מכוניות נשמה- שרשור מעניין בכללי

[Ilan Sh]

תרשו לי להאיר את הנושא מנקודות מבט קצת שונות.

 

א. הקידמה של שנות ה 90-00 מהווה חסם לעידוד "הנשמה של הרכב".

האם העליתם בליבכם תהיות מי יהיו הרכבים הקלאסיים של שנות התשעים ושנות ה 2000. האם האלקטרוניקה המורכבת תאפשר לרכבי שנות ה 2000 להיות עוד 20 שנה אובייקט קלאסי המטופל באהבה עם ספר הוראות מתחת לבית ?

סיפור קטן מהמציאות. לפני 10 שנים קניתי פז'ו SRI 1900 405 מודל 92- רכב נפלא ומרובה כוחות סוס. נתתי אותה לאחי לפני 6 שנים במתנה ותוך 4 חודשים עקב התקנה לקוייה של דיבורית הצליח לשרוף את לוח השעונים - מאחר ולוח זה מחובר ישירות למחשב ההצתה וניהול המנוע. הפתרון היה להשיג לוח תואם + יחידת מחשב בחלל המנוע או פשוט להחליף למנוע פשוט יותר+ לוח שעונים פשוט.

לצערי האופציה השנייה היתה הפתרון היחידי במשך למעלה משנתיים וחצי ולא מדובר על רכב בן 20-30 שנים.

מה יקרה לקלאסיות של עוד 20 שנה. כאשר קרבורטור ניתן לשפץ. מחשבי ניהול מנוע, מחשבי מיזוג וכד לא כל כך ניתן לשפץ.

 

ב. נשמה באה לידי ביטוי בעיצוב חדשני/צעקני ייחודי לאותה תקופה.

דובר כאן על קורטינות/קאפרי. את הרשיון עשיתי רק ב1982 אך בתוך נער מתבגר כולנו ידענו להעריך את האסקורטים ובמשפחתינו היה אחד שכזה. הבטנו בערגה על קורטינות שזכו לפאסון עקב שירותם במשטרה. פורד גרנדה היתה בכלל תענוג ובעיקר הופיעה בסדרות בלשים בריטיות כגון "הבולשת חוקרת" לוותיקים שביניכם.

הסיירה היתה ב 1983 משולה לרכב חללית. כך הגדירו זאת כאן בארץ וכשנהגתי על כזאת (מודל 83) בשנה האחרונה לתיכון כל הבנות רצו לקחת טרמפ.

למה אני מחזיק סיטרואנים - לא בגלל הרפתקאות ההידראוליקה אלא בגלל המראה האונגרדי והמעניין. והאבסורד שבעניין שגם על CX87 או XM משנתון מאוחר יותר עוצרים אותי בכל רמזור ובוהים ושואלים אם זה יבוא אישי ?!?!?!. מה יש לאנשים ברמזור מייבוא אישי.

איזה מראה אקזוטי וייחודי יש לאימפרזה או לאנסר. הרי בתצורה הקונבנציונלית עם מנוע 1600 הן נחשבות למאוסות ופחות אטרקטיביות. אם כבר יפנית אז מאזדה 3 נראית יותר מעניינת ולכן בהתאם להנחת עבודה של סעיף זה אין "הנשמה" של מכוניות אלו זוכה לעדנה בגין העיצוב.

 

ג. צבע - אם כל הכבוד לכחול בגוון אריזת מגבוני fresh-ones של הסובארו או אדום בגוון שוקולד פרה של הלאנסר, הרי שלמכונית נשמה בדרך כלל ייבחר צבע מעניין יותר . אם כבר אדום אז כמו של הפונטיאק GTO, או של הפורשה 959 או הטריומף TR

אם כבר כחול - אז לבוגאטי TYPE 57 היה כחול מהמם

ולמה לא בלבן כמו הפורד RS 200

ובכלל מה עם פנים הרכב ? למה שכל פנים הרכב לא יהיה באדום כולל מושבים עטויים בעור אדום כדוגמת הבנטלי קונטיננטל משנות ה 50 בה רכב אדום קיבל עור אדום, רכב כחול מטאל קיבל עור כחול כהה וכך הלאה.

האם מישהו כאן יודע כיצד ריפוד קטיפה שני צבעים בסיטרואן DS הופך את אותו DS מסתם עוד אקזמפלר לרכב ייחודי (במידה והריפוד תואם את הצבע החיצוני)

 

ד. מימוש מיידי של מאוויים ורצונות

חוסר יכולת לממש רכישה כיום משאיר טעם למימוש עתידי.

מי מאיתנו לא היה רוצה היום להכנס לסוכנות ולקנות את האלפא היקרה ביותר או את הבמוו המהירה ביותר. אני אשמח מאוד לצאת מהסוכנות עם C6 חדשה. אך 450 K ש'ח יעצרו ממני לבצע זאת. לכן קנייה של מכונית אקזוטית חדשה נדחית לתקופה בה ניתן הדבר למימוש. הדבר משאיר ביקוש סמוי בליבות המעריצים - מה שגורם להערצה מתמדת למכוניות אלו. אספנים - לא פעם בודאי שמעתם את הקלישאה : "בתור נער פינטזתי על ענתיקה/קלאסיקה כמו שאתה מחזיק"

כנער חשקתי עד מאוד בפורד טאונוס קופה של שכן או בגרנדה שנות השבעים שחנתה בשכונה. כשהתגייסתי הבנתי שלא אוכל להרשות לעצמי לרכוש רכב כזה. אך הטעם והרצון נשארים. וגם היום לא אתנגד.

מה עושים הצעירים של היום - או שחוסכים ומחכים 3-4 שנים ואז קונים STI/EVO יד שנייה או שפשוט קונים 1600 ומרכיבים ספויילר ואגזוז ומרגישים בעננים. כלומר סיפוק הייצר הוא די מיידי ומבטל את הצורך הסמוי שניתן למימוש לאחר הרבה שנים, תוך ערגה והתעניינות מתמדת.

אז לא היו סיפוקים וחלופות זולות - מוסטנג היתה רק מוסטנג. קאפרי היתה רק קאפרי וגם הפשוטה ביותר היתה יקרה. אף אחד לא חשב אז לקחת 205 ולהחליף לה את כל החלקים לאחת הדומה ל GTI.

רציתי כנער יגואר ישנה ולכן אמשיך לדמיין עד שאממש. (מי מכיר אחת כזאת למכירה??). יכולתי להרשות לעצמי אחת משנות התשעים אך המאוויים לקלאסיות של שנות השבעים מתגברים על היכולת במימוש מיידי לצורך בצורת מודל 97.

 

ה. שימוש בכל החושים של המשתמש מוסיפים מימד אחר ופרסוניפיקציה למכונית עם נשמה.

שמעתם פעם את רעש מנוע של אלפא ישנה - יותר מערב לאוזן

מה דעתכם על V8 אמריקאי - אותי הוא מרטיט

מה דעתכם על הנהמה של מנוע במוו טורי ?? ממש כיף.

כשהבומבה המרכזית מתקתקת בסיטרואן זה כאילו הרכב אומר לך אני צריך צנתור בא ניסע לבית חולים.

או כשהרכב קשה - זה כמו נתפס לי הגב, קח אותי למסאג'יסטית....

הייתי בתור נער נוסע שעות על גבי שעות על פריץ 1000 ורק בגלל הרעש של המנוע - (אידיוט מושלם - אתם בודאי אומרים לעצמכם)

או אפילו מה דעתכם על הרעש הבוקע מאסקורט ישנה בעת העברת הילוך או תאוצה

וכיצד כל השכונה יודעת כשאתם מניעים את הגולף עם הסטרטר הייחודי.

איזה עדנה וכיף יש כאשר STI מאיצה - אמנם רעש חזק מאוד וגרגרני . אך הנהמה של המנוע מאיימת ולא מרוממת את הנפש היא אפילו קצת מפחידה.

איזה כיף היה לברוח מסיירה משטרתית בשנות השמונים עם סיירה מהירה יותר עם צמיגים רחבים יותר. זריקות התחת בסיבובים. מה נותר מזה בלאנסר איבו - לקחת סיבוב 90 מעלות ב 90 קמ'ש ולהמשיך כאילו לא קרה דבר ?

 

ו. המתכון למכונית נשמה

המתכון למכונית עם "נשמה" לצערינו לא עובר בפסי הייצור של סובארו או מיצובישי.

המתכון הזה גם לא עובר שם בתחום האודיו או העיצוב.

בתחום האודיו מבחינת עיצוב אני מעריץ של Mcintosh ו Marantz ישנים ומחזיק גם ציוד שכזה. ארץ הייצור כמובן .....ארה'ב. רמקולים אנגליים היו ונשארו קלאסיקה עם נשמה. ומה מעניין ואקזוטי מיפן ???

את המתכון למכוניות נשמה עדיין רוקחים באיטליה. פחות אבל בהחלט גם, במרצדס ובמוו. כמובן שבארצות הברית מיוצרות בגאווה מכוניות עם נשמה, ואולי זה מה שיישאר מהתעשייה האמריקאית - מכוניות שרירים חדשות במעטה רטרו.

המתכון הזה נוסה היטב ברנו של שנות השבעים. מרכיבי המתכון הוטמעו בהצלחה בנגיעות מאוד ספציפיות בפיז'ו-סיטרואן וכמובן גם בפורד אירופה/פורד ארה'ב ואולי שכחתי עוד מספר יצרנים. אך כמעט ולא במזרח. נכון שמאזדה מיאטה הינה פנינה ייחודית וכך גם טויוטה סליקה, סובארו FF ומחליפתה אך אלו בודדות בהשוואה ליצרניות כגון אלפא שכמעט כל רכב מתוצרתה הינה קלאסיקה עם נשמה יתרה אז וגם היום. גם וולבו שמרנית יכולה להכיל "נשמה" כי נשמה לא רק מתבססת על אקזוטיקה אלא על תבלינים ייחודיים שנרקחים בהמון ניסיון כדי לייצר מכוניות ייחודיות שיירשמו בדפי ההיסטוריה כאבני דרך מעניינות בתעשיית הרכב העולמית.

 

אילן

[עידן ב.מ]

העדויות מספרות ששניה אחרי שבאתי לאויר העולם, עשיתי קולות של "וואן וואן" במקום בכי.

זה המשיך לגן - כל הבנים שיחקו עם הבנות ברופא וחולה, ואני שחקתי עם מכוניות. גם היינו עושים תחרויות למי יש אוטו יותר טוב. "על מה אתה מדבר יא כרוב! הקורטינה של אבא שלי הרבה יותר טובה מהריטמו של אבא שלך כי יש לאבא שלי גגון על האוטו והוא יכול לקחת עוד מ-לא מלא מלא דברים למעלה על הגג!!! נה-נה-בננה!!!"

כמו בן, גם אני ידעתי בגיל 4 לזהות מכוניות ע"פ הטאסות או החישוקים שלהן.

עד גיל 14 אהבתי מכוניות, ואז באו מטוסים, ואחרי כמה זמן (בגיל 16) חזרתי לאהבה המקורית שלי, והבנתי שמבער אחורי זה נחמד, אבל אין כמו להוריד מחמישי לשלישי () ולתת בגז. או סתם לעבור עם פול גז ליד הבנות ולעשות פוזה של שומכאר.

 

אצתי רצתי והלכתי להוציא רישיון... (תיאוריה ראשונה וטסט גם כן במכה בראשונה. תודה ששאלתם)

 

אני לא יודע למה ניר רצה חיפושית, אני לא יודע מה מושך את בנצי לאסקורט, אני לא יודע למה עידן קנה אסקורט.

עבדתי חודש אחד ממש חזק (אני מדבר איתך על עבודה יומית של 16-17 שעות על הרגלים, כל יום מידי יום ביומו.

 

קיבלתי משכורת כזו, שאני לא יודע אם לומר או לא, עקפתי את המשכורת של אמא שלי.

הרגשתי מה זה גבר-גבר, חשבתי שאני עכשיו הולך להעמיד רכב אספנות ב5,000... רק חבל שלא היה פופקורן, כי חייתי בסרט.

 

אז מה היה לנו? רגלים כואבות שנרגעו רק עם מורפיום, משכורת טובה, רוממות רוח, ואסקורט כושלת אחת. (היה לי איזשהו מקרה לא נעים שלא ארחיב עליו את הדיבור, וגם הבנתי שזה לא ריאלי). והקטע הכי עצוב שנהניתי לעבוד על האוטו - ולא היה אכפת לי מחלודה או חלקים שקשה להשיג. ידעתי שאני מחזיק אסקורט ולא מאזראטי.

 

בסוף קיבלתי את כל השושנה + סיבוב לנעילת אבטחה.

 

הבנתי שרכב אספנות בגיל כזה (18 ), זה רק אם יש לך גב תומך שלא רק מסייע אלא גם דוחף אותך שנשבר לך, לא יעזור כלום. ואני בכלל לא מדבר על תמיכה כלכלית, אני מדבר על תמיכה מהבית שהייתה חסרה לי. אבל אני לא מאשים אותם, כל אדם מבשל את הדייסה שאכל. אבא שלי נורא אוהב לצפות במשחקי כדורגל, אמא שלי נורא אוהבת לאפות עוגות, אחותי... סתם חרשנית עם תעודה משעממת של 90-100, ואחי... אחי אוהב לשגע אותי ולנסוע בפיאסטה. הוא גם אוהב מכוניות, אבל לא כמוני.

 

אני יצאתי הכבשה השחורה שאוהב מכוניות, וללכת על בטוח, אבל מדי פעם לקחת סיכונים ולשלם עליהם מאוחר יותר.

 

אני יודע שיהיה לי רכב אספנות, זה אפילו לא שאלה של "אם" אלה שאלה של "מתי". אבל לעת-עתה אני מעדיף להתרכז במשהו שאני יכול להנות איתו באמצע השבוע כמו בסופי שבוע, שהחלקים שלו זולים, שהוא פשוט מאוד ומשרת אותי כמו שצריך... צריך להתחיל במים הרדודים לפני שקופצים לעמוקים (אני מדבר על מי שלא יודע לשחות). אז פעם לומדים איך להחליף משאבת בלם (היה ממש כיף!) איך מחליפים לוח פיוזים וריליים ואתמול סוף סוף ניקזתי נוזל קירור (פתחתי צינורות והבאתי בנשיפה...) הדברים הקטנים שמכינים אותך לרכב טיפה יותר זקן.

 

 

אתה מסכים איתי שבכסף שאני משקיע בקורטינה אני יכול בקלות לקנות רכב כמו ששאר החברים שלי קנו\יקנו כמו:205\אונו\פיאסטה\משפחתומטית...

מסתלבט אה...?

 

 

חכה חכה היא תקבל 1.6 של אריקה... (חמש הילוכים כבר יש).

 

וצמיגי 165... (אפשר גם 185 אבל מה שווה אחיזה בסיבובים אם אין לך פרפור טוב שאתה נותן בראש?)

 

סרן אחורי של פיאסטה S... (רול באר יו מדאפאקרזזז!!!)

 

קוני צהובים, וברמבו לפנים (כמובן שנצטרך לעשות משהו עם הדיסקים מקדימה, חשבתי לצרוב אותם אבל זה לא חוקי)...

 

לוח שעונים של XR2 עם מד טורים (ודשבורד... כמובן )

 

קונסולה מרכזית של XR (נצטרך לבצע חיתוך בשביל הבריח...)

 

בקליוט שקופות ופנסי איתות שקופים (כמו של האצ'בק ריגר-רייסינג!!!) ופנסי ערפל (גם מאחורה)בשביל כביש החוף בימים גשומים.

 

בא לי גם סאנרוף (4 פאונד באיי-ביי, את כל השאר נעשה ממסור טוב ושאריות של סוליות נעלים) ואני חייב לעשות משהו לגבי החלונות מאחורה, הם שקופים מדי...

 

והכי חשוב - פחחות וצבע... כי נמאס לי שהרכב שלי ג'ינג'י.

 

גם אני רוצה להיות טלטל שחור שאהיה גדול! (שמעת אותי יאשה?)

[ferrari test driver]

טוב אחרי שעה שכתבתי הודעה והכל נמחק אכתוב בקצרה למה אני עיף טילים !

 

אני כולה בן 18 .. אני לא חייתי בתקופה הנ"ל אך מה לעשות, גם לי רכבי אספנות עושים זאת,את אוסף דגמים ה-1:18 שלי התחלתי עם לא מעט רכבי אספנות, ועד היו םאני ממשיך [ בקרוב אקבל שני קלאסיות שלדעתי מיוחדות (ואחת מאוד מיוחדת בשבילי) וכמובן אשתף אותכם] אני בעצמי נוהג על חיפושית מבציר 73.

 

אין מה להגיד זוהי פשוט חוויה אחרת מלנהוג על רכבים מהשנתונים האחרונים, ואפילו רכבים מהקלאסה הגבוה.

 

יצא לי לנהוג על "בהמה טיבטית", בעלת 218 כ"ס בגלגלים האחורים, משקל עצמי של 1800 קילוגרמים, מומנט של 50 קילוגרמים שבועטים החל מתחילת רצועת הכוח, מוגדשת, אורך של 5 מטר +.

מדובר ב- BMW 730 טורבו (דיזל- שלא חש כך בכלל) .

 

חוץ מזה שזה סיוט לנהוג על אונייה במימדים שלה (במיוחד שאתה לא עולה על 1.60 מטר)

זה פשוט כיף, לוחץ על דוושאת הגז והגוף פשוט נחבט בכיסא, והרכב לא מפסיק להאיץ, שוקלת כמו פילה ( פיל ) אבל מרגישה כמו נמרה, זה פשוט מדהים, הנוחות נסיעה, האיכות, הבידו הכל, פשוט חוויה , מדהימה, נהנתי ברמות, קלאסה אחרת (וכן בגלל שבחים שלי לא יצא לי להיות ברכב ברמה שכזו)

אבל תמיד יש משהו שהורס, וזה שלל הממחשבים שמתערבים בנהיגתך,(בכללי ברכב זה יש כ- 250 מחשבים שונים ) ובמיוחד, בקרת האחיזה, זה פשוט מציק ( במיוחד בדגם זה שבכל לחיצת גז, היא פועלת ) המערכת הזו פועלת שעות נוספות,

נכון פשוט מאוד סובב את הגלגלת, כמה את בקרת האחיזה והכל מסודר, אבל לא, זה ממש לא פשוט, היא עוקצת (ובכל זאת חבל לנסות לתת דריפטים עם 700 אלף ש"ח .. טוב לי כן זה מאוד חבל, לחבר שלי, לא ממש).

 

זו חוויה, אך לחזור 30 שנה אחורה, לחיפושית, זו כבר חוויה אחרת, להניע את הרכב ולשמוע את הרעש הכל כך נעים לאוזניים ( תלוי למי) שנשמע כמן קרקוש שכזה, אבל נעים, ההגה שלמרות החוסר בהגה כוף עדין קל לסובב אותו, וכיף, הרכב הנאה אחורית (אומנם עם 45 כ"ס בודדים ) שמדי פעם קופץ לבקר מעט מחוץ לרדיוס הסיבוב ( לא היא לא איזה סילביה לדריפטינג, אך גם איתה אפשרי לצאת מעא לביקור מחוץ לקוטר הסיבוב) , זה פשוט תענוג עוד יותר, לפתוח את שני החלונות ואת המשולשים, וליסוע כאשר הרוח נושבת בזמן הנסיעה (וכןכשהמשולשים פתוחים חשים לרגע כאילו הרכב הולך להתרומם ולהמריא) אבל, עדיין זו חוויה אחרת.

 

הרכב המשפחתי שלנו, זוהי משפחתי מן המניין, הונדה סיוויק אך מודל 91, וכן, היא ללא שום מחשב מציק או משהו שיכול להרוס מעט את הנסיעה, ובניגוד לרכבים אחרים, סביבת נהג ללא שום דברים שמסיחים את דעתו של הנהג, מעט מאוד כגון מתגים שונים של מערכת המזגן, רדיו, מאפרה למעשנים (גועל) מצת וזהו. תיבת הילוכים ידנית, שמשלימה את האווירה, וכן משחפתית ספורטיבית (הראשונה שנתחתה בישראל) שגם מהנה בדרכה שלה לאומת רכבים אחרים (אך זה לא קשור)

 

תחילת שנות ה-90 , שהזכרתי למעלה מדבר אלי בעיקר ברכב 1 , המרצדס E 190 איבולושן, זאת מכונה מדהימה, מהממת, ובכלל לא רק האיבולושן, גם דגמיה הרגילי כגון מנוע 2.0 ליטר, 2.3 ליטר.. פשוט יש להם כלפי משהו מיוחד, אני אוהב את הדגם הנ"ל (ובקרוב באוסף הדגמים אשלים סידרה קטנה של דגמי E קלאס בדגמים שונים).

 

ואם נחזורלנושא השיחה, הקלאסיות, אם אי פעם אצליח לשים את ידי ( בעיקר מבחינה כספית) על :

VW קארמן ג'יהה (הרכב הראשון של אבי, רכב מיוחד, האחות של החיפשית)

VW GOLF GTI MK1- שלדעתי אחת היצירות הכי הכי שנוצרו, היא פשוט מדהימה, מושלמת.

מרצדס בנץ E מדגמיה השונים של שנות ה- 70 וה-80.

ובכלל, מדגמי ה-SL של שנות ה-60-70-80, דגמי ה-SE השונים ועוד, של החברה הנ"ל יתקבלו בברכה, בין הקלאסיות היותר אהובות עלי אלו הם דגמיהם השונים של מרצדס.

או אולי אחד מדגמי קאדילק כגון האל דוראדו מודל 58, או איזה קאדי דוויל משלהי שנות ה-70 למניהן,

איזה פורד מוסטאנג 67 (רצוי אדומה)

 

ואם איי פעם אוכל להגשים את חלומי ולביא לארץ איזה הונדה S600 או S800 או אפילו איזה סיוויק מבציק 73 או 74. בכל זאת גם זה סוג של קלאסיקה ( אבל אחרת )

 

מבחינתי רכבי אספנות זה משהו מיוחד, אני מאמין שיש להם איזה אופי מסוים, אני מתחשב ברכבי אספנות ולרכבים בכלל כאילו יש להם אופי, ובכלל לא סתם קראתי לחיפושית שלי בשמה הנוכחי, בטי.

ואני בטוח שיש עוד כמה שמסכימים איתי בנושא, וחושבים כך ( אולי לא לגבי השם אבל עדיין).

או שבכל זאת זה רק אני וכניראה שאני די שרוט וזקוק לאיזה אישפוז דחוף .

 

רכב מהשנתונים האחרונים זה משהו אחר, רכב קלאסי זה משהו אחר, ישנם האוהבים צד א' ישנם האוהבים צד ב'.

אני עדיין קרוע בין ה-2 אך ברוב המקרים אני מוצא את עצמי באספנות.

[turbo]

תרשו לי להאיר את הנושא מנקודות מבט קצת שונות.

 

א. הקידמה של שנות ה 90-00 מהווה חסם לעידוד "הנשמה של הרכב".

חסם - לא טוטאלי בודאי - למשל: FIAT Coupe 20V Turbo

אלפא GTV , אלפא ספיידר,רנו קליאו וויליאמס, הונדה S2000, מאזדה RX8 ,לוטוס אליז, אינטגרלה EVO2 , אאודי TT, פיז'ו 406 קופה / 407 קופה, דודג' וייפר, דייהטסו קופן,

פיאט ברקטה, יגואר XK/XKR, לקסוס SC, המזראטים -קואטרופורטה/GT/ספיידר/

מרצדס 190E אבולושן, ניסאן סקייליין GT-R...וכו'.

האם העליתם בליבכם תהיות מי יהיו הרכבים הקלאסיים של שנות התשעים ושנות ה 2000.

כן- ע"ע הרשימה הנ"ל + ניסאן 350Z, ב.מ.וו Z4 / קופה ,ב.מ.וו M5/M6 גולף GTI MK5, R32 , רנוספורט קליאו 172/182, רנוספורט קליאו V6, אאודי RS4, מיני קופר S הנוכחית,

אלפא GT, מרצדס SLK/ SL/ SLR, מורגן AERO8, פורשה בוקסטר /קיימן, אלפא 8C, טויוטה MR2, כמובן TVR טוסקאן/סגאריס, אופל ספידסטר, חיפושית החדשה, וולוו C70, ולא נכנס לפורשים 911 פרארי ולמבורגיני שהן מעל כולן.האם האלקטרוניקה המורכבת תאפשר לרכבי שנות ה 2000 להיות עוד 20 שנה אובייקט קלאסי המטופל באהבה עם ספר הוראות מתחת לבית ?

סיפור קטן מהמציאות. לפני 10 שנים קניתי פז'ו SRI 1900 405 מודל 92- רכב נפלא ומרובה כוחות סוס. נתתי אותה לאחי לפני 6 שנים במתנה ותוך 4 חודשים עקב התקנה לקוייה של דיבורית הצליח לשרוף את לוח השעונים - מאחר ולוח זה מחובר ישירות למחשב ההצתה וניהול המנוע. הפתרון היה להשיג לוח תואם + יחידת מחשב בחלל המנוע או פשוט להחליף למנוע פשוט יותר+ לוח שעונים פשוט.

לצערי האופציה השנייה היתה הפתרון היחידי במשך למעלה משנתיים וחצי ולא מדובר על רכב בן 20-30 שנים.

מה יקרה לקלאסיות של עוד 20 שנה. כאשר קרבורטור ניתן לשפץ. מחשבי ניהול מנוע, מחשבי מיזוג וכד לא כל כך ניתן לשפץ.

 

ב. נשמה באה לידי ביטוי בעיצוב חדשני/צעקני ייחודי לאותה תקופה.

דובר כאן על קורטינות/קאפרי. את הרשיון עשיתי רק ב1982 אך בתוך נער מתבגר כולנו ידענו להעריך את האסקורטים ובמשפחתינו היה אחד שכזה. הבטנו בערגה על קורטינות שזכו לפאסון עקב שירותם במשטרה. פורד גרנדה היתה בכלל תענוג ובעיקר הופיעה בסדרות בלשים בריטיות כגון "הבולשת חוקרת" לוותיקים שביניכם.

הסיירה היתה ב 1983 משולה לרכב חללית. כך הגדירו זאת כאן בארץ וכשנהגתי על כזאת (מודל 83) בשנה האחרונה לתיכון כל הבנות רצו לקחת טרמפ.

למה אני מחזיק סיטרואנים - לא בגלל הרפתקאות ההידראוליקה אלא בגלל המראה האונגרדי והמעניין. והאבסורד שבעניין שגם על CX87 או XM משנתון מאוחר יותר עוצרים אותי בכל רמזור ובוהים ושואלים אם זה יבוא אישי ?!?!?!. מה יש לאנשים ברמזור מייבוא אישי.

איזה מראה אקזוטי וייחודי יש לאימפרזה או לאנסר. הרי בתצורה הקונבנציונלית עם מנוע 1600 הן נחשבות למאוסות ופחות אטרקטיביות. אם כבר יפנית אז מאזדה 3 נראית יותר מעניינת ולכן בהתאם להנחת עבודה של סעיף זה אין "הנשמה" של מכוניות אלו זוכה לעדנה בגין העיצוב.

 

ג. צבע - אם כל הכבוד לכחול בגוון אריזת מגבוני fresh-ones של הסובארו או אדום בגוון שוקולד פרה של הלאנסר, הרי שלמכונית נשמה בדרך כלל ייבחר צבע מעניין יותר . אם כבר אדום אז כמו של הפונטיאק GTO, או של הפורשה 959 או הטריומף TR

אם כבר כחול - אז לבוגאטי TYPE 57 היה כחול מהמם

ולמה לא בלבן כמו הפורד RS 200

ובכלל מה עם פנים הרכב ? למה שכל פנים הרכב לא יהיה באדום כולל מושבים עטויים בעור אדום כדוגמת הבנטלי קונטיננטל משנות ה 50 בה רכב אדום קיבל עור אדום, רכב כחול מטאל קיבל עור כחול כהה וכך הלאה.

האם מישהו כאן יודע כיצד ריפוד קטיפה שני צבעים בסיטרואן DS הופך את אותו DS מסתם עוד אקזמפלר לרכב ייחודי (במידה והריפוד תואם את הצבע החיצוני)

 

ד. מימוש מיידי של מאוויים ורצונות

חוסר יכולת לממש רכישה כיום משאיר טעם למימוש עתידי.

מי מאיתנו לא היה רוצה היום להכנס לסוכנות ולקנות את האלפא היקרה ביותר או את הבמוו המהירה ביותר. אני אשמח מאוד לצאת מהסוכנות עם C6 חדשה. אך 450 K ש'ח יעצרו ממני לבצע זאת. לכן קנייה של מכונית אקזוטית חדשה נדחית לתקופה בה ניתן הדבר למימוש. הדבר משאיר ביקוש סמוי בליבות המעריצים - מה שגורם להערצה מתמדת למכוניות אלו. אספנים - לא פעם בודאי שמעתם את הקלישאה : "בתור נער פינטזתי על ענתיקה/קלאסיקה כמו שאתה מחזיק"

כנער חשקתי עד מאוד בפורד טאונוס קופה של שכן או בגרנדה שנות השבעים שחנתה בשכונה. כשהתגייסתי הבנתי שלא אוכל להרשות לעצמי לרכוש רכב כזה. אך הטעם והרצון נשארים. וגם היום לא אתנגד.

מה עושים הצעירים של היום - או שחוסכים ומחכים 3-4 שנים ואז קונים STI/EVO יד שנייה או שפשוט קונים 1600 ומרכיבים ספויילר ואגזוז ומרגישים בעננים. כלומר סיפוק הייצר הוא די מיידי ומבטל את הצורך הסמוי שניתן למימוש לאחר הרבה שנים, תוך ערגה והתעניינות מתמדת.

אז לא היו סיפוקים וחלופות זולות - מוסטנג היתה רק מוסטנג. קאפרי היתה רק קאפרי וגם הפשוטה ביותר היתה יקרה. אף אחד לא חשב אז לקחת 205 ולהחליף לה את כל החלקים לאחת הדומה ל GTI.

רציתי כנער יגואר ישנה ולכן אמשיך לדמיין עד שאממש. (מי מכיר אחת כזאת למכירה??). יכולתי להרשות לעצמי אחת משנות התשעים אך המאוויים לקלאסיות של שנות השבעים מתגברים על היכולת במימוש מיידי לצורך בצורת מודל 97.

 

ה. שימוש בכל החושים של המשתמש מוסיפים מימד אחר ופרסוניפיקציה למכונית עם נשמה.

שמעתם פעם את רעש מנוע של אלפא ישנה - יותר מערב לאוזן

מה דעתכם על V8 אמריקאי - אותי הוא מרטיט

מה דעתכם על הנהמה של מנוע במוו טורי ?? ממש כיף.

כשהבומבה המרכזית מתקתקת בסיטרואן זה כאילו הרכב אומר לך אני צריך צנתור בא ניסע לבית חולים.

או כשהרכב קשה - זה כמו נתפס לי הגב, קח אותי למסאג'יסטית....

הייתי בתור נער נוסע שעות על גבי שעות על פריץ 1000 ורק בגלל הרעש של המנוע - (אידיוט מושלם - אתם בודאי אומרים לעצמכם)

או אפילו מה דעתכם על הרעש הבוקע מאסקורט ישנה בעת העברת הילוך או תאוצה

וכיצד כל השכונה יודעת כשאתם מניעים את הגולף עם הסטרטר הייחודי.

איזה עדנה וכיף יש כאשר STI מאיצה - אמנם רעש חזק מאוד וגרגרני . אך הנהמה של המנוע מאיימת ולא מרוממת את הנפש היא אפילו קצת מפחידה.

איזה כיף היה לברוח מסיירה משטרתית בשנות השמונים עם סיירה מהירה יותר עם צמיגים רחבים יותר. זריקות התחת בסיבובים. מה נותר מזה בלאנסר איבו - לקחת סיבוב 90 מעלות ב 90 קמ'ש ולהמשיך כאילו לא קרה דבר ?

 

ו. המתכון למכונית נשמה

המתכון למכונית עם "נשמה" לצערינו לא עובר בפסי הייצור של סובארו או מיצובישי.

המתכון הזה גם לא עובר שם בתחום האודיו או העיצוב.

בתחום האודיו מבחינת עיצוב אני מעריץ של Mcintosh ו Marantz ישנים ומחזיק גם ציוד שכזה. ארץ הייצור כמובן .....ארה'ב. רמקולים אנגליים היו ונשארו קלאסיקה עם נשמה. ומה מעניין ואקזוטי מיפן ???

את המתכון למכוניות נשמה עדיין רוקחים באיטליה. פחות אבל בהחלט גם, במרצדס ובמוו. כמובן שבארצות הברית מיוצרות בגאווה מכוניות עם נשמה, ואולי זה מה שיישאר מהתעשייה האמריקאית - מכוניות שרירים חדשות במעטה רטרו.

המתכון הזה נוסה היטב ברנו של שנות השבעים. מרכיבי המתכון הוטמעו בהצלחה בנגיעות מאוד ספציפיות בפיז'ו-סיטרואן וכמובן גם בפורד אירופה/פורד ארה'ב ואולי שכחתי עוד מספר יצרנים. אך כמעט ולא במזרח. נכון שמאזדה מיאטה הינה פנינה ייחודית וכך גם טויוטה סליקה, סובארו FF ומחליפתה אך אלו בודדות בהשוואה ליצרניות כגון אלפא שכמעט כל רכב מתוצרתה הינה קלאסיקה עם נשמה יתרה אז וגם היום. גם וולבו שמרנית יכולה להכיל "נשמה" כי נשמה לא רק מתבססת על אקזוטיקה אלא על תבלינים ייחודיים שנרקחים בהמון ניסיון כדי לייצר מכוניות ייחודיות שיירשמו בדפי ההיסטוריה כאבני דרך מעניינות בתעשיית הרכב העולמית.

 

אילן

 

אני חייב לזוז - המשך לתגובתי מאוחר יותר.....

[Benni Haspel]

טוב אחרי שעה שכתבתי הודעה והכל נמחק אכתוב בקצרה למה אני עיף טילים !

 

.

יש לי הצעה לך ולכל מי שכותב מסר ארוך ומורכב:

כתוב את זה קודם בקובץ "וורד" ואחר כך "העתק - הדבק".

 

בני

[השושנים]

אילן עידן וכל החברה מתחת לגיל.....

1. לא להפגע כי יש הרבה שהיו משלמים כסף טוב לחזור לאחור בגיל ולהתחיל שוב.

2. הגיל אינו מחסום באהבה לרכב ולא דיל יחודי.

3. רכב קלאסי הוא רכב עם ערך מוסף כלשהו שמבדיל אותו מרכב אחר.

בשממה המוטורית אצלינו נחשבים רכבים רבים כקלאסיים כיוון ש.....אין משהו אחר, מספיק להציץ ברשימת הרכבים שהציע אילן בכדי להבין את הבעייה.

יש מכוניות שאינן מגיעות לארץ והם יחשבו תמיד כרכב קלאסי גם ברגע שעזבו את דלתות המפעל ע.ע פרארי למבורגיני אוסטין מרטין והיריעה רחבה, אסכולה נוספת שאינה נפוצה בארץ הם רכבים שהשתתפו במרוצים שונים בדרגים שונים ורכבים שלא שווקו ביצור סידרתי, מכוניות של יצרנים קטנים ואקזוטיים, דוגמה נוספת הן סדנאות שיפור הרכבים העצמאיות המשפרות רכב סידרתי למשהו אחר ואינם נמכרות בארץ....

בקיצור...תרבות מוטורית, היסטריה ארוכה, ומודעות....והכי חשוב כסף....כסף הינו הדריבר האמיתי של נושא האספנות בכלל ורכב בפרט, צעצועים לעשירים שמסביבה מתפתחת תעשיות משנה, עיסוקים ועסקנים...

מה הם הרכבים הקלאסים בארץ זו כבר שאלה של העדפה וטעם, כיוון שבארץ, האפשריות מוגבלות

וכולנו מובלים בעצם לאותם המקומות... אופנות שונות ומיתוסים המזינים את ציבור הרוכשים הפוטנציאלים תורמים רבות ליצירת הילה לרכב רגיל והופכות אותו לקלאסי...לדוגמה הפורד אסקורט או הפרינץ בארץ (עכשיו יביאו לי ליאור ובנצי הוכחות, באותות ומופתים שגם בחו"ל הדבר דומה, נכון אבל זוהי האופנה כרגע)... איך תזהה רכב קלאסי אמיתי? בדרך כלל על פי המחיר כיוון שהביקוש אליו יהיה גדול, גולף פתוחה ברוב המקרים תמשוך אליה יותר קונים מאחותה הסגורה,

כיוון שערך המוסף שלה והיחודיות רבה יותר...בחו"ל היא לא תחשב קלאסית יותר מאחרת....

רכבים מודרניים שיחשבו בארץ לקלאסים הם בודדים, אם מוציאים מראש את הפורשה והרכבים היקרים להחריד שמשחקים בליגה אחרת. הגיל עצמו אינו ערובה בלבד, אבל אני יכול להגיד בודאות כי המזדה מיאטה הקטנה והפתוחה, והמזדה הספורטיבית, יהיו בעוד כמה שנים לרכבים הקלאסים שלנו. הייתי מהמר גם על הסמארט מהדגמים הראשונים, החיפושית הראשונה של שנות האלפיים, האוודי הקופה TT רצוי פתוחה, ושוב הרכבים היקרים והמפוארים שמשחקים בליגת של "לא יכולתי כשהיתה חדשה, עכשיו אני יכול........"

באירופה יש הגדרה אחת למכוניות קלאסיות, בארה"ב ההגדרה קצת שונה, אבל בארצות אלה התחילה התרבות המוטורית ביחד עם לידת המכונית עצמה והיתה משוחררת ממגבלות בירוקרטיות ואוביקטיביות אחרות..בארץ רק היום מתחילה לצמוח איזה שהי תרבות ויקח זמן רב עד שנהיה קרובים לשאר המדינות, לכן יש לטפח את המורשת את הדור הצעיר ולעודד את האהבה והתרבות הנ"ל-רן

[בנצי]

כסף, כסף, כסף ושוב פעם כסף.

כשהוצאתי רישיון בגיל 17, מכרתי את האופנוע ואספתי קצת כסף במטרה לקנות מכונית ראויה.

אני חייב לציין שהייתה לי עבודה קבועה כבר מגיל 15 ככה שהיה לי תקציב של כ30K.

רציתי לרכוש גולף GTI MK1 והייתה אחת על הכוונת אבל חוסר רצון מצד בעל הרכב הוריד אותי מזה, רציתי לקנות את הסידרה 6 האדומה שעמדה בחולון המון זמן ושוב בעלים לא ממש רציניים. 2 רכבים עומדים הרבה זמן. מה משך אותי לקנות רכב שעומד ולא רכב נוסע ותקין? לא יודע.

חיפשתי וחיפשתי ובינתיים בלי גלגלים (סתם מכרתי את האופנוע) הכסף החל להעלם.

התקציב הצתמק ויום אחד פשוט ראיתי סוויפט 88 3 דלתות בהליכה מהמסעדה בחזרה לעבודה, טלפון לבעל הרכב ולמחרת עשינו העברת בעלות. 3800 ש"ח כשהמחירון היה 12K. יצאתי מאושר, אבל לא מסופק.

הזמן עבר ואני רציתי רכב לשיפוץ, סיפרו לי שלמישהו אצלנו בחברה יש פיאט 124 קופה, שוחחתי איתו והבנתי שהרכב עומד מספר שנים וסובל מהרבה חלודה, אותו בן אדם עבד תחת קובי מילוא, וכשחיפשנו אותו אני והמנהל שלי - הגענו למשרדו של קובי, ואז התחילה שיחה די ארוכה נזרקו לאוויר שמות כמו - סימקה, פרינץ, MG וכד', קובי סיפר לנו רבות על רכבו, הראה תמונות, הסביר לי מה כל-כך מיוחד בגלגלים וכמובן סיפר על הסימקה.

בסופו של דבר החלטתי לוותר על הפיאט ולחפש משהו יותר מדליק.

ואז נכנסת הב.מ.וו לתמונה, ראיתי 1802 נוסעת בבת-ים עם צבע יסוד ורדפתי אחרי בעל הרכב, בסופו של דבר היה לי מספר טלפון ומחיר מבוקש, עכשיו שאני חושב על זה - הייתי צריך לרכוש את זאת במקום להסתבך סתם. אבל רצה הגורל ולמחרת יאשה מתקשר אליי ואומר לי - רוצה לבוא לראש העין למוסך של בני, אמרתי סבבה. הגענו לשם ואני מדבר עם יאשה כל הדרך על הב.מ.וו, מישהו שם שמע אותי מדבר והתחיל לספר לי על 2002TII ששייכת למישהו משם, ניגשתי אליו, שאלתי עם הוא רוצה למכור, הוא השיב בחיוב, הלכנו לראות את האוטו בחושך, הוא עמד באותו מקום המון זמן, ראיתי את הרכב מהצד, פתחתי את הדלת הסתכלתי וקניתי את הרכב, הפכתי עולמות בכדי לארגן את הסכום ביממה.

ומאז התחילה הסאגה שלי עם הב.מ.וו.

לא הייתי בשל מספיק בשביל הרכב, לא ממש ידעתי לאן אני נכנס, הייתה לי מטרה, ראיתי מוצר מוגמר אבל הדרך הייתה יותר מדי בשבילי, השקעתי ברכב וגם למדתי המון אבל אף פעם לא מספיק, הבעיה העיקרית הייתה כסף, ודווקא אחרי שהרכב הגיע לידי החיים שלי די התחרבנו.

אחרי שנתיים של כאבי לב בעיקר - נשברתי. וזה חישל אותי. עם האסקורט הצעדים שלי שקולים, סדר העדיפויות שונה ואת החלומות - אני משאיר לשינה.

[kobyiso]

אני בטוח שיש כאן אנשים שלא נוסעים על הרכבים האלה בגלל שהם ישנים או קלאסים אלה גם בגלל שזה האוירה או הסגנון חיים שהם בחרו בו...

 

כמו בפרסומת של יגואר. "תן ליגואר שבך לצאת " או משהו כזה...

אז משם נובעת המשיכה האמתית.

כל אחד והמשיכה שלו

יש כאלה עם אסקורטים

ישכאלה לרודסטארים ישנות

ואפילו לסובארו פשע רשע.

 

ולדוגמא שראיתי את בנצי בפעם הראשונה עם הבימר.. הוא יצא לי ממנה עם חולצה מכופתרת פרחונית עם צווארון גבוהה... וחיוך מזוקן... זאת דוגמא של השלמה עם אוירה כללית.

[birkins3]

כסף, כסף, כסף ושוב פעם כסף.

http://www.brit.ca/~tboicey/comics.html

 

[שביט]

ההבדלים בין המכוניות, זה אחד הדברים שחסרים היום.

היום כל המכוניות אותו דבר, כולם אותו שטאנץ, אין שום הבדלים מהותיים.

מה שונה מיצובישי לנסר מהקורולה מהניסן מהסובארו? אין הבדלים. פעם לכל רכב היתה זהות משלו וזה מה שהעניק לו נשמה.

יש עוד מכונית שנשמעת כמו אלפא סוד?

יש עוד מכונית שנראית כמו חיפושית?

יש עוד מכונית עם פאסון כמו המוסטנג??

אין

[יאשה והפיצפוצים]

גם אני רוצה להיות טלטל שחור שאהיה גדול! (שמעת אותי יאשה?)

שמעתי , שמעתי... אבל למה לצעוק ?

 

אין בעיה , נפץ טלטל ואני מקווה שאתה שחור ( כל חברי האירגון ניפצו טלטל ביולי אוג' 04 והם דיי שחורים )

 

חוץ מזה אתה צריך לעמוד בעוד מבחן קטן , רמז : 27 אינץ'...

[בנצי]

יאשה, עוד פעם אתה כותב את המילה "לעמוד" ו27 אינטצ' באותו המשפט?

זה לאוף-טופיק, לא לפה.

[Fitch]

למה לדעתך אתה נמשך לרכב ישן...ברגע שתפענח זאת, הכל יפול למקום...אבל אני לא בטוח שתימצא את התשובה כל כך בקלות

 

אני לא אתחיל לחפור, אמרו מספיק דברים חכמים בשירשור הזה.

אינני מגיע ממשפחה מרובת קלאסיקות או אפילו זכרונות נוסטלגיים בנוגע למכוניות, אין אני גם יכול להעיד על עצמי כחובב רכב מגיל 0. רק בגיל העשרה המאוחר נמשכתי, למדתי. אני מניח שהפתיחות ודיון בפורום זה הביאו אותי ליידי מחשבה שהחלום לא כל כך רחוק, ואולי גם אני יכול לחלום.

כרגע אני מפחד שאולי "טבעתי" בגלל אובססיה, וזה לא אמיתי. אבל תמיד נמשכתי לתקופה ההיא. אפילו עכשיו, אני לא רואה את עצמי מתחבר למודרניות. הכל פלסטי, לא מוחשי, לא אמיתי. לא יודע למה.

[itzik901]

טוב אחרי שעה שכתבתי הודעה והכל נמחק אכתוב בקצרה למה אני עיף טילים !

.

ידוע לך שאם היית עושה קליק ימני ו"בטל" כל הטקסט שנמחק היה חוזר?

 

טוב בכל מקרה,אין לכם מושג איזה לחץ מופעל עליי מצד ההורים והמכרים שלי שאמרו לי "עזוב אותך קנה לך בכסף הזה אוטו בובה מודרני,מה יש לך לתקן רכב כזה ישן ,אפילו לא הזרקה",מי שעוזר לי ומבין את השריטה שלי הוא חבר שלי בעל הרנו ג'יטי הצהובה.

 

אבל הם לא מבינים את השריטה,את הכיף של הרעש ברכב קרבורטור מוגדש ללא דוד אמצעי,הם לא מבינים איזה כיף זה כל בוקר לשבת באוטו ולהרגיש את ההגה הזה ואת תגובת הדוושה שמעלה לי חיוך דבילי על הפנים ב7:30 בדרך לעבודה,אני מרגיש שאני יושב ברכב עם המון אופי והרבה היסטוריה מאחוריו.

 

אני מקווה שתבינו אותי,אני מתכוון ל"ניצוץ" הזה שפתאום את מקבל בזמן נהיגה ברכב.

 

בא לי סיבוב לעזאזל.

[turbo]

בא לי סיבוב לעזאזל.

 

גם לי .....