עזרה מאוהבי הכלבים

[BRAVO_SX]

שלום לך

 

אשמח לתת לך טיפ קטן, גם לי נולד ילד יותר נכון לפני שנה וחצי.

הוא גדל עם 2 כלבים(פאג סיני) בתוך הבית בדירה קטנה, בהתחלה היו קשיים קצת מריבות בבית.

בסופו של דבר האישה קיבלה את המצב שיש ילד וכלבים בבית

בשבילי היה מאוד קשה לעזוב את הכלבים וגם למסור למישהו שאני לא מכיר שאיך יטפל בהם

חייב לציין משהו שאני רואה מנקודת מבט שלי - הילד שלי שגדל עם כלבים מתנהג אחרת לעומת זוג חברים שאין אצלם כלב בבית והילד מתנהג אחרת ממש מפחד מבעלי חיים מכל סוג.

הילד מאוד אוהב חיות עכשיו שהוא כבר בן שנה וחצי מוציאים ביחד לטיול ממש כיף החוויה

מאוד ממליץ לך להשאיר ולנסות לגדל ביחד, בסופו של דבר זה ישתלם

 

בהצלחה בכל מקרה

טל.

[bitla]

תודה לכולם על העצות

[oryo]

falou, חותם על כל מילה שלך.

 

פות"ש, אין לך מה להיעלב, אם היית רוצה שרשור enabling היית צריך לבחור בפורום אחר. לדעתי דווקא טוב שיש לך תגובות משני הקצוות כפי שיש כאן בשרשור הזה, אולי זה יעזור לך לקבל עוד רעיונות ו/או לאשרר את הרעיון המקורי שלך.

 

זה שהילדה מתעוררת מנביחה פה ושם, לא נשמע כמו משהו שידרדר אותה למחלת נפש, אבל אולי עדיף שתשאל בעל מקצוע אם אתה ממש לחוץ בקטע הזה.

זה שהכלב נוהם עליה זה לחלוטין לא לעניין ולא מקובל, ועם זאת זה סתם עניין של אילוף.

 

להורים של אשתי כלבה מסוג קאנה קורסו, כלבה ששוקלת 55 ק"ג ונראית כמו כלב תקיפה, ועם זאת יש לה לב ואישיות של גור חתולים.

בהתחלה, כאשר היו מגיעים זרים לבית היא היתה נוהמת עליהם באופן שנראה בלתי צפוי (בתכלס: נובע מחרדתיות ולא מהתקפיות או טריטוריאליות), התגובה המקורית של הבעלים (חמיי) היתה להלחץ ולקשור אותה בחוץ / בשירותים.

עם הזמן הראיתי להם שיש דרכים אחרות להתמודד, וכיום הכלבה מאוזנת מאוד ונשארת בבית כשאורחים מגיעים, אפילו חברי משפחה שסולדים מכלבים התחילו ללטף ולהתלהב ממנה מדי פעם.

 

לא יודע את כל הפרטי-פרטים של המקרה שלך, לי זה נשמע מהמידע שסיפקת ומהסאבטקסט כמו אי-נוחיות המשולבת באי רצון של בת הזוג לשמור על הכלב.

לא תיארת שום דבר חריג במיוחד, הדבר הכי 'מטורף' זה שהכלב נוהם באופן 'בלתי צפוי' פה ושם, שזה משהו שאמור להיות לגמרי בר תיקון. בולדוגים הם כלבים מדהימים למשפחה.

תזכור שהכלב שלך לא עשה שום דבר רע, ותזכור שלמרות הקשיים שכרוכים באחזקתו יש *המון* יתרונות לגידול ילדים עם חיה בבית, ובמיוחד כלב (סובלנות, אחריות, פתיחות). לי אין עדיין ילדים, אך כשיהיו, יהיה בבית כלב או ממש מההתחלה או מגיל צעיר (2-3). למזלי אשתי מחזיקה בדעות זהות בעניין.

 

מאחל לך המון בהצלחה, ולא משנה באיזו דרך תבחר - אנא זכור שיש לך אחריות על החיים שלו (ניכר שאתה מבין זאת), בין אם הוא נשאר אצלך ובין אם לא.

[falou]

פות"ש -

 

נסה להשקיע כמה מאות שקלים בקולר איכותי נגד נביחות.

הכלב בן 5 - עדיין לא מאוחר לשנות הרגלים.

 

גם אם זה קצת לא נעים לכלב, זה הרבה הרבה הרבה יותר טוב מלמסור אותו.

 

לא ממליץ לעשות שימוש בשום כלי ללא הדרכה.

לנביחות יש סיבות רבות ושונות, וטיפול אוורסי (עונש) יכול להחמיר מצב ואף להוביל לאגרסיביות מוגברת.

זה לא שכלים כאלו לא יכולים להיות אפקטיבים, אבל הם לא פתרון של plug & play.

[loty]

אין פתרונות קסם בטח לא עם בע"ח בכלל וכלבים בפרט. הכול עניין של חינוך: חיזוקים חיוביים או תיקונים והרגלים, בעצם כמו עם בני אדם בטח ילדים. אתה צריך להיות מאושר שלילדתך הקטנה יש את הזכות לגדול עם בע"ח (ובטח אם הוא כלב), בבית. לי יש ניסיון גדול עם כלבים בכלל, אני גדלתי כל חיי עם כלבים בפרט והיום מגדל 3 ילדים וכלבה: ענקית, מלאה בשערות ארוכות שנושרות כל השנה! ועם "ריח של כלב". אה נכון, היא גם נובחת כמו עשרה בולדוגים עם מגאפון ולא, אין לי גינה. הכול חוזר לחינוך והרגלים, משני הצדדים, כמו להחלטה שכולם יחיו יחד ועם השאר נתמודד.

הבולדוג הזה זו נפש חיה שנמצאת איתך חמש שנים!

אני שואל אותך לא בהיתממות אלה ברצינות מלאה: היית מוסר את ילדתך הגדולה כי מידי פעם היא צועקת על הרך הנולד, מלכלכת את הבית (כי היא בדיוק בגיל שמביא את כל ארגז החול איתו מהגן), ויש לה מחלות ילדות שעלולות להדביק את הרך שרק נולד?

זה לא "רק" כלב, זה בן בית. שקונים (אני מעדיף לאמץ) כלב זו החלטה לתווך ארוך- כמה ארוך? עד שהוא מת.

אני מבין את המצב שאתה נתון בו אך מתקשה לקבל את הדרך שבחרת בה.

בהצלחה בבחירת הדרך הנכונה.

עריכה אחרונה ב-2 לאוגוסט, 2015 על ידי loty

[falou]

אני רק שאלה לסיום.

אם לא יימצא מישהו ראוי שייקח את הכלב ברצון, מה ייקרה אז?

[Smiro]

אם אתה באמת אוהב אותו - לא תהיה מסוגל למסור אותו גם אם זה או הוא או הבת זוג שלך / הילדה שלך.

תמיד תזכור שבשבילך הוא חלק ענק מהעולם שלך, בשבילו אתה כל העולם שלו. אתה איתו 5 שנים (כנראה מאז שהיה גור) ואתה כל עולמו. אתה כל מה שהוא מכיר ואוהב. אתה תשבור לו את הלב אם תעזוב אותו.

תתאמץ, אל תישן לילות, תוציא עשרות אלפים על אילוף ופתרון בעיות התנהגותיות, תטייל איתו יום וליל כדי שיהיה מותש כל הזמן - כל מה שצריך, אל תוותר עליו. ואם אתה כן חושב על לוותר עליו אז דעתי האישית עלייך ואנשים כמוך לא תוכל לעלות על דפי הפורום כי יחסמו אותי. אבל נאמר שלא מגיעה לך הזכות לאמץ כלב. כלב זה for life - ברגע שאתה מאמץ כלב אתה קושר איתו קשר שהוא הרבה יותר עמוק מכל קשר שיכול להיות עם בן אדם. קשר של תקשורת, אמון, אהבה וביטחון - ואתה מתכנן לשבור את כל זה בשבילו.

קח אותו לשדה ותירה בו. מבחינתי זה אותו דבר.

[oryo]

סמירו נראה לי שקצת התחייב"סתה... עם כל הכבוד לכלבים (ויש המון), להשוות כלב לילד / בת-זוג זה 'קצת' מוגזם.

אין לי בכלל ילדים וברור לי שההשוואה שלך מופרכת בצורה מטורפת.

 

עם כל הקטע של ה"כלב זה פור לייף" אני מסכים. כל עוד הכלב לא מהווה סכנה בלתי ניתנת לטיפול לך או לסובבים אותך, לזרוק אותו זה ממש לא אחראי, ולדעתי שפל מאוד. לי יש חתולה, ואני לא יכול לדמיין סיטואציה בה מישהו גורם לי למסור אותה.

[Smiro]

מבחינתך. מבחינתי הכלב שלי זה כמו אח, ילד, אמא, אבא.

[mazinya]

אסור לך למסור. אתה חייב לעשות הכל כדי שזה יצליח וזה חייב להצליח. כל פעם שאני שומע/קורא על אנשים שמסרו כלב כי לא היה נוח אני מתחלחל ומאחל להם דברים שעדיף לא לכתוב פה. 5 שנים זה ה-מ-ו-ן זמן והכלב כבר רגיל אליך ולמשפחתך ואתה תקרע לו את הלב אם תמסור ולך תדע מה יקרה לו.

[oryo]

מבחינתך. מבחינתי הכלב שלי זה כמו אח, ילד, אמא, אבא.

תאמין לי שגם מבחינתי חיית מחמד זה לחלוטין בן משפחה. ועם זאת, עם כל האהבה שלי לחיות שלי, אם הייתי צריך לבחור בינן לבין אמא שלי לא היתה כאן שאלה - כמובן שזה דיון תיאורטי וגם די מטומטם אז אין באמת טעם.

אבל תרשה לי להניח שאתה בלי ילדים, לפי ההתבטאויות. הייתי גם מנחש גיל צעיר.

 

 

עזוב, על המהות הרצינית בהודעה שלך (חיית מחמד זה בן משפחה, לא קישוט), אנחנו מסכימים.

[Night Driver]

מבחינתך. מבחינתי הכלב שלי זה כמו אח, ילד, אמא, אבא.

 

גם אבא, אימא, אח וילד לפעמים צריך לאשפז במוסד.

 

עם כל האהבה שלי לבעלי חיים (ויש. כבר ישנתי שבוע במשרד כדי לטפל בגור חתולים בן מספר ימים שאימו נטשה אות כי אצלי בבית היה כלב לא עדין ורק הוטרינר השלישי שעברתי אצלו הסכים להדריך אותי בשביל הסיכוי הקלוש שאולי ישרוד) אם אני צריך לבחור בין סיכון מישהו מהמשפחה או בעל החיים אז המשפחה שלי קודמת.

 

צריך לעשות כל מאמץ כדי להימנע ממסירה אבל לפעמים אין ברירה (וברירה זו לא שאלה של ניחות אלא בטיחות/בריאות וכו'). אם מגיעים לאין ברירה אז עם כל הכאב הופכים את העולם לתת לי חיים טובים עם מישהו אחר.

[carisma kfir]

בשום פנים ואופן לא למסור!!! להשאיר ולגדל, להתאמץ, נכון, קשה, לא קל, האישה לוחצת, יותר הוצאות.. אך זה גזע מדהים ועצלן וייעודי לגידול עם ילדים. חנך את ילדתך לאהבת כלבים ולשייכות למשפחה. יהיה קשה, אך תראה בעוד כמה שנים שזה הדבר הכי נכון לעשות.

[falou]

אם אתה באמת אוהב אותו - לא תהיה מסוגל למסור אותו גם אם זה או הוא או הבת זוג שלך / הילדה שלך.

 

ברגע שאתה מאמץ כלב אתה קושר איתו קשר שהוא הרבה יותר עמוק מכל קשר שיכול להיות עם בן אדם. קשר של תקשורת, אמון, אהבה וביטחון - ואתה מתכנן לשבור את כל זה בשבילו.

קח אותו לשדה ותירה בו. מבחינתי זה אותו דבר.

 

דיבורים בעלמא של אנשים שאין להם משפחה ולא עשו בחירות קשות בחיים.

 

אני ארגיש צער על מי שהקשר הכי משמעותי שלו זה עם כלב. כמה ריקים קשריו עם בני אדם...

עם כל התענוג שבגידול כלב, הקשר עם הכלב הוא הרבה יותר שטחי ממה שיכול להיות עם אדם. זה מגוחך בכלל להשוות קשר עם חיה שאין לה יכולת לזכור עם גידול ילדים...

 

אף איש נורמטיבי ושפוי לא יקריב את בריאות המשפחה, רווחתה ועצם קיומה בשביל כלב.

 

ולא שיש צורך...

כי למרות הפאתוס המופרז של המצוטט למעלה, לא צריך הקרבות כל כך גדולות כדי לגדל כלב, ככלל.

 

כלב יכול לעבור לבית אחר ולחיות חיים כלביים טובים, בעיות התנהגות לא דורשות עשרות אלפי ש"ח ולא צריך לילות בלי שינה.

 

אפשר להרגע.

 

ועדיין השאלה שלי עומדת, אם לא יימצא בית לכלב (כי די ברור לי שלא יישמרו אותו) - מה אז?

[סיוויק 08]

לגבי כל הצעדים שהוזכרו לעיל, מתוכם טיול ארוך בערב נותן 90% אימפקט,

יעייף את החיה הנחמדה ויגרום לה לרבוץ עד הבוקר בשקט, בפרט הגזע הזה.

 

רוב הכלבים נהיים שטיח שקט אחרי שהם פרקו אנרגיה ומקסימום יכולים לעקוב אחריך עם העיניים,

בטח בולדוג בן 5, ובקיץ אפילו זה בקושי נדרש.

 

אם פות"ש לוקח אחריות ופורק אנרגיה מהכלב בבוקר ובערב אז בסבירות גבוהה די נגמר הסיפור,

כל סיפור שהיה יכול להיות, כי הכלב יישן בין לבין.