פטור מצה"ל

[roee]

לצורך בקרה על זרם הפטריוטיזם הכמעט-פאשיסטי לו אנו עדים לאחרונה, במסגרתו גם אדם ששוחרר על דעת הצבא ולא זחל בחזרה על מנת שיקבל את מנת חלקו מהמערכת, מתוייג כעבריין חברתי טפיל, הייתי שמח אם לצד כינוי כל הלא-משרתים "משתמטים", הייתם קוראים לאלו ששרתו "פראיירים". כך שני הצדדים יהיו מאוזנים, בלי שלאחד יהיה מונופול על כינוי השני בשמות בעלי קונוטציה שלילית.

[Blue Jay]

Blue Jay אשמח אם לא תקטלי תגובות באופן אוטומטי מכיוון שאת לא המומחית מס.1 להכל.

אם הציעו לך את האפשרות להתנדב וסירבת את שווה וזהה לשאר המשתמטים.

גם פקידה בקרייה (בגיוס חובה) מרגישה שהיא שורפת זמן יקר אבל אם היא תפברק בעיה רפואית ותשתחרר זה לא יראה יפה.

מצד שני, אם את (או אני, או כל אחד) יכולים לעשות תפקיד למען המדינה חרף מוגבלויות רפואיות (כאלה ואחרות)

ומוותרים על הרעיון רק מכיוון שהוא לא מעניין מספיק - זה בזוי, מביש ומעמיד את כלל האוכלוסיה שלנו כעם, באור שלילי.

בנוסף, מתנדבים זכאים לתנאי ת"ש שכל סדירניק היה חולם עליהם כך ש(כמעט) כל אחד יכול לתת את חלקו.

 

שטף דם - לא קטלתי שום תגובה ואני גם לא מתכוונת לעשות זאת, בטח שלא בקונטקס הזה, אז אני אשמח אם לא תכניס לי מלים או משמעויות לפה. זו הסיבה שבגינה רשמתי את המילה "לטעמי" - שמציינת את דעתי האישית בעניין.

 

יש לי רק שאלה אחת - אם ועדה רפואית מחליטה שאני לא כשירה לשירות ביטחון, אני משתמטת?

אף אחד לא הציע לי להתנדב - אני שאלתי ואני ביקשתי מידע. עדיין משתמטת?

אני לא רואה שום סיבה להתנדב לגוף שהחליט שהוא אינו זקוק לי. אם להתנדב אז לפחות במסגרת שבה יש צורך בכוח אדם.

 

זה שאני לא מסכימה עם דעתך וחולקת עליה לא אומר שאני קוטלת אותך. אם הבנת את זה בתור קטילה- אני מצטערת כי זאת לא הייתה הכוונה.

[Hematoma]

יוליה, לתת יד לגוף שעובד בשבילך זאת קודם כל זכות ולאחר מכן חובה.

לכן, אם לא מכריחים אותך זה לא אומר שאת לא צריכה.

[Blue Jay]

צה"ל לא עובד בשבילי, צה"ל עובד בשביל המדינה. המדינה לעומת זאת עובדת בשביל כל אזרחיה. אי לכך ובהתאם לזאת, בתור אחת מיני רבים שהצבא החליט שאין לו צורך בנו כי אנחנו מהווים טרחה גדולה מדי בשבילו (ואותי לא גייסו כי יעלה להם יותר לתחזק אותי מאשר התועלת שאני יכולה להביא לצה"ל), אני יכולה לשרת את המדינה בדרכים רבות ומרובות שחלקן אפילו לא כוללות שירות צבאי.

 

אם תרצה - לגבי דרכים לשרת את המדינה אני יכולה לתת הרצאה של שעתיים, אבל זה ממש לא קשור לכאן.

 

אני עדיין אומרת - אם תמצא תפקיד בצבא שאתה רוצה לעסוק בו, אין שום פסול בלהתנדב, אבל יש גם מקומות אחרים חוץ מהצבא שעזרתך תוכל להיות נחוצה להם.

[blavie]

מחזק את יוליה.

גם אני קיבלתי פטור רפואי, ולפני שבוע בערך קיבלתי את תאריך הגיוס לאחר שסיימתי את כל תהליך ההתנדבות.

התמיינתי לפרוייקט כלשהו של חיל-המודיעין, ואני מקווה לקבל תפקיד מעניין.

במידה ולא הייתי מצליח להתקבל והייתי צריך להתמיין לתפקיד כללי, לא הייתי מתגייס - מהסיבה הפשוטה שהתפקידים הרגילים שמוצעים בבקו"ם לבעלי פרופיל 24 הם תפקידי בלאי רציניים.

ברור שהצבא נעזר בכל חייל שיש לו - אבל אם יש לי אפשרות להימנע מבזבוז מוחלט של זמן אני אנצל אותה בלי ספק.

אפשר להתווכח מהיום עד מחר על ההבדל בתרומה בין קרבי לבין תפקידים עורפיים כאלו או אחרים, אבל למלא איזה ג'וב מעפן שהרבה יותר דומה לעבודה עם משכורת רעב מאשר לצבא.

אז כשחובה להתגייס, אם לא מתאים לך לתת את עצמך כמו שצריך (קרבי לדוג' או תפקידים איכותיים אחרים במידה ואין פרופיל) עדיף למלא תפקיד שולי ביותר מאשר לא לתרום בכלל.

אבל כשניתנת לך האפשרות לבחור - זו תהיה טיפשות לבחור לבזבז 3 שנים באופן מוחלט כשיכולת לעבוד \ ללמוד במקום ולהתחיל את החיים.

במידה ויש לך אפשרות להתקבל לתפקיד איכותי שווה להתנדב, אחרת זה נראה לי כבזבוז זמן מוחלט שמטרתו רק להגיד "שירתתי בצבא" (ובכל זאת אי אפשר להתווכח על זה, יש כאלו שיעשו זאת רק בשביל האפשרות לומר את המשפט הזה ובשביל הגאווה העצמית בלי שום קשר לאופי השירות שיעברו).

בכל מקרה - קרבי זה הכי אחי (רק חבל שאין לי פרופיל )

אם אתה טוב במחשבים (יש פרוייקטים שנוגעים בהמון נושאים) או באלקט' אני ממליץ לך לשלוח קורות חיים לחיל המודיעין ולהתחיל את התהליך מייד עם סיום הלימודים.

זה תהליך דיי ארוך אבל כדאי לך לנסות להתקבל אם אתה אוהב את התחום - אתה יכול למצוא תפקיד שיתאים לך מאוד ושתוכל לתרום בו הרבה.

אם תצא לקורס קצינים \ תמלא תפקיד איכותי רוב הסיכויים שזה גם יתרום לך בחיים האזרחיים אחרי הצבא אם תבחר לעבוד באותו תחום.

האתר שלהם -

http://www1.idf.il/aman/site/default.asp

[שרגאמן]

אין ספק שכל אחד יכול לתת יד פה ושם

אם זה שנת שירות

אם זה סיוע בשכונות במצוקה

אם זה לתת יד בצביעה של בית מכסה

מי שרוצה יכול לתת ודווקא אני תומך בזה שאם האופצייה היא בין צבא בתור עציץ, לבין עזרה לקשישים אז בטח ובטח עזרה

 

מי שרוצה לתרום תורם, מי שלא, תמיד יש סיבות למה לא, אני לא יכול לדבר איתך בכלליות אבל אני אדבר על עצמי, אם לא הייתי בצבא הייתי הולך להתנדב, אז לא תלפיות, אז זהו? אי אפשר כלום? לא תתאמץ קצת?

[blavie]

זה לא קשור ללהתאמץ.

גם אני חושב בערך כמוך - והולך להתנדב, אבל במקרה ולא הייתי מצליח להתקבל לתפקיד איכותי ומעניין הייתי מוותר על העניין ותורם בצורה אחרת.

לדעתי במקרה כזה מה שחשוב זו עצם התרומה, לאו דווקא בצה"ל.

שוב, רק במקרה והתפקיד שהצלחת להשיג הוא סתם ג'וב מעפן - שכן עדיף לתרום מזמנך ולעזור בשנת שירות למשל, מאשר להיות חייל עם ג'וב כללי (לדוגמא עובד רס"ר, אפסנאי וכל הדברים בסגנון) שבהם אתה בתכלס לא תורם לאף אחד אלא רק מעביר את הזמן ויוצא מידי חובה (שבעצם אין לך בכלל, זו הנקודה ).

נכון שהצבא זקוק לחיילים טובים, וגם ככה אחוז ההשתמטות עולה - אבל ברוב התפקידים שחשופים למתנדבים גם ככה אי אפשר להתקדם או לתרום באופן רציני, ועם כל הכבוד זה נראה לי מאוד מטופש להיות אפסנאי עם משכורת של עובד זר במשך שלוש שנים במקום ללכת ללמוד \ לעבוד \ לטוס \ לתרום באמת במקום אחר כשיש לך אפשרות בחירה.

במידה ואתה לא מצליח למצוא תפקיד טוב שיתאים לך ואתה לו, אל תתעקש ותינעל על המסגרת הצבאית - אתה יכול לתרום גם בדרכים אחרות, אבל מה שלא תעשה אל תתפשר על תפקיד בלאי שיעביר לך את הזמן, אתה תתחרט שביזבזת את הזמן אחרכך.

בסוף הסתדרו לי העניינים וקיבלתי את מה שחיפשתי, עכשיו אני מתגייס ומקווה להיות במקום באמת מעניין -

מצד אחד אפשר להגיע לאחלה תפקידים, מצד שני אני מכיר מישהו שהלך ל 8200 בהתלהבות (למרות שממה ששמעתי הפרוייקט הזה יותר טוב) וסיים כטכנאי מחשבים באיזה בסיס (זה בעייני תפקיד בלאי למשל - אין בזה שום דבר מעניין \ מאתגר).

בקיצור - שכל אחד ינסה לתרום גם אם הוא קיבל פטור רפואי, אפשר למצוא אחלה תפקיד גם בדרך הזו.

לא הצלחת למצוא תפקיד סבבה? תתרום במקום אחר, לא משנה איפה, העיקר תתרום קצת מעצמך - אחרת תהיה סתם משתמט.

[shlomiyan]

אם לא שירתת אז לא שירתת ולא משנה הסיבה לצורך הזכויות.

 

אני חושב שכדאי לך כן להתנדב כי זה יתן לך המון.

 

 

איך זה קשור למה שהוא שאל.

 

התשובה היא שאם יש בעיות רפואיות שיכולות לעשות לו בעיות בנהיגה - ממילא זה משהו שצריך להיות מטופל , ואם הבעיות הרפואיות בגינן לא גויס לא מונעות מנו לנהוג , מן הסתם הוא יכול לנהוג בכפוף למגבלות שיש לו או אין לו.

 

הגיון בריא.

[bkantor]

ת'חלאס כבר עבר לפחות איזה חצי שנה אם לא יותר מאז שסיימתי בצפר עשיתי בינתיים

פסיכומטרי לא הלך משו באפריל עושה חוזר. התהליך של ההתנדבות לוקח כשנה אולי קצת פחות.

השאלה אם כדאי כבר עכשיו להתחיל את הנושא הזה או פשוט לסיים עם הפסיכו באפריל ובאוקטובר להתחיל

כבר את הלימודים...!?

[Blue Jay]

לדעתי אם כבר החלטת להתנדב, כמה שיותר מהר יותר טוב כי כך גם תסיים עם זה מהר יותר ותוכל להמשיך הלאה אל הלימודים.

[bkantor]

הבעייה היא שעוד לא החלטתי!

אני מתלבט, לא יודע מה לעשות!!!

[שרגאמן]

אם אתה לא מוכן לבטל את התוכניות שלך ללמוד תנסה למצוא מסגרת התנדבות בשרות לאומי שתעבוד עם לימודים

[blavie]

מנסיון, תהליך ההתנדבות לוקח בערך כשנה +-, יכול להשתנות בהתאם למקום שאתה מתנדב אליו (אני למשל התמיינתי לפרוייקט במודיעין וכל התהליך לקח לי קצת יותר משנה, אם אתה הולך להתנדב לתפקיד כללי שהבקו"מ יספח אותך אליו יקח לך פחות).

אם עברה כבר חצי שנה מאז שסיימת בית-ספר אני מניח שאתה אוטוטו בן 19, לכן קח בחשבון שאם תחליט להתנדב ותתחיל עכשיו את התהליך תתגייס בערך בגיל 20 פחות או יותר.

הכי טוב להתחיל את תהליך ההתנדבות בתחילת יב' בערך, ככה תסיים בדיוק בתקופה של סיום בית-ספר ותתגייס ביחד עם החברים שלך.

מכיוון שאיחרת את המועד הזה, תחליט אם בא לך להתגייס בגיל 20 ולהשתחרר שנה אחרי כולם או שמתאים לך יותר לעשות עוד פסיכומטרי ולהתחיל ללמוד - ואת התרומה שלך תיתן בשירות לאומי אם תראה לנכון.

בכל זאת - אם לא כ"כ מפריע לך להתגייס מאוחר, הייתי ממליץ לך לתת לזה צ'אנס, אם תתקבל למודיעין או למקום מעניין אחר אתה יכול גם להנות וגם להיחשף להרבה דברים שיעזרו לך אחרכך באזרחות.

[Shayke]

כששחררו אותי למען האמת רציתי להתנדב. אבל אך ורק בתנאי שיאפשרו לי לעשות מסלול עתודה. אמרו לי שאין דבר כזה, אז אמרתי תודה רבה והלכתי הבייתה.

 

מסקנה - אם להתנדב לצבא, אז למסגרת שלא תבזבז לך 3 שנים אלא שלפחות תתרום לך משהו שיעזור לך בהמשך (יש מספיק פקידות בצבא).

 

אני מכירה יותר מאחד כזה. הכוונה הייתה שלטעמי אלא אם אתה מתנדב לתפקיד שאתה בטוח שתוכל להפיק ממנו איזושהי תועלת בנוסף לתועלת שהצבא יקבל ממך, בבקשה. להתנדב סתם למטרת תפקיד לא ידוע - BIG NO NO.

 

צה"ל לא עובד בשבילי, צה"ל עובד בשביל המדינה. המדינה לעומת זאת עובדת בשביל כל אזרחיה. אי לכך ובהתאם לזאת, בתור אחת מיני רבים שהצבא החליט שאין לו צורך בנו כי אנחנו מהווים טרחה גדולה מדי בשבילו /

 

יוליה תראי, כל הגישה שלך רקובה מהיסוד. מי אמר שאמורה לצאת לך איזושהי תועלת מהשירות. זו המשמעות של שירות, לתרום, בלי לבקש שום דבר חזרה.

 

את אומרת אכלו לי, שתו לי, לקחו לי, לא נתנו לי את מה שרציתי, קמתי והלכתי. בובי בו. הלב שלי פשוט נשבר. רחמיי נכמרו עלייך, תתתחילי להסתובב עם L גדולה על המצח.

 

הצבא זה לא משא ומתן. אמנם את מוגדרת כמתנדבת וזה אומר שקשת האפשרויות שלך רחבה יותר משל כל מלש"ב אחר, אבל אי אפשר לדרוש לקבל הכל בתנאים שלך. כמו כל דבר בחיים, צריך להתפשר תוך חתירה למטרה שלך. לקום וללכת מראה על גישה תבוסתנית ומעיד עלייך ועל האופי שלך משהו.

 

הצבא לא משרת אותך? הקטנת ראש. בחורים בני גילך מתו לפני שנה וחצי בבינת ג'בל, מרון א-ראס, ושאר הכפרים המקוללים בדרום לבנון, רק כדי שאת ושאר האזרחים במדינה יוכלו לישון בשקט בלילה. מתו על הגנת המולדת. חד וחלק.

 

אני מוצא את דברייך דוחים, ומביאים לידי ביטוי את התועלתנות האישית, הסוציומטיות והאגואסטיות שנעשו כה שכיחות בחברה הישראלית.

 

במה הזמן שלך שווה יותר מהזמן של פקידה בקריה? כל חייל בכל מערך מועיל בתחום ההתעסקות שלו. אם תפקיד לא היה נחוץ, הוא לא היה קיים.

זה שהצבא נתן לך פטור משירות סדיר, פוטר אותך באופן חוקי בלבד משירות. מה עם המציאות הנוכחית שמחייבת שתשרתי? מה עם חובתייך כתושבת במדינה? מה עם המצפון? מה עם ערך הרעות שהולך ומאבד ממשמעותו בחברה הישראלית?!?

להגיד "יש לי פטור אז אני לא צריכה לשרת" זו פשוט הקטנת ראש מטורפת. את יכולה לתרום שנתיים בכל כך הרבה מקומות. לעבוד עם ילדים אוטיסטים, קשישים, מתנס"ים, מד"א... יש כל כך הרבה מקומות שבהם את יכולה לעזור לחלש ולנחשל בחברה. וכן, המציאות מחייבת.

 

אני יודע שהשתמשתי כאן בהרבה קלישאות אבל זה מה שאני מאמין בו. ראבק. תסתכלי שמאלה וימינה, תראי את חברים שלך שטוחנים, חלקם מסכנים את החיים שלהם באופן יומיומי בפעילות מבצעית שוטפת. זה לא עושה לך משהו?

 

אנשים כמוך הם פשוט עלוקה על החברה. למה שאת תלכי ללמוד בזמן שאני טוחן פודרה,לא רואה את הבית, את אמא, את החברה ואת החברים. פטור רפואי? מבחינתי את יכולה גם לטעון שתורתך אמונתך. אולי אני מבחינתך אני פראייר, אבל אחד ששלם עם עצמו. ובאשר אלייך? את עדיין מ ש ת מ ט ת. נקודה.

[Blue Jay]

הגישה שלי רקובה מהיסוד? כל שנותר לי הוא לומר לך תודה רבה ולשלוח אותך למקום שבו השמש אינה זורחת. אתה לא יודע את המצב הרפואי שלי, אין לך מושג מה היו השיקולים שלי כי 70% מהם לא ציינתי מהסיבה הפשוטה שיש גבול לכמות הפרטים שאני מוכנה לספר על עצמי בפורום ציבורי שקוראים בו כמה אלפי אנשים ביום.

 

לידיעתך, המשמעות של שירות היא לא אחת ויחידה. משמעות היא עניין סובייקטיבי ולכן המשמעות של שירות בשבילך, היא לא אותה משמעות כמו לכל אחד אחר. ואם אתה לא רוצה לבקש כלום בחזרה - היית צריך לוותר גם על המשכורת הצבאית שלך.

 

את הרחמים שלך אתה יכול לשמור לעצמך כי לא ביקשתי אותם. אף אחד לא אכל לי ולא שתה לי, ולא טענתי שכך - אז לבוא ולומר לי שהגישה לי עקומה כי עשו לי טובה ונתנו לי להתעסק בבריאות שלי במקום בניירת זה מה שאני קוראת לו קנאה. אתה פשוט מקנא על כך שלא הייתי מחוייבת לתרומה הזו. כנראה שגם השירות שלך סביר להניח היה קשה, כזה שבו כל כך קינאת באלו שלא מחוייבים לשרת שמבחינתך גם אדם שבשבילו שירות צבאי משמעותו החמרה דרסטית במצב הרפואי הוא משתמט.

 

אולי תגיד גם לנשאי איידס וחולי סרטן לשרת? גם הם משתמטים? גם הנכים משתמטים? אולי תגיד גם לבעלי מומים מוחיים לשרת? אתה לא רופא ואין לך שום זכות לקבוע מי כשיר ומי לא כשיר לשרת. אם ועדה רפואית של צה"ל קבעה שאני לא כשירה מי אתה שתבוא ותגיד שהם שיקרו? יש לך תואר ברפואה? אתה יודע מה בכלל השיקולים שקובעים מי ישרת ומי לא? עד אז אתה מוזמן ללכת ולחפש את החברים שלך, כי כמו שיש לי כבוד לכל אחד ששירת בצבא, אולי הגיע הזמן שאתה תרחש קצת כבוד לאנשים החולים במדינה הזו. בגלל אנשים כמוך שחושבים שבעיות רפואיות לא מפריעות לאף אחד לעשות שום דבר יש כל כך הרבה נכים שחיים מתחת לקו העוני.

 

אני מסכימה שהצבא הוא לא משא ומתן - אני לא ניהלתי משא ומתן עם אף אחד. ולידיעתך - בדקתי את קשת האפשרויות שלי בצבא - והיא הייתה מצומצמת מאוד. העדפתי לקחת את הזמן שלי ולתרום אותו במקום אחר - ותרמתי. במשך מספר חודשים השתייכתי לגוף מסויים שהייתי מגיעה אליו כל יום מבצעת בעבורו עבודות אדמיניסטרטיביות ושלא כמו החבר'ה של שירות לאומי (שהעבודה שהם עושים מבורכת לטעמי) - אפילו שקל לא קיבלתי מזה. אז מה זה אומר על האופי שלי? ואל תתחיל לדבר על המטרות שלי ואיך כדאי לי להגיע אליהן כי אין לך שום מושג מה הן. גישה תבוסתנית? המטרה שלי הייתה ללמוד מקצוע בעזרת הצבא ולתרום לו אחרי סיום הלימודים. אפילו לא ביקשתי מימון, אבל דחו את הבקשה שלי והציעו לי תפקיד פקידותי. ואתה יודע מה? הזמן שלי יותר יקר משל פקידה בצבא. למה? כי בתור אדם שדורש טיפול רפואי מתמיד שחלות עליו הגבלות מרובות החיים שלי יהיו יותר קצרים משלה ואיכות החיים שלי תהיה נמוכה משלה בהרבה.

 

אגואיסטית? כן. תועלתנית? כן. אבל שלא כמוך יש לי ערכי מוסר ואני בחיים לא אגיד לאדם שבאמת לא מסוגל לשרת שהוא משתמט ושהוא היה צריך להתחנן על הברכיים שיעלו לו את הפרופיל ל-24.

רק שתדע - כל המתנדבים שאני מכירה (וזה הרבה) התנדבו לתפקידים שנתנו להם בסיס למקצוע שהם נהנים ממנו.

 

מבחינתי אתה לא פראייר בכלל, אבל אתה ממורמר וממש לא שלם עם עצמך - אם יש לך רגשי נחיתות בגלל שאתה שירתת בצבא ואני לא אז יש לך בעיה גדולה מאוד, כי אתה צריך להיות גאה שהייתה לך הזכות לשרת ולא לדחוף את העובדה הזו כקוץ לצוואר של אחרים שלא יכלו. אם הייתי עושה את כל מה שאני יכולה כדי לא לשרת הייתי מסכימה עם הדיעה שלך - אבל כל עוד ההחלטה לא לשרת לא נעשתה רק על ידי אין לך שום בסיס לטענה המטומטמת הזו.

 

עלוקה? אני? מאיזו סיבה בדיוק? האם אני לא משלמת מסים? האם אני לא מצביעה כשיש בחירות? האם אני מוכרת סודות מדינה? על סמך מה בדיוק אתה טוען שאני עלוקה? על סמך זה שמערך הביטחון החליט שטוב לו יותר בלעדיי? השקפת העולם שלך נוטפת מרמור ואגרסיה אז אני מציעה לך לא להוציא את זה עלי אלא על שק אגרוף או איזה פסיכולוג חביב שיעזור לך בעניין...