מבחן דרכים מאזדה מיאטה MX5 2016

[razmel]

מבחן של דניאל ספיר ושלי.

 

אנחנו זוכרים ימים, וזה לא היה מזמן, שבהם חשבנו שהרעיון של multi tasking הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לנו.

שזו יכולת נעלה שמעטים התברכו בה, ורבים רוצים בה.

בשנים האחרונות ספג הרעיון הזה ביקורת רבה, ומספר מחקרים חשובים הראו, במילים פשוטות - שכשאנחנו עושים יותר, אנחנו משיגים פחות.

לבני אדם יש משאבים עצביים מוגבלים, שמידלדלים בכל פעם שאנחנו עוברים בין משימות.

בעולם שבו נוצר ריבוי בחתי אפשרי של גירויים והסחות דעת, רעיון אחר תפס את תשומת הלב: single tasking.

וזה אומר, במילים פשוטות, שכמעט כל חויה משתפרת שמקדישים לה תשומת לב מלאה.

 

כשהיינו יוצאים למילואים היתה לנו check list של דברים שאסור לשכוח:

שעון מעורר, מצלמה, כרטיס טלכארט, ספר, רדיו עם אוזניות, רדיו בלי אוזניות, עיתון, פנס, נייר טואלט וכו'.

כל אחד מהם הוא single utility device.

את כולם החליף הטלפון החכם (לא כולל נייר טואלט), והוא עושה הכל במכשיר אחד. All in one.

 

כך גם בתעשיית הרכב:

במכוניות שטח יש צמיגים בחתך דק, כדי לאפשר התנהגות טובה בכביש.

במכוניות off road קלילות יש אפשרות הגבהת הרכב כדי לעבור תוואי שטח קשה.

במכוניות ספורטיביות יש מתלים אדפטיביים, כדי לאפשר נסיעה נוחה בנסיעה מנהלית.

כל מכונית היא מכשיר multi tasking ולא מכשיר עם ייעוד אחד.

 

אז יצאנו לבדוק את המאזדה מיאטה. לכמה פרמטרים עונה מכונית שאמורה להיות המשך לשלושה דורות של מכונית ספורט ספרטנית?

 

בחניה:

המכונית יפה. ממשיכה בקו העיצובי המצויין של הדגמים האחרונים של מאזדה, ובמיוחד סדרה 6 המוצלחת ביותר.

מתקרבים למכונית, מחפשים בשלט את מתג פתיחת הגג, ונזכרים שהגג נפתח ידנית בלבד.

אמנם המנגנון נח ויעיל בהרבה מהדגמים הקודמים, ומתופעל בקלות ממושב הנהג עם ידית נעילה בהמרכז הגג (בניגוד לשני צדדי הגג הפחות נוחים בדור הקודם), אבל עדיין, אין פתיחה חשמלית מהשלט הרחוק וממתג בקונסולה של המכונית.

המתכננים ניסו להוזית עלויות, ולהפחית משקל, במכונית שהיא single utility device.

מתיישבים במושבים, הכניסה לא נוחה, הרכב נמוך מאוד. למתכננים היה חשוב לשמור על מרכז כובד נמוך במכונית שהיא single utility device.

אין אפשרות לכוונון ההגה, (בעל ריבוי כפתורים מיותר). כוונון המושב הוא אך ורק קדימה ואחור (על מסילה משופעת, המאפשרת הגבהתו) אך ללא כוונון גובה, או כיוון חשמלי עם מצבי זכרון, אלא כוונון ידני בלבד.

המושב יתגלה כמצויין בנהיגה ספורטיבית, אבל מעייף ומאלץ לעצור לחילוץ עצמות בנסיעה מנהלתית ארוכה.

המכונית צפופה, הכתפיים של הנהג והנוסע צמודות, מרווח הרגליים בעייתי, ברצפת הנוסע יש בליטה המקשה על בחירת תנוחת ישיבה נוחה.

פתחי המיזוג קטנים מאוד, ובהמשך יתגלו כרועשים מידיי, אין תא כפפות כי כל הקונסולה והדש-בורד צפופים וצמודים לנהג ולנוסע, אבל לפחות.

הראש לא נוגע בגג. שיפור נחוץ של בעיה ישנה בדורות הקודמים, בעיקר לגבוהים שביננו.

 

אבזור – מחזיקי כוסות פריקים, לפחתת משקל, חימום מושבים (חשוב במיוחד ברכב פתוח בעונת החורף), בכרית הראש של מושב הנהג יש רמקולים המחוברים לדיבורית – נמצא יעיל במיוחד בביצוע שיחות טלפון כשהגג פתוח, וגם כשהגג סגור, מבלי שכל העוברים והשבים ישמעו את השיחה, והנהג ישמע רעשי רוח.

מסך מרכזי בקונסולה ששייך למאזדה 2, ולא ממש משתלב בגמלוניותו בעיצוב הצפוף, נותן חיווי למערכת האודיו ולטעינת אלטרנטור (למה זה מעניין?), אבל כן חסרה בו תצוגה של כוחות G, מד זמנים עם איפוס למדידת קטעי דרך וכו', שכן מעניינים את הנהג ברכב ספורט.

מד סל"ד גדול במרכז לוח המחוונים קיים, וכן מעניין את הנהג.

מבחינה עיצובית זו הפעם הראשונה מזה שנים, שאנו רואים בפנים המכונית אזורים עם פח חשוף ללא דיפון.

בעשור האחרון, בכל המכוניות, גם הזולות שבינהן, יש דיפון מלא בתא הנוסעים, ואין אזורי פח חשוף, כמו בספי החלונות של מכוניות שנות ה-80, וכאן, סף החלון הפנימי הוא בצבע הרכב, עשוי פלסטיק, ונראה כמו המשך הפח ממכסה המנוע אל תוך חלל המכונית.

אבל הפעם מדובר בהברקה עיצובית, ומבפנים כבר הכל ברור, שה"חוץ מתחיל פה". במכונית ספורט פתוחה זה מתאים.

אז מתניעים ויוצאים לארבעה ימים.

 

בעיר:

אין אפשרות בחירת מצב נהיגה. הכל "ספורט" תמיד.

הגיר הרי ידני, מתלים אדפטיביים אין, שינוי במצב ההגה לא קיים. זה single utility device.

בידוד אקוסטי גרוע, גם כשהגג פתוח, וגם כשהוא סגור (ואז מתווסף לרעש גם רזוננס).

נוחות הנסיעה בהתנהלות איטית לא טובה, ומשתפרת במעט בנסיעה בין עירונית.

שילוב בעייתי של הגיר בהורדת הילוך משני לראשון, בנסיעה, גם בהאטה משמעותית – עדיין קיימת גם בדגם הזה.

 

מחוץ לעיר:

בנסיעה בין עירונית, רעשי הרוח, המנוע והצמיגים לא מעודדים נסיעה מהירה.

בכל המכוניות שנבחנו על ידינו, נהננו במיוחד להאיץ בנסיעה בין עירונית, לבדוק זמינות כח בהאצות ביניים. דווקא במיאטה, המכונית הספורטיבית, לא רצינו לנסוע מהר.

הנסיעה הבין עירונית מתגלה כנסבלת רק במהירות דו ספרתית.

לא השמענו בנסיעות את השיר I feel love של דונה סאמר במהירות גבוהה.

כיאה לשושלת המפוארת של מיאטה מיום היוולדה, גם הדגם הזה מעדיף לבלות בכבישים צדדים, B road, ולהתמש בכבישים המהירים כקטעי מעבר בלבד.

 

בהר ובכביש המפותל:

הרבה פשרות עברנו בדרכינו עד לפה, במכונית שהיא single utility device והנה הגיע ייעודה.

אין צורך להעביר את ההגה למצב ספורט. הוא כל הזמן קצר ומדוייק.

אין צורך להעביר את המתלים למצב ספורט. זה המצב היחידי שלהם.

הגיר ממילא ידני.

חלוקת משקל של 50:50 עם נטייה ראשונית לתת היגוי קל, שניתן באמצעות העברות משקל במשחק דוושה להעבירו להיגוי יתר נשלט ומדוד, ומעבר לכן, ל-drifting.

מנוע 2.0, 160 כ"ס, לא מפלצתי אבל בהחלט מספק את הסחורה, דוושה שמאפשרת heel and toe בצורה יעילה, הגה קצר, מדוייק עם פידבק טוב, בקרת משיכה שנכנסת לפעולה במצב מאוחר יחסית, ומתערבת בעדינות ללא cut מנוע אגרסיבי, גיר ללא "בורות", (למרות שההילוך השלישי מוקדם מידיי), וכמובן מרכז כובד נמוך וגג פתוח – כל אלו יוצרים הרמוניה מופלאה במכונית שמגשימה את ייעודה בצורה מענגת.

קארט חוקי לכביש, מעודד נהיגה ספורטיבית נכונה, מעודד שובבות לחובבי הדריפטים, ומעודד אדרנלין ועונג לנהג.

זה היה check list ארוך, והפעם כולו במכשיר אחד, והכל ישנו.

על הצד.

הטוב ביותר.

בכיבוי הבקרות היא בהחלט מזכירה שנהיגה היא דבר מסוכן, אבל עקב העדר כח מפלצתי, וכיול מצויין, היא ניתנת לשליטה מדוייקת.

אז המיאטה היא single utility device. כיף.

עושה אותו מצויין, מוותרת על הרבה דברים בדרך, אבל עקב תמחור גבוה (כ-240 אלף ₪) מעטים יזכו להנות ממנה.

 

לרווחת הגולשים העלתי רק 3 תמונות עבר, ולא חמשה-שה, של המיאטה הקודמת של דניאל עם המאתימחמש שלי.

[ישה]

התחושה שלי מהכתיבה

 

רכב מאכזב במשך 95% מימות השנה ופורח רק שיוצאים למילואים - נס הרים וכו'

[razmel]

אין בו מקום לנשק. למילואים אי אפשר.

[ALÞћÃ]

גלוק 18 דווקא יתאים יופי במחזיקי הכוסות.

[Smiro]

יצא לי לנהוג ברכב פעמיים. פעם אחת 10 דקות ופעם שנייה שעתיים. הרכב הזה הוא היחיד (לאחר שבחנתי מספר רכבים כרכב הבא) שגרם לי להרגיש שזה זה. היחיד שחייכתי בו כמו ילד (ונהגתי גם ב-135m ובשלל רכבים). לכבות בקרות ולהחליק אל האושר. מי שיודע לשלוט ברכב, נהנה איתו מאוד. אבל מאוד. הקלות שהרכב משחרר את האחיזה מהגלגלים האחוריים ומאפשר לך להחליק בצורה נשלטת לכל כיוון שתרצה, דרך כל פנייה, עיקול, או כל דבר.

 

איכות חומרים לא רעה בכלל. מסך דווקא נחמד לטעמי. ריפודי עור באיכות סבירה מרגישים טוב ואוחזים לא רע. לגבי בידוד רעשים לא כך כך מסכים. לא הרגשתי שום בעיה בשיוט על איילון. אבל אולי אני לא שמתי על כך דגש.

 

ההילוכים קצרים ומדויקים. קליק ואתה בהילוך. מרגיש מאוד מאוד טוב. הידית הקצרה ומיקומה ביחס לקונסולה בין המושבים הופכים את עניין העברת ההילוכים לנוח בטירוף, כמו גם מהיר.

 

רכב נמוך בצורה מטורפת. לצאת ולהיכנס ממנו בשבילי היה סיפור (ואני בחור די אתלטי בן 25). הרגשתי כמו פנסיונר.

 

תת היגוי לא הורגש בכלל בנסיעה שלי. ניתן לעשות העברות המשקל בצורה מאוד טובה ולהיכנס ולצאת מפניות בצורה אופטימלית.

 

הגה חד ומרגיש נהדר.

 

כמו שציינת, אין מקום להניח דברים. להכניס ארנק וטלפון צריך לתא בין במושבים מהחשש שאם לשים בקונסולה המרכזית, יעופו.

[שומאכר]

ישה, הוא נועד בדיוק ל5% (אצלך אולי) האלו. וזה כל היופי.

 

תודה על הסקירה המעניינת אבל הידועה מראש. רכב פאן נטו.

[discoTD5]

תודה על הסקירה.

מה צריכת הדלק שלו? סתם, סתם, לא ברצינות.

האוטו עושה חשק אמיתי.

והוא יפהפה.

[Ahbarony]

לא עושה לי את זה. אני מבין שגם לדניאל שהיה בעלים של אחת היא לא גרמה להזיל דמעה?

 

Sent from my LG-H960 using Tapatalk

[razmel]

נהננו מהמכונית מאוד.

גם דניאל וגם אני.

בהחלט כן עשתה לנו את זה.

מה הכוונה להזיל דמעה?

[ניקו פ.]

MY KIND OF GIRL

שמישהו יביא בורקסים וקולה קריסטל דחוף, אני מתקשר לרב.

 

כל אלו יוצרים הרמוניה מופלאה במכונית שמגשימה את ייעודה בצורה מענגת.

קארט חוקי לכביש, מעודד נהיגה ספורטיבית נכונה, מעודד שובבות לחובבי הדריפטים, ומעודד אדרנלין ועונג לנהג.

זה היה check list ארוך, והפעם כולו במכשיר אחד, והכל ישנו.

על הצד.

הטוב ביותר.

אם יש משהו שאני פחות מתחבר אליו זה ALL AROUND. אול אראונד הן נהדרות, אבל לא הן לא הסגנון שלי. הגולף GTI, חתיכת מכונה מהסרטים. לא הייתי קונה אותה בחיים. הבעיה בי אני יודע. זה אני. תנו לכתוב מדינה דמוקרטית.

המכונית הזו נראית בדיוק מה שהיא צריכה להיות. פאקינג מיאטה. איך כתב חבר הפורום שמגרש שדים, יש דברים שגם ג'נה ג'יימסון לא תדע לתת. (מי שרוצה עידון, אני מאמין שימצא אותו בפיאט 124).

המיאטה היא מיאטה וזה בסדר גמור בעיניי. בסדר גמור בלשון המעטה.

איזה כיף שהיא עדיין מכונת כיף. זה הדבר היחיד שצפיתי, אז היא לא מאכזבת.

סבבה, רווק בן 25 לא מבין כלום מהחיים, ילד פוחז חסר אחריות. מעניין לי את התחת. תארזו לי אחת כזו ושחררו אותי לדרכי. אתפשר על BRZ ולא מעבר לכך.

 

רז, תודה רבה על הסקירה. קוהרנטי, ברור, בדיוק באורך הנכון ומאוד מהנה לקריאה. שאפו!

 

כדי לסיים כמו יהודי אמתי, היא כל כך יקרה שגם בתור יד 2 אני לא אחלום [כי לא יימכרו הרבה והביקוש יהיה אדיר, נשמע מוכר? כי זה בול מה שהיה עם הילדים, הנכדים והנינים של ה-ND]. אולי בעוד עשור אוכל להרשות לעצמי.

[Ahbarony]

דמעת התרגשות ונוסטלגיה.

[young97]

מחיר מטורף 240 אלף שקל לכל החסרונות שכתבת פה

חוץ מהגג שנסגר ידנית..לפי דעתי גם עדיף ככה הרי גם ככה המערכות האלה מלא פעמיים בעייתיות

[שומאכר]

לכל החסרונות שכתבת פה? מה לגבי יתרון אחד ענק שבעצם מבטל את השאר, כי לשם כך הוא נועד - רכב פאן?

[razmel]

שורה שלישית מהסוף כתוב:

 

אז המיאטה היא single utility device. כיף.

 

פאן = כיף.

[Aviram-C]

פאן וכייף ב-240 אלף שקל זה הרבה. הרבה מאוד מאוד מאוד לחובב הנהיגה הממוצע. בשביל כייף נטו מיאטה ישנה (אולי אפילו עם מקצת שיפורים) תיתן לא פחות. לא יצא לי לנהוג אבל כן יצא לי לשבת בתוכה ולהתרשם וחייב לציין שאהבתי ממש. נכון, התנוחה נמוכה מאוד ולא נוחה וליום יום עבורי ועבור הרבה אחרים זה לא פרקטי בעליל, אבל יש בה משהו מיוחד שמרגישים מהרגע שרואים אותה.