שרשור פוליטי של אחרי/לפני/באמצע בחירות/מלחמות/שלום/חומוס בדמשק

[oryo]

רוצה לשתף אתכם על משהו שלמדתי כיזם צעיר - 

אני מאמין שיש לי אנשים טובים בחברה. אף אחד לא רמאי, יש התלהבות לעבוד בצוות, יש רצון להצליח ולנצח. 

מאמץ קבוצתי. 

אבל נוצרה בעיה במחלקות מסוימות, ישנם אנשים המרגישים כי הם עובדים קשה, ולכן מבקשים העלאה. אבל כשאני מסתכל על התוצר בפועל אני מגלה שהם בכלל לא מחזירים את העלות שלהם כרגע... דיסוננס. הפרט מתאמץ ומשתדל, אבל הערך השולי שלו בטל. 

 

איך מתמודדים עם מצב בו העובד מרגיש שהוא עובד קשה, והמעסיק לא מרוצה מהעבודה? תיאום ציפיות. מגדירים יעדים ברורים ו*אובייקטיביים*, ואז או שמגיעים אליהם או שלא. 

אתם יודעים איזה יעד הוא לא אובייקטיבי? "אני מרגיש שהתאמצתי החודש". זה לא רק לא אובייקטיבי, זה לא סביר, זה יעד מטופש. 

אתם יודעים איזה יעד הוא כבר באמת מטורלל ברמות של לפטר את העובד ואת המנהל שלו מיידית? "אני מרגיש שייצרתי ערך לפי פרמטרים סובייקטיביים, סודיים, שאינם ברי מדידה". אני מקווה שברור למי שניהל משהו בחייו, וגם למי שלא, שזה יעד משולל הגיון. בתכלס, זה לא באמת יעד, זה קארט בלאנש לעשות מה שבא לך ולצאת עובד מצטיין, כי כך החלטת. כמה נוח! 

**

 

מה שמגניב בדת, זה שבנו סט חוקים שרירותי שאינו מתוקף בשום ערך מעשי המדיד בפרמטרים מוסכמים של עולם מערבי, וחברי הדת פשוט נותנים לעצמם ציון מושלם וחושבים שזה רלוונטי או לגיטימי. כך קם לו ברנש אשר חייו מסובסדים ובטחונו נשמר ע"י אנשים אחרים - ומסביר להם שהוא-הוא המגן של מדינת ישראל ואשר בלעדיו אין לה קיום.  כמו העובד שמסביר שהוא אמנם לא מייצר דולר לקוח או כל ערך קונקרטי אחר לחברה, אבל לדעתו הוא לא פחות ממשאב קריטי כי בלעדיו יהיו פחות שפוקפוקים והמנטור שלו טוען כי חברה בלי שפוקפוקים היא חברה שלא יכולה לעשות אקזיט. 

 

הקוהורט החרדי בישראל הוא - אובייקטיבית - עול כלכלי. אולי מדובר באנשים טובים או חביבים או שמחים ושאר סופרלטיבים, אבל התרומה הקונקרטית שלהם היא מינוס מיסים ומלא שפוקפוקים. המנהיגים שלהם מקבעים את הבורות + פועלים להעצמת הילודה, ואין שום דרך להמשיך לעשות את זה בלי להקריס את המדינה על עצמה. בעולם האמיתי לא ניתן להמיר שפוקפוקים למזון בטחון תשתיות או בריאות, עם כל הצער שבדבר - מדובר בערך מדומיין. 

[garicho]

איזה ויכוח מעגלי וחסר תועלת, טייק 423. אבל אם נחזור רגע לפוליטיקה, גם פה אשם הליכוד. הפעם בגין. מפלגה הורסת מדינת ישראל.

[hans]

לפני שעה, יבגניפ כתב:

 ולראיה, מכון קהלת, זה אחד מהגופים הכי ביקורתיים בנושא שיש. למרות שכביכול הם והחרדים שייכים לאותו מחנה פוליטי.

לא בדיוק. זה נושא קצת מוזר.

החרדים מתייחסים לבעלי הכיפות הסרוגות גם אז וגם היום בשילוב של זלזול ושאט נפש - שמעתי במו אוזניי כל מיני התבטאויות בסגנון של "כבר עדיף חילונים שהם תינוקות שבויים". קצת כמו היחס לרפורמים. שלא לדבר רחמנא ליצלן על חברות כנסת, כן?!

 

מהצד השני - הסרוג - יש קו אחיד למדי של ביקורת והתנערות מאורח החיים החרדי. מה שלא מסתדר, ולדעתי זאת תופעה חדשה - זאת הבזיזה של סמוטריץ' ושותפיו. משלבים ידיים עם אלה שמגדפים אותם, למען המטרה המשותפת: מולך.

לא יהיה לך מולך אחר על פניי.

[David32]

  

לפני שעתיים, יבגניפ כתב:

ובכלל לתרום למדינת ישראל. הם לא ציונים. וזה לגיטימי לחלוטין

קצת מוזר לא?

זה לא עיניין של להיות ציוני ולתרום למדינת ישראל, אלא פשוט לתרום למדינה שבה אתה חי. לא?

לא יודע אם אני המקבילה ההולנדית לציוני, או גאריצ'ו המקבילה הפולנית או אור לאמריקאית. פשוט... זה חלק מהחובות שלי, לא?

 

 

[hans]

עדה/שבט מעל למדינה.

מה שמעניין - זה **בדיוק** מה שקרה לכל אורך ספר שופטים, כל הזמן השבטים רבו ביניהם כי בכל פעם שהתעורר צורך להילחם באיזה אויב, השבטים לא התאגדו יחד או שתמיד היה איזה אחד שהתחמק. ואז בזזו/רצחו אותו כעונש.

 

אחרי שקמו מלכים - שאול, דוד, שלמה - העניין קצת התעמעם אבל ברגע ששוב הייתה מחלוקת עם המלך - רחבעם - פוף - חזר העניין השבטי ועשרת השבטים נפרדו משבט יהודה, כי שבט וזה מעל למדינה...

 

חרדים לא קוראים את ספר שופטים.

עריכה אחרונה ב-14 בפברואר על ידי hans

[SlowRide]

אנחנו עדיין במצב שיש אפשרות להשקיע באוכלוסיות לא יצרניות קטנות יחסית על חשבון כלל הציבור בשביל כח פוליטי. בשלב מסוים הכנסות המדינה ממיסים יירדו (מהרבה סיבות), האוכלוסיה החרדית תגדל והשירותים שהמדינה מספקת יצטמצמו, הנפגעים העיקריים יהיו החרדים שידחפו למצוא לזה פיתרון ולא החילונים.

 

[hans]

אתה צודק, אבל ייתכן והמצב שאתה מתאר כבר יהיה בעיצומו של קטסטרופה קיומית. על זה הדיון, בין השאר.

[SlowRide]

"למזלנו" יש לנו את הבעיות הביטחוניות שלנו ולאחרונה קיבלנו כאפה מצלצלת כתזכורת למה אסור להגיע למצב של קטסטרופה קיומית.

אם המלחמה הזאת לא היתה פורצת והיה פה שלום מזוייף למשך עוד כמה עשרות שנים, לשותפים הטבעיים היה מספיק זמן לבשל את הצפרדע לאט לאט בלי שהיא תשים לב ובהחלט יכול להיות שהיינו מגיעים למצב של קטסטרופה קיומית.

[יובל .מ.]

לפני שעתיים, oryo כתב:

רוצה לשתף אתכם על משהו שלמדתי כיזם צעיר - 

אני מאמין שיש לי אנשים טובים בחברה. אף אחד לא רמאי, יש התלהבות לעבוד בצוות, יש רצון להצליח ולנצח. 

מאמץ קבוצתי. 

אבל נוצרה בעיה במחלקות מסוימות, ישנם אנשים המרגישים כי הם עובדים קשה, ולכן מבקשים העלאה. אבל כשאני מסתכל על התוצר בפועל אני מגלה שהם בכלל לא מחזירים את העלות שלהם כרגע... דיסוננס. הפרט מתאמץ ומשתדל, אבל הערך השולי שלו בטל. 

 

איך מתמודדים עם מצב בו העובד מרגיש שהוא עובד קשה, והמעסיק לא מרוצה מהעבודה? תיאום ציפיות. מגדירים יעדים ברורים ו*אובייקטיביים*, ואז או שמגיעים אליהם או שלא. 

אתם יודעים איזה יעד הוא לא אובייקטיבי? "אני מרגיש שהתאמצתי החודש". זה לא רק לא אובייקטיבי, זה לא סביר, זה יעד מטופש. 

אתם יודעים איזה יעד הוא כבר באמת מטורלל ברמות של לפטר את העובד ואת המנהל שלו מיידית? "אני מרגיש שייצרתי ערך לפי פרמטרים סובייקטיביים, סודיים, שאינם ברי מדידה". אני מקווה שברור למי שניהל משהו בחייו, וגם למי שלא, שזה יעד משולל הגיון. בתכלס, זה לא באמת יעד, זה קארט בלאנש לעשות מה שבא לך ולצאת עובד מצטיין, כי כך החלטת. כמה נוח! 

**

 

מה שמגניב בדת, זה שבנו סט חוקים שרירותי שאינו מתוקף בשום ערך מעשי המדיד בפרמטרים מוסכמים של עולם מערבי, וחברי הדת פשוט נותנים לעצמם ציון מושלם וחושבים שזה רלוונטי או לגיטימי. כך קם לו ברנש אשר חייו מסובסדים ובטחונו נשמר ע"י אנשים אחרים - ומסביר להם שהוא-הוא המגן של מדינת ישראל ואשר בלעדיו אין לה קיום.  כמו העובד שמסביר שהוא אמנם לא מייצר דולר לקוח או כל ערך קונקרטי אחר לחברה, אבל לדעתו הוא לא פחות ממשאב קריטי כי בלעדיו יהיו פחות שפוקפוקים והמנטור שלו טוען כי חברה בלי שפוקפוקים היא חברה שלא יכולה לעשות אקזיט. 

 

הקוהורט החרדי בישראל הוא - אובייקטיבית - עול כלכלי. אולי מדובר באנשים טובים או חביבים או שמחים ושאר סופרלטיבים, אבל התרומה הקונקרטית שלהם היא מינוס מיסים ומלא שפוקפוקים. המנהיגים שלהם מקבעים את הבורות + פועלים להעצמת הילודה, ואין שום דרך להמשיך לעשות את זה בלי להקריס את המדינה על עצמה. בעולם האמיתי לא ניתן להמיר שפוקפוקים למזון בטחון תשתיות או בריאות, עם כל הצער שבדבר - מדובר בערך מדומיין. 

רק ששוב, אתה הולך לטיעון שהוא *יותר מדי לוגי*.

אתה צריך ללכת פה לכיוון אחר - אתה אבא, יש לך 3 ילדים. אחד עשה מיליון ראשון בגיל 17, השני שכיר (גועל נפש), השלישי מכור לסמים. אתה לא תנטוש את השלישי בגלל זה נכון?

 

עם ישראל הוא מיוחד, וזה לא משנה אם אתה חרדי או אוכל בייקון בבוקר. יש סיבה שיבגני, אני, נהג לילה, נקודה טובה ומשה גפני נמצאים באותה מדינה כיום. בגלל זה גם אתה מגיב פה למרות שאתה בטקסס.

זה לא אומר שצריך לתת לחרדים הקיצוניים להוביל את המדינה לתהום, אבל מצד שני צריך למצוא דרך הגיונית לשלב כמה שיותר. ומי שלא רוצה להשתלב, שלא יקבל שקל מהמדינה. שיחפש לחם בפחים.

[yuvalganim]

גם ההומלסים בקליפורניה ובניו יורק הם עול על החברה. אז מה?

לא מצאתי שום נקודה בטיעון של oryo, שום שורה תחתונה חוץ מלהטיל רפש על אוכלוסיה מסויימת שהוא לא מחבב.

במקום לזלזל באחר, אפשר למצוא פתרונות.

אכלו לי שתו לי זה לא פתרון, גם בוץ לא.

[BoazB11]

לפני 15 דקות, yuvalganim כתב:

גם ההומלסים בקליפורניה ובניו יורק הם עול על החברה. אז מה?

אתה לא באמת רציני עם הטיעון הזה, לא?

להומלסים אין מפלגה או אג'נדה להנחיל את המסכנות שלהם לילדיהם הרבים,

והם לא מקדשים את המצב הזה שלהם וטוענים שבלעדיהם אין קיום למדינה

ולכן מן הראוי לכלכל ולפרנס אותם על חשבון הציבור מראשית המדינה עד קץ הדורות

ו/או עד שיגיע איזה משיח הומלס ויגאל את כולנו בעזרת מישהו או משהו...

[David32]

https://www.ynet.co.il/judaism/discourse/article/h1ispqijt

 

יש כאלה שעושים. דוחקים את הפלסטינאים החוצה מתחום הביניין.

ויש כאלה שממשיכים לדחוף אג'נדה שבה עצם למידת התורה - היא התרומה.

[SlowRide]

לימוד תורה כתרומה זה נחמד שבמקביל יש מספיק אחרים שאשכרה תורמים. אם אין קמח אין תורה.

 

[David32]

לפני 4 דקות, SlowRide כתב:

אם אין קמח אין תורה

רק שההמשך של זה זה "אם אין תורה אין קמח" - מעדיפים למות מרעב. בגלל זה לא ציינתי את זה אתמול. 

אם אתה מעדיף למות ברעב או מאוייבך רק לא לעבוד או להילחם - מה אני יכול לעשות או להגיד לכזה אדם?

[SlowRide]

לא להשתתף בפנטזיה שלו ולתת לו למות מרעב בעצמו.

זה לא בחירה או קמח או תורה, זה שאחד לא מתקיים בלי השני.