CFAnon

יד2

משלמים היום שכירות. ולכן יהיה קיזוז כשזה יוחלף במשכנתא. הרכב הנוסף אכן לא נכנס לשוטפות אתה צודק. ולכן השוטפות יגיעו לכ24.

אנחנו מעוניים לרכוש דירה באזור מגורינו - אך לא ניתן מפאת תקציב היצע מוגבל. התפשרנו על אזור רחוק יותר - טווח המחירים לדירה שאנחנו מעוניינים בה הוא סביב 2.05. ברכישה ולאחריה נידרש להוצאות נוספות סביב ה 100 (שחלקם יילקחו ישירות מההון העצמי) מתווך, עו"ד, שמאי, משכנתא, רכב שני (אזור לא נגיש) וריהוט ראשוני מסויים, מכונות לבנות בעיקר. אנחנו משפחה הורים +3 (גילאי בית ספר). הון עצמי: 450 בקרנות כספיות. קרן השתלמות נזילה: 150. יש עוד כ 50 נוספים למקרי חירום בלבד. הכנסות היום 25 הוצאות אמורות היו להיות 19. אך בגלל בלתמים בשנה הזו הגיעו ל23. הכנסות בעתיד (שנתיים+) צפויות להיות כ32-35. (צפי, לא ברזל) בשיחה עם יועץ משכנתאות שבה עברנו על כל המספרים, ניתנו סימולציות שהחזר המשכנתא לפני אופטימיזציות יגיע לסביב ה8 בחודש. יחד עם האקסלים שלנו, עברנו על כל פרט מארנונה וועד בית ותשלומים שוטפים כמו שאנחנו משלמים היום - זה שם אותנו על צפי הוצאות של 22 חודשי לאחר הרכישה. בתקווה שלא יגיעו בלתמים כמו בשנה האחרונה. שכן אז אנחנו עלולים לחרוג משמעותית. לקיחת הלוואה על חשבון קרן השתלמות היא בריבית שתשים אותנו בבאלאנס מאוד גבולי בשנה שנתיים הקרובות. דחיית תשלומים (גרייס/בוליט) לחלק מההלוואות מכיל סיכון גבוהה ממה שאנחנו מעוניין לקחת. במיוחד בשוק העבודה של היום. זו אחת הסיבות שאנחנו לא "רוכשים מקבלן ב20-80" וכו'. חשוב לציין שמהרגע שרכשנו, לפי החישובים אנחנו בנקודה בעייתית מבחינת סיבולת להוצאות פתאומיות. כלומר ייקח לנו זמן, משהו כמו חצי שנה עד שנה, כדי לצבור כרית ביטחון משמעותית. זה סיכון שמאוד יושב על התא המשפחתי שלנו. אשמח לדעות או רעיונות כיוונים שלא חשבנו עליהם.

תודה לכולם, נשקול בשנית.

תודה לכולם. אנסה להתייחס להכל. יש כיסוי ביטוח מתאים עד שבוע 32 (31+6). כולל כל מה שצריך. כולל חברות התעופה והביטוחים. דר"א לא באה בחשבון הן בשל המצב והן בשל זיהומים. אשתי מסתדרת סבבה עם ההיריון. נקנה כרטיסים עם ביטולים. ביטוח למה שצריך. יש חברות ומשפחה פחות מסתדרות ממנה שטסו בשבוע לקראת 30 והיה בסדר. שיט האפנס זה נכון, ואני מודה לכולם על העצות לא לטייל, באמת, אבל החלטנו כרגע שאנחנו רוצים. אשתי עושה אימוני כושר אז גם "לטייל" סבבה. אנחנו לא רוצים עכשיו טראקים של לטפס על הרים, אבל בשבוע 30 נשים שפעילות גופנית ממשיכות להיות פעילות גופנית ומסתדרות. מה גם ששנינו גמישים ותמיד אפשר למצוא מה לעשות במקום חביב. במקרה הגרוע נישאר במלון ונעשה משהו בקרבה. הקריביים עם זיקה, אז יורדים מהפרק. לבחילות יש לה כדורים. הן בד"כ לא מתחילות בשבוע 30, אלא דווקא מסתיימות שם. תודה על הטיפ של וגאס. אולי מי מהחבר'ה האמריקאים שבפורום יוכלו לשפוך אור על מקומות אחרים בארה"ב. הייתי משלם כסף על פודקאסט של ספריאל ודריש, נשבע. יש לנו כבר ויזות האמת והיינו בארה"ב פעמיים כל אחד (SF + NY+ BOSTON). לגבי ההגירה, זו באמת מחשבה טובה, יש לנו משכנתא ודירה, יש לנו דברים שמקבעים אותנו לארץ. אחות וחברה של אשתי היו בארה"ב בשבוע מתקדם, ונכנסו בלי בעיה, אם כי זה היה לפני אי אילו שנים, ובקיץ. הסיבה שאני חשבתי על הצד הדרומי זה נטו כי מדינה מערבית עם רפואה נורמלית למקרה ש+מזג אוויר סביר. חוזר לנושא המקורי, אם יש רעיונות למקומות, או טיפים ספציפית למקומות פחות נפוצים בארה"ב אבל כאלו שיתאימו, אשמח.

שלום, זוג. האישה תהיה בשבוע 30 פלוס מינוס. 3 שבועות בערך בחו"ל. חייב לחזור ב-30 לינואר. ההתחלה גמישה, השהות גג של הגגות 3 שבועות. לא רוצים למקומות עם זיקה כמובן. רוצים מזג אוויר סביר. אין בעיה עם קצת קריר אבל לא קרחונים. אוהבים טבע, אוהבים ערים מגניבות, אוהבים לטייל גם ברגל וגם ברכב. פחות בקטע של מוזיאונים, אבל גם זה סבבה. ממש לא חובבי קמפינג. אחרי שמורידים את כל המדינות עם מחלות לא נעימות בהיריון, נשארים עם ארה"ב ואוסטרליה. אירופה קפואה כולה אני מניח. אוסטרליה מרגיש לי עינוי לאישה להיות 24 שעות בדרכים. ארה"ב, חשבנו על וגאס נגיד 5 ימים, אח"כ קצת גראנד קניון וכו'? לא אשקר אני לא מתלהב מזה המון, בוודאי שלא מערים כמו לוס אנג'לס או מיאמי בצד השני, אבל זו ההזדמנות האחרונה שלנו לטייל בלי ילדים אז אני כן אשמח לשתי המלצות 1. יש משהו מעניין בדרום ארה"ב? 2. מקום בעולם שלא חשבתי עליו ויתאים לתנאים? אודה לכל עצה. תודה רבה!

וואו הנושא פה גדל... ממש תודה לכול העונים. תודה רבה,קראתי אותו. די המחיש את מה שעובר לי בראש, רק שהיכולת שלי לעלות את זה בכתב מוגבלת בהרבה. בכנות, לא רק השעון שלה אלא גם שלי, לא הביולוגי. אנחנו ביחד כבר המון זמן ובאמת טוב לנו. אני די עוף מוזר שהיה נמאס לו מאוד מהר, ולפניה לא הצלחתי להחזיק בקשר יותר מ-3 חודשים עם אף אחת. אז ממש לא בא לי בגיל כמעט 40 להתחיל את החרא הזה של הדייטים והראיונות עבדוה. אני אעמוד בלגדל ילד זה בטוח. יש הרבה אידיוטים שמביאים ילדים ומסתדרים אז אני לא? העניין הוא שאני חייב שיצא לי מזה משהו, כי זאת הקרבה עצומה. ולפי רוב התגובות כאן ניראה שאנשים מקבלים ומקבלים הרבה. הפוך חבר, זאת ה-שאלה לשאול זרים. אם תשאל אנשים שאתה מכיר, לא בטוח שתקבל תשובה כנה. כי "אני מתחרט שהבאתי ילדים" עושה אותך אדם כול כך איום, שהרבה אנשים בחיים לא יגידו אותה. גם בפורום זה יכול להיות, אבל כניראה שפחות מאנשים שאתה מכיר. לא מכיר אותך אבל אם אצלך נושאים כאלה הם מאוד ברורוים ואתה יודע את התשובה להכול, אז אשרייך. לי לצערי זה פחו חד משמעי. לצערי אין לי כרגע זמן לעבור על הכול, אני אעבור בהמשך, ושוב פעם ממש תודה לעונים, זה לא מובן מאילו.

אני כבר בזוגיות ארוכה, מעל 10 שנים. מתוכם 8 שנים גרים ביחד, אני בן 37 היא 39. לפני 5 שנים שנינו לגמרי לא היינו במקום של חתונה וילדים. אבל עכשיו, בערך מאז הקורונה, מחודש לחודש היא כבר יותר ויותר רוצה את זה, ואני עדיין באותו מצב. אין לי אנטי מובהק, זה לא שאני טס 8 פעמים בשנה לחול והולך כול סופש למועדונים. מבחינת היום יום שלי אני לגמרי בנוי לילדים. ואפילו עוברת לי המחשבה של "החיים שלך גם ככה משעממים, אז אולי ילד זה דווקא מה שאתה צריך" אבל אין בי באמת שום רצון אמיתי לזה. בייחוד שיש לי כמה מכרים גרושים עם ילדים, ומה שהם עוברים זה באמת אומללות תמיד היו לי את המחשבות האלה, והם היו מגיעות מפעם לפעם, אבל היום, עוד עם התזכורות מבת הזוג והעובדה שגם היא לא נהיית צעירה יותר, אני מוצא את עצמי חושב על זה כול יום, לפעמים כמה שעות. אני בנאדם שסובל מחרדות באופן טבעי, והמחשבות האלה מגבירות לי את החרדה פי 100. אני מרגיש שאני כבר לא יכול ככה ואני חייב כבר להחליט. לא להמשיך לדחות. אלו מבניכם שהיו/כרגע במערכת יחסית משמעותית וארוכה, יש לכם איזה עצות? תובנות?

מעדכן שלפני בערך שבוע ימים חזר הר"צ והסברתי למנהל שאני מוותר אחר כבוד על התפקיד הזמני והוא יכול לחפש מישהו אחר לתפקיד, במידה ויקרה מקרה כזה בעתיד. למדתי המון על ניהול עובדים והבנתי שאני לא מבין כלום בניהול וגם שאני לא מעוניין להמשיך לעבוד בעבודה הנוכחית בתור ממלא מקום. אצטרך לעשות המון עבודה עצמית לפני שאני מנסה שוב לעסוק בניהול עובדים. תודה על העזרה של כולם, למדתי המון ממכם.

סיכמת במשפט את כל העניין. כן המקום די קטן. אני לא צריך להיות מסוכרנן עם הר"צ השני כי מדובר בד"כ בפיסות מידע שנדרשות בשביל להריץ את העבודה. לא משהו שלא אמורים לא לתת.

כן ממלא מקום של ראש הצוות מרגיש שהגזמת עם המילים "התהפכת עליהם" או שיצא לי ככה ולא חשבתי שזה ככה.. צודק, די הורדתי הילוך אבל גם לא ניסיתי להיות בכלל אבו עלי. מאז שרשמת את זה, לקחתי את זה ואני מיישם את זה.. כל בעיה (כמעט) אני מעלה לבוס ישר. עדיין לא "דופק" על השולחן כשיש החלטה להחליט - גם אם הבוס חושב אחרת. לא ראש צוות ישיר שלו אלא יש לו אחד אחר. עשיתי את הבדיקה שלי ומסתבר שזה לא רק בעיה אצלי אלא כלל הגורמים. אני כמובן רוצה לנסות ליישר את ההדורים אבל הר"צ השני רוצה ישר לעשות שיחת הבהרה עם הבוס. נותן לר"צ השני להחליט בעניין ולא מנסה לדבר עם אותו בחור. לא זה ישירות מול הבוס. לוקח לתשומת ליבי אני רוצה לחשוב שזה ככה אבל עדיין לא סגור על זה..

סוג של הפילו עליי, לא משנה לי כל כך. אני אוהב אתגרים וכו' אבל פרקטית קשה לי להבין איך אני מושך את הבנאדם אליי. יש ימים ככה של צעקות ויש ימים שהכל סבבה אגוזים. אז מאוד קשה לי להבין איפה אני טועה. קשה להיות חברמן, אם רבתי עם כולם. דוגמה טריה מהיום , אחד בצוות, היה עניין פעוט מול רשימת סד"כ בסוף יום, היה חסר כלי וטען שצריך ללכת לבדוק בארון הכלים שוב פעם (המשרד מרחוק מארון הכלים), והתחיל לשלוח אנשים לבדוק כלים ומקומות איפה יש את הכלים או איפה שכחו את הכלים, גם אם אפשר לבדוק אחורנית את ענייני משיכת הכלים. יש טפסים ואפשר לבדוק מול כל אחד בצוות. אז זרקתי הערה קטנה וישר הוא "נעמד" על הבריקדות ואמר שאיתי הוא לא מדבר. שהוא מדבר עם נציג אחר בענייני הסד"כ ואיפה המיקום של כלי זה או אחר. בדר"כ אני לא שותק על דברים שמפריעים לי אבל איתו, קשה לפעול. כי זה כבר הגיע לאלימות מילולית וגם היתה אינטראקציה שלילית איתו. אפשר להגיד גם אלימות פיזית. אני יודע מתוך ניסיון אישי (אני מדבר על עצמי - אני רואה את ההתנהגות שיש לו ורואה אותי מלפני עשור שתיים) שיש שם משהו שהוא אחר ואני לא בדיוק הבעיה בסיפור, הרי נתקלתי כבר היום באינטראקציה שלילית עם לקוח שהרים את הכל והשיחה התנהלה באופן מזעזע שיכולתי בקלות לשחרר את האווירה ולהקליל אותה (עד כמה שאפשר עם לקוח עצבני), באתי בטוב והוא נסגר ישר. סגר את הנושא ולא נתן לי אפילו להביע או להציע משהו אחר. נעמד מאחורי מילה של מישהו אחר. אני מודע לזה שאני בנאדם קשה עורף וקשה לי להתחבר בקלות עם אנשים. (אני בעצמי לא מאמין שעדיין אני מנהל אנשים במקום הזה), אבל איפה אני מוצא את היכולת לפתור את הבעיה הזו. לגבי הדוגמה הטריה מהיום, אני כבר יודע שצעקות לא יעבדו לי, כי להכניס בנאדם למגננה על עניין פעוט כמו כלי, לא יעזור כלום. להתחיל למצוא את השיחה שאפשר לעבור איתה לדבר על ענייני עבודה בקלילות כמו איך להתנהל מול לקוח, זה גם קשה לדעתי. אפילו לבקש מידע בנוגע ללקוח כזה או אחר.

היי התחלתי לאחרונה עבודה, בתור נציג. בהתחלה הוצבתי בעמדה מסוימת, למדתי לעבוד עם המערכות של החברה. מגבוה הגיעה החלטה שאני לא מתאים לעבוד בעמדה הזו בתור נציג והעבירו אותי לתפקיד שבגדול הופך אותי להיות חפ"ש.חודשים עוברים, עניינים מתגלגלים, מנהלים מתחלפים. יוצא מצב שבחודשים האחרונים החלפתי את מי שהיה האחראי שלי, כמה וכמה פעמים, כי כנראה סומכים עליי לעבוד בתור אחראי על הצוות. הצוות קטן. מי שאני מנהל מבוגרים ממני בכמה וכמה עשורים - בגילאים שונים. אני מודע לעובדה שאני די בינוני בניהול אבל מנסה להשתפר, ההתחלה היתה קשה - עדיין קשה, אבל מה לעשות אני אוהב את השילוב של שטח ומשרד (נושך את השפתיים עם העצבים שאני חוטף כל יום מאנשים בצוות). יש לי ריבים עם האנשים שבצוות, ברמות שאוכלים עליי את הראש שאמרתי להם מילה ומנסים לסובב את זה עליי. כי תגיע העת שזה יעלה והם יוכלו לנופף במילה אחת או שתיים שאמרתי להם. אני לא יודע איך לאכול את העניין, איך אני בעצם מיישר הדורים, או לכל הפחות - לא סובל מכאלו מקרים. הפתרון המיידי הוא פיטורין רק שלצערי אני לא חושב שאני יכול לבוא לפתוח כזה דבר. אני פחות מעדיף להתעסק למישהו בכסף ולהביא לפיטורין שלו. מנסה למשוך את הקץ אבל אני לא יודע מתי הגבול עובר ומה אני בעצם יכול לעשות ברמת הבנאדם. סה"כ אני חושב שזה אפשרי להביא אותו לצד שלי אבל אני לא חושב שזה יהיה מאהבה או חיבה או איך שאפשר להגדיר את זה עם קולגות לעבודה. אני לא רוצה להיות עם האף מעל המים אלא להיות בשליטה על העניינים (למרות המודעות שזה לוקח המון זמן לקבל כזו סמכות מאנשים). העבודה הזו לא לטווח ארוך ואני לא רואה את עצמי ממשיך הלאה באותו מקום עבודה אבל רוצה להעביר את הזמן עד לרגע ההחלטה של "מה אני עושה הלאה" - לפחות בשלום מסוים עם אנשים, מבלי שיתהפכו עליי. במקום העבודה הזה אני כבר יודע שכבר כולם צבועים וכולם שמים מסכות כשמדברים איתי, משהו באינטואיציה שלי חזק לגבי שכבר גרמתי למיאוס כלפי ושנאה. אצל כל אחד בעבודה. זה לא שלא היו לי מקרים בעבר שרבתי עם אנשים במקומות עבודה ברמות שונות כאלו ואחרות. כבר עברתי עבודה בשביל לברוח מאותה סיטואציה. אני מרגיש שהיא חוזרת עוד פעם, אני לא זוכר מקום עבודה אחד, שזה לא קרה לי אולי רק בפיצריה שעבדתי לבד בה כל המשמרת. כנראה שיחסי האנוש שלי גרועים אבל אני לא יודע מה לעשות לגבי זה, הרי בעבודה הנוכחית, ראיתי איך האחראי צוות, מדבר לאנשים וזה לא מפריע להם. אם אני פונה אליהם באותה צורה אז הם מעקמים פרצופים. אני לא יודע מה לעשות כבר בעניין, יש ימים רגועים יחסית ויש ימים מחורבנים. להמשיך להיות אחראי אני רוצה להיות כי אחרת זה יבוא לטובתם ואני רוצה להוכיח לעצמי שאני כן יכול לעשות את זה, במקום להתקפל כמו כל פעם שקרה לי שמפעילים כלפיי אלימות כזו או אחרת. איך אני בעצם מיישר הדורים? איך אני יכול לפעול אחרת? מתי פעולה מסוימת או מילה כזה או אחרת היא חציית גבול ומתי אפשר להבליג?

אולי ארחיב מאוחר יותר כל מה שאפשר להגיד כרגע לא אמרו לי בחקירות במה אני חשוד לא ביצעתי עבירה גם לא בתחום האפור תפרו אותי בדיוני המעצרים חזק וקשה וזה קונספירטיבי רצח (כלומר, כל הדבר הזה עבר לגמרי את מחוזות ההיגיון) זה לא הגיוני לחשוב בכלל שהמדינה יכולה לעשות כאלו דברים. (שאפשר לדרוס את האזרח הפשוט רק בשביל לכסתח את עצמך) יש עכשיו מומנטום של דברים הזויים שהמדינה עושה, כמו הסיפור עם הסוהרות, והרבה דברים אחרים @ArikB לחלוטין

קשה לי להרחיב