"אלפא רומיאו" - הפולחן.

[Adabbbbbb]

האחד, טוען שהאלפא שלו מרפאת לו כאבים פיזיים.

השני, טוען שהאלפא שלו מרפאת את הנפש.

האחר, טוען שאין משמעות בחייו ללא האלפא.

 

 

אז מה בעצם קורה פה?,

ב90% משיחותי עם אלפיסטים, הם דיברו על אהבתם לשם שמאחורי היצירה ורק אחר-כך ליצירה עצמה אותם הם מחזיקים או מעוניינים לרכוש, "אלפא רומיאו - רכב עם נשמה".

 

את התופעה הנ"ל, לא ראיתי אצל שום בעל רכב ממותג אחר חוץ מאנשים המחזיקים רכבי אספנות. אך, בניגוד ל"אלפיסטים", אני יכול לשאר למה הם מרגישים קירבה כה עזה לקופסאת הפח הזקנה - הגעגועים לעבר.

 

פאנטיות?

אולי כישוף?..

פולחן.

 

האם עם השנים הצליחה ליצור, "אלפא רומיאו" דת ?

"אלפיסטים" אותם אנשים המשתייכים לקבוצה, מעמידים את השם אלפא רומיאו במרכז ולא משנה מה. לא התדמית הרעה, לא המחיר הגבוהה, גם לא החלודה המתפשטת כמו גידול סרטן ממהיר.

יש מוצא, יש גם למי להתפלל, יש ממי לקבל את הישועה - "אלפא רומיאו"?

 

לפני שהפכתי ל"אלפיסט", השם "אלפא רומיאו" היה זהה בדיוק לשם "פיז'ו" או אפילו "סובארו" - שם של מותג.

אך היום, כאשר אני שומע ו\או רואה "אלפא רומיאו" אני מתגאה, אני מתגאה להשתייך לקבוצה המכונה "אלפיסטים", אותם אנשים המחזיקים ברכב של ה"מותג".

 

ואני, אני, תוהה ומחפש את הסוד הקסום שמאחורי השם, ואני לא מוצא אותו. אני יודע שיש שם משהו. ואולי גם לא, אבל ככה אני מאמין.

 

פעם עצרתם לרגע וחשבתם, למה כל ההערצה לשם הזה?, למותג הזה?,ל- Alfa Romeo?

 

 

 

כמה נקודות:

* ניסיתי להיות אובייקטיבי בהתחלה, אבל גלשתי בסופו של דבר לפסים אישיים.

* הכתיבה שלי נראת לי כרגע מסריחה, אבל אני לפני בגרות בחיבור ונכנסה בי רוח כתיבה.

* אני רוצה תגובות!!!!

 

* המאמר המקורי התפרסם בפורום של מועדון אלפא רומיאו, אך החלטתי לפרסם אותו גם כאן בתוספת של שאלה:

האם יש פה אנשים, שבעבר היו בעלים של מכונית אלפא רומיאו כלשהיא והיום בעלים של מכונית ממותג אחר ומרגישים את אותה הרגשה שהרגישו כלפיי האלפא שהייתה ברשותם?

[blankyaacov]

שלום ילד !

קראתי בעיון את מכתבך.

אין הסבר לתופעה זאת שמשותפת לכל שכבות הגיל .

זאת לא אהבה זה סוג של קשר רגשי שלא ניתן להסבר שלא עובר עם השנים הוא רק מתעצם.

ביחוד שרואים מפגש עם דגמים מרגשים ומענינים.

קשה להיתרפא מהחידק הזה !

אז בו נחיה איתו !

בידידות.

[בידר]

אהלן,

 

אני לא יודע אם היית במפגש אלפא-רומאו האחרון ברמת-החייל, אבל המיצג שם היה פשוט מדהים.

 

הייתה לי פעם אלפא רומאו, 33, וכידוע היא אחת המכוניות הכי פחות אמינות בהיסטוריה של אלפא רומאו.

 

היו לי המון תקלות איתה.

אפילו ביום הראשון... נהגתי בה מספר קילומטרים, ואז נותרתי רק עם הילוך ראשון...

המון תקלות.

 

ופעמים רבות, כשהייתה לי איזושהי תקלה והייתי צריך לעצור בצד, כשהייתי דופק את הראש בהגה, הייתי אומר לעצמי,

אחחח, איזו אהבה קשה...

 

אין לי מושג למה, אבל למרות כל התקלות הללו ולמרות כל הכאב, קיבלתי כ"כ הרבה מהאלפא הזאת.

 

זאת ההרגשה הזאת שהמכונית קיימת בשבילך, לא בשביל אף-אחד אחר על הכביש.

הרגשה, ששום מכונית במחיר הזה, יכולה לתת לך.

 

הרגשה של נהיגה ישירה. מה שאתה נותן זה מה שאתה מקבל.

באלפא שלי במיוחד, מאחר והיא בדיוק לפני עידן המחשב שבעצם הפך את הנהיגה ל:"הנהג מדבר עם המחשב, המחשב מדבר עם המכונית", כל מה שהמכונית עשתה זה בגלל שאני ביקשתי ממנה-לא אף אלמנט אחר.

הרגשה טהורה.

 

לירן.

[sronis]

ועכשיו מגיע קול ההגיון, קצת לפני שיכנס romeo ויתחיל להשתפך.

 

אלפא מייצרים מכוניות נהדרות. באמת. יש להם כמה גליצ'ים מן הסתם, אבל בסה"כ גם בעבר וגם בהווה הם הצליחו גם לחדש, גם להלהיב וגם לפנות אל הרגש.

 

אבל גם רנו וסיטרואן עשו את זה. וגם כמה יצרנים גרמניים. אפילו יפנית אחת או שתיים. אז מה מייחד את אלפא?

 

אני חושב שאפשר לקרוא לזה גאוות יחידה. אנשי אלפא לאורך השנים טיפחו את המושג הזה בקרב הקונים שלהם. הם גרמו לכל מי שקנה אלפא להיות גאה בעובדה שזו אלפא, ולא משנה איזו אלפא זו הייתה. אנשים ידעו - מי שקונה סובארו או פז'ו קונה אותן בגלל שהוא צריך אוטו. מי שקונה אלפא קונה אותה בגלל שהוא רוצה אוטו. אז לאורך השנים גם סובארו וגם פז'ו וגם ב.מ.וו וגם עוד הרבה יצרנים אחרים עשו מכוניות לא פחות טובות מאלו של אלפא, אבל האלפיסטים ידעו שיש להם משהו מיוחד ביד - ולכן היו גאים כל כך.

 

זה עניין של מסורת - מי שקונה אלפא מתאהב בה מיד לאו דווקא בגלל שהיא מכונית מדהימה או בגלל ש"יש לה נשמה" - אלא בגלל שהיא אלפא. ובגלל שהיא אלפא בשבילו היא מדהימה ובשבילו יש לה נשמה וכן הלאה.

 

אני? אני כנראה לעולם לא אהיה "אלפיסט" במלוא מובן ההגדרה. אפילו אם תהיה לי אלפא. בשבילי היא תהיה מכונית שאני אוהב בדיוק כמו שאהבתי את הפז'ו ושאני אוהב את הסיטרואן עכשיו. ואם תחשבו על זה תראו שזה נכון. לאהוב רכב רק בגלל שהוא של יצרן מסוים זה חסר משמעות. צריך לאהוב רכב לפי התכונות המיוחדות שלו או מה שהוא מייצג.

 

טוב, אני אפסיק לז*** את השכל ואשאיר לרומאו את הבמה לז*** את השכל אפילו יותר על כמה שאלפא, כל אלפא, היא המכונית הטובה ביקום ופרארי זבל לידה.

 

רוני

[alfa_draco]

ביצירות אמנות יש דבר כזה, שאוסף הפריטים יוצר רוח. כשאתה מסתכל בתמונת נוף של טרנר (הצייר האנגלי, לא ההוא ממוזיאון חיל האוויר) אתה רואה נוף, לא אוסף של צבעים, אתה מרגיש שאתה בתוך התמונה. כשאתה (לפחות אני) מקשיב לאדג'יו מתוך "ספרטקוס", מה שהמבוגרים מכירים בתוך המוזיקה של הסדרה "קו אונידין", אתה מרגיש שאתה על סיפון של אוניה בלב ים...

 

אז כן, בהחלט ייתכן שאמנות ברמה של אלפא-רומיאו (לא רק העיצוב, כאמור, אמנות זה גם צליל, וכל תחושה אחרת שהמוח יכול לקלוט) מעבירה לך יותר מסתם תחושת נהיגה. ככה זה באמנות.

 

זה לא דת, או פולחן, אני חושב שזה מקביל לתחושה שלך כשאתה שומע יצירה מוזיקלית אמיתית.

 

התפלספתי ונשארתי בחיים!

[Boxer]

אה.....

 

מה זו אלפא?

 

לפני שלוש וחצי שנים עוד לא ידעתי מה זה. ידעתי שיש משהו טוב בעבר הרחוק, הרבה חלודה בעבר הקרוב, הווה מטושטש מ- 145 ו- 146 שחיות על שילדה של טיפו, והבטחה לעתיד עם 156.

זה כל מה שהיתה אלפא בשבילי.

 

חיפשתי לקנות לי סאאב, אבל בזכות ההצע המדהים של מכוניות סאאב בארץ, קניתי בסוף את האלפא שלי.

 

ואז הבנתי.

 

אלפא היא באמת היצירה השלמה, שמגרה את כל חושי הנהג (ומנהל הבנק שלו) - פאנקולו הגדיר את זה נהדר, אבל אין לי כח לחפש את הציטוט.

[junior]

הנה מה שכתבתי בפורום של מועדון אלפא:

 

אדם, ידידי היקר.

 

אכן אין לי הסבר הגיוני לדבר הזה.

 

לפני הסוד הראשונה שלי כל מה שעניין אותי היו שני גלגלים, אופנועים מהירים.

 

לאחר השחרור מהצבא הגיע הזמן להיות סטונדנט, וכמו שידוע במחוזותינו, רוב הסטונדטים הם תפרנים לא נורמליים, אז מה עושים? אופנוע הוא יקר, אז קונים עם חבר ילדות אוטו במשותף! כחובבי רכב / אופנועים קראנו מגזינים כמו אוטו וטורבו עליו השלום, ידענו / קראנו / שמענו שישנה איזו אלפא שנקראת סוד, אשר היא גם זולה וגם מהנה לנהיגה, בתכלס מדובר על מנוע 1200 סמ"ק אבל עם צליל שלא מהעולם הזה, המנוע הקטן הזה היה גם חסכוני מאוד, בזמנו היינו מתדלקים 80 ש"ח ועם הסכום הצנוע הזה עושים את הדרך מחיפה לתל-חי ביום ראשון וחזרה ביום שישי! ובמשך השבוע חגיגות סטודנטים האוטו

במשך שנה עשינו עם האוטו יותר מ 30000 ק"מ, כאשר רוב הזמן הוא היה עמוס בחמישה סטונדטים למחשבים אשר כרסתם גודלת כל יום, האוטו הזה היה פשוט חלום, אמין בצורה מזעזעת!!!! עם יכולת ניהוג שנתן לנו להרגיש כמו איירטון סנה עליו השלום.

זה התחיל את החיידק, מאז שנינו לא היינו מוכנים לשמוע על שום דבר אחר, ההמשך ידוע... שתי אלפתות, ג'וניור, שתי סוד, שתי 164! ואני רק בן 30

 

לאחר שהתחלתי לעבוד בהיי-טק קיבלתי את כל הרכבים היפנים והצרפתיים 1600, 1800 שהיו בשוק, כל יפנית היא העתק מושלם של שכנתה מהמזרח, וכך גם הצרפתיות, שום דבר לא עשה לי את זה, תמיד התגעגעתי לדבר האמיתי, ל"סמל", זה אשר מעלה בך חיוך, וזה אשר מסובב לך את הראש לאחור גם אחרי שאתה לוחץ על השלט של הנעילה והולך, תמיד, אבל תמיד, אני מביט לאחור! עוד מבט אחד ב"סמל".

לאחר מכן ארה"ב, הרבה אמריקאיות ואיזה יפנית אחת, אבל תמיד התגעגעתי ל"סמל". יום אחד בדרכי לעבודה, בעודי הולך ברחובות סאן-פרנסיסקו המדהימה, עמד לו ה"סמל" - אלפא 164 V6 שחורה מהממת! די נדיר לראות דבר כזה שם, אפילו יותר מפה, אחרתי לישיבת צוות כי ישבתי מול ה"סמל" כחצי שעה....

 

כמו שאתם יודעים גם הייתה לי סיטרואן C5 חדשה לגמרי, אוטו מדהים ביותר, לא ממש התלהבתי למכור את האוטו, אבל ידעתי שאני חוזר ל"סמל" אז הייתי מאושר.

 

בהחלט יש כאן עניין של פולחן, הדבר הזה הוא לא רק אצלנו, זוהי מחלה עולמית, הרי אין שום הגיון ב"סמל", יש "דברים" הרבה יותר אמינים, יותר אוחזים, יותר יפים, יותר הגיוניים, אבל ה"דברים" האלה לא עושים לנו את זה, אולי זו המסורת? אולי זו ההסטוריה? אולי זו הציפייה למשהו חדש ומסעיר? אולי פשוט ה"סמל" יפה? הרי כל ילד בגיל בית-ספר יודע שסמל של אלפא רומיאו הוא משהו נחשק ובגלל זה אנחנו משלמים כל כך הרבה כסף על חתיכת פלסטיק עגולה ומסכנה, הרי אנחנו יודעים שיבוא היום, נתקרב לאוטו ונראה שהגריל שלנו עצוב, גנבו לו את ה"סמל", ו"סמל" בלי סמל הוא דבר איטי, הרבה אנשים יישבעו שה"סמל" נוסע יותר לאט בלי הסמל.

 

היום בבוקר קיבלתי טלפון מחמי, "מה עניינים חמוד? מה שמעתי החלפת את האוטו? לידני? אבל היה לך אוטומט? למה?" לך תסביר לאדון טויוטה קורולה, שרק עכשיו אני רגוע? שכל פעם שהגיר החליף הילוך ב 4000 סל"ד בשיא העקיפה כשאתה צריך עוד 500 סל"ד ע"מ להשלים את העקיפה כמו שצריך? לך תסביר לו ששתי דוושות עשו אותי חולה, שאני צריך קלאץ', שבשבילי ה"סמל" חולה בלי הדוושה השלישית?

 

כולם שואלים למה? טיפולים יקרים?! חלקי חילוף יקרים?! אין לזה שוק?! מחירון צונח חופשי?! אין אוטומט?! פעם הייתי יושב ונואם, היום אני כבר לא עונה, אני יודע שאו שאתה חולה, נגוע בוירוס, או שאתה לא, אי אפשר להמיר את דתם כמו שאי אפשר להמיר את דתי.

 

אלפא רומיאו - רק אם אתה מתאים לה

 

ולסיום, הסמל של ה"סמל":

[Oshri]

אין מה לעשות, אלפא זו אלפא, ולמרות שאין כל הסבר הגיוני לכך, היא גורמת לך לאהוב אותה מהרגע הראשון.

כל אלפא שהיתה לי, ואני מכניס לעניין גם את לנצ'יה, גרמה לי לחיוכים, שלא הופיעו באף מכונית אחרת. נכון, יש לא מעט מכוניות שנוסעות טוב ממנה,

שנראות יפות לא פחות, שהן יותר אמינות, ויש בהן פחות תקלות מעצבנות.

אבל תמיד תמיד, הלב נצבט שאתה רואה ושומע אלפא עוברת לידך.