זוגיות - הסתכלות קצת שונה

[ChemGuy85]

מי שלא רוצה להגיע למצב של שכרון חושים מריח של תינוק, בגלל פחד מצרחות וצרכים, עד שלא יהיה לו את

הדבר הבסיסי - סבלנות לכל מיני דברים שוליים וטפלים , ובנוסף אמונה בגידול ילדים= יעוד בחיים, לא יהיה מאושר מלהיות הורה.

 

אם יהיה לי ולא יתאים לי, אוכל להחזיר לחנות?

[vadim6385]

^^^

 

אתה מחזיק בעל חיים בבית?

כן, שני חתולים, אבל איך זה קשור?

 

אם יהיה לי ולא יתאים לי, אוכל להחזיר לחנות?

 

לא, מה זה נראה לך, אמאזון?

עריכה אחרונה ב-23 לאוקטובר, 2016 על ידי vadim6385

[vladclar]

במקרה הזה העסק הולך הפוך - אם אתה לא יודע מתאים לך או לא - אל תפתח את "החנות " שלך או תדאג לגומי איכותי .

[ישה]

כן, שני חתולים, אבל איך זה קשור?

 

 

מדןע ?

[vadim6385]

כי אני אוהב חתולים

[sperial]

גם חתולים מייללים, נושכים ושורטים. ואפילו מחרבנים ומשתינים.

[ChemGuy85]

במקרה הזה העסק הולך הפוך - אם אתה לא יודע מתאים לך או לא - אל תפתח את "החנות " שלך או תדאג לגומי איכותי .

 

חשבתי שמתאים לי, אבל אחרי שנתיים הגעתי למסקנה שאני לא סובל את זה.

[Benor]

מדןע ?

שאלה מוזרה.

פשוט מרגישים את זה...

 

קודם כל שהבנאדם יטפל בעצמו, זוגיות+ילדים יהיו בשבילו מתכון לצרות.

ובכלל, לא נראה שזה כ"כ מושך אותו כל העסק הזה.

לפחות הוא חושב על זה בניגוד להרבה אנשים אחרים, ולא כי ככה צריך.

 

אני לא חושב שאפשר בכלל להשוות.

חתול או בע"ח זה ממש שונה מילד. לנו יש גינה, ורוב הזמן החתולה נמצאית בחוץ.

לא מתאימה לנו הנוכחות שלה בבית? אנחנו פשוט מוציאים אותה לגינה. היא מעצבנת? מוציאים גינה וכך הלאה...

חתול אפשר גם למסור.

עם ילדים הסיפור נהפך להיות כבר הרבה יותר מורכב.

[vadim6385]

גם חתולים מייללים, נושכים ושורטים. ואפילו מחרבנים ומשתינים.

חתולים אני אוהב, ילדים לא.

 

חוץ מזה, אי אפשר להשוות החזקת חתול לגידול ילד, ומי שיגיד לך שזה אותו דבר, צריך לשלוח אליו את שירותי הרווחה במיידי.

[sperial]

שמנזר, שכחתי להכניס אייקון של ציניות.

 

בנאור, חתול אשר לזרוק לגינה. ילד זו מחוייבות מוחלטת. מצד שני, כאשר בגיל שנתיים הוא רץ אליך ואומר "אבא", או כאשר בגיל 20 הוא מראה לך מאיפה משתין הדג, כיון שהוא יותר חכם ממך, אלה חוויות ששום חתול או כלב לא ייתן.

 

אני לא יכול לתת לאף אחד המלצות כיצד לנהל את חייו, בודאי בעניינים עמוקים כמו נשיאת אשה וגידול ילדים. מכסימום לציין את החוויות האישיות שלי. וכמו שכתבתי קודם, לא מוכן לוותר על החויה של זוגיות ומשפחה. במקרה שלי - גם של השותפה הספציפית, שאני בר מזל במיוחד לחיות אתה, למרות לא מעט קשיים בדרך.

[כוכב השחר]

זה וויכוח ערל, חלק חושבים ככה וחלק חושבים אחרת.

אני לא חושב שבן אדם צריך להביא ילדים למרות שהוא לא רוצה ילדים - מכח האמונה שכאשר יגיעו הילדים הוא יאהב אותם.

זה נראה לי כמו מעשה מאוד לא אחראי להיות מודע לזה שאתה לא יכול לסבול ילדים - ולהביא ילד בכל זאת בתקווה שאת שלך תאהב. ואם לא?

בנוסף יש המון המון מחקרים שמראים שרמת האושר של זוגות בלי ילדים (שלא רצו ילדים מלכתחילה, לא כאלו שלא יכולים) גבוהה מרמת האושר של זוגות עם ילדים. קטונתי מלהבין את המחקרים האלו ואת צורת הבדיקה בהם, ואני גם לא בטוח אם הם נכונים או לא - פשוט כי "רמת אושר" זה משהו שקשה למדוד, אבל אני בהחלט יכול לקבל את העובדה שילדים, כמו הרבה דברים אחרים (בע"ח לדוגמה) לא מתאימים לכל אחד.

[itaysamurai]

הורים,

זה דבר אחד לאהוב ילדים ולהיות מוקסמים מכל נאד שלהם ודבר אחר להיות מסוגלים ולרצות להיות הורים.

זו החלטה אמיצה לא לעשות ילדים, כי כמו שלא יודעים איך זה עם, גם לא יודעים איך זה בלי.

רוב מחבריי הם גם וגם. אוהבים את ילדיהם (ברור) אבל גם אוהבים להיות הורים, מקבלים את הוויתור העצמי, הפגיעה ב"אני".

אני יכול להגיד על עצמי, די בצער כי לא קל לי, שאני כמובן אוהב את צוות ההריסה הפרטי שלי (המורכב משתי יחידות זכר) עד מוות,

אבל לחלוטין לא אוהב להיות אבא. אבהות (וגם אמהות) לא מתאימה לכולם. בהרבה שנים ראשונות אתה נמחק. ואני לא מדבר על כסף.

אתה מפתח חרדות שלא ידעת שקיימים, אתה דואג ומתעסק בזה כל הזמן, אתה עושה המון דברים שלא מתאימים לך ולא מקובלים עליך.

יש את ברי המזל (לא בציניות) שזה זורם ומקובל אצלם, שהטוב גובר על הרע. ויש את אלה שלא.

ומכיוון שאנחנו חזקים בחכמת הבדיעבד, אם הייתי יודע איך זה להיות אבא - לא הייתי עושה ילדים.

למי שקופץ עכשיו על המקלדת וכותב "מה, היית מוותר על הילדים שלך?"

אז זה לא מה שכתבתי, כמובן שלא הייתי מוותר עליהם. לא הייתי עושה מלכתחילה.

כל זה לא מוריד מ"מ מאיך שאני מנסה להיות, אבא טוב וסבלני. לילדים שלי לא חסר כלום בגלל הדפקה שלי. מבחינתם אני "רגיל".

המעגל הקרוב אליי יודע את דעתי ותתפלאו, אחרי המחסום הראשוני והאוטומטי, כמה אומרים לי "מסכים איתך".

עריכה אחרונה ב-23 לאוקטובר, 2016 על ידי itaysamurai

[ישה]

איתי

 

התחושה הזו עוברת עם הזמן ככל שהם גדלים.

 

בבוא היום תצטער שיש לך רק שניים

[discoTD5]

בבוא היום תצטער שיש לך רק שניים

 

יהיו לו שלושה. אני לא דואג.

[itaysamurai]

אלו משפטים שחוזרים על עצמם וכמו מה שכתבתי למעלה - גם את זה אתה יכול להבין רק בדיעבד.

אז מה עושים? הולכים נגד האינסטינקטים כי זה אמור להשתפר? ואם לא?

אני לא מחפש תשובות, כי אין. כל אחד הוא אינדיבידואל.

 

עריכה: הצעתי לדיסקו כמה פעמים לעשות את ההתערבות הזו מעניינת.

הוא מתעלם כי הוא יודע שאני רציני.

 

עוד עריכה: מעבר לצחוקים, אני לא אומר שבוודאות לא יהיה.

אני כן יודע מה מלווה אותי בשנים האחרונות ובגלל זה מאמין שזה ייגמר בשניים.

עריכה אחרונה ב-23 לאוקטובר, 2016 על ידי itaysamurai