לאיזו מדינה הייתם מהגרים

[Liviur]

העניין הוא שבסופו של יום זה שילוב של מה טוב לך , מה טוב לילדים וכו.

הסופר מאקרו מעניין כשהכל הולך לפח - זה לא המצב ולא הכיוון הנוכחי.

 

לי ולילדים שלי (שבסופו של דבר זה הדיון פה - הוא ברמת המיקרו של אדם שמחפש אופציות לעבור ולא לתקן את העולם) - יש בגירסא שלי של הפרבר את הכל: ביטחון אישי גבוהה מאוד , מערכת חינוך מעולה , שירותי רפואה זמינים, מהירים , איכותיים וזולים (אני מסתכל על כל העלות - כולל מיסי בריאות) , וכן - חברים ויכולת ללכת ברגל אם הם רוצים.

 

יש לי שכנים - והעובדה שאנחנו לא גרים בתחת של השני / ליד / מעל / מתחת לשני - רק מועילה והובילה לחברויות וקהילה אמיתית (האלווויין האחרון היו אצלנו 15 ילדים מהחברים של הילדים שלי + ההורים וכולם הלכו ברגל - כולל באמצע הכביש לעשות trick or treat והדאגה הכי גדולה שהיתה היא מתי נעשה סיבוב דרך הבית לרוקן את השלל ולמלא את הקערה בכניסה … לפני החג אגב כל ילדי השכונה עושים pumpkin carving בחצר הקדמית של אחת השכנות שעושה את זה כמסורת מאז שהילדים שלה קטנים - הם בקולג׳ עכשיו ועדיין כל השכונה מגיעה)

 

האם הכל מושלם ? לא , אף פעם - אבל לשלב הזה בחיים - הפרבר הזה מתאים לי אש.

(במיוחד בזמן הקורונה - מה שהתבטא בעליה תוך שנה של 50% בערך הבתים…)

ועדיין - חצי שעה אני במנהטן שלא ממש סובלת מכל האנשים שנוסעים אליה.

[DareDevil]

לפני 4 שעות, Morningstar כתב:

אני מציע שכולנו נחייה בדירת 3 חדרים זהה ונאכל לחם עם גבינה. זה נשמע יעיל.

פת לחם עם מלח ולישון על הרצפה

[vadim6385]

מלח זה לעשירים.

 

בתכלס אתה לא באמת חייב להתקלח ולאכול אוכל חם.

עריכה אחרונה ב-8 לנובמבר, 2022 על ידי vadim6385

[DareDevil]

לפני 3 דקות, vadim6385 כתב:

מלח זה לעשירים.

 

בתכלס אתה לא באמת חייב להתקלח ולאכול אוכל חם.

מי אמר שזה לא כבר קורה? 

[vadim6385]

אז הנה, תוכל לעבור לפולין, לישון שם על ספסל בפארק, לאכול לחם שחור ולשתות מים משלוליות.

 

בעיית רילוקיישן נפתרה.

[evc]

אני חושב שהשרשור התרחק או לא דן במשוואה המקורית-

 

ישראלי - מהגר - לאחת ממדינות "החלומות"= אושר גדול יותר.

 

האם שילוב שלושת הפרמטרים הללו מביא בהכרח לאושר גדול יותר למהגר הישראלי?

 

לדעתי התשובה שלילית. 

 

מגיבים כאן אנשים מסויימים כנראה במקצועות ההייטק וגם בתחום הרפואה זה כך, שיכולים להגר בקלות יחסית ובבחירה די חופשית למדינה שהם רוצים, לעבודה שהם רוצים, לצורת המגורים שהם רוצים וכו' וגם אז זה לא מבטיח להם אושר גדול יותר ממגורים בישראל שהרי סוג אנשים כזה לא היו גרים בקופסאות קרטון ברחובות ישראל ומקבצים נדבות.

 

והשאלה גם מה גורם בכלל לאושר לאותם אנשים והאם הם לא יכלו להיות מאושרים באותה רמה או יותר מהמשך מגורים בישראל?

 

בכל מקרה לחלק הארי של הישראלים שאינם עובדים במקצועות מבוקשים השאלה היפותית לחלוטין- הם לא יכולים להגר וגם אם יצליחו להגר, הרי שרמת אושר גבוהה יותר לא מובטחת להם ואפילו הצלחה בסיסית בחיים החדשים במדינה הזרה לא מובטחת להם.

 

בשורה התחתונה הקשר בין רמת המקרו של מדינת החלומות לרמת המיקרו של האושר של המהגר שעובר לגור בה נראה לי רחוק מאד עד לא קיים ואם הוא קיים אז לא רק בכיוון החיובי אלא יכול להיות גם בכיוון השלילי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עריכה אחרונה ב-8 לנובמבר, 2022 על ידי evc

[גור אדם]

לא בטוח שאתה צודק.

 

דווקא הרבה מהמהגרים שאני מכיר הם יזמים/עצמאים קטנים (שיפוצניק, עוסקים בנדלן, בעלי חנויות) שמצאו שיותר קל להם להצליח במקומות אחרים.

[evc]

נראה לי שסטטיסטית אחוזי "ההצלחה" של סוג מהגרים כזה בחיים במדינה החדשה נמוך ביותר.

 

הרבה מאד מהם חוזרים לישראל עם הזנב בין הרגליים.

[sperial]

@evc הערה קטנה - הגירה לבעלי מקצועות טיפוליים המחייבים רישוי היא סיוט - ביורוקרטיה, מבחנים, תקופות התנסות - יכולות לחלוף הרבה שנים עד הרישוי הסופי. אז למי שבתחילת הקריירה זה אפשרי, אבל בשלבים יותר מאוחרים זו משימה קשה (אם כי אפשרית). אפילו יציאה ל"השתלמות עמיתים", שאינה מחייבת רישוי מלא, מצריכה עבודת הכנה של שנים.

[פינדר]

@evc סטטיסטית רוב הישראלים שתפגוש באיזור לוס אנג'לס, ויש הרבה מהם, לא עבדו מעולם בהייטק.

עריכה אחרונה ב-8 לנובמבר, 2022 על ידי פינדר

[evc]

לפני 14 דקות, פינדר כתב:

@evc סטטיסטית רוב הישראלים שתפגוש באיזור לוס אנג'לס, ויש הרבה מהם, לא עבדו מעולם בהייטק.

 

אני לא יודע פרטים סטטיסטיים על המהגרים הישראליים בארה"ב ובלוס אנג'לס בפרט ובעולם.

 

נראה לי שהמהגרים שאתה מדבר עליהם וצאציהם  הם מהגרים "דור א'" ומהגרים "דור ב'" הם יותר מהסוג שאני ציינתי.

 

בכל אופן אנחנו לא יודעים כמה מהגרים דור א' חזרו משם או חיים שם אבל לא באושר גדול יותר ממה שיכלו לחיות בישראל.

 

אני גם מתרכז במושג "אושר" ייתכן שמושג זה לא מדבר אל כולם אלא רק "עושר" שגם הוא לא מובטח בהגירה למדינת החלומות אבל לפחות הוא מדיד יותר ומאפשר לקבוע יותר בקלות האם ההגירה מוצלחת אם לאו.

 

[פינדר]

אושר הוא מושג סובייקטיבי, למרות שיש כל מני מחקרים שמנסים למדוד אותו.

הגירה היא תהליך קשה ומהגרים לוקחים בחשבון שיתקלו בקשיים ובכשלונות.

חלק גדול מהמהגרים משלימים עם העובדה שהם עצמם פחות יהנו מהתהליך, אבל מוכנים לסבול אותו כדי לתת לילדים שלהם חיים יותר ״מאושרים״.

[vadim6385]

גם מקצועות כמו אינסטלטור/חשמלאי/שיפוצניק/מכונאי מאוד מבוקשים בקנדה/ארה"ב. במיוחד במציאות שבה כולם רצים לתואר+הייטק, אז אין הרבה מקומיים שרוצים לעבוד בעבודות כפיים.

 

מכיר כמה אנשים שעברו לטורונטו והם ממש לא רופאים או הייטקיסטים, ועובדים שם כבר יותר מ10 שנים בעבודות כמו אינסטלציה/חשמל.

 

בינתיים אין להם רצון לחזור לפה. הם מרוויחים שם מאוד יפה, יותר ממה שהם היו מרוויחים פה. הילדים שלהם לומדים שם בבתי ספר, והם כבר קנדים לחלוטין.

[evc]

ספיציפית זאת דוגמא להבדל בין "עושר" ל"אושר".

 

נניח כי האינסטלטורים והחשמלאים הללו אכן מרוויחים טוב יותר ממה שהיו מרוויחים בישראל (והיחס בין הרווח להוצאות טוב יותר).

 

האם הם בהכרח מאושרים יותר? האם מגורים ועבודה במדינה קרה יותר משמעותית במשך חלק גדול מהשנה מישראל לא פוגע ב"אושר" ברמה גדולה יותר ממה שה"עושר" נותן, לפחות לגבי חלק מהאנשים עד כדי חוסר רצון לחיות בה?

 

זה רק פרמט אחד, כמובן שיש עוד פרמטרים נוספים.

 

עריכה אחרונה ב-8 לנובמבר, 2022 על ידי evc

[vadim6385]

לפני 47 דקות, evc כתב:

אני גם מתרכז במושג "אושר" ייתכן שמושג זה לא מדבר אל כולם

תגדיר מה זה "אושר".

אפשר להיות מאושר ולחיות מקצבה בקריית מלאכי, ואפשר להיות אומלל עם וילה בסן חוזה ובעלות על חברת fortune 500.

 

רדיפה אחרי אושר זה דבר אבוד מראש לדעתי. זה משהו שצריך לבוא מבפנים ויכול להיות תלוי בהמון גורמים, בעיקר בעבודה עצמית. רילוקיישן אולי יעזור אולי לא, ואם אתה תולה את האושר שלך רק בזה, כנראה שזה לא יעזור לך.

 

מצד שני - גם מאוד יכול להיות שהסביבה זה מה שמאמלל אותך. למשל אני מרגיש הרבה יותר טוב אחרי שעברתי מחדרה לכפר סבא, רחוק מהמשפחה והסביבה שהייתה מורידה אותי למטה. 

אבל כל מקרה לגופו.

 

אם חשובה לך זהות יהודית שלך ושל הילדים שלך, אז כנראה עדיף לך להישאר בארץ או לעבור למקום עם ריכוז אוכלוסיה יהודית דתית בחו"ל. כמו חסידי סאטמר שחיים בברוקלין ולא רוצים לשמוע על ישראל ולועגים לציונים.

 

אם ציונות ואהבת הארץ חשובה לך, אז בכלל אין לך מה לחפש בחו"ל.

 

אותי אישית לא מעניינים יהדות ואידיאולוגיה, ואני אישית מתרכז בשיפור רמת חיים. אושר אולי יבוא עם זה, אולי לא. אבל לדעתי עדיין עדיף לנגב את הדמעות עם שטרות מאשר לנגב אותן עם מכתב מהוצאה לפועל.

דבר נוסף שמסב לי אי נוחות ואני רוצה לברוח ממנו - מלחמות תמידיות על כלום שיש פה, והסטרס התמידי בעקבות זה.

דבר שלישי - כפיה דתית ואידיאולוגית. בדיוק כמו @Derish, מגיל קטן יש לי אלרגיה לניסיונות חיצוניים להשפיע על צורת החשיבה שלי. אולי זה תוצר של לגדול בברית המועצות לשעבר, לא יודע. אפשר להתווכח על זה, אבל יש כבר את השירשור הפוליטי, תתווכחו שם על זה שיש/אין כפיה דתית בארץ. מה שבטוח, זה כשמנסים לפמפם לי שמשהו "שלי" (כן, בטח) ואני צריך להקריב עבורו, זה גורם לי רק לסלידה. לא משנה אם זה מדינה או מעסיק שאומר לך "אנחנו משפחה פה" (טוב אחי).

לפני 5 דקות, evc כתב:

האם מגורים ועבודה במדינה קרה יותר משמעותית במשך חלק גדול מהשנה מישראל לא פוגע ב"אושר" ברמה גדולה יותר ממה שה"עושר" נותן, לפחות לגבי חלק מהאנשים עד כדי חוסר רצון לחיות בה?

לא כולם אוהבים קיץ וחום.

 

אם הקור היה מפריע לאותם חברים שלי, כנראה שהיו חוזרים לארץ.

עריכה אחרונה ב-8 לנובמבר, 2022 על ידי vadim6385