המתנה שהענקתי לעצמי לכבוד החלפת הקידומת

2008 פחות 1968 נותן 40? לא יכול להיות! השיער שלי במקומו ובצבעו המקורי, אין כרס משתפלת, לא צריך משקפים לקריאה, אני בכושר הרבה יותר טוב ממה שהייתי בגיל 18 - אבל את המתמטיקה אי אפשר לרמות וזה אומר שאני בן ארבעים למרות שאני לא מרגיש כך.

לקראת יום ההולדת שחל באוקטובר האחרון, אשתי התחילה לשאול מה אני רוצה ליום ההולדת.

התחלתי לחשוב: מכיוון שיש לי כל גדג'ט אפשרי, אז מה שנשאר זה רכב. רודסטר? כניראה שלא. הערכתי שלא אסבול ממשבר גיל 40, כי נישואיי המאוחרים (והשניים) איפשרו לי להגשים כל פנטזיה שרציתי - כולל בעלות על מיאטה 5 שנים, מה גם שבמצב המשפחתי הנוכחי חזרה לרודסטר היא בעייתית משהו.

אז אולי גולף GTI או אימפרזה WRX? אשתי אמרה שהיא מפרגנת לכל גחמה מוטורית שלי, אבל הדרך שלי לעבודה היא 10 ק"מ לכל כיוון והסיכויים שאתקוף שוב בשבת את כבישי נס הרים ולאון הם נמוכים, עקב תחביביי האחרים והעיסוקים המשפחתיים (וגם העובדה שאחד הרכבים שלנו הוא מליסינג)- ולכן ירדתי מהרעיון.

אז ירדו כל השאיפות שכסף יכול לקנות וצריך שאיפה אחרת.

מה עם לרוץ מרתון?

אף פעם לא הייתי ספורטאי ובבית ספר הייתי עושה הכל בשביל להתחמק משיעורי ספורט.

ב 10 השנים האחרונות זה השתנה והתחלתי להתאמן בחדר כושר ולרכב על אופני הרים.

לפני שנתיים הייתי בנסיעת עבודה לאמסטרדם וכל המטוס היה מלא ישראלים שטסו למרתון אמסטרדם.

התחלתי לדבר עם זאת שישבה לידי במטוס ושאלתי אותה אם מתקיים גם מקצה של 10 ק"מ. היא ענתה לי שכן והחלטתי להירשם איך שאני נוחת. אחר כך אמרתי לעצמי שזו הזדמנות של פעם בחיים, למה שלא אנסה חצי מרתון, למרות שהמרחק הכי גדול שרצתי בחיים היה 13 ק"מ וגם זה על הליכון וזה היה מזמן.

החלטתי להירשם לחצי מרתון, מקסימום אפסיק באמצע.

את חצי המרתון רצתי ולהפתעתי ואפילו סיימתי - הקור ששרר ועשרות אלפי המעודדים לאורך המסלול גרמו לי לסיים.

זה היה כאמור לפני שנתיים.

מאז הצטרפתי לקבוצה שהייתה במטוס והם נמנים על חבריי הטובים ביותר. הם המשיכו להתאמן למרתונים ואני הסתפקתי בחצאי מרתונים, בעיקר כי אני היחיד בקבוצה שגם עובד באופן מלא וגם יש לו משפחה.

היתר או שאין להם ילדים, או שהילדים גדולים והם ביצעו כבר את האקזיט ולא עובדים, או שיש להם בן זוג שמפרנס אותם.

כאמור, לכבוד ה 40 החלטתי שעם כל המגבלות אני רץ מרתון.

הוחלט גם לתת זמן יעד עגול. מה יותר מתאים לגיל 40 מאשר זמן יעד של 4 שעות?

לא זמן שרץ אתיופי או קנייתי היו מתגאים בו, אבל מכובד בהחלט לרץ חובב במרתון ראשון.

תאריך היעד שנקבע הוא 30 בנובמבר, מרתון פירנצה. המאמן בנה לי, למרות מחאותיי שמספיקים 4 אימונים בשבוע, תכנית של 6 אימונים בשבוע והתחלתי לאכול נכון יותר.

זה לא היה קל, להגיע הבייתה מהעבודה, לפעמים אפילו ב 9 בערב ואז לצאת לרוץ. המזל שלי זה שאשתי, עקב היותה אצנית בעבר, פירגנה ונשאה בנטל של הבית. הקושי הגדול ביותר שלי היה הקימה בבוקר שישי לאימון של 20-30 ק"מ.

מילא הריצה, אבל הקימה ב 4-5 בבוקר (כשבדר"כ אני לא מזיז את עצמי מהמיטה לפני 8 ) איימה הרבה פעמים לבטל את כל התכנית. נרשמתי למרתון פירנצה באינטרנט (סיפור של 50 יורו), הזמנתי מקום בבית מלון, טיסה לרומא, רכב שכור ונשאר רק לעשות את החלק האחרון של האימונים.

עד אז, מעולם לא נפלתי למשכב ואפילו לא הייתי ביום אחד גימלים בצבא. השתתפות בתחרות חצי מרתון באיזור ים המלח כאשר הרגשתי קצת חלש (אבל לא רציתי לוותר, כי כבר הייתי עם המשפחה וכל החבר'ה וישנו בבית מלון) גרמה לי לסיים בסבל רב ולהיות מרותק למיטה שבוע.

כנראה שקצת פגעתי במערכת החיסונית שלי, כי מאז הייתי חולה עוד כמה פעמים כשאחת מהן התרחשה שלושה שבועות לפני מרתון פירנצה וגרמה לי לא לרוץ יותר משבוע שלם. למרות כל הציפיות ובעיצה אחת עם המאמן שלי, ויתרתי על המרתון וביטלתי את הטיסות והמלון.

היעד הבא שנקבע הוא מרתון טבריה שנערך ב 8.1.09. אף אחד מהחבר'ה שלי לא התכוון לעשות אותו כי חלקם עשו את מרתון פירנצה ובכלל, כמו בפרסומת של הדיוטי פרי עם גילת אנקורי הם אמרו "מרתון בארץ? מי עושה מרתון בארץ?". ניסו לשכנע אותי שבטבריה יש עליות, חם, רוח חזקה ואין סיכוי שארד שם מארבע שעות. למרות זאת החלטתי שאני עושה את זה.

חזרתי לאימונים של של 6 פעמים בשבוע, שהפעם הרבה מהם היו לבד ולא בקבוצה, מה שעשה אותם קשים מנטאלית בנוסף לקושי שנבע מזה שהכל היה במקביל לתקופה לחוצה מאוד בעבודה. מכיוון שרצתי לבד ולא היה מי שימשוך אותי, רצתי לאט מאוד והבטחון שלי באפשרות לסיים את המרתון בזמן סביר (או לסיים בכלל) היה ברצפה.

שבועיים לפני התחרות עשיתי בדיקות אצל רופא ספורט שהחזיר לי את הבטחון.

לפי נתוני הבדיקות התגלה שמאז הבדיקות הקודמות שהיו לפני שנה ירדתי 6 ק"ג (רבים מהם ממסת שריר כי כבר אין זמן לחדר כושר, אבל קילו זה קילו וגם אם הוא במסת שריר הוא מכביד על ריצות ארוכות, בניגוד לריצות קצרות).

גם הסיבולת שלי השתפרה פלאים ודופק המנוחה שלי ירד ל 45.

המכשול האחרון שחשבתי שנשאר הוא התזונה - שבוע לפני המרתון מומלץ לעשות דיאטת פחמימות קיצונית (אסור לאכול אפילו פירות וירקות, חוץ מחסה וכרוב) במשך 4 ימים, כדי לגרום לגוף תחושה של מחסור בסוכרים ואז במשך שלושה ימים העמסת פחמימות שמשמעותה חגיגה של פיצות, פסטות ולחם שאותם אמור הגוף לאגור כאנרגיה זמינה, עקב העובדה שקודם היה מחסור.

עם חגיגת הפסטות והפיצות אני מסתדר, אבל החלק הראשון, של דילול הפחמימות נראה לי בלתי אפשרי.

בדיעבד זה הסתבר כקלי-קלות. כל עוד אני יכול לאכול בשר, ביצים וגבינות צהובות למיניהן, הסתבר שאין לי שום בעייה.

הייתי לוקח מיקס של כמה גבינות צהובות משובחות, שם בקערה במיקרו לכמה שניות ואוכל בכפית. קראתי לזה "הפיצה נטולת הבצק של איתן".

הגיע השבוע האחרון לקראת המרתון, שהיה אמור להתקיים ביום חמישי והרגשתי מצויין ושהכל דופק כמו שצריך. בשבוע האחרון כל מה שצריך לעשות זה לישון טוב בלילות.

ביום שני ב 2 לפנות בוקר אשתי אמרה שלבן שלנו, בן שנה וארבעה חודשים יש קוצר נשימה רציני וחייבים לרוץ למיון. מכיוון שהיא לא פולניה ואין לה דאגנות יתר, לא התווכחנו, קמתי התלבשתי ורצנו למיון של שניידר.

הרופאה שבדקה אותו אמרה שיש לו הסתבכות של אסטמה ושהוא צרייך להישאר לאשפוז. מלבד הדאגה הרבה לילד, ראיתי כבר איך שוב נגוז לו חלום המרתון.

הייתי בבי"ח עד 6 בבוקר, הלכתי הבייתה לישון שעה-שעתיים ואז לעבודה. התכנון המקורי היה לנסוע כל המשפחה למרתון טבריה ולהישאר לסוף השבוע במלון הסקוטי.

לזכות המלון הסקוטי בטבריה ייאמר שלמרות שכשהתקשרתי לבטל וזכותם לפי החוזה הייתה לגבות ממני מחיר מלא - הם הסכימו לבטל את ההזמנה יום קודם ללא חיוב, כשהסברתי להם את הסיטואציה.

את יום שלישי העברתי בתחושה שכל ההכנות היו לחינם. ביום רביעי בצהריים (פחות מ 24 שעות לפני הזינוק) אשתי קראה לי לבי"ח לקראת בדיקת רופא בכיר.

הרופא בדק את הילד, שאל אם אנחנו רוצים להשתחרר הבייתה ומייד ענינו "כן, כן, כן!".

נסענו הבייתה, אשתי אמרה שהיא רוצה שאני אסע כדי לא לפספס והזמנתי מקום לעצמי במלון שרתון (קרוב יותר לנקודת הזינוק, בחינם בשבילי עקב יכולת לנצל נקודות וחוץ מזה חבל לבזבז על עצמי מלון מפנק כמו המלון הסקוטי).

ארזתי את התיק ונסעתי לטבריה, עניין שחשבתי שייקח שעתיים, אבל לקח הרבה יותר עקב הפקקים העצומים ביציאה מכביש 6 לכביש 65.

הגעתי לטבריה בלילה, אחרי שכל הרצים האחרים כבר סיימו אימון וארוחת ערב.

למרות זאת, החלטתי לצאת לריצה קלה שלאחריה קניתי פסטה בטייק אווי במסעדה.

הלכתי לישון לקראת 23:30 וכיוונתי לי שעון ל 6:00.

הייתי בטוח שעקב זה שלא ישנתי בכלל בימים האחרונים אשן מצויין, אבל זה לא מה שקרה.

שנתי נדדה ובנוסף קמתי עם כאב ראש טורדני שאני לא זוכר אי פעם שהיה לי כמוהו. צלצלתי לידידה שלי שבאה להשתתף במקצה ה 10 ק"מ וביקשתי שתארגן לי כדור נגד כאב ראש. אופטלגין אחד לא עזר ולקחתי עוד אחד, בתחושה שהנה נגוז החלום. האופטלגין השני, שכן העביר את כאב הראש, בתוספת לעשרות ה SMS-ים שקיבלתי עם איחולי הצלחה (מה אני אגיד להם, שהיה לי כאב ראש ולא רצתי?) גרמו לי להחלטה לרוץ גם אם העולם יתהפך.

הגעתי לקו הזינוק, קצת חימום ואז יריית הפתיחה.

אלוהים, אני בתחרות מרתון וצריך לרוץ!

בשביל לרדת מ 4 שעות זה אומר שצריך לרוץ כל קילומטר בפחות מ 5:40 דקות לקילומטר.

תכנתתי את שעון ה GPS שלי שיצפצף כל קילומטר ויציג את המהירות שלקח לי לעבור אותו.

את הקילומטר הראשון, למרות הירידה, עברתי ב 5:50 דקות, בגלל שהיה צפוף.

בקילומטר השני כבר הצלחתי להגביר ועשיתי בסביבות 5:35.

רצנו דרומה לכיוון צומת צמח ואחר כך שמאלה לכיוון עין גב. עד הקילומטר ה 14 בעיקר נעקפתי, אבל לא התפתיתי להגביר, למרות שכל הדרך הלוך היא ירידה, כדי לא לבזבז כוח.

נקודת החצי, הקילומטר ה 21, היא בעין גב והגעתי לשם כשאני גומע את רוב הקילומטרים במהירות של בין 5:30 ל 5:45.

אמרתי לעצמי שהחצי השני הוא בעלייה והנורא מכל עוד לפניי. אחר כך התברר שאני מצליח לתקוף לא רע את העליות וקצת הגברתי, למרות שלא נעקפתי ולא עקפתי אף אחד.

בקילומטר ה 27 פתאום הבנתי שיש רק עוד 15 ק"מ. האם זה הגיוני? לא יודע, אבל בוא ננסה להאיץ. התחלתי לרוץ מהר יותר ועקפתי עשרות רצים. בקילומטר ה 38, הבנתי שעברתי בהצלחה את המכשול של העליה התלולה יחסית במעבר הירדן ועברתי לריצה ממש מהירה. בדרך עקפתי הרבה כאלה שפתחו הרבה יותר מהר ממני, נשברו בדרך ועברו להליכה.

400 מ' לפני הסיום חברה אלי ידידתי שחיכתה לי והיא רצה איתי את הספרינט עד לסיום.

השעון בסיום הראה 3 שעות, 53 דקות ו 57 שניות.

יש!, סיימתי! אפילו 6 דקות יותר מהר מהתכנון! וזה אפילו לא היה קשה במיוחד!

הרגשתי איך העיניים והלחיים שלי רטובות - ולא מזיעה.

רק שתדע, אני מקנה בך, וזה למרות שיש לי עוד כמה שנים טובות עד לגיל 40

פרגנת לעצמך יופי של מתנה!

חתיכת מתנה סידרת לעצמך.

מאחל לך שתמשיך להיות בריא, שתזכה לעוד הישגים כאלה, ובעיקר שלאחר שהשגת אותם, תחזור לכאן לעדכן אותנו.

איתן, התרגשתי לקרוא!

כל הכבוד!

 

בעוד 3 שבועות אני סוגר 30 שנה.

התכנית היתה להיות בנורבורינג, אבל שיקולים של עלות תועלת (יקר מאוד באירופה, ואם כבר חופשה...אז שתהיה כמו שצריך ולא להתכלב עם ארוחות fast food) , הרצון העז לחזור לטיול נוסף עם האישה בארה"ב והוצאות כספיות גבוהות על הדירה החדשה דחו את הגיהנום הירוק לפעם אחרת, בתקווה לפני גיל 40

 

עד אז, אני כנראה אתפנק באופני הרים חביבות לשיפור הכושר הגופני ולקצת פאן מוטורי תורם יותר לגוף ולאיכות הסביבה.

שכחת שרצית SL ?

 

מזל טוב.

מזל"ט, כל הכבוד על העמידה באתגר המאוד לא פשוט שלקחת על עצמך.

עידן

מזל טוב!

אחלה מתנה להחלפת הקידומת.

 

כשאני החלפתי קידומת לא מזמן (כמה שנים פחות ממך) קניתי לעצמי מתנה יותר צנועה שכבר היה עליה שרשור בפורום

זה ועוד כמה דברים.

נהנתי מאוד לקרוא וכל הכבוד (ומזל טוב, כמובן!)

סיפור מעניין והישג מרשים. ריספקט.

פעם הבאה, מומלץ לשקול אופנוע.

איתן,

 

כאחד שעבר לאותה קידומת לפני כמה חודשים, התרגשתי גם כן לקרוא.

 

גם אני פינקתי את עצמי במתנה לכבוד האירוע (עשיתי מנוי לשח"ל).

כל הכבוד לך על המתנה המדהימה שהענקת לעצמך. באמת,לא יכולתי לחשוב על דרך טובה יותר לחגוג אם כבר יש לך "הכל".

אז בהצלחה בהמשך הדרך, וקבל ממני ח"ח.

 

אלעדיקו.

סיפור יפה ומרגש! מזל טוב!

אני בטוח שכל מי שקרא את כל הטקסט שינה קידומת על הדרך

אחלה מתנה

 

מזל טוב

איתן,

 

כאחד שעבר לאותה קידומת לפני כמה חודשים, התרגשתי גם כן לקרוא.

 

גם אני פינקתי את עצמי במתנה לכבוד האירוע (עשיתי מנוי לשח"ל).

 

שמר, לא לקטול אותי, חשבתי שאתה יותר זקן לפי התשובות המלומדות, והכיתוב "אחד שיודע"