רוורס - קיצור תולדות רנו

[ariel000]

רנו זה רכבים מדהימים.

רנו אקספרס, הייתי משחק כל הזמן עם הגגון פלסטיק הקטן שנפתח למעלה, בתור ילד.

רנו 5, רכב פשוט כיף לנהיגה, יציב, נוח, זריז והיה תענוג לנהוג עליו.

רנו מגאן II היתה סופר נוחה סופר בטיחותית, אבל קצת איכזבה בנושא האמינות כאשר הפנסים האחורים נמסו מחום הנורה.

רנו מגאן I היתה רכב מעולה עם מנוע דיזל 1.9 חסכוני ואמין.

רנו קליאו I, פשוט כיף לנהוג עד שגנבו אותה.

רנו סניק II רכב חלומי, עד שהושבת.

רנו סניק III הרכב המשפחתי המושלם.

רנו קאנגו, סוס עבודה!

 

אין יום שאני לא מצטער, על הקנייה הנוכחית שלי ושלא קניתי שוב רנו.

איזו טעות עשיתי.

מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, זו ההרגשה.

[חן פרחי]

אשמח אם תפרט קצת על הרנו 18 ועל המנוע 1.7 שהגיע עימה. תודה!

על ה 18 שהוצגה ב 78' הוטלה משימה כפולה - להחליף את ה 12 הפופולרית שהיתה משפחתית קטנה, ואת ה 16, האצ'בק גדולה יחסית.

ה 18 התבססה על שלדת ה 12\15\17, מה שאומר שהמנוע היה תלוי לפני הסרן הקדמי, שלא כמו ב 4\5\16 בהן המנוע היה ממוקם בחלקו האחורי של תא המנוע, כשתיבת ההילוכים היה הקדמית.

מנוע ה 1.4 היה חדש, אם כי התבסס על קודמיו - ראש ובלוק מברזל וגל זיזים תחתון, ואילו מנוע ה 1647 סמ"ק נלקח מה 16TX, שהיתה היקרה והמהודרת בהיצע ה 16.

מנוע ה 1647 סמ"ק הוצע בשתי גרסאות הספק - 79 כ"ס עם מאייד בודד, והספק נאה של 96 כ"ס עם מאייד כפול.

תיבת ההילוכים היתה בת 4, 5 מהירויות או אוטומטית מצויינת מפיתוח עצמי של רנו, והיתה התיבה האוטומטית הראשונה בעולם בעלת פיקוד אלקטרוני.

הביצועים היו טובים בדגם בעל ה 79 כ"ס וטובים מאד בדגם בעל 96 כ"ס.

גם התנהגות הכביש היתה טובה ובטוחה, למעט ההגה הכבד מאד, ובשל כך ה 1.6 הוצעה עם הגה כוח.

ה 18 בגירסאותיה היקרות היתה מאובזרת בנדיבות, וכללה נעילה מרכזית עם שלט אינפא אדום, לראשונה במכוניות עממיות, חלונות חשמל ומזגן מקורי.

בשנת 80' הוצגה גירסת הטורבו שלה.

מנוע ה 1647 סמ"ק הוחלף במנוע בנפח 1565 סמ"ק, בשל היותו חסון יותר, עליו הותקן מגדש גארט גדול יחסית.

המנוע היה פשוט מאד ובעל מאייד בודד, אך ההספק עמד על 125 כ"ס מכובדים והמומנט על נתון של 18.1 קג"מ ב 2400 סל"ד, הרבה יותר מבמנועים האטמוספריים של ימינו.

הביצועים היו מצויינים, אך במחיר השהיית טורבו אין סופית, אך בכל מקרה לא מדובר היה בספורטיבית אמיתית.

ייצור ה 18 הופסק ב 86' והיא הוחלפה ב 21.

[yoav911gt2]

סקירה נהדרת , תודה.

ישנו שיתוף פעולה לא רק עם ניסאן. לדוגמא גם עם סמסונג. בקוריאה ישנו מפעל שמייצר רכבים מקוריים תחת השם "רנו-סמסונג".

כמובן שיתוף פעולה עם דאצ'יה..

עם ניסאן זה אכן שיתוף פעולה.

דאצ'יה וסמסונג (או בשמה המלאה כיום Renault Samsung Motors Co., Ltd.) הינן חברות בת של רנו (כמו למשל סקודה בVW).

[YaronNahum]

ומה עם שיתוף הפעולה עם לאדה ? לא נחשב ?

[חן פרחי]

אין אף חברת רכב שיצרה כל כך הרבה שתפ"ים כמו רנו, וכדי להזכיר את כולם צריך מגזין נפרד..

רק עכשיו נזכרתי בשת"פ של רנו עם GM שניפק 3 מסחריות שנשאו סמלים שונים - רנו טראפיק, אופל וווקסהול ויוארו וניסאן פרימאסטאר.

כולן יוצרו בלוטון, אנגליה, כשיחידות הכוח הגיעו מרנו, כמו גם האיבזור הפנימי.

בשלב מסויים עברו לשימוש במנועי דיזל של ניסאן, שהיו חזקים וחסכוניים יותר ממנועי ה F המיושנים של רנו.

היום מיוצרת הטראפיק גם בצרפת, במפעל בסנדוביל.

[itsik170]

יש גם רנו טראפיק, אופל מובאנו וניסאן אינטרסטאר.

יש גם כמה דגמים בקונצרן שנמכרים בשווקים אחרים תחת שמות שונים וגם כפילויות.

ניסאן מיקרה נמכרת בהודו גם כ"רנו פולס" וגם מהווה בסיס לדגם של דאטסו, לדאטסון יש ברוסיה דגם שנקרא שנקרא מי-דו שהוא למעשה לאדה קאלינה, דאצ'יה דאסטר משווק בהודו תחת השם "רנו דאסטר" וגם תחת השם "ניסאן טראנו".

ניסאן ורסה (האלמרה המוכרת לנו) החליפה למשל במקסיקו שני דגמים - הטידה המוכרת לעם ישראל וגם ניסאן אפריו (דאצ'יה לוגן דור קודם) - אגב, במצרים וקולובמיה הורסה נמכרת תחת השם "רנו סקאלה".

זוכרים רנו סימבול? זאת ששווקה שנה אחת בישראל - אז בדור החדש לקחו את הדאצ'יה לוגאן החדשה ופשוט שמו סמלי רנו וקראו לה סימבול.

לפי איך שזה נראה, את הניסאן ורסה ואת הדאצ'יה לוגאן כנראה יחליף בעתיד דגם משותף.

[Nakamichi]

על ה 18 שהוצגה ב 78' הוטלה משימה כפולה - להחליף את ה 12 הפופולרית שהיתה משפחתית קטנה, ואת ה 16, האצ'בק גדולה יחסית.

ה 18 התבססה על שלדת ה 12\15\17, מה שאומר שהמנוע היה תלוי לפני הסרן הקדמי, שלא כמו ב 4\5\16 בהן המנוע היה ממוקם בחלקו האחורי של תא המנוע, כשתיבת ההילוכים היה הקדמית.

מנוע ה 1.4 היה חדש, אם כי התבסס על קודמיו - ראש ובלוק מברזל וגל זיזים תחתון, ואילו מנוע ה 1647 סמ"ק נלקח מה 16TX, שהיתה היקרה והמהודרת בהיצע ה 16.

מנוע ה 1647 סמ"ק הוצע בשתי גרסאות הספק - 79 כ"ס עם מאייד בודד, והספק נאה של 96 כ"ס עם מאייד כפול.

תיבת ההילוכים היתה בת 4, 5 מהירויות או אוטומטית מצויינת מפיתוח עצמי של רנו, והיתה התיבה האוטומטית הראשונה בעולם בעלת פיקוד אלקטרוני.

הביצועים היו טובים בדגם בעל ה 79 כ"ס וטובים מאד בדגם בעל 96 כ"ס.

גם התנהגות הכביש היתה טובה ובטוחה, למעט ההגה הכבד מאד, ובשל כך ה 1.6 הוצעה עם הגה כוח.

ה 18 בגירסאותיה היקרות היתה מאובזרת בנדיבות, וכללה נעילה מרכזית עם שלט אינפא אדום, לראשונה במכוניות עממיות, חלונות חשמל ומזגן מקורי.

בשנת 80' הוצגה גירסת הטורבו שלה.

מנוע ה 1647 סמ"ק הוחלף במנוע בנפח 1565 סמ"ק, בשל היותו חסון יותר, עליו הותקן מגדש גארט גדול יחסית.

המנוע היה פשוט מאד ובעל מאייד בודד, אך ההספק עמד על 125 כ"ס מכובדים והמומנט על נתון של 18.1 קג"מ ב 2400 סל"ד, הרבה יותר מבמנועים האטמוספריים של ימינו.

הביצועים היו מצויינים, אך במחיר השהיית טורבו אין סופית, אך בכל מקרה לא מדובר היה בספורטיבית אמיתית.

ייצור ה 18 הופסק ב 86' והיא הוחלפה ב 21.

 

תודה רבה [emoji106]

 

18 סטיישן שנת 85׳ עם המנוע 1.7 הייתה הרכב הראשון שלנו.

[vadim6385]

ניסאן ורסה (האלמרה המוכרת לנו)

 

ניסן אלמרה שנמכרת פה, זה לא ורסה, זאת ניסן לאטיו, גירסת סדאן של מיקרה.

 

https://en.m.wikipedia.org/wiki/Nissan_Latio

[beamvelavan]

אם מזכירים את כשלונה המתמשך של חברת רנו בתחום רכבי הסאלון לאורך השנים (30, 25) הרי מקום של כבוד יש לצמד הגדולות של תחילת שנות ה - 2000.

מדובר בצמד של יוקרתיות בעלות עיצוב מדהים לטעמי - ה "ול-סטיס" וה - "אוונטיים" Vel Satis / avantime.

לא קשה לראות את הקו העיצובי המקורי של רנו שעבר גם למגאן II ה'אצבק.

בשוק הסאלון השמרני לא היה להם סיכוי רב ואכן נמכרו מעט כאלו - אוונטיים משולשת הדלתות פחות מרבבה בשנים 2001-3 ואחותה מחומשת הדלתות ול-סטיס כשלה פחות - 62,000 בשנים 2002-09.

מעט תמונות להתרשמות:

[itsik170]

ידוע על וול סאטיס אחת שהגיעה איכשהו ע"י קרסו, ואפילו יש שמועה על אוונטיים אחת.

מעניין מה עלה בגורלן היום.

 

את הוול סאטיס החליפה הלטיטיוד שהיתה קצת יותר שגרתית ונמכרה לא רע בארץ בעיקר לציי רכב ומוניות - אבל השיווק פסק באופן פתאומי אחרי שנה (באירופה הלטיטיוד היתה יותר יקרה מהלגונה - רק מראה על הפוטנציאל שהיתה אפשר למכור פה את הלגונה בפחות).

 

כרגע הם צמצמו את היצע המנהלים והטליסמן מחליפה שלושה דגמים (ואפילו תימכר כסמסונג sm6 בקוריאה) - את הלגונה, את הלטיטיוד וגם את הטליסמן הישנה שהיתה משווקת רק בסין על בסיס רכב מנהלים של ניסאן.

עריכה אחרונה ב-2 למאי, 2016 על ידי itsik170

[חן פרחי]

ובנוסף ידוע על סאפראן אחת.

המשותף לכולן - כולן היו בבעלות עו"ד שמעון מזרחי שהיה החתן של קרסו.

ה 30 וה 25 הגיעו לארץ ביבוא סדיר, ופנו לאלו שלא רצו להראות במכונית גרמנית - מנכ"ל טבע לשלעבר אלי הורביץ ז"ל נסע תמיד במכוניות סאלון צרפתיות.

בעוד שה 30 וה 25 הצליחו עוד להמכר איכשהוא, בעיקר לפקידות הצרפתית הבכירה, הסאפראן היתה כשלון בכל קנה מידה, ומעטים זוכרים אותה כלל, וחבל, כי היא היתה מכונית מהודרת מאד, וגירסת הבי טורבו שלה היתה מהירה מאד, עם 262 כ"ס והנעה כפולה.

בעיית העדר ייצוג בשוק מכוניות הסאלון ומעלה אינה רק של רנו - גם פיג'ו, סיטרואן, אלפא ולנצ'יה לא עשו חייל, בלשון המעטה בשנותיהם האחרונות, וההגמוניה הגרמנית מוחלטת כמעט.

[sperial]

כתב מעניינת, אם כי מבחינתי יש בה חור קטן - ה-14 שבו נהגתי אי אילו שנים. אם זכרוני אינו מטעני הוא חלק מנוע עם הפיג'ו 104 (אם כי הפיג'ו הגיע ארצה עם מנוע ה-1124 סמ"ק ולא עם ה-1219 המוכר מהרנו).

בתחילת שנות ה-90 היו במשפחה המורחבת שלי לא פחות מ-7 מכוניות רנו, כאשר בשני ענפים רנו הוחלף ברנו מספר פעמים.

עריכה אחרונה ב-2 למאי, 2016 על ידי sperial

[vadim6385]

בעיית העדר ייצוג בשוק מכוניות הסאלון ומעלה אינה רק של רנו - גם פיג'ו, סיטרואן, אלפא ולנצ'יה לא עשו חייל, בלשון המעטה בשנותיהם האחרונות, וההגמוניה הגרמנית מוחלטת כמעט.

המתחרות של רנו סאפראן היו יותר מכוניות כמו פורד סקורפיו ואופל אומגה, שנעלמו גם הן עקב חוסר ביקוש למכוניות סאלון שהן לא יוקרה.

 

ייצור של סקורפיו הופסק ב1998, אומגה סחבה עד 2003, לאחר מכן הדגמים הבכירים של אופל ופורד אירופה היו וקטרה ומונדאו.

 

נשארו רק דגמי סאלון של יצרניות יפניות (גם לא כולן, רק טויוטה, הונדה וניסן), אבל גם זה רק בזכות השוק האמריקאי, איפה שאוהבים רכבים גדולים.

עריכה אחרונה ב-2 למאי, 2016 על ידי vadim6385

[שי]

ובנוסף ידוע על סאפראן אחת.

המשותף לכולן - כולן היו בבעלות עו"ד שמעון מזרחי שהיה החתן של קרסו.

ה 30 וה 25 הגיעו לארץ ביבוא סדיר, ופנו לאלו שלא רצו להראות במכונית גרמנית - מנכ"ל טבע לשלעבר אלי הורביץ ז"ל נסע תמיד במכוניות סאלון צרפתיות.

בעוד שה 30 וה 25 הצליחו עוד להמכר איכשהוא, בעיקר לפקידות הצרפתית הבכירה, הסאפראן היתה כשלון בכל קנה מידה, ומעטים זוכרים אותה כלל, וחבל, כי היא היתה מכונית מהודרת מאד, וגירסת הבי טורבו שלה היתה מהירה מאד, עם 262 כ"ס והנעה כפולה.

בעיית העדר ייצוג בשוק מכוניות הסאלון ומעלה אינה רק של רנו - גם פיג'ו, סיטרואן, אלפא ולנצ'יה לא עשו חייל, בלשון המעטה בשנותיהם האחרונות, וההגמוניה הגרמנית מוחלטת כמעט.

 

ליתר דיוק שמעון מזרחי "דאג" לייבוא 2 ספראנים לארץ הקודש. גם ה-25 לא הייתה הצלחה כבירה, אבא שלי חיפש כזו משומשת לרכישה בתחילת שנות התשעים במשך תקופה ארוכה ונתקלנו במכוניות בודדות בלבד, כך שהערכה סבירה הינה כי נמכרו בארץ כמה עשרות בלבד.

 

שי

[Nakamichi]

הייתה סיבה להעדיף אותה על ה605 נגיד? שהיית יותר נפוצה?