שרשור הפוביות - מהי הפוביה שלכם?

[iluxxxa]

לא זכור לי שהיה פה שרשור בנושא. אולי אם נדבר על זה אולי יהיה לי או לכם קל יותר להתמודד עם זה.

 

 

מאז ומתמיד היו לי מספר לא מבוטל של פוביות. משכיחות שיש לרבים ועד למוזרות ביותר, מחלקן אני סובל מאז שאני זוכר את עצמי ואחרות פיתחתי עם הזמן (וממשיך לטפח..). חלקן כרגע בתרדמת וחלקן לצערי הולכות ומתחזקות.

 

את רוב הפוביות לא יוצא לי לחוות על בסיס יומי, כי מחלקן אפשר להמנע. לדוגמא, אני יודע שיש לי פחד גבהים, אז אני מוותר מראש על נסיעה במעלית שקופה או על מתקן גבוה בסופרלנד. אבל לצערי, יש פוביות שאין לי עליהן שליטה. למשל - המופוביה. הפוביה שהכי מפריעה לי ביום יום (לא הומופוביה, עם זה אין לי בעיה).

 

זה התחיל מגיל קטן שהיה לי פחד לא מוסבר מלקבל זריקות. אני לא מדבר על החשש של ילד קטן שעומד בתור לקבל את הזריקה שלו, שמפחד פחד טבעי לפני הזריקה ויוצא עם חיוך של גיבור לאחר מכן. לי זה באמת הרגיש מוזר, והיה מלווה בסחרחורות, דפיקות לב חזקות, חיוורון וחולשה כללית. כל הסיפטומים אף התחזקו לאחר הזריקה ולעיתים היה לוקח לי לא מעט זמן להתאושש ולחזור לעצמי.

 

עם השנים שעברו זה הלך והתגבר. דברים שהיו טריוויאליים מבחינתי בעבר נהפכו למסובכים מאוד בהווה. לדוגמא בדיקת דם פשוטה. לרוב האנשים שאני מכיר אין בעיה להסתכל איך לוקחים להם את הדם, אבל אני מפחד אפילו לחשוב על זה וצריך להכין את עצמי לזה מראש.

 

לפני כמה שנים הלכתי לעשות בדיקת דם פשוטה, שהייתה דיי שגרתית ועברה חלק. כהרגלי לקחו ממני דם בשכיבה (גם נוח יותר וגם אם כבר אתעלף אז עדיף שאעשה זאת בשכיבה). נשארתי במצב הזה עוד כמה דקות לאחר שהאחות סיימה, לאחר מכן יצאתי לשבת עוד קצת במסדרון ואחרי שהיה נראה שחזרתי לעצמי לגמרי יצאתי לדרכי.

 

באותו הרגע שיצאתי מהמרפאה, והתחלתי לחצות את הכביש קיבלתי בום לתוך הראש. תוך שניה איבדתי את עצמי לגמרי. צפצוף באוזניים, חולשה לא הגיונית בכל הגוף, אני בקושי מחזיק את עצמי על הרגליים ואני לא רואה כלום. אני באמצע הכביש שומע מכוניות עוברות לידי, אני מנסה ללכת לכיוון כלשהו ובכלל לא בטוח שאני מתקדם. אני מסובב את הרעש ומנסה בכל הכוח לראות משהו בעיניים, אבל אני רואה רק רעש טלויזיה בצבע אדום חזק.

איכשהו הצלחתי להגיע לצד השני של הכביש מבלי להדרס, התיישבתי על הרצפה וחיכיתי במצב הזה כמה דקות (שהיו נראות לי נצח) עד שהתחלתי לחזור לעצמי לאט לאט. מאז אותו המקרה, לכל בדיקת דם אני תמיד הולך עם מישהו מהמשפחה.

 

לשמחתי הרבה, למרות הילדות המאתגרת ושירות צבאי קרבי, מעולם לא נחשפתי לכמויות דם גדולות. אני מפחד שאם אני אקלע לסיטואציה כזו או אחרת עם נפגעים (ובארצינו הסיכוי הוא לא רע) אני אהיה משותק לגמרי. לא רק שלא אוכל לעזור לאחרים, אני בעצמי אהיה זקוק לעזרה ואהיה חשוף לסכנה.

 

ניסיתי לדבר על הנושא עם הרופאים, ונראה שאין להם בדיוק איך לעזור לי. מקריאה באינטרנט הבנתי שהטיפול הוא פסיכולוגי שעיקרו היא חשיפה הדרגתית לדם. אני לא רואה איך אני יכול ליישם את הטיפול הזה לבד.

 

נכון לעכשיו המצב הוא די בטטה. אני מתחיל להרגיש את רוב הסימפטומים רק מלראות שריטה כלשהי על הגוף, טיפה של דם או אפילו מלשמוע שיחה של מישהו שמספר על משהו שקשור לדם. ואני כבר לא מדבר על ביקור אצל רופא שיניים שזאת "חוויה" בפני עצמה. התחושה היא די מעפנה ולוקח לי לא מעט זמן להתעושש.

 

אגב, אחד הדברים שאני חייב לעשות בשלב כלשהו בחיי זה לתרום דם. זה ממש חלום קטן שלי שנמצא אצלי ברשימת הTODO. לא רק בגלל הסיפוק הרב שזה יעזור למישהו אלה גם כי זה יסמן מבחינתי שניצחתי את הפוביה הזו. לצערי אני לא רואה שזה קורה בזמן הקרוב.

 

 

יצא קצת ארוך מדי. מישהו מהנוכחים סובל ממשהו דומה? איך אתם מתמודדים עם זה?

 

במידה ולא - ספרו על הפוביה שלכם!

עריכה אחרונה ב-27 לאוקטובר, 2015 על ידי iluxxxa

[vadim6385]

נחשים, עקרבים, עכבישים וחרקים בכללי, עד לרמה שאני לא מסוגל לראות תוכניות על נמלים בניישנל ג'יאוגרפיק.

 

עוד דבר, לא יודע עד כמה זה נחשב לפוביה, אבל אני מקבל התקפי חרדה ממצבים שבהם אני צריך לדבר פנים מול פנים או אפילו בטלפון עם מישהו (פי כמה אם זאת מישהי, לכן דייט או, רחמנא ליצלן, מערכת יחסים לא באים בחשבון אפילו) שאני לא מכיר. עם התכתבות אין בעיה.

[E-A]

להישרף בחיים או למות בתביעה. יש לי גם היגעלות מחרקים, פחד אינסטקטיבי אבל לא פוביה.

[yossy]

אחד הפחדים שלי הוא שינה או להירדם בלילה יותר נכון.

לפעמים אני נכנס למצב מפחיד של שתוק שינה (ראה פוסט ארוך

שמישהו פתח לא מכבר)

מתקופת הנערות בבית ספר,פנימיה,בצבא,במילואים,בחו''ל בבית,בקיבוץ, ובכל מקום.

ביום או לפנות בוקר אין לי בעיה להירדם,למזלי.

לא יודע אם משהו חווה מצב כזה אבל זה מאד מפחיד,

לבעיות השינה יש המון השלכות נלוות ולא פשוטות.

לפות''ש,

האם ניסית להתמודד ואיך?

אני ניסיתי ופניתי לפסיכולוגים בעינייני שלא הבינו כלום,

אפילו ביגוני פניתי למתקשרת שזה בדיחה שלא יודע אם לבכות

או לצחוק.

עריכה אחרונה ב-27 לאוקטובר, 2015 על ידי yossy

[eyali23]

אני חייב להתוודות.

 

יש לי פוביה שיהיו לי טחורים אחרי שקראתי את הפוסט של לוקומוטיב אני מחלק את החיים שלי לשניים לפני הקריאה ואחרי הקריאה.

 

זהו שחררתי אני מרגיש הקלה גדולה וואו.

[Or05230]

דבורים וצרעות , לא מסוגל לראות תמונות ומפחד מהם כמו ילדה קטנה... לא עקצו אותי בחיים ועדיין מפחד.

אני חושב שיש לי גם פוביה שנמצאת בתת מודע שלי מאיחורים, אני לא אוהב לאחר ומתכנן יום לפני את כל הפעולות שלי כדי להגיע בזמן, מצד שני אני גם לא אוהב להקדים יותר מדי

 

פות"ש , אני זוכר שבתור ילד הייתה לי פוביה קטנה מדם וזריקות אבל אחרי הרבה פציעות שעברתי,דברים שראיתי וזמן שחלף אין לי בעיה להחדיר לעצמי מחט לוריד...

עריכה אחרונה ב-27 לאוקטובר, 2015 על ידי Or05230

[phpclub]

נחשים, עקרבים, עכבישים וחרקים בכללי, עד לרמה שאני לא מסוגל לראות תוכניות על נמלים בניישנל ג'יאוגרפיק.

 

עוד דבר, לא יודע עד כמה זה נחשב לפוביה, אבל אני מקבל התקפי חרדה ממצבים שבהם אני צריך לדבר פנים מול פנים או אפילו בטלפון עם מישהו (פי כמה אם זאת מישהי, לכן דייט או, רחמנא ליצלן, מערכת יחסים לא באים בחשבון אפילו) שאני לא מכיר. עם התכתבות אין בעיה.

 

הייתי שם, ועדיין קורה לי לפעמים, לא מוסבר למה, לפעמים אני מרגיש שאני נחנק תוך כדי דיבור, לפעמים אני מתבלבל במה שרציתי להגיד אבל לוקח לעצמי שניה וממשיך הלאה. היום זה בא לידי ביטוי כשאני צריך לדבר עם מישהו שהוא משהו, על משהו חשוב, לדוגמא בצבא כשאמרתי לסגן מפקד יחידה שאין סיכוי שהוא משאיר אותי לקבע שנה וחצי.

 

הפתרון הוא to rip the bandaid, להגיד לעצמך שאין לך ברירה אלא לדבר, בהתחלה אתה מאבד את עצמך, אחר כך זה נהיה יותר קל.

כנ"ל לגבי בחורות, כשהייתי צעיר סוג של גררו אותי לפגוש כמה בחורות, הייתי יכול להתעקש שלא אבל החלטתי שאני מעדיף להתמודד עם זה, שם הכרתי את אשתי.

[Style]

יש לי פוביה בלתי מוסברת מאז שעשיתי קורס צניחה בצבא (אולי עכשיו זה כן מוסבר?).

 

יש לי פוביה בלתי מוסברת ליפול מהשמיים ללא שום אמצעי צניחה.

הפוביה החלה מאז שעשיתי קורס צניחה בצבא (אולי עכשיו הפוביה כן מוסברת?) ובאימונים

ובאוהלים לפני השינה ניסיתי לדמיין מה היה קורה ומה הייתי חווה באותם שניות האחרונות לחיי

ברגע חסר אונים שכזה. האם אני ארגיש את האימפקט של הנחיתה ואמות? האם אשרוד בטעות

את הנפילה האוימה הזאת?

 

בקיצור, לא נעים. יצאתי פיתה עם הפוביה הזאת (תרתי משמע).

[dorsht]

פחד גבהים - לא מפחד לטוס, כן מפחד לטפס על סולמות, או על נגמ"שים/טנקים (למרות שבעל כורחי עשיתי זאת גם).

פחד ממתקנים בפארקים - לא סומך על כל המתקנים האלה, גם קשור לפחד גבהים בעקיפין.

וכמובן נקנח עם פחד מרופא שיניים, משהו שיוצר לי דחיה באופן קבוע ומעורר בי בחילה עד לרמה שאני רוצה להקיא כשאני על הכיסא.

[Michael_N]

טאלאסופוביה - פחד ממעמקי הים.

אני לא יודע להסביר מתי ואיך נוצרה אצלי הפוביה משום שאני שוחה מגיל 6 ומבלה המון בים (גם בתוך המים).

 

איך זה מתבטא? דוגמה פשוטה - לפני כמה שנים יצאתי להפלגה באילת, בשלב כלשהו כולם קפצו למים בלב ים, אני רק מהמחשבה התחלתי להזיע.

אני נגעל מאוד מדגים ומצטמרר מהמחשבה לראות במציאות לוויתן בלב ים.

2 תמונות שממחישות את הפוביה:

 

נראה לי שניצחתי בתחרות ה״פוביה המוזרה״.

[מרק10]

יש לי פוביה מפוביה. מה עושים ולמי פונים ?

 

שם המשתמש ]פנדוב גורם לי לפחד.

[Style]

אני יכול להבין את הפוביה הזו בצורה קצת שונה - הפחד להיות עמוק בלב ים, עם שדה ראייה די משובש,

בלי לדעת מה יכול להופיע מולך בעוד רגע, ויותר גרוע אם הוא מסוגל לבלוס אותך כמו קינדר בואנו.

[Michael_N]

בלי לדעת מה יכול להופיע מולך בעוד רגע, ויותר גרוע אם הוא מסוגל לבלוס אותך כמו קינדר בואנו.

אם אני מחליף את המילה מולך ל-מתחתיי פגעת בדיוק בנקודה. זה גם חלק מהרתיעה שלי מדגים (בים).

[edan82]

יאללה, אני אזרום על תקן הילדה עם הקוקיות- ג'וקים.

 

זה לא עניין של פחד כמו שאני נגעל מהם בצורה יוצאת דופן, כלומר ברמת העיקרון אני מעדיף שג'ון עורף הראשים של דאעש ירדוף אחרי מאשר ג'וק.

ג'וקים בוגרי קורס טיס זה כבר בכלל נורא כי אתה בא לתת לו כפכף בראש והוא פתאום מנסה לדפוק עליך קאמיקזה.

 

זה די מוזר כי אף חרק או זוחל או בוגר קורס טיס אחר לא מפחיד אותי, בצבא אני וחברי גידלנו עקרבוט בתור חיית מחמד, עקרבים היו חלק ממצבת הלוחמים באוהל שלנו (3 צהובים ושחור אחד שהיו לנו קבוע באוהל), אני בכיף מחזיק נחשים, לטאות, איגואנות וירים תולעת בשדה כדי להראות לילדים.

 

ג'וקים?

נותן לקוקיות להתנופף ברוח בזמן שאני רץ כמו ילדה קטנה לשבת על הספה בזמן שאישתי מחלעת לו את הצורה....

 

לא עזר לי השיתוף הזה, עדיין מרגיש מטומטם.

[renault5]

כנ"ל גם אני שונא ג'וקים.

לי היה עד לא מזמן פחד נוראי מרופאי שיניים עד שהחלטתי ביום אחד להשאיר זאת מאחור

ועקרתי שן בינה כלואה זה היה יותר בראש שלי מאשר כואב או מפחיד.