פרידה מאושיית פורום (כלב הפורום בדימוס).

[שמר]

הופעת אורח חד-פעמית, לזכרו של חומוס, כלב וחבר נאמן במשך 13 השנים האחרונות.

אספתי אותו לביתי בגיל חודש וקצת, גמד קטן וחובב נשיכות קטנות, דגם בלתי ידוע (= הביטוי התקין פוליטית ל"כל הכלבים בשכונה עלו על האמא השר&?*טה שלו).

הילדים הרכים בשנים (דאז) התרשמו עמוקות מפרוותו החומה והציעו לקרוא לו בשם "חומי".

הודעתי נחרצות ששם כזה מתאים לחננה אשכנזי, ואפילו 106ראלי ופין מנירוסטה לא יצילו את כבודו אם נקרא לו כך.

 

כפשרה - הצעתי לקרוא לו בשם "חומוס", שמזכיר אמנם בצליל הגייתו את הצבע החום, אך בבישול ארוך ואיכותי סטייל אבו-חסן, מותיר רושם בל יימחה על כל הפוגש אותו, כל עוד הגדישה נשמרת ברמה הגיונית.

 

מספר חודשים אח"כ, במפגש הראשון של גימלאי קארספורום בערד, הפגין הכלב נטיה ללחוץ עם כל פסבדו-ספורטיבית, תוך שהוא פותח יחד איתה מאפס למאה, כולל נביחות אימתניות על הצמיגים השחוקים.

אחרי ארבעה נצחונות רצופים (קצת במזל, האונו-טורבו של פייביש בדיוק יצאה לגימלאות וה-X1/9 של מומי טרם נולדה), הוכתר הכלב ברוב קולות (2 מול 1) כ-כלב הפורום (יש להערכתי תמונות בשרשור עתיק כלשהו, אך אם הוא קיים, לא מוצא אותו).

 

חייו עברו עליו בנעימים בכפרנו הקט, תוך רביצה בדשא רוב הזמן, הרבעת רוב הכלבות הפוריות באיזור (נשא עימו את זוג אשכיו עד הסוף המר, איכשהו שרד את הטרנד של הפרדת גבר מאשכיו, שהובילה הגב' הראשונה במדינתנו) ונביחות על שכנים שנסעו על דיזל, אופנוע או סתם מעל 30 קמ"ש (היה לו אשכרה ממל"זנב).

 

לפני כחצי שנה הרגשתי שהכלב בוכה קצת כשמלטפים אותו באיזור הראש והצוואר. אחרי שבוע וקצת, החלטנו ללכת לוטרינר. בתום בדיקה קצרה הוברר שלמרבה הצער, יש לכלב גידול בגרון, ולאחר התייעצות עם וטרינר כירורג התברר שגם אין טעם לנתח, גם בשל המיקום וגם בשל הגרורות שהתפתחו.

שבועות ספורים, זה מה שנתנו לו, אבל הבן נפקנית נלחם כמו אריה במשך 6 חודשים, כאמור, כולל התאוששויות מפליאות שכבר גרמו לי כמעט להאמין בתחיית המתים.

הוטרינר שלו (ד"ר ערן במרפאה במושב משמר איילון. איש נפלא ורופא מצויין) גרס ש"כל עוד הוא אוכל כרגיל ומקשקש בזנב, תן לו לחיות וליהנות ממה שנשאר".

 

בכ"ז, ביומיים האחרונים הוא כבר נאבק באכילה ובנשימה (הגידול הארור הזה גדל עד שחסם את מעבר האוויר ובית הבליעה) והבוקר החלטתי שאין טעם לאמלל אותו ועדיף לסיים את העניין בהרדמה לפני שזה הופך לסבל.

 

אז - כבוד אחרון לכלב שהיה ממש חלק מהמשפחה.

 

היה שלום יא חומוס ,

מי ייתן ותרבוץ עד קץ הימים על כרי שדא טבעי וחמים, מוקף בעצמות עסיסיות וכלבות מיוחמות.

 

אללה ייתן ותגדוש !

עריכה אחרונה ב-21 למרץ, 2016 על ידי שמר

[yossy]

יהי זכרו ברוך אמן..כל הכבוד על המסירות והטפול

[Igalz]

מרגש,

תודה על השיתוף

[Night Driver]

ההחלטה לסיים את חיי בעל החיים שאתה מגדל באהבה זו אחת ההחלטות הקשות שיש.

[אלעד]

אפילו שאני לא טיפוס של כלבים, קשה לי לומר שהצלחתי להישאר אדיש לפוסט הזה. מי יתן וינוח בשלום על משכבו.

[matanff]

באמת שהזלתי דמעה, מדהים כמה החיה הזו משנה חיים.

[קאררה]

משתתף בצערך. כ-לב, היצור הכי פחות אנוכי שבעולם. אהבה אמיתית.

[YaronNahum]

עצוב, מאוד עצוב.

נתנחם בזה שזכה לחיים טובים ומאושרים ובית טוב.

[eyali23]

כול כאלב ביג'י יומו.

גם אצלי החתולה כבר בת 12 ולא נשאר לה הרבה נשמות ספייר.

[bagira]

תנצבה.

הרדמתי לפני כשנה את קופרה שהייתה איתי 16 שנים.

הפיל אותי לקרשים בצורה שבכלל לא דימיינתי.

[Liviur]

אך ... חומוס חומוס חומוס.

הכלב היחיד שידע ג׳ימקנות שאני מכיר

 

זה אחד הדברים שהכי מפחידים אותי עם 3 כלבים בני 9.

 

ליביו

[yogev20]

מרגש ועצוב.

 

רק לא הבנתי למה הופעה חד פעמית.

[Pavlik]

עצוב. נראה כלב יפה.

[drivemaster]

כל כך עצוב.

אני בטוח שהיו לו חיים נהדרים אצלכם.

משתתף בצערך.

 

עודד.

[renault5]

עצוב מאוד

משתתף בצערך עליו.