Jump to content
  • הצטרפו למשפחה

    היי, היי אתה (או את) שם!

    אנחנו יודעים, נחמד להיות אנונימי, ולמי בכלל יש כוח להירשם או להיות עכשיו "החדשים האלה".

    אבל בתור חברי פורום רשומים תוכלו להנות ממערכת הודעות פרטיות, לנהל מעקב אחרי כל הנושאים בהם הייתם פעילים, ובכלל, להיות חלק מקהילת הרכב הכי גדולה, הכי מגניבה, וכן - גם הכי שרוטה, באינטרנט הישראלי. 

    אז קדימה, למה אתם מחכים? בואו והצטרפו ותהיו חלק מהמשפחה הקצת דפוקה שלנו.
     

מוסך רון - מוסך לפולקסוואגן, אאודי, סקודה וסיאט בתל-אביב - חוות דעת גולשים


Wiking
 שיתוף
עוקבים 24

פוסטים מומלצים

שלום לכולם,

ברצוני להמליץ על מוסך טיפל לי בתקלה שאחרים לא רצו לגעת בה.

 

ביום שני האחרון ניגשתי לטסט עם הרכב, וכמו מרפי בעת בדיקת בלם היד, הידית פשוט השתחררה והיה נראה כאילו הכבל נקרע.

לאחר שפניתי ל-2 מוסכים שונים (האחד ליד המכון, השני בת"א) שלא היו מוכנים לגעת ברכב "זה לא פשוט" "הכי כדאי לך לתקן בחברה" "זה תקלה אף מוסך לא יסכים לטפל בה" ועוד כל מיני הגיגי חוכמה.

 

הגעתי למוסך רון, (ברחוב המסגר 31 בת"א)

רון על אף העומס הרב והעובדה שהגעתי בלי לקבוע תור או להודיע מראש, בדק את התקלה והגיע למסקנה שהכבל קרוע\נתפס (ברגע שצד אחד נתפס הצד השני נופל, ואז הידית משתחררת)

היות והיה כבר מאוחר קבענו למחרת בבוקר,

 

מיד עם הגעתי למוסך החל לעבוד בחור מוכשר העונה לשם "מוטי" על הרכב, הכל פורק ביסודיות מושלמת, בלי לחפף ובלי לעגל פינות, בכל פעם שהיה צורך להכנס ולהתעסק עם הידית עצמה, העובד הקפיד להניח ניילון על המושב ולשטוף ידיים,

 

חשוב מכל לנו חובבי הרכב, מוטי לא חסך בהסברים במהלך העבודה, הסביר כל צעד וצעד וגילה סבלנות מדהימה אפילו שעמדתי לידו בכל מהלך העבודה. ולא חסכי ממנו הצקות ושאלות.

 

לאחר כחצי שעה הכבל הישן היה בפנים, חשוב לציין שרון לא שאל אותי בכלל והזמין על הבוקר כבל מקורי מהיבואן, ואמר לי "מקסימום אני אחזיר אותו, ככה נמתין פחות זמן".

חשיבה של מוסך על חסכון בזמן הלקוח הינה תכונה חשובה שלרוב לא מוצאים ובאמת ראוי לציין זאת ואף לשבח !.

 

לצערי הרב צ'מפיון מעבירים את המחסן שלהם מקום ולכן קשה מאוד לקבל חלקים, זמני המתנה נעים בין יום לשבוע (כן כן, שבוע !) רון לא חסך מאמצים ונלחם כמו אריה מול הבירוקרטיה, הפעיל כל קשר שאפשר ובאמת למרות המצב העגום שממנו סובלים כרגע כ-ל בתי העסק בארץ, בשעה 13:00 הכבל היה במוסך.

 

תוך חצי שעה הכבל הורכב למקום (סתם לשם השוואה, המוסך השני שהיה מוכן בסוף להתעסק אמר שצריך להשאיר את הרכב יום שלם, כי "ברכב כזה זה מאוד מסובך")

הכל נסגר ובוצעה בדיקה מדוקדקת ומקיפה ע"י מוטי, שאכן הכל עובד באופן מושלם.

 

לאחר סיום העבודה רון ביצע בעצמו בדיקה לבלם היד של הרכב, כמו גם בדיקה מקיפה לוודא תקינות של כלל המכלולים.

 

הרכב נלקח לעמדת השטיפה, ונשטף פנימית וחיצונית.

 

לסיכום, אני רוצה להמליץ לכל מחזיק רכב של הקונצרן,

כאחד שהתנסה לא מעט בתחום המוסכים ועבד בעצמו בתחום, אין הרבה מוסכים מקצועיים, אדיבים, וקפדנים כלכך, ואם לכל זה מצטרף תג מחיר הוגן לחלוטין ? מה כבר אפשר לבקש

 

תודה רון !!

קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
  • חודש מאוחר יותר...
  • תגובות 579
  • פורסם
  • תגובה אחרונה

המגיבים הפעילים ביותר בשרשור

המגיבים הפעילים ביותר בשרשור

ההודעות עם הניקוד הגבוה ביותר

ביום חמישי האחרון נכנסתי לרון לביצוע טיפול גדול (הרכב על 110K והחלטתי שמגיע לו טיפול גדול טרם הזמן) בטיפול הוחלפו כל הפילטרים, שמן CASTROL EDGE לפני דרישתי , כמו כן החלפתי רביעיית פלאגים ורביעיית ס

למי שרוצה לדעת איך הכל התחיל ומה הופך את רון ואת המוסך שלו למה שהם היום, מאוד (מאוד!) מומלץ לקרוא את הפוסט הבא:   https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=1169077673285221&id=14013068

תמונות שפורסמו בשרשור

אני רוצה להמליץ בחום על מוסך רון, רחוב המסגר 31, תל-אביב 03-5373204

 

רון מתמחה בקונצרן בכללי ובפולקסוואגן בפרט - הכיר כל חלק ברכב (גולף) בע"פ.

חיפשתי רכב במשך 3 חודשים, כל רכב שהבאתי לרון עבר בדיקה קפדנית + נסיעת מבחן שלו ונתן תמונת מצב הרבה יותר ברורה ומדויקת מכל מכון בדיקה ובעלות מאוד הוגנת של 100 ש"ח (לפני מע"מ).

 

זה הגיע למצב שאם אהבתי את הרכב, לא הייתי בודק כלום, הייתי פשוט מגיע לרון ומסתכל מהצד איך רון תופס את השור בקרניו.

 

נ.ב.

פעם ראשונה שהרגשתי שיש מוסך שאפשר לסמוך עליו - ראש שקט.

Bimmer

קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
  • 4 שבועות מאוחר יותר ...

היום הייתי במוסך רון (המסגר, ת"א) לצורך טיפול שנתי בפאביה שלי.

 

כבר האינטראקציה הראשונית הייתה מפתיעה, דיברתי עם רון בחור נחמד ולבבי ותוך זמן קצר הרכב עלה על הליפט וקיבל את הנוזלים לו הוא זקוק. אני הוזמנתי לפינת הישיבה לשתות כוס קפה.

 

בניגוד למקובל במוסכי היבואנים כאן העבודה נעשית מול עייני הלקוח וגם אם תעמוד למכונאי על הראש, איש לא יגער בך. לא שצריך לנצל זאת, אך נחמד שאפשר להעיף מיידי פעם מבט ברכב ולראות את התקדמות העבודה.

 

כאשר היה צריך להחליף רכיב, קרא לי רון לרכב הראה לי בדיוק מה הוא מחליף והסביר על עלות החלקים (כך וכך למקורי, כך וכך לתחליפי איכותי) הכל בשקיפות מלאה.

 

בקיצור העבודה נעשית ע"י צוות מאומן ומיומן תחת ניצוחו של רון, שמירת הניקיון מוקפדת בסביבת העבודה וכמובן ברכב המטופל, טיפול ללא עיקובים מיותרים ומחיר הוגן.

 

ו...כן, בהחלט אני אהייה לקוח חוזר של מוסך רון.

ציטוט

החיים היפים. לפעמים מעייפים החיים, החיים היפים.

 

 

קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
  • ספונסר פורום

תודה רבה לך על הפרגון

גם אתה ואביך נעמתם לנו מאד .

מרכז שרות מומחה לרכבי פולקסווגן אודי סיאט וסקודה .

במוסך רון מקבלים שנה אחריות על עבודה וחלפים .

ישראל ב"ק 18 ת"א 035373204 .

קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
כולם כ"כ ממליצים על המוסך הזה אני ממש מתבאס שאני גר בחיפה. רציני

 

טיפול/תקלה קטנה עוד מילא אבל בטיפול/תקלה גדולה, במקומך, הייתי מגיע עד תל אביב.

Bimmer

קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
  • שבועיים מאוחר יותר ...

אז אתמול בלילה סיימתי את המשמרת שלי והיה מבול של גשם מטורף. הרכב הוא גולף 99 ייבוא אישי 1400 סמ"ק. הרכב לפתע באמצע המבול החליט שהוא לא מניע. יש סטרטר, יש מצבר יש פשוט הכל והוא לא רוצה להניע.

עזבתי את הרכב נסעתי עם טרמפ הביתה והיום כשקמתי בבוקר החלטתי שהגרר שיגיע לקחת את הרכב למוסך מורשה, יבטל את ההגעה למורשה ויסע לרון. (סתם הימור שרציתי לקחת מרוב המלצות שיש עליו בפורום).

כשהגענו למוסך היה באמת תור לא קטן בכלל של רכבים. ישר בלי יותר מדי דיבורים, רון הגיע לגרר הסתכל על הרכב ואמר יאללה להוריד את הרכב ולחנות בצד.

ההתרשמות הראשונה שעלתה, היא שהמחשב של הרכב נרטב מהמבול וכנראה הלך. כמובן שכשהוא אמר את זה אני כבר הרצתי סרט של הלוואות מחברים ומהבנק לתיקון כזה. אבל הוא החליט להרגיע אותי ולהגיד לי שאין ממה לדאוג שהכל יסתדר.

מאותו רגע ואילך, איאן התותח! שבאמת בעל ידי זהב, המשיך לטפל ברכב. פירקנו את המכסה של המחשב, זה שמתחת לווישרים. לאחר שפירקנו ראינו שישנה קורוזיה קלה על חיבוריי המחשב. באותו רגע הדאגה שלי כבר התחילה לעלות, ובכל זאת הוא הצליח להרגיע אותי...

בסופו של דבר הסתבר, כשהתקינו לי את צופר האזעקה לפני כחצי שנה, קדחו את הצופר עם 2 ברגים שבעצם פגעו בצמת החשמל של המחשב. כנראה שפתאום היא החליטה אחרי חצי שנה להתריע על זה או שאולי זה היה באמת מהגשם ופשוט נשרף הפיוז. מה שהבנתי מרון ואיאן זה שאם לא היה לי מזל יכל הרכב לעלות באש כמו כלום! (מה שבטוח שהמקום שהתקין לי את האזעקה - לא אציין את שמו- הולך להיכוות ממני קשות! ).

ישר החלפנו צמה או מה שאיאן לא עשה שם, אני כבר לא עקבתי בשלבים האלו הייתי עצבני מדי.

לאחר שאיאן סיים לחבר את הצמה והתנענו את הרכב, אבן במשקל טון ירדה לי מהלב.

כמה דקות אחרי כן איאן שם לב לבריחת הצתה מהכוהל. שאל אותי אם אני מעוניין להחליף למרות שהמחיר לא נמוך ואתם יודעים מה? לא חשבתי שניה אפילו. ידעתי שזה לא מהמוסכים שמנסים לנפח סכומים, או לדחוף דברים לא הכרכיים, פשוט אמרתי כן.

הסכום שיצא בסופו של דבר הוגן לכל כיס לפי דעתי. לא מעט, כן? אבל גרמניות... אין מה לעשות.

הייתה לי חוויה להוציא סכום כזה אפילו, עד כדי כך נהנתי לראות שעדיין נשארו בעלי מקצוע שהם באמת בעלי מקצוע.

אז אני אסיים בתודה רבה לרון ואיאן על ההקשבה, המקצועיות והשירות.

The difference between a man and a boy is the price of the toy.

קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
  • חודש מאוחר יותר...

ראשית, יש לציין שהגעתי לרון בעקבות ההמלצות הרבות שניתנו עליו כאן בפורום.

למרות שאני גר במרחק 45 דקות נסיעה מתל אביב חשבתי שאולי כדאי להקדיש את הזמן הזה על מנת לבקר ולטפל ברכבי במוסך של רון ואני שמח להגיד שכן - זה היה שווה ואני שמח שעשיתי את זה.

בתור אחד שעבר אי-אלו רכבים בחיו ובהתאמה גם אי-אלו מוסכים, הספקתי לבקר בהרבה מוסכים וכמו כן לפגוש גם המון בעלי מקצוע, הדבר הראשון שהבחנתי בו ברגע שנכנסתי למוסך הוא יחס אישי ממנהל המוסך בכבודו ובעצמו, מוסך קטן ואינטימי שבעל המוסך לא עוזב לרגע את רחבת הטיפולים, עובר מרכב לרכב ובודק את מצב ההתקדמות, מנהל דו שיח עם עובדיו על מנת לראות שהם מסתדרים.

במוסכים אחרים שביקרתי בהם, היה נדיר לדעת מי בעל המוסך ובמקרה הטוב יכלת לדבר עם מנהל העבודה.

יתרון נוסף במוסך של רון, אפשר לעמוד ליד הרכב בזמן הטיפול ונראה שזה ממש לא מפריע למכונאים שעובדים על הרכב או לבעל המוסך, הם עובדים מולך בשקיפות מלאה ובמקצועיות.

ואם כבר מקצועיות, כאן נמצאת גולת הכותרת, לאחר נסיון מר שלי באחד ממוסכי צ'מפיון של אבחון בעייה פשוטה מאוד אם לא הפשוטה והברורה ביותר. תזכורת :

http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=345267&highlight=%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%A3

 

אצל רון המקצעיות ניכרת כבר בשניה הראשונה,הוא לא שואל יותר מדי שאלות על רגל אחת מבלי קודם כל להכנס לרכב ולעשות סיבוב בעצמו, חשבתי שזה מיותר לספר לו על הויברציה הקטנה שאני מרגיש אחרי 3 אלף טור כי במקרה הטוב כמו כולם הוא יגיד שאני פרנואיד ומדמיין, במקרה הרע יגיד שצריך להחליף תושבות מנוע תושבות גיר וזוג ציריות.

אז עזרתי אומץ וסיפרתי לו על הויברציה, רון מיד הבחין והרגיש את התקלה במו עיניו, הציע להתחיל בפתרון זול יחסית של תותבים משופרים למשולשים (שאגב עשו פלאים והרכב מתנהג אחרת לגמרי), ובזה זה נגמר. החלפת התותבים העלימו את תופעת הויברציה הסוררת שרוב האנשים לא היו בטוחים אם היא בכלל קיימת או לא.

אחרי הסיבוב- חזרנו למוסך והרמנו מכסה מנוע, מיד רון הבחין שמאורר אחד לא עובד, הוא הדגיש בפני שזאת תקלה שלא כל כך מורגשת בחורף אבל בקיץ היא יכול לגרום לנזק ועדיף להחליף את המאורר. הוא השאיר בידי את זכות ההחלטה ללא מסע שיכנועים ואיומים, כמובן שבחרתי להחליפה למרות שזה לא היה צעד קריטי בשלב זה של העונה.

גם המחירים הוגנים, ללא כל העמלות המיותרות שגוזר היבואן על הצרכן והמוסכים שנושאים את שמו.

 

זהו זה רבותי, קיבלתי שירות ויחס ברמה אירופאית וכך בדיוק זה אמור להיראות בישראל! בתקווה שעוד בעלי מוסכים יקראו את ההמלצה הזאת ויחליטו שזאת הדרך הנכונה כי רק כך מתחילים מהפך, הצרכן הישראלי רגיל שדופקים אותו מכל כיוון ופתאום כשהוא מקבל יחס שהוא נורמה במדינות אחרות הוא מרגיש מאושר ושקיבל תמורה לכספו.

 

בברכת יום טוב ושבת שלום

דוד.

Putting a rear-spoiler on a front-wheel drive car. Yeah, that's gonna help

קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

נשמח לשמוע מה היה היום בידיעות אחרונות לאלו מאיתנו שלא ממש מנויים עליו.

 

(מצטרף להמלצות על רון - שירות אדיב , מקצועי , מהיר ובמחיר מעבר להוגן)

 

ליביו

If living is for learning

Then dying is forgetting

קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים

לגבי ידיעות אחרונות.

יש שם השוואה במחירי טיפולים בין מוסכי היבואנים לבין מוסכים מורשים, במקרה של קונצרן פולקסווגן השוואה נעשתה מול מוסך רון, מעניין למה? :-D (שאלה היפוטתית, מכיון שרון נהפך לשם נרדף למוסך לרכבי קונצרן פולקסווגן )

יש השוואת מחירים בין טיפולי 15,000 30,000 60,000 45,000 75,000 90,000 בסיכום כללי "רון" מוביל בגדול.

מעניין לציין שדווקא בטיפולי הביניים הקטנים יותר 30,000 לדוג' "רון" יוצא יותר יקר.

ציטוט

החיים היפים. לפעמים מעייפים החיים, החיים היפים.

 

 

קישור ישיר להודעה
שיתוף באתרים אחרים
 שיתוף
  • תכנים דומים

    • מאת yoav911gt2
      אם ניסיתם את הגולף GTI הרגילה אך היא לא הייתה מספיק ספורטיבית, חדה ומהירה בשבילכם, וה-R כפולת ההנעה נראית לכם סתמית מדי מנותקת מדי ויקרה מדי,
      אולי כדאי לכם לבדוק את הGTI קלאבספורט. 

      הקלאב ספורט נועדה להיות גרסה קלה יותר וממוקדת מסלול של ההאצ'בק החמה. המנוע נשאר שני ליטר טורבו, אולם ההספק מזנק מ-245 כ"ס ו-37 קג"מ  ל-296 כ"ס ו-40 קג"מ,
      תוספת של יותר מ-45 כ"ס  בהשוואה ל-GTI הרגילה.
      על מנת להבדיל אותה מהגולף R, ההנעה נשארת קדמית ותיבת ההילוכים היא תיבה רובוטית כפולת מצמדים עם שבעה הילוכים בלבד.
      עליית ההספק מאפשרת לקלאב ספורט לזנק ל-100 קמ"ש בפחות משש שניות והמהירות המרבית מוגבלת אלקטרונית ל-250 קמ"ש. 
       
      על מנת לשפר את התנהגות הכביש, לצמצם עד כמה שאפשר את תת ההיגוי ולאפשר יכולת פניה מדויקת יותר , החליטו בפולקסוואגן לצייד את הקלאב-ספורט בדיפרנציאל קדמי אלקטרוני חדש,
      כיול מותאם להיגוי ולמתלים וזוויות היגוי חדות יותר. בנוסף, שודרגו הבלמים, אשר נסמכים כעת על דיסקים גדולים וקלים יותר בהשוואה לדגם הקודם ועתידים לתת עוצמת בלימה עדיפה.
      לפי פולקסווגן השיפורים בדיפרנציאל , בהיגוי בשלדה ובבלמים מאפשרים לרכב להגיב בצורה מהירה יותר ומחסלת את תופעת התת היגוי המאפיינת רכבי הנעה קדמית באופן מסורתי.
       
      כמו בGTI הרגילה יש לקלאב ספורט מבחר מצבי נהיגה בניהם: אקו, רגיל , קומפורט, ספורט והתאמה אישית, אך בשונה מהGTI הרגילה, בקלאב-ספורט התווסף מצב ייחודי בשם ספיישל (מיוחד) ,
      שהוא מצב שהותאם במיוחד לנהיגה על הנורבורגרינג , המסלול עליו פותחה הקלאב-ספורט, ובו היא מציגה פער של כ13 שניות! לעומת GTI דור שמונה רגילה. 
       
      על מנת ליצור בידול ויזואלי בין הקלאבספורט ל-GTI הרגילה, דאגה פולקסווגן לצייד אותה בפגוש קדמי שונה , ספוילר קדמי , חצאיות צד רחבות יותר , כנף גדולה יותר וכן דיפיוזר אחורי חדש.
      מבפנים נוכל למצוא מושבי ספורט חדשים עם עור מחורר, כאשר תפירה אדומה מוצעת כאופציה בתוספת תשלום. לוח מחוונים דיגיטלי מגיע כסטנדרט וכן תאורת אווירה בעלת שלושים גוונים
      שונים מוצעת גם היא כחלק מהאבזור הסטנדרטי.
       
      לפי פולקסוואגן, הקלאב ספורט החדשה לא תיוצר במהדורה מוגבלת כמו הקלאב ספורט הקודמת (ממנה יוצרו רק 400 יוצרו) ולכן הפעם אולי קיים סיכוי טוב יותר לראות אותה במחוזותינו.
       
       
       
       

      לצפייה במאמר המלא
    • מאת yoav911gt2
      אם ניסיתם את הגולף GTI הרגילה אך היא לא הייתה מספיק ספורטיבית, חדה ומהירה בשבילכם, וה-R כפולת ההנעה נראית לכם סתמית מדי מנותקת מדי ויקרה מדי,
      אולי כדאי לכם לבדוק את הGTI קלאבספורט. 

      הקלאב ספורט נועדה להיות גרסה קלה יותר וממוקדת מסלול של ההאצ'בק החמה. המנוע נשאר שני ליטר טורבו, אולם ההספק מזנק מ-245 כ"ס ו-37 קג"מ  ל-296 כ"ס ו-40 קג"מ,
      תוספת של יותר מ-45 כ"ס  בהשוואה ל-GTI הרגילה.
      על מנת להבדיל אותה מהגולף R, ההנעה נשארת קדמית ותיבת ההילוכים היא תיבה רובוטית כפולת מצמדים עם שבעה הילוכים בלבד.
      עליית ההספק מאפשרת לקלאב ספורט לזנק ל-100 קמ"ש בפחות משש שניות והמהירות המרבית מוגבלת אלקטרונית ל-250 קמ"ש. 
       
      על מנת לשפר את התנהגות הכביש, לצמצם עד כמה שאפשר את תת ההיגוי ולאפשר יכולת פניה מדויקת יותר , החליטו בפולקסוואגן לצייד את הקלאב-ספורט בדיפרנציאל קדמי אלקטרוני חדש,
      כיול מותאם להיגוי ולמתלים וזוויות היגוי חדות יותר. בנוסף, שודרגו הבלמים, אשר נסמכים כעת על דיסקים גדולים וקלים יותר בהשוואה לדגם הקודם ועתידים לתת עוצמת בלימה עדיפה.
      לפי פולקסווגן השיפורים בדיפרנציאל , בהיגוי בשלדה ובבלמים מאפשרים לרכב להגיב בצורה מהירה יותר ומחסלת את תופעת התת היגוי המאפיינת רכבי הנעה קדמית באופן מסורתי.
       
      כמו בGTI הרגילה יש לקלאב ספורט מבחר מצבי נהיגה בניהם: אקו, רגיל , קומפורט, ספורט והתאמה אישית, אך בשונה מהGTI הרגילה, בקלאב-ספורט התווסף מצב ייחודי בשם ספיישל (מיוחד) ,
      שהוא מצב שהותאם במיוחד לנהיגה על הנורבורגרינג , המסלול עליו פותחה הקלאב-ספורט, ובו היא מציגה פער של כ13 שניות! לעומת GTI דור שמונה רגילה. 
       
      על מנת ליצור בידול ויזואלי בין הקלאבספורט ל-GTI הרגילה, דאגה פולקסווגן לצייד אותה בפגוש קדמי שונה , ספוילר קדמי , חצאיות צד רחבות יותר , כנף גדולה יותר וכן דיפיוזר אחורי חדש.
      מבפנים נוכל למצוא מושבי ספורט חדשים עם עור מחורר, כאשר תפירה אדומה מוצעת כאופציה בתוספת תשלום. לוח מחוונים דיגיטלי מגיע כסטנדרט וכן תאורת אווירה בעלת שלושים גוונים
      שונים מוצעת גם היא כחלק מהאבזור הסטנדרטי.
       
      לפי פולקסוואגן, הקלאב ספורט החדשה לא תיוצר במהדורה מוגבלת כמו הקלאב ספורט הקודמת (ממנה יוצרו רק 400 יוצרו) ולכן הפעם אולי קיים סיכוי טוב יותר לראות אותה במחוזותינו.
       
       
       
       
    • מאת yohai71
      בסקירות האחרונות של ההילמאן אימפ וההילמאן האנטר, נבחן בין היתר תפקידן בדעיכה ונפילה של קבוצת רוטס וקרייזלר-בריטניה. אבל מה לגבי המכונית הנוספת בקשת הדגמים שקרייזלר ניסו לבנות בבריטניה בתחילת שנות השבעים, ההילמאן אבנג'ר? סיפורו המסתעף מתחיל מהמקור בקובנטרי, ממשיך לארה"ב (שם נמכר כפליימות' קריקט), מתפתח לנגזרת במימון ממשלתי עקב דעיכת היצרן, ומסתיים כהרפתקה דרום-אמריקאית שמעט ממנה היה ידוע בבריטניה בזמנה. סיפורו של האבנג'ר כולל לא-פחות מששה מותגים בסך הכל.
       
      כאמור בסקירות הנ"ל, בשנת 1966 הציגו רוטס את ההילמאן האנטר כמכונית קונבנציונאלית-שמרנית אך מעוצבת עם סטייל סביר, במרכבי סדאן וסטיישן:
       

       
      היא כוונה לנקודה בשוק הרכב, מעט מעל לפורד קורטינה וקרובה יותר לווקסהול וויקטור ולצמד תאומות הפארינה מבית BMC (מוריס אוקספורד ואוסטין קיימברידג'). היא הייתה מחליפה ישירה לסופר-מינקס שבעצמה הייתה גדולה במעט מהמינקס, מלך המכירות של רוטס באופן מסורתי. אמנם בתחילת הדרך נמכר האנטר בעל מנוע חלש יותר הממותג כ"מינקס", אך כעת נוצר פער משמעותי בקשת הדגמים בדיוק במיקום הכי חשוב של השוק. וכך לרוטס, שבשלב זה היו בתהליך הפיכה לקרייזלר-בריטניה, לא היה מתחרה מול רב-המכר הבריטי, ADO16 (אוסטין\מוריס 1100), או הפורד אנגליה והווקסהול ויווה.
       

       
      האבנג'ר (Avenger), שכונה פנימית "מכונית B" ושפיתוחו החל בשנת 1966, היה אמור להיות התשובה לכך, ולפני שהושק באביב 1970, תוכנן מאפס. המבנה הטכני היה די צפוי, עם מנוע ארבעה צילינדרים OHV המניע את הגלגלים האחוריים דרך תיבת-הילוכים בעלת ארבעה יחסים, היגוי מסוג מסרק, מתלי זרועות מקפרסון מלפנים ואולי החלק המעניין ביותר טכנית, מתלה אחורי בעל ארבע נקודות חיבור מבוסס קפיצי סליל. באותן שנים, רק לווקסהול ויווה היו מתלים מתקדמים יותר מקפיצי עלים, ויש לציין שמסורתית, רוטס מעולם לא ששו לאמץ טכנולוגיות מתקדמות בתחילת דרכן. יותר מכל, המנוע החדש והמתלים המתקדמים הוכיחו את השקעת קרייזלר בחברה.
       

       
      אחת ההשלכות של המתלה האחורי היה העיצוב, ולמעשה האריזה הכללית. המעצב טים פריי, אחד מאבות פרויקט האימפ, אמר כי המתלה הוביל למושב אחורי גבוה מהרגיל. כדי להשיג מרווח ראש ראוי, היה על חלקו האחורי של הגג להיות גבוה, ונוצר אתגר לעצב את חלקה האחורי של המכונית "שלא ייראה כאילו הוא הולך ונופל", לדבריו.
       

       
      פריי עיצב את הגג הגבוה עם חלון אחורי סוחף אל מתאר תא המטען (מזכיר מאד את הרנו 12 מאותה תקופה), והוסיף טאצ' ייחודי עם פנסים אחוריים בצורת מקלות הוקי:
       

       
      התוצאה הייתה בחלקה אופנתית, בחלקה הכרחית, אבל היא עבדה והעניקה מראה עכשווי למכונית, תוך שהיא פורצת את הגבולות העיצוביים של מוצרי רוטס הקודמים.
       
       
       
      השלכה נוספת של המתלים הייתה בסיס גלגלים של 249 ס"מ, כסנטימטר וחצי פחות מההאנטר, זאת למרות שהאבנג'ר היה כ-15 ס"מ קצר יותר ממנו באורך הכללי, ובעל מרחב פנימי לא-קטן בהרבה. המשקל היה נמוך מההאנטר הוותיק יותר ומרכבו היה קשיח יותר, אם כי בהמשך קרייזלר החליטו כי לא ניתן יהיה לפתוח פתח עבור המעוניינים בגג נפתח מסוג מלבני "אפטר-מארקט".
       

       
      כאמור המנוע  ארבעה צילינדרים OHV בתכנון רוטס היה חדש לחלוטין, בנפחים 1250 ו-1500 סמ"ק וסיפק בין 53 ל-63 כ"ס, דרך תיבת ארבעה הילוכים ידנית או תיבת שלושה הילוכים אוטומטית של בורג-וורנר. הביצועים היו סבירים לחלוטין כנגד המתחרות הצפויות- פורד אסקורט, ווקסהול ויווה ומוריס מרינה- והתנהגות הכביש הייתה כנראה הטובה מכולן. למען ההגינות, צריך לציין שאף אחת מהמכוניות הללו לא היו מדהימות במיוחד, כצפוי מקומפקטיות משפחתיות בבריטניה של תחילת שנות השבעים.
       

       
      רמות האבזור נעו החל מה-DL הבסיסי, בעל רצפת שטיח גומי וספידומטר "פס", דרך ה-Super ועד ל-GL בעל לוח ארבעה-שעונים מלא, וריפוד ניילון מוברש (דמוי בד), בעצמו מהראשונים בבריטניה.
       

       
      הדאשבורד עוצב מתוך ראיה ארגונומית מתקדמת, כאשר המגבים והאורות נשלטו מחוגות גדולות, בנוסף לזרוע איתות\הבהוב. ההגה היה בעיצוב טיפוסי מאד לשנות השבעים, ובנוסף לעיטורי כרום וצלחות גלגלים מעוצבות, ל-GL היו ארבעה פנסים בחזית במקום שתי יחידות רבועות בדגמים הנחותים יותר.
       

       
      ייצור האבנג'ר החל את דרכו בריטון (Ryton), במפעל הראשי של רוטס ממש מחוץ לקובנטרי, אם כי חלקי המרכב (body pressings) נשלחו מהמפעל בלינווד (Linwood) שבסקוטלנד. המנועים ותיבות ההילוכים יוצרו בסדנאות סטוק (Stoke) שבקובנטרי עצמה.
       

       
      גרסת הסטיישן הופיעה באביב 1972, והעיצוב איבד מעט מהניקיון והקומפקטיות של הסדאן. שני הנפחים, 1250 ו-1500 הוצעו אבל לא ה-GL:
       

       
      באותו הזמן, הופיעה גרסה בסיסית במיוחד, בעלת רצפת שטיח גומי, ללא מגן שמש לנוסע וכיסא נוסע ללא-כיוונון כלשהו:
       

       
      באביב 1973, הופיעו לראשונה דגמי שתי-דלתות, בניהם 1500GT בעל ציפוי וויניל לשלושת-רבעי הגג שאפילו התאים לו עיצובית, ארבעה פנסים בחזית אבל ללא תוספת כ"ס:
       

       
      הכוח הגיע עם גרסת הטייגר (שם ישן שנלקח ממאגר השמות של רוטס), בסביבות 90 כ"ס ואפילו עד 110 כ"ס אם הוזמנה אופציית גל-זיזים תחרותי (competition). גם תא הנוסעים עבר שדרוג לרמת "ספורט" כחלק מהחבילה. שתי סדרות של טייגרים נבנו בשנים 1972-73, סה"כ בסביבות 700 יחידות, ומעט מאד מכוניות שרדו:
       

       
      קרייזלר בריטניה בחרו באבנג'ר טייגר לייצג אותם במרוצי הראלי, ועשו שימוש בקבוצה הממומנת על-ידם עם הצלחה מסוימת בקטגוריות המתאימות במרוצי הראלי הבריטיים. האבנג'ר ראלי היה אמנם מרשים בצביעת הכחול\לבן של קרייזלר, אבל כמתחרה לצד האסקורט RS המצליח הרבה יותר, הוא היה "עוד אחד":
       

       
      הצלחה מרשימה יותר נרשמה באליפות הבריטית למכוניות סאלון הפופולארית, ה-BTCC, כאשר אליפויות בקטגוריה A הגיעו בשנים 1974 ו-1976 מידיו של ברנרד אנט (Unett), שהתחרה בהילמאנים עוד משנות השישים, בימי רוטס טרום-קרייזלר:
       

       
      בסוף 1973, מנועי 1250 ו-1500 הוגדלו ל-1300 ו-1600, ובוצעו כמה שינויים באבזור ובעיטורים. בניגוד לשאר רכבי רוטס וקרייזלר, בבריטניה האבנג'ר נמכר אך ורק תחת מותג הילמאן. לא היה דגם של סאנבים (Sunbeam) במדינה, ובשום מקום בעולם לא נמכרה גרסת מותג האמבר (Humber).
       

       
      המכונית נמכרה במספרים מועטים ברחבי אירופה תחת מותג סאנבים, כאשר נפחי המנוע היוו את שם הדגם. הרכבה מקומית בוצעה בניו-זילנד, אוסטרליה ודרום אפריקה, בגרסאות מותאמות למקומיים. בדרום אמריקה, יוצרה גם גרסת טנדר.
       
      לקרייזלר היו שאיפות גדולות לשווק את המכונית בצפון-אמריקה כמתחרה לפורד פינטו, שברולט ווגה ועדר של יפניות תת-קומפקטיות, תחת השם פליימות' קריקט (Cricket).
       

       
      בנובמבר 1970 החל הקריקט להימכר בארה"ב כמודל 1971. כל המכוניות נמכרו עם מנועי 1500, ארבעה פנסים בחזית ובלמי דיסק מלפנים, שבבריטניה היו זמינים רק עבור מודלים מסוימים. אורות צד (כתומים), מושבים עם משענות גבוהות וזמזם עבור חגורות הבטיחות הבטיחו את עמידת הקריקט בתקנות הבטיחות הפדראליות.
       
       
       
      פליימות' שיווקו את המכונית על בסיס מאפייניה שנבעו ממשקלה הנמוך ואופייה הקומפקטי, והשפיעו על התנהגות כביש טובה, קלות תפעול ומרחב פנימי מצוין יחסית לגודלה החיצוני.
       

       
      צריך רק להתבונן בסמל שלה כדי להבין איך קרייזלר רצו שהמכונית תתפס בציבור הרוכשים:
       

       
      אבל מבחינת מכירות, המכונית הייתה כישלון; בשנת 1971 פליימות' מכרו 28,000 קריקטים לעומת 275,000 ווגות של שברולט ו-352,000 פינטו של פורד. חלק מהבעיה היה המחסור בכוח לעומת המתחרות, שגם הציעו תיבות אוטומטיות ראויות ומזגנים. בנוסף, איכות ההרכבה והעמידות היו גרועות יותר מ"רע", כאשר המכונית סבלה מדליפות מים וחלודה כבר בשנה הראשונה לחייה.
       

       
      בשנת 1972 נוסף יותר כוח למנוע באמצעות שני קרבורטורים ויחס דחיסה גבוה יותר, אבל אפילו זה לא עזר- מכירות 1972 היו פחות ממחצית מכירות 1971, ובשנת 1973 המכונית הוסרה לחלוטין מהשוק. השם קריקט המשיך לשמש את פליימות' בקנדה, עבור גרסת דודג' ממותגת-מחדש של מיצובישי קולט.
       
      באופן מוזר, בשנת 1971, אותה שנה בה החלו קרייזלר למכור בארה"ב את הקריקט, הם החלו למכור גם את הדודג' קולט, מיתוג מקומי של המיצובישי קולט, שגם הייתה בגודל דומה לקריקט:
       

       
      נוצר מצב של דו-קרב בין הקריקט תוצרת-בריטניה באולמות פליימות' לבין הקולט תוצרת-יפן באולמות דודג'. לא צריך לנחש הרבה כדי לדעת מי ניצח בסופו של דבר.
       
      בשלב זה, האבנג'ר נקלע בתוך הדעיכה של קרייזלר-בריטניה והתפרקות פעילויותיה האירופאיות מתוך משבר הדלק של 1973, בעיות וקשיים של החברה-האם בדטרויט, והכישלון במיזוג מותגים (רוטס, סימקה) ודגמים (האימפ, קרייזלר 180) לרוחב כל הפעילות האירופאית.
       

       
      בשנת 1975, קרייזלר הציגו אולטימטום לממשלה הבריטית; חילוץ פיננסי, הלאמה או סגירה. הממשלה מימנה את החילוץ בסכום של 162 מיליון ליש"ט  (בסביבות 1.4 מיליארד היום), בכפוף לתוכנית שדרוג הרכבים; הסימקה 1307/1308 החדשה (שנמכרה בבריטניה תחת השם קרייזלר אלפין) תיוצר בריטון, האבנג'ר יישלח לייצור בלינווד, ההאנטר והאימפ ידעכו עד למותם הצפוי והאצ'באק קומפקטי חדש ייוצר בלינווד על בסיס פלטפורמת האבנג'ר:
       

       
      כך נולד הקרייזלר סאנבים (מותג ישן של רוטס שימש כשם המודל), שעוצב בידי רוי אקס (Axe) ועשה שימוש בזכוכית שטוחה כדלת אחורית. הוא כוון ישירות כנגד הווקסהול שבט והפורד פיאסטה הראשונה, שהקדימו אותו.
       
       
       
      הוא הכיל הרבה יותר חלקי אבנג'ר ממה שנראה במבט ראשון, כולל הדלתות של האבנג'ר שתי-דלתות ותא הנוסעים של האבנג'ר לאחר מתיחת הפנים בשנת 1976. אחד המנועים היה גרסה מוגדלת של מנוע האימפ. בהמשך, יוצרה גם גרסת הוט האץ' שהתפתחה לגרסת ראלי בעזרת חברת מכוניות הספורט לוטוס:
       

       
      מכונית הראלי הייתה מוצלחת מאד, ובשנת 1981 אף זכתה באליפות העולם, אם כי כבר תחת מותג טלבו (לאחר השתלטות פיג'ו על קרייזלר-בריטניה):
       

       
      בחזרה לאבנג'ר; מתיחת הפנים הראשונה והיחידה שלו בוצעה כאמור בשנת 1976, אחרי החילוץ:
       

       
      מאפיינים בולטים היו עדכון האחוריים (תוך נטישת הפנסים בצורת מקלות ההוקי), החזית (שעודכנה למראה הגנרי של קרייזלר-אירופה דאז), ותא נוסעים חדש שחלק רבות עם הסימקה 1307/1308.
       

       
      המכונית מותגה כעת כקרייזלר אבנג'ר, ויצאה לקרב מול הווקסהול קבאלייר החדש, פורד אסקורט דור 2, פורד קורטינה דור 4 (במידה מסוימת) ומוריס מרינה. האבנג'ר אולי נראה חדש והיה לו תא נוסעים מאד עדכני, אבל יריביו התקדמו גם הם ובעיות קרייזלר שתמיד ריחפו מעל, לא עזרו לו.
       
       
      בדיעבד, אפשר לשער שהסיבות היחידות בגללן ההאנטר והאבנג'ר לא הוחלפו ישירות בידי הקרייזלר אלפין (סימקה 1307/1308) היו השמרנות של שוק "מכונית חברה" הבריטי, והרצון של הממשלה הבריטית להחזיק את המפעל בלינווד שבסקוטלנד פתוח. האלפין משנת 1975 הייתה יכולה להחליף בקלות את ההאנטר והאבנג'ר 1600, והקרייזלר הורייזון (Horizon) שיצא בשנת 1978, היה יכול להחליף את האבנג'ר 1300. בכך הייתה נוצרת לקרייזלר-בריטניה קשת דגמים קוהרנטית וחדשה, כפי שהיה לקרייזלר-צרפת.
       
       
      בשנת 1978, מכרה קרייזלר את כל פעילותה האירופאית, כולל בריטניה, לפיג'ו, ונסוגה לארה"ב. מה שלא פורסם באותו זמן היה שלמרות שפיג'ו רכשו גם את מפעל לינווד, הם לא רכשו את הזכויות לקניין רוחני באבנג'ר, שנשארו בבעלות קרייזלר- והייתה סיבה לכך.
       

       
      בשנת 1971, החל ייצור של האבנג'ר במפעל קרייזלר בברזיל. הוא נמכר כדודג' 1500 והיה למעשה אבנג'ר 1500 עם פנסים אחוריים קונבנציונליים למראה ותיבה אוטומטית. גרסת 1800 נוספה מאוחר יותר, עם מנוע אבנג'ר מוגדל לנפח 1798 סמ"ק, שלא נמכר באירופה או בארה"ב.
       

       
      ברזיל קיבלה גם עיצוב מעודכן לגרסת שתי הדלתות, שכללה עדכון לחלק האחורי, ועתה דמה מאד לחלקה האחורי של הפורד אסקורט דור 2. פרט לכך שונתה החזית לזו שלאחר מתיחת הפנים משנת 1976, ולתוצאה קראו דודג' פולארה (Polara), שם שבעברו שימש דודג' גדול בצפון-אמריקה. הייצור נמשך עד 1981, אז פרשה קרייזלר גם מברזיל:
       

       
      בארגנטינה גרסאות סדאן וסטיישן נמכרו עם מנועי 1.5 ו-1.8 ליטרים, והיה גם דגם 1500GT בעל מנוע 1.8 ליטרים וקרבורטור כפול מבית סטרומברג. אבל סיפור האבנג'ר מסתעף הלאה אף יותר במדינה זו, שם נמשך ייצור המכונית עד 1991, הרבה אחרי שקרייזלר עזבה את המדינה.
       

       
      בשנת 1980 עזבה קרייזלר גם את ארגנטינה ומכרה הכול לפולקסוואגן, שהמשיכה בייצור המכונית, בתחילה תחת השם "דודג' 1500 מידי פולקסוואגן ארגנטינה" ואחר כך "VW 1500" ו-"VW 1800".
       

       
      שינויים נוספים בוצעו במהלך השנים, עם חזית חדשה, תא נוסעים מעודכן ותיבת חמישה הילוכים, עד שהייצור נפסק בשנת 1991. סה"כ יוצרו 300,000 יחידות בדרום אמריקה ובסביבות 700,00 יחידות בבריטניה.
       

       
      בחזרה בבריטניה; בסוף 1979, המכונית מותגה כטלבו (Talbot) אבנג'ר, תחת הזהות החדשה שפיג'ו ייעדו לכל מוצרי קרייזלר אירופה לשעבר, אם כי לא ברור עד כמה האבנג'ר בגרסתו זו שינה לרוכשים פוטנציאליים, שכבר לא היו שם. ייצורו וייצור הסאנבים בבריטניה הסתיימו בשנת 1981, מפעל לינווד נסגר לחלוטין והאבנג'ר לא הוחלף באופן ישיר. למעשה, מקומו בקשת הדגמים של קרייזלר-בריטניה נתפס שלוש שנים קודם לכן ע"י הקרייזלר הורייזון.
       

       
      אם כן, אחרי כל עלילות האבנג'ר מבית ומחוץ, ניתן להסיק כי עד כמה שהמכונית הייתה ראויה ותחרותית מול יריבותיה בשוק המקומי, זה עדיין לא היה מספיק. להיות טובה יותר מ-ויווה או מרינה לא הספיק, בין אם בבריטניה או באירופה, ו-וודאי שלא הספיק עבור השוק הצפון-אמריקאי. האבנג'ר יצא לעולם כשנתיים לאחר הסימקה 1100, מתוצרת הקרובים הצרפתיים של רוטס, שהתפתחה ב-1975 וב-1978 לשתי מכוניות שזכו כל אחת בתואר "מכונית השנה האירופאית", ומוצלחות עד כדי שאולי יכלו לעזור בהצלת קרייזלר בארה"ב (אם כי הסיכוי היה קלוש). וודאי ו-וודאי שהיו טובות יותר מהליינאפ של קרייזלר-בריטניה, עד הופעתן:
       

       
      וכך, סופו של האבנג'ר היה דעיכה בגלות בדרום-אמריקה, נשכח ע"י יוצריו ודחוי ע"י בעליו החדשים.
       

    • מאת yohai71
      בסקירות האחרונות של ההילמאן אימפ וההילמאן האנטר, נבחן בין היתר תפקידן בדעיכה ונפילה של קבוצת רוטס וקרייזלר-בריטניה. אבל מה לגבי המכונית הנוספת בקשת הדגמים שקרייזלר ניסו לבנות בבריטניה בתחילת שנות השבעים, ההילמאן אבנג'ר? סיפורו המסתעף מתחיל מהמקור בקובנטרי, ממשיך לארה"ב (שם נמכר כפליימות' קריקט), מתפתח לנגזרת במימון ממשלתי עקב דעיכת היצרן, ומסתיים כהרפתקה דרום-אמריקאית שמעט ממנה היה ידוע בבריטניה בזמנה. סיפורו של האבנג'ר כולל לא-פחות מששה מותגים בסך הכל.
       
      כאמור בסקירות הנ"ל, בשנת 1966 הציגו רוטס את ההילמאן האנטר כמכונית קונבנציונאלית-שמרנית אך מעוצבת עם סטייל סביר, במרכבי סדאן וסטיישן:
       

       
      היא כוונה לנקודה בשוק הרכב, מעט מעל לפורד קורטינה וקרובה יותר לווקסהול וויקטור ולצמד תאומות הפארינה מבית BMC (מוריס אוקספורד ואוסטין קיימברידג'). היא הייתה מחליפה ישירה לסופר-מינקס שבעצמה הייתה גדולה במעט מהמינקס, מלך המכירות של רוטס באופן מסורתי. אמנם בתחילת הדרך נמכר האנטר בעל מנוע חלש יותר הממותג כ"מינקס", אך כעת נוצר פער משמעותי בקשת הדגמים בדיוק במיקום הכי חשוב של השוק. וכך לרוטס, שבשלב זה היו בתהליך הפיכה לקרייזלר-בריטניה, לא היה מתחרה מול רב-המכר הבריטי, ADO16 (אוסטין\מוריס 1100), או הפורד אנגליה והווקסהול ויווה.
       

       
      האבנג'ר (Avenger), שכונה פנימית "מכונית B" ושפיתוחו החל בשנת 1966, היה אמור להיות התשובה לכך, ולפני שהושק באביב 1970, תוכנן מאפס. המבנה הטכני היה די צפוי, עם מנוע ארבעה צילינדרים OHV המניע את הגלגלים האחוריים דרך תיבת-הילוכים בעלת ארבעה יחסים, היגוי מסוג מסרק, מתלי זרועות מקפרסון מלפנים ואולי החלק המעניין ביותר טכנית, מתלה אחורי בעל ארבע נקודות חיבור מבוסס קפיצי סליל. באותן שנים, רק לווקסהול ויווה היו מתלים מתקדמים יותר מקפיצי עלים, ויש לציין שמסורתית, רוטס מעולם לא ששו לאמץ טכנולוגיות מתקדמות בתחילת דרכן. יותר מכל, המנוע החדש והמתלים המתקדמים הוכיחו את השקעת קרייזלר בחברה.
       

       
      אחת ההשלכות של המתלה האחורי היה העיצוב, ולמעשה האריזה הכללית. המעצב טים פריי, אחד מאבות פרויקט האימפ, אמר כי המתלה הוביל למושב אחורי גבוה מהרגיל. כדי להשיג מרווח ראש ראוי, היה על חלקו האחורי של הגג להיות גבוה, ונוצר אתגר לעצב את חלקה האחורי של המכונית "שלא ייראה כאילו הוא הולך ונופל", לדבריו.
       

       
      פריי עיצב את הגג הגבוה עם חלון אחורי סוחף אל מתאר תא המטען (מזכיר מאד את הרנו 12 מאותה תקופה), והוסיף טאצ' ייחודי עם פנסים אחוריים בצורת מקלות הוקי:
       

       
      התוצאה הייתה בחלקה אופנתית, בחלקה הכרחית, אבל היא עבדה והעניקה מראה עכשווי למכונית, תוך שהיא פורצת את הגבולות העיצוביים של מוצרי רוטס הקודמים.
       
       
       
      השלכה נוספת של המתלים הייתה בסיס גלגלים של 249 ס"מ, כסנטימטר וחצי פחות מההאנטר, זאת למרות שהאבנג'ר היה כ-15 ס"מ קצר יותר ממנו באורך הכללי, ובעל מרחב פנימי לא-קטן בהרבה. המשקל היה נמוך מההאנטר הוותיק יותר ומרכבו היה קשיח יותר, אם כי בהמשך קרייזלר החליטו כי לא ניתן יהיה לפתוח פתח עבור המעוניינים בגג נפתח מסוג מלבני "אפטר-מארקט".
       

       
      כאמור המנוע  ארבעה צילינדרים OHV בתכנון רוטס היה חדש לחלוטין, בנפחים 1250 ו-1500 סמ"ק וסיפק בין 53 ל-63 כ"ס, דרך תיבת ארבעה הילוכים ידנית או תיבת שלושה הילוכים אוטומטית של בורג-וורנר. הביצועים היו סבירים לחלוטין כנגד המתחרות הצפויות- פורד אסקורט, ווקסהול ויווה ומוריס מרינה- והתנהגות הכביש הייתה כנראה הטובה מכולן. למען ההגינות, צריך לציין שאף אחת מהמכוניות הללו לא היו מדהימות במיוחד, כצפוי מקומפקטיות משפחתיות בבריטניה של תחילת שנות השבעים.
       

       
      רמות האבזור נעו החל מה-DL הבסיסי, בעל רצפת שטיח גומי וספידומטר "פס", דרך ה-Super ועד ל-GL בעל לוח ארבעה-שעונים מלא, וריפוד ניילון מוברש (דמוי בד), בעצמו מהראשונים בבריטניה.
       

       
      הדאשבורד עוצב מתוך ראיה ארגונומית מתקדמת, כאשר המגבים והאורות נשלטו מחוגות גדולות, בנוסף לזרוע איתות\הבהוב. ההגה היה בעיצוב טיפוסי מאד לשנות השבעים, ובנוסף לעיטורי כרום וצלחות גלגלים מעוצבות, ל-GL היו ארבעה פנסים בחזית במקום שתי יחידות רבועות בדגמים הנחותים יותר.
       

       
      ייצור האבנג'ר החל את דרכו בריטון (Ryton), במפעל הראשי של רוטס ממש מחוץ לקובנטרי, אם כי חלקי המרכב (body pressings) נשלחו מהמפעל בלינווד (Linwood) שבסקוטלנד. המנועים ותיבות ההילוכים יוצרו בסדנאות סטוק (Stoke) שבקובנטרי עצמה.
       

       
      גרסת הסטיישן הופיעה באביב 1972, והעיצוב איבד מעט מהניקיון והקומפקטיות של הסדאן. שני הנפחים, 1250 ו-1500 הוצעו אבל לא ה-GL:
       

       
      באותו הזמן, הופיעה גרסה בסיסית במיוחד, בעלת רצפת שטיח גומי, ללא מגן שמש לנוסע וכיסא נוסע ללא-כיוונון כלשהו:
       

       
      באביב 1973, הופיעו לראשונה דגמי שתי-דלתות, בניהם 1500GT בעל ציפוי וויניל לשלושת-רבעי הגג שאפילו התאים לו עיצובית, ארבעה פנסים בחזית אבל ללא תוספת כ"ס:
       

       
      הכוח הגיע עם גרסת הטייגר (שם ישן שנלקח ממאגר השמות של רוטס), בסביבות 90 כ"ס ואפילו עד 110 כ"ס אם הוזמנה אופציית גל-זיזים תחרותי (competition). גם תא הנוסעים עבר שדרוג לרמת "ספורט" כחלק מהחבילה. שתי סדרות של טייגרים נבנו בשנים 1972-73, סה"כ בסביבות 700 יחידות, ומעט מאד מכוניות שרדו:
       

       
      קרייזלר בריטניה בחרו באבנג'ר טייגר לייצג אותם במרוצי הראלי, ועשו שימוש בקבוצה הממומנת על-ידם עם הצלחה מסוימת בקטגוריות המתאימות במרוצי הראלי הבריטיים. האבנג'ר ראלי היה אמנם מרשים בצביעת הכחול\לבן של קרייזלר, אבל כמתחרה לצד האסקורט RS המצליח הרבה יותר, הוא היה "עוד אחד":
       

       
      הצלחה מרשימה יותר נרשמה באליפות הבריטית למכוניות סאלון הפופולארית, ה-BTCC, כאשר אליפויות בקטגוריה A הגיעו בשנים 1974 ו-1976 מידיו של ברנרד אנט (Unett), שהתחרה בהילמאנים עוד משנות השישים, בימי רוטס טרום-קרייזלר:
       

       
      בסוף 1973, מנועי 1250 ו-1500 הוגדלו ל-1300 ו-1600, ובוצעו כמה שינויים באבזור ובעיטורים. בניגוד לשאר רכבי רוטס וקרייזלר, בבריטניה האבנג'ר נמכר אך ורק תחת מותג הילמאן. לא היה דגם של סאנבים (Sunbeam) במדינה, ובשום מקום בעולם לא נמכרה גרסת מותג האמבר (Humber).
       

       
      המכונית נמכרה במספרים מועטים ברחבי אירופה תחת מותג סאנבים, כאשר נפחי המנוע היוו את שם הדגם. הרכבה מקומית בוצעה בניו-זילנד, אוסטרליה ודרום אפריקה, בגרסאות מותאמות למקומיים. בדרום אמריקה, יוצרה גם גרסת טנדר.
       
      לקרייזלר היו שאיפות גדולות לשווק את המכונית בצפון-אמריקה כמתחרה לפורד פינטו, שברולט ווגה ועדר של יפניות תת-קומפקטיות, תחת השם פליימות' קריקט (Cricket).
       

       
      בנובמבר 1970 החל הקריקט להימכר בארה"ב כמודל 1971. כל המכוניות נמכרו עם מנועי 1500, ארבעה פנסים בחזית ובלמי דיסק מלפנים, שבבריטניה היו זמינים רק עבור מודלים מסוימים. אורות צד (כתומים), מושבים עם משענות גבוהות וזמזם עבור חגורות הבטיחות הבטיחו את עמידת הקריקט בתקנות הבטיחות הפדראליות.
       
       
       
      פליימות' שיווקו את המכונית על בסיס מאפייניה שנבעו ממשקלה הנמוך ואופייה הקומפקטי, והשפיעו על התנהגות כביש טובה, קלות תפעול ומרחב פנימי מצוין יחסית לגודלה החיצוני.
       

       
      צריך רק להתבונן בסמל שלה כדי להבין איך קרייזלר רצו שהמכונית תתפס בציבור הרוכשים:
       

       
      אבל מבחינת מכירות, המכונית הייתה כישלון; בשנת 1971 פליימות' מכרו 28,000 קריקטים לעומת 275,000 ווגות של שברולט ו-352,000 פינטו של פורד. חלק מהבעיה היה המחסור בכוח לעומת המתחרות, שגם הציעו תיבות אוטומטיות ראויות ומזגנים. בנוסף, איכות ההרכבה והעמידות היו גרועות יותר מ"רע", כאשר המכונית סבלה מדליפות מים וחלודה כבר בשנה הראשונה לחייה.
       

       
      בשנת 1972 נוסף יותר כוח למנוע באמצעות שני קרבורטורים ויחס דחיסה גבוה יותר, אבל אפילו זה לא עזר- מכירות 1972 היו פחות ממחצית מכירות 1971, ובשנת 1973 המכונית הוסרה לחלוטין מהשוק. השם קריקט המשיך לשמש את פליימות' בקנדה, עבור גרסת דודג' ממותגת-מחדש של מיצובישי קולט.
       
      באופן מוזר, בשנת 1971, אותה שנה בה החלו קרייזלר למכור בארה"ב את הקריקט, הם החלו למכור גם את הדודג' קולט, מיתוג מקומי של המיצובישי קולט, שגם הייתה בגודל דומה לקריקט:
       

       
      נוצר מצב של דו-קרב בין הקריקט תוצרת-בריטניה באולמות פליימות' לבין הקולט תוצרת-יפן באולמות דודג'. לא צריך לנחש הרבה כדי לדעת מי ניצח בסופו של דבר.
       
      בשלב זה, האבנג'ר נקלע בתוך הדעיכה של קרייזלר-בריטניה והתפרקות פעילויותיה האירופאיות מתוך משבר הדלק של 1973, בעיות וקשיים של החברה-האם בדטרויט, והכישלון במיזוג מותגים (רוטס, סימקה) ודגמים (האימפ, קרייזלר 180) לרוחב כל הפעילות האירופאית.
       

       
      בשנת 1975, קרייזלר הציגו אולטימטום לממשלה הבריטית; חילוץ פיננסי, הלאמה או סגירה. הממשלה מימנה את החילוץ בסכום של 162 מיליון ליש"ט  (בסביבות 1.4 מיליארד היום), בכפוף לתוכנית שדרוג הרכבים; הסימקה 1307/1308 החדשה (שנמכרה בבריטניה תחת השם קרייזלר אלפין) תיוצר בריטון, האבנג'ר יישלח לייצור בלינווד, ההאנטר והאימפ ידעכו עד למותם הצפוי והאצ'באק קומפקטי חדש ייוצר בלינווד על בסיס פלטפורמת האבנג'ר:
       

       
      כך נולד הקרייזלר סאנבים (מותג ישן של רוטס שימש כשם המודל), שעוצב בידי רוי אקס (Axe) ועשה שימוש בזכוכית שטוחה כדלת אחורית. הוא כוון ישירות כנגד הווקסהול שבט והפורד פיאסטה הראשונה, שהקדימו אותו.
       
       
       
      הוא הכיל הרבה יותר חלקי אבנג'ר ממה שנראה במבט ראשון, כולל הדלתות של האבנג'ר שתי-דלתות ותא הנוסעים של האבנג'ר לאחר מתיחת הפנים בשנת 1976. אחד המנועים היה גרסה מוגדלת של מנוע האימפ. בהמשך, יוצרה גם גרסת הוט האץ' שהתפתחה לגרסת ראלי בעזרת חברת מכוניות הספורט לוטוס:
       

       
      מכונית הראלי הייתה מוצלחת מאד, ובשנת 1981 אף זכתה באליפות העולם, אם כי כבר תחת מותג טלבו (לאחר השתלטות פיג'ו על קרייזלר-בריטניה):
       

       
      בחזרה לאבנג'ר; מתיחת הפנים הראשונה והיחידה שלו בוצעה כאמור בשנת 1976, אחרי החילוץ:
       

       
      מאפיינים בולטים היו עדכון האחוריים (תוך נטישת הפנסים בצורת מקלות ההוקי), החזית (שעודכנה למראה הגנרי של קרייזלר-אירופה דאז), ותא נוסעים חדש שחלק רבות עם הסימקה 1307/1308.
       

       
      המכונית מותגה כעת כקרייזלר אבנג'ר, ויצאה לקרב מול הווקסהול קבאלייר החדש, פורד אסקורט דור 2, פורד קורטינה דור 4 (במידה מסוימת) ומוריס מרינה. האבנג'ר אולי נראה חדש והיה לו תא נוסעים מאד עדכני, אבל יריביו התקדמו גם הם ובעיות קרייזלר שתמיד ריחפו מעל, לא עזרו לו.
       
       
      בדיעבד, אפשר לשער שהסיבות היחידות בגללן ההאנטר והאבנג'ר לא הוחלפו ישירות בידי הקרייזלר אלפין (סימקה 1307/1308) היו השמרנות של שוק "מכונית חברה" הבריטי, והרצון של הממשלה הבריטית להחזיק את המפעל בלינווד שבסקוטלנד פתוח. האלפין משנת 1975 הייתה יכולה להחליף בקלות את ההאנטר והאבנג'ר 1600, והקרייזלר הורייזון (Horizon) שיצא בשנת 1978, היה יכול להחליף את האבנג'ר 1300. בכך הייתה נוצרת לקרייזלר-בריטניה קשת דגמים קוהרנטית וחדשה, כפי שהיה לקרייזלר-צרפת.
       
       
      בשנת 1978, מכרה קרייזלר את כל פעילותה האירופאית, כולל בריטניה, לפיג'ו, ונסוגה לארה"ב. מה שלא פורסם באותו זמן היה שלמרות שפיג'ו רכשו גם את מפעל לינווד, הם לא רכשו את הזכויות לקניין רוחני באבנג'ר, שנשארו בבעלות קרייזלר- והייתה סיבה לכך.
       

       
      בשנת 1971, החל ייצור של האבנג'ר במפעל קרייזלר בברזיל. הוא נמכר כדודג' 1500 והיה למעשה אבנג'ר 1500 עם פנסים אחוריים קונבנציונליים למראה ותיבה אוטומטית. גרסת 1800 נוספה מאוחר יותר, עם מנוע אבנג'ר מוגדל לנפח 1798 סמ"ק, שלא נמכר באירופה או בארה"ב.
       

       
      ברזיל קיבלה גם עיצוב מעודכן לגרסת שתי הדלתות, שכללה עדכון לחלק האחורי, ועתה דמה מאד לחלקה האחורי של הפורד אסקורט דור 2. פרט לכך שונתה החזית לזו שלאחר מתיחת הפנים משנת 1976, ולתוצאה קראו דודג' פולארה (Polara), שם שבעברו שימש דודג' גדול בצפון-אמריקה. הייצור נמשך עד 1981, אז פרשה קרייזלר גם מברזיל:
       

       
      בארגנטינה גרסאות סדאן וסטיישן נמכרו עם מנועי 1.5 ו-1.8 ליטרים, והיה גם דגם 1500GT בעל מנוע 1.8 ליטרים וקרבורטור כפול מבית סטרומברג. אבל סיפור האבנג'ר מסתעף הלאה אף יותר במדינה זו, שם נמשך ייצור המכונית עד 1991, הרבה אחרי שקרייזלר עזבה את המדינה.
       

       
      בשנת 1980 עזבה קרייזלר גם את ארגנטינה ומכרה הכול לפולקסוואגן, שהמשיכה בייצור המכונית, בתחילה תחת השם "דודג' 1500 מידי פולקסוואגן ארגנטינה" ואחר כך "VW 1500" ו-"VW 1800".
       

       
      שינויים נוספים בוצעו במהלך השנים, עם חזית חדשה, תא נוסעים מעודכן ותיבת חמישה הילוכים, עד שהייצור נפסק בשנת 1991. סה"כ יוצרו 300,000 יחידות בדרום אמריקה ובסביבות 700,00 יחידות בבריטניה.
       

       
      בחזרה בבריטניה; בסוף 1979, המכונית מותגה כטלבו (Talbot) אבנג'ר, תחת הזהות החדשה שפיג'ו ייעדו לכל מוצרי קרייזלר אירופה לשעבר, אם כי לא ברור עד כמה האבנג'ר בגרסתו זו שינה לרוכשים פוטנציאליים, שכבר לא היו שם. ייצורו וייצור הסאנבים בבריטניה הסתיימו בשנת 1981, מפעל לינווד נסגר לחלוטין והאבנג'ר לא הוחלף באופן ישיר. למעשה, מקומו בקשת הדגמים של קרייזלר-בריטניה נתפס שלוש שנים קודם לכן ע"י הקרייזלר הורייזון.
       

       
      אם כן, אחרי כל עלילות האבנג'ר מבית ומחוץ, ניתן להסיק כי עד כמה שהמכונית הייתה ראויה ותחרותית מול יריבותיה בשוק המקומי, זה עדיין לא היה מספיק. להיות טובה יותר מ-ויווה או מרינה לא הספיק, בין אם בבריטניה או באירופה, ו-וודאי שלא הספיק עבור השוק הצפון-אמריקאי. האבנג'ר יצא לעולם כשנתיים לאחר הסימקה 1100, מתוצרת הקרובים הצרפתיים של רוטס, שהתפתחה ב-1975 וב-1978 לשתי מכוניות שזכו כל אחת בתואר "מכונית השנה האירופאית", ומוצלחות עד כדי שאולי יכלו לעזור בהצלת קרייזלר בארה"ב (אם כי הסיכוי היה קלוש). וודאי ו-וודאי שהיו טובות יותר מהליינאפ של קרייזלר-בריטניה, עד הופעתן:
       

       
      וכך, סופו של האבנג'ר היה דעיכה בגלות בדרום-אמריקה, נשכח ע"י יוצריו ודחוי ע"י בעליו החדשים.
       


      View full מאמר
    • מאת PriceDevil
      מזה כמה חודשים שבאתרים מופיעה הפולקסווגן T-Roc בהנחה (וירטואלית) של 30000 ש"ח - וסוף סוף נמכרה אחת מהן ועלתה על הכביש בתחילת השבוע.
       
      היבואן שמביא את הדגם ( ומוכר גם פולקסווגן פולו, T-Cross, וטרנספורטר ) הוא היבואן המקביל אוטומקס.
       
      ה-T-Roc היא גירסת פולקסווגן לאאודי  Q2 (והיא זולה יותר כמובן)  ויש שיאמרו גירסת פולקסווגן לסקודה קאמיק.
       
      הדגם שנמכר כאן הוא עם מנוע 1.5 המוכר משודך ל-DSG7 עם מצמדים יבשים.
       
      בחו"ל ה-T-Roc מוצע במבחר גירסאות מעניינות הבכירה שבהן  היא ה-T-Roc R עם מנוע 2.0 ולא פחות מ-300 כ"ס.
       
      בניגוד לקאמיק ול-T-Cross ה-T-Roc מוצע גם עם הנעה כפולה, מנוע 2.0 בנזין בהספקים של 190 ו-300 כ"ס, ומנוע דיזל 2.0 בהספק 150 כ,ס עם הנעה כפולה.
       
      מעניין אם היבואן המקביל יאות להביא גם גירסאות כאלה.
       

  • נושאים פופולריים

  • נושאים מתעדכנים

  • צפיות אחרונות   0 משתמשים רשומים

    אין משתמשים רשומים הצופים בעמוד זה.


×
×
  • Create New...