CFAnon

יד2

משלמים היום שכירות. ולכן יהיה קיזוז כשזה יוחלף במשכנתא. הרכב הנוסף אכן לא נכנס לשוטפות אתה צודק. ולכן השוטפות יגיעו לכ24.

אנחנו מעוניים לרכוש דירה באזור מגורינו - אך לא ניתן מפאת תקציב היצע מוגבל. התפשרנו על אזור רחוק יותר - טווח המחירים לדירה שאנחנו מעוניינים בה הוא סביב 2.05. ברכישה ולאחריה נידרש להוצאות נוספות סביב ה 100 (שחלקם יילקחו ישירות מההון העצמי) מתווך, עו"ד, שמאי, משכנתא, רכב שני (אזור לא נגיש) וריהוט ראשוני מסויים, מכונות לבנות בעיקר. אנחנו משפחה הורים +3 (גילאי בית ספר). הון עצמי: 450 בקרנות כספיות. קרן השתלמות נזילה: 150. יש עוד כ 50 נוספים למקרי חירום בלבד. הכנסות היום 25 הוצאות אמורות היו להיות 19. אך בגלל בלתמים בשנה הזו הגיעו ל23. הכנסות בעתיד (שנתיים+) צפויות להיות כ32-35. (צפי, לא ברזל) בשיחה עם יועץ משכנתאות שבה עברנו על כל המספרים, ניתנו סימולציות שהחזר המשכנתא לפני אופטימיזציות יגיע לסביב ה8 בחודש. יחד עם האקסלים שלנו, עברנו על כל פרט מארנונה וועד בית ותשלומים שוטפים כמו שאנחנו משלמים היום - זה שם אותנו על צפי הוצאות של 22 חודשי לאחר הרכישה. בתקווה שלא יגיעו בלתמים כמו בשנה האחרונה. שכן אז אנחנו עלולים לחרוג משמעותית. לקיחת הלוואה על חשבון קרן השתלמות היא בריבית שתשים אותנו בבאלאנס מאוד גבולי בשנה שנתיים הקרובות. דחיית תשלומים (גרייס/בוליט) לחלק מההלוואות מכיל סיכון גבוהה ממה שאנחנו מעוניין לקחת. במיוחד בשוק העבודה של היום. זו אחת הסיבות שאנחנו לא "רוכשים מקבלן ב20-80" וכו'. חשוב לציין שמהרגע שרכשנו, לפי החישובים אנחנו בנקודה בעייתית מבחינת סיבולת להוצאות פתאומיות. כלומר ייקח לנו זמן, משהו כמו חצי שנה עד שנה, כדי לצבור כרית ביטחון משמעותית. זה סיכון שמאוד יושב על התא המשפחתי שלנו. אשמח לדעות או רעיונות כיוונים שלא חשבנו עליהם.

תודה לכולם, נשקול בשנית.

תודה לכולם. אנסה להתייחס להכל. יש כיסוי ביטוח מתאים עד שבוע 32 (31+6). כולל כל מה שצריך. כולל חברות התעופה והביטוחים. דר"א לא באה בחשבון הן בשל המצב והן בשל זיהומים. אשתי מסתדרת סבבה עם ההיריון. נקנה כרטיסים עם ביטולים. ביטוח למה שצריך. יש חברות ומשפחה פחות מסתדרות ממנה שטסו בשבוע לקראת 30 והיה בסדר. שיט האפנס זה נכון, ואני מודה לכולם על העצות לא לטייל, באמת, אבל החלטנו כרגע שאנחנו רוצים. אשתי עושה אימוני כושר אז גם "לטייל" סבבה. אנחנו לא רוצים עכשיו טראקים של לטפס על הרים, אבל בשבוע 30 נשים שפעילות גופנית ממשיכות להיות פעילות גופנית ומסתדרות. מה גם ששנינו גמישים ותמיד אפשר למצוא מה לעשות במקום חביב. במקרה הגרוע נישאר במלון ונעשה משהו בקרבה. הקריביים עם זיקה, אז יורדים מהפרק. לבחילות יש לה כדורים. הן בד"כ לא מתחילות בשבוע 30, אלא דווקא מסתיימות שם. תודה על הטיפ של וגאס. אולי מי מהחבר'ה האמריקאים שבפורום יוכלו לשפוך אור על מקומות אחרים בארה"ב. הייתי משלם כסף על פודקאסט של ספריאל ודריש, נשבע. יש לנו כבר ויזות האמת והיינו בארה"ב פעמיים כל אחד (SF + NY+ BOSTON). לגבי ההגירה, זו באמת מחשבה טובה, יש לנו משכנתא ודירה, יש לנו דברים שמקבעים אותנו לארץ. אחות וחברה של אשתי היו בארה"ב בשבוע מתקדם, ונכנסו בלי בעיה, אם כי זה היה לפני אי אילו שנים, ובקיץ. הסיבה שאני חשבתי על הצד הדרומי זה נטו כי מדינה מערבית עם רפואה נורמלית למקרה ש+מזג אוויר סביר. חוזר לנושא המקורי, אם יש רעיונות למקומות, או טיפים ספציפית למקומות פחות נפוצים בארה"ב אבל כאלו שיתאימו, אשמח.

שלום, זוג. האישה תהיה בשבוע 30 פלוס מינוס. 3 שבועות בערך בחו"ל. חייב לחזור ב-30 לינואר. ההתחלה גמישה, השהות גג של הגגות 3 שבועות. לא רוצים למקומות עם זיקה כמובן. רוצים מזג אוויר סביר. אין בעיה עם קצת קריר אבל לא קרחונים. אוהבים טבע, אוהבים ערים מגניבות, אוהבים לטייל גם ברגל וגם ברכב. פחות בקטע של מוזיאונים, אבל גם זה סבבה. ממש לא חובבי קמפינג. אחרי שמורידים את כל המדינות עם מחלות לא נעימות בהיריון, נשארים עם ארה"ב ואוסטרליה. אירופה קפואה כולה אני מניח. אוסטרליה מרגיש לי עינוי לאישה להיות 24 שעות בדרכים. ארה"ב, חשבנו על וגאס נגיד 5 ימים, אח"כ קצת גראנד קניון וכו'? לא אשקר אני לא מתלהב מזה המון, בוודאי שלא מערים כמו לוס אנג'לס או מיאמי בצד השני, אבל זו ההזדמנות האחרונה שלנו לטייל בלי ילדים אז אני כן אשמח לשתי המלצות 1. יש משהו מעניין בדרום ארה"ב? 2. מקום בעולם שלא חשבתי עליו ויתאים לתנאים? אודה לכל עצה. תודה רבה!

וואו הנושא פה גדל... ממש תודה לכול העונים. תודה רבה,קראתי אותו. די המחיש את מה שעובר לי בראש, רק שהיכולת שלי לעלות את זה בכתב מוגבלת בהרבה. בכנות, לא רק השעון שלה אלא גם שלי, לא הביולוגי. אנחנו ביחד כבר המון זמן ובאמת טוב לנו. אני די עוף מוזר שהיה נמאס לו מאוד מהר, ולפניה לא הצלחתי להחזיק בקשר יותר מ-3 חודשים עם אף אחת. אז ממש לא בא לי בגיל כמעט 40 להתחיל את החרא הזה של הדייטים והראיונות עבדוה. אני אעמוד בלגדל ילד זה בטוח. יש הרבה אידיוטים שמביאים ילדים ומסתדרים אז אני לא? העניין הוא שאני חייב שיצא לי מזה משהו, כי זאת הקרבה עצומה. ולפי רוב התגובות כאן ניראה שאנשים מקבלים ומקבלים הרבה. הפוך חבר, זאת ה-שאלה לשאול זרים. אם תשאל אנשים שאתה מכיר, לא בטוח שתקבל תשובה כנה. כי "אני מתחרט שהבאתי ילדים" עושה אותך אדם כול כך איום, שהרבה אנשים בחיים לא יגידו אותה. גם בפורום זה יכול להיות, אבל כניראה שפחות מאנשים שאתה מכיר. לא מכיר אותך אבל אם אצלך נושאים כאלה הם מאוד ברורוים ואתה יודע את התשובה להכול, אז אשרייך. לי לצערי זה פחו חד משמעי. לצערי אין לי כרגע זמן לעבור על הכול, אני אעבור בהמשך, ושוב פעם ממש תודה לעונים, זה לא מובן מאילו.

אני כבר בזוגיות ארוכה, מעל 10 שנים. מתוכם 8 שנים גרים ביחד, אני בן 37 היא 39. לפני 5 שנים שנינו לגמרי לא היינו במקום של חתונה וילדים. אבל עכשיו, בערך מאז הקורונה, מחודש לחודש היא כבר יותר ויותר רוצה את זה, ואני עדיין באותו מצב. אין לי אנטי מובהק, זה לא שאני טס 8 פעמים בשנה לחול והולך כול סופש למועדונים. מבחינת היום יום שלי אני לגמרי בנוי לילדים. ואפילו עוברת לי המחשבה של "החיים שלך גם ככה משעממים, אז אולי ילד זה דווקא מה שאתה צריך" אבל אין בי באמת שום רצון אמיתי לזה. בייחוד שיש לי כמה מכרים גרושים עם ילדים, ומה שהם עוברים זה באמת אומללות תמיד היו לי את המחשבות האלה, והם היו מגיעות מפעם לפעם, אבל היום, עוד עם התזכורות מבת הזוג והעובדה שגם היא לא נהיית צעירה יותר, אני מוצא את עצמי חושב על זה כול יום, לפעמים כמה שעות. אני בנאדם שסובל מחרדות באופן טבעי, והמחשבות האלה מגבירות לי את החרדה פי 100. אני מרגיש שאני כבר לא יכול ככה ואני חייב כבר להחליט. לא להמשיך לדחות. אלו מבניכם שהיו/כרגע במערכת יחסית משמעותית וארוכה, יש לכם איזה עצות? תובנות?

מעדכן שלפני בערך שבוע ימים חזר הר"צ והסברתי למנהל שאני מוותר אחר כבוד על התפקיד הזמני והוא יכול לחפש מישהו אחר לתפקיד, במידה ויקרה מקרה כזה בעתיד. למדתי המון על ניהול עובדים והבנתי שאני לא מבין כלום בניהול וגם שאני לא מעוניין להמשיך לעבוד בעבודה הנוכחית בתור ממלא מקום. אצטרך לעשות המון עבודה עצמית לפני שאני מנסה שוב לעסוק בניהול עובדים. תודה על העזרה של כולם, למדתי המון ממכם.

סיכמת במשפט את כל העניין. כן המקום די קטן. אני לא צריך להיות מסוכרנן עם הר"צ השני כי מדובר בד"כ בפיסות מידע שנדרשות בשביל להריץ את העבודה. לא משהו שלא אמורים לא לתת.

כן ממלא מקום של ראש הצוות מרגיש שהגזמת עם המילים "התהפכת עליהם" או שיצא לי ככה ולא חשבתי שזה ככה.. צודק, די הורדתי הילוך אבל גם לא ניסיתי להיות בכלל אבו עלי. מאז שרשמת את זה, לקחתי את זה ואני מיישם את זה.. כל בעיה (כמעט) אני מעלה לבוס ישר. עדיין לא "דופק" על השולחן כשיש החלטה להחליט - גם אם הבוס חושב אחרת. לא ראש צוות ישיר שלו אלא יש לו אחד אחר. עשיתי את הבדיקה שלי ומסתבר שזה לא רק בעיה אצלי אלא כלל הגורמים. אני כמובן רוצה לנסות ליישר את ההדורים אבל הר"צ השני רוצה ישר לעשות שיחת הבהרה עם הבוס. נותן לר"צ השני להחליט בעניין ולא מנסה לדבר עם אותו בחור. לא זה ישירות מול הבוס. לוקח לתשומת ליבי אני רוצה לחשוב שזה ככה אבל עדיין לא סגור על זה..

סוג של הפילו עליי, לא משנה לי כל כך. אני אוהב אתגרים וכו' אבל פרקטית קשה לי להבין איך אני מושך את הבנאדם אליי. יש ימים ככה של צעקות ויש ימים שהכל סבבה אגוזים. אז מאוד קשה לי להבין איפה אני טועה. קשה להיות חברמן, אם רבתי עם כולם. דוגמה טריה מהיום , אחד בצוות, היה עניין פעוט מול רשימת סד"כ בסוף יום, היה חסר כלי וטען שצריך ללכת לבדוק בארון הכלים שוב פעם (המשרד מרחוק מארון הכלים), והתחיל לשלוח אנשים לבדוק כלים ומקומות איפה יש את הכלים או איפה שכחו את הכלים, גם אם אפשר לבדוק אחורנית את ענייני משיכת הכלים. יש טפסים ואפשר לבדוק מול כל אחד בצוות. אז זרקתי הערה קטנה וישר הוא "נעמד" על הבריקדות ואמר שאיתי הוא לא מדבר. שהוא מדבר עם נציג אחר בענייני הסד"כ ואיפה המיקום של כלי זה או אחר. בדר"כ אני לא שותק על דברים שמפריעים לי אבל איתו, קשה לפעול. כי זה כבר הגיע לאלימות מילולית וגם היתה אינטראקציה שלילית איתו. אפשר להגיד גם אלימות פיזית. אני יודע מתוך ניסיון אישי (אני מדבר על עצמי - אני רואה את ההתנהגות שיש לו ורואה אותי מלפני עשור שתיים) שיש שם משהו שהוא אחר ואני לא בדיוק הבעיה בסיפור, הרי נתקלתי כבר היום באינטראקציה שלילית עם לקוח שהרים את הכל והשיחה התנהלה באופן מזעזע שיכולתי בקלות לשחרר את האווירה ולהקליל אותה (עד כמה שאפשר עם לקוח עצבני), באתי בטוב והוא נסגר ישר. סגר את הנושא ולא נתן לי אפילו להביע או להציע משהו אחר. נעמד מאחורי מילה של מישהו אחר. אני מודע לזה שאני בנאדם קשה עורף וקשה לי להתחבר בקלות עם אנשים. (אני בעצמי לא מאמין שעדיין אני מנהל אנשים במקום הזה), אבל איפה אני מוצא את היכולת לפתור את הבעיה הזו. לגבי הדוגמה הטריה מהיום, אני כבר יודע שצעקות לא יעבדו לי, כי להכניס בנאדם למגננה על עניין פעוט כמו כלי, לא יעזור כלום. להתחיל למצוא את השיחה שאפשר לעבור איתה לדבר על ענייני עבודה בקלילות כמו איך להתנהל מול לקוח, זה גם קשה לדעתי. אפילו לבקש מידע בנוגע ללקוח כזה או אחר.

היי התחלתי לאחרונה עבודה, בתור נציג. בהתחלה הוצבתי בעמדה מסוימת, למדתי לעבוד עם המערכות של החברה. מגבוה הגיעה החלטה שאני לא מתאים לעבוד בעמדה הזו בתור נציג והעבירו אותי לתפקיד שבגדול הופך אותי להיות חפ"ש.חודשים עוברים, עניינים מתגלגלים, מנהלים מתחלפים. יוצא מצב שבחודשים האחרונים החלפתי את מי שהיה האחראי שלי, כמה וכמה פעמים, כי כנראה סומכים עליי לעבוד בתור אחראי על הצוות. הצוות קטן. מי שאני מנהל מבוגרים ממני בכמה וכמה עשורים - בגילאים שונים. אני מודע לעובדה שאני די בינוני בניהול אבל מנסה להשתפר, ההתחלה היתה קשה - עדיין קשה, אבל מה לעשות אני אוהב את השילוב של שטח ומשרד (נושך את השפתיים עם העצבים שאני חוטף כל יום מאנשים בצוות). יש לי ריבים עם האנשים שבצוות, ברמות שאוכלים עליי את הראש שאמרתי להם מילה ומנסים לסובב את זה עליי. כי תגיע העת שזה יעלה והם יוכלו לנופף במילה אחת או שתיים שאמרתי להם. אני לא יודע איך לאכול את העניין, איך אני בעצם מיישר הדורים, או לכל הפחות - לא סובל מכאלו מקרים. הפתרון המיידי הוא פיטורין רק שלצערי אני לא חושב שאני יכול לבוא לפתוח כזה דבר. אני פחות מעדיף להתעסק למישהו בכסף ולהביא לפיטורין שלו. מנסה למשוך את הקץ אבל אני לא יודע מתי הגבול עובר ומה אני בעצם יכול לעשות ברמת הבנאדם. סה"כ אני חושב שזה אפשרי להביא אותו לצד שלי אבל אני לא חושב שזה יהיה מאהבה או חיבה או איך שאפשר להגדיר את זה עם קולגות לעבודה. אני לא רוצה להיות עם האף מעל המים אלא להיות בשליטה על העניינים (למרות המודעות שזה לוקח המון זמן לקבל כזו סמכות מאנשים). העבודה הזו לא לטווח ארוך ואני לא רואה את עצמי ממשיך הלאה באותו מקום עבודה אבל רוצה להעביר את הזמן עד לרגע ההחלטה של "מה אני עושה הלאה" - לפחות בשלום מסוים עם אנשים, מבלי שיתהפכו עליי. במקום העבודה הזה אני כבר יודע שכבר כולם צבועים וכולם שמים מסכות כשמדברים איתי, משהו באינטואיציה שלי חזק לגבי שכבר גרמתי למיאוס כלפי ושנאה. אצל כל אחד בעבודה. זה לא שלא היו לי מקרים בעבר שרבתי עם אנשים במקומות עבודה ברמות שונות כאלו ואחרות. כבר עברתי עבודה בשביל לברוח מאותה סיטואציה. אני מרגיש שהיא חוזרת עוד פעם, אני לא זוכר מקום עבודה אחד, שזה לא קרה לי אולי רק בפיצריה שעבדתי לבד בה כל המשמרת. כנראה שיחסי האנוש שלי גרועים אבל אני לא יודע מה לעשות לגבי זה, הרי בעבודה הנוכחית, ראיתי איך האחראי צוות, מדבר לאנשים וזה לא מפריע להם. אם אני פונה אליהם באותה צורה אז הם מעקמים פרצופים. אני לא יודע מה לעשות כבר בעניין, יש ימים רגועים יחסית ויש ימים מחורבנים. להמשיך להיות אחראי אני רוצה להיות כי אחרת זה יבוא לטובתם ואני רוצה להוכיח לעצמי שאני כן יכול לעשות את זה, במקום להתקפל כמו כל פעם שקרה לי שמפעילים כלפיי אלימות כזו או אחרת. איך אני בעצם מיישר הדורים? איך אני יכול לפעול אחרת? מתי פעולה מסוימת או מילה כזה או אחרת היא חציית גבול ומתי אפשר להבליג?

אולי ארחיב מאוחר יותר כל מה שאפשר להגיד כרגע לא אמרו לי בחקירות במה אני חשוד לא ביצעתי עבירה גם לא בתחום האפור תפרו אותי בדיוני המעצרים חזק וקשה וזה קונספירטיבי רצח (כלומר, כל הדבר הזה עבר לגמרי את מחוזות ההיגיון) זה לא הגיוני לחשוב בכלל שהמדינה יכולה לעשות כאלו דברים. (שאפשר לדרוס את האזרח הפשוט רק בשביל לכסתח את עצמך) יש עכשיו מומנטום של דברים הזויים שהמדינה עושה, כמו הסיפור עם הסוהרות, והרבה דברים אחרים @ArikB לחלוטין

קשה לי להרחיב

14 יום (אפילו יותר אבל אלו פרטים קטנים) הבוס זו דוגמה למשהו קל יותר אך מרגיז שלא קשור אלי ספציפית ונעזרתי בה בשביל להמחיש את הסיפור שלי. הקשר לחיסון, כי חוסנתי בדבר קשה במעצר. שכנראה זה לא חוקי. הכותרת של השרשור נערכה על ידי אחד מהמנהלים, ולא משקפת את מה שניסיתי להציג אני מסכים איתך אם מישהו היה מספר לי את זה, אני חושב שלא הייתי מאמין לו. לקח לי הרבה זמן להבין שמה שעברתי הוא באמת מה שעברתי. זה קשה עגום ומרתיח, ואת ההיגיון אני עדיין לא מצליח להבין סופית

@Igalz חלק מהתגובות שנכתבו אינפורמטיביות / ענייניות ואני מודה להן. רציתי להעלות את זה לשיח, וכמובן לפרוק תסכול

זה מה שאני מסוגל

אני אנסה לפרט יותר עברתי מעצר מבלי שנאמר לי במה אני חשוד. בתוך המעצר עברתי דברים קשים. התחלתי מתקריות לא קלות שפורסם שאנשים אחרים עברו ולאט לאט התקדמתי ושילבתי דברים שאני עברתי. קשה לי לדבר על מה שאני עברתי. כן אפילו שאני אנונימי. אני חושב שמה שעברתי הוא הזוי לחלוטין, לפני שעברתי את זה לא האמנתי שזה יכול לקרות בישראל. @Giant_TA נשמע שאתה בקיא בנושא, אבל פה המחאה שלי, זה שזה סטנדרטי לא אומר שזה צריך להיות ככה לגבי תביעה נזיקית, הפיצויים שמתקבלים על עוגמת נפש ומעצרי שווא הם נמוכים מאוד בבתי המשפט, וגם אם אפילו הייתי מקבל חמישה מיליון (שהסכומים האמיתיים הם הרבה הרבה הרבה יותר נמוכים) הייתי ברצון גדול מוותר על זה בשביל לא לעבור את מה שעברתי

מדובר במעצר אזרחי לפעמים כשיש עשב שוטה אחד, נורא קל להבחין בו, להזדעזע ממנו ולהעיף אותו החוצה. אך כשכל העשבים הם שוטים, זה קשה להכיל ולהזדעזע מכולם. זה למה הסיפור מסופר כשלב אחר שלב (וזה לא הכל). היה לי בעצמי קשה מאוד לעכל את שעברתי, זה תהליך מאוד ארוך להפנים את כל הדברים. וזה שאני מאחורי מסכה אינטרנטית לא נותן לי את העוצמה לשפוך הכל מא' ועד ת'. שוב, הדברים מוצגים בצורה מניפולטיבית ופרובוקטיבית. ע"מ ליצור זעזוע וחיבור, ולהבהיר עד כמה קשה כל פרט כשלעצמו. @חולגי בדיוק. רוב (בדגש על רוב, כי בדיוק כרגע יש פרשה מזעזעת) מה שאנחנו קוראים בעיתונות מתגמד לעומת מה שאני עברתי. ואם יגעו בשערה של אישיות חשובה כלשהי, כל המדינה תרעד. אבל אם המדינה תדרוס הלוך ושוב את האזרח הפשוט. אז אפשר לעבור לסדר היום. @itzik123 בדיוק. כשזה נוגע בכולם, גם אם זה פעוט. אז כולם יתקוממו, ויהיה זעזוע, אבל כשזה נוגע באחד, אז הזעזוע פוחת ומועבר למחלקת הטיוח @RK אוי אין לך מושג כמה שזה לא נכון

@avizaz זה יוזר אנונימי @Igalz זה קרה לפני שנים, לפני שהקורונה בכלל פרצה. השימוש שלי בקורונה הוא אקט פרובוקטיבי. @super-man תודה. זה מאוד קשה להיפתח

לפני שנתיים עלתה באוויר מחשבה לחוקק חוק שכל מי שלא מתחסן לקורונה (אלא אם כן החיסון פוגע במצבו הבריאותי) יחוייב בקנס כספי. עקב כך הייתה סערה ציבורית מקצה אל קצה נגד ההצעה המדוברת אבל בסופו של דבר מה זה כבר לשלם קנס של 300 או אפילו 1000 שח? השאלה שלי היא איך הייתם מרגישים, אם היו נותנים לכם חיסון קורונה בכוח? אני אזהיר מראש, הפוסט הבא באופן מצער הולך להיות פרובוקטיבי ומניפולטיבי, עקב כך שיש לי מחשבה שכשאכתוב אותו באופן הספציפי, יקשיבו לי יותר. איך הייתם מרגישים שעקב פוסט שכתבתם, היו מזמינים אתכם לתחנת המשטרה, שהייתה גורמת לכם לבטל תוכניות, ללקיחת טלפונכם ולשעתיים של חקירה במשטרה? איך הייתם מרגישים אם הבוס/ית שלכם עבר/ה עבירה שלא על ידיעתכם, ועקב כך היו נכנסים לביתכם לבצע חיפושים? איך הייתם מרגישים אם עקב משהו שיכול להיות שאחד המכרים שלכם עשה, היו מזמנים אתכם לשלושה ימים רצופים של חקירה של 8 שעות בכל יום ובסופה (חובה אזרחית) לא משלמים לכם דבר? איך הייתם מרגישים אם היו עוצרים אתכם, גורמים לכם לישון לילה במעצר ובבוקר משחררים אתכם בגלל טעות בזיהוי? איך הייתם מרגישים אם היו עוצרים אתכם למשך 4 ימים בגלל תלונה אנונימית, ושיחררו אתכם רק אחרי שהפרקליטות הורתה שיש חוסר בראיות? איך הייתם מרגישים אם היו עוצרים אתכם, חוקרים אתכם, גורמים לכם לפחד, מאלצים אתכם לשכור עורך/ת דין ובסוף שופט משחרר אתכם כי החשדות נגדכם לא חזקים מספיק? איך הייתם מרגישים אם היו עושים לכם את כל זה, ובנוסף מכניסים אתכם לתא מלוכלך ומפעילים עליכם מניפולציות קשות? איך הייתם מרגישים אם היו עושים לכם את כל זה, ובנוסף גם נותנים לכם חיסון קורונה בכוח, מבלי שהסכמתם לכך? איך הייתם מרגישים אם היו עוצרים אתכם למשך 14 ימים, חוקרים אתכם באופן קשה, מפעילים עליכם מניפולציות רבות, מכניסים אתכם לתא מלוכלך, נותנים לכם להתקלח במקלחות מחלקתיות שבכל רגע עצור או אפילו שוטר יכול לפתוח ולהיכנס אליכם, להתעורר כל בוקר לספירת בוקר, כשאת/ה בתוך רחבה קטנטונת שלא תואמת את האנשים שנמצאים בה, ולקבל חיסון קורונה בכוח ללא הסכמה? איך הייתם מרגישים אם היו משפילים אתכם בלי סוף באופן שאין לכם שמץ של מושג למה עושים את זה, ונותנים לכם להרגיש שאתם לא שווים את החמצן שאתם נושמים, לא תורמים מספיק לחברה ונטל עליה? איך הייתם מרגישים אם בנוסף לכל זה היו דורשים ממכם להחליף עיסוק בחיים לאחר סיום תקופת המעצר שאין לכם מושג מתי היא תגיע? איך הייתם מרגישים אם היו מביאים אתכם להארכת מעצר ראשונה רק אחרי 4 ימים ולא אחרי יום אחד? איך הייתם מרגישים אם היו מסתירים מכם את מה שחושבים שאתם אשמים בו כי זה יכול לפגוע בתיק, ומונעים מכם להגן על עצמכם כמו שצריך? איך הייתם מרגישים אם בנוסף לכל זה השופט היה צורח עליכם, למרות שהוא יודע שאתם לא חשופים לכתב החשדות ושואל אתכם שאלות כואבות וקשות ומכריח אתכם לתת לו תשובה? איך הייתם מרגישים אם בדיון השני של הארכת המעצר, השאלה הראשונה שהשופט שואל אתכם, אם אתם מוכנים להסכים להארכת המעצר שהמשטרה מבקשת, זאת למרות שאפילו לא אמרתם את המילה הראשונה שלכם? איך הייתם מרגישים אם הזמן שנתנו לכם לדבר עם הסנגור שלכם כהכנה כוללת לכל דיון הוא רק כ10 דקות? איך הייתם מרגישים אם בנוסף לכל זה החיסון שהיו מחסנים אתכם הוא לא לקורונה אלא חיסון שניתן כהגנה, בכוח, ללא הסכמתכם למחלה שבחיים לא שמעתם את השם שלה לפני כן, כי יש סכנת הדבקה בבית המעצר? איך הייתם מרגישים אם בנוסף לכל זה החיסון ניתן בכמה מנות, ולמרות שהרגשתם תופעות לוואי נוראיות, אמרו לכם שזה בסדר כי עם החיסון הזה אמורים להרגיש תופעות לוואי קשות ונתנו לכם בכוח את המנה השנייה של החיסון הראשון ביחד עם חיסון נוסף, אחר, שכל מטרתו היא להקל על תופעות הלוואי הקשות של החיסון הראשון וכל זה מתבצע במעצר שאפילו לא מוכנים להגיד במה אתם חשודים? איך הייתם מרגישים אם עד שסוף סוף הגיע תאריך הדיון שלכם של הערר במחוזי, השופט פונה אליכם בסוף הדיון ואומר: "אינני מבין מספיק בתיק, ולכן נטיית ליבי היא ללכת עם המדינה, אני ממליץ לכם למשוך את התביעה בשביל להימנע מכך שאתן פסק דין בתור שופט מחוזי"? איך הייתם מרגישים אם בנוסף לכל זה המשטרה הייתה מבקשת בדיון הארכת המעצר הבא שלכם, בבית משפט השלום. 30 יום הארכת מעצר, והייתה מקבלת? איך הייתם מרגישים אם שבוע לאחר מכן ביום של הערר השני שהגשתם לבית המשפט המחוזי כשאתם כבר חושבים לתלות את עצמכם, המשטרה מחליטה שאין צורך להשאיר אתכם יותר במעצר ומשחררת אתכם, כך שדיון הערר מתבטל? איך הייתם מרגישים אם נכנסתם למעצר כשאתם בריאים ושמחים, ויוצאים ממנו כשאתם עם נזקים פיזיים ומנטליים? איך הייתם מרגישים אם כל זה לא היה קורה בטורקיה, אלא על ידי המדינה שלכם? איך הייתם מרגישים אם לאחר מספר שבועות לאחר ששוחררתם, המשטרה סגרה את התיק מחוסר עניין לציבור ומבחינתם זה פשוט נגמר כשהיה? איך הייתם מרגישים שלמרות שאתם אזרחים שומרי חוק, ששיתפתם פעולה עם החקירה באופן כמעט מלא, ורק רציתם וביקשתם שיחקרו אתכם עוד, כי אתם בטוחים שאין שום סיבה שתהיו במעצר, סיימתם עם תיק פלילי קשה שילווה אתכם לכל החיים? איך הייתם מרגישים אם שנים לאחר מכן, התפתחו לכם נזקים רפואיים רבים כתוצאה מהמעצר? איך הייתם מרגישים אם זה היה קורה לכם במאה ה21? זה הסיפור שאני עברתי, ועוד את הכל אפילו לא סיפרתי. מאז כמעט בכל לילה יש מחשבה על כמה הייתי רוצה כפתור שאפשר ללחוץ עליו ולהחזיר את הזמן לאחור, לפני המעצר. יש קושי ענק בלראות עד כמה המדינה סערה במה שעשו לנחקרי נתניהו או במקרים משפטיים אחרים ולדעת שאצלי זה היה קשה הרבה יותר, או הכי גרוע לראות עד כמה היא סערה כשחשבו לתת קנס כספי למי שלא יתחסנו לקורונה. שבמקרה שלי, יכולה הייתה להיות מוכנות לשלם את כל הכסף שיש לי אם רק היו נותנים לי איזושהי אלטרנטיבה

היא עברה חצי תמ"א דרושות השלמות נכון. מי אחראי על זה? אבא שלי ואחותו. שהם יסיימו עם כל הניירת, תהליך בירוקרטי, שיפוצים וכו וכו תהליך שאני מעריך יקח עוד שנה-שנתיים מינימום אני כבר אסיים תתואר ואתחיל עבודה וה850 האלו יגדלו. אני רוצה להתחיל משרת סטודנט רק בשביל ניסיון בסיסי בתיכנות בשביל לא לחפש משרת גוניור בלי ידע קודם בתיכנות אני לא בונה על עזרה מהורי הבחורה לעתיד. אני אומר שזה לא הגיוני שאני מביא דירה ב2 מיליון ולא מקבל דבר. ברור שאני מעדיף לא להתעסק עם בנק אם אני יכול ואם לא אקח משכנתא מה הבעיה? איך הכסף? השאלה שכולם רוצים לדעת אז בגדול שירתתי ב8200 עבדתי כמה שנים טובות בהייטק לא בתור מתכנת. אז היו לי נקודות זיכוי של חייל משוחרר + אני גר בפריפריה הטבות מס של 10+ אחוזים, גר אצל ההורים בקיצור חסכתי סכומים שאתה יכול רק לדמיין והשקעתי אותם בהרבה מקומות. מרוצה עכשיו? מי פיתה עכשיו? מקבל משפחה וכסף לא מערבבים. אבל צריך לראות מה מצבי ומה מצב הדירה מה זה משנה אם הם מוכרים באותו סכום שאני קונה? הדודה תקבל את אותו הכסף שהיא הייתה אמורה לקבל. המשפחה הקרובה אני צריך לבדוק הכל. וגם כמו שאמרתם לגבי בדיקת הנכס מא' עד ת' באמת לא עשיתי שום אומדן. הכל עוד מאוד בהתחלה. אמרתי שאני רק שואל על היתכנות. גם ברור לי שאם אני קונה דירה ב2 מיליון זה לא נגמר שם ויש עוד הרבה שיפוצים ותוספות אבל הם אם מוכרים דירה שהיא לא למגורים אז גם המחיר יהיה יותר זול. אכן סיומה של תקופת בחינות עכשיו ויהיה לי יותר זמן לשבת על זה

טוב חברים אני מבין שזה הולך למקום לא טוב. אני גם מבין שקשה לכם לקבל אבל אתם תאלצו להאמין לי ומי שלא, הכל טוב לא חייב להגיב פה. אני כותב פה ממשתמש אנונימי בפורום אנונימי. שדרך אגב אני מאמין שלמנהלים פה יש גישה להצליב כמה נתונים עם גוגל/לינקדאין/פייסבוק ולראות שאני לא משקר - ובהזדמנות הזאת גם לבקש להישאר אנונימי גם אם חלק מגולשי הפורום לא מאמינים. עכשיו לנושא: ה850 הם שלי ולא קשורים להורי. (שלהם עצמם יש יותר כסף ממני באזור המיליון) ולא. אני לא סותר את עצמי. כמו שאני יכולתי לירות לכיוונים שהם לא יכולים, ולקחת סיכונים בשוק ההון שהם עצמם לא יכולים. וכמו שאחוז החשיפה שלהם למניות קטן יותר משלי וזה בגלל שיש להם אחריות. אם מחר חס וחלילה מישהו הופך לסיעודי או תאונת דרכים או הבכור שמתחתן ועוד אלפי סיבות ההורים שלי צריכים להשאיר כסף אצלם ולא יכולים לעשות איפה ואיפה ולשים את כל הביצים עליי כי אני חמוד, משכיל ורציני זה לא עובד כך. אני נטו מחפש פה עצות התחלה בשביל לדעת איך להתחיל. יכול להיות שאחרי כל העצות פה אני אשקול כן להיכנס לזה ועוד שנתיים-שלוש אני אפתח פה דיון אחר לאחר קניה ויכול להיות שאני ארד מזה מחר. כן אני מקבל את מה שחולה רכב#1 כתב לגבי ריב וסכסוכים וכן את מה שDareDevil לגבי הבאת שמאי לדירה ויכול באמת להיות שאני אעשה את זה.

אני חושב שלא הבנת. לי יש 850 אש"ח אני לא יכול לקנות את הדירה בעצמי. אם אני מעביר את ה850 אלף לדודה שלי, את ה (חצי- 850) לוקח הלוואה בשביל לסגור את הסיפור עם דודה שלי. אני צריך להחזיר עכשיו את הכסף לאט לאט כל חודש לאבא שלי. זה אומר שאם הוא צריך את הכסף של המכירה של הדירה לטובת עזרה לאחים שלי הוא לא יכול לעזור להם. זה אומר שהם בבעיה ואני גר בדירה משלי עם כסף שהיה אמור לעזור להם. הבנת עכשיו? אופציה שניה- אני לוקח הלוואה על (מחיר כל הדירה -850) ומחזיר לכל אחד מהם את הכסף שלו (שאת זה אני פחות מעדיף כי יותר קל להחזיר לאבא את הכסף מאשר לבנק. בלי הצמדה, בלי ריביות וכאלה וכאלה).