טויוטה קורולה - יום הולדת 50

[פבל]

אז נכון שקשה היה לעמוד בפיתוי, והכותרת "50 גוונים של אפור" הייתה יכולה להיות מושלמת עבור הקורולה,

אבל ציניות בצד, על אף שהיא מייצגת את המכנה המשותף הרחב ביותר, את הפן היעיל של תחבורה פרטית עם מעט מאוד מקום לייצר אמוציות או חשק - טויוטה קורולה ב-50 שנות קיומה הפכה לאחת המכוניות המרכזיות ביותר בעולם הרכב.

 

חן פרחי מוציא אותנו למסע היסטורי של השורשים והדורות שלה.

 

הכתבה המלאה כאן

[חולגי]

תודה למי שהשכים קום ע"מ לפרסם כתבה זו.

יישר כח (מעניין מאוד). תודה!

[רועי עוזרי]

נהנתי לקרוא, תודה על השיתוף.

[Doc Slow]

הרכב החדש הראשון של ההורים שלי (ובהמשך השלישי שלי) היה קורולה 98. מנוע חזק, איכות סלון ממש טובה, התנהגות כביש סבירה ביותר. כבר כתבתי כאן בעבר שהרכב הזה היה עדיף על הגולף המקבילה דאז וזה עוד לפני שאני דיברתי על אמינות. מעל 400 אלף בלי תקלה משמעותית.

מודל 2009 שהחזקנו בליסינג הייתה פחות מבריקה ביחס למתחרות, אבל עדיין רכב סביר ביותר.

 

חוץ מכמה מעידות קלות, טויוטה מייצרים מקרר לא רע בכלל כבר חמישים שנה.

[נר4]

הקורולה RUNX 2006 היא המכונית האהובה עלי ביותר (לא הטובה ביותר) שהיתה לי.

מאז היו לי מכוניות ברמה אחרת שעולות כפול, אבל משהו באופי של האוטו הזה (מנוע חלק ושקט בעיר שעושה רעש נפלא בהאצה, לדוגמא) שאני מתגעגע אליו.

לצערי טויוטה הצליחו לקלקל מאז את האוטו :איכות נמוכה, גיר רובוטי, התקמצנות בפרטים.

האוריס הנוכחית לאחר המתיחה מתחילה לחזור לרמה של ההיא.

[kissos]

התגובות כאן מזכירות קצת איחולי יומולדת בפיסבוק. lets face it, זאת קורולה על כל המשתמע מכך אז בואו נשמור על פרופורציות.

[חן פרחי]

הפרק המקומי של הטויוטה קורולה כלל לא החל אצל יוניון מוטורס, יבואני טויוטה, אלא אצל חברת המזרח.

זו ייבאה בשנת 90' את הגירסה האמריקאית של הקורולה, שנקראה גיאו פריזם.

הפריזם הגיעה לארץ ב 2 רמות גימור והספקי מנוע - LSI עם 110 כ"ס ו GSI עם הספק מכובד של 125 כ"ס.

בגדול, הפריזם היתה קורולה שעברה אי אלו התאמות על מנת לענות על המפרט האמריקאי - חגורות בטיחות שיצאו ממסגרת הדלתות, נעילה מרכזית כפולה ואפילו צבעי פנים אמריקאיים להחריד, תכלת או בורדו.

בשל התמחור הגבוה (מאד) המכירות היו איזוטוריות, ולאחר שנה נעלמה כלעומת שבאה.

בספטמבר 91' החל יבואן הסדיר של מכוניות טויוטה, והקורולה הגיעה הנה בשני גרסאות מרכב - סאדן, ידנית בלבד וברמת גימור נמוכה יחסית, וליפטבק אוטומטית בלבד וברמת גימור ואבזור גבוהה.

בניגוד לגיאו פריזם האמריקאית, לדגמי 92' של הקורולה היה מאייד ולא הזרקת דלק, וההספק היה נמוך יותר, 95 כ"ס.

התמחור היה גבוה יחסית לתמורה הדי בינונית, ולאחר שפגה ההתרגשות מהשם החדש, המכירות היו נמוכות למדי.

בסוף 91' הוצגה ביפן הקורולה החדשה, אולם השיווק למערב החל רק בסוף אותה שנה, ולכן הגיעה לארץ רק כשנת הדגם 93'.

בגרסה זו כבר זכתה הקורולה להצלחה משמעותית, ולמרות התמחור הגבוה, זכתה להצלחה המיוחלת.

גם הדגמים שהגיעו אחריה זכו להצלחה מכובדת, כולל דגמי 08' שצויידו בגיר רובוטי חד מצמדי גרוע למדי.

ומשהו אישי שלי על הקורולה - בשנת 96' יצאתי לירח דבש בטורקיה, ושכרתי קורולה ידנית.

המכונית היתה ברמת הגימור הנמוכה ביותר, וממש לא היה בה כלום, אפילו לא מזגן.

המכונית הפגינה זריזות נחמדה ותגובת דוושה מצויינת, וכשנפתח הכביש, שמתי לב שאין למנוע מנתק הצתה, ולמעשה הסל"ד עולה בלי סוף; פתחתי מכסה מנוע, והתברר לי שלמרות שהמכונית היתה משנת 95', לא היה לה הזרקת דלק אלא מאייד כפול, וזאת בשל איכות הדלק הטורקי.

וזו גם גדולתה של הקורולה - היא תמיד התאימה לכל שוק ולכל מדינה, תהיה זו הנידחת ביותר.

ובשל זה תמיד היתה רבת מכר.

[ceyal]

בהחלט.

מה היתה השאלה?

[504L]

לא קל לתמצת 50 שנה לכתבה קצרה. שאפו(כרגיל) לחן על המאמץ והתוצאה.

 

כמה הערות/הארות:

-הספקי המנוע של היפניות לשוק המקומי היו מאז ומתמיד בתקני JIS או SAE GROSS, שבפועל מודדים מנוע ללא כל אביזרים הכרחיים וגונבי כח. 78 כוחות הסוס של הקורולה 1200 היו משהו באזור ה-65 דין; לא רע אבל לא מדהים. לסובארו 1400 של 1973-4, לדוגמה, היו 80 כ"ס ברוטו/68 כ"ס דין (ול-93 של ה-GSR היו בפועל 77 דין).

-הגה תפוחים היה הנורמה בכל היפניות בעלות ההנעה האחורית עד אמצע שנות השמונים.

-במקביל לפובליקה, טויוטה יצאה משפחתית גדולה יותר בשם טויופט טיארה(TIARA), שגם די הצליחה.

-AE86 יוצרה במספר תצורות; קופה 2 או 3 דלתות ופנסים קבועים או נפתחים. זו מכונית אספנות מדהימה לחובבי Youngtimers - מכונית אחת בלבד עם מספר דיפלומטי מסתובבת בארץ.

-הקורולה הנוכחית מגיעה מתורכיה, אך אין זה נסיון היבוא הראשון משם. לפני שני דורות, סביב אמצע העשור הקודם, נעשה נסיון ראשון. איכות הקורולות התורכיות דאז היתה נמוכה יותר מהמקור היפני - וצינור היבוא הזה נסגר די מהר (נסיון דומה עשתה חברת מאיר באותה תקופה עם ההונדה סיוויק, שכצפוי נפלה גם היא באיכותה מהמקור).

[daniel.gri]

הקורולה תופסת יותר מדי נושאים בפורום בשבוע האחרון, קצת מוזר לי....

[Ahbarony]

אני זוכר שפינטזתי על גאו פריזם בזמנו. לפני הסיוויק 125. בשנת 2000 קיבלתי קורולה בליסינג והיא זכורה לי כרכב זריז ואמין ללא ניהוג כלל. יצא לי גם לנסוע הרבה על דור אחרון עם גיר רציף. גם היא לא הייתה להיט. יחד עם זאת בכל יום נתון הייתי בוחר קורולה ככלי ץחבורה עיקרי על פני תוצרת vag כי אם יש משהו שאני הכי שונא זה לבוא למוסך עם תקלות. עם פולקסווגן זה קרה לי הרבה. למרבה האירוניה גם עם לקסוס. אבל כל הטויוטות שהיו לנו במשפחה כולל קורולה, קאמרי, לנד קרוזר וראב 4 הפגינו אמינות מופתית. לא סתם היא אגדה יפנית.

 

Sent from my LG-H960 using Tapatalk

[yoav911gt2]

ואושריקו לא נמצא בכלל.

[noknok]

הרכב הראשון שנהגתי בו כנהג חדש ואחר כך גם כרכב ראשון שהיה שלי קבוע זה קורולה RunX 2003,

האוטו הישן של אמא שקיבלתי בירושה כרכב ראשון.

 

אני זוכר אותה כרכב זריז יחסית(אחד הגירים האוטומטיים הכי טובים שנהגתי עליהם ללא ספק) נוח,מאובזר(בקרת אקלים ושליטה מההגה) ו..מלא זכרונות נעורים,

ודווקא למרות השם של הקורולה הRunX זכורה לי כפחות אמינה - פעמיים בוצה במנוע וההודעת שגיאה של הממיר הקטליטי(כולן תקלות ידועות במודל הזה).

[חן פרחי]

אולי היום זה כמעט ברור מאליו, אבל בשנות ה 70' מכונית אמינה, איכותית וזולה יחסית היתה מצרך נדיר למדי, וזה היה המפתח להצלחת הקורולה.

אמינות ואיכות ברמה של הקורולה אפשר היה לקבל רק בגרמניות היקרות.

אם הייתי צריך להרכיב את רשימת 10 המכוניות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של הרכב, לקורולה היה בהחלט מקום של כבוד שם.

[CRuzer669]

את הקורולה הרובוטית 08' שלי רציתי למכור בעבר, ואחרי כמה ימים הבנתי שפשוט לא שווה למכור אותה בגלל שוק חלש.

כרגע היא במשפחה כמעט 5 שנים עם 162 אלף ק''מ, נותנת כל מה שצריך אם זה חיסכון בדלק, מרווח, מנוע חזק, נוחות, וכמובן אמינות גבוהה.

לאחרונה בוצע ישור קו של הטיפולים, פלאגים, סלילי הצתה, פילטר אויר ומזגן, שמן ופילטר שמן, רפידות, צמיגים, תפוחים חדשים וכרגע היא מוכנה לשרת עוד כמה שנים יפות עד הקורולה הבאה

עריכה אחרונה ב-14 ליולי, 2016 על ידי CRuzer669