אירועים משפחתיים

[yossy]

מאד מטריד ופוגע בי שקרובי משפחה בעיקר בני דודים רחוקים,

ניזכרים בי,והשד יודע מאין הם פתאום יודעים את הטל,פל, כתובת

שלי רק כאשר הם חוגגים ארוע כאשר מיותר לציין שבימים כתיקונם,

לעולם לא יהיו בקשר אפילו טלפוני מינימלי,

הגדילה לעשות בת דודה שבילדותי היינו בקשר מצויין,

(מעט צעירה ממני,אגב)

שניתקה קשר לחלוטין עם השנים למרות שעברתי כמה אירועים קשים בחיי,

(מחלה קשה של בן,ת''ד לא פשוטה,ועוד,)

מעולם לא התעניינה,ופתאום אחרי כ 10 שנים

ניזכרה בי והתקשרה להזמין אותי לבת מצוה של הבת שלה,לשאלתי למה לא יצרה קשר

כל השנים ענתה ''לא ידעתי את הטלפון'' (מדובר באשה אקדמאית) או קיי אז

שאלתי איך את יודעת אותו עכשיו???

 

האם גם אתם מתמודדים עם הקטעים המרגיזים הללו?

מה הדרך הנכונה,בבקשה תגיבו כי זה

מאד חשוב לי..

[hans]

מה אתה מתרגש? שיזמינו.

זאת הזמנה, לא איום בנשק חם.

תסרב בנימוס ותישאר בקשר עם מי שכיף לך להיות בקרבתו.

קליל ופשוט.

בצד שלי אין כלום, בצד של אשתי יש חמולה,

ולא הגענו כמעט לשום אירוע. זה רק מקל על שני הצדדים

ודווקא משפר את היחסים מכיוון שאין שום מחויבות, סמויה או גלויה.

[yossy]

תודה האנס ברור שאני לא מגיע אני לא מחשבן להם,

השאלה היא חוצפה או לא?

ההורים שלי סיפרו לי על אשה שקרעה הזמנות בפרצוף של המזמינים,

אני מאד מצדיק אותה.

אין גבול לגועל נפש ולאגואיזם.

[kookoo]

מחזק, גועל נפש בהתגלמותו.

 

לפני כמה חודשים אחותי קיבלה טלפון מקרוב משפחה שלא דיבר איתנו שנים, הבחור אומר שיש לו נסיעת עבודה לעיר שלנו ויש לו חור של כמה שעות פנויות אז הוא רוצה לפגוש אותה.

 

אחרי יומיים היא מקבלת טלפון נוסף: ביטלו לו את הנסיעה אז הוא מצפה ממנה לבוא אליו במקום כי הוא לא מתכוון לנסוע כל כך רחוק סתם (נסיעה של 3 שעות).

עריכה אחרונה ב-10 ליולי, 2014 על ידי kookoo

[edan82]

מאוד תלוי בטיב היחסים, יש משפחות שלעיתים שגרת החיים העמוסה גורמת לכך שאין קשר שוטף אבל במפגשים משפחתיים וכאלה כולם מתייצבים בשמחה כי רואים בכך הזדמנות להפגש עם קרובי המשפחה.

לעומת זאת יש לעיתים קרובי משפחה שאפילו כשאתה פוגש אותם באירועים משפחתיים כאלה ואחרים אין איזושהי אינטראקציה מעבר לשיחת חולין קצרה.

 

מחזק את האנס, תלך לאירועים של קרובי משפחה שאתה מרגיש קרוב אליהם יותר ותרגיש בנוח להודיע על אי הגעה לאירוע של מישהו שאתה לא רואה לחובה להגיע אליו.

[itaysamurai]

אני, בשיא הרצינות, מצפה מהדור שלנו לעשות את המהפך.

ההורים של רובנו כבר אבודים, אני רואה אותם נוסעים לבת מצווה של נכדה של ספק לשעבר שבכלל מת 10 שנים

או של איזה בנדוד נידח מדרגה 15. ותמיד עם התירוץ האלמותי ״מה, לא נעים, הזמינו״.

אז אתם הולכים לנסוע 200 ק״מ למושב פחדיאל ברמת הנגב רק כי לא נעים.

והם ממש לא מבינים שזה רק בגלל שהם התחילו את הלופ המטומטם הזה.

הנורמות והחשיבה שלהם שונות משלנו ואין סיבה שגם אנחנו ניפול בבור הזה.

אז חברים, זה ממש בסדר לא ללכת (ובוודאי לא להזמין) לאירועים של אנשים שאתה לא בקשר סביר איתם, כולל בני משפחה שפתאום מפציעים.

אז בואו נתרגל: במקום ״לא נעים״ נא לשנן ״עכשיו הוא נזכר? שייחנק!״

 

בוקר טוב.

עריכה אחרונה ב-11 ליולי, 2014 על ידי itaysamurai

[ירחמיאל]

תיראה, יחסים בין בני משפחה או חברים הם ענין או תוצאה של השקעה נטו.

כמו בכל דבר, ביחסים יש להשקיע. השאלה היא האם אתה רוצה או מעונין לפתוח דף חדש או לא.

אתה יכול להתחיל מחדש, להשקיע ולאחר זמן מה לראות תוצאות ולהיות מבסוט, אבל אתה יכול גם להיות הרקדן היחידי בטנגו הזה, ואז להתאכזב.

השאלה מה אתה מוכן לעשות ואם זה מספיק חשוב לך.

תשאל את עצמך, האם חשוב לך להיות בקשר עם אדם מסוים כעת או גם בעתיד?

זה החשבון.

[yossy]

תירא

תשאל את עצמך, האם חשוב לך להיות בקשר עם אדם מסוים כעת או גם בעתיד?

זה החשבון.

 

ברור,אבל אני ואשתי שמים לב שגם אותם אנשים שאנו ממש מתאמצים לכבד אותם,

ומגיעים עם מתנה מכובדת (אנו משפחה זוג + 2 ילדים) הוצאה של 1000-1500 ש''ח

לפעמים יותר,אחרי הארוע כבר שוכחים ממך עד הארוע הבא,לרב לא יגידו תודה על המתנה והמאמץ

וכמעט ב 100 אחוז כבר לא ישמרו על קשר,אפילו מינימלי,וזה ממש מקומם!!

ברור שאנו מעוניינים בקשר אבל המנטליות לצערי אחרת,

''איש תחת גפנו ותחת פייסבוקו''

[hans]

זה לא קשור לדור, איתי. אני מכיר הרבה אנשים מבוגרים

שמתנהגים בדיוק כמו שתיארתי. כמובן ששבירת מעגל ה"לא נעים" המטופש

מבורכת בכל דור...

עריכה: מי שמשקיע 1000-1500 ש"ח במתנות,

אין לו אלא להלין על עצמו. אף אחד לא דורש ממך,

אפילו מר "לא נעים לי".

[yossy]

1000-1500 ש"ח(לפעמים יכול להגיע ליותר)

התכוונתי

לא במתנה אלא הוצאה כוללת של בגדים לאשה בעיקר,

ועוד בגדים לכולם,דלק,בייבי סיטר,פן,דלק,,וכו'..(כולל מתנה)

כן זה עיניין של דור אני מסכים עם איתי,בילדותי חתונה היתה

''ארוע מרכזי'' היום זה קנס והתחשבנות מכוערת,

(הוא חייב לי אני חייב לו) ואם חלילה לא תבוא סביר להניח שאת פרצוף

המזמין לא תראה יותר,ואז השגת תוצאה הפוכה משמירת קשר..וזו גם דילמה,

 

כעיקרון אני דיי תומך באיתי למרות ההשלכות הללו.

[gollu]

פותח השרשור, אני באמת לא מבין על מה אתה מתלונן. אתה רוצה לשמור על קשר עם 100 קרובי משפחה? תתקשר לשיחת חולין לכולם פעם בשבוע. זה 100 שיחות חולין, אפילו החברתיים ביותר בנינו יתקשו לעשות את זה.

אני לדוגמא, בן אדם לא חברותי. שונא לדבר בטלפון. חפור בשגרה, פותר בעיות כאן ושם, מכבה שריפות ו בכלל - אין לי זמן וכוחות נפשיים לדבר עם 100 קרובי משפחה ולשמור על הקשר. אבל מה - המשפחה שלי חשובה לי והדרך שלי לשמור על הקשר זה ללכת לאירוע של מישהו שהזמין אותי, לפגוש את המשפחה, לדבר עם כולם ובסוף הערב לחזור לשגרה שלי.

מי שלא רוצה לבוא - לא חייבים. מי שמאוד רוצה לשמור על הקשר - שיתקשר. בתכלס זה תמיד נראה לי ממש צבוע כשלא שומרים על הקשר ומאשימים את הצד השני בזה.

[ליין מן]

^^^ =gollu

 

צודק דברים נכונים , אפשר לשחרר קיטור בדיון , ו בכל מפגש יש אנשים שכייף לפגוש אחת ל ..

 

אייל .

[yossy]

^^^ =gollu

 

צודק דברים נכונים , אפשר לשחרר קיטור בדיון , ו בכל מפגש יש אנשים שכייף לפגוש אחת ל ..

 

אייל .

 

נכון הוא צודק והוא מייצג את הצד השני,וזו באמת הדילמה שלי

ואינני מתלונן אני פשוט רוציתי לדעת איך אתם מתמודדים בדילמה הזו.

נכון נעים לפגוש את כולם באירוע משמח וגם לצאת עם המשפחה בלה בלה..

אבל אינני רוצה להיות הדוד שניזכרים בו רק שיש אירוע..

אינני מתלונן וחבל שמישהו זרק ככה.

[Derish]

אינני מתלונן אני פשוט רוציתי לדעת איך אתם מתמודדים בדילמה הזו.

החברים והמשפחה למדו זה מכבר ש"לא נעים" לא נמצא בלקסיקון שלי, אני די אוטיסט בקטע החברתי או סתם שמוק, תלוי את מי שואלים. מצד שני, אני השמוק הכי עשיר במשפחה והאוטיסט הכי מאושר בקרב החברים, כך שהכל יחסי.

 

בסופו של דבר אני מאמין שהתשובה לשאלתך תלויה אך ורק בתחושתך האישית, אם עדיין לא נעים לך אז כנראה שאתה צריך להמשיך ולזרום עם זה עד שיום אחד אולי תפתח אדישות לעניין. אם אתה מרגיש עם זה בסדר והחברים/משפחה ממשיכים להסתכל עליך עקום - יתכבדו נא וילכו לשבת על הקקטוס הקרוב לביתם.

 

עצה כללית ולא מחייבת מנסיוני האישי: כמה שאתה פחות שם ז*ן, סיכוייך לאושר משתפרים. נסה את זה פעם.

[hans]

ובניסוח קצת יותר מעודן:

ככל שיהיה לך פחות אכפת מהדברים הפחות-חשובים,

יהיה לך יותר אכפת מהדברים החשובים.

 

אי אפשר לאהוב את כולם או לתת תשומת לב לכולם,

אנחנו יצורים עם זמן מוגבל וכוח מוגבל.

שחק עם זה כמו תקציב, או חלוקה של עוגה.