסגרת אחרת שבה תהיה לתרומה שלי משמעות.

אני נכנסתי לאן שרציתי ואני מתגייס חודש הבא, את לא, ובחרת לא לעשות צבא - אנחנו חושבים בערך אותו דבר, אבל בבקשה, אל תתקפי אותו תתחבאי מאחורי טיעונים רפואיים ברמה שנוגעת לאנשים עם בעיות חמורות בהרבה משלך רק כדי להימנע מוויכוח.

--עריכה--

הייתי חייב להוסיף -

אחריות אישית - רגשות אשם - אותו הרגש, כינויים שונים.

אגב - רעות עם מי? רעות זה חברות וחברים יש לי מספיק.

את צריכה להתבייש בעצמך, חבל שיש אנשים שצורת מחשבתם רקובה עד כדי כך שהם לא מסוגלים להבין דברים כאלה.

אני לא פסיכולוג אבל נראה לי שבאמת נכוות ממישהו \ משהו ועכשיו כל העולם פשוט אשם.

או שעברת את השלב הזה, וסגרת כבר את הסביבה שלך - יש את המשפחה והחברים, וכל השאר יכולים רק להתחבר, כי כשאני רציתי ואני ככה ואני ככה ואני ככה אז לא נתנו לי ולא עשו לי ואלוהים יודע מה.

למי את זורקת ביטויים באוויר? כנראה שאין לך מושג בגרוש מה פירושם, כי אני לפחות לא מצליח להבין מה לעזזל הקשר בין אחריות אישית והרגשת שליחות לרגשות אשם.

זה שהמדינה בסכנה בטחונית מתמדת, זה שהצבא גם ככה קטן ואחוז ההשתמטות עולה, וזה שאם לא אנחנו נעשה את זה אז אף אחד אחר לא יחליף אותנו ויגן עלינו בשביל שכל הנוער יוכלו לסיים את בית הספר וישר לקפץ לאוניברסיטה, אין לנו שכירי חרב ואנחנו עדיין לא במצב כמו של אמריקה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לבטל את גיוס החובה.

חבל שאת כזו צרת אופקים, רעות במצב שאנחנו מנסים להמנע ממנו זה האחים והאחיות שלך, המשפחה המורחבת שלך, כל החברים והחברות שלך, וכל האזרחים במדינה - כי במצב של מלחמה כל המדינה בסכנה ולא רק את וחברות שלך או אני והמשפחה שלי.

הלוואי וכל מי שהיה יכול היה הולך לשרת כלוחם, את התפקידים העורפיים יש מספיק שיאיישו ויש מחסור רציני בלוחמים.

הלוואי והיית מספיק חכמה \ פתוחה מחשבתית כדי להבין מה מניע צעירים לפעמים ללכת ולהתאבד בשביל המדינה ובשביל חברים שלהם שטוחנים איתם שעות בקו - והלוואי והייתה ניתנת לי האפשרות להיות חלק מזה.

ולעומתך, אני לא מתעצבנת בכלל. אתה היית זה שקרא לי עלוקה, סוציומטית ועוד כינויים רבים וטובים שאין לי כוח להתחיל לצטט. אני כותבת לך את דעתי בחיוך מהסיבה הפשוטה שכמו שאני לא אדע מה זה לשרת בצבא, אתה בחיים לא תבין מאיפה באה העמדה שלי כי נקודת המבט שלך צרה מדי ולא מסוגלת להכיל את כל מה שיש לי לומר בעניין -יש גבול כמה אני יכולה לנסות לקדוח בבטון עם קיסם.

צר לי לנפץ לך את הבועה וביחד איתה גם את החיוך, אני מבין מאיפה באה העמדה שלך ומהי נקודת המבט שלך כי אנחנו חולקים אותה פחות או יותר (גם אם לא מבחירה), ועכשיו אני מבין כי השיקולים שלך היו קצת שונים כשבחרת לא לעשות צבא.

חבל לי שאת מזלזלת כך בלוחמים, והלוואי שהיית מסוגלת להתעלות על עצמך ולתרום אלפית ממה שהם תורמים למדינה כל יום כשהם טוחנים שמירות בקור או עושים פעילות מבצעית בשטח.

הלכת ותרמת במקום אחר, אבל אל תשלי את עצמך לשנייה ותשווי את התרומה שלך לתרומתו של לוחם או לתרומתה של פקידה כשמדברים על בטחון המדינה (שגם ככה עגום).

מבחינה מוסרית את עדיין משתמטת (עם או בלי פטור רפואי) כי וויתרת על שירות צבאי למרות שהייתה לך האפשרות.

בן.

[blavie]

(מצטער שלא הכנסתי ביחד עם התגובה ליוליה, אבל עברו 30 דקות אז אי אפשר לערוך)

לרועי -

כל נקודת המבט שלך על העניין מעוותת לגמרי, תן לי להסביר לך כמה דברים עקרוניים -

סליחה, אבל יש הבדל גדול מאוד בין החובה החוקית לשרת בצבא, לבין לתרום למדינה. בשום מקום בספר החוקים או בקוד אתי כזה או אחר, לא מוגדרת "תרומה" כשירות צבאי, או שירות צבאי כתרומה.

החובה החוקית לשרת בצבא באה להגן על עצם התרומה למדינה - חוק גיוס החובה חוקק מנקודת הנחה שהמצב הבטחוני בישראל ביחד עם החובה המוסרית לתרום למדינה דורשים שתהיה חובה חוקית להתגייס (אנחנו גם ככה מדינה קטנה, אם כל אחד ישים את עצמו לפני הצבא נמצא את עצמינו תוך כמה שנים עם המון משתמטים ומעט לוחמים)

אתה לא הולך לשירות הצבאי בשביל לתרום, אתה הולך כי זו חובתך האזרחית. "תרומה" זה אלמנט של רצון טוב. היה והצבא שחרר אותך, אין כל תרומה בכך שתעמיס על המערכת - שממומנת מכספי המיסים שכולנו משלמים כל חודש - רק בשביל לנקות את המצפון שלך. לך תעשה משהו מועיל יותר. בדיוק כמו שלשבת על מפתן משרד הפנים בכל יום מ8 עד 5 זו לא תרומה, גם להיות על תקן מתנדב-ידי-חובה זה לא מועיל לצבא, לחברה או לעצמך.

כאן אתה הכי טועה.

תרומה זו לא אלמנט של רצון טוב.

זוהי חובתך האזרחית לתרום לצבא,וכך בעקיפין למדינה לא בגלל שיש חוק כזה, אלא בגלל שהמציאות הנוכחית מחייבת שכל אחד יתרום מה שהוא יכול.

זה שאתה מתנדב לא מעמיס על אף אחד במערכת, במידה וקיבלת פטור ואתה רוצה להתנדב אתה מערער על הפטור הזה ומוזמן לוועדה רפואית.

לאותה וועדה אתה צריך להוכיח שהמקרה שלך יוצא דופן, ואתה כשיר לשרת למרות הפטור שניתן לך (ואתה רוצה לוותר עליו בעצם).

אם נמצאת כשיר אתה עובר מיני-טירונות של 5 ימים ומסופח לתפקיד שהתמיינת אליו מראש \ הבקו"מ יספח אותך לתפקיד שיראה לו לנכון.

בכל מקרה התפקיד שתמלא הוא תפקיד שנגיש גם לכל חייל רגיל שעונה על הדרישות הרלוונטיות, ולכן אתה לא מעמיס - אלא ממלא תפקיד ככל תפקיד ועוזר כמו כל אחד אחר.

מהרגע שהתנדבת אתה חייל רגיל לכל דבר (כמובן שמתחשבים ונותים תנאי ת"ש וכו') אבל אתה תורם ככל אחד אחר שהיה ממלא את התפקיד שלך, זה שאתה מתנדב לא משנה דבר.

התפיסה המעוותת של הצבא ככור היתוך הובילה למצבו העגום והלא מקצועי בעליל. הצבא שם בשביל להלחם ולהגן, הוא לא מלכ"ר או ארגון צדקה אליו הולכים בשביל להרגיש טוב עם עצמך.

אשמח אם לא תזלזל בי או באנשים אחרים שמתנדבים, הלוואי והייתי יכול להלחם ולהגן (ובמידה ולא עשית זאת בעצמך ולא מסיבות רפואיות אשמח לשמוע למה) אבל מכיוון שאני לא יכול אלך לתרום בתפקיד אחר שישרת את צרכי הצבא באופן הטוב ביותר שאני יכול - אני לא עושה את זה כדי להרגיש טוב עם עצמי, אני עושה את זה כי המדינה חייבת חיילים טובים.

וכן, אפשר להיות אחלה חייל גם אם אתה מתנדב - עובדה, נכנסתי לאחד הפרוייקטים הכי איכותיים כיום במערך המודיעין של צה"ל.

במיונים הייתי המתנדב היחיד עד כמה שאני יודע, וזה לא הפריע לי להתקבל בזמן שחיילים אחרים שבאו למיונים נפלו.

עוד פעם - ברגע שאושרה ההתנדבות אתה ככל חייל רגיל.

שוב, בשביל אלו שלא עקבו - בואו נמתח קו דמיוני אך שריר בין החובה לשרת בצה"ל באם נמצאת מתאים, לבין תרומה למדינה. אין ביניהם דבר וחצי דבר משותף. ישנם אינטרסנטים במדים, כמו אליעזר שטרן, שנהנים מכוח האספסוף שניתן להם בשביל לעשות כל העולה על רוחם, ולשם כך מציירים את צה"ל כשליחות, בעוד שזה בסך הכל ארגון שהסתאב במשך שנים של עשיה לא-צבאית, כמו למשל הצורך לספק תעסוקה יזומה לשכבת הגיל 18-21.

הסברתי לך בתחילת התגובה איך השניים קשורים, מה יש ביניהם במשותף, ולמה הקו הדמיוני שלך הוא דמיוני, ואינו שריר בכלל.

בקשר לתלונות שלך על התנהלותו של צה"ל - תרצה או לא תרצה, אפשר להתווכח על יעילותו מהיום ועד מחר, אבל זו עובדה שחייב את צה"ל מכורח המציאות, והצורך "לספק תעסוקה" לשכבת הגיל 18-21 הוא הכרחי (אותה שכבת גילאים שבזכותה נבנתה המדינה לאורך הדורות)

בואו ניקח את המצב הבא: נגיד שהחלטתי להצטרף למשטרה. נגיד שנמצאתי לא מתאים. האם זה הגיוני שאני אתנדב? האם זה יהפוך את המשטרה לארגון טוב יותר?

נניח שאני מעוניין לעבוד במיקרוסופט, אך נמצאתי לא מתאים. האם התנדבות היא הפתרון? האם זה טוב להם? טוב לי?

במשטרה אתה מתעניין בתפקיד מסויים, ואם אתה לא מתאים אליו הרי שאין לך מה לחפש שם.

במיקרוסופט אתה מתעניין במשרה, אך נמצא כי אינך עומד בתנאים למשרה הספציפית ולכן אין לך מה לחפש שם.

כשאתה מקבל פטור רפואי אתה מקבל אותו קצת אחרי הצו הראשון לרוב - ותאמין לי שבשלב כזה אף אחד עדיין לא בחן לעומק אם אתה ספציפית כשיר לשרת או לא.

לי יש בעייה בריאותית מסויימת - צה"ל קבע כי כל מי שיש לו את אותה בעייה זכאי לפטור רפואי.

אותי הבעייה הזו לא מגבילה כמו שהיא בדרך כלל מגבילה אנשים (ולכן אני יוצא דופן, ככל אותם יוצאי דופן שכן כשירים לשרת בצבא למרות מגבלותיהם הרפואיות) וניתנה לי האפשרות לערער על הפטור.

מהרגע שהתקבל הערעור, הצבא בעצם הכיר בכך שהוא כן יכול להשתמש בי למטרותיו ככל חייל רגיל (כמובן במסגרת ההגבלות שוועדת המתנדבים קבעה) ולכן אני עוזר בדיוק כמו מישהו אחר שהיה מאייש את אותו תפקיד, ואף אחד לא עושה לי טובה.

אם נסתכל על צה"ל כארגון ממשלתי ולא כעמותת סעד, צדקה ואמצעי חינוך מחודש לאספסוף, האם ארגון כזה צריך את המתנדבים לשורותיו?

שוב, הסברתי כבר למה תא המתנדבים אינו שום עמותת סעד או גוף צדקה.

עודף כוח האדם הזה, שנגרם עקב סיבות לא מקצועיות בעליל כמו גם החובה לגייס את כל מי שמתייצב בשערי הבקו"ם - וגם כמה שלא - פוגעים בצבא הרבה יותר משרוח ההתנדבות ההירואית של מספר גיבורים כאן תורמת.

מקווה שעכשיו כבר הבנת איפה אתה טועה, ומדוע אין שום עודף כוח אדם ושום צעד סיעודי.

התפקידים שאליהם מתנדבים הם לא תפקידים מיוחדים למתנדבים בלבד, ולא כל מי שמתנדב לוקה בבעיות בריאות חמורות - יש המון יוצאי דופן, שלוקים בבעיות כאלו או אחרות, לפעמים מינוריות מבחינת הגבלת התפקוד (ואף לפעמים אינן קיימות כמעט, כמו במקרה שלי למשל) שבוחרים להתנדב ולאייש תפקידים שנגישים גם לכל חייל אחר שעונה על הקריטריונים אליהם.

תנו לצבא לגייס את מי שהוא צריך, ותשחררו את היתר לעבוד כמו חמורים בשביל להפחית את הנטל שנגרם לכלכלה בגלל תנאי הפנסיה של אנשי הקבע. בלי מתנדבים, ספורטאים מצטיינים, רבע חיילים ובטלנים בחאקי.

הצבא צריך את כולם, במצב אידיאלי כל נער\נערה היו מסיימים את בית הספר ומתגייסים לשירות חובה.

הוא משחרר את מי שלדעתו לא מסוגל לשרת, ובמידה והוכחת לו אחרת הוא חוזר בו ומשתמש בך כבכל מלש"ב אחר.

בן.

[roee]

נקודת המוצא שלך כאן, היא בעובדה שהצבא שחרר אותך עם פטור רפואי אך לאחר מכן עברת סדרת בדיקות כחלק מהליך ההתנדבות שאפשרה לך למלא תפקיד של חייל רגיל במערך המודעין. לי זה נשמע כאילו שהייתה כאן טעות של הצבא מלכתחילה, שנגרמה עקב רשלנות, אי הבנה - או, הכי סביר, עקב נהלים לקויים בגיוס כוח האדם שנובעים מכך שהתהליך מזלזל בכוח האדם שמתגייס, מתוך תפיסה כי הצבא לא באמת חייב את כולם.

 

אם המציאות מחייבת כל אחד לתרום את מה שהוא יכול, מדוע זה מתבטא רק באפיק אחד מאוד צר ושנוי במחלוקת - השירות בצה"ל - ולא בדברים כלכליים, למשל? מדוע אין במדינה תוכנית "שלם מס לפי יכולתך"?

 

אנחנו לא במלחמת השרדות יומיומית, למרות שהצבא אוהב להציג זאת כך לצורך הגדלת התקציב וחיזוק מעמדו. צה"ל, בין אם נרצה ובין אם לא, הוא ארגון ממשלתי ככל ארגון ממשלתי אחר. אולי לך יש הסבר כיצד נוצרה התופעה בה הצבא צריך, לכאורה, את כל מי שהוא יכול לגייס? כוח האדם הזה עולה כסף וצורך משאבים, גורם לסרבול וסיאוב ורק עומד בדרכה של המערכת להתייעלות בסופו של דבר.

 

שיטת ה"יתרום ככל שהוא יכול" יכולה אולי לשמש ארגון גרילה, אבל כשמדובר במערכת ענקית ומתוקצבת כמו צה"ל, הרומנטיקה נעלמת וכל מה שנשאר הוא ארגון עם צרכים מוגדרים מאוד, לרבות דרישות כוח האדם.

 

אם הצבא היה מפסיק את גיוס החובה, לא היית צריך להתנדב ממילא - שכן הטעות שנפלה בגיוסך לא היית מתרחשת ממלא, מאחר והצבא היה חייב לייעל את מערך הגיוס ולא לתת לאנשים טובים ליפול.

 

יש בי סימפטיה מסויימת לאלו שיוצאים מהצבא בטרם עת כי הם מרגישים שהם לא עושים שם כלום - הרי אין לצבא את היכולת לשחרר אותם בעצמו, כך שיעשו טובה לכולנו וילכו לעשות משהו אחר.

 

ושוב אחדד את הנקודה. צה"ל הוא בסך הכל ארגון ממשלתי, אין בו שום דבר רומנטי למרות שמנסים לפרוט על נימי הציבור מדי יום ביומו (ולאחר מכן שותים את כספו בשקיקה).

[blavie]

גם אני כמוך, חושב שיש המון תפקידים שהצבא היה יכול להסתדר בלעדיהם - וטוב היה אם כל אותם החיילים היו חוסכים לצבא את הכסף והולכים ללמוד במקום, כך גם הם היו מפיקים מכך תועלת.

בגלל זה גם רוב הסיכויים שהייתי מוותר על הגיוס אם לא הייתי נכנס למקום מעניין, כי זה נראה לי מיותר לבזבז לי ולצבא את הזמן כאפסנאי \ טבח (למרות שאין עוררין כי חייב אפסנאי וחייב טבח) כשחייל אחר שכן חייב למלא את התפקיד הבלאי הזה יכול לאייש אותו (לי יש אפשרות בחירה, וזה ההבדל) - אבל מכיוון שאני הולך למקום טוב התרומה שלי כן תהיה משמעותית (מקווה מאוד).

כשאמרתי שהצבא צריך את כולם התייחסתי למצב הנוכחי במדינה (אתה לא יכול להכחיש שהמצב הבטחוני והיחסים עם כל המזה"ת לא ממש מזהירים) ויצאתי מנקודת הנחה שמתייחסים לחיילים שהולכים לתפקידים איכותיים (כמו שירות קרבי כלוחם, או תפקידים איכותיים אחרים במערך העורפי) ולא לכל אותם חיילים שהולכים להתגייס בציפיה ל 9\5 יומיות כי הם מפונקים מדי או שלא מתאים להם לתרום מעצמם כדי להחזיר קצת למדינה \ לכל הצעירים בני גילי שמתו כי מישהו היה צריך למות בכדי שהמדינה תמשיך להתקיים.

אתה מסכים איתי שעם גל ההשתמטות העולה, הירידה הגודלת במוטיבציה של הנוער לאייש תפקידים קרביים והמצב הבטחוני הלא כל-כך וורוד צה"ל יכול להעזר בכמה שיותר לוחמים וחיילים עורפיים שבאמת עושים משהו ולא כאלה שמתגייסים כדי לשבת רגל על רגל שלוש שנים ולקבל מענק שחרור?

יש אמת גם במה שאתה אומר, אבל אשמח אם לא תציג את עצם ההתנדבות לצה"ל כרעיון מיותר ואת המתנדבים כעלוקות כלשהן.

כמוני, יש עוד המון אנשים שהבעייה הרפואית שלהם רחוקה מלהגביל אותם כך שלא יוכלו לשרת בצבא - וכמוני, הרבה מהחיילים האלו יכולים להתקבל לתפקידים איכותיים מאוד שהמון חיילים אחרים שהתגייסו בגיוס חובה היו שמחים להיכנס אליהם.

במידה והבעייה הרפואית שלך לא מגבילה אותך מבחינת תפקוד יום-יומי באופן קשה אין סיבה לדעתי שלא תוכל להתנדב ולמלא תפקיד איכותי - בלי טובות של אף אחד, בלי להעמיס על אף אחד ובלי להתחנן לאף אחד.

אני לא עושה לאף אחד טובה - זה שיש לי בעייה בריאותית לא פוטר אותי מוסרית מחובת התרומה לצבא ולמדינה.

צה"ל חשב שלא אוכל לשרת בעקבות הבעייה הרפואית, הוכחתי לו אחרת ועכשיו אמלא תפקיד ככל חייל אחר.

הלוואי ולכל חייל רגיל הייתה את המוטיבציה שצריך כדי להתנדב, התהליך ארוך ומצריך הרבה התרוצצויות (אני למשל גר בדימונה, המיונים למודיעין מתבצעים באיזור המרכז, ויש הרבה מהם - אתם יכולים להבין שטיילתי הרבה בארץ עד שסיימתי עם זה).

כמובן שיש מקרים אחרים לצערינו, שבהם ילדים עם בעיות קשות בהרבה משלי (לא עלינו) אם מבחינת תפקוד פיזי \ מוחי מתנדבים לצה"ל ומאיישים תפקידים שוליים ביותר.

אתה מסתכל על התפקידים האלו כבזבוז כסף לצבא ולמדינה, אבל אתה צריך להבין שכמערכת ממשלתית בגודל כזה הצבא חייב לפעול גם למען אנשים כאלו - וזו גם חובתו ההומנית.

מי אנחנו שנאמר לאמא של ילד אוטיסט שהבן שלה מבזבז את כספי הצבא ועדיף שלא יתגייס כי במילא לא יעזור לאף אחד, למרות שזה החלום שלו?

מי אנחנו שנאמר לילד שניצח את הסרטן שהוא לא יכול להתגייס כי אין "תפקיד מספיק משמעותי" שהוא יכול למלא?

לכל אחד יש את החובה המוסרית והזכות לתרום לצבא ולמדינה (וכמה שלא תנסה למרוח את זה לכיוונים שונים או תתווכח על אופי ואיכות הניהול של צה"ל, עדיין אי אפשר להתווכח על תרומתם של הלוחמים והחיילים העורפיים שבאמת תרמו ובזכותם המדינה עומדת על רגליה כיום), ובנוסף לאותה חובה מוסרית קיימת חובה חוקית - חובה חוקית שקיימת בכדי למקסם את מספר המגייסים לצה"ל, אחרת איך אתה מסביר אותה? ובמידה והסכמת איתי, האם אין זה אומר שהצבא זקוק לכמה שיותר חיילים?

במידה והיה ניתן לוותר ולאפשר לחלק מהאנשים ללכת ולתרום יותר במקום אחר (כי הרי ברור לכולם שרוב הסיכויים כי אדם מסויים יתרום לעצמו ולמדינה הרבה יותר אם ילך ויכניס את עצמו למסגרת שמתאימה לו כמו אוניברסיטה למשל, במקום למלא תפקיד בלאי כלשהו ולעשות לעצמו ולצבא בלאגאן כי אין לו את המוטיבציה לשרת כמו שצריך) אז היו עושים זאת - אבל אנחנו מדינה קטנה, וכמו שאני רואה את זה אנחנו רחוקים מלהיות מסוגלים לבטל את גיוס החובה.

זה שצה"ל החליט לפטור אותי מהחובה החוקית לשרת בצבא לא אומר שאני פטור מהחובה המוסרית ומהזכות לעזור.

לאור זאת, ולאור העובדה שסביר להניח שאני הולך לעשות שירות משמעותי בהרבה משל ג'ובניק חבשן מצוי אני לא רואה שום דבר פסול בזה שאני מתנדב והצבא הולך להשתמש בי לצרכיו.

כמו כן, אין שום דבר פסול בזה שהצבא מגייס לשורותיו מתנדבים - בין אם הם הולכים לשרת שירות משמעותי \ לא.

גם אם חלק מהתפקידים שחלק מהמתנדבים יכולים למלא בעל כורחם נראים לך כבזבוז לא יעיל של כסף וזמן - הם כאלו (וגם זה לא נכון לדעתי, נכון שהמדינה וצה"ל בפרט לא נהנים מתקציב בלתי מוגבל אבל עדיין אי אפשר לקרוא לזה בזבוז) רק למערכת הצבאית, מהצד השני יש את הילדים שבשבילם זוהי הגשמת חלום.

נכון שאפשר להתווכח על זה מהיום ועד מחר, ונכון שמבחינה כלכלית אין באיוש של תפקידים זוטרים בידי מתנדבים שום דבר חכם - אבל העולם לא עובד רק על שיקולים כלכליים קרים (הייתי רוצה להאמין שכך נכון, מותר לי להיות עדיין קצת נאיבי ) ואתה צריך להבין שיש ילדים שבשבילם הגיוס לצה"ל ככל שאר הילדים משמעותו הגשמת חלום - ורק בשביל זה שווה לשים את השיקולים הכלכליים בצד (גם ככה מדובר על מספרים קטנים, זה לא כאילו יש אלפי מתנדבים בכל שנה).

בנוסף, המספרים מתקזזים, אני מבטיח לך שמבחינה כלכלית הצבא לא מפסיד שום דבר בגלל המתנדבים -

לדוגמא, אולי אני, כמתנדב, מאייש תפקיד כלשהו בזמן שחייל אחר שהיה אמור להסתפח לאותה יחידה הוא בעצם סרבן גיוס? או שאולי הוא קיבל פטור רפואי אחרי שהוריד והוריד פרופיל בלי סוף כדי להשתמט? או שאולי בכלל הוא היה אצל קב"ן ויצא על נפשי שלא כצורך כי לא היה "מתאים" לו להישאר בצבא?

מקווה שהבנת כי המתנדבים, אלו שלא מוגבלים מבחינת תפקוד כלל ואלו שלוקים בבעיות חמורות בהרבה (ומי יתן שיהיו בריאים) לא מהווים נטל על הגב של אף אחד.

בן.

[Alexa]

נחזור לעניין של פותח השרשור, כשאני רציתי להתנדב לשירות הלאומי אמרו לי במפורש שלא ניתן ללמוד בשנה הראשונה של השירות אלא רק בשניה, לתשומת ליבך.

אולי זה כבר השתנה...

[Liran xsi]

בן ושייקה מסכים איתכם בכל מילה.

כל הכבוד.

 

שייקה אם היו יותר אנשים כמוך המצב של הארץ היה נראה הרבה יותר טוב !

גישה כמו שלך היא לא רק סופר תורמת בצבא, אלא כמובן שגם אחרי הצבא באזרחות.

 

יוליה אין ספק שאם את עושה את הפעולות שציין בן, אז את כן יכולה לעשות תפקיד כלשהו בצבא, או בהתנדבות.

[roee]

בן, אין כאן זלזול בכוונה טובה כזו או אחרת, אלא התקוממות כנגד הנורמה. מה שעשית יפה מאוד ברמה האישית, אבל מערכת שהייתה מתנהלת בצורה מתוקנת לא הייתה נותנת למצב להגיע לידי כך.

 

או, כפי שנאמר - איפה שיש גיבורים, הפיקוד נכשל.

[Liquid]

כולכם פה תוקפים את יוליה ולא מבינים דבר אחד מאוד עקרוני.

זה היה הצבא, מדינת ישראל, רופאים בעלי לימודים גבוהיים והרבה נסיון הם אלו שהחליטו האם הבנאדם כשיר לשרת או לא. ברגע שצהל משחרר בן אדם לא משנה מה תהיה הסיבה, צהל לא יכול לחזור בו כמו שהוא עושה בזמן האחרון ולהתחיל לעשות הפרדות בין זה לזה לזה. מי שלא כשיר לא כשיר נקודה... ולא אתם ולא אף אחד כאן בפורום מבחינתי או מבחינת כל אדם אחר בעולם הוא בעל ההחלטה להגיד אם הבן אדם ישרת או לא ישרת, במיוחד פי כמה וכמה כשאתם בכלל לא מכירים אותה ולא יודעים מה המצב הרפואי שלה מה היא עשתה ומה היא לא עשתה..!!!

היא ניסתה להסביר לכם באופן הכי יפה שיש שאתם לא מכירים אותה, אולי היא "תרמה" יותר ממכם למדינה!? מי אתם בכלל שתגידו לה דברים כאלו!?

 

אני ממש מרחם עליכם עם הרגשי נחיתות הנוראיים האלה שצברתם מהעיתונות או מאיפה שזה לא יהיה שאתם מדברים ככה, פשוט חוצפה.

אבי.